ב"ה, גיליון מס' 1864 ,ג' בתמוז תש"פ | המחיר: 90.18 ש"ח בחו"ל 7 | $ 2020.24.6 | 1864 Issue

שנה

שנה

שבועון

חסידי חב"ד

באה"ק ת"ו

ל'זיידע' געגועים

בצל מגבלות הנגיף

שלא מאפשר לטוס

מסך הברזל התקשרות לרבי מאחורי מנשה גורליק מספר על לציון הק': הרב מרדכי

שעל האהל האיש

איש העסקים הליטאי

שמאז ג' תמוז פקד את

הציון הק' למעלה מ־400

פעמים. שיחה מפתיעה

כתב

ההתקשרות

"הרבי קרא את כתב

ההתקשרות מתוך

בכיות": פרק נוסף נחשף

מגניזת דטרויט

הפקולטה

לשליחות

הסטודנט שהגיע

לאוניברסיטה העברית

בירושלים, סגר מעגל

כשחזר לשם והקים בית

חב"ד בעקבות מענה

שקיבל מהרבי. הרב יוסף

איבערט מסכם 30 שנות

שליחות

'הוא בחיים'

בתל אביב

סופר 'כפר חב"ד' פגש את

הצעירים התל אביבים

וניסה להתחקות אחר

לרבי הלהט שלהם להתקשר

אוצרות

באגרות

הרב בנימין ביטון

גילה באגרות קודש

אוצר בלום של

תורה. זה נגמר

בחיבור ענק

במענה

למכתבו

חסידים פותחים את

האוצר היקר להם

ביותר ומשתפים

במענה אישי מיוחד

שקיבלו מהרבי.

פרויקט

הגאולה

כבר כאן

"כל מה שאירע

היה רק כדי לזרז

את הגאולה ביתר

שאת": השליח

הרב מנחם מענדל

בשיחה מעוררת על רסקין מקנדה

תקנת הרמב"ם

המנגישים

החסידים שזוכים

להנגיש את תורת

הרבי לקהלים

מגוונים מדברים על

המהפכה

KFAR

CHABAD

Weekly

Magazine

"התייחסתי אל הרבי כמו אל אבא,

אהבתי את הרבי והרגשתי שהוא אוהב

אותי. פשוט אבא": הרב שמעון לזרוב,

מראשוני השלוחים בעולם שהפך את מדינת

מלאת רגש על הרגעים הבלתי נשכחים טקסס לאימפריה של תורה וחסד, בשיחה

במחיצת הרבי והגעגועים העזים. מיוחד

הוא אבא שלי"

של הרבי המהפכה

משא מאלף של

הרב יואל כהן

"הרגשתי

שהרבי

40 שנה ל'כפר חב"ד'

של חב"ד חוזרים לשבוע אחד ל'כפר חב"ד' ומספרים על החוויות פרויקט נוסטלגי ענק לאורך הגיליון: נבחרת הסופרים והכותבים

האישיות מהימים ההם < העורך הראשי אהרן דב הלפרין יושב

לשיחה אישית עם מנחם כהן ומגלה סודות < 'חיי רבי': היחס

המיוחד שהעניק הרבי ל'כפר חב"ד' • גיליון מוגדל

פשוט

מעדן

דנונה פרו עם 10 גרם חלבון

יוגורט חלומי במרקם עשיר וקטיפתי

נכנס ואתו אווירה

של »בני מלכים«,

הבית כולו

למהדרין וכולנו

מסובים עם

מגוון המוצרים

המהודרים שנקנו

ביש חסד, זו

ההזדמנות לאחל

ללקוחות יש

חסד ולכל בית

ישראל חג כשר

תמיד תצאו בזול.

מובילים בכשרות מובילים במחיר מובילים במגוון

בני ברק ירושלים בית שמש ביתר עילית אשדוד מודיעין עילית אלעד רכסים טבריה צפת בארות יצחק

בשם ה' נעשה ונצליח!

הגיליון המוגדל של שבועון 'כפר חב"ד',

לכבוד ג' תמוז תש"פ, יוצא לאור בסיוע

ובהשתדלות הנגיד החסידי, שותף נאמן

למפעלות חסידיים בארץ ובעולם

הגאון החסיד הרב

שמואל חיים דוד שליט"א

וזוג' החשובה מרת גיטל פישר שתחי'

השתדלותו הרחבה לשבועון החג של 'כפר

חב"ד', שעליו אמר הרבי נשיא דורנו במכתב

הנדיר לרגל גיליון החמש־מאות: "..שכל

או"א יעשה ככל יכולתו בכל עניני יהדות,

תורה ומצוותי'. ומובן שכן הוא בענין

הוצאתו לאור והפצתו של העיתון הנ"ל.

שענינו הוא, כנ"ל, הפצת היהדות, תורה

ומצוותי', בכלל, והפצת מעיינות תורת

החסידות חוצה, בפרט" – תעמוד לו ולבני

ביתו בשפע רב טוב בגו"ר בכל המצטרך

ויה"ר שיזכו כולם למלך ביופיו תחזינה עיננו

בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

בהוקרה ובידידות

מערכת שבועון 'כפר חב"ד'

עם מגוון טיפים והמלצות בדרך לעתיד בריא קבוצת מכבי איתכם

תישנו ותהיו בריאים

המוח זקוק לשינה כדי לתפקד טוב יותר. ילדים בגיל

בית ספר יסודי זקוקים ל- 12-9 שעות שינה בלילה,

מעל גיל 13 הם זקוקים לכ- 10 שעות שינה. ואנחנו

המבוגרים, צריכים לישון לפי ההמלצות בין 8-6 שעות.

שתפו בשביל הנפש

בכל התקופה האחרונה וזו שעכשיו, הילדים

צריכים להיות מודעים למה שקורה. לנו

ההורים יש תפקיד להביא להם את המידע

בצורה מרגיעה, במיוחד עכשיו בשביל העתיד.

ויטמין C בשיא הקיץ

הידעתם שבגויאבה ובפלפל אדום יש יותר

ויטמין C מאשר בתפוזים?

גם ברוקולי, תותים, מלון וקיווי נמצאים

ברשימה, אז רוצו לירקן ותחזרו בשיא!

מעדיפים לעלות

עכשיו כשמותר לצאת קצת מהבית, חשוב

להעדיף עלייה במדרגות על פני מעלית

כך גם תיהנו מחלל יותר פתוח ומאוורר וגם

תתרמו לשיפור מערכות הלב.

מוגש כמידע לחברי מכבי

יש קופות חולים ויש מכבי 4535*

חברת מזון התינוקות

המובילה בישראל

אקסטרה קֵ ר מהדרין

עם היתרון המשולש לעיכול קל

לתשומת לב - חלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק.

לתינוק שלי

חשוב לי לבחור

את המטרנה

* המתקדמת

" ביותר

"

סוזי גלר

דיאטנית קלינית

*בכשרות בד״ץ

ב"ה

ובחנויות הספרים

המובחרות

להזמנות:

IL.CO.JEM

graphicdesign. w.y

אם צעירה או מפקד בחיל האוויר הישראלי;

רופא שיניים ספקן או רב קהילה

ארבעים ואחד אנשים משתפים ברגעים מעוררי השראה על הרבי מליובאוויטש,

מתוך מיזם התיעוד ההיסטורי ׳המפגש שלי עם הרבי׳.

400 עמודים • כרומו צבעוני • כריכה קשה

הסיפורים מלווים בתמונות משפחתיות ובמסמכים מקוריים,

וכן במבחר תמונות מרהיבות של הרבי מתוך אוסף התמונות

שב׳ארכיון החי׳. רוב הסיפורים מתפרסמים בספר לראשונה,

וחלקם הם גרסאות מפורטות יותר של סיפורים שהופיעו

במסגרת הגיליון השבועי הפופולרי, ׳הסיפור שלי׳.

12

על סדר היום / אהרן דב הלפרין

16

מבית המלכות / שמואל לובעצקי

20

לחיים, חסידים! / הרב מיכאל טייב

24

מנחם כהן

65

זו רק דעתי / הרב י""י חיטריק

142

והם יבוננוהו

38

חיי רבי / הרב אלפנביין

סוד ההתקשרות

השליח הרב מנחם מענדל רסקין

מקנדה בשיחה מעוררת על תקנת

הרמב"ם

"הרבי, ממש אבא שלי"

הרב שמעון לזרוב, מראשוני

השלוחים בעולם, בשיחה מלאת

רגש. מיוחד

אורח )לא( מפתיע

איש העסקים הליטאי שמאז ג'

תמוז פקד את הציון הק' למעלה

מ־400 פעמים. שיחה

כתב ההתקשרות

"הרבי קרא את כתב

ההתקשרות מתוך בכיות": פרק

נוסף נחשף מגניזת דטרויט

הסטודנט שסגר מעגל

הסטודנט שהפך בעצמו לשליח

באוניברסיטה: הרב יוסף איבערט מסכם

30 שנות שליחות

המנגישים מדברים

החסידים שזוכים להנגיש את

תורת הרבי לקהלים מגוונים,

מדברים על המהפכה

אוצרות באגרות

הרב בנימין ביטון גילה באגרות

קודש אוצר בלום של תורה. זה

נגמר בחיבור ענק

במענה למכתבו

חסידים פותחים את האוצר היקר

להם ביותר ומשתפים במענה אישי

מיוחד שקיבלו מהרבי. פרויקט

תוכן העניינים

לקראת החתונה קיבלנו מכתב מהרבי ברוסית, בכתב יד

המזכיר, על דף רגיל, לא נייר מכתבים רשמי וללא חתימה

של שמו הק' של הרבי אלא 'זיידע'. הדיבור על הרבי,

השאיפה להגיע אליו ולהתראות עימו פנים בפנים, מילאו את כל ישותנו

והיו המרכיב הכי מודגש בשאיפה ובציפייה שלנו לצאת מרוסיה"

)בצל מגבלות הנגיף שלא מאפשר לטוס לציון הק': הרב מרדכי

מנשה גורליק מספר על התקשרות לרבי מאחורי מסך הברזל(

30 114

90

108

40

102 128

70

134

& Hashanah-Rosh for week 1 except weekly published is) 350-720 USPS (Magazine Weekly Chabad Kfar The

for 11213 NY, Brooklyn, Parkway Eastern 806, Chabad Kfar on’Shvou by Pesach & Sukkot for weeks 2 and Shavuot

the to changes address send: Postmaster. NY, Brooklyn at paid postage Periodical. year per 200 $or year half per 110$

.11213 NY, Brooklyn, Parkway Eastern 806, Magazine Weekly Chabad Kfar

© כל הזכויות שמורות כל הנכתב הוא באחריותם הבלעדית של הכותבים והמערכת. אין המערכת

אחראית לתוכן המודעות ולכשרות המוצרים המתפרסמים בהן. האחריות על המפרסמים בלבד.

מוציא־לאור: שבועון 'כפר חב"ד', ת"ד 4 כפר חב"ד 6084000

)במסגרת אגודת חסידי חב"ד(

עורך ראשי: אהרן־דב הלפרין | עורך: מנחם כהן

סמנכ"ל כספים: איציק לוי | il.co.kcm@ilevy

טל' 9606154־03 פקס' 9606418־03

דואר אלקטרוני: il.co.kcm@info

פרסום, שיווק ויח"צ: 9430206-03 | il.co.kcm@adv

מערכת בארצות הברית:

טל': 6043898( 718 )דוא"ל: com.gmail@kfarchabadmag

צילומים: מאיר אלפסי, שניאור שיף, מאיר דהן, אליהו לוי,

לוי ישראלי תודה מיוחדת: יוסי ריבקין, מערכת COL

תמונת השער באדיבות JEM

ב"ה, גיליון מספר 1863 ,ג' בתמוז תש"פ • 2020.6.24 • 1863 Issue

שבועון 'כפר חב"ד' ומוספיו, כולל תמונות של הרבי באדיבות ארכיון

Archive Living The של חברת Media Educational Jewish•

Archive Living The הינו פרויקט לשימור ותיעוד התמונות,

האודיו והוידאו של הרבי והינן תחת זכויות היוצרים של Jem Archive Living The

מחלקת מנויים: 9430210-03 | il.co.kcm@info

לא קיבלתם את העיתון בזמן? מחלקת המנויים לשירותכם

שעות פעילות: א'-ה' מהשעה 00:14-00:09 ,ו': 30:11-00:9

ניתן לשלוח מייל, או להשאיר הודעה בכל שעות היממה ונחזור אליכם בשעות הפעילות

כשהיינו בסגר, התפעלתי

מהזמינות של כללית. הרופאים

התכתבו און-ליין, שירותי

המעבדה הגיעו עד הבית, ואפילו

מרשמים ניתנו בשיחה טלפונית.

אפי פלדמן

מנהל איחוד הצלה ב״ב

זה הזמן לעבור לכללית!

איור:

הבהרת המערכת: מודעות לימודים באקדמיות המתפרסמות על גבי העיתון מיועדות

לאברכים בני 30 ומעלה לצרכי פרנסה וכמובן שכל אחד ישאל את הרב והמשפיע שלו

נוגע להילולא של צדיק – עניין השייך להתוועדות זו הקשורה עם ב

ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר – אמרו חז"ל "אין עושין נפשות

לצדיקים שמעשיהם הטובים הם זיכרונם".

והעניין בזה – שאצל צדיקים אין צורך בעניין של זיכרון, כי המשך הקיום

של "מעשיהם הטובים" מהוה ראיה להמשך קיומם של הצדיקים, היינו, שכל

זמן ש"מעשיהם הטובים" חיים, הרי זו ראיה שהם )הצדיקים( עצמם חיים.

ועל־דרך דברי הגמרא במסכת תענית בנוגע ליעקב אבינו "מה זרעו בחיים

אף הוא בחיים".

ויש להוסיף, שעניין זה הוא בנוגע לכל נשמה:

אמרו חז"ל "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון", היינו, כשם

שאדם הראשון כולל את כל הנשמות שבעולם, הנה מעין זה כולל גם יעקב

את כל הנשמות, וכמו שהוא בפשטות שכל בני ישראל יצאו מיעקב ש"מיטתו

שלימה" – שבזה נכלל גם שיעקב פועל שלימות בכל נשמות ישראל )נוסף

לכך שכולל את כולם(.

ומזה מובן שמדברי הגמרא בנוגע ליעקב למדים "כלל" בנוגע לכל הנשמות

– ש"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים": כל זמן שבני ישראל קשורים עם עניינים

של תורה ומצוות – שזהו "זרעו בחיים", כמאמר רז"ל "תולדותיהם )"זרעו"(

של צדיקים מעשים טובים", ו"מאי פירי מצוות" – אזי "אף הוא בחיים". ולא

רק למעלה מעשרה טפחים, אלא באותו מקום שבו נמצאים "זרעו" )התורה

והמצוות( – שמקומם בעולם הזה הגשמי דווקא, כמאמר רז"ל אודות המענה

לטענת המלאכים "תנה הודך על השמים", שהתורה ניתנה דווקא במקום

ש"למצרים ירדתם", "יצר הרע יש ביניכם וכו'".

ולכן, כאשר במקום זה )בעולם הזה הגשמי( ישנו העניין ד"זרעו בחיים",

"תולדותיהם של צדיקים", הרי זו הוכחה ש"יעקב )שכולל את כל אחד ואחד

מישראל( לא מת", אפילו במצב כזה שמצד המציאות, לכאורה, יש מקום

להקשות "וכי בכדי ספדו ספדנייא וחנטו חנטייא כו'", ואף־על־פי־כן לא

מתפעלים מזה, כיון שיודעים ש"מציאות" זו )שמעוררת הקושיא הנ"ל( אינה

אלא מה שנראה לעין בשר הגשמי, ואילו האמת כמו שהיא – ש"אף הוא

בחיים", כיון ש"זרעו בחיים".

ואם הדברים אמורים בנוגע לכל נשמה, על־אחת־כמה־וכמה שכן הוא

בנוגע לנשמה כללית:

בנוגע לציבור ישנו כלל ש"ציבור לא מת" – כפי שמצינו בגמרא נפקא־מינה

בנגלה דתורה בין חטאת יחיד לחטאת ציבור: "חטאת שמתו בעליה, הני מילי

ביחיד, אבל לא בציבור, לפי שאין מיתה בציבור". ודוגמתו בנשמות גופא – שיש

נשמה של יחיד, ויש נשמה של ציבור – נשמה כללית.

ובפרטיות יותר: איתא בספרים ש"צבור" ראשי־תיבות צדיקים בינונים

ורשעים )רשעים בתוספת וא"ו המחבר(, ונמצא שנשמה של ציבור היא נשמה

שכוללת כל הסוגים דצדיקים, בינונים ורשעים.

והעניין בזה – שנשמה של ציבור היא נשמת "רועה ישראל" שכולל את כל

בני ישראל, היינו שאינו בוחר לעצמו צדיקים בלבד, או על־כל־פנים גם בינונים,

אלא נוגע לו גם התיקון של זה שנקרא בשם "רשע" לפי שעה )עד שיעשה

תשובה(, ולא עוד אלא שביודעו ש"בוודאי סופו לעשות תשובה .. כי לא ידח

ממנו נידח", רואה הוא אותו כמו שהוא באמת – לאחרי שיעשה תשובה, שזוהי

מציאותו האמיתית, ומחבר גם אותו עם הבי"ת )בינונים( והצדי"ק )צדיקים(.

ועניין זה מהוה סימן וראיה להיותו "רועה ישראל" – כמו שכתוב במדרש

בנוגע לרועה ישראל הראשון )משה רבינו, ש"נקרא רעיא מהימנא"( וכן דוד

המלך )ש"דוד מלך ישראל חי וקיים"(, ש"בדק לדוד בצאן ומצאו רועה יפה ..

ואף משה לא בחנו הקב"ה אלא בצאן כו'", כיון שהנהגתו היתה באופן ש"היה

מוציא הקטנים לרעות כדי שירעו עשב הרך, ואחר מוציא הזקנים כדי שירעו

עשב הבינונית, ואחר מוציא הבחורים שהיו אוכלין עשב הקשה", ועל זה "אמר

הקב"ה, מי שהוא יודע לרעות הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה בעמי. הדא

הוא דכתיב: מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו", היינו, שתכונה זו מהוה

הוכחה להיותו ראוי להיות רועה ישראל – "לרעות" את כל הסוגים שבבני

ישראל, צדיקים, בינונים ורשעים, שנכללים בראשי־תיבות ד"צבור".

וכיון ש"ציבור לא מת", נמצא שבנשמה כללית )נשמתו של רועה ישראל

שכולל את כל הסוגים דצדיקים, בינונים ורשעים( עניין החיים הוא בשליטה

מוחלטת, כך שלא שייך עניין של העדר )מיתה( כלל. וכל זה – נוסף על הכל־

שכן וקל־וחומר משאר הנשמות, שגם אצלם ישנו הכלל ד"מה זרעו בחיים

אף הוא בחיים" )כנ"ל(, ועל־אחת־כמה־וכמה בנשמה כללית, ש"זרעו בחיים"

מהוה הוכחה נוספת ש"אף הוא בחיים".

]...[ ויהי רצון שעל־ידי ההליכה בדרכיו ובאורחותיו של בעל ההילולא –

שזהו העניין ד"זרעו בחיים" – נזכה במהרה בימינו לקיום הייעוד "הקיצו

ורננו שוכני עפר", והוא בראשם, ויוציאנו מגלות המר, במהרה בימינו ממש.

)"תורת מנחם" חי"ט עמ' 22)

אוסף ביאורים משיחות הקודש על עניינו של נשיא

הדור, מוגש לרגל יום ההילולא ג' תמוז ובקשר לפרשת

חוקת בה מפרש רש"י ש"נשיא הדור הוא ככל הדור, כי

הנשיא הוא הכל"

דבר מלכות

מדור זה של שיחות הקודש נדפס בחסות הרה"ח ר' מאיר שי' זאיאנץ ומשפחתו, ס' פאולו ברזיל לחיזוק ההתקשרות לכ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע

מה מעשיו בחיים

אף הוא בחיים

מכתבים

מהרבי

ה'אני' האמיתי

של היהודי

אגרות קודש מרתקות מכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו,

בתרגום מאנגלית, מתוך ארכיונו המיוחד של

מזכיר רבותינו הק', הרב החסיד ר' ניסן מינדל

ע"ה • מוגשות על ידי חתנו, יבדלחט"א, הרה"ח

הרב שלום דובער שפירא, הממונה על הארכיון רב

הכמות והאיכות, וזכות הרבים תלוי בו

מדור זה של אגרות הקודש נדפס בחסות הרה"ח ר' אליעזר חיים שי' לפידות ומשפחתו, בואנוס איירס, ארגנטינה לחיזוק ההתקשרות לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו זי"ע

ב"ה

ד' תמוז, תשל"ה

ברוקלין, נ.י.

הנערה מרת...

ברוקלין, נ.י.

ברכה ושלום:

הנני לענות על מכתבך, בו את כותבת על שינוי בהשקפה שלך על היהדות

ובקיום היהדות, משום שנוכחת לדעת שהיא מחניקה, עוצרת בעדך מלהיות

מה שאת בעצמך, וכו'.

זה בא אלי בהפתעה, משום שההתכתבות הקודמת שלך לא העידה על

הצורך להסביר לך כמה נקודות בסיסיות אשר אמורות להיות מובנות מאליהן,

וכדלהלן:

אפתח בשאלה: מה היית אומרת על אדם )לא בהכרח יהודי( שיוצא בהצהרה

שמכאן ולהבא הוא יוותר על נאמנותו בחיים ובהתנהגות היום־יומיים לרמות

המינימליות של אתיקה ומוסריות, כפי שסודרו במה שמכונה 'שבע המצוות

שניתנו לבני־נח', שהן )יחד עם הסעיפים שלהן( היסודות של החברה האנושית?

בתור סיבה להתכחשות זאת, האיש מציין את העובדה שדבקות בנורמות הנ"ל

מחניקה אותו ועוצרת בעדו מלעשות כפי שהוא רואה לנכון, ללא מעצורים

וללא נקיפות מצפון!

ברור שגישה כזאת הנה מנוגדת להגינות האנושית, מעוותת את עצם מהותו

של האיש כבן־אדם, ומדכאת את התכונות האנושיות האמיתיות שלו. לא רק

שזה לא יעזור לו להיות מה שהוא באמת, או מה שהיא באמת, זה יביא לדבר

הפוך מזה.

בתוך האנושות בכללה, היהודים נבחרו בתור אומה וניתנו להם – בנוסף

ל'שבע המצוות' – כל המצוות האחרות של התורה, שכולן קשורות באופן

הדוק למהות היהודית ולזהות היהודית. האם יהודי יכול לומר עם כל המצפון

שמאחר שנאמנות למצוות אלה מגבילה את ה"חופש" שלו לפעול כפי שהוא

רואה לנכון, הוא פשוט יתעלם מהן? כמובן, זה לא יעזור לו להיות אמיתי כלפי

האני האמיתי שלו, ורק יעוות ויסתיר את התכונות האמיתיות שלו.

אין שום סתירה בין מה שנאמר למעלה לעובדה שיש כמה יהודים, אשר

מסיבה זאת או אחרת, עשויים להרגיש למשך זמן־מה תחושה של אופוריה

בכך שאינם שומרי־מצוות, כשם שבדוגמה הראשונה גוי עשוי להרגיש "חופשי"

בכך שינטוש את 'שבע מצוות בני־נח' של אתיקה ומוסריות אשר מגבילות את

ההתמסרות שלו להנאות.

בכך יש גם תשובה לאותם אנשים אשר טוענים שהם לא רוצים להיות

"צבועים" בכך שיקיימו את דיני השולחן־ערוך ללא רגש או אמונה. ההיפך

הוא הנכון; תהיה זאת צביעות עבור יהודי להרשות להתנהגותו להיות מושפעת

מדחפים חיצוניים במקום להתעורר על־ידי המהות האמיתית שלו והרגשות

הפנימיים האמיתיים שלו.

אם מה שנאמר למעלה הוא נכון, ניתן לשאול, איך ייתכן שישנם אנשים

שאמורים לדעת יותר טוב, ובכל זאת אינם פועלים בצורה שהיא נאמנת לאני

האמיתי שלהם? ההסבר לכך, כמו לכל דבר אחר, נמצא בתורתנו, ברמות שונות.

ההסבר הפשוט ביותר הוא שהיצר הרע הוא מפתה ערמומי. הוא לא יגיד לאדם

הגון ביסודו־של־דבר שיתעלם מדין מוסרי על מנת לספק תשוקה לשם עצמה,

משום שכל אדם ישר יבין את השטות שבדבר וישלול את זה מיד במקום.

במקום זה, היצר הרע יגיד לאדם שלדכא את התשוקות הטבעיות שלו זה דבר

רע עבור ההתפתחות האישית שלו ועוצר בעד האישיות שלו, וכו'. ולכן הוא לא

צריך להיות מעורב בדרך חיים שהיא מגבילה, וכו'. רק בדרכים כאלה ודומיהן

יש ליצר הרע סיכוי לבלבל אדם ולהוציא לו את החשק, וכו'.

למותר לומר שזוהי חובה מוסרית בסיסית )אפילו עבור לא־יהודים( לסייע

לאדם נזקק. עבור יהודים, חובה זאת נכללת במצוה הגדולה של 'ואהבת לרעך

כמוך', הכלל הגדול בתורה. ברור שזה כולל את החיוב לסייע ליהודי שמתקשה

להתמודד עם פיתויי היצר הרע. ברור גם שבעוד שהאדם שזקוק לעזרה כזאת

עשוי שלא להיות מודע למצבו הקשה, או אפילו עלול לכעוס על "חדירה"

לתוך מה שהוא או היא עשויים להחשיב לחיים האישיים שלהם, וכו', אבל

בסופו־של־דבר אותו אדם יגיע למצב שהוא יהיה אסיר־תודה מעומק הלב

לאיש שסייע לו בשעת הצורך שלו.

מתוך מה שנאמר למעלה מובן־מאליו מה צריכה להיות התגובה שלך

לאישה שאותה את מזכירה במכתבך. המניע היחיד שלה הוא ההתמסרות שלה

לסייע לנערות יהודיות לחיות, במידה הכי מלאה שתיתכן, על־פי דרך החיים

שמתאימה לבנות שרה, רבקה, רחל ולאה, האמהות הקדושות של עמנו, על־ידי

שיקיימו בחיים ובהתנהגות היום־יומיים את החובות של האדם לאלוקים וכן

את החובות של האדם לחברו.

אני מקווה שהשורות הנ"ל, אף שהן מעטות מדי ביחס לנושא הנידון, תהיינה

מספיקות כדי לסייע לך לראות את הדברים בפרספקטיבה הנכונה שלהם עם

קצת תובנה – אם רק תתבונני במה שנאמר למעלה, בראש פתוח וללא דעות

קדומות.

בברכה,

פני

רבי

תמונה שבועית של ה מלך

131300 | JEM

10 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 11

אהרן דב הלפרין

על סדר היום

א

שבועון 'כפר חב"ד' מציין השבוע ארבעים שנה להקמתו. מטבע הדברים

זה אמור להיות יום של חג. חג למערכת, לכותבים, ובטוחים אנו – גם

לקוראים. בנוהג שבעולם, ראוי היה לציין את האירוע בחגיגיות; לשמוח

על הדרך הארוכה והצעידה המתמדת קדימה שעשה העיתון, מאז נולד

כדו־שבועון פנימי של כפר חב"ד ועד שהגיע למעמדו היום.

מצד שני, כמי שאמונים על הוראות תורת החסידות והדרכותיה, עלינו

להיזהר מטפיחה עצמית על השכם ולזכור כי תמיד אפשר וצריך לשפר

ולייעל. מותר לחגוג. צריך לחגוג. אבל לא פחות מכך צריך היום הזה להיות

נקודת ציון של זינוק קדימה.

זו אינה רק 'תחושה' או הרגש. זו למעשה ההוראה האחרונה שזכיתי

לקבל מהרבי. הדבר היה במעמד חלוקת הדולרים, כשבוע לאחר שזכינו

למכתב הנדיר והמופלא של הרבי לגיליון החמש־מאות. לאחר הדולר

הראשון נתן לי הרבי דולר נוסף ואמר:

"הצלחה רבה. דאס איז פאר די פינף אונדערט און איינס" ]= זה בעבור

החמש־מאות ואחד...[

אלו היו המילים האחרונות שזכיתי לשמוע מהרבי. ה'צוואה' הברורה

העומדת כל העת מול עיניי כמו נאמרה הרגע:

לעולם לא להיות מרוצים, גם אם כולם משבחים. תמיד להתקדם,

להמשיך ולהשתפר.

אך המילים הקדושות הללו – הברכה המיוחדת 'עבור החמש־מאות

ואחד' – הן גם )ובעיקר( הבטחה ברורה: אהיה איתכם גם הלאה, תמיד,

בכל מצב, עד עולם.

ב

בהשגחה פרטית, הגיליון המציין ארבעים שנה לעיתון, שאותו כינה הרבי

"השופר שלי", יוצא לאור ביום ההילולא ג' בתמוז. ואומנם גם בעניין זה

רואים אנו במוחש ממש את ה"יתיר מבחיוהי".

כמעט בכל שבוע נדמה לנו כי אנו עושים ככל יכולתנו, אם לא למעלה

מזה. עיתים נדמה שאנו עומדים לכרוע תחת נטל המעמסה, אבל ברכתו

והתייחסותו המיוחדת של הרבי לעיתון, מלוות אותנו ומעניקות כוחות

מחודשים, שבוע אחרי שבוע, ולא פחות מכך מחדירות בנו תחושת אחריות

עצומה של עיסוק ב"שופר של הרבי".

זה ה'יתיר מבחיוהי' שחסידים מרגישים בכל העניינים, על כל צעד ושעל.

בעשרים ושש השנים האחרונות מנהיג אותנו הרבי בדרך שלא הייתה

כמותה בדברי ימי ישראל. עשרים ושש שנים של חושך כפול ומכופל,

שדווקא מתוכו עולה ובוקע האור המתפשט כזוהר הרקיע. בעשרים ושש

השנים הללו עמדו המוני החסידים בניסיון כמעט בלתי אפשרי. במבחן

מכריע – באיזו מידה הולכים קדימה; באיזו מידה ממשיכים במסע הגדול

לקראת הגאולה גם אם בעיני בשר אין רואים את עמוד האש ההולך לפני

המחנה; באיזו מידה מג' תמוז ואילך לא מתחיל, חלילה, תהליך של נסיגה

והתפוררות, אלא תהליך הפוך של "ממשיכים בתנופה".

ומהמבחן האמיתי והמכריע הזה, עם כל הענווה והצניעות, יצאו

החסידים וידם על העליונה. לא בכוחנו, לא בשל רוחב דעתנו ועומק

בינתנו. בכוחו של הרועה הנאמן אשר לא עזב את צאן מרעיתו, בכוחות

הבלתי מוגבלים שהוא מעניק לנו, "יתיר מבחיוהי", הצלחנו בעזרת ה'

לעמוד בקשה שבניסיונות, בהליכה מחיל אל חיל, בהתרחבות והתפשטות

כל ענייניו הקדושים של אבינו רוענו.

תנופת העשייה ונחישות האמונה – אלו היו ה"נס להתנוסס", ה'סך־הכל'

שהאפיל על כל הדברים האחרים, חשובים ככל שיהיו.

ג

במכתבו המיוחד והנדיר של הרבי לגיליון ה־500 ,משגר הרבי את

'איחוליו הלבביים' וברכותיו הקדושות ל"חברי המערכת, הכותבים

והקוראים של עיתון חשוב זה, שליט"א":

"אשר השם יתברך יצליחם ללכת מחיל אל חיל בעריכת ובהפצת העיתון

ובהפצת תוכנו.. ונתינת כח, שכל אחד־ואחד יעשה ככל יכלתו בכל עניני

יהדות, תורה ומצוותי', ומובן שכן הוא בענין הוצאתו לאור והפצתו של

העיתון".

הרבי כמו אומר לנו: השגתם הישגים, הגעתם לאן שהגעתם, אבל אתם

נדרשים להפשיל שרוולים ולהמשיך בתנופה. והרבי מפנה את דבריו הק'

לקוראים בדיוק כמו לחברי המערכת ולכותבים. כי אכן, עיתוננו הוא

עיתונו של ציבור הקוראים כולו, על כל גווניו ושכבותיו. הוא נועד למען

הקוראים ובעבורם. ומיומו הראשון – הערותיהם, דברי השבח, ולא פחות

מכך דברי הביקורת, אינם חדלים מלשמש לנו מורה דרך מגיליון לגיליון.

לכן, זו גם הזדמנות נאותה לחזור ולהביע הערכה ותודה לכל הכותבים,

המטלפנים והמגיבים בכתב ובעל־פה. אבל איננו מסתפקים בתודה;

בעקבות דברי הרבי, אנו מרשים לעצמנו לפנות אל ציבור הקוראים בבקשה

להיות שותפים יותר בעבודת הקודש, בכל התחומים, כהוראת הרבי ש"כל

אחד ואחד יעשה ככל יכולתו... בעניין הוצאתו לאור והפצתו של העתון".

אני חש חובה נעימה לציין באסירות תודה, כי העיתון לא היה מגיע

לאן שהגיע, לולא התמסרותם המוחלטת של כל חברי המערכת, הכותבים,

העובדים ואנשי ההנהלה, גם בזמנים קשים, מדי שבוע בשבוע, כאשר הם

חשים את השליחות הגדולה בעבודתם הקדושה.

בעשור האחרון זכה העיתון לשדרוג גדול, בכמות ובאיכות, כאשר

הצטרפו אליו שני כוחות מובילים:

ר' רמי שרעבי, מנהל העיתון, שבהצלחה בלתי רגילה, בברכתו של הרבי,

מתמודד בצורה מעוררת השתאות עם ביסוס העיתון, התפתחותו והרחבתו,

ור' מנחם כהן, העורך הנפלא, שבתבונה ובכישרון רב מנווט את העיתון

מדי שבוע בשבוע ומנגישו גם לקהלים חדשים.

הגיליון הנוכחי נמסר לדפוס ברגשות מעורבים של שמחת נפש אמיתית,

לצד תחושת אחריות כבדה, ובמיוחד כיסופי געגועים יוקדים של "רצוננו

לראות את מלכנו", למטה מעשרה טפחים, ותכף ומיד ממש.

ויהי רצון שתקוים בנו ברכת הרבי באיגרת הברכה ובלשונו הקדוש:

"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ומעשה ידינו כוננהו... ובמעשה

בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי

משיח צדקינו".

40 שנה ל'כפר חב"ד'

הגיליון הנוכחי נמסר לדפוס ברגשות מעורבים של שמחת נפש אמיתית,

לצד תחושת אחריות כבדה, ובמיוחד כיסופי געגועים יוקדים של

"רצוננו לראות את מלכנו", למטה מעשרה טפחים, תכף ומיד ממש

לגימה בריאה

מהטבע

להשיג ברשתות השיווק ובחנויות המובחרות

12 | כפר חב"ד | גיליון 1863

שבת היום לה' )ו(

הרב אלתר אליהו הכהן פרי דמן

ראו כי ה' נתן לכם את השבת

)בשלח טז, כט(

לכם – יום השבת כולו ברשותכם, להוסיף בו או לגרוע ממנו, שהרי גילוי

עונג העליון בשבת הוא לפי ערך עבודתכם במעשה המצוות בימי החול.

)לקוטי תורה בשלח ב, ג(

עולת שבת בשבתו, על

עולת התמיד ונסכה )פנחס כח, י(

התורה והמצווה של ימי החול נכללות ועולות בתפילות היום, בהן מאירה

'הארת שבת'. זהו עולת התמיד.

ותפילות ימות החול, יחד עם כל התורה והמצווה שנכללו בהן, נכללות

ועולות בשבת. זהו עולת שבת.

)כי עבודת ימי החול אינה יכולה להתכלל בשבת אלא על ידי התכללותה

תחילה ב'שבת' שבכל יום(.

מובן אם כן, שעולת שבת היא על )ידי( עולת התמיד.

)לקוטי תורה בהר מא, א(

ושבת קדשו . . . הנחילנו . . .

זכר ליציאת מצרים )קידוש ליל שבת(

יציאת מצרים – היינו היציאה ממיצר הגוף ותאוותיו.

מי שיוצא מ'מצרים' שלו ודבק בה', יכול להתענג מאור השבת.

)מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמ' רכה(

מצוה לשורר בשבת )כתבי האריז"ל(

שבת היא זמן של עליית העולמות.

לכן מצוה לשיר ולנגן ביום זה, כי נגינה פועלת התעלות הנפש, התפעלות

ודביקות.

וכפי שאנו רואים, שכאשר מתבוננים בענין מסויים זה אכן משפיע, אבל

אין בזה חיות והתפעלות, ואילו כשמנגנים תוך כדי ההתבוננות, יש בזה חיות

רב והתפעלות גדולה.

)ספר המאמרים עזר"ת עמ' קסג(

תיתי לי, דקיימית

שלש סעודות בשבת )שבת קיח, ב(

בהיותו ילד פירש אדמו"ר האמצעי:

סעודה – לשון סעד ותמיכה.

קיימית שלש סעודות בשבת – הוספתי כוח ועוז בשלשה לבושי הנפש,

מחשבה דיבור ומעשה, ביום השבת, וכך עשיתי להם סעד ותמיכה במשך

ימי השבוע.

)אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ ג עמ' קכט(

תרתי משמע

שבת – לשון שביתה ומנוחה, ולשון השבתה וביטול, כמו אשביתה מאנוש

זכרם.

שני הפירושים עולים בקנה אחד, כי המנוחה והעונג של קדושה מביאות

שממה וחורבן על הקליפות.

לפי זה מובן מה שבשבת שולט מזל שבתאי, המזל של שממה וחורבן.

)אור התורה שמות ב'תרכג(

בלילה זמרה, ביום סעודה

ליל שבת – הוא העלאה מלמטה למעלה. לכן אומרים אז 'אזמר בשבחין'.

יום השבת – הוא המשכה מלמעלה למטה. לכן אומרים אז 'אסדר לסעודתא'.

)תורה אור יתרו עג, א(

פתגמים קצרים מדא"ח

אזרח ארה"ב?

מגיע לך כסף!

כל אזרח ארה"ב

)גם בלי הכנסות(

זכאי לקבלת מענק

קורונה חד פעמי!

תתקשרו אלינו, והמענק בדרך אליכם:

2184470-054

com.gmail@observefunding

השתדלות נפשית לרשום

עוד יהודים

לספר התורה הכללי

לאחדות עם ישראל

4239728-058

להרשמה:

com.sefertorahklali.www

ב"ה

ספר התורה הכללי

לאחדות

עם ישראל

נכתב על פי הוראת הרבי מליובאוויטש

נ.ב. והזמן גרמא להזכיר ולעורר עוד הפעם אודות

ההשתדלות נפשית דכל מי - וככל שיש בידו שכל היהודים

מנער ועד זקן טף ונשים יקנו אות באחד מספרי התורה

הכללים, יחוד נפלא ונצחי דכולם ממש, שהרי בימי הפורים

קיימו כל היהודים מה שקיבלו כבר בזמן מתן התורה.

14 | כפר חב"ד | גיליון 1863

מבית המלכות

כתבי יד קודש

מגיש: הרב שמואל לובעצקי

א. ממכתב סיון תש״י )התודה לועד הנחות בלה״ק(:

תקותי אשר דכוותי׳ אין נזקק להערה ולהארה אודות ענין ההתקשרות

לנשיא הוא כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ, אשר ההתקשרות היא ע״י לימוד תורתו

והליכה בדרכיו אשר הורה.

ובטח יש לו קביעות עתים ללימוד תורת כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ אשר

במאמריו שיחותיו ומכתביו. ומה טוב אם הלימוד הוא בחבורה אשר איש

את רעהו יחזקו ויעוררו.

ב. הוספה על מכתב מיום כ״ה אדר תש״י לר׳ ניסן נמנוב )נדפס באג״ק

ח״ג(:

ופ״ש כל

המושפעים

מ א ת ו

להנחותם

ב ד ר ך

ההתקשרות באילנא דחיי היא תורת הדא״ח

ג. ממכתב לר׳ ניסן פינסאן מיום כ״ד אלול ה׳תש״י )לא נדפסה באגרות

קודש(:

בטח יודיע ג״כ בשו״ט ]=גם כן בשורות טובות[ בנוגע להקב״ע

]=להקביעות עיתים[ שבמכתבי הקודם ]במכתב מי״ב אלול השי״ת מעורר

הרבי על ״קביעות עתים בתורה בכלל ובתורת כ״ק מו״ח אדמו״ר הכ״מ

בפרט[".

ד. מהקדמה לקובץ ראש השנה תשי״א:

וכמו כן בכל

אחד ואחת מאתנו

ההתקשרות עם

נשיא וראש דורנו,

הוא כ"ק מו"ח

אדמו"ר הכ"מ –

וכבר ביאר אשר

ההתקשרות היא

ע"י לימוד תורתו

ו ה ל י כ ה ב ד ר ך

ישרה אשר הורנו

מדרכיו ונלכה

באורחותיו – היא

היא אשר תסייע

בעבודת ימי ראש

השנה והתקשרותם עם שאר ימות השנה.

ותהי' הצנור דרך בו יומשכו הכתיבה וחתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה,

בגשמיות וברוחניות – בימי ראש השנה ואח"כ בכל השנה כולה.

ההתקשרות היא ע״י לימוד תורתו והליכה בדרכיו

בקשר עם ג׳ תמוז מוגשים מענות קודש בקשר ללימוד תורת הנשיא

א

ב

ג

ד

בוגרי

הטכניון

מצליחים

יותר. גם אתה

יכול להצליח

בטכניון!

ליווי אישי

לכל אורך

הלימודים

מגוון

מסלולים

רחב

מלגות מימון

הטובות

ביותר!

לבעלי תעודת בגרות /

ציון פסיכומטרי /

בוגרי מכינה

מעטפת מהודקת

של תגבורים

וכלי עזר יחודיים

חולם ללמוד מקצוע יוקרתי?

מוסד הלימודים הנחשב בישראל מזמין אותך להתרשם ממגוון המסלולים. זו ההזדמנות שלך

להתחיל עם הנתונים הטובים ביותר, ולהנות מעתיד מבטיח עם מקצוע יוקרתי בתחומי הרפואה,

מדעי המחשב, ארכיטקטורה והנדסת חשמל, הנדסה אזרחית, תעשיה וניהול, הנדסת מכונות ועוד.

עבור בוגרי מערכת החינוך החרדית:

לפרטים והרשמה צלצל עכשיו:

il.ac.technion.g@dotan

3531768-052

16 | כפר חב"ד | גיליון 1863

בג' תמוז נלמד בהשגחה פרטית את הפרקים י"א–י"ג בהלכות עדות לרמב"ם.

ההלכות נפתחות כך:

"מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע, ופסול לעדות

מדבריהם. שכל מי שירד עד כך – חזקה שהוא עובר על רוב העבירות שבתורה. לפיכך

אין מוסרים עדות לעם הארץ אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים".

מהות עניין העדות אינה מעשה; שכן העד אינו עושה דבר אלא רק משקף את הדברים

שנעשו. עם זאת, העד הוא צינור להמשכת המעשה גם למקום שלא נעשה שם. מי שמעיד

על עניין שנעשה במקום שאחר לא ראה אותו, מעביר את העניין לבית הדין שיפסקו

הדין על המציאות כפי שהוא, העד, ראה אותה.

על כך פוסק הרמב"ם, שהעד שאינו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ הרי הוא פסול לעדות

מדבריהם, אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצוות ובגמילות חסדים. היינו, שאמינות

העדים היא מהותית ומעכבת את כשרותם. וכל מי שאינו במקרא, במשנה ובדרך ארץ

הרי הוא פסול.

המשימה של כולנו

בג' תמוז תשנ"ד הפכנו כולנו לעדים. כל מי שהיה במחיצת קודשו של הרבי נתבע

להעיד בפני הדור 'שלא ראה את יוסף', ולהמשיך את מציאותו של הרבי לדור שלא ראה

ולא שמע ולא ידע. ובאמת, הרבי הפך את כולנו לעדים במנותו אותנו לשלוחים בכל קצווי

תבל, למקומות שמציאותו של הרבי לא הייתה שם בגלוי, והטיל עלינו את השליחות

להפוך את העולם כולו לדירה לו יתברך – גם המקומות הרחוקים ביותר בכל קצווי תבל.

ידוע הסיפור על אחד שניגש לרבי בהתוועדות וביקש ברכה שאלו שלא זכו להגיע

לכאן שיזכו לכך. הרבי ענה לו: "לחיים בשביל אלו שנמצאים כאן, שיגיעו לכאן". הרבי

הפך את הקערה על פיה: 'להיות אצל הרבי' אין הכוונה רק לראות את המציאות הגשמית

אלא להיות בכל מהותנו ועצמותנו אצל הרבי.

איך התנהגנו כולנו בהיות המשכן על מכונו, וכהן גדול עומד ומקריב קרבנות אצל

המזבח! כל השבוע התנהל על פי ההתוועדות, וכל אחד כיוון את עצמו כפי יכולתו להיות

כלי מוכן לקבל את ההתוועדות, להקשיב, לשמוע, ללמוד, להבין ולקלוט את דברי הרבי.

ידוע ידענו כי דברי הרבי הם גילוי העצם והמשכתו אלינו לכל מהות חיינו.

ואגב, אין זה פלא שדווקא הקרובים ביותר, המקושרים ביותר ואלו שנדחפו בגשמיות

וברוחניות ביותר לרבי, הם דווקא נסעו למקומות הרחוקים ביותר לכל ימי חייהם. ודווקא

הם המשיכו וממשיכים את ההתוועדויות והופכים את הציבו"ר )ראשי תיבות צדיקים

בינונים ורשעים( כלים מוכנים להתוועדויות של הרבי בעצמו.

זכות עצומה

אבל כל אחד ואחת מאיתנו הוא שליח במקומו הפרטי, שאליו הובילה אותו ההשגחה

העליונה, ויש לו האפשרות והחובה להיות עד נאמן על החיים במחיצת נשיא דורנו.

ובג' תמוז, בעת אשר חשכה הארץ ונדמה לבאי עולם כי מתחילה בחב"ד )ובאמצעותה

בכל העולם( תקופה חדשה, קיבל העולם עשרות אלפי עדים נאמנים, שלוחים וחסידים

שעוסקים יומם ולילה עד שאין להם פנאי במשימה לתקן עולם במלכות ש־ד־י, במסירות

עד עיצומה של נפש, כל אחד לפום שיעורא דיליה.

אך יש תנאי שחשוב לדעת: מהות השליחות היא 'עדות נאמנה'! העיסוק בקירוב

יהודים וגילוי מהות נשמתם האלוקית, נועדו אך ורק להמשיך את כוחו של הרבי לכל

העולם כולו. זכות עצומה היא לנו, שהרבי מסר את עצמו אלינו, שאנחנו, קרוצי חומר

ויושבי בתי חומר, יכולים להיות העדים שימשיכו את עצמותו של הרבי לכל קצווי תבל.

וכדברי הרמב"ם בהלכה ב': "לפיכך אין מוסרין עדות לעם הארץ ואין מקבלין ממנו,

אלא אם כן הוחזק שהוא עוסק במצות ובגמילות חסדים". היינו, שגם מי שאינו במקרא

ובמשנה ובדרך ארץ יכול להיות עד נאמן אם הוא עוסק במצות ובגמילות חסדים.

הדברים מקבלים משנה תוקף בשנה זו, שאיננו יכולים אפילו לשהות בגופנו הגשמי

באוהל הקדוש בג' תמוז, ועם זאת 'חב"ד אינה משתנה' ואנו נמצאים בגופנו ונפשנו עם

אדוננו מורנו ורבנו כל אחד ואחד במקומו שלו.

היית אצל הרבי?

אתה נתבע להעיד!

הרב יצחק רבינוביץ

שליח הרבי במבשרת ציון

טור אורח שבועי

הרמב"ם היומי

מוגש על־ידי מטה הרמב"ם היומי שעל־

ידי צעירי אגודת חב"ד

החכם עיניו בראשו...

כשבתי המדרשות נסגרו על מנעול ובריח ורבים נאלצו

לשהות כל שעות היום בביתם, היו כאלה שיכולת הלימוד

שלהם לא נפגעה כלל! לרשות לקוחות 'אוצר החכמה'

עמדו כ000,105 ספרי קודש, המוצגים דף אחר דף כצורתם

המקורית. אז אל תגידו לכשאפנה אקנה... נצלו את ההזדמנות!

חודש הספר העברי ב'אוצר החכמה'

ט"ו סיון - ט"ז תמוז 20/7/8 - 20/6/7 הנחה של %40 ברכישת התכנה

5866078-02 | biz.otzar@otzar | org.otzar.www

הנך זכאי לרכוש קנית 'אוצר החכמה'?

את 'מפרשי האוצר' -

המוצר החדש מבית

'אוצר החכמה'

< מידע נוסף באתר >

נני כותב את השורות דלהלן ביום שני, אור לא' בתמוז... ימים ה

אחדים לפני היום הגדול והקדוש, יום ההילולא של כ"ק אדוננו

מורנו ורבנו רוח אפינו משיח ה'.

יש ימים שבהם רוצים להתוועד או מתוועדים באופן טבעי – ימים

כמו י"ט כסלו, פורים, ה' טבת... אך יש ימים שבהם מתוועדים כי צריכים,

כי זה רצונו הקדוש של הרבי.

ג' תמוז הוא יום שקשה להתוועד בו, אולי הייתי אומר שלא רוצים

להתוועד אבל צריכים להתוועד, כי קדוש היום לאדוננו...

וממילא, בהתוועדות ג' תמוז לא צריכים לדבר הרגשים, אם ישנם

בכלל, או לשחזר כל מיני סיסמאות, אלא פשוט לדבר מה שהרבי דיבר...

אין ספק שבכ"ח ניסן תנש"א, כאשר אמר רבנו "אני את שלי עשיתי,

ומכאן ולהבא תעשו אתם כל אשר ביכולתכם", הוא הכין אותנו לכ"ז אדר

ולג' תמוז. יוצא מכך, שכל מה שדיבר הרבי בהמשך לזה, הוא הכנה ליום

הזה, ועל כך צריכים לדבר לכל הפחות בפתח ההתוועדות.

היות שמכ"ח ניסן עד פרשת ויקהל יש ריבוי עניינים, נתמקד בשניים.

הראשון הוא כינוס השלוחים העולמי שבו הרבי מודיע לשלוחים,

ובעצם לכלל חסידי חב"ד, שעבודתנו כעת היא לקבל פני משיח צדקנו,

כדי שמשיח צדקנו יוכל לקיים את שליחותו לגאול את עם ישראל

מהגלות; ושכל ענייני השליחות צריכים להיות חדורים בנקודה זו

ולהוביל לעניין המרכזי, להכין את עצמו ואת כל סביבתו לקבל פני

משיח צדקנו בפועל ממש... בשנת מ"ז או מ"ח כמדומני אמר הרבי

לבנימין נתניהו כשזה עבר לפניו: "אני רק בראשית דרכי". אלו לא מילים

באוויר, והמשכיל יבין.

בין עבר להווה

משום מה היום קל יותר להתמקד בעבר, לחיות בגעגועים ואולי להציג

ולהציף את הפן הקשה של היום הזה, ג' תמוז. אלא שיש לדעת שה'

מלך, ה' מלך, ה' ימלוך. ו'צדיקים דומים לבוראם'. יש הרבי שהיה, יש

הרבי שבהווה, ויש הרבי שיהיה... ולכן מי שאין לו הרבי שהיה, אין לו

זה שבהווה, אך בדיוק כך מי שאין לו הרבי שיהיה, אין לו זה שהיה וגם

לא זה שבהווה... זו נקודה עצמית אחת שהיא בלתי מתחלקת.

אין צורך לעוות מילים ולפרש פירושים ברומו של עולם. פשוט לקרוא

את אותן השיחות פשוטן כמשמען, בלי להשחיל שום פירוש אישי לתוך

המילים. וכמו שאומרים – תמים תהיה עם ה' אלוקיך.

ובעיקר אין צורך לחשוש או לפחד מהשיחות הללו. הרבי אמר לנו

אותן כדי שנלמד אותן, נבין אותן ונחיה איתן.

אפשר להאריך בנושא, אלא שתן לחכם ויחכם עוד...

והעניין השני:

בפרשת וירא אמר רבנו שהסתיימה עבודת הבירורים: כעת ברור שגם

היום כשאוכלים ושותים לשם שמיים וכו' קיים עניין הבירורים, אלא

שבאופן כללי סוג העבודה השתנה.

לפני הגאולה מתקיים העניין של 'יתבררו ויתלבנו', ולכן היום אפשר

או ליפול בעומק רע ממש, על כל המשתמע מזה, או להגיע לעומק רום...

היום אי אפשר לעמוד ב'נוטרל'. זה לא שייך. או שעולים או שיורדים.

ובאותיות פשוטות – או ששקועים באינטרנט ובחומריות עולם הזה

הגשמי, או ששקועים בנגלה ובחסידות, בתורת רבנו, ובעבודה שרבנו

דורש ותובע מאיתנו.

היום אולי אפשר לומר שמדובר בעבודת הניסיונות, לגלות את התוקף

העצמי הנובע מפנימיות הנפש שמוביל להנחה שכך ולא אחרת... לא

נכנסים עם הצד המנגד לשקלא וטריא ולטענה ומענה כלל וכלל.

החסידות נותנת את התוקף הזה. לחסידות יש כוח לרומם את האדם,

לחלץ אותו מהרפש ולהעמידו בקרן אורה.

עשר שעות טיסה לא מפרידות את הרבי מאיתנו, וגם לא 26 שנה...

זה קשר עצמי ונצחי, רק בתנאי שאנחנו לא ננתק את הקשר – אלא

נשאיר את תדר ההתקשרות פתוח, אבל תמיד.

וכמו שעד עתה היה מונח שהרבי יוליכנו לקראת הגאולה, כך צריך

להיות מונח גם עכשיו, והמאורע שאירע אינו אלא ניסיון בלבד שמסתיר

על האמת... אלה מילים שאמר הרבי אחרי הסתלקות הרבי הקודם.

צריכים ללמוד הרבה תורה, הרבה נגלה והרבה חסידות. אך יש לגלות

להט יוצא דופן בלימוד לקוטי שיחות ומאמרים, תורת מנחם, אגרות

ורשימות ומענה קודש, לדעת כל רז סודך... להחזיק חזק בידית של הרבי,

וזה יגלה אצלנו את התוקף העצמי הנובע מעצם הנשמה ונוכל לעמוד

בניסיון ולגלות את האמת.

אבסורדי לומר כל העת שהרבי לא עזב אותנו. וכי יכול להיות אחרת?

אם כן, איך אתה חי? מה שצריך להדגיש הוא – שאנחנו לא נעזוב אותו

בכוחות הגלויים שלנו, כי מצד העצם לא שייך ניתוק...

n

לפני שאסיים ברצוני לציין עניין חשוב ביותר. בו' תמוז השנה ימלאו

40 שנה לעיתון 'כפר חב"ד', השופר של הרבי, ויש לי בשם כולם מילה

אחת לומר: תודה. תודה על כך שמדי שבוע בשבוע אתם מכניסים לנו

את הרבי לתוך הבית ומקדשים שם ליובאוויטש בעולם. ובוודאי בגיליון

הראשון שתדפיסו אחרי הגאולה, יהיה תיאור של ההתוועדות הגדולה

שיתוועד רבנו מיד אחרי הגילוי...

ייתן ה' שעד שיגיע גיליון זה לבתי הקוראים, שוב נזכה, אך הפעם

לנצח, להתראות פנים בפנים עם אדוננו מורנו ורבנו.

הכל מתוכנן, הכל בשליטה,

עוד קצת ומגיעים ליעד

תודה על כך שמדי שבוע בשבוע אתם מכניסים לנו את הרבי לתוך הבית

ומקדשים שם ליובאוויטש בעולם. ובוודאי בגיליון הראשון שתדפיסו אחרי

הגאולה, יהיה תיאור של ההתוועדות הגדולה שיתוועד רבנו מיד אחרי הגילוי...

הרב מיכאל טייב

לחיים, חסידים!

הנחות ענק על מאות ספרים

לכל המשפחה:

סטים וספרי יסוד

סדרות איכותיות לילדים

נוסטלגיה

הספרים שאהבנו

שבוע הספר ברשת 'יפה נוף פלדהיים'

נמשך בכל העוצמה!

ירושלים: מלכי ישראל 17 | סופרסטור מאה שערים 17 | צומת בר אילן 1 | גבעת שאול 28 | בית וגן הפסגה 50 | בית הדפוס 32 | מודיעין עילית-קרית

ספר: אבני נזר 26 | שדי חמד 1 | ברכפלד: רבי יהודה הנשיא 14 | בית שמש: חפציבה-בן איש חי 29 | חזון איש 17 | חדש: רמה א'-נחל שורק 31 מעל

שוק מהדרין | בני ברק: רבי עקיבא 130 | אהרונוביץ 19 מול מרכז רימונים | ברטנורא 3 | רבי עקיבא 43 | עזרא 45 אשדוד: ענק הספרים - יוסי בן

חלפתא 10 רובע ז' | פתח תקוה: קהילות יעקב 4 גני הדר | ההסתדרות 2 פינת רוטשילד | אלעד: רבי יהודה הנשיא 90 | קרית גת: האדמו"ר מחב"ד

1 פינת נתיבות שלום )בנין קרעטשניף( | רכסים: סביון 39( בנה ביתך( | אופקים: חפץ חיים מול בית הכנסת אוהל משה.

לא תם ולא נשלם!

ועוד שפע של מבצעים על ספרי קודש, קריאה, ילדים ועוד...

ירושלים: חדש! מלכי ישראל 17 | סופרסטור מאה שערים 17 | צומת בר אילן 1 | גבעת שאול 28 | חדש! בית וגן - הפסגה 50 |

חפציבה רחוב בן איש חי 29 | חזון איש 17 | בני ברק: רבי עקיבא 130 | אהרונוביץ 19) מול מרכז רימונים) | ברטנורא 3 | רבי בית הדפוס 32 | מודיעין עילית - קרית ספר: אבני נזר 26 | שדי חמד 1 | ברכפלד: רבי יהודה הנשיא 14 | בית שמש: שכונת

עקיבא 43 | עזרא 45 | אשדוד: יוסי בן חלפתא 10 רובע ז׳ - ענק הספרים | פתח תקוה: קהילות יעקב 4 - גני הדר | ההסתדרות

סביון 39) בנה ביתך) | חדש! אופקים: חפץ חיים מול בית הכנסת אהל משה. 2 פינת רוטשילד | אלעד: יהודה הנשיא 90 | קרית גת: רח' האדמו״ר מחב״ד 1 פינת נתיבות שלום (בנין קרעטשניף) | רכסים:

רשת חנויות ״יפה נוף-פלדהיים":

רשת חנויות "יפה נוף-פלדהיים":

Frumer & Media Vision

510₪

684₪

חק לישראל המבואר

350₪

480₪

20 ₪25 ₪25 ₪הלכה ברורה

הסדרה חלונות אור

'הוצאת 'שחקים

כל ספר ב-20 ₪ בלבד

הסדרה ילדי רב החובל 6-1

'הוצאת 'שחקים

כל ספר ב-10 ₪ בלבד

2 פינת רוטשילד | אלעד: יהודה הנשיא 90 | קרית גת: רח' האדמו״ר מחב״ד 1 פינת נתיבות שלום (בנין קרעטשניף) | רכסים: עקיבא 43 | עזרא 45 | אשדוד: יוסי בן חלפתא 10 רובע ז׳ - ענק הספרים | פתח תקוה: קהילות יעקב 4 - גני הדר | ההסתדרות חפציבה רחוב בן איש חי 29 | חזון איש 17 | בני ברק: רבי עקיבא 130 | אהרונוביץ 19) מול מרכז רימונים) | ברטנורא 3 | רבי בית הדפוס 32 | מודיעין עילית - קרית ספר: אבני נזר 26 | שדי חמד 1 | ברכפלד: רבי יהודה הנשיא 14 | בית שמש: שכונת ירושלים: חדש! מלכי ישראל 17 | סופרסטור מאה שערים 17 | צומת בר אילן 1 | גבעת שאול 28 | חדש! בית וגן - הפסגה 50 |

סביון 39) בנה ביתך) | חדש! אופקים: חפץ חיים מול בית הכנסת אהל משה.

לנוחותכם גם משלוחים עד הבית רשת חנויות ״יפה נוף-פלדהיים":

581-581-599-1

עלות משלוח: 20 ₪ לכל הארץ

בקרו באתר החדש:

il.co.yefe

חפשו את קטלוג המבצעים

המלא בחנויות יפה נוף

פלדהיים ובתיבות הדואר

20 | כפר חב"ד | גיליון 1863

בכל מקום שיש שליח הרבי, תמצאו גם את שבועון 'כפר חב"ד' המציין בתחילת השבוע הבא 40 שנה להיווסדו. התמונה הזו

צולמה בתחילת השבוע במדינת וייטנאם הרחוקה, בסלון ביתו של שליח הרבי, הרב מנחם הרטמן. אחרי עוצר קורונה מתמשך,

בעין העדשההגיעו בתחילת השבוע ערמות 'כפר חב"ד' מארבעה חודשים...

בעקבות הילולת הראשל"צ הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל ולקראת ציון הדרך של 40 שנה לייסוד 'כפר חב"ד', אנו מגישים

כותרת מריאיון שהעניק הרב אליהו ל'כפר חב"ד' לרגל הגיליון ה־700 ,לפני קרוב לחצי יובל שנים, ובו הפליא במעלת השבועון

בימים ההםשעל טהרת הקודש: "אילו היה ה'חפץ חיים' חי היום, היה קורא רק 'כפר חב"ד'"...

קוראים כותבים

ת"ד 4 כפר חב"ד 6084000 | פקס' 9606418-03 | דוא"ל il.co.kcm@office

המערכת רשאית לערוך את המכתבים בהתאם לנדרש

הצעה מעשית ללימוד 'אגרות'

)לקראת ג' תמוז(

נמצאים בימים הסמוכים לג' תמוז וכל אחד מחפש דרכים לעורר

ההתקשרות, והנה מהעיקרים בדרכי ההתקשרות הוא לשנות המבט וההשקפה

על העולם ועל חיי האדם, ולראות את הדברים במבט כפי שהרבי מדריך

ומחנך.

ובזה גופא, הנה המאמרים וגם השיחות מדברים במידה מסוימת בעיקר

אל הנפש האלוקית, ובזה יש מעלה בלימוד אגרות קודש )לא כתחליף ללימוד

שיחות ומאמרים, אלא בנוסף להם(, שהמכתבים פונים לנפש הבהמית ולחיי

היום יום, וגם בצד המעשי – אחרי שטרודים בסיום יום העבודה וקשה יותר

לשבת ללמוד שיחה או מאמר במשך זמן, אפשר 'לחטוף' לימוד מכתב או

שניים מאגרות קודש )לא כתחליף למאמרים ולשיחות(.

ואכן ראיתי שיש נוהגים מנהג טוב לקבוע לימוד יומי של שלושה או

חמישה מכתבים של הרבי.

והנה ראיתי להאיר, שיש דרך מעשית ללימוד קבוע של אגרות קודש,

תמידין כסדרן. לאחרונה יצא לאור סט מיוחד של ספרים ע"י מכון 'אור

החסידות' בשם "דרכי החיים", ובו יש ליקוט של שלושה נושאים באגרות

קודש, על פרשת השבוע והמועדים.

הלימוד על הסדר מהספרים הללו, כמה יתרונות יש בו:

א. כשלומדים מתוך ספר אגרות קודש על הסדר, הרי לא כל מכתב מובן,

יש מכתבים עיוניים וכו', ואילו כאן ליקטו מכתבים מובחרים בנושאים

הנוגעים בחיי היום יום.

ב. לימוד על הסדר לפי פרשת השבוע, המכתבים נעשים חלק מהשיעורים

היומיים והשבועיים, ונכנס בגדר "לחיות עם הזמן" של פרשת השבוע ועם

הדרכות של הרבי שיש להם קשר לפרשה.

ג. כשלומדים מפה ומשם, אזי אם יש אירוע משמח וכיו"ב, אז מפספסים.

כשזה מסודר לפי פרשת השבוע, אזי יש התחייבות להספיק להשלים זאת

במשך השבוע. כך הקביעות נשמרת חוק ולא יעבור.

ועוד יש להאריך בזה בעז"ה.

אברהם מ"מ וכטר

נחלת הר חב"ד

המענה מהרבי הגיע דרך העיתון!

)גיליון חג השבועות, 1861)

השגחה פרטית מופלאה מלווה אותנו על כל צעד ושעל בחיינו, אך לפעמים

ההשגחה העליונה מספקת לנו רגעים בולטים במיוחד.

באחד מהם זכה עיתון 'כפר חב"ד' לאחרונה. במדור 'חיי רבי' בגיליון של

ערב חג השבועות פורסם מענה שכתב הרבי לאישה מסוימת: יהודי כתב

לרבי בתחילת חודש סיון שאשתו נמצאת במצב רוח ירוד ומדוכא. תשובת

הרבי: 'דווקא לפני קבלת התורה?! )והנשים קדמו לאנשים(. אזכיר על הציון'.

ימים אחדים לאחר מכן סיפר לי ידידי הרב מ"מ ו' ששמע מבעלה של

אותה אישה עצמה )!( שבדיוק השנה הייתה שרויה לפני חג השבועות בדיכאון

בעקבות שמועות ששמעה על קרובי משפחה ומכרים שנקלעו למצבים

רפואיים קשים בגלל הקורונה, ובדיוק ברגע המתאים הגיע אליה )בפעם

השנייה( המענה המעודד מהרבי, והפעם דרך עיתון 'כפר חב"ד'...

אחד מאנ"ש

הכתובת לסיוע

)'לכאוב ולהאמין', חיים גיל, גיליון 1861)

התרגשנו מאוד לקרוא את הכתבה המאלפת של הסופר המוכשר חיים

גיל על סיפור חייו המאלף ומעורר ההשראה של הרה"ח רז שיחי' בוגלר.

עם זאת, שכחתם לצרף פרטים ליצירת קשר ולעזרה ולסיוע )גם

כלכלי( למשפחה יקרה זו. אנא פרסמו לתועלת המשפחה, כמובן לאחר

קבלת אישור, ולתועלת כלל הקוראים שהכתבה נגעה לליבם ומעוניינים

לעזור במה שאפשר למשפחה היקרה.

בברכה

יהושע לייב בן יוסף

מגדל העמק

משל המכונאי והספנים

)'איך נתכונן לג' תמוז', גיליון 1863)

בהמשך לדבריו המעוררים של הרב זלמן גופין, כדאי להוסיף נקודה

ששמעתי ממנו לאחרונה:

באחת ההתוועדויות בשנת תשי"א, כשדיבר על נושא ההתקשרות

לנשיא הדור, הרבי הביא משל מספינה שבבטנה נמצא המכונאי שתפקידו

להפעיל את המכונות שמוליכות את הספינה ולהשגיח שיפעלו באופן

הנכון. ולמעלה, בסיפון העליון, נמצאים הספנים המוליכים את הספינה

ומנווטים את כיוון נסיעתה. למכונאי יש אומנם תפקיד אחראי בהפעלת

הספינה אך לא מתחשבים בדעתו ביחס לכיוון נסיעתה.

והרבי הסביר שכך הוא גם במצבנו הנוכחי: ישנם דברים שאיננו

מסוגלים להבין, כי איננו רואים מה מתרחש למעלה ואיננו מנווטים

את הדרך לקראת ביאת המשיח. תפקידנו הוא לבצע את המוטל עלינו

בתמימות ובשמחה, גם כאשר לא ברור לנו כיוון ההתקדמות וגם כשישנם

העלמות והסתרים רבים. והמסר בקשר לג' תמוז מובן מאליו.

יעקב קפלן

לוד

תיקון טעות

)'בימים ההם', גיליון 1863)

בתמונה שהובאה בגיליון 1863' ,בימים ההם', שנשתמרה בספריית

אגו"ח, מדובר בתמימים שלוחים מישיבת אהלי תורה מארה"ב לישיבה

באוסטרליה, שהיו נוסעים בימי ספירת העומר וכדי שלא להחסיר יום

בספירה, היו עוברים דרך אה"ק )ולא דרך 'קו התאריך'( והרה"ח הנודע

הפרטיזן ר' זושא וילמובסקי ע"ה היה מלווה אותם בביקור במוסדות וכו'.

לאחר פטירת ר' זושא, בנו יבלח"ט הרה"ח ר' לוי שיחי', היה ממלא

את מקומו ומלווה אותם. התמונה שפרסמתם הייתה בלשכתו של המרא

דאתרא הגה"ח הרב מ"ש אשכנזי ע"ה.

בין התמימים השלוחים נראה הרב יעקב פרידמן שיחי', היום שליח

במוסקווה.

בכבוד ובברכה

מ.ש.ה

כפר חב"ד

תגובת המערכת:

תודה על ההערה. כתובת המייל: com.gmail@770bugler

22 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 23

תקשיב, אני חייב לך טובה גדולה, הנשמה שלי חייבת לך טובה גדולה". "

כך נפתחה הודעה אישית ששיגר שליח חשוב מאחת מערי הקודש

לשליח בבירת השרון, בסוף השבוע שעבר, לאחר שזה האחרון המליץ

לו לקרוא את השיחה המאלפת שהעניק הרב יצחק גולדברג לשבועוננו

לגיליון שבת הכנה לג' תמוז.

"אני", התוודה בפניו, "כמו הרבה שלוחים עסוקים, מקבל את ה'כפר

חב"ד', מעלעל לראות אם יש משהו פיקנטי, מקסימום קורא את הטור של

אהרן דב ומציץ בטור של הרב חיטריק, מה לעשות, אני לא מספיק. לפחות

בני הבית מספיקים. וכך היה נראה לי גם הפעם, כשראיתי את הגיליון,

והבחנתי בכותרת הריאיון עם הרב גולדברג. אמרתי לעצמי: נו, גם השבוע

אני לא אספיק, ושמתי את זה בצד.

"אחרי שראיתי את ההמלצה שלך, קראתי את הריאיון בעיון ופשוט

התרגשתי עד דמעות, וזה לא קורה לי הרבה. ממש הרגשתי הרגשה של

התעלות, כמו בריקוד בבנקעט של כינוס השלוחים, התעוררות רוחנית.

איך שהרב גולדברג הסביר את הדברים, זה פשוט עשה לי סדר בכל

מיני דברים. איך שביאר כיצד הרבי הכין אותנו לג' תמוז, איך

שהפליא בעניין ה'יתיר מבחיוהי', פתאום מה שהורגלתי

לשמוע כסיסמה הפך למשהו שאפשר לתפוס".

והשליח המשיך: "קראתי את זה עוד פעם,

ואני רוצה לומר לך שזה מאמר חובה.

כשקראתי את התיאורים שלו מההקפות

אצל הרבי, הרגשתי שזו פעם ראשונה

שמישהו שם אותיות ברורות מהרגשות

שהיו לי בעת שהייתי בהקפות בשמחת

תורה. יישר כוח גדול. זה באמת משהו

שחובה לכל חסיד לקרוא. מסמך שכולו

חיזוק".

n

התגובה האותנטית הזו, ששוגרה אליי,

המחישה לי פעם נוספת את כוחה של המילה

הכתובה, את כוחה של התוועדות סוחפת

המודפסת שחור על גבי לבן, את כוחה של שיחה

המוגשת בטוב טעם וחודרת ללבבות קהל הקוראים

ופועלת את פעולתה להלהיב מחדש שליח של הרבי, אשר

לו השפעה גדולה על יהודים רבים.

ברוח זו, זורמות בכל שבוע למערכת אין ספור תגובות מקהל הקוראים

ברחבי העולם, מצידם של שלוחים, של אנ"ש, של מקורבים, שמגיבים

על מאמר כזה או אחר שנגע לליבם, שחיזק אותם בעבודת השם, שעורר

אותם ברגש אור וחום ההתקשרות לנשיא הדור, שהבעיר אצלם מחדש

חיות נעורים. "העיתון הפך למרכז שולחן השבת שלנו", סיפר לי חבר )רב

קהילה ושליח מראשון לציון( ביום ראשון השבוע, והוסיף: "הוא מעצב את

המחשבה והחיים החסידיים בבית מכל כך הרבה זוויות".

n

לפני ארבעים שנה, כשקם לו אברך צעיר בן עשרים ושש והחליט להקים

עלון כפרי־מקומי, שיהווה סוג של במה פנימית, הוא לא האמין לרגע לאן

תתגלגל היוזמה הפרטית שלו כעבור ארבעים שנה. הוא לא חיפש כבוד,

שררה, ג'וב, או להקים עסק. הוא חשב רק על דבר אחד: איך לשמור על

כבודו של הרבי, בימים סוערים כל כך, של מתקפות פרועות.

בשנת תשע"ג, היה זה המרא דאתרא של כפר חב"ד, הגאון רבי מרדכי

שמואל אשכנזי ע"ה, שחשף בפורום סגור כי בשנים ההן, הוגשה תביעה

בבית הדין הרבני בתל אביב נגד העורך הראשי הרב אהרן דב הלפרין,

בעקבות מאמר נועז שפרסם מעל גבי העיתון. הרב גילה כיצד פעל הרבי

לסכל את התביעה. "נדהמתי לראות איך נוגע לרבי העיתון וכשיש למישהו

טענות הרבי עצמו נחלץ להגן ומתייחס לכך כאל עניינו הוא, עד כדי כך

שהוא מודיע לי שהוא יממן את העלות של הטוען הרבני!", חשף הרב.

בשיחה שניהלתי השבוע עם ר' אהרן דב לרגל ציון הדרך של ארבעים

שנה, ומתפרסמת במגזין זה, שאלתי אותו איך הוא מסביר את העובדה

שפעם אחר פעם, הרבי נתן לו – אז אברך צעיר לימים – גיבוי, גם בצמתים

לא ממש נעימים מול גופים שונים וחשובים. "קשה לי ולא נעים לתת

הסבר", הודה לפניי, "בכל זאת", אמר לאחר הרהור של כמה רגעים, "אוכל

לומר, כשעושים משהו שלא מעורבב בו שום שיקול אחר פרט לכבודו של

הרבי – יש סייעתא דשמיא".

n

בתקופה האחרונה, עידן הקורונה, ראינו תופעה

מרתקת: עלייה לא שגרתית בגרף המנויים של 'כפר

חב"ד'. "אין לי שיעורים, אין לי תפילות במניין,

אין לי התוועדויות, מזל שנשאר לי 'כפר

חב"ד' בבית. זה מה שמבעיר את הגחלת

החסידית בבית שלנו", שח לפניי אחד

מחשובי השלוחים בפריז, המקבל מדי יום

חמישי בצהריים את 'כפר חב"ד' הטרי,

תמידין כסדרן. פתאום, דווקא בתקופה

החשוכה הזו, התברר כמה חשיבות יש

ל'כפר חב"ד' בחיים החסידיים.

n

ארבעים שנה אחרי שהרבי נתן את

ברכותיו לאברך הצעיר שיתמסר לעיתון,

אפשר להתחיל להבין, קאי איניש אדעתיה

דרביה, את כוונתו של הרבי, שיהיה לחב"ד שופר

טהור וצלול, שישמיע ברמה את דברה של חסידות

חב"ד, שיגיש את באר המים החיים לרבבות ואלפים בכל

קצוות תבל ויעניק מדי שבוע בשבוע מנה חסידית גדושה לכל בני

המשפחה. פתאום, אחרי ארבעים שנה, כשאנו בעיצומו של חושך כפול

ומכופל – כשאפילו אי אפשר לנסוע לציונו הק' של הרבי – רואים במוחש

את ההשפעה הגדולה של העיתון על קוראיו – כלשון הרבי במכתב הנדיר

ל'כפר חב"ד' לרגל גיליון החמש־מאות, ואת הלהבה החסידית שהוא מדליק

באלפי בתים מסביב לגלובוס.

קדמו לר' אהרן דב כל מיני יוזמות דומות, קמו ונפלו. אולם ר' אהרן דב

זכה שמפעל החיים שלו יתבסס ויגיע, בשעה טובה ומוצלחת, לציון הדרך

של ארבעים שנה, כשהוא לא מפסיק לעצור ולהתפתח למעגלים חדשים

ומפתיעים, ובאחרונה עם השקת מגזין 'נשמה' לקהל מקורבי בתי חב"ד,

בשיתוף פעולה עם 'צעירי אגודת חב"ד'. נאחל לו, לר' אהרן דב, מכלל חברי

המערכת, שיאריך ימים על ממלכתו, ויזכה להיות הראשון שידווח על גבי

עמוד השער על ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו!

אחרי ארבעים שנה

כמה תובנות במלאת 40 שנה בדיוק להופעת שבועון 'כפר חב"ד': ו' תמוז תש"מ – ו' תמוז תש"פ

מנחם כהן

מכללת בני ברק החרדית )ע"ר(

באיזה מכללה! זה כן משנה

להרשמה ובירורים התקשרו:

מסגרת 5726125-03

לימודים

חרדית

הדרך! לאורך כל

אםכברתואר...

יתרוןבקבלה לעבודה!

אוניברסיטאי

תואר

il.org.mivchar.www במבחר

קמפוס ראשי:

רח' יהושע בן נון 2 ,ב"ב

קמפוס קונקורד:

רח' בר-כוכבא 21 ,ב"ב

עובדי/ות הוראה -

גננות / חינוך מיוחד?

בעלי/ות תעודת בכיר?

ההזדמנות שלכם להתקדם לתואר תוך שנה / שנה וחצי בלבד!

במסגרת חרדית איכותית ושמורה במיוחד!

תוכנית השלמה לתואר ראשון בחינוך

המקפצה שלכם לפרנסה ברווח וללימודי תואר שני במקצועות

הטיפול )פסיכודרמה, טיפול באמנות, ייעוץ חינוכי ועוד...(

%50 הנחה בדמי הרישום!

עברתם

כבר חצי

מהדרך

לתואר!

פגישה

טלפונית

01

טלפונית פגישה פגישה

מקוונת

פרונטלית טלפונית פגישה פגישה

02 03

לנוחותכם, מגוון

אפשרויות לפגישה עם

יועצי הלימודים שלנו:

לגברים ולנשים

במסלולים נפרדים

24 | כפר חב"ד | גיליון 1863

ידועים דברי המדרש )שהובאו במאמר באתי לגני תש"י(, שבימי אברהם

אבינו היתה השכינה ברקיע השביעי. אחר־כך עמדו שבעה צדיקים והורידו

את השכינה למטה, שתשכון בארץ. אברהם הוא הצדיק הראשון שהורידה

מרקיע השביעי לששי, והצדיקים שלאחריו הורידוה עד לרקיע הראשון, ומשה

שהוא השביעי )וכל השביעין חביבין( הורידה למטה בארץ. וזה היה בשעת

מתן תורה, שכתוב בו, "וירד ה' על הר סיני".

נמצאנו למדים, שפעולת משה בשעת מתן תורה להוריד את השכינה למטה

התחילה בעצם ע"י אברהם אבינו. זהו גם פירוש דברי חז"ל שהעולם הוא

ב' אלפים תוהו, ב' אלפים תורה וב' אלפים ימות המשיח, שב' אלפים תורה

התחילו בזמן אברהם אבינו, כמבואר בגמרא )במס' ע"ז( שכאשר התחיל האלף

השלישי היה אברהם בן נ"ב שנה, משום שהענין דמתן תורה הוא המשכת

השכינה למטה, וענין זה הותחל ע"י אברהם אבינו.

פירוש הדברים: עיקר החידוש של מתן תורה מבואר בדברי המדרש אודות

הגזירה שהיתה לפני מתן תורה, ש"עליונים לא ירדו לתחתונים, ותחתונים לא

יעלו לעליונים", ובמתן תורה בטלה גזירה זו, כמו שכתוב "וירד ה' על הר סיני".

זאת אומרת: לפני מתן תורה היתה הפרדה והפסקה בין אלקות ומציאות

העולם. ובמתן תורה נתחדש שהעולם יכול להתאחד עם אלקות. וחידוש זה

התחיל כבר בימי אברהם אבינו, שהרי אודות עבודת אברהם אבינו, כתוב

"ויקרא שם בשם הוי' א־ל עולם". ומבואר בתורת החסידות יסוד גדול שרמז

כאן הכתוב בלשון "א־ל עולם" ולא "א־ל העולם". "א־ל העולם" משמעו

האלוקה של העולם, כלומר, העולם הוא מציאות בפני עצמה, והקב"ה הוא

האלוקה, המנהיג של העולם והשליט על העולם. "א־ל עולם", לעומת זאת,

משמעו, שהקב"ה והעולם הם מציאות אחת כביכול, כלומר, העולם לאמיתתו

של דבר הוא אלקות.

זו היתה עבודת אברהם אבינו, להחדיר בעולם כולו את ההכרה שלא זו

בלבד שהקב"ה הוא בורא העולם ומנהיגו, אלא שהעולם הוא אלקות. והכרה

זו החדיר אברהם בכל העולם כולו, כדברי חז"ל על פסוק זה )במס' סוטה(

"אל תקרי ויקרא אלא ויקריא", כלומר, שאת היסוד הזה של "א־ל עולם"

)שהעולם הוא אלקות( החדיר אברהם אבינו באנשי דורו, עד שגם הם "קראו"

)והכריזו( "א־ל עולם".

זו גם משמעות דברי המדרש "עד אברהם היה העולם מתנהג באפילה,

משבא אברהם התחיל להאיר". לכאורה, הרי גם לפני אברהם היו צדיקים

גדולים בעולם. נח היה צדיק גדול, וכן מתושלח, גם שם ועבר היו צדיקים

והנהיגו ישיבה ללמוד תורה, וכיצד אפשר לומר שהעולם היה מתנהל באפילה?

אלא פירוש הדברים הוא, שהעולם עצמו לא היה חדור באלקות, אלא שמחמת

היותם צדיקים גדולים, הם פעלו שהעולם יהיה נכנע אל הקב"ה מנהיג העולם,

אבל העולם עצמו נשאר להיות מציאות בפני עצמו. מה שחידש אברהם הוא

שהעולם עצמו התחיל להאיר, כלומר, שבעניני העולם גופא ניכר האלקות

שבתוכו, שהעולם באמת אינו מציאות לעצמו כלל, אלא רק ביטוי כח אלקי.

אמנם זה גופא היה בימי אברהם רק באופן של "התחלה" בלבד, ולא חדר

לגמרי לתוך גשמיות העולם, ולכן אמרו שהוריד את השכינה רק "מרקיע הז'

לו'", ועדיין לא בטלה הגזירה הנ"ל, והצדיקים שלאחריו פעלו עוד יותר בכיוון

זה, שהמשיכו ענין זה קרוב יותר לארץ, אך עדיין ב"רקיע", דהיינו במדרגה

רוחנית, עד שבא משה שהוא השביעי )וכל השביעין חביבין(, והוריד והמשיך

השכינה למטה בארץ ממש.

התנוצצות אורו של משיח

והנה ידוע שבדוגמת החידוש של מתן תורה לגבי מה שהיה לפני כן, על־

דרך־זה יהיה החידוש בימות המשיח לגבי הזמן הזה. כי אף שאנו עומדים

כבר לאחרי מתן תורה, הרי אמרו רז"ל ש"תורה של עולם הזה, הבל היא לגבי

תורתו של משיח", ונמצא, שמה שיתגלה אז הוא דבר חדש לגמרי, בדוגמת

מה שנתחדש במתן תורה לגבי מה שהיה לפני כן,

וכלשון חז"ל "תורה חדשה מאתי תצא".

וכמו שהחידוש דמתן תורה הוא החיבור דעליונים

ותחתונים, כך גם החידוש של לעתיד־לבוא, שאז

יהיה ענין זה, החיבור דאלקות עם גשמיות העולם,

באופן נעלה הרבה יותר. זהו מה שכתוב אודות

הגילוי דלעתיד "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו

כי פי ה' דיבר", שהבשר הגשמי מצד עצמו יכיר

בגדלות השם.

והנה, כמו שהחידוש שהיה במתן תורה, הרי אף

שבפועל היה זה ביום הששי לסיון בשנת ב' אלפים

תמ"ח, מכל־מקום, התחלת הענין היתה כמה וכמה

דורות לפני זה, בימי אברהם אבינו, אותו הדבר הוא

לענין התורה חדשה דלעתיד, שאף שהגילוי בפועל

של "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" יהיה רק בביאת המשיח, מכל־מקום

כללות הענין הותחל כבר כמה דורות לפני זה, ע"י מורנו הבעש"ט. וכידוע

מה שכתוב בכמה ספרים שתורת החסידות היא התנוצצות וטעימה מתורתו

של משיח.

ובזה גופא היה חידוש מיוחד ע"י רבינו הזקן, מייסד חסידות חב"ד, ע"י

שהוריד את תורת הבעש"ט לתוך "חב"ד" )חכמה בינה ודעת(, ועד כדי כך

שבכמה מקומות מפורש שהחידוש של רבינו הזקן בענין ההכנה לגילוי התורה

דלעתיד הוא בדוגמת ההכנה למתן תורה ע"י אברהם אבינו.

והנה, לפי מה שהובא לעיל שעיקר החידוש דלעתיד הוא החיבור של העולם

עם אלקות באופן נעלה עוד יותר מכמו שהיה במתן תורה )ועד ש"וראו כל

בשר יחדיו כי פי ה' דיבר"(, הרי כשאומרים שתורת הבעש"ט היא התנוצצות

וטעימה מתורתו של משיח, פירוש הדברים הוא, שהבעש"ט חידש הסתכלות

חדשה על היחס של העולם לאלקות.

אלא שאעפ"כ הדוגמא על אברהם אבינו היא אדמו"ר הזקן דוקא, כי אף

שגם בתורת החסידות הכללית שחידש מורנו הבעש"ט נמצא הרעיון דחיבור

העולם עם אלקות, מ"מ, מכיון שהרעיון לא נתלבש בהשגה שכלית, הרי לא

הגיע הענין לתוך העולם, ונמצא שהעולם נשאר עדיין "באפילה".

ודוקא ע"י רבינו הזקן שהוריד ענין זה לתוך השכל, לתוך העולם, התחיל

הענין להאיר בעולם, כדוגמת אברהם אבינו ש"התחיל להאיר" בעולם )כדברי

המדרש הנ"ל(.

וכמו שאברהם לא הוריד את השכינה למטה ממש אלא לרקיע הו', וכן

הצדיקים שלאחריו שפעלו עוד יותר, עדיין לא הורידוה למטה בארץ, וענין

זה נפעל ע"י השביעי שהוא משה רבינו, אותו הדבר הוא בענין הקשר בין

האלוקות והעולם שהתחיל ע"י הבעש"ט ואדמו"ר הזקן והצדיקים שלאחריו,

הרי אף שכשאחד מהם הוריד עוד יותר למטה את החיבור של העולם עם

אלקות, ע"י הסברה בשכל באופן שאנשים פשוטים יותר יוכלו להשיג, מ"מ

עדיין נשאר הענין "ברקיע", היינו במדריגה מופשטת ורוחנית, והגיע לידי

שכל מוחשי ביותר )בדוגמת "ארץ"( בדורנו דור השביעי, ע"י נשיא הדור כ"ק

אדמו"ר זי"ע, בעל ההילולא.

כלומר: כל זמן שמשיח עדיין לא בא, עוד לא הגיע המצב של "וראו כל

בשר יחדיו כי פי ה' דיבר". אבל בעולם השכל, הרי בדור השביעי הגיע גילוי

זה לשכל פשוט ומוחשי ביותר, שבעולם השכל הוא בדוגמת "ראיית הבשר".

בכל דרכיך דעהו

האמור לעיל, שמורנו הבעש"ט חידש הסתכלות

חדשה על היחס של עולם ואלקות, בא לידי ביטוי

בחידושו המפורסם בענין "השגחה פרטית".

ידוע שעד שבא הבעש"ט היו סבורים שהשגחה

פרטית היא רק על האדם, אבל על דומם צומח וחי

ההשגחה היא רק השגחה כללית, והבעש"ט הוא זה

שחידש שישנה השגחה פרטית גם על חי וצומח

וגם על דומם.

והרי חידוש זה הוא ביטוי הענין האמור, שכל

נקודה ונקודה שבעולם קשורה ומאוחדת עם

אלקות, ולכן לא שייך שיהי' איזה מאורע בעולם

ללא השגחה פרטית מלמעלה.

ולא זו בלבד, אלא שחידש הבעש"ט, שכל איש

ישראל צריך להרגיל את עצמו לראות בכל מאורע

את ההשגחה הפרטית. היינו שמלבד מה שחידש את עצם הענין, ביאר עוד,

שזהו חלק עיקרי בעבודת האדם לראות את הקשר דעולם ואלקות.

ענין זה מתאים עם המבואר בחסידות בדבר ההבדל בין שני הלשונות

שמצינו בענין הקשר של האדם אל הקב"ה ואלקות: לשון המשנה "כל מעשיך

יהיו לשם שמים", ולשון הפסוק "בכל דרכיך דעהו".

באופן כללי זו אותה הנקודה, שיהודי צריך לקשר את כל דבריו, "מעשיך"

ו"דרכיך", עם הקב"ה; "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". אבל

מבואר בחסידות שהם שני ענינים:

"כל מעשיך לשם שמים" פירושו, שהמטרה של "מעשיך" היא "לשם שמים".

לדוגמא: יהודי אוכל, אבל לא כדי למלאות תאוותו, אלא כדי שיהיה בריא

ויהיה לו כח לעבוד את השם. כלומר: באכילה עצמה אין לו כל קשר עם שמים;

המטרה של האכילה היא "לשם שמים".

ואותו הדבר כאשר יהודי מתעסק במסחר כדי שתהיה לו מנוחת הדעת ויוכל

ללמוד תורה בהרחבת הדעת. הרי המסחר עצמו הוא מסחר; ורק המטרה של

המסחר היא "לשם שמים".

אבל "בכל דרכיך דעהו" משמעו, שאפילו ב"דרכיך", באכילה ובמסחר עצמם,

תדע את השם. איך הוא יכול לדעת את השם באכילה ובמסחר?

כשיהודי מתבונן ומתעמק בכך שזה שהאוכל מזין אותו, הרי זה הניצוץ

האלקי שבזה )כידוע פירוש האריז"ל על הפסוק כי לא על הלחם לבדו יחי'

האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, שהכוונה בזה היא שהמוצא פי ה'

שבלחם הוא המחי' את האדם( הרי אז הוא רואה אלקות במאכל גופא.

ואותו הדבר במסחר, כשמתבונן בצירופי המקרים בשעת מסחרו – הוא

רואה השגחה פרטית, שהקב"ה סיבב שזה יבוא לכאן וזה יבוא לכאן ומזה יהיה

הרווח. וזהו בכל דרכיך דעהו, שבתוך המסחר עצמו הוא "יודע" את הקב"ה.

ההכרה השכלית ב'פירש הבעש"ט'

נוסף לחידושו של הבעש"ט בקשר של הקב"ה עם כל המאורעות שבעולם,

שכולם הם בהשגחתו ית', חידש עוד יותר, שגם עצם המציאות של כל דבר

שבעולם )לא רק המאורעות שבו( קשור עם אלקות.

ידוע פירוש הבעש"ט עה"פ "לעולם ה' דברך נצב בשמים" )הובא ע"י רבינו

הזקן בהתחלת החלק השני של ספר התניא(, שהבעש"ט מפרש, ש"דברך" מוסב

על מאמר "יהי רקיע", שמאמר זה לעולם נמצא "בשמים" והוא מחי' ומהווה

בכל רגע ורגע את השמים, ואם הדיבור היה מסתלק לרגע מן השמים – היה

הרקיע נעשה לאין ואפס, כמו לפני הבריאה. וזה לא רק בנוגע לרקיע, כי אם

גם בנוגע לכל הנבראים, שבכל הנבראים ישנו ה"דבר השם" שזהו החיות שלהם

המחי' ומהווה אותם בכל רגע, ובאם הדבר השם היה מסתלק מן הנברא – היה

נעשה כל העולם אין ואפס.

מה אנו רואים בפירוש הזה ש"פירש הבעש"ט"? – אנו רואים את ההכרה

אשר מציאותו האמיתית של העולם היא – אלקות.

המהפכה של הרבי

עד הרבי, כשאירעה ח"ו גניבה בבית המחשבה הייתה – יש לבדוק את המנעול. משבא הרבי, חקק

את העניין שיש לבדוק את המזוזה. עד הרבי, לא עלתה על דעת רבנים להתערב בנושאים "מדיניים"

כמו החזרת שטחים. משבא הרבי, הכריז שהכל קשור לתורה וההלכה קובעת את המציאות. עד הרבי,

שום חוג לא התעסק בקירוב רחוקים. משבא הרבי, המשיך את דרך הבעש"ט והשתדל לקרב כל

יהודי. היום הדברים הללו הם נחלת העולם היהודי כולו. כולם בודקים את המזוזות, רבנים מתערבים

בנושאים מדיניים וכל החוגים עוסקים בקירוב רחוקים...

הרב יואל כהן

108301 | JEM

היו גם חוגים כאלה שהסתכלו על זה בעין לא רק שלא השתתפו בזה חוגים אחרים, אלא

עקומה: דרך חדשה! ולעגו על זה, באמרם,

"דברים פחותים" כאלה שחבל על זמנם של בני תורה להתעסק עם

למרות שההכרה באחדות השם ירדה למטה

מטה, לתוך השכל האנושי, ועד לשכל הפשוט,

מכל מקום הרי בתוך ההסברה שבשכל נמצא

כל העומק וכל האור שלמעלה מכלים

"כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו" – מסה מאלפת של 'החוזר הראשי' לקראת יום ההילולא

26 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 27

אמנם, קשר זה שבין העולם ואלקות שחידש הבעש"ט, הן בהשגחה פרטית

שבכל המאורעות שבעולם, והן בנוגע להתהוות של כל דבר שבעולם, לא

נתלבש עדיין בשכל האנושי. מכיון שכך אמר הבעש"ט האמינו ישראל שכך

הוא, אבל לא היתה הסברה לדבר בשכל וכ"ש וק"ו שלא היתה הוכחה שכלית

לדבר. ובא רבינו הזקן מייסד חסידות חב"ד, והסביר ענינים אלה שחידש

הבעש"ט שיהיו מובנים בשכל.

הבעש"ט אמר שההתהוות היא בכל רגע בתור פירוש בכתוב שבתהלים,

"לעולם ה' דברך נצב בשמים", היינו שהתורה אומרת שהמציאות של העולם

היא אלקות, ואם הכח האלקי הי' מסתלק רגע – הי' העולם הופך לאין ואפס.

נמצא, שאם כי קיימת הכרה בעצם הרעיון, אבל הרעיון עצמו אינו נובע

מן העולם עצמו, אלא זהו רעיון אלקי, רעיון בתורה, ואנחנו מאמינים בכך

משום שכן כתוב בתורה.

בא רבינו הזקן וחידש, שהכרה זו עצמה באה גם מצד העולם עצמו, מצד

השכל האנושי שבעולם!

לאחרי שמביא בפרק הראשון שבחלק שני שבתניא את פירוש הבעש"ט

עה"פ בתהלים, ממשיך הוא בפרק שני ומבאר הסבר הגיוני על זה מצד השכל

האנושי. שכאשר אומן עושה כלי, אזי לאחרי שעשה את הכלי, הכלי קיים

מעצמו, משא"כ בבריאת שמים וארץ, תמיד זקוקים הנבראים לכח האלקי

המהווה אותם, מפני שהאומן עושה את הכלי יש מיש, ובריאת שמים וארץ

היא יש מאין, ובמילא: כאשר מתהווה יש מיש – אזי אין הנוצר זקוק אח"כ

לכח היוצר לקיים את עצמו; כאשר ההתהוות היא יש מאין – אזי הנוצר צריך

תמיד לכח היוצר.

ובמאמרים של רבותינו נשיאינו בדורות הבאים נתבאר ענין זה עוד יותר,

והובא משל גשמי על זה מזריקת האבן, שמכיון שזה שהאבן עולה למעלה

הוא חידוש לכן צריכה האבן כל הזמן לכח הזריקה שבה ובהפסק כח הזריקה

תיפול לארץ, שמזה מובן בכ"ש וק"ו לענין החידוש דהתהוות הנבראים יש

מאין, שהם צריכים תמיד לכח האלקי שיהווה אותם מאין ליש, ואם יסתלק

הכח, מיד הם חוזרים לאין ואפס ממש.

וכן הוא בכללות ענין "אחדות השם" באופן של "אין עוד מלבדו", שאין שום

מציאות בלעדו ית', שרעיון זה התחיל ע"י מורנו הבעש"ט, ונתבאר בהסברה

שכלית בחסידות חב"ד, ובכל דור ודור נתבאר יותר ויותר, עד שהגיע לתכלית

השיא במאמרי ושיחות הרבי, הנשיא של הדור השביעי, וכדלקמן.

הרבי חולל את ההסתכלות הנכונה

והנה בדרך כלל, כשלוקחים איזה מושג עמוק ו"מורידים" אותו ומסבירים

אותו באופן כזה שגם אנשים פשוטים יוכלו להבינו, הגם שזו מעלה גדולה, מכל

מקום אליה וקוץ בה, שהרי על ידי ההסברה באופן המובן לאנשים פשוטים

מאבדים את העומק שלו.

ולכאורה היה אפשר לחשוב כך גם בעניננו: כאשר האור האלקי של גילוי

התורה דלעתיד התחיל להאיר – אזי זה היה למעלה מן השכל לגמרי. כך

היה אצל הבעש"ט. וע"י שרבינו הזקן הוריד והלביש והסביר את המושג

הזה בחב"ד, הרי למרות שיש בכך מעלה גדולה, שגם השכל מבין זאת, מ"מ

ע"י הירידה אין האור בתוקפו כמו שהיה לפני שירד לתוך כלי השכל. וע"י

הרביים שלאחריו, עד לכ"ק אדמו"ר זי"ע, נשיא דור השביעי, שהוריד עוד

יותר למטה – אז נחסר האור!

הרי האמת היא שאין אלה פני הדברים, וזהו אכן הפלא הגדול שבדבר:

למרות שההכרה הזאת באחדות השם ירדה למטה מטה, לתוך השכל האנושי,

ועד לשכל הפשוט, מכל מקום הרי בתוך ההסברה שבשכל נמצא כל העומק

וכל האור שלמעלה מכלים, כדלקמן.

אמנם לפני שניגש לבאר מה נתחדש בתורתו של הרבי באופן ההכרה ד"א־ל

עולם", וגם כיצד האור לא נחסר גם כשנתלבשו הענינים בשכל הכי מוחשי,

יש להבהיר, שהקשר של העולם ואלקות שנפעל ע"י הרבי אינו רק ע"י לימוד

תורתו של הרבי, מאמריו ושיחותיו; אלא הוא פעל שזה עצמו הפך ל"נכס

של העולם" עצמו!

הרבי פעל, שההסתכלות על העולם באופן כזה שאין הוא דבר נפרד מאלקות

תהיה אפילו אצל אלו שאף פעם לא למדו מאמר של הרבי ואף פעם לא למדו

שיחה של הרבי – שגם אצלם תהי' ההשקפה הזאת של "א־ל עולם", הקשר

של העולם עם אלקות, באופן שלא היה לפני כן.

וכמה דוגמאות לדבר:

נאמר בגמרא שצריכים לקבוע את המזוזה על הפתח בטפח הסמוך לרשות

הרבים. ואחד הטעמים לכך הוא – "כי היכי דלינטרי' טפי": כיון שהמזוזה

שומרת את הבית, לכן, כדי שהמזוזה תשמור יותר יש לקבוע אותה בטפח

הסמוך לרשות הרבים.

כיצד התייחסו לכך במשך כל השנים, מכיון שאנו יהודים מאמינים, הרי

בודאי מאמינים שהמזוזה שומרת על הבית.

אעפ"כ, כשהיתה )ל"ע( גניבה בבית, המחשבה הראשונה שעלתה לראש

היתה – שיש לבדוק את המנעול, כי כנראה הגנב

היה יכול להכנס עקב תקלה במנעול. ואם מוצאים

שהמנעול בסדר – בודקים אם החלונות היו סגורים

כפי שצריך. מדוע לא היתה התחושה, אולי המזוזה

לא בסדר?

להגיד שח"ו היתה חסרה אמונה? – לא! מדובר

ביהודים מאמינים, ולא עוד אלא יהודים המדקדקים

במצוות, ולכן הקפידו למדוד ולבדוק שהמזוזה אכן

קבועה בטפח הסמוך לרה"ר עם כל הדיוקים.

אבל מכל מקום, למרות שבאותם מקורות כתוב

טעם הדבר שהוא בשביל השמירה שבמזוזה, הרי

כשאירעה גניבה לא נפלה המחשבה הראשונה

שקודם כל יש לבדוק את המזוזות.

וטעם הדבר, כי עד שבא רבינו לא היה נרגש קשר

ישיר וברור בין התורה והעולם. התורה לחוד ועולם לחוד.

כעת, לאחרי שהרבי יצא עם הענין של מבצע מזוזה – נחקק באלפי מוחות

של יהודים ובאלפי לבבות של יהודים, הרגש הזה, שהתורה היא הקובעת את

המאורעות של העולם. ואם יש גניבה – בודקים את המזוזה!

אין הפירוש שעושים זאת בגלל שהרבי גילה שיש איזה מנהג עתיק שכאשר

יש גניבה צריך לבדוק את המזוזה – לא! אם זה היה מנהג שכתוב בספרים –

אז ברור שיהודים שמדקדקים במצוות ובמנהגי ישראל – ודאי שהיו בודקים

את המזוזות.

אבל לא על זה מדובר. כעת יהודי בודק לא מפני שצריך לעשות ככה; זה

אינסטינקטיבי, כמו שבדק את המנעול ואת החלון לא משום שכתוב באיזה

ספר שצריך לבדוק את המנעול או את החלון, אלא מפני שזו המציאות, כך

בזמננו, שהוא יודע שהמציאות היא שהשמירה תלויה בקיום מצות מזוזה.

וכיוצא בזה הוא לענין סגולת המזוזה לשמור על האדם בכל מקום שהוא,

כמ"ש בספרים שע"י המזוזה מתקיים הפסוק "ה' ישמר צאתך ובואך מעתה

ועד עולם", גם אם קורה איזה אסון אחר לא עלינו – הוא בודק את המזוזה

באופן אינסטינקטיווי. לא מפני שהוא יודע מ"ש בספרים, אלא משום שזו

המציאות, אין העולם דבר נפרד מאלקות.

עוד דוגמא: לאחר כמה מלחמות שהיו בארץ ישראל )מבצע סיני, מלחמת

ששת הימים( שבעטיין נכנסו שטחים לרשות ישראל, היו ויכוחים אצל ההנהגה

הפוליטית כיצד צריך להיות היחס אל השכנים שלנו: האם להחזיר שטחים או

לא להחזיר שטחים? אך לא עלה על דעת אף אחד לשאול את דעת הרבנים

בנושא, ולא עלה על דעת רבנים להביע את דעתם בדבר. מדוע? ההנחה

הפשוטה היתה שזה ענין מדיני; מה זה קשור לתורה?!

הרבי, כידוע, הכריז את ההלכה, שבאורח חיים סימן שכ"ט נאמר הדין כך

וכך . מה זאת אומרת? – ההלכה היא הקובעת את המציאות. אם זו שאלה מה

פיקוח נפש – יש לברר בדברי הגמרא והפוסקים מהו "פיקוח נפש".

לאחרי שהרבי הכריז, היו כבר עוד רבנים שהכריזו גם הם כך. היו אף רבנים

כאלו שאמרו להפך, שע"פ הלכה כן צריך להחזיר את השטחים. אבל זהו ענין

לעצמו. אבל גם אלה שפסקו כך )בזדון או בשגגה( הכריזו ע"י הפסק שלהם

שהתורה היא הקובעת מה זה פיקוח נפש.

הלועגים אימצו את הדרך

ועוד דוגמא שבה רואים כיצד בדורנו דוקא חדרו רעיונות החסידות לתוך

העולם באופן שזה הפך להיות נכס של העולם עצמו.

ידוע, שאחד מחידושי מורנו הבעש"ט היה בכך שהוא קירב גם את האנשים

הכי פשוטים, גם אלו שמסיבות שונות התרחקו מיהדות, ועודד אותם וקירב

אותם ליהדות. משום שהבעש"ט גילה שיש בבני ישראל נשמה קדושה שאין

אנו מסוגלים להבין את מהותה, משום שהיא

למעלה מהגבלה והגדרה ולמעלה מהשכל, ולכן

יש להסתכל על כל יהודי באופן מיוחד.

כאשר מסתכלים רק על חיצוניות של יהודים

– אזי לא רואים ביהודי פשוט מהו העילוי שלו.

יהודי שהוא למדן גדול וירא־שמים גדול, ניחא.

אבל סתם יהודי פשוט, ובפרט אם התרחק מדרכי

התורה, מה מעלה יש בו. אך הבעש"ט גילה את

הפנימיות של ישראל )כמו שגילה את פנימיות

התורה(, ולכן הוא ראה את המעלה שבכל יהודי.

אותו הדבר היה אצל הרבי: מכיון שהוא

הממשיך של הבעש"ט בדורנו זה, הרי הוא הסתכל

על יהודי מצד הפנימיות שלו – ולכן כל יהודי יקר,

ולפיכך דאג והשתדל הרבי בכל כחו לקרב אפילו יהודי שהתרחק.

וזה התחיל מיד כשהרבי קיבל את הנשיאות, ובאותה תקופה לא רק שלא

השתתפו בזה חוגים אחרים, אלא היו גם חוגים כאלה שהסתכלו על זה בעין

עקומה: דרך חדשה! ולא רק שהסתכלו על זה בצורה עקומה, אלא גם הדפיסו

בעיתונים ש"לא זו הדרך" ולעגו על זה, באמרם, שחבל על זמנם של בני תורה

להתעסק עם "דברים פחותים" כאלה.

רק כעבור עשרות שנים, לא רק שהפסיקו ללעוג – אדרבא: כל אחד מתפאר

שהוא עושה את זה והוא מתעסק בקירוב רחוקים!

והתנועה הזה נהפכה כל־כך לנחלת הכלל של כל החוגים הדתיים, עד

ששוכחים לגמרי מאיפה בא המקור.

איך אפשר לשכוח על דבר כזה?

אולי ניתן להסביר זאת במשל: בימינו יש כיתות של אנשים שונים ומשונים

המכנים את עצמם בשם "מדענים", וביניהם ישנם האומרים שאין לאדם נפש

בכלל, וזה שהגוף חי הרי זה כח של הגוף עצמו, כמין כח אלקטרוני. כששואלים

אותם, אם כן מדוע הגוף חי רק לזמן מסויים, אז הם עונים, שאין זה משום

שישנה נפש שעוזבת את הגוף, אלא משום שהכח הזה )האנרגיה הזאת( שבגוף

נחלש כל הזמן עד שהוא נפסק. ולכן צריך אדם לישון כי הכח הזה שנותן חיים

לגוף האדם צריך מנוחה כדי שיוכל להמשיך ולהחיות אותו.

מדוע אין שיטה כזאת לגבי אור השמש המאיר על הארץ, לומר, שבאמת

האור נובע מן שטח הארץ עצמו, ולמה הוא נפסק בלילה, כדי לנוח?

הסיבה לכך פשוטה: ידוע החילוק בין אור השמש לחיות הנפש, שאור השמש

מאיר בעולם באופן מקיף, כלומר, בשטח שבו מאיר האור הרי הוא שטח מואר,

אבל השטח עצמו לא השתנה, זהו אותו שטח ביום ובלילה, אלא שביום יש

כאן אור השמש. זה נקרא אור מקיף. אבל חיות הנפש המחי' את הגוף הוא

אור פנימי, שהגוף עצמו נעשה גוף חי. הנפש מתאחדת ומתעצמת עם הגוף,

עד שהגוף עצמו הוא גוף חי.

וזוהי הסיבה שהטעות של הכיתות הנ"ל היא דוקא בנוגע לחיות הנפש ולא

בנוגע לאור השמש: אור השמש הוא "מקיף"

מבחוץ, ואינו מתאחד עם השטח המואר, ולכן אין כלל מקום לטעות שהוא

בא מתוך שטח הארץ עצמו. אבל חיות הנפש מלובשת ומתעצמת כל כך עם

הגוף, עד שאפשר לטעות שהיא חלק מן הגוף עצמו!

וכך הוא גם בנמשל: גילוי האלקות בעולם בדורנו הוא בהתלבשות כל כך

עמוקה בתוך גדרי העולם, עד שהעולם יכול לטעות שהשקפת שיטת מורנו

הבעש"ט ושיטת הרבי אודות יוקר נשמתו של כל איש ישראל היא מובנת

מאליה, והוא שוכח את המקור לזה!

]דרך אגב: גם בנוגע לחידושו של הבעש"ט בהשגחה פרטית, שהיא גם על

דומם צומח וחי, אף שבשעתו היה רעש גדול וויכוחים גדולים על זה, הרי

בדורנו נתקבל הדבר עד כדי כך בעולם, עד שישנם האומרים שרעיון זה של

השגחה פרטית בדומם־צומח־חי נתחדש ע"י אחד מהגדולים שהתנגדו לשיטת

הבעש"ט. וכנראה סיבת הדבר, שהרעיון נתקבל כל כך בעולם בפנימיותו,

בדוגמת חיות הנפש המחי' את הגוף, שהגוף עצמו נעשה חי.[

דוגמא נוספת:

כשהתחילו למסור שיעורי תניא ע"י הרדיו היתה התנגדות לדבר מהרבה

חוגים, כיצד אפשר לקחת עניני חול ולהשתמש בהם עבור ענינים של קדושה,

לימוד התניא. לא זו הדרך, טענו!

אבל הרבי טען להפך. רז"ל אמרו שלא נברא זהב אלא בשביל בית המקדש.

וכן בכל דבר שבעולם, שאם יש דבר מיוחד כמו כח הרדיו שעל ידו אפשר

להשמיע משהו מסוף העולם ועד סופו, בודאי עיקר מטרתו הוא "בשביל

התורה". הרי גם בזה ניכר הענין של "א־ל עולם", שהעולם עצמו אינו דבר

נפרד מאלקות.

ולמרות שבהתחלה לעגו לזה, הרי היום זה הפך להיות דבר פשוט מעצמו.

יש כל מיני שיעורי תורה דרך הרדיו. ובאופן כזה ששכחו אפילו מי הי' מקור

הרעיון, משום שרעיון זה חדר כל כך בעולם עד ששכחו את מקורו.

ההכנה ל'לעתיד לבוא'

שני הענינים הנ"ל שנתחדשו ע"י הרבי בתורת החסידות, )א( שעניני תורת

החסידות ירדו ונתלבשו בשכל מוחשי יותר, )ב( שכמה ענינים שבתורת

החסידות הפכו להיות חלק מ"נכסי העולם" עצמו )מבלי לידע את המקור(,

נראה לומר, שהם הכנה והקדמה לשני הענינים שיהיו לעתיד לבוא.

כשם שבביטול הגזירה שבמתן תורה נתחדשו שני דברים, )א( שהעליונים

ירדו למטה, )ב( שהתחתונים יעלו למעלה, עד"ז בגילוי התורה חדשה דלעתיד

)שהוא חידוש בדוגמת החידוש דמתן תורה, כדלעיל( יהיו שני ענינים דומים,

וכמ"ש "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר". דלכאורה זהו כפל לשון: הרי "ונגלה

כבוד ה'" באמת משמעו שהגילוי )דכבוד ה'( הוא גילוי אמיתי ללא כל הגבלה,

ואם הוא גילוי כזה שכדי לראותו צריך עיניים רוחניות, אבל עיני בשר אינן

יכולת לראותו, אין זה גילוי אמיתי. ואם כן מה מחדש הכתוב בסיפא דקרא

"וראו כל בשר"? ומבאר הרבי, שהחידוש בסיפא דקרא הוא שמתאר את שינוי

תכונת הבשר לעתיד לבוא, שהבשר מצד עצמו יראה "כי פי ה' דיבר". גם מן

הרישא של הכתוב כבר יודעים שהבשר יראה, אבל אין זה נובע מהתכונה שלו

אלא רק מצד גילוי כבוד ה'. ובסיפא דקרא משמיענו את תכונת הבשר לעתיד

לבוא, שזה שיראה אלקות יהי' לא רק מצד הגילוי מלמעלה, אלא מצד טבעו

ותכונתו. היינו, שכשם שטבע הבשר בזמן הזה הוא לראות דברים גשמיים, כך

לעתיד לבוא יהי' טבע הבשר עצמו, לראות "כי פי ה' דיבר".

ושני ענינים אלה הם בדוגמת שני הפרטים הנ"ל ד"עליונים ירדו למטה"

ו"תחתונים יעלו למעלה", דלכאורה כאשר עליונים ירדו למטה הרי כבר ישנו

גילוי אלקות בעולם ומה צורך יש בעליית התחתונים למעלה? אלא שזה

שהעולם מרגיש אלקות מצד ירידת העליונים, אין זה מצד תכונת וטבע

התחתון אלא רק מחמת גילוי העליון שנרגש בו )כמו שהבשר רואה מצד

"ונגלה כבוד ה'"(, והחידוש בעליית התחתונים למעלה הוא שהתחתון עצמו

נשתנה ועולה למדריגה נעלית יותר. ועד שהשגת האלקות שלו היא מצד טבעו

ותכונתו )כמו שלעתיד יראה הבשר אלקות מצד עצמו(.

ואולי אפשר לומר, שבתור הכנה לשני פרטים אלה שיהיו לעתיד, נפעלו ע"י

הנשיא של דור השביעי שני ענינים דומים: הירידה לתוך שכל מוחשי באופן

שהשכל המוחשי רואה ענינים נעלים ביותר מצד הגילוי מלמעלה, הרי זו הכנה

והקדמה ל"ונגלה כבוד ה'", שהבשר יראה אלקות מצד זה שיהי' גילוי כבוד

ה' )"עליונים ירדו למטה"(; וזה שעניני החסידות הפכו להיות לנכס העולם

עצמו, היינו שהשכל של העולם עצמו הזדכך והשתנה עד שמצידו מוכרחים

הענינים )כלומר, דזה שהעולם חושב שהיא סברת עצמו, הרי בפנימיות הענינים

זהו משום שכן הוא באמת, שהעולם נזדכך כל כך ע"י החסידות עד שהענין

מוכרח מצד שכל העולם( – הרי זו הכנה והקדמה ל"וראו כל בשר", שהבשר

מצד עצמו יראה )"תחתונים יעלו למעלה"(. n

לאחרי שהרבי יצא עם הענין של מבצע מזוזה –

נחקק באלפי מוחות של יהודים ובאלפי לבבות

של יהודים, הרגש הזה, שהתורה היא הקובעת

את המאורעות של העולם. ואם יש גניבה –

בודקים את המזוזה!

היו ויכוחים אצל ההנהגה הפוליטית כיצד צריך

להיות היחס אל השכנים שלנו: האם להחזיר

שטחים או לא להחזיר שטחים? אך לא עלה על

דעת אף אחד לשאול את דעת הרבנים בנושא

28 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 29

ם שיחת חולין עם הרב מענדל רסקין, השליח ג

בקוט־לוק שבקנדה, בנו )יבלחט"א( של השליח

הרב יהודה לייב רסקין ע"ה, השליח הנודע

למרוקו, היא חוויה מעוררת ומניעה. אופן החשיבה

והדילוג המהיר בין שיחות הרבי בהתוועדויות

מפליאים ומרוממים. החסיד ר' מענדל רסקין הוא

יהודי שחסידותו ניכרת בו קודם לכל דבר אחר. איזהו

חסיד? המתחסד עם קונו, מי שלא עסוק בענייניו

הפרטיים, מעייניו אינם נתונים 'לעשות לביתו' ולעצמו,

אלא הוא מסור לעשות רצון רבו, כעבדים המשמשים

את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

אצל ר' מענדל רסקין יש להוסיף לכך גם "שרייה"

נדירה בדברי הרב. שיחה עימו מגלה בקיאות מיוחדת

בהתוועדויות הרבי לאורך השנים, הוא אינו מתמהמה

כאשר הוא נשאל שאלה, ומיד כבר יש על לשונו מענה

מוכן ממה שאמר הרבי בהתוועדות בתאריך פלוני

שהוא בדרך כלל נוקב בו בדיוק, ומשם הוא מדלג

לשיחה אחרת, ואגב אורחא נזכר בסיפור מרתק שעמד

מאחורי הדברים. ככלל, כמעט על כל מה ששאלנו לא

השיב ר' מענדל מדעתו שלו, רק ציטוטים והפניות

לשיחות הרבי יש באמתחתו.

ערב ג' תמוז, אשר בו נמשכות כל השפעות הנשיא

"לכל ההולכים בעקבותיו", ביקשנו לשמוע מר'

מענדל רסקין דברי התעוררות, על הדרך להמשיך

את ההשפעות של הרבי, לאן צריכים להוביל רגשי

ההתעוררות וההתרוממות בקשר אל הרבי שחש כל

חסיד בימים אלו, על הנחיצות והחיוניות שבשמירת

תקנת הלימוד שחידש הרבי, ואיזה מסר מיוחד מתגלה

במחזור הלימוד הארבעים של הרמב"ם שעומד

להיפתח. ר' מענדל אסתכל באורייתא.

להיות שלו

„עומדים אנו בשבוע של ג' תמוז, ימים שבהם עורך

כל אחד חשבון נפש באשר למילוי שליחותו והוראות

הרבי אליו. חלק בלתי נפרד מסדר חייו של חסיד, הוא

שיעורי הלימוד של רבותינו נשיאינו, ובראשם התקנה

של הרבי, תקנת לימוד הרמב"ם. אולם דרוש הסבר,

מהי השייכות בין התקנה שעניינה הוא לימוד חלק

מסוים בתורה, להתקשרות לרבי שהיא רגש פנימי

לבבי של החסיד?

"ראשית", פותח הרב מענדל רסקין את דבריו

המאלפים, "יש לדעת מה פירוש 'תקנה'. זכינו שבי"ז

תמוז תשמ"ה דיבר הרבי על תקנת חת"ת, ואמר

שלימוד חומש ותהלים נקבע בעצם כבר בידי הבעל

שם טוב, והרבי הריי"צ פרסם את זה. הרבי אמר

שכאשר מקיימים את התקנה, ממשיכים את עניינו

של הבעל שם טוב, והתבטא: 'בעלשמסק'ע עניינים

והנהגות'.

"בטוחים אנו שכל מה שאירע היה רק כדי לזרז את הגאולה ביתר שאת":

השליח מקנדה בשיחה מעוררת על סוד ההתקשרות הטמון בקיום תקנת לימוד הרמב"ם

"התקנה של

לחיי נפשנו" הרבי נוגעת

משה תיקן להם לישראל: יום ההילולא והימים הסמוכים

לו, שבהם גוברים אצל כל אחד מאיתנו רגש ההתקשרות

אל הרבי והגעגועים לימי האור, הם הזמן להתעורר בתנופה

חדשה בשמירה על התקנה של הרבי, שבה ציווה אותנו

מענדל רסקין, משלוחי הרבי בקנדה, מדבר על הדרך וקישר אותנו עימו • בריאיון מעורר, הרה"ח הרב מנחם

להמשיך את השפע שנותן הרבי, על החובה האישית

לחזק את שמירת התקנות, ועל התנועה שעימה צריך

להמשיך מג' תמוז תש"פ • היד החזקה

הרב

מנחם

מענדל

רסקין

30 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 31

"ואם שיעורי החומש והתהלים ממשיכים

המשכות מהבעש"ט, הרי תקנת לימוד הרמב"ם,

שהיא התקנה היחידה של הרבי בלימוד התורה,

ממשיכה את העניינים של הרבי. ואצל הרבי הכל

היה בלי גבול, אם כן על ידי התקנה גם ממשיכים

בלי גבול...

"בהתוועדות שבת פרשת שמות תשי"ג דיבר

הרבי בהפלאת הלימוד של חת"ת: ראשית כל,

מקיימים בכך ציווי של הרבי, וזה נכנס בגדר של

מצוות עשה 'ועשית ככל אשר יורוך'. אבל נוסף

לכך הסביר הרבי מה פירוש 'ציווי', מלשון צוותא

וחיבור. כאשר יש חכם גדול שכל מהותו היא שכל,

איש פשוט לא תופס מקום אצלו, הוא בכלל לא

קיים בעולמו. אצל החכם מציאות שאינה שייכת

לשכל אינה מציאות כלל. אולם כאשר החכם מצווה

לאיש פשוט לעשות דבר בעבורו, פתאום נעשים

צוותא וחיבור בין האיש הקטן לאיש הגדול. כך הם

הדברים בנוגע לחיבור שבין הבורא לנברא שנפעל

באמצעות המצוות, ואותו הדבר, אמר הרבי, בנוגע

לצדיקים שדומים לבוראם. כשם שנבראים אינם

בערך כלל לבורא, כך אנחנו ביחס לצדיקים. אולם

על ידי לימוד תורתם ושמירה על הוראותיהם

נעשים שייכים אליהם, ויתרה מזה, נעשים 'שלהם'.

"הרבי סיפר בקשר לזה את הסיפור שאדה"ז נכנס

לדבקות כאשר שמע שהרבנית משוחחת, וכאשר

חפצה לומר דבר מה מאדמו"ר הזקן אמרה 'מיינער

זאגט' ]=שלי אומר[. כאשר שמע זאת אדה"ז, נכנס

לדבקות גדולה ואמר 'אם במצווה אחת אני שלך,

בכמה מצוות אני של הקב"ה?'. הרבי אמר שככל

הדברים האלה הם בנוגע להתקשרות אל הרבי,

שעל ידי זה נעשים 'שלו'. אם כן, קיום התקנה

של הרבי היא הדרך שמאפשרת לאנשים כערכנו

להתקשר עימו ולהיות 'שלו'".

כמו אוויר לנשימה

„בימים אלו מבקשים כולם לחזק את ההתקשרות

לרבי, שיש בה דרכים רבות, לימוד תורתו, קיום

הוראותיו, ובהן גם לימוד הרמב"ם. האם יש מעלה

יתרה דווקא בלימוד הרמב"ם?

"כשמקיימים תקנה של הרבי יש בזה בפרט

מסוים מעלה אפילו על לימוד תורתו. בשבת

מטות־מסעי תשמ"ו אמר הרבי שיש שחושבים

שלימוד השיעורים היומיים הוא חלק ממצוות

תלמוד תורה, ולכן טועים הם שמי שאינו מבין

את החלק בתניא שהוא לומד, לא יצא ידי חובה

ולא עשה בזה כלום. והנה, אף על פי שמצד הלכות

תלמוד תורה ייתכן שיש לזה מקום, הרבי אומר

שכאן זה לא כך, כיוון ששיעורי החת"ת נוגעים

'לחיי נפשו' של כל אחד. ועל כן, כשם שאת לימוד

החלק בתורה שבכתב שלומדים בכל יום מקיים גם

מי שלא ידע מאי קאמר, כך גם בשיעור תניא. ומיד

המשיך הרבי ואמר שאותו הדבר בשיעור בספר

הרמב"ם. זו לשון מבהילה, שהתקנות של הרבי הן

עניין שנוגע לחיי נפשו".

„אם כך אולי לא צריך ללמוד, די לקרוא.

"אכן בשלב ראשון, זה כבר דבר גדול. אבל לומר

שזה מספיק? ודאי שלא. אני זוכר שהרבי התבטא

בחריפות על כך שלא לומדים את החת"ת, אלא

קוראים את זה כמו תהלים. לדוגמה, בשבת פרשת

נח תשמ"ב תיאר הרבי מישהו שלומד את החת"ת

אבל עושה את זה באופן מאולץ, וזה אצלו 'עבודת

פרך'. 'ער טארגט אפ דעם חומש ורש"י' )=הוא

'מעביר' את החומש עם הרש"י(, ומיד שוכח את

זה. ואותו דבר בנוגע לתניא והתהלים. הוא לומד

את המשך תרס"ו, המשך תער"ב, אבל ללמוד רש"י?

זה שייך לנשים, ואילו הוא לומד רזין דרזין... אין

ספק שהרצון של הרבי הוא שילמדו את השיעורים

כדבעי.

"וזה נושא שצריך התחזקות אצלנו. אני נזכר

בסיפור נוסף, מרומם ומיוחד. בתשל"ו, אחרי

שעורר הרבי על לימוד הלכות בית הבחירה בימי

בין המצרים, שאלו את הרבי אם גם נשים צריכות

להשתתף בזה. הרבי התבטא אז באופן חריף

בהתוועדות. בתוך הדברים סיפר הרבי, שחסיד

אחד אמר לו פעם שהוא בטוח שתהיה לו אריכות

ימים, שכן הרבי הריי"צ בירך אותו ביראת שמיים,

והוא רואה שהוא עדיין רחוק מזה... אותו יהודי

אמר לרבי שיש עניינים והנהגות שעדיין חסרים

אצלו, אבל חת"ת? על זה הוא מקפיד, שכן את זה

'ער אליין געהערט פון רבי'ן' )=הוא עצמו שמע

מהרבי(.

"כך, בנוגע למה ששאלו אצלו, אמר הרבי: מילא

זה שהשואל לא יודע את ההלכה ברמב"ם שנשים

שותפות בבית המקדש, אבל הרי שמע כשדיברו

על זה בפארבריינגען, ואת זה איך אינו יודע?

וההוראה עד כמה יש לייקר את התקנה שעליה

שמענו מהרבי, ברורה לכל אחד.

"עובדה נוספת, שאינה ידועה לרבים וראויה

לציון, היא מה שאמר הרבי בשבת בשלח תשמ"ה.

הרבי אמר מילים בלתי רגילות כלל על התקנה

של השיעורים היומיים, שהיא עניין חיוני, כמו

אוויר לנשימה. הרבי הזכיר מה שביאר הרבי

מהר"ש, שצורכי האדם נחלקים בכללות לשלושה

עניינים: לבוש, בית ואוויר לנשימה. האוויר הוא

הנחוץ מכולם, כי בלעדיו אין כלום, האדם לא

יכול בכלל לחיות. לכן הוא נמצא בכל מקום. מה

שאין כן צרכיו האחרים, אפילו מים שהם חיוניים

לחיים אבל לא כדוגמת האוויר, אינם בכל מקום

ויש לטרוח כדי להביא אותם. ותקנת הלימוד היא

בדוגמת האוויר, עד כדי כך".

ה'סיום' של ר' מולע

„אתם מדברים על כך שההשפעה של הרבי היא

באמצעות לימוד הרמב"ם. עד כדי כך?

"כן! ואתן דוגמה לכך. יש ריבוי סיפורים ששמעתי

משלוחים שהיו להם חובות כספיים, והם החליטו

להתחזק בלימוד הרמב"ם, או ללמוד בעומק יותר,

ופתאום 'העניינים מסתדרים'. מקבלים איזו שיחת

טלפון, או בדרך כל שהיא, והחובות נעלמים.

"שמעתי דברים כאלה משלוחים רבים מאוד.

"והאמת היא שזה לא 'הרגש' של חסידים. יש

לזה סימוכין ממש מהרבי. הרה"ח ר' נתן גורארי'

כתב לרבי שיש לו חובות כספיים, והרבי כתב

לו שכאשר ישלים את החובות ברמב"ם יושלמו

חובותיו.

"אלא מה? צריך לקחת את התקנה של הרבי

ברצינות.

"וכאן אני רוצה להדגיש דבר חשוב. לפעמים

חושבים שחיזוק בלימוד הרמב"ם, פירושו שאתחזק

בעצמי בקביעות בלימוד, שהלימוד יהיה כדבעי,

וכיוצא בזה. זה כמובן נכון מאוד, אבל מאיתנו הרבי

רוצה הרבה יותר מזה, הרבי רוצה שנביא את תקנת

הרמב"ם לכל העולם כולו, שכל יהודי ילמד רמב"ם.

"אני רוצה לספר על שליח שמשמש דוגמה,

שלקח את התקנה של הרבי ברצינות גמורה,

והשפיע על אלפי יהודים – ומי יודע אם לא יותר

מזה, להצטרף אליה. זה השליח הבלתי נשכח

בצרפת, ר' מולע אזימאוו ע"ה, שהיה גם דוד שלי

)אמי תבדלחט"א היא ממשפחת אזימאוו(.

"ר' מולע ע"ה היה מהיחידים שקיבלו עליהם את

המשימה לעשות רעש גדול מלימוד ספר המצוות.

רוב האנשים נתפסו יותר למסלולים האחרים

שהציע הרבי, לימוד ג' פרקים ביום או לימוד פרק

אחד. אבל ר' מולע הבין שלמסלול של ספר המצוות

אפשר לחבר את יהודי צרפת, והוא התמסר לזה

בכל כוחות נפשו, ובאמת פעל על אלפים רבים של

יהודים ללמוד ספר המצוות.

"העידו לפניי כמה יהודים שהתקרבו על ידו

לתורה ומצוות, שכאשר היו באים אליו למצוא

מענה לכל מיני בעיות בתחומים שונים, שידוכים,

פרנסה, רפואה ועוד, היה אומר להם: אתם רוצים

ברכה? תלמדו רמב"ם. כל ההשפעות של הרבי

עוברות דרך הרמב"ם.

"הבנים של ר' מולע ע"ה, הרבנים מענדל ולוי

שיחיו, ממשיכים עכשיו באותו כיוון שהנחיל

אביהם. אצלם סיום הרמב"ם הוא אירוע

שנשאר ענק גם אחרי שעברו שנים רבות כל כך.

בתחילה, בכל העולם היה שטורעם גדול מהסיומים,

אבל ברבות השנים הסיום ברוב המקומות נהיה

אירוע שרואים בו בעיקר את אנ"ש, לדאבוננו. אבל

בצרפת? בכל סיום שהם עושים משתתפים אלפי

יהודים, מכל הקהלים. והרי זה רצונו של הרבי,

שבלימוד יהיו שותפים כל ישראל".

„האם תוכלו לשתף את הקוראים בזיכרונות

שלכם מהתקופה הראשונה של לימוד הרמב"ם?

"כשהרבי הכריז על התקנה, בהתוועדות אחרון

של פסח תשד"מ, אמר הרבי שכבר כמה שנים

הוא מחכה שאולי יתעוררו לעשות משהו בנוגע

ללימוד הרמב"ם, ועד שסוף־סוף נזכרו לעשות את

זה באחת המדינות אצל אחינו הספרדים.

"מה היה מאחורי הדברים? ובכן, אבי ע"ה,

השליח הרה"ח יהודה לייב רסקין ממרוקו, ישב

עם קבוצה מהתלמידים השלוחים שהיו שם באותה

תקופה. הם חשבו והחליטו שלכבוד י"א ניסן

באותה שנה יחלקו ביניהם את לימוד הרמב"ם,

כמתנה לרבי.

"גם לעובדה שהם בחרו דווקא ברמב"ם הייתה

סיבה מיוחדת. אותה שנה הייתה שנת הפ"ג לרבי,

וברמב"ם יש כידוע פ"ג הלכות. בהמשך זכינו

לגילויים נפלאים מהרבי השייכים למספר זה של

ההלכות )וכפי שעוד יסופר, מ"ל(. החלק שאבי ע"ה

קיבל עליו, כמו שאופייני לו, היה הלכות מלכים.

"אומנם התקנה של הרבי היא שכל אחד יסיים

בעצמו את כל חלקי הרמב"ם, ובכך יזכה לדעת

את כל דיני התורה שבעל־פה. ואכן, מאז נכנסנו

לתקופה חדשה בדברי הימים. תקופת לימוד

הרמב"ם".

אוהב מה שהאהוב אוהב

„תוכלו לשתף אותנו ולספר עד כמה ראו שהעניין

יקר אצל הרבי?

"סיום הרמב"ם הראשון היה בהשגחה פרטית

ביום הבהיר י"א ניסן תשמ"ה, יום הולדתו של

הרבי. במשך תקופה ארוכה קודם הסיום – וזה

נמשך זמן רב אחריו – הרבי היה מעורר בכל

הזדמנות שיעשו 'סיומים' בכל מקום ומקום, ושזה

יעודד עוד יהודים להצטרף ללימוד. הרבי עסק בכך

בלהט גדול ממש, והיה ניכר שזה נוגע לו ביותר.

"אחד הדברים שהיו יקרים מאוד אצל הרבי, היה

כשקיבל בקבוק 'משקה' מחגיגות שנערכו לכבוד

סיום הרמב"ם במקומות שונים בעולם, ובתוכם זכו

ליחס מיוחד הסיומים שנערכו במקומות ששייכים

לחיי הרמב"ם, בבית מגוריו של הרמב"ם בעיר פס

שבמרוקו, במצרים, ובקבר הרמב"ם בטבריא. כמה

וכמה פעמים בהתוועדויות, כשהרבי היה מחלק

משקה, הכריז שיחלק משקה שנשלח מהסיומים

שנערכו במקומות הללו.

"הסיום שנערך בבית הרמב"ם, היה בהתעוררות

של אבי השליח ע"ה. ביתו של הרמב"ם היה בלב

שכונה ערבית, והיה סגור אז בידי השלטונות.

כשנודע לאבי שהרבי רוצה שיערכו סיומים בכל

מקום, הגה את הרעיון לעשות סיום בבית הרמב"ם,

אולם כשאנשי הקהילה היהודית שמעו על רצונו

של אבי הם לא האמינו שהשלטונות יאפשרו את

הדבר.

"אולם למרבה הפליאה קיבל אבי את האישור

המיוחל, והסיום נערך שם ברוב שמחה והודאה,

והמשקה נשלח – כאמור – אל הרבי. הסיומים

בבית הרמב"ם נמשכו עוד שנים רבות, כל זמן

שאבי היה במרוקו. היו תולים על גג בית הרמב"ם

תמונה גדולה של הרבי והרמב"ם, ולהבדיל גם

תמונה של מלך מרוקו.

"אף שאני כבר הייתי באותן שנים אצל הרבי,

ובתקופה המדוברת הייתי אברך אחר נישואיו

בכולל שעל ידי המזכירות, זכיתי גם אני לחלק

מיוחד בסיומים של מרוקו.

"כפי שכבר נזכר, הרבי הרעיש על סיום הרמב"ם

במשך תקופה ארוכה, וגם כשכבר עברו כמה

שבועות מהסיום המשיך לדבר על כך בלהט. זה

הגיע עד לתוך חודש סיוון, והסיום היה כבר בי"א

ניסן... בשבת פרשת בחוקותי באותה שנה, שהייתה

שבת מברכים סיוון, עמדתי בהתוועדות אצל הרבי,

כאשר לפתע פנה הרבי אל המזכיר ריל"ג, ואמר לו

שהוא רוצה לשלוח משקה למרוקו, ושיקרא לי.

"וכאן אני צריך לציין, שבדרך כלל הסדר היה

שמי שעשה כינוס כלשהו, חגיגה בערי השדה

וכיוצא בזה, היה מכניס בקבוק משקה בערב שבת

אל המזכירות, שם היו מצמידים פתק לבקבוק

שבו כתוב בעבור איזה מאורע זה, ובשבת בעת

ההתוועדות היה ניגש אל הרבי ומכריז – בנוכחות

הרבי – בעבור מה הבקבוק. פעמים רבות הרבי היה

מוזג מהבקבוק לגביע שלו, מערב ומחזיר בחזרה

לבקבוק. הוא היה מוזג 'לחיים' למי שהכניס את

הבקבוק, והיה נותן לו אותו כדי לחלק ממנו בין

הנאספים באירוע. זה היה הסדר הרגיל, אולם

באותה שבת לא הכנסתי בקבוק משקה אל הרבי,

ולא הייתה לי שום מחשבה בנושא. זה היה לגמרי

ב'אתערותא דלעילא', מצד הרבי. ריל"ג חיפש

אותי, רעדתי מהתרגשות, וניגשתי אל הרבי לקבל

את הבקבוק. הרבי אמר לי: 'צו שיקן צום טאטע'

)=לשלוח אל האבא(.

"בהמשך לא ידעתי כיצד מתכוון הרבי שעליי

לנהוג. האם הכוונה היא שעליי לטוס למרוקו כדי

למסור את הבקבוק? שאלתי על כך במזכירות,

ונאמר לי שאם אמצא מישהו שנוסע לשם אשלח

באמצעותו, ואכן כך עשיתי.

"דרך אגב, כאברכים בכולל עמלנו אז – כל חברי

הכולל – על הכנת ספר מראי מקומות לרמב"ם.

כידוע, ספר משנה תורה הוא ספר של הלכות

פסוקות בלי טעמים ומקורות שמהם לקח הרמב"ם

את פסקי הדינים שלו, ואנחנו עמלנו על מציאת

המקורות של הרמב"ם לכל ההלכות. הרבי רצה

מאוד שהעבודה תהיה ראויה, והתבטא אז באופן

חריף שמזה ידונו על דבר הכולל, והמזכירות וכו'.

לאחר שהספר יצא לאור, שלח אותו הרבי לגדולי

התורה האמיתיים, והם הביעו התפעלות גדולה

ממנו".

"כאשר היו באים לר'

מולע למצוא מענה לכל

מיני בעיות בתחומים

שונים, שידוכים, פרנסה,

רפואה ועוד, היה אומר

להם: אתם רוצים ברכה?

תלמדו רמב"ם. כל

ההשפעות של הרבי

עוברות דרך הרמב"ם"

"ביתו של הרמב"ם

היה בלב שכונה

ערבית, והיה סגור

אז בידי השלטונות.

כשנודע לאבי שהרבי

רוצה שיערכו סיומים

בכל מקום, הגה את

הרעיון לעשות סיום

בבית הרמב"ם"

סיום הרמב"ם בבית הרמב"ם במרוקו

המשך בעמ' 140

32 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 33

בכל נושא כללי ופרטי.

"בן ארבעים לבינה" פוסקת המשנה באבות. "וכאשר הגיע לשנת הארבעים

אז ביום ההוא נתן ה' לו בינה והשכל להבין דבר מתוך דבר, כי אחר שהוא שלם

בלמוד ממה שקיבל מרבותיו וגם במעשה, אז מגלין לו סתרי

תורה ויוכל להבין אמרי בינה" )"חסד לאברהם" למהר"א

אזולאי ז"ל(. ארבעים שנה מגלמות בתוכן כוח מיוחד להבין

"דבר מתוך דבר" "ממה שקיבל מרבותיו". אלפי גיליונות

עשירי התוכן שהופיעו עד הלום, היו למעשה הכשר והכנה,

לכוח הגדול המושפע כעת על השבועון הנכבד, כותביו

וקוראיו. במשנה זהירות ובהתקדשות מיוחדת, יש לקבל

את פני הטובה הגדולה הזו, ולא להיות ח"ו מאלו "המאבדים

מה שנותנים להם".

"מאמר פתוח מאמר סתום"

הרבי בכמה וכמה ממאמריו ושיחותיו הק', מביא את הגמ'

בשבת ק"ד ע"א, שאות מ"ם )שכאשר האות הוא במילוי

שלו, יש בו מ' פתוחה ומ"ם סתומה(, ענינו "מאמר פתוח

מאמר סתום". על פי רש"י שם "מאמר פתוח" מסמל את

התורה הנגלית והפתוחה, ואילו "מאמר סתום" את חלק

התורה שבנסתר.

באחת משיחות הקודש מביא הרבי את הנאמר בזוהר

הקדוש פר' פנחס, שפנחס בן אלעזר ראה "מ"ם פסוח"

שט באויר והיה ירא שמא יתחבר ח"ו עם האותיות ו' ות',

שהרי כך היה בחטא עץ הדעת שהמ' נתחברה באותיות ו'

ת': "ותקח, ותאכל, ותתן, ותפקחנה" ומזה יצא ענין היפך

החיים, ועל כן עמד פנחס וחיבר את המ"ם עם יצחק,

שמספרו ר"ח, וביחד הוא רמ"ח, והוא מה שאמר הכתוב

"ויקח רומח בידו". והרבי מסביר: "מאמר פתוח" שכאמור

מורה על "גליא דתורה", אף שהיא חכמתו ורצונו של הקדוש

ברוך הוא, ו"דברי תורה אינם מקבלים טומאה", מכל מקום

האדם שלומד רק נגלה דתורה ללא ה"מאמר סתום" פניות

התורה, עלול ח"ו להגיע להעדר החיות, והעצה היחידה לזה

להתחבר ליצחק ע"י פנימיות התורה.

כבר נאמר בדברי רבותינו הקדושים, שגם בתורת הנגלה,

ההשגה גדולה יותר במי שעוסק גם בפנימיות התורה.

הלימוד בהלכות התורה צריך שיהיה חדור גם באור נשמתה

של תורה.

ה"כפר חב"ד", זכה לשמש הרומח והחרב, ללחום מלחמת ה', בתכלית

התוקף, אבל בדרכי נועם ונתיבות שלום. ללא ספק גדול היה ויהיה חלקו בדברי

ימי ישראל, כמי שתרם רבות מאוד, להנחלת פנימיות התורה בקרב ישראל,

והתקשרות אמיתית ומעשית יום יום ושעה שעה, בנשיא

ישראל, דבר הדור, עמוד האש שהלך והולך לפני המחנה.

"כפר חב"ד"

שני ייעודים יש לשבועון "כפר חב"ד", אחד "כלפי פנים",

להשמיע את דבר ה' המתאים והאמיתי אל ציבור "אנ"ש

והתמימים", ואין זו מלאכה קלה כלל כמובן, והשני להביא

את דבר ודעת התורה הברורה להמוני בית ישראל באשר

הם. דבר שעורכי ומנהלי השבועון עושים ב"ה בהצלחה. זה

הוא גם הרמז ב"מאמר סתום" הוא ההתייחסות לחוג הפנימי

של תמימי אנ"ש ולגיונות מבקשי ה' הרבים ב"ה, ו"מאמר

פתוח" השמעת עמדת חב"ד לקהל הרחב של שומרי התורה

והמצוה, וגם לאלו שעדיין אינם נמנים עם קהל זה.

ה"מאמר פתוח" צריך להיות חדור ב"מאמר סתום". שני

הייעודים הולכים יחדיו שלובי זרוע. אולי זהו גם טעם שמו

של השבועון "כפר חב"ד" שביסודו עורר תימהון קצת אצל

רבים. לכאורה מתאים היה שם רחב יותר בעל משמעות

כללית. אולם אין הדבר כן. גם השמעת הדברים לציבור

הרחב צריכה שתהיה דרך הצינור הפנימי חסידי, ואז הוא

פועל בהצלחת יתר.

יתכן שזהו גם השם שניתן לו, ע"י כ"ק אדמו"ר נשיא

דורנו: שופר! שכן גם השופר חלקו שבפיו של התוקע הוא

צר )"סתום"( והתקיעה עצמה יוצאת מן הצד הרחב, המאמר

הפתוח, ואז פועל פעולתו.

ברכת הכלל נתונה לעורך החשוב של 'כפר חב"ד' איש

האשכולות ורב הכישרון הרה"ח הרב אהרן דב הלפרין

שליט"א, לעורך המשנה, כהן שדעתו יפה, הרב מנחם כהן

שליט"א, ולכל הסופרים, הוותיקים והחדשים, העושים

מלאכתם מלאכת שמים לילות כימים, וחפץ השי"ת בידם

מצליח, וגם לרבות התומכים ומסייעים בידם להרים את

המעמסה הגדולה. יהי ה' עמם תמיד כל הימים, ויזכו

להאהיב שם שמים על הבריות ולהגדיל תורת רבותינו הק'

ולהאדירה, מתוך הרחבה וכל טוב.

ופעת הגיליון לרגל ארבעים שנה להופעת עיתון 'כפר חב"ד', היא ללא ה

ספק אירוע חשוב ביותר בחיי הפצת מעיינות החסידות. 'כפר חב"ד'

משמש זה שנים ראש וראשון להסברת העמדה התורתית החסידית

המקורית. בשפה ברורה ושווה לכל נפש, הוא מביא את דבר ה'

ועבדיו הקדושים אל הציבור הרחב. 'כפר חב"ד' מהווה צינור

ושופר גדול המפיץ את רעיונות הקודש של רבותינו הקדושים

נשיאי ישראל. בדרכי נועם ונתיבות שלום, ולעיתים גם

בדברים כדרבונות, הוא לוחם את מלחמתה של תורה,

השמיע ומשמיע ברמה את דעתו הקדושה של רעיא מהימנא

קדישא, לדורנו ולדורות.

כל פרסום של תורה וקדושה הוא מבורך. שמעתי בשעתו

מפי החסיד המפורסם רבי שניאור־זלמן הלוי דוכמן זצ"ל בעל

"לשמע אוזן", כי כאשר הורה לו הרבי וזירז אותו להוציא־לאור

את ספרו, אמר לו הרבי כי מאז שנת ת"ר שבה נפתחו ארובות החכמה

כידוע, החל יורד לעולם שפע רב של מדע וחכמה, ושומה עלינו להשתדל בכל

עוז להרבות בחכמה אלוקית, שכן כל ספר בתורה וקדושה שמופיע, הוא בא

במקום ספר של חכמה דקליפה. כל־שכן שופר חשוב כמו ה'כפר חב"ד' שהרבי

הועיד לו משימה חשובה כל־כך, להיות לפה לרבותינו הקדושים ותורתם,

בוודאי ובוודאי שחיבה יתירה נודעת לו.

שבועון של תורה וקדושה

שנים רבות זכה 'כפר חב"ד' לעדכן את אלפי קוראיו, ובאמצעותם את רבבות

אלפי ישראל, בנעשה והנשמע באהלי רבנו הגדול, להביא את דעתו הקדושה

בכל עניין שהיה עולה על הפרק, דברי קודש שעיצבו, במידה לא מעטה, את

דעת־הקהל בכל נושא. השבועון הזה זכה להוביל את מלחמות ה' בענייני

שלמות התורה, שלמות העם ושלמות וביטחון ארץ־הקודש, ות"ל דבריו תמיד

נשמעים. 'כפר חב"ד' היה זה שבימי משבר המפרץ, בתנש"א, שימש מקור

עידוד ונסך ביטחון נחוש בקרב העם היושב בציון, כאשר הביא את דברות

הקודש של מנהיג הדור וקדושו, שבהם הבטיח בצורה הברורה ביותר כי ניסים

ונפלאות יהיו מנת חלקם של ישראל בארץ־הקודש ת"ו, ומי שזוכר היטב, היה

זה המקור האחד והיחיד, שכלל ישראל למאות אלפיו סמך ונשען על דבריו

שבהם חיזק ועודד את העם הזה.

השבועון החשוב הזה גם משגר מסרים לאחדות המחנה, ולאהבת־ישראל.

ואלמלא לא בא אלא כדי להרבות שלום ורעות בין איש לרעהו, ולהשכין אחווה

ואחדות בין כל ישראל, ובמיוחד בקרב אלו שזכו להימנות עם דגלו הקדוש

של רבנו נשיא ישראל, דיינו.

'כפר חב"ד', במשך ארבעים שנות הופעתו, פרש בפני הציבור את אותה

פעילות ענקית ומסועפת, הנעשית על־פני תבל כולה, על־ידי אלפי שלוחיו

ושלוחי שלוחיו של כ"ק אדמו"ר רבם ומאורם של כל ישראל באשר הם,

להפצת תורת ה' ומצוותיה, להקמת עולה של תשובה, לחינוכם של מאות אלפי

ילדי ישראל לה' ולתורתו, ואת פעלם הגדול והמוצלח של צעירי ובתי־חב"ד

בארץ־הקודש ת"ו.

'כפר חב"ד' זוכה גם לשמש כלי מבטא, לציבור התמימים הגדול בלע"ה,

להנעשה באהלי התורה של "תומכי תמימים" ומסביב להם.

ו'כפר חב"ד' הוא זה שלא אחת נאלץ גם למחות על דברי הבל, משאות שווא

ומדוחים הבאים מכיוונים שונים ומשונים, והוא גם זוכה לשמש במה לדעת

תורה טהורה, מפיהם של גדולי ישראל ענקי התורה והחסידות, במגוון של

נושאים המעסיקים את הציבור. השבועון הזה הפיץ את תקנתו הקדושה של

הרבי ללימוד הרמב"ם היומי, ועל־ידי תיאורם של מעמדי ה"סיום" המרהיבים

בארץ ובעולם כולו, עשה נפשות לרעיון קדוש זה, והרחיב את מעגלי לומדי

ה"משנה תורה".

ואולם, עיקר כל העיקרים, שלשמו נועד 'כפר חב"ד' – להרוות

את צמאי התורה ומבקשי ה', במים חיים, מי הדעת, מעיינות

רבותינו הקדושים, הבעש"ט הק' ותלמידיו, רבנו הגדול בעל

התניא והשולחן־ערוך וממלאי־מקומו נשיאי ישראל, עד

לרבנו הקדוש פלא הדורות.

הכנה לגאולה

מקובל בשם רבנו הזקן כי "כשמשיח יבוא יכתבו על כך

בעיתונים" ופירושים רבים נאמרו בו. תוכנם העיקרי שתורת

החסידות, שהיא מעין תורתו של משיח והקדמה אליה, תתפשט

ותופץ בממדים אדירים כל־כך עד ל"חוצה" שאין למטה הימנה. אין

ספק שבדורנו אנו, הגענו לידי מידה זו ללא ספק, כאשר תשתפכנה אבני קודש

בראש כל חוצות. עניינים עמוקים ופנימיים, רזי דרזין, שבדורות עברו היו

מנת־חלקם של יחידי סגולה בלבד, היו לנחלת הכלל, והרי זה אחד מהסימנים

המובהקים ביותר של ערב התגלות אורו של משיח כידוע.

ובמדרש רבה ריש אסתר: "מהיכליך על ירושלים" )תהילים ס"ח(: כשם

שהשכינה מצויה מהיכל לירושלים, כך תהיה השכינה ממלאה מסוף העולם

ועד סופו. הה"ד: "וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן". ו'כפר חב"ד' ממלא

ב"ה תפקיד ושליחות נשגבה זו בתכלית ההצלחה, בהפצתן של שיחות ורשימות

הקודש של רבנו הגדול, תורתם של רבותינו הקדושים, והחדרת ערכי החסידות

ורעיונותיה בקרב ישראל.

כוחו של כתב

כל דבר שבכתב, כוחו גדול מדברים שנאמרים בעל־פה, כיוון שהאותיות

הנדפסות נשארות לעד ולדורות. על כן הוזהרנו במשנה זהירות להקפיד על כל

תג ואות "שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת נמצאת מחריב את

כל העולם כולו" )עירובין יג, א לעניין ספר־תורה(. גם מבחינת ההלכה: "דבר

הנכתב זה לא דבר הנפסק רק כל זמן שיש הכתב הוא כמו שעכשיו אומר זה"!

)הגאון מראגאטשוב זי"ע בצפנת פענח שו"ת דווינסק ע' 26)

קל־וחומר ב"כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך", כתב־עת

המייצג את דעת רבותינו הקדושים, ודאי שאין מלאכתו פשוטה וקלה, אך

העובדה שהרבי עצמו עודד ובירך לא אחת את השבועון הזה, ודאי מסייעת

הרבה.

שנת הארבעים

"לא קאי אינש אדעתא דרביה עד ארבעין שנין" )עבודה זרה ה' ע"ב(.

ארבעים שנה מסמלות את שלימות ההבנה ועמידה על דעת הרב. מלאכה קשה

זו שבמקדש ה"כפר חב"ד" בכל ימות השנה היא, להשתדל בכל עוז שכל הנכתב

בשבועון זה, לא רק שיתאים לדעת קדשו של הרבי, ובוודאי שלא לסטות ח"ו

כהוא זה מעמדותיו הקדושות בכל ענין, אלא אדרבא להיות צמודים בכל עת

"לדעת סוף דעתו ותבונתו" )לשון רש"י בעבודה זרה שם(. לייצג נאמנה וללא

כחל ושרק את דעת התורה הטהורה והבהירה שזכינו לה, הלא היא מבצבצת

ביפיה ובזוך טוהרה מכל עמודי אלפי ספריו הגדולים והקדושים. ואם כך הוא

"עד" ארבעים שנה, כל שכן וקל וחומר, שמגמתם ומשאת נפשם של הכותבים

בשבועון חשוב זה, צריכה להיות, ובהקפדה יתירה, להיות פה לרעיונות קדשו

| ארבעים שנה

"בן ארבעים לבינה"

| ארבעים שנה

אלפי הגיליונות עשירי התוכן שהופיעו עד הלום, היו למעשה הכשר והכנה, לכוח הגדול המושפע כעת על השבועון

הנכבד, כותביו וקוראיו. במשנה זהירות ובהתקדשות מיוחדת, יש לקבל את פני הטובה הגדולה הזו

הגאון רבי חנניה־יוסף אייזנבך שליט"א

בעל ה"מחנה יוסף"

"כפר חב"ד",

זכה לשמש

הרומח והחרב,

ללחום מלחמת

ה', בתכלית

התוקף, אבל

בדרכי נועם

ונתיבות שלום.

כמי שתרם

רבות מאוד,

להנחלת

פנימיות התורה

בקרב ישראל,

והתקשרות

אמיתית

ומעשית יום

יום ושעה

שעה, בנשיא

ישראל, דבר

הדור, עמוד

האש שהלך

והולך לפני

המחנה

188269 | JEM

34 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 35

לידידינו אנ"ש שיחיו

ברחבי תבל

מודעה זו של קריאה נרגשת, התעוררות גדולה ובקשה נמרצת של

עשרות מרבני חב"ד בארץ הקודש ת"ו ובכל קצוי תבל אודות ההימנעות

מדיבור בבית הכנסת בעת התפילה, אשר נתפרסמה בשבוע שעבר וחוזרת

ומתפרסמת השבוע, לרגל היום הגדול והקדוש ג' תמוז – התקבלה ת"ל

בכל קהילות הקודש של אנ"ש בחיבת הקודש ובהתעוררות רבתי.

ועל פי מאמר חז"ל "אין מזרזין אלא למזורזין" הננו פונים לכאו"א

מידידינו אנ"ש בכל מקום שהם לפרסם את הקריאה הזו ביתר שאת

ולהדביקה בכתלי בית המדרש ואיש את רעהו יעזורו ויחזקו להזהר בזה

בזהירות גדולה.

והשי"ת ישמע שועתנו אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך, אבינו מלכנו שלח

רפואה שלימה לחולי עמך, ובזכות הקבלה הטובה בעניין זה והזהירות

לקיימה, נזכה בקרוב ממש לתפילות בבית המקדש השלישי שיבנה

במהרה בימינו אמן.

המעוררים

קול קורא

ב"ה. ג' תמוז ה'תש"פ

קריאה מיוחדת לאנ"ש שיחיו לקראת החזרה לבתי הכנסת

לאחר מספר חודשים בהם ננעלו בפנינו שערי בתי הכנסת בכל העולם כולו - גזירה איומה שלא התרחשה אפילו בזמן גזירת

המן כאשר מרדכי היהודי כינס כ"ב אלף תלמידים ללימוד ולתפילה – מן הראוי לציין את דברי הרמב"ם הידועים עליהם

חזר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו פעמים רבות:

"בזמן שתבוא צרה על הצבור ידעו הכל כי בגלל מעשיהם הרעים הורע להם... ואם חושבים שדבר זה ממנהג העולם אירע

לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וכו'".

ועל פי דברי הבעש"ט הק' שכל דבר שיהודי רואה או שומע הרי זה בהשגח"פ, עלינו להתעמק בכל פרט ופרט בגזירה זו ולכל

לראש לשפר ולתקן את התנהגותנו בתוך כותלי בית הכנסת.

על כן אנו קוראים ומבקשים מכל אחד ואחד מאנ״ש שיחיו לקבל על עצמו

בלי נדר מכאן ולהבא לא לדבר בבית הכנסת במשך התפילה כלל!

בכ"ג אייר תשל"ט כתב הרבי לאישיות חשובה:

"קבלתי מכתב תלונה מאחד המתפללים בבית הכנסת שלו... שבבית הכנסת יש מתפללים המדברים בשעת התפילה

ובשעת קריאת התורה וכיוצא-בזה"

ובהמשך כותב לו הרבי: "בוודאי יודע שדווקא בנוגע לדיבור ושיחה בבית-הכנסת בשעת התפילה וקריאת התורה הרבו

לקרוא תגר בכל הדורות על-ידי מודעות כרוזים ואזהרות וכו'".

ובמכתב לרבו של כפ"ח הרב גרליק ז"ל:

"בנוגע להדבור בעת התפלה מהראוי הוא שידביקו בכותל ביהמ"ד אגה"ק סכ"ד והעתקת המודעה רבה של כ"ק אדנ"ע

ע"ד שמיעת קריאת התורה".

מפני קוצר היריעה נביא כאן רק ציטוטים מהתניא-אגה"ק סימן כ"ד ובטוחים אנו שכל אחד יקרא בעצמו את הדברים

מתוך ספר התניא קדישא בכובד ראש:

עילאה ואחזי פרודא ולית ליה חולקא באלהא דישראל ר"ל" בעיני כל הבריות וגם הוא בזיון המלך.... ומי שאינו מראה כן מתחייב בנפשו ועליו אמרו בזהר הק' דאנהיג קלנא בתקונא " אל יעשה אדם עצמו רשע שעה אחת לפני המקום... ומתעסק בצרכיו כמה גרוע וסכל ופתי הוא ונמשל כבהמות נדמה

וממשיך:"ע"כ שליחותייהו דרז"ל קא עבידנא לגזור גזירה שוה לכל נפש שלא לשוח שיחה בטלה משיתחיל הש"ץ

להתפלל התפלה עד גמר קדיש בתרא שחרית ערבית ומנחה וכו'. והעובר ע"ז בזדון ישב על הארץ ויבקש מג' אנשים

[ שיתירו לו נידוי שלמעלה ושב ורפא לו.."

ממונים נאמנים לקבל עליהם, שלא ישיחו שיחה בטלה קודם התפלה, ומכל שכן בעת התפלה עד גמר התפלה ממש.." ובאג"ק לאדמו"ר האמצעי: "זאת עשו וחיו ולא תמותו, איש את רעהו יחזק לעשות חוק קבוע לשעה זאת, על פי אנשים

[[ מי יתן שבזכות הקבלה טובה בעניין זה נזכה בקרוב לחזור ולהתפלל בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימנו אמן.

ו[וע"ז באנו עה"ח )לפי סדר א-ב(

הרב אברהם אזדבא

מד״א וחבר הבד"צ דקראון

הייטס

הרב חיים שמעון גד

אליטוב

חבר מועצת הרבנות הראשית

לישראל

הרב מאיר אשכנזי

מד"א ואב"ד כפר חב"ד

הרב נתן יצחק אוירכמן

רב ומד״א דקהילת חב"ד

עכו והמחוז

הרב משה שמואל

אוירכמן

רב הקהילה האשכנזית

ורב קהילת חב"ד קרית ים

הרב דוד רפאל באנון

דומ״צ בק״ק ליובאוויטש

וחבד״צ דמונטריאול

הרב אפרים בוגרד

רב קהילת חב״ד ברמות

ירושלים וחבר בי"ד הרבני

האזורי בחיפה

הרב מרדכי ביסטריצקי

רב ומד״א דקהילת חב״ד צפת

הרב יוסף ישעיה ברוין

מד״א וחבר הבד״צ דקראון

הייטס

הרב אליהו יוחנן גורארי'

רב העיר חולון וחבר בי״ד

רבני חב״ד

הרב מנחם מענדל

גלוכובסקי

רב קהילת חב״ד רחובות

וסגן מזכיר בי״ד רבני חב״ד

הרב יוסף שמואל

גערליצקי

רב קהילת חב״ד תל-אביב יפו

הרב חיים צבי גרונר

מרבני קהילת חב״ד במלבורן

הרב שלום דובער גרונר

רב קהילת חב״ד יוהנסבורג

הרב יצחק דוד גרוסמן

רב העיר מגדל העמק

חבר הרה״ר לישראל ונשיא

מוסדות 'מגדל אור'

הרב חיים שלמה דיסקין

רב העיר ורב קהילת חב״ד

קרית אתא

הרב דוד מאיר דרוקמן

רב אנ״ש בקריות ורב העיר

קרית מוצקין

הרב יוסף יצחק הבלין

רב קהילת ליובאוויטש

ברמת שלמה ירושלים

הרב משה הבלין

רב העיר קרית גת וחבר בי״ד

רבני חב״ד

הרב אשר לעמיל הכהן

רב קהילת חב״ד ביתר עלית

הרב לוי יצחק הכהן כהן

דיין וחבר בי"ד וועד רבני

ליובאוויטש צרפת

הרב אברהם מיכאל הלפרין

רב ומו״צ בירושלים וחבר בי״ד

רבני חב״ד

הרב ישראל יוסף הכהן

הענדל

רב קהילת חב״ד מגדל העמק

וחבר בי״ד רבני חב״ד

הרב ברוך בועז יורקביץ

רב קהילת חב״ד לוד

הרב יצחק יהודא

ירוסלבסקי

מד״א דנה״ח ומזכיר בי״ד

רבני חב״ד

הרב שלמה דובער פנחס

לאזאר

רב הראשי וראב״ד רוסיה

הרב שמאי ענדא

רב קהילת חב״ד בראזיל

הרב יוסף יצחק

פייגעלשטאק

רב קהילת חב״ד ארגנטינה

והסביבה

הרב אברהם ברוך

פעווזנער

רב קהילת חב"ד פאריז, צרפת

הרב גבריאל צינער

רב ומו״צ ובעמח״ס ׳נטעי

גבריאל׳

הרב שמעון הלוי רייטשיק

רב קהילת חב״ד לוס אנג'לס

הרב לוי יצחק רסקין

דומ״צ קהילת ליובאוויטש

לונדון

הרב דוד שוחט

רב קהילת חב״ד טורונטו וחבר

ועד רבני ליובאוויטש

הרב עזרא בנימין שוחט

מו״צ ור״י אור אלחנן׳ לוס

אנג'לס

הרב יוסף יצחק שוסטרמן

רב אנ״ש קליפורניה וחבר ועד

רבני ליובאוויטש

הרב יהודה ליב שפירא

רב אנ״ש ור״י גדולה חב״ד

מיאמי

מוקדש לחיזוק ההתקשרות לכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו לקראת יום ההילולא על-ידי 'קרן חיל'

אורך השנים זכה "כפר חב"ד" לקבל הרבה הוראות והדרכות מכ"ק ל

רבנו נשיאנו.

במקרים שונים הורה הרבי לראיין אנשים מסוימים ל'כפר חב"ד'.

בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ו, כשדיבר הרבי עם הגר"ש עלבערג, אמר לו:

'נמצא פה כעת עורך כפר־חב"ד. תדבר איתו שיעשה איתך ריאיון'. בטבת

תשמ"ו כתב הרבי לרא"ד הלפרין בקשר לריאיון הנ"ל, ובקשר לכתיבה )בקשר

ל'משפט הספרים'( על הנעשה בארץ הקודש וביחס לבניית 'בית אהלי יוסף

יצחק ליובאוויטש' והפעילות הציבורית המתקיימת בו: '1 .ראיון עם הרב

עלבערג?! לאחר כמה וכמה שבועות! 2 .המשך להספרים מהנעשה בארץ־

הקודש ובהקדם, ויקדים רפואה כו' להפצת המעיינות והפצת היהדות כו' ואין

מזרזין כו' ותיכף ומיד יודיע כדי להזכירו על הציון' )'כפר חב"ד' גיליון 1000.)

בשבת פרשת אחרי־קדושים תנש"א סיפר הרבי לקהל שבשבוע האחרון

מצאו בפינה נידחת בעולם ]באוסטרליה[ אבנים טובות ומרגליות, ואמר

שהמטרה היא להשתמש בזה למטרות צדקה. הרא"ד הלפרין שאל את הרבי

אם לראיין את הרב יוסף־יצחק גוטניק ל'כפר חב"ד' בנושא זה. תשובת הרבי:

'מהו ענין שלילה בזה, ומהי השאלה?!' והרבי הוסיף: 'כדעת העסקנים שי''

)'פאקס א שיחה' גיליון 11.)

בהזדמנויות שונות עודד הרבי פרסום מאמרים ב'כפר חב"ד'. בתמוז

תשמ"ה, בתחילת 'משפט הספרים', מסר הרשד"ב לוין לרבי מאמר שכתב

בנושא ספריית ליובאוויטש: 'מצו"ב מאמר שכתבתי עבור העתון "כפר חב"ד"'.

הרבי הוסיף אחרי המלה 'מאמר' את המלה 'הא' ]=הראשון['. כלומר: הרבי

קובע שזהו רק המאמר הראשון, ומבקש שאחריו יבואו מאמרים נוספים.

והרבי הוסיף: 'להחזיר. מהיר, ח]שאי[' )'עבודת הקודש אצל הרבי'(.

הרבי אף הגיה מודעות שנועדו להתפרסם בעיתון. בשלהי תשד"מ הורה

הרבי לערוך ספר שיכלול מראי מקומות לפסקי הרמב"ם. הרבי הורה שהספר

ייערך בידי חברי 'כולל אברכים' שעל־יד המזכירות. המהדורה הראשונה

הודפסה בראש חודש אלול תשד"מ, והרבי הורה להוציא לאור מילואים לספר

וביקש שכולם ישתתפו בזה. בקשר לכך הכין ה'כולל' מודעה לפרסום ב'כפר

חב"ד', וכשטיוטת המודעה הוכנסה לרבי להגהה, הגיה הרבי את נוסח המודעה.

ה'כולל' כתב לרבי: מצורפת בזה 'הודעת בקשה לאלו אשר יכולים לסייע

בספרים וכדומה – שלא הגיעו אלינו לעת־עתה, על מנת לפרסם בשבועון

"כפר חב"ד"'. בטיוטה נכתב בראש הדף: 'כולל אברכים "שע"י מזכירות כ"ק

אדמו"ר שליט"א"'. הרבי מתח קו תחת המילים הללו, וסימן להשמיט את

המירכאות. בסוף המודעה צוינה הכתובת למשלוח מראי מקומות: כולל

אברכים, 770 איסטערן פארקוויי, ברוקלין, נ.י. הרבי מחק את המלים 'כולל

אברכים' בעברית, וכתב לצידן באנגלית avrechim kolel'( תשורה' בלוי תשע"ז(.

שתי גרסאות מוגהות לאותה שיחה

החל מחורף תשמ"ז התחיל הרבי להגיה מדי שבוע בשבוע את התוועדות

השבת האחרונה. כפי שכתבתי בגיליון 1740 ,בתחילת החורף הגיה הרבי בכל

שבוע את אותה שיחה בשתי גרסאות שונות, בו־זמנית, באידיש ובלשון

הקודש. כעבור שבועות אחדים הופיעו השיחות באידיש ובלשון הקודש

לסירוגין: שבוע אחד השיחה הוגהה באידיש, לצורך פרסום ב'אלגעמיינער

זשורנאל', ובשבוע השני בלשון הקודש לצורך פרסום ב'כפר חב"ד'. גם

מכתבים־כלליים תורגמו מאידיש ללשון הקודש כדי להדפיסם בשבועון

'כפר חב"ד'.

בשעתו העיר לי הרב מרדכי מינצברג שיש שיחות כאלו גם משנים קודמות.

לדוגמה, שיחת אחרון של פסח תשד"מ ושיחת שבת פרשת בחוקותי תשמ"ו

הוגהו גם באידיש וגם בעברית )הגרסה באידיש הודפסה בהוספות ללקוטי־שיחות

חלק כ"ז, והגרסה בעברית – בחלק ל"ב(. אבל שם מציין המהדיר שההגהה בלשון

הקודש היא עם שינויים והוספות, וכמדומה שלא נעשתה באותו זמן של

ההגהה באידיש.

עוד הוא כותב: "ישנן שיחות מוגהות שנדפסו בלשון הקודש, ובשולי הגיליון

יש הערה שזה תרגום מאידיש. לדוגמא: שיחות שבת פרשת שמות, וארא

וי"ג שבט תשמ"ו, שנדפסו בהוספות ללקוטי שיחות חלק כ"ו". אבל דומני

ששם השיחות הוגהו רק באידיש, ולאחר מכן תורגמו לצורך הדפסתן ב'כפר

חב"ד'. אכן, לא ברור לי מדוע הודפסה ב'לקוטי שיחות' הגרסה בעברית ולא

באידיש. אודה למי שיאיר את עיניי בזה.

חיי

רבי

בימה אינטראקטיבית לחקר ועיון במגוון נושאים הקשורים

לחיי כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הנהגותיו ושיטתו ותולדות חייו

הרבי כתב: "כפר חב"ד" הוא

"שבועון חסידי חב"ד בארץ־הקודש"

השיחות שהרבי הגיה במיוחד ל'כפר חב"ד', המשורר שהרבי אמר לו שראה את שיריו ב'כפר חב"ד', הפתגם

שהרבי העיר על הדפסתו ומענה הקודש שבו קבע הרבי את שמו של השבועון • 40 שנה ל"כפר חב"ד"

הרב ישראל אלפנביין

המדור נדפס לזכות הרה"ח ר' יצחק משען ומשפחתו שיחיו

"ראיתי זאת

ב'כפר חב"ד'..."

המשורר ר' צבי־מאיר שטיינמץ, המכונה "צבי

יאיר", נהג לפרסם בכל שנה ב"כפר חב"ד" שיר

שכתב לכבוד יום הולדתו של הרבי. בי"ב ניסן

תשמ"ה חילק הרבי מטבעות לקהל. כשעבר ר' צבי־

מאיר, איחל לו הרבי 'מזל טוב' )לרגל ה'אפשערעניש'

של נכדו מנחם־מענדל לאזאר מאיטליה(. והרבי הבהיר:

'דאס האט ניט צו טאן מיט די שירים. דאס האב

איך געזען אין "כפר חב"ד" – אבער דאס איז מעבר

לים' ]=אין לזה קשר לשירים. זאת ]השירים[ ראיתי

ב"כפר חב"ד" – אבל זהו ]ה'מזל טוב'[ מעבר לים[

)'תשורה' קרעמער, תשע"ד(.

באלול תש"נ הכניס ר' צבי־מאיר לרבי את

השיר 'ברית מועד לכל חי' שהודפס ב'כפר חב"ד'.

תשובת הרבי: 'נתקבל ונחת רוח' )'פאקס א שיחה'

גיליון 3 .)באדר תנש"א הכניס ר' צבי־מאיר לרבי

את השיר ששלח ל"כפר חב"ד" לי"א ניסן, ועל

המעטפה שמסר לרבי כתב 'משנכנס אדר מרבים

בשמחה'. על כך ציין הרבי: 'והשיר המצורף בזה

מסייע' )'תשורה' זלמנוב תשע"א(.

"כשיש קילומטר של

שיחה לפני זה ואחרי זה"

בהתוועדות י"ג תמוז תרצ"א )'לקוטי דבורים'

עמ' 1490 )אמר אדמו"ר הריי"צ פתגם בשם החסיד

רבי אייזיק מהומיל: 'שלמה המלך... לא היה לו

"רבי". אילו היה נוסע ל"רבי", לבד מכך שחכמתו היתה באופן אחר, הרי שהיו

לו חברים חסידים והיה משתתף בהתוועדויות חסידיות, ואז היה מצייר את כל

ההפלאות של אוהב ואהוב במשל של חסידים ורביים". הפתגם התפרסם ב"כפר

חב"ד" גיליון 441 במדור 'פתגמים קצרים מדא"ח', וצוין מקורו ב'לקוטי דבורים'.

'זמן קצר לאחר מכן הייתי אצל הרבי', מספר הרא"ד הלפרין, 'והרב גרונר

אמר לי: הרבי ראה אותך במנחה והוא ביקש שאשאל אותך: כמה יהודים

חשבתם לקרב לחסידות על ידי הפתגם הזה?' הייתי נבוך, שהרי לא שינינו

אפילו אות אחת מדברי הרבי הריי"צ ב'ליקוטי דיבורים'. נכנסתי לרב חדקוב

וביקשתי להבין את פשר הדבר. הרב חדקוב הבטיח לי שיברר, וכעבור יומיים

קרא לי והסביר לי: ברור ופשוט שהרבי אינו "מתבייש" חלילה באמרה של

הרבי הריי"צ. אילו היית שואל את הרבי אם להפיץ את ה'ליקוטי דיבורים' שבו

האמרה הנ"ל, היה עונה: בוודאי ובוודאי. אלא ששם הפתגם מובא בתוך כל

השיחה וההתוועדות, ובלשונו של הרב חדקוב: 'כשיש לפני זה קילומטר של

שיחה ואחרי זה עוד קילומטר של שיחה', ואז הקורא הוא 'כלי לקבלה'. אבל

אם מוציאים את האמרה מההקשר שלה ומפרסמים אותה כעניין בפני עצמו,

זה רק ירחיק יהודים ויהיה ההיפך מהכוונה של הרבי'.

מי מנהל את "כפר חב"ד"?

באדר־ראשון תשמ"ו ענה הרבי ל'ארגון גג חב"ד' בקשר לתמיכה כספית

בעיתון 'כפר חב"ד': '1 )המכתב עת כפר־חב"ד הנעזרים מהארגון ומהראשונים

בזה. 2 )ומתוך הנעזרים שאין הארגון מתערב כלל בהנהלתם' )'ליקוט מענות

קודש' תשמ"ו(. כלומר: 'כפר חב"ד' צריך להיות מהגופים הראשונים ש'ארגון גג'

יתמוך בו, אך לא יתערב כלל בהנהלתו.

בטבת תשמ"ז כתב הרב אפרים וולף לרבי: 'ענין הדפסת העיתון "כפר חב"ד"

בביה"ס למלאכה סודר בעזרת ה', ויעשו איתם חוזה על דבר זה למשך שנה'

)'ימי תמימים'(.

בשנים הראשונות נוהל העיתון מבחינה כלכלית על ידי 'צעירי אגודת חב"ד

בארץ הקודש'. באדר תש"נ כתב הרא"ד הלפרין לרבי על ההצעה שהוא ינהל

עצמאית את העיתון. מענה הרבי: 'ניהול עצמאי – תחילה לתקופת ניסיון,

וסופי לאחר הניסיון. אזכיר על הציון' )'ליקוט מענות קודש' תש"נ(.

בט' ניסן תש"נ כתב הרב הלפרין לרבי שהוחלט לא להחליף את הלוגו הקודם

"שבועון צעירי אגודת חב"ד באה"ק". הרבי מחק את המילה 'לא' ואת המילים

'צעירי אגודת', וכתב במקומן את המילה 'חסידי', כך שייכתב 'שבועון חסידי

חב"ד בארץ הקודש' )'ליקוט מענות קודש' תש"נ(.

"הפצת דא"ח על־ידי כפר חב"ד"

בחורף חורף שנת תשמ"ב היה חורף "סוער". החוגים הידועים בבני ברק ניהלו

מסע השתוללות נגד "כפר חב"ד" ש'העז' לתבוע את כבוד הרבי. בתחילת חודש

אדר קיבל העורך, הרב אהרן דב הלפרין, צו־מניעה מטעם בית־דין רבני מסויים

שאוסר עליו מכאן ולהבא לצאת בהתקפות על אותה "דעת תורה" שפסקה נגד

ה'שולחן ערוך'. הרב הלפרין שלח את הצו מניעה לרבי.

ימים אחדים לאחר מכן, ביום שני ו' אדר, קרא הרב אפרים לאסיפה דחופה

של ראשי עסקני חב"ד בארץ הקודש. במהלך האסיפה הקריא הרב וולף לפני

הנאספים הוראה מפורטת שקיבל מהרב חדקוב טלפונית באותו בוקר.

וזה היה תוכן הדברים: "הרבי ביקש לכנס את עסקני אנ"ש, ולומר להם

בשמו כדלהלן: "אברך צעיר, ר' אהרן דב הלפרין, לוחם לבד המלחמה שלי,

וכל עסקני חב"ד משאירים אותו בודד במערכה – הייתכן?! ובנוגע לצו־מניעה

שקיבל – אגו"ח צריכים לפרסם בפומבי שהם עומדים בתוקף מאחורי ר' אהרן

דב ופרעמדע רבנים אינם יכולים להתערב ולקבוע לליובאוויטש מה לכתוב, ואם

יש להם תביעה שיפנו לרבנים של ליובאוויטש". הוראת הרבי היתה לפרסם

את ההבהרה הזאת בפומבי. וכך היה. אגו"ח פירסמה בעיתון "כפר חב"ד"

הבהרה ומחאה, והדגישה שתנועת חב"ד פועלת לפי הוראות בית־דין רבני

חב"ד, בהתאם למינוי ולסמכות שקיבל מהרבי, ומלבדו אין שום סמכות אחרת.

בכסלו תשנ"ב, לקראת הופעת הגיליון ה־500 של 'כפר חב"ד', כתב הרבי

מכתב ברכה למערכת העיתון, ובו התבטא 'שזכו והצליחו ב"ה להוציאו לאור

קרוב לי"ב שנה בלי הפסק, עובדה המעידה על השפעת העיתון על קהל

קוראיו'. הרבי איחל 'לחברי המערכת, הכותבים והקוראים של עיתון חשוב

זה, שליט"א, אשר השם יתברך יצליחם ללכת מחיל אל חיל בעריכת ובהפצת

העיתון, ובהפצת תוכנו, שענינו הוא הפצת היהדות, תורה ומצותיה, בכלל,

והפצת מעיינות תורת החסידות חוצה, בפרט'.

לסיום, בכסלו תש"נ כתב הרבי למרת חיה־ברכה הלפרין ע"ה, אשת יבלח"ט

העורך הרא"ד הלפרין: "החיים שלה מקבלת מה' שהוא מקור החיים, ובפרט

נשים שבדור האחרון דגלות שבזכותן כל בני־ישראל נגאלים )כימי יצ"מ(, והיא

בתוכן ובראשן כיוון שחלק לה בהפצת דא"ח ע"י 'כפר חב"ד' דבעלה שיחי'"

)'תשורה' הלפרין תשע"ח(.

לתגובות נא לפנות ל־0547656197 או ל: il.net.etrog@elsenbaini

21198 | JEM

38 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 39

מיוחד

הרביציווה עלי

להיות

בשמחה

הרב שמעון לזרוב שלא הכרתם: סופר 'כפר

חב"ד' צלל עם שליח הרבי בטקסס לסיפורו

המרגש ודלה אוצרות מלאי חיות

"

השליח שהרבי רקד עמו, ציווה עליו להיות בשמחה,

והכריז שעליו לזרוק את ה'מרה שחורה', הצליח

להפוך את מדינת טקסס ממדבר שממה לאימפריה

שבה פועלים חמישים שלוחים בלמעלה משלושים

בתי חב"ד ומוסדות חינוך • שיחה מקיפה ונדירה עם

לזרוב שליט"א, משתף באוצר אדיר של זיכרונות השליח הראשי של הרבי למדינת טקסס, הרב שמעון

מלאי רגש וממלאי ערגה מאשר חווה וראה במחיצת

הרבי, ממחיש את החינוך שהעניק הרבי לחסידיו ואת

דרישותיו מאיתנו, מספר את הסיפור המיוחד של צאתו

לשליחות ודברי קודשו והוראותיו המאלפות של הרבי

בנוגע אליה, ומעורר בדברים היוצאים מן הלב ונכנסים

אל הלב על ההתקשרות אל הרבי וההתמסרות אל רצונו

• וגם: הסבר מאלף על העובדה שהרבי ענה לבקשות

ברכה 'אזכיר על הציון' והמסר שעלינו ללמוד מכך

שלום מגידמן

תמונות: באדיבות JEM

40 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 41

הוא אחד מוותיקי השלוחים של

הרבי. השליח העשירי שנשלח

לארה"ב, למדינת טקסס, ובה

הקים בכֹחו ובברכותיו של הרבי

אימפריה של שליחות וקירוב

יהודים.

הוא זכה ללמוד במחיצת הרבי

כבר בשנות הנשיאות הראשונות,

להתקשר ולהתמסר אליו בכל לב, ולקבל ממנו הוראות

והדרכות מתוך קירוב ואהבה.

הרב לזרוב הוא בעל רגש עצום וחוש תיאור והמחשה

יוצא דופן, המכניס את המאזין לדבריו לאווירה ולציור

התרחשות הדברים שהוא מתאר, ומנחיל בנפשו את אותם

רגשות והרהורים. בָּ רגש ובחוש הנדירים שלו, הוא אף חיבר

כמה ניגונים, שנכתבו בקולמוס נפשו, ומבטאים את רגשותיו

העזים בנוגע לזכות העצומה שחסיד חש להימנות עם חייליו

של הקב"ה, הקשוב וקשור למשה עבדו ועוסק יומם וליל

בתיקון העולם והפיכתו למקום קדוש ולמשכן לקב"ה )שלושה

מתוך הניגונים מתפרסמים במסגרת כתבה זו, ותודתי החמה

נתונה לדודי השליח הרב עוזיהו הכהן קפלון על תרגומם(.

זה כבר זמן שאנו מבקשים לראיינו כדי שיעורר את לב

הקוראים בהתקשרות ואהבה לרבי וברצון להתמסר להוראותיו

הק' ולמשימה שהטיל עלינו – להניח את רצונותינו וחיינו

האישיים, ולהתמסר בכל מאֹדנו למשימה שלשמה נבראנו –

'לתקן עולם במלכות ש־ד־י'.

לאחרונה, בעודנו נערכים לריאיון הזה, שיתף בהשגחה

פרטית אחד מחבריי, שליח בארץ הקודש, בכך שבעיר

שליחותו יש משפחות אשר התקרבו ליהדות על ידי הרב

לזרוב והפכו ליראות ושלמות, וסיפוריהן מלמדים שהוא בעל

חוש אמיתי באהבת ישראל.

משכתב זאת, הצטרפו שלוחים נוספים והעידו. האחד

כתב: "יש לי קרובים־רחוקים בטקסס. בהיותם בארץ היו

דתיים וכשעברו לארה"ב ירדו. חזרו בתשובה מלא־מלא על

ידו, ואוהבים אותו אהבת נפש".

שליח אחר הוסיף: "אצלנו יש יהודי, כיום הוא משתייך

לאחד מהחוגים החרדיים, שהיה אצל הרב לזרוב בהיותו

סטודנט והתקרב על ידו ליהדות, ועד היום הם בקשר נפשי

מדהים".

"חייבים פשוט ללמוד ממנו", כתב שליח נוסף, "ללמוד

איך עושים את הדבר הזה, איך לוקחים משפחה רחוקה

מ'יידישקייט' ומעבירים אותה מצד לצד בעידן של היום, וגם

כאשר הם עוברים לעיר ומדינה אחרת נשארים נאמנים למקור

ועם הלך־מחשבה בריא. זה פשוט לא ייאמן".

לקראת יום ההילולא ג' תמוז, שוחחנו ארוכות עם הרב

לזרוב, שמענו ממנו זיכרונות נפלאים ומלאי רגש שחווה

במחיצת הרבי, הוא שיתף אותנו במחשבותיו ותחושותיו

הטהורים ומעוררי המחשבה, ועורר להתנער משגרת היום־יום

ומהוויות העולם ולהתמסר למשימה שהטיל עלינו הרבי – לא

להתחשב בשום קושי ולהפוך את העולם לדירה לקב"ה, עד

שבכך נביא את משיח צדקנו.

פרק ראשון

במחיצת הרבי בפריז

הרב שמעון לזרוב נולד בכותאיסי שבגרוזיה בחודש אב

תש"ב, בעיצומה מלחמת העולם השנייה. סבו היה הגה"ח

הרב שמעון לזרוב, מחשובי רבני חב"ד ברוסיה אשר הוגלה

למחנה עבודה בסיביר בידי השלטונות הסובייטיים בעוון

פעולותיו בהפצת התורה והיהדות, שב שבור ורצוץ, וכעבור

זמן קצר נפטר.

אביו, הרב אליעזר גרשון הי"ד, נהרג במלחמת העולם

השנייה עוד בטרם נולד בנו, והוא לא זכה להכירו.

לאחר המלחמה, בשנת תש"ו, הצליחה משפחת לזרוב –

האֵ ם, בתה בת־שבע

)לימים רעיית השליח

הרב אברהם שם־טוב

שי'( ובנה שמעון בן

הארבע – להימלט

מרוסיה, ובתומו של

מסע מפרך הגיעו

לפריז שבצרפת.

זמן לא ארוך לאחר

מכן הגיעה לפריז גם

הרבנית חנה, אמו של

הרבי, שהצליחה לצאת

מעמק הבכא הרוסי

לאחר שנים מייסרות

שבהן היה בעלה, אבי

הרבי, הרה"ק רבי לוי

יצחק זי"ע, במאסר

ובשביה, ולאחר מכן בגלות, כשהיא נמצאת עימו כל הזמן

ועומדת לימינו במסירות נפש.

כמעט עשרים שנה לא ראתה הרבנית את בנה הרבי, וזמן

קצר לאחר בואה לפריז הגיע הרבי לעמוד לימינה ולדאוג

להגעתה לארצות הברית. כשלושה חודשים שהה הרבי

בפריז, ובעבור החסידים הרבים שהיו בה באותה עת, הייתה

הגה"ח הרב שמעון לזרוב ע"ה, סבו

של יבלח"ט הרב לזרוב

הרב

שמעון

לזרוב

"זכיתי

להיות עם

אמי בביתו

של ר' זלמן

שניאורסאהן,

אשר בו

התגוררה

הרבנית

בחודשי

שהותה

בפריז,

וראיתי את

הרבי הרבה,

ואף את

ההתוועדויות

הרבות

עימו"

הרבי מקבל מהרב

לזרוב 'פ"נ' ומעניק לו

דולר לצדקה ביחידות

כללית'

ירושלים: מלכי ישראל 17 | סופרסטור מאה שערים 17 | צומת בר אילן 1 | גבעת שאול 28 | בית וגן הפסגה 50 | בית הדפוס 32 | מודיעין עילית-קרית

ספר: אבני נזר 26 | שדי חמד 1 | ברכפלד: רבי יהודה הנשיא 14 | בית שמש: חפציבה-בן איש חי 29 | חזון איש 17 | חדש: רמה א'-נחל שורק 31 מעל

חלפתא 10 רובע ז' | פתח תקוה: קהילות יעקב 4 גני הדר | ההסתדרות 2 פינת רוטשילד | אלעד: רבי יהודה הנשיא 90 | קרית גת: האדמו"ר מחב"ד שוק מהדרין | בני ברק: רבי עקיבא 130 | אהרונוביץ 19 מול מרכז רימונים | ברטנורא 3 | רבי עקיבא 43 | עזרא 45 אשדוד: ענק הספרים - יוסי בן

1 פינת נתיבות שלום )בנין קרעטשניף( | רכסים: סביון 39( בנה ביתך( | אופקים: חפץ חיים מול בית הכנסת אוהל משה.

לדעת יותר נ"ך?

הכל מונ"ך

לפניך!

לראשונה יוצאים לאור ספרי הנביאים

והכתובים עם ביאור משולב בגוף הפרק

בצורה קלה ונוחה המאפשרת ללומד

להבין במהירות ובבהירות את הפסוקים.

הביאור מבוסס על פירוש רש"י, רד"ק,

רלב"ג, אברבנאל, המצודות המלבי"ם ועוד,

ובנוסף לו מובאים בצד הדף גם פירוש

רש"י והמצודות.

בשורה ללומדי

ומלמדי התנ"ך

דרך חדשה ללמוד ולהבין נ"ך,

בספר שהוא חובה!

Frommer & Media Vision

דוגמא:

]טשטוש העמוד משום גניזה[

Õ‡ ור הספר ה˙ורני Õ

הוˆ‡ה ל‡ור

Õ ה˜ל„ה Õ ה‚הה עריכה

Õ עימו„ רב- Õ ט˜סט עיˆוב

הכנה ל„פוס

מנחם ספר‡

2 פינת רוטשילד | אלעד: יהודה הנשיא 90 | קרית גת: רח' האדמו״ר מחב״ד 1 פינת נתיבות שלום (בנין קרעטשניף) | רכסים: עקיבא 43 | עזרא 45 | אשדוד: יוסי בן חלפתא 10 רובע ז׳ - ענק הספרים | פתח תקוה: קהילות יעקב 4 - גני הדר | ההסתדרות חפציבה רחוב בן איש חי 29 | חזון איש 17 | בני ברק: רבי עקיבא 130 | אהרונוביץ 19) מול מרכז רימונים) | ברטנורא 3 | רבי בית הדפוס 32 | מודיעין עילית - קרית ספר: אבני נזר 26 | שדי חמד 1 | ברכפלד: רבי יהודה הנשיא 14 | בית שמש: שכונת ירושלים: חדש! מלכי ישראל 17 | סופרסטור מאה שערים 17 | צומת בר אילן 1 | גבעת שאול 28 | חדש! בית וגן - הפסגה 50 | 77-283-76-052

סביון 39) בנה ביתך) | חדש! אופקים: חפץ חיים מול בית הכנסת אהל משה.

לנוחותכם גם משלוחים עד הבית רשת חנויות ״יפה נוף-פלדהיים":

581-581-599-1

עלות משלוח: 20 ₪ לכל הארץ

בקרו באתר החדש:

il.co.yefe

העמוד טעון גניזה

42 | כפר חב"ד | גיליון 1863

זו הזדמנות להתוודע אליו וליהנות מאורו ומדברי

קודשו.

"למזלי", מספר הרב לזרוב, "הרבי ביקש מדודי

ר' יענקל ליפסקר ע"ה כי הוא שיביא לו את

המאכלים, ועל כן אמי עסקה בבישולם. משום

כך, זכיתי להיות עם אמי בביתו של ר' זלמן

שניאורסאהן, אשר בו התגוררה הרבנית בחודשי

שהותה בפריז, וראיתי את הרבי הרבה, ואף את

ההתוועדויות הרבות עימו.

"הרבי קירב מאוד אותי וילדה נוספת – בתו של

ר' אשר ששונקין )מרת רחל דונין שתחי'(, שהייתה

גם היא בת חמש או שש.

"היו שם ילדים נוספים, אבל דווקא לנו הראה

הרבי קירוב מיוחד. לימים הבנתי שעובדת היותנו

יתומים )אמה של הגב'

דונין נפטרה כאשר הייתה

תינוקת רכה, ואביה ר'

אשר נותר מאחורי מסך

הברזל. ש"מ( היא שגרמה

ליחס הזה. 'אבי יתומים'

)הרבי הכיר את סבי ואת

אבי הי"ד עוד מרוסיה(.

"באותה עת אני הייתי

מכנה את הרבי 'א דיאַ דאַ וואָ ס רעדט אַ סאך'

]הדוד שמדבר הרבה[, שכן ראיתי שהרבי מתוועד

פעמים רבות.

"אני זוכר שבסוף אחת מההתוועדויות פצחו

הנוכחים בריקוד, כפי שעושים חסידים פעמים

רבות בסוף התוועדות חסידית, וכאשר ראיתי

שרוקדים, הצטרפתי אף אני. במהלך הריקוד

משכתי ב'סירטוק' של הרבי, והרבי נתן לי את

ידו הק' וזכיתי לרקוד עימו בתוך המחול כשידו

אוחזת בידי.

"בסמיכות לבית הכנסת שהיה בתוך הבניין של

ר' זלמן שניאורסאהן, היה חדר קטן שהרבי היה

מתבודד בו בין מנחה לערבית. בחדר הזה הייתי

משחק בצעצועים שונים... באחת הפעמים שיחקתי

בחדר והרבי נכנס אליו ורצה להיות בו לבד. הרבי

נתן לי את אחד הצעצועים וביקש שאצא מן החדר.

שמחתי מאוד בצעצוע, יצאתי עימו באושר והרבי

נותר בחדר לבדו...".

המעיל שנגע

במעיל הרבי

כעבור תקופה שבה התגוררה בצרפת, קיבלה

משפחת לזרוב בשנת תש"ח את ברכת הרבי הריי"צ

לעלות לארץ הקודש. בארץ הקודש למד הרב לזרוב

בתחילה ב'חדר' של ילדי אנ"ש בתל אביב, שאותו

ניהל ר' פולע כהן ע"ה, ולאחר מכן בישיבת 'תומכי

תמימים' אשר ב'פרדס' בלוד, אצל המשפיע ר'

שלמה חיים קסלמן ע"ה.

"אלה היו ימים מיוחדים מאוד, הישיבה הייתה

ב'פרדס', המשפיע היה ר' שלמה חיים, ראש

הרב לזרוב בתקופת תש"ז בצרפת

הרב לזרוב )משמאל, למטה(

בהמתנה לקבלת הפנים לרבי

בפריז בשנת תש"ז

השובר לשיבוץ תרומת גינדי תכשיטים

ב”ה

כרטיס הגרלה על 20

מטבע של הרבי

₪ + שובר לשיבוץ

כרטיס הגרלה על

דולר של הרבי

15 ההגרלה הארצית

₪

כניסה לשתי ההגרלות: 30 | ₪שני כרטיסים להגרלה על המטבע: 35₪

הגרלה על דולר

ומטבע של הרבי

כל ההכנסות קודש למיזם Want We

לימוד ענייני משיח וגאולה

ניתן לשלם בכל אמצעי התשלום • ההגרלה תערך בע”ה ביום ראשון ו’ תמוז

לפרטים וכניסה להגרלות: חני 1549-775-050

לע”נ שמחה בת יהודה קאלואורי

הארכנו את

האפשרות

להצטרף

44 | כפר חב"ד | גיליון 1863

הישיבה היה הגאון ר' ברוך שמעון שניאורסאהן,

והאווירה הייתה מיוחדת במינה. למדנו היטב נגלה

וחסידות, והודרכנו בידי ר' שלמה חיים לעיסוק

ב'עבודה'.

"הייתה לנו כיתה טובה מאוד, למדו בה הרב

אלימלך צוויבל ע"ה, הרב מרדכי אשכנזי ע"ה,

ויבלח"ט הרב נחום שטרנברג והרב זושא פלדמן.

חבריי היו מבוגרים ממני.

"הבחורים המבוגרים יותר בישיבה", הוא מספר,

"כמו הרב נחמן סודק, הרב יהודה ליב רסקין, הרב

ישראל פרידמן ויבלח"ט הרב גרשון מענדל גרליק

כבר נסעו אל הרבי, וגם אני, שהייתי בן ארבע־

עשרה, כבר רציתי והשתוקקתי לנסוע אל הרבי.

"התשוקה להתקרב לרבי הייתה גדולה. אני זוכר

שכאשר שלח הרבי את שנים־עשר השלוחים לארץ

הקודש, לאחר הפיגוע שאירע בכפר חב"ד בשנת

תשט"ז, שמעתי שהרב יהודה קרינסקי שי' – שהיה

אחד מהשלוחים – הוא הנהג של הרבי בנסיעות

לאהל הק', ושבעת הנסיעות הז'קט שלו נוגע

בסירטוק של הרבי. כשישבתי לידו נגעתי במעילו,

במעיל שנגע במעילו של הרבי...

"כשהבעתי לפני אמי את רצוני לנסוע אל הרבי,

היא אמרה לי: 'נער צעיר, ייסע אל הרבי לבדו?'.

'ובכן', אמרתי, 'הבה וניסע יחדיו'...

"אמי שאלה על כך את הרבי, וכמה שבועות

לאחר מכן הגיעה התשובה המרנינה שאם אחיה

של אמי – ר' יענקל ליפסקר ע"ה – יכול לסדר את

המסמכים הדרושים, שיהיה בשעה טובה ומוצלחת.

"עם קבלת התשובה החלה אמי לעסוק

בסידורים הדרושים לשם הנסיעה, הדבר ארך זמן,

ולבסוף, בז' בחשוון תשי"ח, נסענו יחדיו לצרפת,

שם התגוררה אחות אמי. כעבור שבועיים המשיכה

אמי לבדה לארצות הברית, שכן רק לה השיג אחיה

אשרת הגירה, ואני ואחותי נשארנו בצרפת. אני

למדתי בישיבת 'תומכי תמימים' בברונא, ואחותי

בסמינר 'בית רבקה' ביֶער.

"בהגיעה לארה"ב עמלה אמי על השגת אשרות

הגירה גם בעבורנו וכעבור שבעה חודשים יצאנו

באונייה בדרכנו לארה"ב".

פרק שני

בחצרות בית ה'

בשלהי חודש אייר תשי"ח הגיע הרב לזרוב עם

אחותו לארה"ב. ההתוועדות הראשונה שבה זכה

להשתתף הייתה התוועדות שבת מברכים סיוון,

ואז שמע לראשונה מאמר דא"ח מהרבי – ד"ה

"להבין ענין ספירת העומר".

"זמן לא רב לאחר הגיענו, חל יום ההולדת שלי

והתעתדתי להיכנס ל'יחידות'. אמי ואחותי ניצלו

את ההזדמנות להיכנס איתי.

"אני התכוננתי לכניסה ל'יחידות' על פי ההדרכה

של המשפיע ר' שלמה חיים, התעניתי, למדתי פרקי

תניא וכו', והייתי רציני מאוד.

"לפני ה'יחידות' סיכמנו שניכנס יחדיו, ובשלב

מסוים אחותי ואני נצא, ואמי תישאר לבדה

ב'יחידות' לכמה רגעים. כשיצאה אמי מחדרו של

הרבי, חיוך רחב היה על פניה. שאלתי מה אירע

והיא סיפרה שלאחר צאתנו שאל אותה הרבי על

אודותיי: 'אני זוכר שלפני עשר שנים היה ילד שובב

ושמח, מדוע הוא רציני כל כך?'.

"הרגשתי שעם כל הרצינות, הרבי הסתכל עלי

כעל אותו ילד שמח שהוא זכר מפריז, והנה כאן

אני רציני כל כך"...

כשביקש הרב לזרוב הצעיר להתקבל לישיבה,

הודיעו לו כי עליו ללמוד בישיבה שברחוב בדפורד,

אשר בה למדו הבחורים הצעירים. אך הוא השתוקק

ללמוד בחברת הבחורים החסידיים שלמדו ב־770

וכעבור לילה החליט כי יישן על הספסל ב־770 ,

וכך נמשך הדבר לאורך חודשים מספר. "אלה

היו השבועות והחודשים היקרים בחיי. ישנתי

על הספסל הסמוך לארון הקודש. ככרית שימשו

המעילים שהיו על המתלים.

"הייתי באותן שנים בן שש־עשרה, ולאחר

מכן בן שבע־עשרה ושמונה־עשרה, ואילו חבריי

הרב לזרוב )מימין( בימיו כילד בישיבה בלוד

הרב לזרוב במחיצת הרבי בתפילת שחרית ב־770

מאוד. במהלך הריקוד "הרבי קירב אותי

משכתי ב'סירטוק' של

הרבי, והרבי נתן לי את

עימו בתוך המחול ידו הק' וזכיתי לרקוד

כשידו אוחזת בידי"

תתקדמו,

זו ההזדמנות

שלכם!

3262387-058

3295558-058

לפרטים,

קבלת

פרופספקט

ולהרשמה:

נשים

גברים

il.co.telemisrael@gordon

הכירו את מגוון המסלולים שלנו והצטרפו למאות איזה תואר מתאים לך?

הבוגרים שרכשו תואר יוקרתי באוירה חרדית מותאמת

קרוב לבית!

הלימודים

יתקיימו בחיפה

מעטפת צמודה

ותומכת

תואר יוקרתי

ממכללה מובילה

ונחשבת

מקדם לקראת

שכר גבוה יותר

בתחום ההוראה

מלגות

לזכאים!

לבעלי תעודת הוראה ודרגת מורה מוסמך בכיר

מסלולי הלימוד: חינוך מיוחד חינוך לגיל הרך

לבעלי תואר ראשון ותעודת הוראה

מסלול הלימוד: ניהול וארגון מערכות חינוך חינוך משלב

השלמה לתואר ראשון .ed.B

תואר שני .ed.M

מסלול הלימוד: דו חוגי חינוך מיוחד וחינוך חברתי קהילתי

)בלתי פורמלי(

בוגרי המסלול יקבלו בנוסף לתואר הראשון: תעודת

הוראה, תעודת עובד חינוך ותעודת מנחה קבוצות.

תואר ראשון .ed.B

שישה סמסטרים רצופים

שלושה סמסטרים רצופים

ארבעה סמסטרים רצופים

46 | כפר חב"ד | גיליון 1863

היו מבוגרים ממני בשנים רבות. אלה היו 'זקני

התמימים' של אותם ימים – הרב יהודה ליב רסקין,

הרב נחמן סודק, הרב יצחק שפרינגר, יבל"ח הרב

גרשון מענדל גרליק והרב ברוך שלום כהן, ועוד.

הודות לכך שלנתי ב־770 הייתי משתתף בכל

ההתוועדויות הפנימיות שלהם, שבהן הם דיברו

ואני הקשבתי, וכך הפכתי להיות אחד מבני

החבורה. רבים סוברים משום כך שאני בן גילם,

אבל הייתי צעיר מהם בכעשר שנים"...

בפתח גן עדן התחתון

הרב לזרוב למד בישיבה שב־770 בעידן מיוחד,

אשר בו זכו הבחורים ליחס וקירוב מיוחד מהרבי,

וגם הם מצידם התמסרו אליו בכל מאֹדם.

הוא מתאר את התקופה ברגש רב ובערגה

מעוררת. "אלה היו שנים קסומות. הסתכלנו על

הרבי כעל אבא שלנו. הציבור היה קטן באותן שנים,

וחיינו את הרבי עשרים וארבע שעות ביממה, תוך

תחושה כי אנו זוכים בזכות נפלאה ושותפים ל'סוד'

גדול.

"אלה היו ימים מתוקים, פשוט השגרה היום־

יומית. אני נזכר ביום אחד קיצי שבו מזג האוויר

היה טוב, עמדתי ברחוב עם חברי הרב אברהם

ששונקין שי', והנה אנו רואים שהרבי מתקרב

בדרכו מ־770 לביתו.

"ניסינו להתחבא, אך היה זה מאוחר מדי. הרבי

עבר. המראה חקוק בזיכרוני: הסירטוק היה פתוח,

ראינו את החולצה הלבנה, את הטלית־קטן הנקייה

והצחה, פשוט היה תענוג להסתכל על מראהו

המלכותי של הרבי. הרבי הביט עלינו, והרגשנו

כמו סמרטוטים... אני רציתי להתחבא תחת הרב

ששונקין והוא רצה להתחבא תחתיי...

"הרגשנו תחושה מיוחדת של קִ רבה. הרגשנו

שהרבי הוא לא רק רבי שלנו, חשתי שהרבי הוא

אבא שלי. הרגשנו שאיננו צריכים להתבייש לומר

לרבי את האמת, כתבנו על כל בעיה שהייתה לנו

ברוחניות, ואפילו בגשמיות, והרבי ענה לנו...

"אני התייחסתי אל הרבי ממש כמו אל אבא.

אהבתי את הרבי, והרגשתי שהוא אוהב אותי.

פשוט אבא. כעבור שנים ארוכות, לאחר כ"ז אד"ר

תשנ"ב, כאשר זכיתי להיות ב־770 והרבי יצא אל

החסידים למרפסת שנקבעה באותו זמן במערב

770 ,כל החסידים ניגנו והרבי עודד את שירתם

בראשו הק', התרגשתי מאוד, והתחלתי לזעוק

'טאַ טע'... הרבי הביט עלי... לאחר מכן היו שנזפו

בי על שאני מעז לעשות כך. אמרתי להם: 'ככה

הרגשתי'. ככה הרגשתי...

"גם מצד הרבי זה היה כך, לאורך כל השנים.

כבר לאחר צאתי לשליחות, הייתי פעם אצל הרבי

בשמחת תורה )זה היה עוד בטרם היה לי בית

חב"ד שאני צריך להיות בו ביום זה(. הבטתי על

הרבי בעת ה'הקפות', ולפתע הרבי פונה אליי: 'וואָ ס

שטייסטו? גיי טאַ נצן, זיי בשמחה!' ]מה לך עומד?

לך לרקוד, הֱ יֵה בשמחה![...

"ל'יחידות' היינו נכנסים כבחורים אחת בשנה,

ביום ההולדת. אך מה אעשה כאשר יש לי שאלה

בזמן אחר בשנה, וברצוני לקבל את התשובה

בַּמָ קום?

"כשהייתי בעצבות, כשמשהו הציק לי, כשהייתה

לי שאלה, הלכתי ושאלתי את הרבי...

"אני זוכר את הפעם הראשונה שבה עשיתי כן.

דבר מה הציק לי מאוד, כתבתי את שאלותיי בפתק,

וזמן מה לפני שהגיע הרבי מביתו ל־770 ,נכנסתי

ל'גן עדן התחתון' – החדר הסמוך לחדרו של הרבי

)שבאותם ימים היה פתוח( – סגרתי את הדלת של

'גן עדן התחתון' והמתנתי ליד המדרגות.

"והנה, הרבי נכנס... הגשתי את הפתק, כולי מלא

התרגשות ומתח, הרבי לקח מידי את הפתק, נכנס

להיכל קודשו ולא סגר את הדלת לחלוטין, כי אם

השאיר סדק צר. ידעתי שהצלחתי....

"כעבור חצי דקה או דקה – שבעיניי נדמו

כשעה ארוכה – פותח הרבי את הדלת, מסתכל

עלי, ואומר: 'שמעון, ס'איז דברים של מה בכך, גיי

לערן און זיי בשמחה' ]שמעון, אלו הם דברים של

'מה בכך', לך ללמוד והֱ יֵה בשמחה[.

"מאז אני משתדל להיות בשמחה"...

ויעמיק במחשבה זו

הרב לזרוב ניאות לשתף אותנו בשתיים

מה'יחידויות' אשר להן זכה בהיותו בחור. "שאלתי

את הרבי – ולא סתם שאלתי, שאלתי ברצינות –

על כך שיש לי 'מחשבות זרות' ואינני יכול להתרכז

בתפילה.

"כשאמי יצאה מחדרו של הרבי היא סיפרה

שהרבי שאל אותה על אודותיי: 'אני זוכר שלפני

עשר שנים היה ילד שובב ושמח, מדוע הוא

רציני כל כך?'"

הרב לזרוב מביט על פניו הק' של הרבי המחלק צדקה לילדים בכניסתו לתפילה

הפך את טקסס לאימפריית תורה וחסד. הרב לזרוב

כוס של תנחומין

משתתפים אנו בכל לב ונפש בצערו ובאבלו הגדול והכבד של חברינו היקר והאהוב,

טוב לשמים וטוב לבריות, חברנו היקר האברך החשוב והנעלה

ר' אברמי שי' אלפרוביץ

עם פטירתה של אימו היקרה והנכבדה, מחנכת וותיקה ומוערכת ב'בית רבקה', אשר נזדככה בייסורים

מרת חיה שרה פייגא ע"ה

ואנו מביעים ניחומינו הכנים לו ולכל המשפחה שיחיו

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ומעתה אך טוב וחסד הנראה והנגלה יהיו במעונם

תמיד והשי"ת יחזקם ויאמצם ביגונם הגדול והכבד ובמהרה ממש נראה בקיום היעוד

הקיצו ורננו שוכני עפר והיא בתוכם בגאולה האמיתית והשלימה

חבריו לספסל הלימודים – בוגרי ישיבת תומכי תמימים בקרית גת

שניאור אבצן

אהרון אופן

דוידי אולידורט

שניאור אלבז

גרשי אלפרין

מנחם אמיתי

יוסי אצרף

מוישי ברונשטיין

אברהם בר ששת

לוי גדג'

שמחה גורליק

זלמן גרונר

דובי הבלין

שניאור הרשקוביץ

שד"ב ויסוצקי

מענדי זילברשטרום

שנ"ז זלמנוביץ

נדב חכמון

מנחם חכמון

נחום חסקינד

מנחם טויסטר

מענדי ירוסלבסקי

נחום כהן

מענדי כהנא

דובי כץ

אבי לרמן

שלמה לרר

מענדי מאור

שמוליק מוזיקנט

לוי נאבול ישראל מנדלזון

שאול פייבישביץ

מענדי פלדמן

לייזר קליין אהרון קוביטשעק

יוסף שדמי

להזמנות: 7008-500-03 com.otpadan.www

49 &ליח‘ במקום 64) &ברכישת 3 יח‘ ומעלה)

משלוח חינם עד הבית

באישור הרה“ג

שריאל רוזנברג

שליט“א

ראב“ד בית דין צדק - בני ברק

באישור הרה“ג

משה בראנדסדארפער

שליט“א

אב“ד ור“מ ‘היכל הוראה‘ ירושלים

באישור הרה“ג

אופיר מלכא

שליט“א

ראש בית הוראה ובית דין ׳הלכה למעשה׳

עשוי מעור בהמה

טהורה איכותי

הפטנט לאחיזת

קצה רצועת התפילין

48 | כפר חב"ד | גיליון 1863

"הרבי אמר לי שלפני התפילה עלי לחזור על

המילים שכותב אדמו"ר הזקן בתניא – 'והנה ה'

ניצב עליו' – עד מעבר לדף, במילה 'המלך', לחזור

ולחשוב על השורות הללו לפני ברכת 'יוצר אור',

וכך בכל פעם שמגיעות 'מחשבות זרות' המבלבלות

ומפריעות להתרכז בתפילה – שאחשוב על השורות

הללו.

"אני זוכר כיצד התבוננתי בשלוש השורות הללו

לאחר שהרבי אמר לי לעשות כן, והן 'הכו' בי –

פתאום חשבתי על כך ש'והנה ה' ניצב עליו... ומלוא

כל הארץ כבודו... ומביט עליו... ובוחן כליות ולב...

אם עובדו כראוי... ועל כן צריך לעמוד לפניו באימה

וביראה כעומד לפני המלך'. התחלתי להרהר בשלוש

שורות התניא הללו, וכך אני עושה עד היום".

ב'יחידות' אחרת שאל הרב לזרוב מה עליו

לעשות בתור 'תמים'. הרבי ענה שילמד את

'קונטרס עץ החיים' ו'קונטרס התפילה' ושם יראה

איך 'תמים' צריך להתנהג...

בשנות לימודיו של הרב לזרוב בישיבה ב־770 ,

חידש הרבי מושג חדש – 'שבעת קני המנורה',

'הקנים' כפי שנקראו בפי כל. אלה היו שבעה

בחורים שהצטיינו במיוחד בלימוד הנגלה ושבעה

בחורים שהצטיינו במיוחד בלימוד החסידות

והוטל עליהם לומר לפני התלמידים פלפול בנגלה

וביאור בחסידות, ואף לכתוב חידושי תורה, הערות

וביאורים. הרב לזרוב נבחר להיות אחד מה'קנים'

בחסידות. "כשנכנסתי ל'יחידות'", הוא מספר,

"הזכיר הרבי את העובדה שאני נמנה עם ה'קנים'".

כעבור שנים מספר, לאחר חתונתו, למד הרב

לזרוב ב'כולל' את לימודי ה'סמיכה' לרבנות. ראש

הישיבה, הגאון ר' ישראל יצחק פיקרסקי, בחן אותו

ביסודיות, שאל שאלות מורכבות, והתרשם מאוד

מבקיאותו הרבה בכל סעיף בש"ך ובט"ז.

כשנכנס ל'יחידות', סיפר לרבי כי בחן אותו

ונהנה מידיעותיו. אמר לו הרבי: "הרי הוא הנכד

של ר' שמעון לזרוב מלניגרד, דער לעניגראַ דער

רב". הרבי אמר לרב פיקרסקי שיורה לרב לזרוב

ללמוד 'חושן משפט', ושיעניק לו סמיכת 'ידין ידין'.

במשך שנתיים שקע הרב לזרוב בלימודי 'חושן

משפט', ואכן נבחן וקיבל כתב סמיכה לדיינות

מהרב פיקרסקי.

איּבער אַ יאָ ר

זכות מיוחדת נפלה בחלקו של הרב לזרוב:

בשנים תשכ"ג ותשכ"ד בדק את החמץ בביתה של

הרבנית חנה, אמו של הרבי, בערב פסח.

"ר' לייבל רסקין ע"ה היה בודק את החמץ

בביתה מדי שנה בשנה, ולאחר שנשלח בידי הרבי

למרוקו אני הייתי ממלא מקומו.

"נאמר לי שהנוהג בסוף הבדיקה הוא לומר

לרבנית 'מ'זאָ ל דערלעבּ ן איבּ ער אַ אַ יאָ ר, אַ כשר'ן

און אַ פריילעכן פסח" ]שנזכה לשנה הבאה, פסח

כשר ושמח[, וכך נהגתי.

"בשנת תשכ"ד, אשר בה היה הפסח האחרון

בחייה בעלמא הדין, הגעתי לביתה, והוא רצתה

להעניק לי במתנה מפית גדולה מן הסוג המכסה

רהיטים בבית. סירבתי לקחת )כיום אני מתחרט על

כך...( ולאחר בדיקת חמץ איחלתי לה את האיחול

האמור.

"הרבנית הביטה עלי ועשתה תנועה ביד. נבהלתי

לרגע, ואז אמרה הרבנית, שהייתה עדינה ופיקחית:

'איבּ ער אַ יאָ ר וועט שוין בודק חמץ זיין בּ אַ זיך אין

שטובּ ' ]לשנה הבאה כבר תבדוק חמץ אצלך בבית[.

"כחצי שנה לאחר מכן, בו' תשרי תשכ"ה,

הסתלקה הרבנית. במהלך החורף הבא באתי בקשרי

השידוכין וחתונתי התקיימה זמן קצר לפני פסח

– בכ"א אדר שני.

"זה היה דבר פלא ממש. בשנה הבאה הרבנית

כבר לא הייתה בעלמא הדין, ואכן לא בדקתי חמץ

בביתה 'איבּ ער אַ יאָ ר', אבל הרבנית דיברה באופן

חיובי ואמרה שאני לא אבדוק בביתה, משום

שאבדוק בביתי שלי...

"על פניו, לא הייתי אמור להינשא בשנה הזו, שכן

הייתי אז צעיר יחסית, בן עשרים ושתיים, ובאותן

שנים הבחורים התחתנו בגיל מאוחר יותר. אבל כה

אמרה הרבנית, וכך אירע"...

פרק שלישי

לתקן עולם

במלכות ש־ד־י

בטרם נשמע מהרב לזרוב על סיפור השליחות

המרתק שלו, אנו מבקשים להאזין להלך הרוח

"אלה היו שנים קסומות. הסתכלנו על הרבי כעל אבא שלנו. הציבור היה

כי אנו זוכים בזכות נפלאה ושותפים ל'סוד' גדול" קטן באותן שנים, וחיינו את הרבי עשרים וארבע שעות ביממה, תוך תחושה

ישיבת תומכי תמימים המרכזית

לוד – כפר חב"ד

ברכה נאמנה

בשמחה רבה ובטוב לבב, ברגשי ידידות נאמנה

ובהוקרה מברכים אנו לב כמ"ע ידידנו ותומכינו הנעלה

והנכבד מאד, דגול מרבבה, ולבו ער וידו פתוחה

לכל דבר שבקדושה, הנגיד החסידי הנדיב

הרה"ח ר' יוסי מיכאלשוילי שי'

בהגיעו בע"ה לגיל חמישים לעצה

יתן לו השי"ת ולבני ביתו שיחיו, אורך ימים ושנות

חיים ויהא רעווא מן שמיא שיהא ביתו מלא ברכת ה'

בגו"ר ומתוך רוב נחת ושפע רב בגשמיות וברוחניות

ילכו מחיל אל חיל בכל פעולותיהם הברוכות ובמהרה

נזכה כולנו כאחד לגאולה האמיתית והשלימה

בשם רבנן ותלמידיהון

50 | כפר חב"ד | גיליון 1863

ששרר בקרב הבחורים של 770 באותם ימים

ולהתחבר למחשבות, הרגשות והשאיפות שמילאו

אותם, ולצימאון העז שלהם לזכות ולצאת

בשליחות הרבי.

"היציאה בשליחות הרבי הייתה השאיפה

היחידה שלנו. פשוט השתוקקנו וכמהנו לכך,

ואף בפגישות השידוכין, אחד הדברים הראשונים

שעליהם דיברתי עם רעייתי היה העובדה שאני

רוצה לנסוע בשליחות הרבי.

"היום, היציאה לשליחות היא דבר שרבים

מבַ צעים, אולם יש להבין שבאותם ימים הדבר

היה כרוך ב'מסירות נפש' – לא פעם ההורים

היו מתקשים להיפרד מילדיהם, ואף היו צריכים

להשתדל ולבקש מהרבי כדי שיקבל את בקשתך

ויסכים לשלוח אותך לשליחות. אבל כל מאוויינו,

כל התלהבותנו וכל תשוקתנו היו לנסוע בשליחות

של הרבי.

"בהתוועדויות שעליהן סיפרתי, עם ה'תמימים'

המבוגרים, הנושא שעליו היו מדברים הוא שהרבי

הוא ה'רמטכ"ל', אנו ה'חיילים' שלו, התפקיד

המוטל עלינו הוא לתקן את העולם ולהחדיר בו

קדושה ולהביא את המשיח, ואנו משתוקקים לבצע

את השליחות הזו.

"זו הייתה כל מגמתנו – לכל מקום שהרבי יורה

לנו ללכת, שיהא זה בשמיים, בארץ, בעמקי הים,

אל כל מקום נלך! לא נתפעל משום קשיים!

"וכך אכן היה – הרב לייבל רסקין, לדוגמה,

נשלח בידי הרבי למרוקו. הוא אפילו לא ידע איפה

זה, אבל כשהרב חדקוב שאל אותו אם הוא מוכן

לנסוע למרוקו הוא אפילו לא ענה. 'מה השאלה?

ודאי'.

"בימים ההם היציאה לשליחות הייתה באופן

אחר. זה לא היה כפי שהתפתחו הדברים היום,

כאשר יש כלים מכלים שונים – עלונים, ספרים,

חוברות, עזרים, מודעות וכו' – אשר שלוחים

יכולים להזמין מן המוכן. היום יש גם שיטת פעולה

שהתהוותה וכל שליח לומד מניסיונם של קודמיו

ומאופי פעילותם. אז – הייתה זו נסיעה לארץ

לא זרועה, בלי שום רקע, בלי ידע מוקדם על

מקום השליחות ואנשיו, במקרים רבים בלי לדעת

את השפה המדוברת, בלי שום תוכנית בנויה, ובלי

הדרכה מראש מה ואיך לעשות, היה עלינו פשוט

לנסוע למקום ולהתחיל לחרוש מהחל ועד כלה.

לכתוב הכל, לדאוג להדפסה, וכו' וכו'.

"אבל לא הייתה אפילו 'הווא אמינא' לעשות

משהו אחר מלבד לבצע את משימת החיים – לצאת

בשליחות הרבי ו'לתקן עולם במלכות ש־ד־י'.

"יש שיר שחיברתי, המבטא את התחושות

האלה, ואת הרוח שעימה צועדים השלוחים מתוך

בעֵ רה, השתוקקות והתמסרות לכבוש את העולם

באור התורה והמצוות, בשליחותו של הרבי",

אומר הרב לזרוב ופוצח בניגון שחיבר, המבטא את

הרגש שמתוכו הוא פועל בשליחות הרבי ואת רוח

החיים המפעמת בו שלא לנוח, להרחיב ולהגדיל

את הפעילות, עד שתשיג את מטרתה והגאולה

תבוא )הניגון מופיע בתיבה סמוכה(.

אחת שאלתי

עתה אנו שומעים מהרב לזרוב על סיפורו האישי

בעבודה בשליחות הרבי, שבעצם – החלה כבר

בעודו בחור.

"השליחות הראשונה שלי הייתה בחודש אדר

ראשון תשכ"ב, כאשר נשלחתי בידי הרבי – עם

עוד חמישה מתלמידי התמימים – לשליחות

בישיבה בברונא שבצרפת )באותה שנה שלח הרבי

'תלמידים שלוחים' גם לארץ הקודש(.

"בשליחות הזו טבע הרבי לראשונה את המושג

'התלמידים השלוחים'. יש תפיסה רוֹ וחת ולפיה

הפעם הראשונה שבה שלח הרבי 'תלמידים

שלוחים' הייתה בשנת תשכ"ז, כאשר שלח את

השלוחים לאוסטרליה. אך האמת היא שאנו

נשלחנו קודם לכן.

"שליחותנו הייתה יקרה מאוד לרבי. הרבי יצא

ללוותנו כאשר יצאנו מ־770 לעבר הנמל, וכמעט

מדי חודש בחודשו שלח לנו מכתב".

"מטרת השליחות הייתה לקבל וללמד את

התלמידים הרבים ממרוקו ומתוניס אשר להם

המתינו באותה עת לאחר שהתקרבו על ידי

השלוחים שם.

"כשבועיים אחר הגיענו קיבלנו מכתב ממזכירות

הרבי המורה לנו כי בכל שבת שנייה ארבעה מתוכנו

יישארו בישיבה ושניים ייסעו שבת אחת לפריז

ושבת אחת לעיירות שמסביב, כדי להשפיע על

אנ"ש ועל יהודי המקום.

"באותו מכתב התקבלה ההוראה לשלוח אל

הרבי אחת לשבועיים דו"ח על מילוי תפקידנו –

הן בנוגע לעצמנו והן על השפעתנו על הסביבה.

הרב חדקוב ביקש גם שנשלח את שמותינו ושמות

אמותינו.

הרבי מלווה את קבוצת השלוחים לברונא. אדר תשכ"ב

שלוחים פון רבי׳ן מיר זיינען

)במנגינת 'עוצו עצה'(

מיר זיינען די שלוחים פון רבי׳ן

איבּ ערגעגעבּ ן מיט׳ן גאַ נצען לעבּ ן

ּ פאַ רזייט און פאַ רשפרייט אין אַ לע שטעט

אין אַ לע עקן פון דער וועלט

מיר זיינען שלוחים פון רבי'ן!

פערציק יאָ ר האָ ט דער רבי אונז געלערנט

אַ ז שליח איז קיינמאָ ל ניט עלענט

ּ אין אונזערע שטעט פאַ רשפרייטן יידישקייט

ניט נתפעל ווערן פון קיינע שוועריקייט

מיר זיינען די שלוחים פון רבי'ן!

אין גשמיות און חומריות ניט זיין פאַ רהאַ וועט

ּ מבצעים און שיעורים נאָ ר געפראַ וועט

מיר זיינען שלוחים פון רבי'ן!

לתקן עולם במלכות ש־ד־י

ווייל אָ ט אָ ט משיח קומט

בּ יים רבינ'ס שליחות וועלן מיר לעבּ ן

וועלן מיר זיך זעהן מיט אונזער רבי'ן

מיר זיינען די שלוחים פון רבי'ן!

שלוחי הרבי הננו

תרגום: הרב עוזי קפלון

לו נמסור את כל חיינו

אורו נפיץ בכל ליבנו

בכל שכונה, בכל עיר

אל העולם כולו נדרוך קשתנו

כי תמיד לנגד עינינו:

שלוחי הרבי הננו!

יותר מארבעים שנה ילמדנו רבנו

חזור ולמד:

שליח לעולם אינו בודד

בכל ערינו נזרע אורה

נלמד יהדות ללא מורא

כי גדול אדוננו, מה נורא...

הן:

שלוחי הרבי הננו!

'גשמיות' לא תשפילנו

ו'חומריות'

)מקל וחומר...(

לא תוכל לנו

הן ראשנו ורובנו עסוקים

לתת דבריך, רבי, לשיעורים.

שיעורים בנגלה, בחסידות

שיעורים בגאולה העתידה לנו

כי...

שלוחי הרבי הננו

נתקן עולם במלכות ש־ד־י

הנה זה בא, הלא זה ודאי

שליחות הרבי היא כל חיינו

ובקרוב נתראה שוב

עם רבנו

שלוחי הרבי הננו

ברכות עד בלי די

ברוב שמחה וטוב לבב, ברגשי כבוד ויקר ובהוקרה ובהערכה רבה מברכים אנו את ידיד נאמן למשרד

השלוחים והבית ספר המקוון לילדי השלוחים ברחבי תבל, תומכינו היקר והנכבד מאד, רוח המקום

ורוח הבריות נוחה הימנו ולבו ער לכל פעולותינו עבור שלוחי הרבי ברחבי תבל, יו״ר הקאמפיין השנתי

של משרד השלוחים, איש החסד, הנגיד

הרה"ח ר' יוסף מיכאלשוילי שי'

לחגיגת ׳יום ההולדת ה50׳

למלאת לו חמישים שנה לאורך ימים ושנים טובות

יה״ר שיקויימו בו דברי נעים זמירות ישראל במזמור נ״א ״ה׳ שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך׳, שהשי״ת ישלח לו ולכל המשפחה

הנכבדה והיקרה מאד שיחיו שפע ברכות מטל השמים ומשמני הארץ, בכל אשר יעשה יצליח בהצלחה רבה ומופלגה למעלה

מעלה מהמשוער, ברכותיו הק' של הרבי המשלח ילוו אותם ותהא הברכה והשמחה במעונם תמיד

בשם כל המחלקות של משרד השלוחים והבית ספר המקוון לילדי השלוחים ברחבי תבל

הרב גדלי' שם טוב

מנהל משרד השלוחים

חברי וועד הקאמפיין של משרד השלוחים

הרב שמעון לזרוב - טקסס

הרב שלום בער לויטין - וושינגטון

הרב שלום בער ליפסקר - בל-הרבור, פלורידה

הרב יצחק וולף - שיקגו, אילינוי

הרב יוסף גופין - הארטפורד, קונטיקט

הרב שלום דוכמן - ברוקלין, ניו יורק

הרב יוסי שם-טוב - טוסאן, אריזונה

הרב יוסי גרונר - סאוט קרוליינה

הרב מאיר פרשן - טורונטו, קנדה

הרב יוסי שילדקרויט - ס. פאולא, ברזיל

הרב דוד מסינטר - דרום אפריקה

הרב ישראל גרינברג - אל פאסו טקסס

הרב יצחק רסקין - ברלינגטון ווערמונט

הרב יוסי שם-טוב - טולידו, אוהיו

הרב מרדכי אבצן - הונג קונג

הרב מרדכי אברג׳ל - סינגפור

הרב שלמה בן טולילא - קונגו

הרב יוסף פוזנר - סקוקי, אילינוי

הרב מענדל דוכמן - לוס אנג׳לס, קליפורניה

הרב יוסי קסלר - מונטריאול

הרב בנציון קארף - מיאמי, פלורידה

הרב לוי שם-טוב - ריוורדייל, ניו יורק

הרב הערשי שפאלטר - קוסטה ריקה

הרב יוסף יצחק גרינברג - אלסקה

הרב יודי שם-טוב - פילדלפיה, פנסלבניה

הרב ישראל שפאלטר - ווסטון, פלורידה

הרב חיים שאול ברוק - ברוקלין, ניו יורק

הרב יצחק טרייטעל - מונטריאול

הרב יצחק טייכטל - נעשוויל, טענעסי

הרב זלמן זירקינד - מונטריאול

הרב לוי שם-טוב - וועסט בלומפילד, מישיגן

הרב מענדי הערסון - בסקינג רידש, ניו ג׳ערסי

הרב זושא גרינברג - סולון, אוהיו

הרב שמעיה שמוטקין - אוק פארק, מישיגן

הרב בערל לברטוב - סאנטפיי, ניו מקסיקו

הרב לוי אזימאוו - פריז, צרפת

הרב עובדיה גודלמן - אוקלוהומה

הרב שמוליק גרינברג - ואנקובר, וושינגטון

הרב דוד טייכטל - שאמפיין, אילינוי

הרב משה פינסון - ברוקלין, ניו יורק

הרב בערל גולדמן - גיינסוויל, פלורידה

הרב דוד גולדברג - ס. פאולא ,ברזיל

הרב אשר פדרמן - איי ס. טומאס

הרב שניאור גרינברג - קאמערס, מישיגן

הרב פנחס וישצקי - קייב אוקריאנה

הרב חזקי וולף - מנהטן, ניו יורק

הרב שמולי לוויטין - סיאטל, וושינגטון

הרב בערי ספיטעצקי - ברוקלין, ניו יארק

הרב דובי העניג -צנגדו, סין

52 | כפר חב"ד | גיליון 1863

"מעבר למטרות השליחות האמורות, עמדה

בפנינו משימה חשובה נוספת: להפיח רוח חיים

חדשה בצרפת, ולהביא את הבשורה הגדולה של

הרבי, וההתמסרות אליו ולתפקיד שהוא מטיל

עלינו ומחנך אותנו אליו – כיבוש העולם באור

התורה והמצוות.

"ה'תלמיד מובהק' שלי ל'הפצת המעיינות' היה

השליח הרב שמואל אזימוב ע"ה, שבאותם ימים

היה בן שש־עשרה, צעיר ממני בכחמש שנים.

באותו הזמן טרם היה מקובל בצרפת 'גאון יעקב'

ּכ ּ ְ זה המוכר היום לכֹל, ואני לימדתי את הרב אזימוב

לעמוד במרכזה של כיכר ה'שאַ נז־אֶ ליזֶה', הכיכר

המרכזית בצרפת, ולצעוק בקול גדול עד שהשמיים

והארץ רעדו... זו לא הייתה מטרה בפני עצמה, אבל

הדבר החדיר רוח של 'גאון יעקב' בלי להתפעל

מהסביבה ומ'מה יאמרו', להביא את הקב"ה לכל

מקום בלי שכללי העולם יפריעו לכך.

"חבריי הטובים היו הרב נחמן סודק והרב

לייבל רסקין ע"ה; הייתי שולח אליהם מכתבים,

והם כתבו לי מכתבים בחזרה, ובהם עודדו אותי

להחזיק מעמד מול כל הקשיים.

"בחודש אלול נזקקתי לחדש את ה'ויזה'

האמריקאית שלי )שכן באותם ימים טרם הייתה

לי אזרחות( ונסעתי לקונסוליה האמריקאית אשר

בפריז.

"בצרפת הייתה הקונסוליה פתוחה מעשר עד

שתים־עשרה לפני הצהריים, ולאחר מכן משתיים

עד ארבע.

"הגעתי דקות מספר לאחר השעה שתים־עשרה.

הקונסוליה כבר נסגרה. לחזור לברונא לא היה

כדאי, ונאלצתי לחכות שעתיים בפריז.

"ישבתי והמתנתי ליד הפארק הסמוך. אותו היום

היה יום חגא של הגויים. בפארק המרהיב התעופפו

ציפורים יפות מזנים שונים, אווזים צחורים שחו

בבריכות, סוסים אדירים דהרו ועליהם רכובים

קצינים ותהלוכה גדולה הילכה ברחוב. הפארק

היה יפה ומקושט וכולם שמחים ונהנים... ורק אני

חושב: 'אני יושב לי כאן בצרפת המרוחקת. אני

רוצה לנסוע הביתה – ל־770 .מספיק כבר! חודשים

ארוכים אני בשליחות!'. אז פרץ מקרבי השיר:

ּ י בְּ בֵ ית

ּ ּ י מֵ אֵ ת ה', אוֹ תָ ה אֲ בַ קֵ ּ שׁ , שִׁ בְ תִ

'אַ חַ ת שָׁ אַ לְתִ

ה' כָּ ל יְמֵ י חַ יַ ּי, לַ חֲ זוֹת בְּ נֹעַ ם ה' וּלְבַ קֵ ּ ר בְּ הֵ יכָ לוֹ '...

")במאמר מוסגר אציין כי לאחר ג' תמוז הוספתי

לניגון את המילים: 'הפ"נ נתקבל אזכיר על הציון,

הזכרתיו על הציון ויבשר טוב'. פעמים רבות ענה

הרבי על מכתביי ושאלותיי במילים אלה. לעיתים

'הפ"נ נתקבל אזכיר על הציון', ולעיתים 'הזכרתיו

על הציון ויבשר טוב'. אלה הם החיים שלי(.

"בשעה שתיים נפתחה הקונסוליה, נכנסתי

וקיבלתי ויזה. נסעתי בחזרה לישיבה בברונא,

ולמחרת, למרבה הפתעתי, הדוור מביא לנו מכתב

מהרב חדקוב: 'מתאים להוראת כ"ק אדמו"ר

שליט"א הננו להודיע לכם . . באשר נסיעתכם

לפאריז היתה למשך שנה זו, רשאים אתם לעשות

ההכנות לשוב צלחה לכאן בראש השנה'...

"הרב חדקוב כתב שאת הכסף להוצאות הנסיעה

נוכל לקבל מה'לשכה' בפריז, עורר להעביר את

"ב'יחידות' אחרת שאלתי מה עלי לעשות בתור 'תמים'.

התפילה' ושם אראה איך 'תמים' צריך להתנהג" הרבי ענה שאלמד את 'קונטרס עץ החיים' ו'קונטרס

בית חב"ד תלפיות מזרח

ברכות לראש משביר

יישר כוח ושפע ברכות מעומק הלב נביע בהוקרה ובהערכה רבה לכב' ידידינו הדגול מרבבה,

העוסק בצ"צ באמונה ובמסירות, נציג חב"ד בעירית ירושלים, העושה לילות כימים למען

השלוחים ומוסדות חב"ד בעיר, על פעלו הרב והעצום על השגת מבנה לגן חב"ד לחינוך ילדי

תשב"ר ליהדות וחסידות בשכונת תלפיות מזרח

הרב יעקב שיחי' הלפרין

ומשנה ברכות לכל המשפחה היקרה לרגל השמחה

במעונם בנישואי הבת עב"ג החתן הת' הנעלה מרדכי אהרונסון שי'

יזכו לרוב נחת חסידי מהם ומכל יו"ח מתוך הצלחה רבה ומופלגה בפעילות הברוכה וכל טוב בגו"ר,

ובמהרה נשמח כולנו יחד בשמחת הגאולה השלימה

הרב חיים גוטליב, מנהל

כל הלב לכל אחד

בית הכנסת "תפילה למשה" כפר חב"ד

ע"ש פישל ומניה ז"ל ומשה הי"ד ברגר

שע"י קמפוס ע"ש ר' ישראל אריה לייב ע"ה

כוס של ברכה

תורם ביד נדיבה ובנפש חפצה, ראשון לכל דבר שבקדושה, מברכים אנו בכל לב את כב' ידידינו ותומכינו היקר,

הנגיד הנדיב הרה"ח ר' יוסף שי' מיכאלשוילי

וכל המשפחה הנכבדה והיקרה מאד שיחיו

ליום שמחתו ביום הולדתו החמישים בשעטו"מ

זכות פעולותיו הברוכות תעמוד לו לאורך ימים ושנים טובות, שנות חיים חן וחסד, שנות מעשים

מכל כל ובמהרה ממש נזכה כולנו יחד לגאולה האמיתית השלימה טובים ומאירים לתורה, עבודה וגמילות חסדים מתוך רוב נחת, בריאות איתנה ורוב שפע בכל

הגבאים והמתפללים

התוועדות כ"ט אלול

תשכ"ב, ימים אחדים

לאחר חזרת הרב לזרוב

מהשליחות בברונא. הרב

לזרוב נראה למרגלות

שולחן ההתוועדויות

54 | כפר חב"ד | גיליון 1863

"ר' שמואל־דוד אמר לי: 'אני יודע שב'מרכז לענייני חינוך' מחפשים שליח

לטקסס', והציע שכשאכתוב לרבי, אציין הן את ההצעה של ס' לואיס והן

את ההצעה של טקסס.

"כך עשיתי, ובפתק שעימו נכנסתי ל'יחידות' כתבתי את שתי האפשרויות

הללו, קודם את ס' לואיס, ואם לא – את טקסס. הרבי הסתכל עלי ואמר

לי שלא כדאי לנסוע לס' לואיס, משום שזו העיר היחידה באמריקה שיש

בה רב ראשי שהוא בעל הבית, 'ואף שהנך מספר שהכרתם והתיידדת איתו,

הרי ממה נפשך: אם הוא אוחז מעבודת חב"ד, הרי הוא שם כבר שלושים

שנה – ומדוע הוא לא עשה זאת עד עתה?; ואם אינו אוהב את עבודת חב"ד

ּ – לא ייתן לך לעשותה', ובחב"ד צריך להיות 'סאַ ם סאַ פאזשניק' ]עצמאי[.

"על כן הורה הרבי שאסע לטקסס. שם, אמר הרבי, זו 'ארץ לא זרועה'

– יש בה שנים־עשר רבנים, ועתה יהיה עוד אחד. שם תוכל לעשות מה

שתרצה. היכנס אל הרב חדקוב, תאמר לו את כל מה שנאמר פה, והוא יסדר

את הפרטים, ושיהיה בהצלחה.

"מיד לאחר ה'יחידות' נסעתי לטקסס, וביקרתי בשלוש הערים הגדולות

– דאלאס, אנטוניו ויוסטון. ראיתי שבשתי הערים הראשונות כבר היה

רב ומצב היהדות היה טוב יותר, ואילו ביוסטון המצב היה בכי רע. כאשר

שבתי, כתבתי לרבי את אשר ראיתי בשלוש הערים וציינתי שבטקסס יש

'חורבן גדול'.

"הרבי הקיף את המילים 'חורבן גדול' וכתב: 'אם כן יסע לשם', והוסיף

שזה בתנאי שיהיה 'חינוך הכשר לבנים ומקוה כשרה'.

"ובאמת, כאשר יצאתי ליוסטון, הייתי השליח היחיד שיצא עד אז ובאזורו

לא היה אפילו בית כנסת אחד הראוי לתפילה. היה רק בית כנסת אחד

'מודרן־אורתודוכס', שאפילו מחיצה לא הייתה בו, וגם המיקרופון דלק בו

בשבתות רח"ל, ובעיר כולה היו אולי ארבעה שומרי שבת בלבד..."

לכתך בארץ לא זרועה

"הדבר אירע בחורף תשל"ב. בי"א ניסן של אותה שנה ציינו את שנת

השבעים להולדת הרבי, והרבי הורה על פתיחת 'ע"א מוסדות' חדשים.

הפרטים באשר לפעולותינו )'גם אלה שהיו נוסף על לימודיכם בבתי כנסת,

בערי השדה וכו''( במהלך השנה לאנ"ש במקום כדי שימשיכו בהן והורה

שהנסיעה לארה"ב תסודר כך שחלק מאיתנו יעברו דרך מילאנו, חלק מאיתנו

דרך לונדון, ואם אפשר בקל – חלק מאיתנו דרך קופנהגן.

"לאחר מכן קיבלנו הוראה לערוך העתק מהדו"חות ששלחנו אליו אחת

לשבועיים ובהם פירטנו את פעולותינו, ונמסור העתקים מהם ל'לשכה' של הרבי

בפריז, להנהלת הישיבה, וכן – לבחורי הישיבה, כדי שימשיכו באותן פעולות.

"בחודש חשוון תשכ"ג נכנס החסיד ר' בנציון שם־טוב ע"ה ל'יחידות', והרבי

דיבר איתו על הטעון שיפור במקומות שונים בעולם. הרבי דיבר איתו גם על

המצב בפריז, והזכיר את שליחותנו בפריז באומרו שהיא הצליחה, ובציינו

באופן מיוחד אותי: 'איינער פון זיי איז מנוחה'ס לזרוב אינגל, ער איז געפארן

אין מעץ )שמה של עיר בצרפת(, און ער האָ ט געהאַ ט הצלחה מופלגה' ]אחד

מהם הוא בְּ נָה של מנוחה לזרוב, הוא נסע למֶ ץ )שמה של עיר בצרפת( והייתה

לו הצלחה מופלגה[".

פרק רביעי

סאַ ם סאַ ּפאָ זשניק

כשנתיים לאחר חתונתו, עם רעייתו שתחי' לבית שפירא, ולאחר שהוסמך

לדיינות בהוראת הרבי, קיבל הרב לזרוב הצעת שליחות מהרב בערל שם־טוב,

השליח למישיגן.

"באותה עת הסדר כבר לא היה כבעבר, אשר הרבי קורא למישהו לחדר,

מְ צַ וֶ ה עליו לצאת לשליחות ומורה לו לאן. הרבי רצה שיכניסו רשימת הצעות

רציניות, וחלק מהן הרבי אישר.

"שאלתי את הרבי על ההצעה שקיבלתי, והרבי השיב שהיא נכונה.

"כך יצאנו לשליחות בדטרויט. תפקידי היה לנהל את מחנה הקיץ. לשם כך

היה עלי לעמול לאורך כל השנה הן בהכנות לקיום הקעמפ והן ברישום הילדים.

לשם כך הייתי נוסע לשיקגו ולעיירות שונות ורושם ילדים לקעמפ, תוך ניצול

ההזדמנות לפעול ב'הפצת המעיינות'.

"אם בשנה הראשונה

של הקעמפ היו ילד אחד

או ילדה אחת משיקגו

ולאחר שביקרתי בשיקגו

לראשונה היו שישה ילדים

וילדות, הרי שבשנה

השלישית או הרביעית

כבר הגיעו שישים בנות

ושישים בנים משיקגו...

כל המי ומי בשיקגו שלחו

את ילדיהם לקעמפ.

"אגב, גם הרבנית

מסאטמר דהאידנא

השתתפה בקעמפ. הגעתי

לשיקגו כדי לרשום ילדים,

ולא דברתי כמעט את

השפה האנגלית. אביה

היה הרב של סאטמר

בשיקגו, הוא ראה אותי

וככל הנראה מצאתי חן

בעיניו. הוא בירר אצלי האם יש חלב ישראל בקעמפ, ועניתי כמובן בחיוב, ואף

ציינתי שאני עצמי עושה את החלב... הוא התרשם מכך כל כך, עד שבאותו

הרגע קרא לאשתו והורה לה לרשום את הבת, והיא אכן השתתפה בקעמפ"...

"יסע לשם"

"לאורך השנים שבהן פעלתי בדטרויט השתוקקתי לזכות ולפתוח ד' אמות

חדשות של הרבי, במקום חדש.

"היה לי ידיד טוב מאוד – הרב שמואל־דוד רייטשיק ע"ה, ואמרתי לו שאני

רוצה ומשתוקק מאוד לנסוע בשליחות הרבי לס' לואיס, משום שהצלחתי שם

מאוד כאשר נסעתי לשם במסגרת ה'מרכז שליחות'.

להשיג

בנקודות

המכירה

מלאים בטעם דבש ושקדים, צ'יריוס דגני בוקר מ -5 דגנים

במתיקות מעודנת

טעם נהדר בפחות סוכר

חמשת מיני דגן

חדש מנסטלה:

בכשרות מהודרת!

עם שוקולד. קראנץ׳ דגני בוקר פריכים

להשיג

בנקודות

המכירה

חמשת מיני דגן

חדש מנסטלה:

בכשרות מהודרת!

התוועדות י"ט כסלו תשל"ב בטקסס, האירוע הראשון שקיים הרב לזרוב מיד לאחר צאתו

ריקוד חסידי עם מקורב, בשנת השליחות הראשונה

הרב לזרוב בשיעור למקורבים בשנות השליחות הראשונו

56 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 57

בהמשך הסכים הרבי ששליחותנו בטקסס תימנה

עם שבעים ואחד המוסדות החדשים.

"בבוא העת נכנסנו – אני וזוגתי שתחי' –

ל'יחידות'. בפתק כתבנו – נהגתי כך בעצת חבריי

המבוגרים – שאנו מוכנים לנסוע לכל מקום

שהרבי ישלח אותנו, ולהיות מקושרים לרבי בכל

נימי נפשנו; לכל מקום שנישׁ ָ לח אנו מוכנים לנסוע

ולפתוח ד' אמות חדשות של הרבי.

"יש לציין שהיו שלא שמחו כל כך ביציאה שלנו

ליוסטון מתוך חשש לשלומנו בארץ לא זרועה.

פחדתי מאוד שמישהו יכתוב מכתב לרבי ובכך

יְחַ בלו בצאתנו לטקסס.

"רציתי להיות בטוח שלא תהיה תקלה כזו, ולכן

כתבתי בפתק: כ"ק אדמו"ר שליט"א, אני מתחנן

ומבקש שאם ח"ו יגיע מכתב ממישהו, שלא תהי'

לכך כל השפעה, זה לא מגיע ממני, ואני ורעייתי

מוכנים ללכת לכל מקום בעולם לפתוח לרבי ד'

אמות חדשות, ואני ורעייתי חתמנו.

"הרבי פנה בעיניו הק' לרעייתי שתחי' ואמר:

'אני רואה בפתקה שאת חתמת, את יודעת על

מה חתמת?'.

"הרגשתי שאני עומד להתעלף...

"הרבי אמר: 'אני שואל אותה'. רעייתי ענתה

בחיוב, והרבי שאל: 'חתמת בשמחה ובטוב לבב?'.

התפללתי לה' שהכל יהיה בסדר, והיא אכן ענתה

בחיוב...

"הרבי חייך, הכניס את הפתק למגירה והרעיף

עלינו ברכות, שניסע ותהיה לנו הצלחה בעניינים

הכלליים ובעניינים הפרטיים".

קצר המצע מלפרט את סיפור ההצלחה של

חב"ד ביוסטון. רק זאת נוכל לומר שברחבי טקסס

פועלים חמישים שלוחים בעשרות ערים ועיירות,

למעלה משלושים בתי חב"ד הוקמו, בהם עשרה

בתוך העיר יוסטון לבדה, שלושה בתי־ספר של

חב"ד פועלים במדינה, וחמישה מקוואות טהרה

נבנו.

"לא זו בלבד", אומר הרב לזרוב, "שמשפחות

רבות הפכו את חייהן מן הקצה אל הקצה

ובתיהן הפכו להיות על טהרת הקודש והשולחן־

ערוך, אלא שרבים מבני המקום נעשו בעצמם

שלוחים, נסעו בעצמם לערים אחרות והם בעצמם

מקרבים עוד ועוד יהודים ומשפחות".

פרק חמישי

רועה ישראל

בשלב זה של השיחה אנו מבקשים להתחבר

למעט מרגשי ליבו והרהוריו של שליח וחסיד כהרב

לזרוב ולעורר בקרבנו אור וחום שיקשרו אותנו אל

הרבי וישפיעו על חיי היום־יום שלנו.

"בדורנו התחדשו חידושים מהותיים", פותח

הרב לזרוב. "אחד הידועים שבהם הוא מוסד

השליחות, שאומנם היה במובן מסוים כבר קודם,

אך בדורנו קיבל מעוף מסוג אחר לחלוטין.

"כולם יודעים שכבר הבעל שם טוב שלח את

תלמידיו לעיירות ויישובים שונים לשליחויות

ומשימות, ומפורסמים ה'מופתים' הרבים שהיו

כרוכים בשליחויות אלו, שבהן הצילו יהודים מרדת

שחת וביררו ניצוצות. גם לרבותינו נשיאינו הבאים

היו חסידים שהיו נוסעים בעיירות לקבץ גשמיות

ולזרוע רוחניות.

"אצל הרבי הרש"ב אף נשלחו שלוחים של קבע

– כמו לבאַ טום ולכותאיסי, והרבי הריי"צ הרחיב

ופיתח את זה, וכאשר הגיע לארצות הברית שלח

את חסידיו למדינות שונות ברחבי אמריקה.

התוועדות ט"ו תמוז תשל"ה. הרב לזרוב ותומך מגישים לרבי את המפתח לבית חב"ד בעיר אוסטין שבטקסס

הרב לזרוב עם קבוצת המקורבים הראשונים שעברו

ללמוד בישיבה. במרכז: הרב משה טרקסלר, כיום בעצמו

משלוחי הרבי בטקסס

שניים ממבני בתי ומוסדות חב"ד ביוסטון

"זו הייתה כל מגמתנו – לכל מקום שהרבי יורה לנו

מקום נלך! לא נתפעל משום קשיים!" ללכת, שיהא זה בשמיים, בארץ, בעמקי הים, אל כל

להרשמה, שלח מסרון בוואטצאפ למספר:

7554144-058

רמב"ם, וציין את מספר הפרקים שברצונך לקבל

אליעזרמרגליות

הדרך

הטובה

לקיים את ההוראה של הרבי

לימוד שלוש-פרקים ב'משנה תורה' בכל יום זו משימה תובענית

שדורשת זמן והשקעה. לימוד עם מגיד-שיעור זו חוויה שמקילה

על הלימוד ומעשירה אותו בהרבה ידע.

בהרשמה ל'מוקד שיעורי רמב"ם יומי', תקבל

בכל יום אל המכשיר הנייד שיעור מוקלט

ברמב"ם היומי, תשדרג את הלימוד שלך,

ותקיים בזה את ההוראה של הרבי, 'ללמוד

רמב"ם'.

לדעת את כל

הלכות התורה

- זה ביכולתך!

תנופה בלימוד

לקראת מחזור הרמב״ם

הארבעים

58 | כפר חב"ד | גיליון 1863

שתיסע לארץ הקודש.

"כך היה בדורות קודמים, נשים לא יכולות היו

בדרך כלל לגשת אל הרבי.

"אבל בדורנו הרבי ענה לכל אישה. לא רק לכל

אישה, לכל ילד. לכל נער בר מצווה ואף ילד בגיל

צעיר יותר.

"אני זוכר כיצד הרב חיים בלאק, כיום השליח

בס' אנטוניו, שלח לרבי מכתב, בהיותו בן שבע,

ובו סיפר שבכיתה שלו נערכת מגבית אשר בה

עומדים לאסוף סך של שמונה־עשר דולר להקמת

גמ"ח של עפרונות, מחקים וכדומה, וביקש ברכת

הצלחה מהרבי.

"בעבורו – ילד בן שבע – שמונה־עשר הדולרים

שנדרשו לשם רכישת העפרונות והמחברות היו

סכום גבוה, והצלחת המגבית תפסה חשיבות רבה.

"באותם ימים לא היו מכשירי פקס, ולפתע,

בעיצומו של יום השבת, מגיע לביתם מכתב מהרבי

ּ שנשלח ב'סְ פ ֵ יְשׁ ֵ ל דֶ לִ יוֶ רִ י', משלוח מהיר. מדוע? כי

במוצאי השבת התקיימה סעודת ה'מלווה מלכה'

שבה נערכה המגבית, ועל כן שיגר הרבי את המכתב

ביום שישי במשלוח מהיר כדי שהמכתב יספיק

להגיע עד ל'מלווה מלכה'...

"בני משפחת בלאק המתינו עד מוצאי השבת

ופתחו את המכתב. והם גילו שהרבי כתב בו )תוכן(:

'האברך חיים שי', במענה על מכתבו בו הודיע על

עריכת מגבית לכיתתו, כיתה א', בעבור עפרונות

ומחברות, שיהי' בהצלחה רבה ויבשר בשורות

טובות ותהי' נחת רוח להוריו'.

"המגבית הצליחה, והוא אסף אף שמונה־עשר

וחצי דולרים...

"נתבונן בדבר: הרבי הוא 'נשמה כללית'. הילד

כתב לרבי על עניין שנגע לליבו, והוא השתוקק

מאוד להצליח בו. אצל הרבי אין יהודי קטן, הנשמה

היא אותה נשמה בין שמדובר בזקן ואיש מעלה ובין

שמדובר בילד או איש פשוט, והרבי עונה לו על

כך, וטורח לדאוג שהמכתב יספיק להגיע במהירות,

קודם המגבית...

"כך, הרבי כותב מכתבים לילדים ולנשים, ולכל

יהודי. כל נער בר מצווה מקבל מכתב ברכה מהרבי,

כל ילד שיש לו בעיה כותב עליה לרבי ומקבל

תשובה.

"בהיותי בן עשר, הבחור שעימו למדתי בחברותא

עזב את הישיבה. הוא היה 'חברותא' מוצלח ולמדנו

טוב ביחד, ועתה נותרתי ללא 'חברותא'. כתבתי

לרבי וביקשתי על כך ברכה.

"אני זוכר את היום שבו קיבלתי את מכתב

התשובה. זה היה בי"ט כסלו, ובאותו היום הגיעו

אל מנהל הישיבה, הרב אפרים וולף, מכתבים רבים

בעבור בחורים בישיבה, והוא מסר לכל אחד את

מכתבו.

"במכתב אלי )'האברך שמעון שי''( כתב הרבי

בנוסח ה'שגרתי': 'הפ"נ נתקבל, אזכיר על הציון'.

"למחרת – בכ"ף כסלו – קיבלתי 'חברותא' טוב

יותר... הרבי ענה לי...

"'אני לדודי ודודי לי'. מכל העולם כותבים לרבי,

הרבי עוסק בעניינים חובקי עולם, אבל הרבי הוא שלי.

"לא היה דבר כזה בדורות הקודמים, שהרבי יענה

לכל ילדון.

"הרבי ראה בכל אחד את הניצוץ האלֹקי שבו,

ולא את השכבה החיצונית. וניצוץ אלֹקי קיים

במידה שווה בילד ובאדם גדול".

ודודי לי

"וגם ברפורמים ובקונסרבטיבים.

"רבים ממקורביי באו בקשרי חיתון עם 'ראבייס'

קונסרבטיבים ורפורמים, ובמפגשיי איתם הם

העידו שהם רואים את הרבי כמי שקירב אותם.

"בנו של אחד מבעלי התשובה שלי עמד להתחתן

עם בתו של אחד מראשי התנועה הקונסרבטיבית.

אביו ביקש שאני אסדר קידושין בחופה, ומאוד לא

חפצתי בכך, ליבי ממש בער מכעס...

"בעת האירוע שבו נערכו ה'תנאים', הציג אותי

המקורב לפני מחותנו הקונסרבטיבי: 'תכיר, זה הרב

שלי', ולמרבה הפתעתי הוא אומר לי: 'הודות לרבי

מליובאוויטש נישאתי לרעייתי'.

"וכך הוא מספר: 'אביה של אשתי התגורר

ברחוב איסטערן פארקוויי, בסמיכות ל־770 .לאחר

שאשתי החלה להיפגש עימי והחליטה שברצונה

להתחתן איתי, הביעו הוריה התנגדות חריפה

לכך שהיא תינשא ל'ראביי' קונסרבטיבי, ובמשך

שבועות וחודשים היו ביניהם ויכוחים בנושא.

"בשלב מסוים אמרה לה אמה: 'יודעת מה? כאן

ברחוב שלנו נמצא הרבי מליובאוויטש. הבה נשאל

אותו וכפי שהוא יגיד תעשי'. רעייתי הסכימה,

ואביה היה בטוח שהרבי יאמר לה שלא להתחתן

ובכך תיגמר הסאגה.

"הם קבעו תור ל'יחידות', נכנסו אל הרבי, הבת

סיפרה את הסיפור, ההורים סיפרו על התנגדותם,

אבל למרבה הפתעתם, הרבי שאל: האם הוא שומר

שבת? – כן. האם הוא מקפיד על כשרות המאכלים?

– כן. האם הוא מבטיח לשמור על טהרת המשפחה?

– כן. אם כן – אמר הרבי להורים – אל תמנעו

את השידוך הזה'.

"אותו בחור הפך להיות מטובי התלמידים

בסמינר התאולוגי הקונסרבטיבי של ארה"ב, ובשלב

מסוים החל ללמוד תניא עם הרב בערל בוימגרטן

ע"ה. לימים הפך למנהל הסמינר, וכל חייו הכיר

טובה לרבי שראה את הניצוץ הטוב שבו.

"כאמור, את כל זה הוא סיפר לי בחגיגה שבה

נערכו קישורי התנאים של בתו עם בן ה'מקורב'

שלי. כשהגעתי לחתונה, הוא אִ פשר לי להיות מסדר

קידושין והסתפק בכך שהוא יגיד את הברכות".

מקווה בתמיכת

הקונסרבטיבים

"בחתונה השתתף 'ראביי' קונסרבטיבי נוסף,

פרופסור דב זלוטניק שמו. גם הוא סיפר לי משהו

מדהים:

"אף הוא למד – עם אבי הכלה – תניא עם

הרב בערל בוימגרטן ע"ה, ומשכך – הוא הגיע

לשמחה במשפחת הרב בוימגרטן, שהתקיימה

בקראון הייטס.

"בתום החתונה, הרבי בדיוק יצא מ־770 לביתו,

"אבל אצל הרבי הכל היה באופן מחודש ואחר

לחלוטין. החל מהמאמר הראשון שאמר, שבו תבע

והגדיר את דרישת ותפקיד הדור: 'אל תקרא ויקרא,

אלא ויקריא' – זוהי המשימה המוטלת על כתפינו,

להגיע לכל מקום ופינה בעולם ולהביא לשם את

הקב"ה.

"בשעה שהרבי דיבר על כך, מי חלם לאן זה

יתפתח ויגיע... מי דמיין מצב שבו אין נקודה

בעולם, ואין פינה נידחת, שאין בה בית חב"ד... ואם

יש אי אלו עיירות ופינות שאין בהן בית חב"ד, הרי

שבמהלך השנה – אם בימי 'בין הזמנים' בקיץ ואם

בחגי תשרי ובחג הפסח – מגיעים לשם תלמידי

הישיבות במסגרת 'מרכז שליחות' ומביאים את

היהדות לכל יהודי ויהודי.

"גם בימי משה רבינו היו היהודים במדבר ועסקו

ב'עבודת הבירורים', אבל כולם היו במקום אחד.

בדורנו היהודים נמצאים בכל רחבי העולם –

מהוואי ועד הונג־קונג – והרבי דואג לשלוח להם

רבנים, לשלוח להם שלוחים.

"הרבי עצמו הסביר שבדורנו עניין השליחות

שונה מבדורות קודמים.

"בדורות הקודמים היו המשולחים יהודים

נדירים, יהודים קדושים. אני זוכר מהימים שבהם

הייתי בצרפת בתור ילד, כיצד הדוד שלי, ר' סנדר

מֶ נקִ ין ע"ה, שהיה 'משולח' של הישיבה בברונא,

היה נוסע לכל ערי אירופה כשהמטרה הרשמית

היא לקבץ כסף לישיבה, אך בפועל היו בידיו

ספרים, תפילין ומזוזות, ובכל מקום שאליו הגיע,

היה מדבר, משפיע, משאיר תפילין ומזוזות ומקבל

מאנשים פדיונות עם בקשות ברכה מהרבי. זאת

הייתה עבודתו. הוא כמעט לא היה בביתו, רק אחת

לשלושה חודשים. וכך זה היה אצל כל האנשים

הנדירים הללו ששימשו כ'משולחים'.

"אבל בעבור מה הוא קיבץ כסף? בעבור הישיבה

– מקום קדוש וטהור, אשר הוא מזכה את האנשים

שבערי השדה בהשתתפות בהחזקתו.

"לעומת זאת בדורנו, הרבי שולח שליח למקום

נידח, שיגור בו בקביעות במשך כל ימי חייו, וגם

הוא מקבץ כסף. אבל לשם מה הוא מקבץ כסף

מהיהודים הללו? לא לשם בניית מקווה וישיבה

בירושלים )דבר ראוי בפני עצמו, כמובן(. שליח

מקבץ מבני המקום כסף, תוך אי נעימות וביזיונות,

והכסף נועד לבניית 'חדר' בעבור הילדים שלהם,

לבית כנסת ומקווה שייבנו בעיר הנידחת הזו,

בעבורם.

"ואיש לא אומר לו תודה...

"יותר מכך: באחת השיחות אומר הרבי שתפקידו

של השליח הוא לגרום שהמקום הנידח ייעשה

כ'ליובאוויטש שבליובאוויטש', שהשליח לעולם לא

יחוש כאחד מדרי המקום, שירגיש בו תמיד אורח.

השליח עצמו שולח את ילדיו הבוגרים ללמוד

במקומות מרוחקים. הוא מתאמץ ומתבזה ועובר

קשיים רבים כל כך למען חינוכם של ילדי המקום,

בשעה שילדיו שלו נאלצים לנסוע למרחקים...

"זהו דבר שלא היה מעולם קודם לכן.

"ומה התוצאות? בכל פינה בעולם יש קדוּשה.

בכל מקום הקב"ה נוכח. אין יהודי 'בודד'. אין מקום

שבו יהודי מנותק מהיהדות חלילה".

למגדול ועד קטן

"יש חידוש מהותי נוסף של הרבי, שלא היה

בדורות הקודמים:

"לאחר צאתנו מרוסיה, שאלו כל החסידים

את הרבי הריי"צ לאן לנסוע. למאתיים משפחות

הורה הרבי לנסוע לארץ הקודש, והן היו הגרעין

הראשון של ספריא – כפר חב"ד; לעשר משפחות

הורה לנסוע לאנגליה; לעשר משפחות הורה לנסוע

לאוסטרליה; וכך חסידי חב"ד נפוצו לכל העולם.

אני זוכר שאמי ע"ה שאלה גם היא את הרבי הריי"צ

לאן לנסוע, אולם היא לא כתבה בעצמה, דודי –

הרב מיכאל ליפסקר ע"ה – הוא שכתב, והרבי

השיב לו: 'ובדבר אחותו מנוחה שתחי'', והורה

הרב לזרוב עם אחד מתומכיו במעמד חלוקת הדולרים מידו הק' של הרבי

"כשחזר ל־770 עמד ר' זלמן ליד דלת המעלית, וכשהפנה

הרבי את מבטו אליו, אמר: 'רבי, ברצוני לבשר שברכת

"נו, 'אזכיר על הציון' זו ברכה טובה?" הרבי בעבור בני הזוג התקיימה'. הרבי נעצר ואמר בחיוך:

הרב לזרוב בהתוועדות עם אנ"ש והתמימים בכפר חב"ד

וניצוץ אֹלקי קיים במידה שווה בילד ובאדם גדול" "הרבי ראה בכל אחד את הניצוץ האֹלקי שבו, ולא את השכבה החיצונית.

60 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 61

"הרבי ענה לו: 'אזכיר על הציון', אך הוא ניחן

בחוצפה חסידית ואמר: 'רבי, איך וויל אַ אמת'ע

ברכה' ]רבי, אני חָ פֵ ץ בברכה אמיתית[. הרבי הביט

עליו ולא ענה, ונכנס לחדרו הק'.

"שנה נוספת חלפה ושוב נסע ר' זלמן לטורונטו.

שוב הגיעו בני הזוג הצעיר, והפעם ביקשו כי יבשר

לרבי את הבשורה הטובה כי ברכתו התקיימה.

"גם הפעם כשחזר ל־770 עמד ר' זלמן ליד דלת

המעלית, וכשהפנה הרבי את מבטו אליו, אמר:

'רבי, ברצוני לבשר שברכת הרבי בעבור בני הזוג

התקיימה'. הרבי נעצר ואמר בחיוך: 'נו, "אזכיר על

הציון" איז אַ גוטע ברכה?' ]נו, 'אזכיר על הציון'

זו ברכה טובה?[.

"ר' זלמן דוכמן למד בליובאוויטש, אצל הרבי

הרש"ב, אצל הרבי הריי"צ, ומעולם לא שמע על

המושג 'אזכיר על הציון'. מישהו שמע על אחד

מרבותינו שזו הייתה תשובתו?

"המושג 'אזכיר על הציון' גם הוא עניין שהרבי

חידש, וראו 'מופתים' נפלאים שאירעו בעקבות

'אזכיר על הציון'.

"מהו ההסבר בדבר? מדוע באמת חידש הרבי

את החידוש הזה?

"באופן גלוי, חיצוני, אפשר להסביר שהרבי היה

עניו. בכל הנהגותיו נהג הרבי כאילו לא היה רבי.

הרבי הקודם הוא הרבי, והוא מקיים את ציווייו

ואת רצונו להדריך את החסידים ואת העולם כיצד

לנהוג. פעמים רבות ראינו שהגיעו להודות לרבי על

'מופת' שפעל, והרבי הגיב בסגנון של 'רואים את

הכוח של ברכות הרבי חותני'.

"גם כשהרבי התייחס לנסיעת החסידים לחצרות

קודשנו, הסגנון היה 'להשתטח על ציון כ"ק מו"ח

אדמו"ר, להתפלל בבית הכנסת שלו וללמוד בבית

המדרש שלו'.

"ההתייחסות כולה הייתה ש'הרבי חותני' הוא

הנשיא, והרבי הוא חסיד המקיים את אשר ציווה

עליו חותנו.

"כך הרבי ראה באמת את הדברים.

"אולם בעומק יותר אפשר לומר, שהרבי רצה

ללמד אותנו משהו. עלינו בתור חסידים, בתור

פיקחים, להפנים ש'מגיד דבריו ליעקב חוקיו

ומשפטיו לישראל' – כיצד אנו קובעים מה יהיו

הנהגותינו ואורחות חיינו? אנו מביטים ומתבוננים

באורחותיו והנהגותיו של הרבי. מניין אנו לומדים

כיצד ננהג לאחר ג' תמוז? אנו מתבוננים באופן

ההנהגה והחינוך של הרבי, ובעיקר בשיחות של

השנים הראשונות, המשמשות 'שולחן ערוך'

להנהגתנו כעת.

"כאשר החסידים הזקנים חששו לבריאותו של

הרבי, ומתוך אהבתם אליו הגיעו אל הרבי והתחננו

שלא ילך לאהל הק' בימי החורף הקפואים, דפק

הרבי על השולחן ואמר: 'איך דאַ רף אויך אַ רבי'ן'

]גם אני צריך רבי[.

"הרבי לימד אותנו שהליכה אל הציון היא הליכה

אל הרבי. דאָ איז ער' ]כאן זה הוא[. כשנכנסנו

ל'יחידות', כשהגענו לקבל דולר מהרבי, מה ראינו?

את עיניו הק', את פניו הק', את גופו הק'. אבל לאן

באנו? אל הרבי, אל מה שהוא.

"והרבי לימד אותנו שבזמן כזה, אף שאיננו

רואים, הרי שאנו יכולים להגיע אליו, באהל – זה

הוא. דאָ איז ער!

"זה מה שהרבי לימד אותנו – אם אנו מקושרים

לרבי, אם 'נעמוד חזק בהתקשרותנו', כאשר נתכונן

היטב, כפי שהתכוננו לפני כניסה ל'יחידות', לפני

שאנו מגיעים אל האהל הק', אל הרבי, או לפני

שאנו כותבים מכתב ושולחים אותו לאהל, אזי

'אזכיר על הציון' והרבי ימצא את הדרך לענות לנו".

בשמחה ובטוב לבב!

„האם תוכלו להמחיש לנו כיצד 'הרבי מוצא את

הדרך לענות'?

"זמן מה לאחר ג' תמוז התעוררה אצלנו בעיה

כאובה מאוד. הייתי אובד עצות, לא ידעתי אנה

אני בא, והרהרתי לעצמי: 'אילו היה זה לפני כמה

שנים הייתי כותב לרבי והרבי היה עונה לי, מה

אעשה כעת?'.

"נחזור כמה שנים אחורה: בדיוק אותה הבעיה

התעוררה גם במהלך שנות ה'מ"ם'. זה היה בחודש

תשרי, ולאחר שמחת תורה נסעתי עם רעייתי

לניו יורק כדי להיפגש עם אדם שיכול היה לסייע

לפתרון הבעיה. נפגשנו עימו בביתה של גיסתי,

ותיארנו לו את בעייתנו.

"היהודי הזה היה דתי, הכיר את ליובאוויטש,

וגם ידע שאנו השלוחים בטקסס. במהלך הדברים

שאל את רעייתי: 'האם כתבתם על הבעיה לרבי?'.

רעייתי ענתה בחיוב. 'והרבי ענה לכם?', המשיך

ושאל. 'עדיין לא', אמרה לו אשתי.

"הוא החל לומר: 'בשנות החמישים, כאשר

ור' בערל בוימגרטן הציג אותו. מאחר שידע שלרבי

חשוב עניין שמירת 'טהרת המשפחה' של יהודים,

סיפר כי אחת מדרשותיו האחרונות עסקה בעניין

'טהרת המשפחה' והתקבלה היטב בציבור.

"אמר לו הרבי: אם כן, תדאג לכתוב את הדרשה

ולהוציאה לאור, אך הוא ענה כי הוא אינו נוהג

לפרסם את דרשותיו בכתב, והודה לרבי.

"כעבור ימים מספר הוא מקבל שיחת טלפון

מהרב חדקוב האומר כי הרבי שואל מה מתקדם

בעניין כתיבת המאמר. גם הפעם השיב שאין זה

תחום שעליו הוא נוהג לכתוב, והודה בנימוס.

ּ "כאשר חלף חודש נוסף ושוב טִ לפ ֵ ן הרב חדקוב,

הבין זלוטניק שזהו עניין רציני, ושלח את המאמר

לספר הדרשות המוצלחות של השנה. לאחר

הופעת הספר אף טרח לשלוח את המאמר לכל

אחד מה'ראבייס' הקונסרבטיבים ברחבי ארה"ב.

"באותה עת ביקש ד"ר יצחק בלאק, שהיה

פרופסור באוניברסיטה בלונדון־אונטריו שבקנדה,

התקרב ליהדות והפך לחסיד, להקים מקווה טהרה

בעירו. לשם כך ניסה לגייס את הגורמים היהודים

במקום, אך הם ערכו אספה והגיעו למסקנה שהם

לא רואים בכך עניין וסירבו להעניק את המימון.

"רק שבוע חלף ולפתע זימן נשיא בית הכנסת

הקונסרבטיבי את כל הגורמים לאספה חוזרת.

הוא סיפר שקיבל מאמר מכובד של פרופסור

קונסרבטיבי חשוב בעניין המקווה, אשר נבחר

למאמר הטוב ביותר של השנה, ואם כן – חשוב

שיהיה מקווה גם בעיר שלהם. הם ערכו הצבעה

חוזרת ואישרו את הקצאת התקציב לבניית מקווה,

שהודות לבנייתו משפחות רבות החלו לשמור על

טהרת המשפחה.

"מר זלוטניק סיים את הסיפור ואמר לי: 'אתה

לא יודע איזה רבי יש לך!'.

"ולא די בכך, הוא הוסיף וסיפר שכאשר נכנס

עם רעייתו ל'יחידות', שאל אותם הרבי במה הם

עוסקים. מר זלוטניק אמר שהוא 'מורה לתלמוד',

והרבי פנה אל רעייתו ושאל: 'ומה את עושה?'.

היא השיבה שהיא תומכת בדברים הטובים שבעלה

עושה, אך הרבי אמר: 'אל תסתפקי בכך, עלייך

למסור בעצמך שיעורים לנשים, בשבת, ביום

ראשון. נשים יכולות לפעול בתוך עצמן דברים

טובים'. מאז, בכל שבת אחר הצהריים מוסרת גברת

זלוטניק שיעור לנשים. 'היא החסידה הכי גדולה

של הרבי', סיים זלוטניק את סיפורו".

"יצאתי מהחתונה הזו נפעם מדאגתו של הרבי

לכל יהודי ויהודי, מבלי הבט על השתייכותו

וחיצוניותו. הרבי מביט על פנימיות הנשמה

ומעורר אותה, מביא לידי כך שהקונסרבטיבים

יבנו מקוואות וישמרו על עוד מצווה ועוד מצווה.

"לא היה דבר כזה מימות עולם – הרבי הוא לא

רק הרבי שלנו, הוא הרבי של כל יהודי – הוא דאג

לכל ילד וילדה, ליהודי בכל מחנה שלא יהיה, בכל

מצב שלא יהיה, בכל מקום שלא יהיה.

"הרבי אוהב כל יהודי, רואה בו את הנפש

האלֹקית שלו, מגלה בה את הניצוץ הזה, מרומם

אותו, ומעמידו בקרן אורה".

פרק שישי

'אזכיר על הציון'

השיחה עם הרב לזרוב מתקדמת ומתעמקת,

והוא פורץ בניגון געגועים שחיבר, המתאר מילים

שהוא רואה בעיני רוחו שהרבי אומר לחסיד לאחר

ג' תמוז )ראה מסגרת(.

"זה היה אחרי ג' תמוז. לאחר ימי ה'שבעה' –

שבהם שהיתי בניו יורק – נסעתי בחזרה הביתה,

לשליחות.

"כולנו היינו שבורים ומלאי געגועים לרבי, לא

הפסקנו לחשוב על הרבי, במשך כל ימי ה'שבעה',

ה'שלושים', השנה כולה, עשרים וארבע שעות

ביממה.

"כשישבתי במטוס, עצמתי את עיניי וחיברתי

את הניגון הזה. התחלתי לשיר אותו כאילו הרבי

אומר את הדברים אלי. התרגשתי וניגנתי בדמעות,

עד שהדיילת ניגשה אלי וביקשה שאפסיק משום

שאני מפריע לקהל הנוסעים...

"באותם ימים חיברתי ניגון נוסף: בּ יטער און

פינסטער אַ יתומ'ל צו בּ לייבּ ן / ניטאָ צו וועמען אַ

בּ ריוועלע צושרייבּ ן ]מר וחשוך יתום להיוותר, אל

מי אכתוב; אל מי אשגר? )תרגום: הרב עוזי קפלון([.

ביום כ"ף מנחם אב תשנ"ד, שישה שבועות לאחר

ג' תמוז, ישבנו יחד שעות ב־770 ּ וניגַ נו את זה.

"גם לצעירים אפשר להסביר את הרגש הזה:

תתאר לעצמך שהיה נאבד לך ח"ו אבא, שאבדה

לך חלילה אימא, ואין לך אפילו אל מי לכתוב, אין

אל מי להתלונן. אתה יתום, עזוב, שכוח.

"על כך יש המענה של הרבי בעצמו. בשנת

תש"י כתב החסיד ר' שלום פויזנר ע"ה מכתב ובו

ביקש את עצת וברכת הרבי. הרבי השיב לו שאם

יעמוד חזק בהתקשרותו ויניח הפדיון על ציון הרבי

הקודם, הרי שהרבי הקודם ימצא את הדרך לענות

לו! )'וועט דער רבי געפינען א וועג ווי עם צו

ענטפערן'(.

"שלח מכתב, 'אַ אמת'ע בּ ריוו', מכתב אמיתי,

ואם נעמוד חזק בהתקשרותנו, הרבי ימצא את

הדרך לענות. יש לך את הרבי בעצמו, הוא איתך...

"כותבים 'פ"נ', עוצמים את העיניים ומציירים

את פניו הק' של הרבי, ונמצאים עם הרבי. בימים

אלה, שבהם אני נמצא כל העת בבית בשל סכנת

ה'קורונה', אני עומד פעמים רבות במרפסת הבית,

אף אחד נוסף איננו, אני עוצם את העיניים ובוכה

ומדבר עם הרבי. אני עם הרבי. הרבי איתי. אף אחד

לא עוצר אותנו"...

ברכה טובה...

„ואכן יש בכך כדי לנחם ולעודד? זה אותו הדבר?

"היה חסיד ושמו ר' זלמן דוכמן. הוא היה חסיד

תמים ומתוק, שבחוכמתו הצליח לגרום לרבי לחייך

בעיצומו של יום כיפור.

"דודי ר' אלי' ליפסקר ע"ה היה חתנו. הוא

התגורר בטורונטו, ולמשך כמה שבועות בשנה

היה ר' זלמן מגיע אליו כדי לקבץ כסף, במסגרת

תפקידו כשד"ר.

"בטורונטו התגוררו בני זוג שחלפו שנים

מחתונתם והם טרם נפקדו בילדים, ודודי ניצל

את ההזדמנות שבה חותנו היה בביתו והביא אותם

לביתו. הם מסרו את שמותיהם וביקשו שכשיחזור

ל־770 יבקש בעבורם מהרבי ברכה לזרעא חיא

וקיימא.

"הדבר היה בשנים הראשונות. באותן שנים,

כאשר רצה מישהו לומר מילים קצרות לרבי, היה

ממתין ליד המעלית שבלובי הכניסה ל־770 בשעה

שהרבי צעד מחדרו לתפילה ב'זאל' הקטן או בחזרו

ממנה, ואם הרבי רצה הביט עליו, והוא ניצל את

ההזדמנות לומר משהו לרבי.

"מיד לאחר שחזר מטורונטו, עמד גם ר' זלמן

ליד המעלית, ואמר לרבי שהגיע זה עתה, ושבני

הזוג הללו מבקשים ברכה.

פאָ רן פאָ ר איך...

פאָ רן פאָ ר איך פון דיר אַ וועק

טייערער ליבּ ינקער קינד

פאָ רן פאָ ר איך פון דיר גאָ ר ווייט, גאָ ר ווייט

אַ וועק

זיין שטאָ לץ מיט'ן נאָ מען שליח

און די אמונה נישט פאַ רליר

ווייל דו בּ יסט אַ שליח

זאָ לסט זיך קיין מאָ ל נישט שעמען

פאָ רן פָ אר איך...

מיינע מאמרים שיחות און מכתבים לערן

בּ יז אַ ז עס וועט דיר אַ דורכנעמען

מיט דעם וועלן מיר זיין אַ לעמאָ ל צוזאַ מען

פאָ רן פָ אר איך...

דעם תפקיד וואָ ס איך האָ בּ אויף דיר

אַ רויפגעלייגט

זיי ממשיך מיט שטאָ לץ פריילעכערהייט

ביז גאר אין גיכן וועלן מיר זיך זעהן

געזונטערהייט

פאָ רן פָ אר איך...

די מבצעים, פעולות און הוראות פאַ רבּ רייטער,

ּ און שטעלט ניט אָ פ

ּ בּ יז גאָ ר אין גיכן וועל איך קומען צו דיר אַ ראָ פ

פאָ רן פָ אר איך...

נוסע אני...

תרגום: הרב עוזי קפלון

נוסע אני ממך, בני אהובי

הרחק אסע, הרחק מאוד, יקירי

אך זכור נא, ילדי:

שליחי הנך, שליחי כמותי.

אם גאה תהיה בתואר: שליח

אם את אמונתך בי תחקוק

בלב ובמוח

אז תמצא בך את הכוח,

אני מבטיח

לזכור תמיד ולא לשכוח:

"שליח אני"

'כמותו דהמשלח'

נוסע אני ממך...

את מאמריי, שיחותיי ומכתביי

חרות על לוח ליבך

כי אז לעולם

אהיה עימך

נוסע אני ממך...

את התפקיד שהטלתי על שכמך

בצע, בשמחה ובגאון

עדי במהרה

נתראה שוב, ברון

נוסע אני ממך...

ב'מבצעים', הפעולות וההוראות,

המשך בעוז ללא רתע,

הנה, עוד מעט קט

אהיה איתך

אצלך, למטה...

נוסע אני ממך...

הרב לזרוב מקבל עוגת 'לעקאח' מידו הק' של הרבי הרב לזרוב בהתוועדות עם תלמידי התמימים בחצרות קדשנו

"גם הרבנית מסאטמר דהאידנא השתתפה בקעמפ.

הגעתי לשיקגו כדי לרשום ילדים. אביה היה הרב של

סאטמר בשיקגו, הוא ראה אותי וככל הנראה מצאתי

חן בעיניו"

62 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 63

חב"ד עוד הייתה קטנה, הרבי

הכיר כל החסידים בשמם הפרטי

והכיר אף את משפחותיהם. אבל

היום ליובאוויטש צמחה והייתה

לאימפריה, האם אתה בטוח

שהרבי מכיר אותך? האם הוא

יזהה אותך?'.

"'ודאי שהרבי מכיר אותי!',

השבתי לו בקול רועם. 'אם כן' –

הקשה – 'מדוע הרבי אינו עונה

לך? יש לכם בעיה גדולה כזו, כיצד

הוא לא עונה?'.

"תוך כדי דיבור, הגיעה ידיעה

שהרבי מתחיל כעת להתוועד

התוועדות פתאומית, בעבור

האורחים שחוזרים למקומותיהם

לאחר ששהו במחיצתו בחודש

תשרי.

"אנו ורעייתי קמנו מיד ומיהרנו ל־770 .בשל

הפתאומיות הבלתי מתוכננת, הלכתי בחליפה

הקצרה הרגילה שלי ולא כפי שמגיעים להתוועדות

של הרבי – בסירטוק. הגעתי ל־770 כבר לאחר

תחילת ההתוועדות, כאשר 770 כבר היה מלא

במאות אנשים, והלכך גם לא עמדתי במקומי

הקבוע בהתוועדויות.

"לאחר השיחה החל הקהל לנגן, ומטבע הדברים

הדהדה במוחי המחשבה על השיחה עם אותו יהודי

– 'הרבי מכיר אותך? בוודאי, אז למה הוא לא

עונה לך?'.

"לפתע, בעודי אחוז במחשבות, אני מבחין

שהרבי מסתובב לעבר האזור שבו עמדתי ומורה

למישהו לומר 'לחיים'. הבטתי ימינה ושמאלה כדי

לראות מי הוא שהרבי מורה לו זאת, אך לפתע קרא

אחד המזכירים: 'שמעון, הרבי מדבר אליך!'. הוא

העביר לי כוסית קטנה אך הרבי מורה להחליפה

בכוס גדולה.

'לחיים! לחיים ולברכה! וואַ רף אַ וועק די מרה

שחורה!' ]זרוק את ה'מרה שחורה'[, קורא הרבי

בקול, 'בשמחה וטוב לבב! לחיים ולברכה!'.

"הייתי המום. הרבי תפס אותי בעיצומן של

ה'מחשבות זרות' שלי, כשאני מהרהר על דברי

הידיד ששאל 'האכן הרבי מכיר כל אחד ואחד?

מדוע הוא לא השיב על שאלתכם?', והרבי אומר לי:

זרוק את ה'מרה שחורה', הֱ יֵה בשמחה ובטוב לבב...

"למחרת בבוקר קיבלתי מהרבי מענה מפורט

בן שש שורות שנכתב על גבי המכתב של שאלתי

– אל מי לפנות, מה לעשות, ומה לא לעשות...

"כשהתקשרתי לאותו ידיד וסיפרתי לו על

מאורעות ההתוועדות ועל המענה שקיבלתי

מהרבי, הוא התקשה להאמין... לא רק שהרבי מכיר

אותי, הוא גם יודע ומרגיש מה אני חושב, הוא ראה

עלי את השאלות המציקות לי...

"אם עד אז הוא היה ידיד, עתה הוא הפך

לחסיד"...

„נחזור כמה שנים קדימה. כפי שסיפרתם, אותה

בעיה שוב מתעוררת.

"הבעיה מתעוררת, ואני אינני יודע מה אעשה.

"החלטתי לכתוב לרבי מכתב. ערכתי הכנות,

התעניתי, למדתי מאמר חסידות, אמרתי תהלים,

והתיישבתי לכתוב מכתב ובו פירטתי את הבעיה

ושלחתי בפקס לאהל הק'.

"באותו זמן התעתדתי לנסוע לאוסטרליה, ולא

הצלחתי למצוא שעון

מסוים שהיה בידי מנסיעות קודמות והראה את

השעה בשני מקומות בו זמנית. הדבר היה נוח

בעת נסיעות כדי לדעת את השעה הן בטקסס והן

במקום שאליו נסעתי.

"כעבור שעה או שעתיים עלה בדעתי לפתע

לחפש את השעון הזה בתרמיל שלקחתי בנסיעתי

לרוסיה שנתיים קודם לכן, כדי לבקש בציוני

כל רבותינו נשיאינו שתהיה רפואה שלמה לכ"ק

אדמו"ר.

"נטלתי את התרמיל, התחלתי לנערו, והנה

נופל ממנו כרטיס ביקור שקיבלתי בהיותי בארץ

הקודש מחבר שאיתו למדתי בישיבה בלוד בימי

בחרותי ולפתע פגשתיו בכותל המערבי. הוא סיפר

לי כי הוא מכהן במשרה רמה בארץ, והעניק לי

את כרטיס הביקור שלו, כדי שאוכל ליצור קשר.

"ועתה אני מוצא את הכרטיס, והמשרד שהוא

ניהל הוא בדיוק המשרד שביכולתו לפתור את

הבעיה שלי... ידיי רעדו...

"השעה בארץ הקודש הייתה די מאוחרת, ובכל

זאת, בהיותי נרגש מאוד, החלטתי לחייג אליו.

"אשתו עונה לטלפון, בקולה ניכר כי הערתיה

מהשינה. אני מבקש לשוחח עם בעלה, היא שואלת

מי המבקש, וכשאני אומר את שמי והיא אומרת

אותו לבעלה, הוא מבקש מיד את הטלפון.

"התנצלתי על השעה, תיארתי לו את הבעיה

וסיפרתי על הברכה שביקשתי מהרבי ועל ההפתעה

בדמות כרטיס הביקור שלו שהזכירה שהוא יכול

לפתור את הבעיה, והוא אמר לי שאני יכול לראות

את הנושא כמוגמר.

"למחרת הוא הודיע לי כי העניין מסתדר על

הצד הטוב ביותר...

"הסיפור הזה מבטא את העובדה שכשמקושרים

לרבי וכותבים לו ושולחים את המכתב אל הציון,

הרבי עונה ופותר את הבעיות.

"כתבתי לרבי, לפתע עלה בדעתי לחפש שעון

בתרמיל נשכח, מהתרמיל נפל כרטיס ביקור

ששכחתי לחלוטין את קיומו, בשל השעה טלפנתי

דווקא לביתו של הידיד – שאילו הייתי מתקשר

למשרדו לאו דווקא הייתי מגיע אליו בקלות,

והדבר הראשון שהוא עשה עם בוקר היה לפתור

את בעייתי.

"אם נאמין, נתקשר, נדבק ברבי, נלך באורחותיו,

נלמד את תורתו, נעסוק במבצעיו, ונבקש ממנו את

אשר אנו צריכים – הרבי ימצא את הדרך להראות

לנו מה ואיך לעשות. זו הבטחה מהרבי".

אנו עובדי

הניקיון

את הש יחה מב קש

הרב לזרוב לסיים בדברי

התעוררות וביטחון באשר

לתפקיד המוטל עלינו, שהינו

זכות וחובה.

"באחת משיחות הקודש

שואל הרבי: הרי נאמר

בתורה 'לֹא תָ לִ ין פְ ּ עֻ לַ ּ ת

שָ ׂ כִ יר' – אסור לעכב את

התשלום לשכיר ולדחותו,

אפילו לבוקר המחר. אנו

פועלים בעולם הזה,

מקיימים תורה מצוות, ואיה השכר? בעולם הבא?

ומה בנוגע לכל השנים שבהן אנו 'דרי מטה'?

"השורה התחתונה שאותה מסביר הרבי לאחר

השקלא וטריא היא שבעל הבית הוא הקב"ה, אשר

'נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. והקב"ה

'שכר' את עם ישראל שיעבדו כאן בעולם, יכשירו

ויכינו אותו לכך שהקב"ה יוכל לשכון בו, שירגיש

בנוח להיות כאן, שיהיה גילוי אלֹקות למטה יותר

מלמעלה. למה? כי כך הוא 'נתאווה'.

"בעל הבית משלם כאשר הדירה מושלמת, ובני

ישראל הם ה'פועלים' הבונים ומכינים את הדירה

בעבורו, וה'תשלום' על העבודה – הגאולה – עומד

להינתן בקרוב ממש, בביאת המשיח.

"הרבי מסביר שזה 'חוזה' של הקב"ה עִ ם העַ ם

היהודי – לא עִ ם יהודי אחד, אלא עִ ם העַ ם היהודי

כולו; ולא רק בדור הזה, אלא בכל הדורות; ואנו

ממשיכים – עד שיבוא משיח במהרה בימינו, אנו

עמלים 'לתקן עולם במלכות ש־ד־י', להמשיך את

אשר פעלו בדור שלפנינו, ואת מה שפעלו בדורות

המוקדמים יותר, עד למשה רבינו ועד אברהם

אבינו.

"ואחרי הדורות הארוכים האלה, אנו הדור

האחרון! אנו מסיימים את המלאכה!

"במקום אחר מסביר הרבי שהדבר דומה לבניית

בית גדול. בראשית הארכיטקט מתכנן את הבית,

עורך מפות ומשרטט את התוכנית. הכל על הנייר.

והדבר יכול להימשך אף חודשים ארוכים, עם

שינויים רבים. בשלב הבא חופרים בקרקע ומציבים

את היסודות לבניין; לאחר מכן בונים את הקירות;

לבסוף מציבים גג, מצפים את הקירות, ומכסים את

הרצפה בלבנים; ולבסוף – כשהבניין עומד על תילו

מרהטים ומייפים אותו.

"בסוף הדרך מגיעים פועלי ניקיון ומפנים את

האשפה מהבית ומסביבתו, כדי שאכן יהיה אפשר

לדור בו.

"אנו עובדי הניקיון הללו. במשך דורות ארוכים

עמלו קשה על בניית הבית, הוא כבר מוכן, נותרו

רק פרטים פעוטים, וסומכים עלינו שאנו נשלים

אותם.

"סומכים עלינו שנשלים את מטרת בריאת

העולם כולה, לתקן את העולם ולהביא לכל

פינה בו את הקב"ה, לא נשאר לנו הרבה, אבל

אם נתעצל חלילה – עבודת הדורות כולה תאבד

חלילה. סומכים עלינו, בלעדינו הדירה לא יכולה

לע"נ אבי מורי הרב צבי הירש בן הרב יהודה ע"ה | לתגובות: org.beitchana@chitrik להיות מושלמת". n

הרב יוסף יצחק חיטריק

זו רק דעתי

שבוע סיפרה לי מורה בסמינר, על תלמידה שהתקשרה אליה, וביקשה ה

ממנה שלא לבדוק את המבחן שלה, מאחר שבטעות ראתה את המבחן

עם התשובות, עוד בטרם ניגשה למבחן.

עמדתי דום בשומעי את הסיפור. הרהרתי בליבי, האם אני הייתי עומד

בניסיון...

n

מענדל הביא מהבית לפנימייה בקבוק חלב, כדי שיהיה לו לקפה בבוקר,

ושם במקרר של הפנימייה.

לאחר כמה שעות, החלב נגמר.

בפעם הבאה כשהגיע מהבית, כתב מענדל על בקבוק החלב 'פרטי, אין

להשתמש ללא רשות'.

ושוב החלב נעלם תוך זמן קצר.

בפעם השלישית כתב הבחור: 'היזהר! המשתמש בחלב עובר על איסור

גנבה מן התורה!'.

ושוב – 'והיה כלא היה'. לא נשאר זכר לחלב.

בפעם האחרונה, לפני שהבחור התייאש, הוא כתב על הבקבוק 'חלב

עכו"ם'.

ראה זה פלא, איש לא נגע בחלב!

n

הא כיצד הפך איסור 'לא תגנוב', כבפרשתנו – 'מצוות הקלות שאדם דש

בעקביו'? במיוחד – אצל אלו שאיסורים כמו 'חלב עכו"ם' מופרכים אצלם

כמעט כמו האכילה ביום הכיפורים רח"ל.

יתרה מכך: מצוות שבין אדם לחברו הלא הן מצוות בבחינת 'משפטים',

שההיגיון האנושי מחייב אותן. ואף אם ח"ו לא הייתה תורה ניתנת, היינו

למדים אותן מהחיות, כידוע מאמר רז"ל. כיצד אפוא לא מצליח ההיגיון

הפשוט להפעיל את האדם למענטשליכ'קייט )אנושיות(, באותן מצוות

המשפטיות והשכליות, ו'אדם דש אותן בעקביו'?

n

מה קל יותר לקיים, מצוות 'משפטיות' שכליות או מצוות 'חוקיות' לא

הגיוניות?

בדרך כלל מבואר בחסידות כי באופן טבעי, קל יותר לקיים מצוות שהן

מובנות ושכליות בבחינת 'נשמע', מלקיים מצוות 'חוקיות', שאין להן בסיס

שכלי. מצוות שהן הגיוניות, שאדם מזדהה עימן, הרי אין לו התנגדות שכלית,

אלא רק מצד תאוות. מה שאין כן, מצוות חוקיות – קשה לשכל לקבל אותן

מאחר שהוא אינו מזדהה עימן.

במאמר ד"ה בשעה שהקדימו תשל"ו מחדש הרבי חידוש מפתיע.

לאחרי שמקדימים נעשה לנשמע, ומתרגלים להתבטל לגמרי כלפי הקב"ה,

ל'בעל הרצון', ומקיימים כל המצוות – רק כי כך רוצה השם, אזי מתהפכים

היוצרות.

או אז, ה'נשמע', המצוות הנשמעות, המובנות וההגיוניות, פחות חשובות

למקיים... כי הלא הוא בטל ל'בעל הרצון' בכבודו ובעצמו. מה לו להתעסק

במצוות 'פשוטות' שכליות, שאף חיות השדה ואומות העולם מכירות בהן.

הוא רוצה להתעסק דווקא במצוות חוקיות, שהן 'נטו' ביטוי להתקשרות

לבעל הרצון, בלי לערב בהן את שכלו.

בשלב זה מתהפכות המגמות: קיום מצוות שכליות הוא עליו למעמסה,

הן בעיניו חשובות פחות, ומצוות חוקיות חשובות לו יותר, ולכן קל לו יותר

לקיימן.

במצב החדש הזה, כאשר הוא בביטול מוחלט לקב"ה – אי קיום מצוות

חוקיות נוגע לו בעצם נפשו יותר – כי אם ייכשל בהן ח"ו הוא יחוש

שמתערער )לדעתו המוטעית( עצם ההתקשרות לקדוש ברוך הוא.

דומה הוא לאותו 'קל שבקלים', כמבואר בתניא פרק יח, המוכן ללכת

במסירות נפש ממש בעמדו בניסיון של עבודה זרה רח"ל. ובאותה עת –

שהולך למות על קידוש השם הוא עדיין מכונה 'קל שבקלים' ופורק עול

– ביחס לשאר מצוות התורה.

הסיבה לכך מבוארת שם בפרק יט, כי קל לו יותר להתגבר על מצוות

אמונה ועבודה זרה – כאשר ברור לו )בדעתו( שבכך הוא מתנתק מהקדוש

ברוך הוא, מלהתגבר על ניסיונותיו בשאר מצוות – כשהוא משלה את עצמו

כי 'עודנו ביהדותו'.

ועל זה מחדש הרבי במאמר הנ"ל, כי בשלב מתקדם זה, כשכבר הגיע

להתבטלות כזו ל'בעל הרצון', ויש לו געשמאק )תענוג( בביטול כזה; בעת

הזאת – יש לו געשמאק בעיקר במצוות שהן חוקיות – שהן נטו 'נעשה' –

ציוויים על־שכליים, שבגלוי הם ציוויים אלוקיים.

יש לו פחות עונג במצוות שכליות. כי מה לו להתעסק במצוות אנושיות...

חבל על הזמן...

מעתה יוצא: מצוות משפטיות קשה יותר לקיימן, כי חסר בהן האלמנט של

הביטול לבעל הרצון. הן 'משעממות', הן 'רק שכליות' – שגם קל שבקלים

מבין ומקיים... והן לא מבטאות בגלוי ההתקשרות והאויפטו )החידוש( של

ביטול ל'בעל הרצון'...

n

חידוש מפתיע של הרבי, מסביר אולי גם את הסיבה לזלזול רח"ל )ולא

ההצדקה ח"ו( במצוות שבין אדם לחברו, אצל כמה וכמה שומרי תורה

ומצוות – המהדרים בקלה כבחמורה.

אומנם הוא מקדיש את כל חייו להתבטלות לקדוש ברוך הוא – בעל

הרצון. הוא רוצה בכל מאודו להתחבר לקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו.

אך אז, ודווקא אז, מתגנבת במחשבתו הסברה ההפוכה – חבל לו על הזמן

להתעסק בפעוטות, 'מצוות שכליות'. איזה ערך יש באיסור 'לא תגנוב', שגם

גוי מקיים, ושאינו מבטא התבטלות לקב"ה כי גם השכל מסכים לכך, לעומת

כישלון באיסור שתיית חלב עכו"ם, דבר שאין לו שום היגיון בזמננו, ובכך

תתבטא עצם התקשרותו לקב"ה...

n

בהיותי בשליחות הרבי במלבורן, נכנסתי למשרדו של ראש הישיבה הרב

בנימין כהן שי', וביקשתי ממנו דבר. הוא אמר כי הוא צריך להתייעץ עם

אשתו, ובערב ישוחח עימה.

שאלתי אותו, למה אינו מתקשר כעת לביתו?

לא אשכח את תשובתו: מה? להתקשר מהישיבה לשיחה פרטית?!

מודה אני כי עד אז, מעולם לא הייתי ער לכך...

n

השבוע קוראים בארץ פרשת חוקת. אחד היסודות של מצוות חוקיות,

על פי החסידות, הוא שהן אמורות להשליך על כל המצוות לקיימן בבחינת

חוקה חקקתי וגזרה גזרתי.

ישנם 'מקושרים' בכל מאודם ונפשם לאילנא דחיי, אך לא מסוגלים לפעול

בעצמם הוראות פשוטות – יום־יומיות... וד"ל.

המשימה היא, כי עם כל הביטול, למרות כל ההתקשרות שלו, ירגיש גם

בדברים הקלים וההגיוניים שהם נוגעים להתקשרות עצמית. שיהא מוכן

להרכין את ראשו לעזור לעוד יהודי, מתוך אהבה ושמחה, ולא לפגוע בו

ח"ו, ולא ישתה החלב )הכשר ולמהדרין( שאינו שלו, ולא ישתמש בטלפון

שאינו שלו, ולא תעתיק במבחן... כי דווקא בכך אנו מתחברים )או ח"ו

ההיפך( – לקב"ה בכבודו ובעצמו.

זו רק דעתי.

מה דעתכם?

חינוך ליושר אישי

64 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 65

ברגעא חדא

להתמקד ברגע אחד, אבל שהוא יהיה חי. לא תמיד אפשר להתעורר מזיכרון של מעמד

שלם, אפשר ללכת בו לאיבוד. לפעמים יש לקחת רגע אחד, תנועה אחת של הרבי, מבט

אחד של הרבי – ולשקוע בהם, להתעצם איתם, להיות איתם ורק איתם

חד ממכתביו המפורסמים של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ, הוא המכתב א

הבא, מכתב העוסק בזכות ובחובה של החסיד בהעלאת זיכרונות

מהרבי:

"בטח זוכר ידידי שי' אותם הימים הבהירים שזכה לראות את הוד כ"ק

אאמו"ר הרה"ק זצולקללה"ה נבג"ם זי"ע ולשמוע דא"ח, שיחות הקודש בזמני

ההתוועדות, זכה להיות ביחידות, זכה להתברך ברכה כוללת בערב ראש השנה

וערב יום הכיפורים, ובברכה פרטית ביחידות"...

הרבי ממשיך וכותב, שזיכרון אותם המעמדים והמאורעות – מחייב כל

חסיד לזכור אותם בשלושה רבדים: "הזכרונות הקדושים הללו, מחייבים את

התמימים ואת כל אחד ואחד מאנ"ש ה' עליהם יחיו בחובת נפש, שלשה

דברים".

)א( העלאת והחייאת הזיכרון בינו לבין עצמו, במחשבתו. לחוות בעצמו

מחדש את הרגעים הללו. )ב( לשתף אחרים בזיכרונות הללו, לדבר עליהם,

לתאר ולהמחיש אותם לבני הבית, לדבר עליהם באוזני חסידים אחרים. )ג(

לכתוב אותם, להעלות אותם על הנייר.

הרבי דורש שאותם "הזכרונות הקדושים" יתעצמו עם החסיד בשלושת

הלבושים שלו: הן במחשבה, הן בדיבור והן במעשה. לחשוב בהם, לדבר

עליהם, לכתוב אותם.

וכפי שהרבי מרחיב במכתבו: "א( לקבוע זמנים מיוחדים .. להעלות בזכרונו

כל דבר ודבר ביחוד, ולהשתדל לצייר הדבר ברעיונו במחזה כמו שהי'. תבנית

המקום ומחזה האנשים שהיו באותו מעמד, בשעת ההתוועדות או בשעת קבלת

הברכות בערב ראש השנה ויום הכיפורים – והעולה על כולנה, מראה פני הוד

כ"ק קדש הקדשים אאמו"ר הרה"ק זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע".

והרבי מפרט: "לזכור – במדה האפשרית – נוסחאות הברכות, דיבורי

היחידות ודיבורי השיחות קודש ונושאיהן על כל פנים, ולייגע בזה את כח

הזכרון ביגיעה גדולה, להזכר כל מה שאפשר".

זה באשר בין אדם לבין עצמו, ב"עולם המחשבה".

והרבי ממשיך גם באשר ל"עולם הדיבור", בינו לבין זולתו: "ב( כל אחד

ואחד מאנ"ש ותלמידי התמימים יחיו צריך לספר – את האפשר לו לגלות

ברבים מזכרונותיו האמורים – לבני ביתו ולאנ"ש, והעיקר בעת ההתוועדות

.. שלבד טובת הפרט, הוא גם כן טובת הכלל".

וכן גם באשר ל"עולם המעשה": "ג( כל אחד ואחד מאנ"ש ותלמידי

התמימים יחיו צריך להעלות בכתב על הגליון .. את כל זכרונותיו".

והרבי מוסיף וכותב שם מילים מיוחדות מאוד: "שלשה דברים האמורים,

)א( לקבוע זמני מחשבה לזכרונות הקדש. )ב( לספרם לבני ביתם ובהתוועדות

אנ"ש. )ג( ולהעלותם עלי גליון בכתב, הם מחשבה דיבור ומעשה – אשר בזה

מתקשרים עם לבושי מחשבה דיבור ומעשה של הוד קודש הקדשים כ"ק

אאמו"ר נבג"מ זצוקלל"ה זי"ע".

•

הרבי דורש להעלות זיכרונות בשלושה רבדים: מחשבה, דיבור, מעשה.

כאשר נחשוב בזה מעט, אולי יש מקום לומר שהדרישה של הרבי היא

שזיכרונות "הימים הבהירים" יאירו ויחיו שלושה מעגלים:

באמצעות המחשבה – החסיד מחיה את עצמו. באמצעות הדיבור –

החסיד מחיה את סביבתו הקרובה, את בני ביתו ואת השומעים אותו בעת

ההתוועדות. ובאמצעות הכתיבה – הוא מחיה גם את הסביבה הרחוקה ממנו.

במכתב כללי לחג הפסח מי"א ניסן תשמ"ו, הרבי מבאר את תיאור התורה

על יציאת מצרים: "מתניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם". היציאה

ממצרים מתוארת בשלושה פרטים.

"מתניכם חגורים", זו העבודה של האדם עם עצמו, האדם חוגר את עצמו

ליציאה מ"מצרים", לבריחה מהרע. "נעליכם ברגליכם", זו העבודה עם סביבתו,

באמצעות הנעליים האדם צועד מחוץ לביתו. ואילו "מקלכם בידכם", זו השפעה

על סביבה רחוקה, "מקל" הוא ביטוי לשלטון וכוח, מלוכה על סביבה רחוקה.

מהחסיד נדרש להשפיע בשלושה מעגלים: על עצמו, לרענן ולחיות בעצמו

את "הזכרונות הקדושים", זאת על ידי לבוש המחשבה. להשפיע ולהחיות

בעזרתם את סביבתו הקרובה, ואת זאת הוא עושה באמצעות דיבור. להחיות

גם את מי שלא נמצא סמוך אליו, על ידי הכתיבה.

•

אם העלאת הזיכרונות היא הכרח־חסידי קבוע, תמידי, על אחת כמה וכמה

כאשר מתקרב יום ההילולא ג' תמוז. אם טבעם של הזיכרונות הוא, שהם

מעלים ומחיים געגועים, הרי כאשר הגעגועים צפים מאליהם, הרי ודאי שיש

ללבות אותם ולהבעיר אותם לאש להבה בוערת, כך שלא יהיו רק בבחינת

גחלת לוחשת.

במכתבו כותב הרבי: "לצייר הדבר ברעיונו במחזה כמו שהי', תבנית המקום

ומחזה האנשים שהיו באותו מעמד, בשעת ההתוועדות וכו'". הרבי מעניק כאן

דרך להחיות את הזיכרונות.

מובן שהעיקר הוא "העולה על כולנה", לזכור את "מראה פני הוד כ"ק

קדש הקדשים" – אבל האווירה, הסביבה, "תבנית המקום", ואף "מחזה

האנשים", תורמים להחייאת הרגעים, לחוויית הזיכרונות מחדש, להפיח בהם

רוח מחודשת.

כשאתה יושב ונזכר ברגעים המרוממים אצל הרבי – תיעזר בפרטים

השוליים לכאורה; היכן בדיוק עמדת, ואם לצורך זה יש לעורר מחדש הזיכרון

איך נמעכת על שולחן הברזל שעמד לפניך, הרי שאדרבה, בכך הזיכרון יתעצם

בך. תיזכר מי עמד לפניך, גם אם זה אותו אחד שדחף אותך אחורנית בלי

רחמים מרובים, או זה שהכובע שלו הסתיר לך מלראות את הרבי. "תבנית

המקום", "מחזה האנשים".

הפרטים האלו, שאולי הם שוליים ולא הדבר המרכזי, אבל הם יחיו בך

מחדש את העיקר, את "מראה פני הוד כ"ק קדש הקדשים".

•

במכתב האחרון ששלח הרבי להוריו לפני מאסרו של אביו בחודש ניסן

תרצ"ט, כותב להם הרבי בין היתר )בתרגום מאידיש(:

"לפלא אצלי מה שלא השבתם על שאר שאלותי: האם אתם רואים את

מאניא ואת זשעניא, האם נכנסים אליכם מנחם או גיסותיו, וכן הלאה. מפרטים

קטנוניים כאלו ובפרטיות, אפשר להרגיש יותר בבית ויותר בחמימות, מאשר

ע"י פרטים גדולים"...

כדי לחוות את הבית ממרחק, כדי לחוש את האווירה והחמימות של הבית,

לחיות את הנעשה בו – הדבר חי יותר וקל יותר, על ידי "פרטים קטנוניים",

מאשר באמצעות "פרטים גדולים".

"תבנית המקום", תעזור במאוד. על ידי "מחזה האנשים", על ידי המידע

מה נעשה עם "מאניא" ו"זשעניא" – ניתן לחוש את הבית, להיזכר ב"אותם

הימים הבהירים".

•

כל מי שהיה אצל הרבי, מוצף לכאורה בזיכרונות. ברגעים גדולים. הרגע

שבו עברת וקיבלת דולר מהרבי, הרגע שבו קיבלת "כוס של ברכה", הרגעים

של "תקיעות", של "מארש נפוליון", "הקפות" – "פרטים גדולים".

לפעמים, ואולי נכון יותר לומר שזה לא "לפעמים" אלא על פי רוב, רגע

"סתמי" כביכול, הרגע שבו אתה מצייר לעצמך במחשבה את הרבי; רגע של

סיום התפילה, הרבי מסתובב לעבר הקהל ועונה אמן אחרי קדיש דרבנן,

אוחז בידו את הסידור וממתין להכרזת הגבאי...

או רגע "לא מיוחד" אחר, הציור של הרבי נכנס אל ה'זאל' הקטן, מניח את

ידו על המזוזה, וניגש אל מקומו בשולחן הסמוך...

"סתם רגעים" כביכול, "לא מיוחדים" כאלו –

אבל הם יחיו בך את הזיכרונות באופן מוחשי יותר,

"יעמידו" אותם עם "תבנית המקום", שם, אז.

•

לא מכבר קראתי על אדם שלוקה בתסמונת

נדירה הנקראת HSAM ,תסמונת שבה האדם זוכר

כל פרט ורגע מכל משך חייו, כאילו הם התרחשו

היום. כלום לא נשכח ממנו, הכל חי בצבע עכשווי.

כל פרטי חייהם של הלוקים בתסמונת זו,

הגדולים והסתמיים, גם אלו שאירעו לפני עשרות

שנים, חיים ומוחשיים אצלם כאילו אירעו זה עתה.

במענה לשאלה לאחד כזה: "האם יש לו רגע שהתבלט במיוחד מכל

האחרים" – השיב אותו אדם, בלי להסס הרבה. הוא הגדיר את הרגע הזה

"אם יש רגע מסוים שאני אוהב לחזור אליו שוב ושוב, זה אותו הרגע".

והוא מדבר בריאיון על רגע "סתמי", שחווה כשהיה נער צעיר, יושב על

גג מבנה ומשקיף על בתי העיירה, השמש השוקעת מולו צובעת את השמים

בפסי זהב, ורוח קרירה נושבת בפניו.

אוצר בלום של זיכרונות, עשרות שנים מתויקות אצלו, את הכל הוא זוכר

– אבל רגע אחד, רגע שהוא לגמרי לא "מרעיש", רגע בכלל "לא משהו מיוחד",

אבל זה "הרגע שלו". זה מה שעושה לו טוב, יותר מכל הרגעים הגדולים

העוצמתיים האחרים שלבטח חווה במהלך עשרות שנות חייו.

•

אנחנו עומדים בערב ג' תמוז, "הימים האלו" – "אותם הימים הבהירים"

– "נזכרים".

חלפו שנים רבות מאז ג' תמוז תשנ"ד, שנים ארוכות, שנים לגמרי לא

קלות, וצריך לעורר מחדש את האהבה, לעורר את הגעגועים, לחיות אותם.

יש לקחת רגע אחד, להתמקד בו, ולחיות אותו. לחוות אותו מחדש.

לצייר את הסביבה, את המקום, "תבנית המקום ומחזה האנשים". הדמויות,

הריח, "דברים קטנוניים" – אבל הם יעמידו אותנו היום, כאן, "שם", "אז".

באמצעותם נתעורר בעצמנו ובאמצעותם גם נעורר אחרים. "אם תעירו ואם

תעוררו את האהבה עד שתחפץ".

להתמקד ברגע אחד, אבל שהוא יהיה חי. לא תמיד אפשר להתעורר מזיכרון

של מעמד שלם, אפשר ללכת בו לאיבוד. לפעמים יש לקחת רגע אחד, תנועה

אחת של הרבי, מבט אחד של הרבי – ולשקוע בהם, להתעצם איתם, להיות

איתם ורק איתם.

לא מכבר התחלתי – לצערי הרב – לדפדף יותר מן הרגיל בספר שתמיד

עמד בביתי על מדף גבוה, רחוק מהעין. "תורת מנחם מנחם ציון".

בראש חודש אייר האחרון, אחי השליח הרב בנימין ע"ה, נלקח לישיבה

של מעלה, ואנחנו נותרנו כאן כואבים.

בעבר עברתי בעלעול או בקריאה על מכתבי הניחומים של הרבי בספר

זה. אז הם היו בעבורי "רעיונות", "השקפה", של הרבי – אבל בימי ה'שבעה'

וה'שלושים', מכתבים אלו הפכו להיות חלק מהחיים, העניקו כוח, מבט,

הפיחו חיים.

יש בספר לא מעט מכתבים, אבל בשבועות האלו חשתי, שהדרך לאסוף

כוחות מספר זה, הגישה למכתבים אלו, צריכה להיות – לא כל כך על ידי

קריאה של הרבה מכתבים, אלא יש לקחת מכתב אחד, אחד בלבד, לקרוא

אותו לאט. כל שורה, כל פסקה, כל מילה. להבין אותן ולהרגיש אותן.

רק כך המכתב יעניק לך את העוצמה שיש בו. יש להתייחס אליו כאילו

זה המכתב, היחיד, שקיבלת כעת מהרבי. תלמד אותו הדק היטב היטב הדק,

כאילו אין עוד מכתבים. "תפסת מרובה לא תפסת".

יש לקחת רגע, זיכרון אחד, ולטבול בו "ראשו ורובו". להיות איתו ולחוות

אותו מחדש. רגע שתפס אותך אז, תחווה אותו היום. "רגעא חדא" שיעמיד

אותך במצב אחר.

•

זכיתי והייתי כמה פעמים בהקפות, כמה פעמים בתקיעות, בלא מעט

התוועדויות, חודשים של אור, אבל לפעמים, רגעים "קטנים", אולי "פרטים

קטנוניים" – מעמידים אותי "שם", יותר "מאשר על ידי דברים גדולים".

תפילת שחרית של שבת, הרבי מתיישב על כיסאו אחרי 'ברכו', שולף בידו

האחת את המדף הקטן מתוך הסטענדר וידו השנייה מניחה עליו את הסידור

כשהוא מוצב באלכסון, והרבי מסיט באצבעות ידו את ה'זנבות' המוזהבים

של מפת הסטענדר, כך שהם יעמדו מעל לדפי הסידור...

מה יש ברגע הזה? משהו רועש? משהו מיוחד? ממש לא.

אבל זיכרון הרגע הזה, זיכרון התנועה האגבית הזו – מעמיד אותי שם,

כאילו אני עומד ליד קצה השטיח, בתפילת השבת של סתם שבת רגילה.

הרבי סיים תפילת שמונה־עשרה, פסע לאחוריו באמירת "עושה שלום",

ואז הוא מסדר את שני כפתורי הגב של הסרטוק, מקרב אותם זה לזה,

בעודו זוקף את גבו...

רגע מיוחד? יש כאן איזה לימוד? לא בטוח. אבל זיכרון הרגע הזה שבו

הרבי מזדקף, מעביר אותי לאותן תפילות "מנחה" או "ערבית", הפשוטות

לכאורה, אבל אלו היו החיים, שגרת "הימים הבהירים"...

רגע לפני שמונה־עשרה, הרבי מסדר־מיישר את זקנו, תכף מתייצב הוא

לפני הקב"ה, "כעומד לפני המלך" –

זה לא "הקפות", זה לא "יחידות", זה לא "עין בעין" עם הרבי בדולרים,

זה לא "מאמר" – אבל באמצעות זיכרונות אלו "אפשר להרגיש יותר בבית

ויותר בחמימות"...

•

במכתב שבו פתחתי, כותב הרבי באשר לרובד השלישי, עולם המעשה,

כתיבת הזיכרונות: "כל אחד ואחד מאנ"ש ותלמידי התמימים יחיו צריך

להעלות בכתב על הגליון".

זה מה שניסיתי להעביר כאן, ולו במעט...

צוין שם, שעל ידי הכתיבה, הדברים מגיעים גם אל הסביבה הרחוקה.

זיכרונות שחיים אצל האחד במחשבתו, באמצעות הכתיבה מגיעים הם אל

המרחק, ובכוחם להחיות, ולו במעט, גם את אלו הנמצאים בערים אחרות,

במדינות רחוקות –

זה מה שניסיתי לעשות כאן, כעת. לחלוק אותם איתך...

לחיות

עם הזמן

הרב אלי וולף

תיזכר מי עמד לפניך, גם אם זה אותו אחד שדחף אותך

אחורנית בלי רחמים מרובים.. הפרטים האלו, שאולי הם

שוליים ולא הדבר המרכזי, אבל הם יחיו בך מחדש את העיקר,

את "מראה פני הוד כ"ק קדש הקדשים"

CC01_113969 | JEM

66 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 67

דוע ומפורסם כי ביאת המשיח, אשר לה אנו זקוקים כל כך ולה אנו י

מצפים ומייחלים כל כך, תלויה – חד וחלק! – בהפצת מעיינות

הבעש"ט הק'. ידוע ומפורסם כי כ"ק אדמו"ר זי"ע מסר את

נפשו הטהורה להפצת המעיינות ולביאת המשיח. כדוד אביו

"נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבוא באהל ביתי אם אעלה

על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה, עד אמצא

מקום לה' משכנות לאביר יעקב". ידוע ומפורסם כי כ"ק

אדמו"ר זי"ע דרש בכל תוקף מחסידיו ומכל מי שרוצה לקבל

ברכותיו הקדושות לפעול בכל הכוח להפיץ את המעיינות

ולקרב בכך את ביאת המשיח.

אולי ידוע גם כי הפצת המעיינות, לפי פשוטו של מקרא, היא

– הבאת אור החסידות ליהודים שומרי תורה ומצוות. הרי באותו ליל

ראש השנה תק"ז, כאשר המלך המשיח אמר לבעש"ט הק' שבידו להביא את

המשיח על ידי הפצת המעיינות, היו, בדרך כלל, בני ישראל שומרי תורה

ומצוות, שומרי שבת, מקפידים על כשרות המזון וכו'. רק כך נוכל להבין את

פשר הדו־שיח שעליו מספר הבעש"ט באגרתו. הרי למעלה מאלף שנים לפני

אותו תאריך היה דו־שיח דומה בין רבי יהושע בן לוי למלך המשיח. אז היה

מענה של המלך המשיח לאותה שאלה "היום אם בקולו תשמעו". הדו־שיח

המחודש לא בא בחלל ריק. שאלתו של הבעש"ט "אימתי

קאתי מר" הייתה שאלה של תביעה ודרישה. לאמור: הרי

בני ישראל הם במצב של "היום אם בקולו תשמעו", והגיעה

העת לקיים את ההבטחה.

מענהו של המשיח היה: לא סגי בקיום המצוות המעשיות,

שהרי ישנן מצוות יסודיות שחיובן תמידי, כגון ידיעת ה',

אחדות ה', אהבת ה' ויראת ה'. כל עוד לא מתקיימות

מצוות אלה אי אפשר להגדיר את המצב כ"בקולו תשמעו".

רק החסידות, ורק היא, מסוגלת להביא לידי קיום מצוות

יסודיות אלה, כך שיתקיים באמת מצב של "בקולו תשמעו",

תרי"ג המצוות כולן.

כלומר: בד בבד עם אותו מהפך מזהיר שהוביל ומוביל כ"ק

אדמו"ר זי"ע, מפעל חד־היסטורי, בהיקף שלא היה כמוהו

מעולם, של קירוב מיליוני נפשות לתורה ומצוות, הוביל

ומוביל כ"ק אדמו"ר זי"ע – גם זה מהפך – את המפעל הגדול

של קירוב יהודים שומרי מצוות, המדקדקים קלה כבחמורה,

לאור החסידות. העיסוק בהפצת המעיינות כפשוטה הוא

שעתיד לגרום לזירוז הגאולה השלמה בביאת המשיח.

כאמור, כ"ק אדמו"ר זי"ע הוביל מפעל מהפכני של הפצת

המעיינות כפשוטה בכל קנה מידה, אך משום מה, לא ייאמן

כי יסופר, צבא הרבי בארץ הקודש, עם כל פעילותו הענפה

בתחום זה, לא הצליח להקים ולקיים כתב עת, כלי מבטא

שיכניס את החסידות בבתים יהודיים בארץ ישראל. היו

ניסיונות רבים, מוצלחים יותר או פחות, שגם אני הקטן

זכיתי להיות שותף בהם )יוזכר במיוחד חלקו של הרה"ח ר'

אברהם חנוך גליצנשטיין ז"ל(, אלא שכאמור, הניסיונות לא

צלחו כדי קיום לאורך ימים, מסיבה זו או אחרת.

עד שקם...

•

בשכונת פאג"י – סנהדריה, שבה וממנה, ממנה ובה, זכיתי לפעול,

בשליחותו ובהדרכתו הישירה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, במשך כ־40

שנה בהפצת המעיינות ובקירוב נפשות רבות, בנים ובנות,

לחסידות חב"ד ולכ"ק אדמו"ר זי"ע, גדל נער כישרוני.

מהורהר ובעל מחשבות, שזכה גם הוא להתקרב ולשתות

לרוויה מאותם מעיינות, עד שהיה ל"תמים" מן המניין,

ואחרי נישואיו למרביץ תורה בכפר חב"ד.

היה זה הרב אהרן דב הלפרין, שביום בהיר הגיע

לביתי מכפר חב"ד ובפיו רעיון לייסד כתב עת חב"די

להפצת המעיינות בארץ הקודש. נעניתי בשמחה, בחפץ לב

ובהתלהבות ליוזמתו, ובו בזמן ובמקום נכתב ונערך הגיליון

הראשון של 'כפר חב"ד'.

לא כאן המקום לפרט את התפתחות אותו כתב עת, מהופעות עונתיות

לדו־שבועון ולשבועון. הקב"ה זיכני והייתי שנים רבות שותף מלא, פעמים

אף בכיר, לעיתון ולתכניו.

כבכל דבר שבקדושה יש גם עניין של "סור מרע" ונאלצנו להיאבק בכוחות

דלים מול שנאה תהומית, שזממה להרוס את מפעל הפצת המעיינות בין

שומרי תורה ומצוות, ולמנוע את קירובם של שלומי אמוני ישראל לאורו

הגדול והקדוש של כ"ק אדמו"ר זי"ע.

'כפר חב"ד' זכה לנהל את המלחמה, שבמסגרתה זכיתי

לקחת חלק פעיל ת"ל. כ"ק אדמו"ר זי"ע אמר למזכירו

הרה"ח ר' בנימין קליין ז"ל, שסיפר לי על כך, שהמאמרים

שהנני כותב הם מאמרים מצלצלים )קלינגעדיקע(. זכיתי גם

ברוך ה' לספוג מכות, כפשוטו.

אכן, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.

כיום הזה הציבור החרדי כולו מודע באופן גלוי וברור

לענקיותו של כ"ק אדמו"ר זי"ע בכל תחומי הקדושה, החל

מידיעת התורה כולה, בנגלה ובנסתר והרבצתה בהיקף עולמי,

וכלה בשלמות אלוקית עילאית של קדושה וטהרה בעבודת

ה', וכמפורסם – זיכוי הרבים באופן היסטורי חסר תקדים.

אינני מתיימר, חלילה, לקבוע שהזכות הבלעדית במצב

זה היא של 'כפר חב"ד', אבל אין ספק שחלק נכבד יש לו

ברוך ה' בזה.

'כפר חב"ד' ימשיך בעזרת ה' להגיע אל יעדו להשלמת

הפצת המעיינות, בהשגת המצב המיוחד של "ומלאה הארץ

דעה את ה'", וזאת בשני תחומים:

א. הבאת תורתו הקדושה והדרכותיו הקדושות של כ"ק

אדמו"ר זי"ע לציבור שומרי התורה והמצוות כולו.

ב. חשוב לא פחות: הבאת ציבור אנ"ש כולו, הנאמנים

לדרכו הקדושה של כ"ק אדמו"ר זי"ע, להכרה של "חבר אני

לכל־אשר יראוך", הכרה שאנו חלק חשוב ונכבד של הציבור

החרדי שאותו אנו רוצים לקרב לאורו המבהיק של כ"ק

אדמו"ר זי"ע, "כפי הכוונה".

אחרי 40 שנה עלינו להגיע, ובוודאי נגיע בעזרת ה', למצב

של "קאים אדעתיה דרביה" בכל המובנים.

וחפץ ה' בידינו יצלח!

אדעתיה דרביה

| ארבעים שנה

'כפר חב"ד' ימשיך בעזרת ה' להגיע אל יעדו להשלמת הפצת המעיינות, בהשגת

המצב המיוחד של "ומלאה הארץ דעה את ה'".. אחרי 40 שנה עלינו להגיע, ובוודאי

נגיע בעזרת ה', למצב של "קאים אדעתיה דרביה" בכל המובנים

הרב טוביה בלוי

ביום בהיר

הגיע לביתי

מכפר חב"ד

ובפיו רעיון

לייסד כתב

עת חב"די

להפצת

המעיינות

בארץ הקודש.

נעניתי

בשמחה,

בחפץ לב

ובהתלהבות

ליוזמתו, ובו

בזמן ובמקום

נכתב ונערך

הגיליון

הראשון של

'כפר חב"ד'

קייטרינג גורמה

אטרקטיביים מחירים

שחיטה לפי חומרת מרן הבית יוסף והרמ״א

כשר למהדרין בהשגחת רבנות נ״צ

• מטבוחה מרוקאית

• מסייר - ירקות מוחמצים

• חומוס + גרגירים

• חציל בתחמיץ/במיונז

• חציל בטעם כבד

• סלט ביצים

• סלט תפוח אדמה ומיונז

• סלט כרוב לבן וירק

• סלט כרוב סגול במיונז

• גזר מרוקאי

• בורגול עם חמוציות

• טחינה לבנונית

• סלק ירדן

• עגבניות שרי ובצל ירוק

• פלפל קלוי חריף

• תירס פטריות וירק

מנה בסיסית כוללת: 6 סלטים, 3 תוספות ומנה עיקרית (מינימום ל-30 מנות)

• צלי בקר ברוטב ברביקיו/פטריות/בצל

• פרגיות פילדלפיה (בתוספת 10(₪

• ירכיים עם שום ודבש

• שניצל ווינאי

• כרעיים עוף בגריל

• קדירת אסאדו עם ירקות שורש ויין

(בתוספת 10(₪

עופר

3996612-050

תפריט הזמנה לאירועים

חתונות • בריתות • שבתות חתן • אזכרות • סעודות מצווה • הכנסות ספר תורה

מבחר סלטי הבית (6 לבחירה)

בשרים (3 לבחירה)

• פילה מושט מרוקאי עם גרגירי חומוס

• סלמון נורווגי (בתוספת 10(₪

• נסיכה ברוטב מזרחי

• גפילטה פיש / Fish White

דגים

• אורז פיצוחים

• אורז לבן

• תפוח אדמה צהוב

• תפוח אדמה בגריל

• שעועית ירוקה

• זיתים מרוקאים

• תאילנדי - ירקות מוקפצים

תוספות (3 לבחירה)

32₪

)

תאילנדי - ירקות מוקפצים

עם גרגירי חומוס

Fish White

לבחירה)

68 | כפר חב"ד | גיליון 1863

יהיו הרוב בעיתון. הרבי גם רמז די במפורש, שלא תהיה בכל שבוע תמונה של

הרבי על דף השער )כפי שהיה עד אז(, ו"שלא יעסוק רק בפלוני בן פלוני"...

הרב הלפרין גם סיפר בשעתו בריאיון עימו, כי המזכיר הרב בנימין קליין

ע"ה סיפר לו, שפעמים רבות התעניין הרבי אם כבר הגיע העיתון ושאל:

"דער 'כפר חב"ד' איז שוין געקומען?" ]=ה'כפר חב"ד' כבר הגיע?[. או אפיזודה

נוספת סיפר הרב הלפרין באותו ריאיון כי בערב סוכות בשנת תשמ"ח, הרבי

היה שוהה באותה תקופה בשבתות ובחגים בספרייה, והנה לפני כניסת החג

קרא הרבי למשב"ק הרב בערל ע"ה יוניק, וביקש ממנו שיביא לו לספרייה

לחג שני דברים: ספר המאמרים תרמ"ג–מ"ד, ואת ה'כפר־חב"ד' שיצא לחג...

וכהנה הרבה סיפורים מהסוג הזה.

זכינו והעיתון ניהל מאבקים חובקי עולם הן בנושא גיור כהלכה, או שלמות

ארץ ישראל, ובראש ובראשונה כמובן שלמות התורה.

•

היריעה לא תוכל להכיל את המהפכים שחולל העיתון בארץ ובעולם, אולם

בימים אלה במלאת ארבעים שנה לעיתון, שלא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד

ארבעין שנין, אין ספק שהעיתון יצעד בצעד דרמטי לתנופה אדירה בהתפתחות

של מדורים חדשים ובהעמקת המדורים הישנים; וכעת נוכל בעזרת ה' להבין

ביתר עמקות את רצונו של הרבי בהבאת תוכנו האמיתי של העיתון בעריכתם

של העורכים הנכבדים הרב אהרן דב הלפרין והרב מנחם כהן ובניהולו של

ר' רמי שרעבי, והעיתון ימשיך לזכות בהמשך וביתר שאת בברכתו של הרבי

כפי שהובא במכתב הרבי לגיליון ה־500 ,אשר בו ציין את הצלחת העיתון

בהשפעתו על קוראיו, ואיחל לחברי המערכת, הכותבים והקוראים של העיתון,

ללכת מחיל אל חיל בעריכת ובהפצת העיתון ותוכנו. "וממספר חמש מאות

יזכו – כפלים לתושיה – למספר אלף וכו'". כעת אנו נכנסים אם כן לשלב של

"וכו'", שתוספתו מרובה על העיקר, עד לביאת המשיח...

כינו ש'שופרו של הרבי' – עיתון כפר חב"ד, עיתון הדגל החסידי של ז

אנ"ש והמקורבים בארץ ובעולם, חוגג את יום ההולדת הארבעים. זכינו

גם לחוות כל השנים, כמו אבא שרואה את גידולו והתפתחותו של בנו,

את התפתחותו הניסית והמפוארת של העיתון, בברכותיו הקדושות והתמידיות

של הרבי.

ציון ארבעים שנה איננו מאורע של מה בכך. הרבי בלקוטי

שיחות כרך לד בפרשת תבא, דן באריכות ובעמקות בעניין

'ארבעים שנה'. להלן כמה קטעים בנושא:

בדין "ת"ח שהגיע להוראה", איתא בגמ' )סוטה כב,

ריש ע"ב. ע"ז יט, ב.( שאין האדם נעשה ראוי להוראה עד

ארבעים שנה. ופרש"י "עד ארבעין שנין משנולד".

לעומת זאת, התוס' שם פירש, "משנה שהתחיל ללמוד

עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד, כדאמרינן בפ"ק דמסכת

ע"ז )דף ה עמוד ב( ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה,

ש"מ לא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין )= לא עומד

אדם על דעת רבו עד ארבעים שנה(, וזה היה ממתן תורה עד מ' שנה

שאז התחילו ללמוד".

יסודו של רש"י לפרש שהכוונה היא "משנולד" הוא מהמשנה דפרק ה' במס'

אבות "בן ארבעים לבינה", שהכוונה לגיל ארבעים )ככל העניינים שנמנו במשנה:

בן חמש שנים למקרא בן עשר כו'(, שאז מגיע האדם לשלימות ההבנה )בינה(

בתורה, ולכן הוי ראוי להוראה, וכן איתא בפירוש המיוחס לרש"י על מס'

אבות שם )בפי' הראשון( "בן ארבעים, להבין דבר מתוך דבר ולהורות כהלכה".

אלא שעדיין קושיית התוס' )על פרש"י( במקומה עומדת,

איך מתיישב זה עם דברי חז"ל "לא קאי איניש אדעתי' דרבי'

עד ארבעין שנין", שמזה מוכח ששלימות ההבנה בתורה באה

לאחרי מ' שנה של לימוד; ולאידך קשה איך יפרשו התוס'

דברי המשנה הנ"ל "בן ארבעים לבינה".

המהרש"א מיישב קושיית התוס', וז"ל: "ואין זה מוכרח,

דודאי היו בדור המדבר כמה וכמה קטנים גם שנולדו אז

קודם מתן תורה ולא היו ראויים בהתחלת הלימוד אז, וגם

עמהם הכתוב מדבר ולא נתן ה' לכם לב לדעת דהיינו שיש

להם מ' שנה מלידתם גם אם לא למד מ' שנה וכמו ששנינו

בן מ' לבינה דלא איירי דווקא בלמד כל המ' שנה".

והיינו, שלשיטת רש"י, גם במרז"ל "לא קאי איניש אדעתי'

דרבי' עד ארבעין שנין" אין הכוונה לארבעים שנה של לימוד

מרבו, אלא לבן ארבעים שנה. וכן הוא בפירוש המיוחס

לרש"י עמ"ס אבות שם )בפי' הב'(: "לבינה, כדאמרינן. .

ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע

עד היום הזה מכאן לתלמיד שאינו עומד על דעת רבו עד

שהוא בן ארבעים".

]...[ יש לומר בפשטות, דשני מחז"ל הנ"ל – "בן ארבעים

לבינה" ו"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין",

אינם סותרים זה את זה בשיעור שלימות בינת האדם )אם

הוי ארבעים שנה משנולד או ארבעים שנה משהתחיל

ללמוד( – כי מדברים בשני עניינים שונים:

המשנה "בן ארבעים לבינה", מדברת ב"גידול" הטבעי

של כחות הנפש, דכמו שהגוף גודל מקטנות לגדלות, כך יש

"גידול" של כחות הנפש, שזהו דבר טבעי )ואינו תלוי במעשה

האדם(, שכוחותיו הולכים ומשתכללים )מאליהם(. וזהו "בן ארבעים לבינה",

היינו שכח הבינה שבנפש האדם הולך ומשתכלל עד שמגיע לשלימותו בגיל

ארבעים, שאז יש בכחו של האדם "להבין דבר מתוך דבר" וכו' )וכמו בשאר

העניינים שנמנו במשנה שם, שאין הכוונה שבגיל מסוים ישנו העניין עצמו

)מקרא משנה וכו'( אלא שאז מסוגל האדם לעסוק בדברים אלה(.

משא"כ הא ד"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין"

מדבר בהבנת דברי הרב, היינו לא שאז יש לו הכח והאפשרות

להבין דברי רבו, אלא שע"י מ' שנה של לימוד בפועל, ה"ה

מבין ומשיג ויודע בפועל דעת רבו לאשורה ולעומקה, לדעת

סוף דעתו ותבונתו.

הלימוד של רבו, עד שכח שכלו של התלמיד נעשה כמו

כח שכלו של הרב, שע"י היגיעה בתורת רבו במשך מ' שנה,

הרי חושי ותכונות שכל הרב )הטמונים בדברי שכל שהשפיע

לתלמידו( נקלטים לאט־לאט אצל התלמיד, עד שחושי התלמיד

נעשים כחושי הרב, ואזי ממילא מבין כל ענין וענין כמו רבו. וזהו

הפירוש "אדעתי' דרבי'" – לא הידיעות של רבו, אלא דעתו, כח שכלו

של הרב, בתכונותיו המיוחדות.

מובן בפשטות, כי הפירוש ב"קאי איניש אדעתי' דרבי'" הוא, שכח שכלו של

התלמיד מתאחד עם כח שכלו של הרב, באופן שאז מבין כל ענין וענין ע"ד

הבנת הרב, וכן בענייננו, שלאחרי שבנ"י יש להם "לב לדעת גו'" הדברים שעשה

להם הקב"ה מלפני ארבעים שנה, שעי"ז עמדו על "דעת רבם" כביכול, הרי

כבר יש להם "לב לדעת גו'" בכל מה שעשה ה' עמהם במשך מ' שנה אלו כו'.

•

הרבי, מיומו הראשון של העיתון, דאג שנגדל בצורה נכונה

וישרה ולא ח"ו בצורה עקמומית, כאבא רחום וחנון הדואג

לבנו אהובו בכל צעד ושעל בחייו מיום היוולדו.

זכה 'כפר חב"ד', בעריכתו של העורך הראשי ומייסד

העיתון הרב אהרן דב הלפרין, שפיתח את העיתון מלשד

עצמותיו, במסירות עילאית בהדרכתו של הרבי, להתמיד

בהופעתו הרצופה והסדירה ובכך הפך מיד לעיתון חי ותוסס

שנשא ברמה את קול החסידות, הביא לציבורים רחבים את

דברי תורתו של הרבי ודיווח על כל הנעשה בעולמה של

חסידות חב"ד.

יש לציין את אהבתו האבהית של הרבי לעיתון במתן

הוראות ברורות בקשר לתוכנו.

הרבי יזם הופעת מדורים בעיתון כמו 'פתגמים' או 'חב"ד

בעולם' ושלח את עורכנו הרב הלפרין לראיין שלוחים

בעולם. היו פעמים שבהן קיבלנו הוראות מהרבי להוריד

מודעה זו או אחרת או לא להכניס כתבה מסוימת, הכל

מתוך דאגה שהעיתון יזכה לגדול בצורה זקופה וחסידית.

כל הוראה כזו של הרבי הביאה התרוממות הרוח לכל אנשי

צוות העיתון, ביודעם שהרבי ח"ו לא זנח אותנו.

ועוד דוגמה ליחס המיוחד שזכה העיתון לקבל מהרבי.

בתשרי תשמ"א, כשהרב הלפרין היה אצל הרבי, קיבל

הוראה להמשיך בעריכת העיתון, והרבי איחל לו שיהיה

בהצלחה וגם נתן לו הדרכה כללית. לדוגמה, עד אז העיקר

בעיתון, מבחינת כמות הדפים, היה חדשות וידיעות. הרבי

כתב לו, ביוזמתו, שעליו להשתדל שהחדשות והידיעות לא

הרבי, מיומו

הראשון

של העיתון,

דאג שנגדל

בצורה נכונה

וישרה ולא

ח"ו בצורה

עקמומית,

כאבא רחום

וחנון הדואג

לבנו אהובו

בכל צעד

ושעל בחייו

מיום היוולדו

קאי איניש אדעתיה דרביה

| ארבעים שנה

היריעה לא תוכל להכיל את המהפכים שחולל העיתון בארץ ובעולם, אולם

במלאת ארבעים שנה לעיתון, שלא קאים איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין,

אין ספק שנוכל בעזרת ה' להבין ביתר עמקות את רצונו של הרבי

יצחק יהודה הולצמן

שיחות

הרבי לעם

- במדבר -

השבת שלך

תיראה אחרת

70 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 71

רבנים ושלוחים בקריאה נרגשת להתחלת המחזור ה- 40 עם ביאורי הרבי ברמב"ם

פרדס המלך - הרמב"ם של הרבי, הרמב"ם שלנו!

הרה"ח בערל לאזר שליט"א | רבה הראשי של רוסיה

אנו שזכינו לשמוע מהרבי שיחות וביאורים רבים ברמב"ם ובפרט ביאוריו שבפרד"ס עם

ההוראות הנפלאות לעבודת ה' זוכים עכשיו שהרב מאיר אליטוב אסף את כל השיחות של

הרבי ואיפשר היום ללמוד את הרמב"ם עם ביאורי הרבי שנותנים לנו אור חדש ברמב"ם

בפרט שאחת ההוראות של הרבי היתה ללמוד לפחות הלכה אחת בעיון. יישר כוח גדול לכל

העוסקים בדבר החשוב הזה.

הרה"ח טוביה בלוי שליט"א | זקן רבני חב"ד באה"ק

ספר פרדס המלך שעמל עליו הרה"ח מאיר אליטוב בעריכת דברי הרבי על הרמב"ם הוא ספר

שמי שמחזיק אותו בבית ולומד בו, מקרב את הגאולה בצורה הכי גדולה שיכולה להיות.

כולנו רוצים לקרב את הגאולה וכאן יש לנו הזדמנות לקירוב הגאולה בשני אופנים: א. על ידי

הפצת המעיינות ואין לך הפצת המעיינות יותר גדולה מהבאת דברי הרבי. ב. כמו שאמר הרבי

שלימוד ענייני המשיח והלכותיו מקרבים את ביאתו, כיוון שחיבור הרמב"ם הוא גם בהלכות

שלעתיד לבוא. אשרי מי שלומד בספר הזה! אשרי מי מפיץ את הספר הזה ויה"ר שיביא אותנו

לביאת המשיח מיד.

הרה"ח יוסף יצחק וילשנסקי שליט"א | ר"י תות"ל צפת

הביאורים של הרבי בספר פרדס המלך מוגשים בשפה ברורה לכל מעיין שיכול כל אחד ללמוד

את דברי הרבי בקלות. רק לאחרונה ראינו השיחה שבה מבקש הרבי ללמוד לפחות הלכה

אחת בעיון וכאן אפשר לקחת את הרמב"ם ולהתקשר לרבי על ידי לימוד תורתו מלבד קיום

תקנתו, זהו דבר נפלא ומומלץ לכל אחד ואחד לרכוש את הרמב"ם הזה בפרט שמתחילים

עכשיו הלימוד במחזור ה- 40 .נתחיל ללמוד את הרמב"ם עם פרדס המלך ובזכות זה נראה

את הרבי בהתגלותו בקרוב ממש.

הרה"ח יוסף יצחק חיטריק שליט"א | מנהל סמינר חב"ד בצפת

ידידיי ורעיי אנ"ש תמימים חסידים! אנחנו מתקרבים לתחילת הלימוד במחזור הארבעים. זהו

הזמן לקבל על עצמנו ללמוד את הרמב"ם בעיון יחד עם השיחות של הרבי, נכיר תודה לרב

אליטוב על שאסף וערך את כל השיחות והביאורים על הדף, ובזכות החלטה זו נזכה לראות

גם את הרמב"ם וגם את הרבי בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש.

הרה"ח זאב כ"ץ שליט"א | גבאי ומשפיע בבית חיינו

בי"ח תמוז נחגוג כולנו את תחילת המחזור ה- 40 בלימוד הרמב"ם, ישנם המון דברים שאינם

ברורים בקשר למקום ולזמן שבהם יערכו סיומי הרמב"ם ברחבי העולם אבל בדבר אחד

נתאחד בוודאי כולנו, בתחילת הלימוד של המחזור הזה עם ביאורי הרבי לרמב"ם.

הסט הזה פרדס המלך עתיד לתפוס את מקומו הראוי בכל בית מדרש, ישיבות וכוללים כולנו

צריכים לדאוג שיהיה ברשותינו הסט המיוחד הזה לפני תחילת הלימוד במחזור ה- 40.

הרה"ח נפתלי רוט שליט"א | מנהל צאגו"ח ירושלים

כמי שהנחה את סיומי הרמב"ם מאז סיום המחזור הראשון אני יודע וחש שאף שקיומו של

אירוע סיום הרמב"ם השנה בארץ ובעולם מוטל בספק, דווקא השנה אנו עומדים בפני סיום

היסטורי שלא היה כמותו, כיוון שמיד למחרתו יתחילו המוני לומדי הרמב"ם בהידור נפלא

בתקנת הרבי של לימוד הרמב"ם עם השיחות והביאורים של הרבי ברמב"ם.

אני עצמי עשיתי מנוי לרמב"ם פרדס המלך מיד כשיצא לאור, ואני נהנה ומתמוגג ללמוד ולעיין

בו מידי יום. ויהי רצון שבזכות זה נזכה לראות גם את הרמב"ם וגם את הרבי בגאולה האמתית

והשלימה בקרוב ממש!

הרה"ח יעקב בידרמן שליט"א | שליח הרבי בוינה

עשיתי מנוי לסט ואני ממליץ בחום לכל ידידיי ומכריי לעשות כן, מדובר בהוצאה מאירת עניינם

בצורתה החיצונית - סדרה מושקעת ויפה. אני רוצה לפנות לידידיי ולומר: כחסידי חב"ד,

אחרי שלומדים ברמב"ם הזה קשה לחשוב על לימוד ברמב"ם אחר, ממה שראיתי עד עתה לא

החסירו אף שיחה ועניין ממה שאמר הרבי.

תענוג עילאי ללמוד את הרמב"ם ולהרגיש שהרבי מלווה אותך בלימוד, יש פה דברים מדהימים,

המחבר והצוות לא החסירו בשום נושא, לפעמים אי אפשר להבין את הרמב"ם בלי הביאור

של הרבי.

הרה"ח יוסף יצחק גרינברג שליט"א | שליח הרבי באלסקה

זכורני לפני כעשר שנים כשיצא החומש של הרבי באנגלית איזו שמחה עצומה היתה בקרב

כל השלוחים, כיון שעד אז היו רק החומשים בהוצאת הארטסקול שהמחברים שלהם לא מצאו

לנכון להכניס ולו ביאור אחד של הרבי בחומש, וכשיצא החומש של הרבי באנגלית פינו מיד

את כל החומשים הישנים מהמדפים, והכניסו במקומם את החומש של הרבי.

אני בטוח מעל לכל ספק שזה בדיוק מה שיקרה עכשיו, שכל אחד מאנ"ש והשלוחים יראה

זכות עצומה לרכוש את הרמב"ם של הרבי ולהניחו במדפים המיועדים ללומדי הרמב"ם.

כולנו חייבים לתת לרב אליטוב את הבסיס הכלכלי לסיום כל הסדרה ואין לי ספק שבנסיונו

רב השנים בספרים הרבים שהוציא על משנתו של הרבי, יביא את הרמב"ם לסיומו המוצלח

עד ג' תמוז הבא.

הרה"ח חיים גרינברג שליט"א | היכל מנחם ביתר עילית

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה! סוף סוף מנגישים את התורה של הרבי לציבור הלומדים,

ארון הספרים של כולנו מלא בשיחות וביאורים של הרבי, אבל מתי זכינו ללמוד הלכה ברמב"ם

עם פירושה המיידי על הדף.

את פריצת הדרך כבר עשה הרב מאיר אליטוב אבל כל מי שיקנה עכשיו מנוי מסייע לא רק

להשלמת הרמב"ם של הרבי אלא להתחלת אסטרטגיה חדשה, וכמו שיהיה רמב"ם של הרבי

כך יהיו המשניות של הרבי, התהילים של הרבי, והגמרות של הרבי.

שיהיה ברור! הרמב"ם הזה יהיה לא רק בכל בית חבד"י אלא גם בכל בית יהודי, בכל בית

כנסת, בכל בית מדרש ובכל ישיבה בארץ ובעולם ולנו חסידי חב"ד יש עכשיו הזדמנות חד

פעמית להיות שותפים בהפצת תורתו של הרבי באופן חסר תקדים.

הרה"ח יעקב סלונים שליט"א | שליח הרבי בגבעת מרדכי

זכיתי לשמש שליח בשכונה בה נמצאת ישיבת "חברון", מגיעים לבית חב"ד המון בחורים

מהישיבה, בחורים למדנים ובקיאים גדולים. הם תמיד נמשכו לספריו של הרב מאיר אליטוב

על משנתו של הרבי ואירגנו לעצמם שיעור כל ליל שישי שבו הם לומדים עם הרב אליטוב

שיחות של הרבי עד שלוש לפנות בוקר! אבל כשיצא לאור הכרך הראשון של רמב"ם פרדס

המלך כמובן שעשיתי שני מנויים, אחד לביתי ואחד לבית חב"ד, הספר שבבית חב"ד פשוט

נעלם, בזכות באורי הרמב"ם נוספו עוד תלמידי לשיעוריו של הרב אליטוב ואני רואה איך

בחורים מוכשרים היודעים סוגיות רבות בש"ס נדבקים בתורתו של הרבי בזכות זה.

בדיוק עכשיו כשמתחילים את המחזור ה- 40 אני לא רואה אפשרות לבית חבד"י בלי הרמב"ם

של הרבי ובלי ללמוד רמב"ם כפי שהרבי למד וכפי שהרבי רצה וככה נתקשר לרבי ולמילוי

הוראותיו.

5862.655.050

4053.235.052

com.rebbe-rambam.www

[email protected]

הגעגועים הגדולים

ברוסיה של 'הימים

ההם' לראות את

הרבי, הספר 'היום־

יום' שעבר בהתרגשות

מיד ליד בהתוועדות

המחתרתית, מכתב

הברכה ברוסית

של הרבי, בכתב יד,

לחתונה המרגשת

בריגה, והתפרצות

המשטרה בעיצומה

של תפילה בבית

פרטי • הרה"ח ר'

מרדכי מנשה גורליק

)'מוטיק' בפי חבריו

מהימים ההם( שגדל

והתחנך ברוסיה

הקומוניסטית בשנים

שהפחד מהמשטר

עדיין היה גדול, יהדות

מאורגנת הייתה 'פשע'

ולימוד תורה היה

בחשאי ובמחתרת –

מספר ערב ג' תמוז על

ההתקשרות לרבי של

אנ"ש ברוסיה בארץ

ההיא ובימים ההם •

בארץ ציה ועייף

הרב משה מרינובסקי

על הגעגועים הנכספים של חסידי חב"ד לרבי, בימי מסך הברזל רצוננו לראות את מלכנו | בצל המגבלות שלא מאפשרות לנסוע לציון הק': עדות מכלי ראשון

הרבי

בירך

הרב גורליק על רקע רוסיה של הימים ההם 'זיידע' וחתם

74 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 75

בכפר חב"ד הוא

מוכר כאדריכל שנטל

חלק מרכזי בבניית

בית אגודת חסידי

חב"ד 770 וגם בבניית

שכונת לוי יצחק, ובין

אנ"ש ילידי ויוצאי

ב ר י ת ה מ ו ע צ ו ת

לשעבר הוא ידוע כבנו

של החסיד הנודע ר'

מנחם מענדל גרליק

ע"ה; איש מסירות נפש

על כל הקדוש והיקר

לנו שפעל רבות, בין

השאר, בארגון יציאת

רוסיה המפורסמת

בעשלונים של השנים תש"ו–תש"ז.

זהו הרה"ח ר' מרדכי מנשה גורליק )'מוטיק'

בפי חבריו מהימים ההם( שגדל והתחנך ברוסיה

הקומוניסטית בשנים שהפחד מהמשטר עדיין היה

גדול, יהדות מאורגנת הייתה 'פשע' ולימוד תורה

היה בחשאי ובמחתרת.

ערב ג' תמוז ביקשנו לשמוע ממנו על ההתקשרות

לרבי של אנ"ש ברוסיה בארץ ההיא ובימים ההם.

מספר ר' מרדכי:

"הדיבור על הרבי, השאיפה להגיע אליו

ולהתראות עימו פנים בפנים, מילאו את כל ישותנו

והיו המרכיב הכי מודגש בשאיפה ובציפייה שלנו

לצאת מרוסיה. והדבר הגדול הזה קיבל ביטויי בחיי

החסידים ברוסיה בצורות שונות. למשל, משפחתנו

גרה בסמרקנד עד שנת תשכ"א ולאחר מכן עברנו

לטשקנט.

"הזיכרון שעולה בי כעת הוא מהתוועדות גדולה

בסמרקנד, ייתכן שהיה זה י"ט כסלו, באחת השנים

שלפני תשכ"א. אני זוכר שההתוועדות התקיימה

בביתו של החסיד הנודע ר' רפאל חודידייטוב שהיה

בית גדול ונכחו שם גדולי וחשובי החסידים שהיו

באותם ימים בסמרקנד כמו ר' חיים זלמן קוזלינר,

ר' שלום וילנקין, ר' בערל יפה ור' משה ניסלביץ'.

תוך כדי ההתוועדות העבירו מיד ליד את ספר

'היום יום'. בגלל הפחד והרצון למשוך תשומת

לב מעטה ככל האפשר, מי שקיבל את הספר לידו

לא הניח אותו על השולחן אלא על ברכיו, בצורה

מוסתרת, קרא כמה קטעים ומסר אותו לחסיד

הבא, אם היה זה מישהו שהכיר אישית וסמך עליו.

"כך, ובצורות נוספות, ניהלו קשר עם הרבי,

קיבלו מעת לעת משהו כתוב מהרבי בדרכים שונות

והתגעגעו לרבי.

"לגביי אישית, היו לי שני ציוני דרך של חוויות

אישיות מיוחדות שבהן זכיתי זכות גדולה, והקשר

והשייכות עם הרבי קיבלו ביטוי גלוי".

חתונה מרגשת בריגא

"האירוע הראשון קשור בנישואיי עם זוגתי, מרת

תמרה איטה שתחי', בת הרה"ח ר' נתן נטע ברכהן

ע"ה )המוכר בין אנ"ש כ'נוטקע ריגר' על שם היותו

מריגא(.

"השידוך שלנו נהיה בקיץ תשכ"ז. משפחתנו גרה

באותה שעה בטשקנט ומשפחת זוגתי גרה בריגא

)'רק' 000,6 קילומטר מפרידים בין שתי הערים(.

ההחלטה על השידוך הייתה בחודש מנחם אב.

במוצאי שבת נחמו הייתי בריגא עם הוריי ע"ה,

ושתי המשפחות, משפחתנו ומשפחת הכלה, ישבו

יחד לכתוב לרבי ולבקש את ברכתו לשידוך.

"באותה תקופה העדיפו שלא לכתוב מרוסיה

ישירות לאמריקה אלא שלחו את המכתבים של

הרבי לקרובים או ידידים בארץ ישראל, הם שלחו

בדואר לאמריקה, וכאשר התשובה של הרבי

הגיעה לארץ ישראל, הם שלחו אותה בדואר

לרוסיה. גם אנחנו נהגנו כך. באותה שעה כבר

היו ניצנים של היתרי יציאה מברית המועצות

לארץ ישראל, ואומנם רבים, ומשפחתנו ומשפחת

אשתי בתוכם, עדיין היינו מסורבי עלייה, אבל

כמה וכמה ממשפחות החסידים כבר יצאו בשנים

תשכ"ו ותשכ"ז. בהם היו הסבא והסבתא של הכלה,

הם הרה"ח ר' נחום יצחק לרמן וזוגתו, ההורים

של חמותי מרת ציפא ע"ה אשת ר' נוטקע ברכהן

ע"ה. הם התיישבו בפתח תקווה )שם גר אחיו של

הסבא ר' נחום יצחק, ר' לייזר לרמן שאגב אשתו

מרת חיה ע"ה הייתה בת החסיד ר' משה לויוב,

שהיה גר בליובאוויטש בימי הרבי הרש"ב נ"ע

ועסק בכתיבת סת"ם ונקרא בליובאוויטש 'משה

דער סופר', והכירה מקרוב את בנותיו של הרבי

הריי"צ נ"ע ושיחקה איתן כשהיו ילדות קטנות(.

"הסבא ר' נחום יצחק לרמן מצא עבודה כמנהל

חשבונות אצל הרה"ח ר' אפרים וולף ע"ה )שהכיר

את חותני ר' נוטקע והיה מיודד איתו עוד מריגא(,

והוא מסר לרב וולף את המכתב שלנו לרבי על

השידוך ששלחנו לו מריגא כדי לשלוח לרבי.

"הרב וולף, לרגל עסקנותו הציבורית, עמד בקשר

רצוף עם המזכירות של הרבי ולכאורה המשלוח

לרבי וקבלת התשובה מהרבי היו צריכים להתנהל

במהירות יחסית. למעשה, וזה כנראה קשור גם

לאופי העבודה של שירותי הדואר ברוסיה, בארץ

ובאמריקה בימים ההם, התעכב העניין לא מעט.

כאמור, אנחנו כתבנו ושיגרנו את המכתב שלנו

במוצאי שבת נחמו תשכ"ז. למעשה, עד שהתשובה

של הרבי, ברכתו לשידוך, הגיעה לסבא ר' נחום

יצחק וממנו אלינו, חלפו בערך שלושה חודשים.

"כל אותו הזמן הוריי ואני בטשקנט והכלה

והוריה בריגא, היינו בעמדת המתנה. לא סוגרים את

השידוך סופית וכמובן לא קובעים מועד לחתונה.

וזה היה דבר מובן מאליו לשני הצדדים שאנחנו

מתחתנים בעזרת ה' רק אחרי שנקבל את ברכתו

של הרבי. כשהברכה המיוחלת הגיעה, שוב נסענו,

הוריי ואני, מטשקנט לריגא, וביום י' כסלו תשכ"ח

התקיימו ה'תנאים' שלנו בריגא בשמחה ובטוב לבב

על כך שהשידוך יוצא לפועל בברכת הרבי.

"החתונה נקבעה ליום חמישי בערב, אור לו'

אלול אותה שנה. והפעם, לקראת החתונה עצמה,

זכינו לברכה כפולה מהרבי. הסבא ר' נחום יצחק

קיבל מכתב ברכה בלשון הקודש, בנוסח הרגיל,

לרגל נישואי נכדתו, ואנחנו קיבלנו מכתב מהרבי

ברוסית, בכתב יד המזכיר, על דף רגיל, לא נייר

מכתבים רשמי וללא חתימה של שמו הק' של הרבי

אלא 'זיידע', כנהוג באותם ימים.

"כהשלמה אציין עוד שהחתונה שלנו בריגא

באותה שעה הייתה ביטוי מובהק לכך שאף על פי

שהשלטון הקומוניסטי הוא עדיין בכל תוקפו, כאמור

מדובר על קיץ תשכ"ח, החיים החסידיים נמשכים.

על אף המרחק הגדול מסמרקנד ומטשקנט, עשרות

בני משפחה ומכרים הגיעו לחתונה הן מהערים

הללו הן ממוסקבה והן ממקומות נוספים. מסדר

הקידושין היה הרב החסיד ר' יהודה בוטרשוילי

ע"ה )'יהודה קואשער'( שבא במיוחד ממלכובקה

שבפרוורי מוסקבה וגם קיבלנו לא פחות מ־120

מברקי ברכה מקרובים וידידים, בהם, כפי שזוגתי

שתחי' זוכרת, מברק מאביך, הרה"ח ר' חיים עוזר

מרינובסקי ע"ה, שאיתו ועם משפחתו היינו,

נבדלח"ט, בידידות גדולה בטשקנט, והוא היה גם

בידידות גדולה עם חותני ר' נוטקע ע"ה, שהתחילה

בשהותם בסמרקנד בשנות מלחמת העולם השנייה.

"השמחה הגדולה בחתונה נמשכה עד אור הבוקר

ורוב האורחים נשארו גם לכל השבוע של ה'שבע

ברכות'. בריגא היו אז כעשר משפחות חב"דיות

שהיה אפשר להתארח אצלן וכולן פתחו את הבית

ואת הלב לאורחי החתונה )בהזדמנויות כאלה,

כאשר לפעמים היה צורך לארח אורחים רבים

בצפיפות גדולה, היו משתמשים בביטוי 'שלאף

גיכער, מ'דארף דעם קישן' – תישן מהר יותר,

צריכים את הכרית...(. למשפחת ר' שמעון גוטמן

ורעייתו ע"ה היה בית גדול יחסית ושם לנו אורחים

רבים יותר, ושם נערכו גם סעודות השבת באווירה

חסידית חמה מאוד.

"כאמור, זה היה ערוץ ההתכתבות עם הרבי, וכך

קיבלנו את הברכה לחתונה ישירות. מעניין לציין

כי למעשה נושא השידוך שלנו נמסר לרבי גם בדרך

נוספת:

"בקיץ תשכ"ז, ממש בימים שבהם כתבנו לרבי

על השידוך, ביקר בריגא מזכירו של הרבי ר' ניסן

מינדל ע"ה. הוא היה במקורו מריגא והגיע לבקר

קרובי משפחה. הוא בא עם אשתו וכמדומני שהם

ביקרו אצל אחותה. הוא הכיר את חותני וגם הוא

רשם את השמות שלנו לברכה לרבי ואפילו צילם

אותנו במצלמה שהייתה לו. עם זאת התשובה

ה'רשמית' הגיעה כאמור במכתב לסבא ר' נחום

יצחק, כפי שסיפרתי".

הפגישה עם 'בוירה

של פאניה'

"המאורע השני שחווינו ברוסיה, שבו הקשר

שלנו עם הרבי קיבל ביטוי מיוחד, הוא המעשה

הבא.

"מדובר על חורף תשל"א. יום אחד, אני זוכר

שהיה זה יום שישי, קיבלנו מברק מבן דודי ר'

גרשון־דובער שיף, שגר אז בסמרקנד: 'בוירה

של פאניה נמצא במוסקבה. לפרטים תתקשרו

לליובה'. עד מהרה הבנו בדיוק במה מדובר. בוירה

בנה של פאניה הוא לא אחר מבן דודנו ר' גרשון־

דובער יעקבסאן )כולנו נכדים, בני בנותיו, של

אותו סבא – החסיד התמים ר' ירחמיאל חדש

ע"ה, מחשובי התמימים בישיבת תומכי תמימים

בליובאוויטש שבליובאוויטש(. כפי שאתם בוודאי

יודעים, יעקבסאן היה גר בניו יורק, ליד הרבי,

והיה עורך העיתון ביידיש 'אלעמיינער זשורנאל',

ומובן שהתרגשנו מאוד מהאפשרות לפגוש חסיד

שנמצא כל הזמן ליד הרבי ועוד קרוב משפחה.

'ליובה' הוא ר' אריה לייב שיף, הגדול שבאחים

שיף שגר במוסקבה, ודרכו היינו צריכים לקבוע

איך ומתי להיפגש עם האורח מ־770.

"מיד אחרי השבת התארגנו לנסיעה מטשקנט

למוסקבה. אני זוכר שבאותה טיסה היו הוריי, אחי

ר' שלום בער ע"ה וזוגתו שתחי', אחי ר' חיים

אלעזר ע"ה שעדיין היה בחור, ר' בצלאל שיף וזוגתו

וגם הדודה דובה, אחות נוספת של אימא ע"ה.

הגענו למוסקבה והתארחנו אצל קרובי משפחה

וחברים. חלק מאיתנו היו אצל ר' אריה לייב שיף

ואחרים אצל חותנו ר' אברהם קוגן ומשפחות

נוספות. אשתי זוכרת שאת הקשר הראשוני

במוסקבה יצר ר' גרשון־דובער יעקבסאן כאשר

הלך לטבול במקווה ושם פגש את ר' נתן קנלסקי,

וממנו הוא הבין איך להגיע לר' אברהם קוגן וחתנו

ר' אריה לייב שיף. אחרי הקשר הראשוני עם ליובה

שיף כבר התנהלה איכשהו תקשורת של תיאום

פגישות וביקורים.

"אני זוכר שסיכמנו כי לטובת השמירה על

החשאיות ולמען הזהירות שלו, מאחר שהגיע

כתייר וכמובן עקבו אחריו על כל צעד ושעל )הוא

סיפר שבכל פעם שיצא מהמלון סידר את חפציו

בצורה מסוימת ותמיד כשחזר, הם היו מונחים

בצורה אחרת, שונה מזו שבה הניח אותם...( –

הוחלט שלא ניפגש איתו כולנו יחד אלא בכל פעם

יפגוש יחידים או זוגות. הפגישה שלו איתי ועם

אשתי נקבעה בכיכר האדומה. השיקול היה שזה

מקום לגיטימי לתייר לשהות בו וגם חשבו שקל

יותר שלא למשוך תשומת לב דווקא במקום שיש

בו קהל גדול, ואילו אם ניפגש במקום שקט, זה

יעורר חשד רב יותר.

"אני זוכר שהוא סיפר לנו שזמן רב הוא מבקש

את הסכמתו וברכתו של הרבי לנסיעה לרוסיה

והרבי לא הסכים, ורק לאחרונה הרבי הסכים ונתן

לו את ברכת הדרך, וגם הנחיות מה ואיך לעשות

ומה ואיך לא לעשות במהלך ביקורו ברוסיה. פגישה

"תוך כדי

ההתוועדות

העבירו מיד

ליד את ספר

'היום יום'. בגלל

הפחד והרצון

למשוך תשומת

לב מעטה ככל

האפשר, מי

שקיבל את

הספר לידו

לא הניח אותו

על השולחן

אלא על

ברכיו, בצורה

מוסתרת"

בנחלת הר

חב"ד שבקריית

מלאכי מכירים

אותו כאחד

מנכבדי וותיקי

השכונה וראש

משפחה שבניה

הם משפיעים

ושלוחים רבי

פעלים.

76 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 77

נוספת נפגשנו איתו בגני התערוכה של מוסקבה.

שוב, בהנחה שעדיף להיפגש ולשוחח דווקא

במקומות הומי אדם.

"הפעם היחידה שבה פגשתי מישהו מחצר הרבי

עד אותו ביקור של יעקבסאן הייתה כשראיתי לזמן

קצר את ר' ניסן מינדל בריגא, אבל לא הזדמן

לי לשוחח ולהתוועד איתו. בשנת תשכ"ד ביקר

ברוסיה בשליחות הרה"ח ר' בנימין כץ ע"ה וביקורו

היה חשוב מאוד לחיזוק הקשר של אנ"ש ברוסיה

עם הרבי, אבל גם אותו אני אישית לא פגשתי.

וכמובן, ההזדמנות לפגוש בן דוד שבא היישר

מ־770 הייתה מרגשת מאוד. בלענו בשקיקה כל

תיאור שלו על מה שקורה אצל הרבי, התפילות,

החגים וכו'. בין השאר נחרט בזיכרוני במיוחד

הסיפור שבאחת השנים, כשהגיע הרבי ל'תשליך'

בראש השנה בגן הבוטני, השער היה סגור והרבי

לא היסס וקפץ מעל השער...

"כל מפגש איתו היה סיפור בפני עצמו. פעם

קבענו שאני ואשתי ואיתנו אחי לוזיק נפגוש אותו

באיזה מקום, כמדומני בגני התערוכה. יצאנו מבית

משפחת קוגן, וכמו שהיה רגיל במוסקבה, עצרנו

רכב ברחוב וביקשנו להסיע אותנו ליעד בתשלום.

רק התחלנו לנסוע ומיד הבחנו שרכב שכנראה

המתין כבר קודם לכן ליד בית קוגן, עוקב אחרינו.

התלבטנו מה לעשות והחלטנו שלוזיק יצא מהרכב

ויתקדם רגלית לכיוון אחר, ולפחות אני ואשתי

נמשיך לפגישה, אבל זה לא עזר להתחמק מהמעקב,

כי העוקבים עשו בדיוק את אותו הדבר. אחד מהם

יצא מהרכב והתחיל ללכת רגלי בעקבות לוזיק...

"כשהגענו, כבר היה ברור שלפחות אחד

מהנוסעים אחרינו ברכב, עוקב אחרינו כעת בתוך

מתחם גני התערוכה. בניסיון להפחית את החשד,

הסתובבתי אחורה ושאלתי אותו היכן אפשר לקנות

כאן סיגריות. הוא לא התבלבל, המשיך לשמור

על ארשת פנים קפואה והסביר לי באדיבות איך

מגיעים לקיוסק שליד הכניסה. כך או כך, באותו

יום לא נפגשנו עם גרשון יעקבסאן.

"לקראת סיום שהותו במוסקבה, וככל הזכור לי

ביקורו נמשך שבוע, כל אחד מאיתנו מסר לו, בעל־

פה כמובן – לא העזנו למסור לו דברים כתובים

– בקשות ברכה מהרבי. לכולם הייתה בקשה כללית

משותפת – לזכות לצאת סוף סוף 'מאחורי מסך

הברזל' ולהתראות עם הרבי פנים אל פנים. נוסף

על כך היו לכל אחד בקשות פרטיות משלו. אנחנו,

למשל, היינו כשנתיים וחצי אחרי החתונה וביקשנו

ברכה לזרעא חיא וקיימא".

השוטרים התפרצו

באמצע התפילה

"בשבת שבה שהה האורח מ־770 במוסקבה, לא

פגשתי אותו. הוא היה תייר רשמי והיה צריך ללכת

להתפלל בבית הכנסת הגדול הרשמי בארכיפובה

ולשם אנחנו דווקא לא הלכנו, מסיבות מובנות.

המבוגרים, אבא ור' אברהם קוגן, הלכו להתפלל בין

החסידים במרינה רושצה שהיה יחסית לא רחוק

מבית קוגן. אבל אנחנו הצעירים פחדנו שאם נלך

לשם, זה לא יהיה טוב לא לנו ולא להם, והלכנו

להתפלל במניין שהיה בבית פרטי. אני מספר את

כל זה כדי להמחיש עד כמה אף שמדובר בשנת

תשל"א, כמעט עשרים שנה אחרי מות סטאלין

בשנת תשי"ג ואחרי שחומות מסך הברזל התחילו

להיסדק, בכל זאת הפחד היה גדול. ולא בכדי. כפי

שסיפרתי, הם עקבו אחרי יעקבסאן ואחרינו כל

העת ובשבת הדבר הגיע לשיא.

"המניין הפרטי שבו התפללנו היה באזור

שקט בדירה בקומה השמינית של בית מגורים,

והיה נראה שהכל מתנהל בשקט ובשלווה, אבל

לתדהמתנו, בעיצומה של תפילת שחרית בשבת

בבוקר, כשהמניין עמד ב'ויברך דוד', נשמעו דפיקות

עזות על הדלת. נאלצנו לפתוח. בפתח היו שני

שוטרים של מה שנקרא 'שיטור אזורי'. ברוך ה' לא

המשטרה החשאית, הקג"ב, אבל בהחלט לא נעים.

אחריהם היו עוד שישה, מעין מתנדבים אזרחים.

"הם נכנסו והתחילו לתחקר אותנו מי אנחנו

ומאין אנחנו ולמה התכנסנו ומה הקשר בינינו וכן

הלאה. בנו של ר' אברהם קוגן, ר' אייזיק )חתנו

של הרב ר' יהודה בוטרשוילי שהזכרתי קודם

לכן(, שהיה מקומי, היה הכי 'כשר' וניסה לטעון

שהכל בסדר והאורחים, כלומר אנחנו, באו לביקור

משפחתי תמים. ואילו בעל הבית, יהודי מבוגר

שהיה אלמן, אמר שאשתו נפטרה וההתכנסות היא

תפילה לזכרה.

"אף שלכאורה לא תפסו אותנו ב'עבירות

חמורות', השוטרים טענו כי יש כאן בית כנסת

הפועל שלא כחוק ואנחנו נאשמים בהתכנסות

אסורה. כעסם גבר כשאמרנו שלאף אחד מאיתנו

אין תעודה מזהה כי אנחנו לא מטלטלים שום

דבר בשבת. אייזיק קוגן אמר להם כי כל התעודות

נמצאות בבית הוריו. השוטרים הורו לטלפן לשם

ולדרוש שיביאו את התעודות אבל הוא הסביר

שאיש מבני הבית לא יענה לטלפון בגלל קדושת

השבת. וכך אכן היה. השוטרים החליטו שאי אפשר

להניח לנו בלי לראות את התעודות ולרשום את

פרטי ה'תקרית' ולכן אמרו שכעת כולנו ניסע לבית

קוגן.

"עכשיו הכעס שלהם גבר ביתר שאת, כאשר

הם הורו לנו לבוא אחריהם ואנחנו אמרנו פה אחד

ובתוקף שאנחנו יכולים לבוא רק ברגל, כי אנחנו

לא נוסעים בשבת. אבל הם לא ויתרו ונאלצו

ללוות אותנו רגלית. זה היה יום חורפי קר וגשום

והמלווים לא הפסיקו לרטון ולקלל על כך שהם

נאלצים ללוות אותנו ברגל ולא לנסוע באוטו.

מבית קוגן המשכנו לתחנת המשטרה, שוב ברגל

כמובן. בתחנה כל אחד מאיתנו מסר את הפרטים

האישיים שלו, כולל כתובת המגורים והסבר על

מטרת ביקורו במוסקבה, אם אינו מקומי. אגב, אני

זוכר שזה היה בתאריך 29 בינואר למניינם, כי זה

תאריך הלידה הלועזי שלי.

"אחרי ה'חקירה' נאמר לנו שאנחנו יכולים

ללכת הביתה, אבל אנחנו חזרנו ואמרנו שאנחנו

לא מטלטלים בשבת ולא נוכל לקחת את המסמכים

האישיים שלנו. אז מה נעשה? שאלו השוטרים.

מצידנו, אמרנו, אנחנו יכולים לחכות כאן עד צאת

השבת... אתם לגמרי לא נורמליים?! צעק עלינו

הפקיד ואמר – לכו מכאן ותבואו בערב לקחת את

התעודות. וכך היה".

ד"ש מהרבי

"זמן מה לאחר שובו לאמריקה, אבי ר' מענדל

גורליק ע"ה קיבל מכתב מאחיינו ר' גרשון־

דובער יעקבסאן. היו שם גזירים מתוך העיתון

'אלגעמיינער זשורנאל' שהוא ערך והוציא לאור,

ובין קטעי העיתונות היה גם מכתב ממנו ובו הוא

דיווח שכל הבקשות נמסרו, והיה ברור שהוא

מתכוון שכל מה שביקשנו במוסקבה למסור לרבי,

נמסר לתעודתו וניתנו ברכות שהמשאלות יתקיימו

'למטה מעשרה טפחים'.

"מאז הוא היה שולח מפעם לפעם עוד קטעים

מהעיתון ושמחנו במיוחד כשבין הדברים היו

דיווחים על הרבי ועל השיחות. למשל, זכור לי

שבאופן מיוחד הייתה אצלנו התפעלות כשקראנו

שהרבי אמר בשיחה על השואה שלא מתפקידנו

להצדיק את הקב"ה על מה שאירע, אנחנו מצידנו

צריכים תמיד לבקש מהקב"ה ואפילו לתבוע שלבני

ישראל יהיה טוב בטוב הנראה והנגלה.

"כמענה ישיר לבקשות של כולנו לזכות לקבל

היתר יציאה מרוסיה, כתב לנו הרבי לנסוע לציון

של אביו, הרב הגאון המקובל רבי לוי יצחק,

וגם נשלחה לנו תמונה של הרבי כסגולה בדרך,

ונאמר לנו שככל שיצטרכו יוכלו לעשות העתקים

מהתמונה.

"זו הייתה תחילתה של פרשייה נוספת, והיא

העיסוק בשיפוץ המצבה של רבי לוי יצחק, נושא

שעמד במוקד היחידות הראשונה שלי אצל הרבי

בשנת תשל"ב, ועל כך כבר סיפרתי בהרחבה

בהזדמנות אחרת". n

החתונה קיבלנו "לקראת

מכתב מהרבי

ברוסית, בכתב

יד המזכיר, על

דף רגיל, לא נייר

מכתבים רשמי

וללא חתימה

של שמו הק'

של הרבי אלא

'זיידע'"

קייטרינג גורמה

תפריט מכירה

מחיר סלטים

ל100 גרם

חומוס 3.3₪

מטבוחה 3.3₪

חציל בתחמיץ 3.3₪

גזר מרוקאי 3.3₪

סלק 3.3₪

כרוב לבן וירק 3.3₪

כרוב סגול במיונז 3.3₪

תירס פטריות וירק 3.3₪

פלפל חריף 3.3₪

פלפל קלוי מתוק 3.3₪

עגבניות שרי 3.3₪

מסייר (ירקות מוחמצים) 3.3₪

חציל רומני 3.3₪

חציל במיונז 3.3₪

חציל בטעם כבד 3.3₪

טחינה לבנונית 3.3₪

סלט ביצים 3.3₪

סחוג 3.3₪

חילבה 3.3₪

מחיר בשרים

ל100 גרם

חזה בקר ברוטב ברביקיו 5.9₪

כרעיים עוף בגריל 5.7₪

פלפל ממולא 5.5₪

שניצלים 5.7₪

פרגיות 11₪

שווארמה פרגית 11₪

חזה עוף 5.7₪

חמין בשרי עם אסאדו 9.4₪

ירכיים בשום ודבש 5.7₪

כבדים 14₪

גם אוכל ברמה גבוהה, גם כשרות מהודרת וגם המחיר המשתלם ביותר

אוכל ביתי גורמה מוכן כל יום שישי • בשעות: 00:13-00:08 • רחוב ביאליק 2) צמוד לבית חב"ד)

עופר 3996612-050

אטרקטיביים אטרקטיביים אטרקטיביים מחירים

אוכל ברמה גבוהה, גם כשרות מהודרת וגם

שחיטה לפי חומרת מרן הבית יוסף והרמ״א

כשר למהדרין בהשגחת רבנות נ״צ

ניתן להזמין

קייטרינג לאירועים

עשיר ומגוון

מחיר דגים

ל100 גרם

פילה מושט מרוקאי עם

גרגירי חומוס

5.6₪

קציצות דגים 5.6₪

נסיכת הנילוס 5.6₪

גפילטע פיש 5.6₪

סלמון 11₪

דג מלוח אמיתי 13₪

מחיר תוספות

ל100 גרם

אורז לבן 7.2₪

אורז פיצוחים 3.3₪

אורז אדום 3.3₪

תפוח אדמה צהוב 7.2₪

תפוח אדמה אדום 7.2₪

תפוח אדמה עם רוזמרין 7.2₪

שעועית ירוקה עם סויה

ושומשום

3.3₪

זיתים מרוקאים 9.3₪

פטריות שלמות עם בצל 9.5₪

קוסקוס 7.2₪

מרק לקוסקוס 7.2₪

טנזיה 6.6₪

אנטיפסטי 9.3₪

שונות

קוגל ירושלמי 18₪

פשטידת פטריות 18₪

קרפלך תפו״א 4.4 ₪ל100 גרם

חמין פרווה 3 ₪ל100 גרם

חלת ויז’ניץ 15₪

ליחידה קינוחים (פרווה) מחיר

מיני קוקילידה 9.5₪

מיני קראנץ’ 9.5₪

מיני סניקרס 9.5₪

מיני סברינה 9.5₪

*מ-10 יח׳ ומעלה

מחיר מטוגנים

ל100 גרם

סיגרים 4.4₪

פסטלים 4.4₪

קובה 4.4₪

אגרול 4.4₪

כדורי פירה 4.4₪

78 | כפר חב"ד | גיליון 1863

דבר

העורך

הוא בכלל היה ר"מ צעיר, כשהחליט

מה שהחל כעלון כפרי־פנימי, הפך בתוך להקים עיתון שיגן על כבודו של הרבי <

שנים אחדות לשופר המשמיע בקול

תרועה את דעתו הקדושה של הרבי

הליטאית ונשמתו נמשכה בצעירותו לרבי האברך בן העשרים ושש, שגדל בערוגה את בשורת חב"ד לכל קצוות תבל < במלחמות הקודש במגוון נושאים ומביא

ולתורת החסידות, לא נרתע מהתגובות

לגיבוי מלא מהרבי ולברכותיו הקדושות שקיבל בימי הבראשית ולאורך השנים זכה

הרב אהרן דב הלפרין עשרות שאלות, כהן הניח על שולחנו של העורך הראשי < ארבעים שנה אחרי, העורך מנחם

אישיות וכלליות. זה נגמר בריאיון מקיף,

שלולא קצרה היריעה, היה ממלא גיליון

מורחב • ארבעים שנה אקוט בדור

מנחם כהן

צילום: שניאור שיף

ו י ה י ב ש נ ת ה א ר ב ע י ם : ה ע ו ר ך ה ר א ש י ש ל ' כ פ ר ח ב " ד ' ב ר י א י ו ן ג ל ו י ל ב ע ל ה ה ת ח ל ה ,

האתגרים, האכזבות, ההצלחות והתחושות בציון הדרך ההיסטורי. והוא חושף סודות

ארבעים שנה של אוצר

חסידי שבוע. הרב

הלפרין בשיחה, השבוע

80 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 81

בה. באותו יום סיכמתי עם ר' מאיר פרידמן שהיה

מנהל סניף צעירי חב"ד בכפר חב"ד, שאני מוציא

עיתון. וכל השאר היסטוריה"...

„היית אז ר"מ, ככה ויתרת על תפקיד תורני

חשוב, לטובת הוצאת עלון שלא ברור מה עתידו?

"אז עוד לא ויתרתי. עשיתי את זה תוך כדי

העבודה. רק כעבור חצי שנה שאלתי את הרבי,

והוא הורה לי להתמסר כליל לעיתון, והבנתי ששם

השליחות שלי".

„כיצד הגיבו בסביבה שלך, כשהתחלת פתאום

להוציא עיתון, דבר שממש לא היה מקובל אז?

"חלק הגיבו בהתפעלות, הרבה הגיבו בתימהון"...

„הסביבה המשפחתית שלך, ושל חברי הנעורים

שלך, לא בדיוק בקו של ליובאוויטש. איך הם ראו

את הלהט שלך בנושא?

"חברי הנעורים כבר לא היו לי, מהרגע שעברתי

כבחור לחב"ד. כל החברים היו חב"דיים. הסביבה

המשפחתית לא אהבה במיוחד כש'המודיע' שנשלט

אז בידי החוג הידוע – תקף אותי אישית בעיצומה

של המלחמה על כבוד הרבי".

„יש לך רקע קודם של כתיבה ועריכה מילדות,

או שזה משהו שצץ פתאום?

"לא, אין לי רקע של כתיבה. אבל שנה קודם

כשלימדתי באהלי תורה ערכתי חוברת הסברתית

יפה מאוד על הפרק הראשון במסכת גיטין".

„למה חשבת שעלון מקומי עם שם מקומי, אמור

בכלל לעמוד כמשוואה מול כוחות תקשורתיים

גדולים?

"לא חשבתי אז רחוק. פשוט הרגשתי שאני חייב

בימה להביע את מה שיש לנו לומר".

„האם עלתה אצלך פעם המחשבה: למה לי כל זה

ועדיף לחזור לחיים הנוחים בישיבה?

"לא. במיוחד לאחר שקיבלתי הוראה מפורשת

מהרבי להתמסר לעיתון וראיתי את היחס החיובי

המיוחד שלו".

„לא סוד שהרבי עקב מקרוב אחר התפתחות

העיתון והיה מעורב בלא מעט דברים הקשורים

בו. אתה זוכר מתי הייתה ההתייחסות הראשונה

של הרבי?

"חוץ מההוראה אליי, כפי שסיפרתי – הרב

לייבוב שאל את הרבי בתקופה הראשונה: האם

הרבי מרוצה מהעיתון. הרבי מחק את המילה 'האם'

והוסיף ביותר )כלומר מרוצה ביותר( וגם כתב אז:

'ולהוסיף מדור דפתגמים קצרים מדא"ח'".

„מה הייתה הכתבה הראשונה שאתה בעצמך

כתבת בעיתון?

"בהתחלה כתבתי כמעט את כל העיתון...

הכתבה הראשונה )בגיליון מספר 1 )הייתה ריאיון

עם המשפיע החסיד רבי משה ווישצקי ע"ה".

„איך בנית בעצם את הגיליון הראשון עם אפס

ניסיון תקשורתי? עם מי התייעצת, או שסמכת

על כישוריך?

"היו שני חברים שסייעו קצת באיסוף חומר,

ר' יוסף קמינצקי ור' איצ'ה ססובר. לקחתי מאמר

מודפס ישן של הרב טוביה בלוי, ותוך זמן קצר

הוא נכנס לעניינים ונעזרתי בו הרבה. את השאר

כתבתי בעצמי".

„מה היו המדורים הראשונים שהופיעו בעיתון?

"דבר המערכת, דבר מלכות, סיפור אישי,

חדשות. דע מה שתשיב )הרב טוביה בלוי(, שואל

ומשיב, שהשמחה במעונו, תמונה מיוחדת בגב

העיתון )יצחק רבין מבקר בזאל בכפר(. זה היה

בגיליון מספר 1 .מובן שמגיליון לגיליון נוספו עוד

מדורים וכתבות וכן הלאה".

„מה בעצם עמד מאחורי השם 'כפר חב"ד'?

"בהתחלה זה היה עיתון פנימי קטנטן וזה השם

הראשון שצץ לי בראש. בשלב מאוחר יותר כשכבר

היה בעיצומה של המלחמה על כבוד הרבי – היו

כמה עסקנים שבאו לרב לייבוב בטענה איך אברך

צעיר מחליט על דעת עצמו לנהל מלחמות ולפחות

שזה לא ייקרא כפר חב"ד שזה השם הרשמי של

הכפר.

"הרב לייבוב כתב לרבי וציין כי בקשר לשם

העיתון הוא מוכן להחליף, ואדרבה כיוון שהעיתון

כבר הפך לארצי אולי כדאי לקרוא לזה שם כללי

כמו 'בכרם חב"ד'. על הדבר הראשון הרבי ענה:

העיתון כפ"ח עושה רושם גדול וטוב מאד ודווקא

מפני זה יש קנאה גדולה מאד. על החלפת השם

הרבי ענה: עכ"פ עתה בוודאי לא – שהרי הם

יפרשום כניצחון וכו'".

„מה היה השלב שבו הבנת שהמקומון הקטן הזה

גדול יהיה?

"השלב הראשון ממש, היה בחורף תשמ"א כאשר

צעירי חב"ד המרכזי קיבלו עליהם את הוצאת

העיתון וזה שינה גם את גודלו וגם את תפוצתו.

"השלב היותר ממשי היה בחודש שבט תשמ"ב,

לאחר גיליון 32 ,כאשר בעקבות המלחמה שניהל

נגדנו חוג מסוים – החלטתנו ספונטנית להפוך

מדו־שבועון לשבועון".

„מי מימן את העיתון עד חורף תשמ"א?

"עד חורף תשמ"א מימנו 'הנהלת צא"ח בכפר

חב"ד', מחורף תשמ"א צא"ח המרכזי".

„איך בעצם משנים את חיי השגרה משיעורי

גמרא להתעסקות טכנית עם הדפוס, תקציבים

וכו'? כמה מהר התרגלת לזה?

"כשחדורים בתודעה שזו שליחות – מתרגלים

מהר".

„מה היה ההישג הראשון של 'כפר חב"ד'?

"מבחינתי ההישג הראשון היה כשהרבי כתב

שהוא מרוצה ביותר מהעיתון. נוסף לכך, אחד

ההישגים של 'כפר חב"ד' באותם ימים, הוא העובדה

שהציבוריות החרדית החלה לאמץ את העמדה

המתאים וההולם ביותר לגיליון ארבעים השנים

ל'כפר חב"ד', לא הייתי צריך להתאמץ יותר מדי.

היה ברור לי שאני עומד לקיים שיחה עם העורך

הראשי שלנו, הרה"ח ר' אהרן דב הלפרין, שאינו

נושא בתואר מייסד ונשיא כבוד, כפי שקורה בהרבה

מפעלים גדולים וחשובים ברבות השנים, אלא הוא

אדם שחי את העיתון, גם היום, אחרי ארבעים

שנה, כאילו היה מדובר בשנה הראשונה להופעתו.

האמת היא שזו תופעה מופלאה שלא רואים בכל

מקום. עייפות החומר, בכל זאת, היא תופעה

טבעית ואנשים נשחקים עם הזמן, בפרט בעבודות

תקשורתיות ותזזיתיות שמכניסות אותך לא פעם

למעגלי לחץ לא שגרתיים. אבל אצל ר' אהרן דב,

ועל זאת אני מעיד כמי שעובד לצידו במשך שנים

מספר, הניצוץ שמופיע בעיניים כשמונח על שולחנו

סיפור טוב, לא נעלם לרגע.

אז איך קם פתאום ר"מ צעיר בן עשרים ושש,

ומחליט להוציא לאור עיתון? שאלה זו ועוד

עשרות שאלות נוספות, אישיות וכלליות, הצבתי

על שולחן העורך הראשי. אספר לכם בכנות שהוא

לא ביקש לפסול שום שאלה, או להתחמק, והשיב

עליהן אחת לאחת. קוצר הזמן והשעה, לא אפשר

לי לשאול עוד שאלות רבות ומגוונות שהצטברו

אצלי במרוצת השנים, ובוודאי עוד חזון למועד

אי"ה.

„אז מי אתה, הרב אהרן דב הלפרין?

"נולדתי בירושלים, בשכונת בית ישראל, גדלתי

בשכונת פאג"י, למדתי בתלמוד־תורה שילה שהיה

התלמוד־תורה היחיד שלמדו בו בעברית באותם

ימים... אחרי סיום הלימודים בתלמוד־תורה,

עברתי לישיבת 'קול תורה' שנחשבה אז לישיבה

המצטיינת ביותר".

„מה ידעת על הרבי ובכלל על חב"ד בימי לימודיך

בישיבה הליטאית?

"בכללות ידעתי על חב"ד והרבי, אם כי בצורה

שטחית מאוד, כי סוף סוף באתי ממשפחה שיש

לה קשר גדול לחב"ד".

„מתי נשמתך החלה להתקרב לרבי?

"כבר בתחילת לימודיי ב'קול תורה' כשהתחלתי

להשתתף בשיעורי תניא שהתקיימו במחתרת

בידי הרב יוסף צבי סגל. למעשה את כל תהליך

ההתקרבות הרוחנית שלי ושל ידידי ר' שבתי

סלבוטיצקי באותן שנים ב'קול תורה' לחסידות –

סיפרתי בהמשכים לר' מנדי ברוד שעשה מזה בזמנו

סדרה בעיתון ושמה 'נשמה עם עצמה' )כמובן בלי

זיהוי שם המספר...(, שמאוחר יותר הפך לספר.

מומלץ מאוד לקרוא, במיוחד למי שנולדו בחב"ד

ולא תמיד מעריכים את היוקר הנפלא שחש מי

שמגיע מבחוץ".

„איך התקיים המעבר הזה, מישיבה ליטאית

ל'תומכי תמימים', ואיך בדיוק הגיבו החברים

שלך מ'קול תורה'?

"לקראת פסח תשל"א עברנו ארבעה בחורים

מישיבת קול תורה לתומכי תמימים בכפר, וזה חולל

רעש עצום בעולם הישיבות. מלבדי עברו אז עוד

שלושה בחורים, אחד מהם העילוי של קול תורה,

הרב שבתי סלבטיצקי, והתלמידים המצוינים הרב

יהונתן בורגן ע"ה ויבלחט"א הרב יוסף מאיר כהן.

"אתה צריך להבין", הוא מטעים, "שמהבחינה

הפרופורציונלית של מספר תלמידי הישיבה שהיו

אז בארץ – זה כאילו היום יעברו בבת אחת 50

תלמידים מצטיינים מפוניבז' לתומכי תמימים

בכפר"...

„אדלג ברשותך מעט קדימה: עד כמה הרקע הזה

השפיע עליך בשנים המאוחרות יותר, במלחמות

הקודש שניהלת במסגרת הוצאת 'כפר חב"ד'?

"מאוד השפיע. בשנים שלי בקול תורה נוהלה

בידי מי שנוהלה מלחמת הסתה נגד הרבי. זה היה

בתקופת ספר תורה של משיח, וזה הגיע לכך שלא

רצו לצרף את שבתי ואותי למניין... הנושא הזה

של כבוד הרבי וסיפור האמת על גדלותו וקדושתו

בציבור החרדי, בער בעצמותיי".

הרגע שבו הכול התחיל

שתי המילים האחרונות, 'בער בעצמותיי', יהיו

הטריגר, בהמשך חייו, להוצאת העיתון. העילוי

הצעיר הירושלמי הקים בית בישראל והתקבל

להוראה בישיבת תומכי תמימים בלוד ולאחר מכן

ב'אהלי תורה' בכפר. ואז חל המפנה.

„פתאום קם אברך בבוקר ומחליט להוציא עיתון?

איך ומתי זה קרה בדיוק?

"לפני 40 שנה הייתה הפעם הראשונה שבה נערכו

תהלוכות ל"ג בעומר בארץ הקודש. בתהלוכה בתל

אביב 000,100 ילדים קראו שמע ישראל. למחרת

אני פותח את 'המודיע' ורואה בעמוד הראשון

מחאה של ראש ישיבה מסוים על הקוסם שהיה

בתהלוכה ועל כך שחב"ד רוצים 'לטמא' את ילדי

ישראל רח"ל. זה זעזע אותי. מלחמת השנאה ברבי.

רציתי להגיב ולא היה איפה. 'המודיע' היה העיתון

החרדי היחיד. הנושא בער בי. ואז בספונטניות

החלטתי מיידית שחובה שתהיה לנו בימה להגיב

כשחשבתי

על המרואיין

זכה לברכות ועידודים מהרבי לאורך השנים. הרב הלפרין בשיחה עם כותב השורות

"מבחינתי ההישג

הראשון היה כשהרבי

כתב שהוא מרוצה

ביותר מהעיתון. נוסף

לכך, אחד ההישגים של

'כפר חב"ד' באותם

ימים, הוא העובדה

שהציבוריות החרדית

החלה לאמץ את העמדה

ה'ניצית' נגד מסירת

שטחים"

"סיפר לי פעם יהודי

שתמיד כשהיה

על הבעש"ט, היה קורא סיפורים

מתלונן: למה אין

יהודי כמו הבעש"ט

גם בדורנו? לאחר

שהתחיל לקרוא את

'בדידי הוה עובדא',

בעש"ט והחליט הבין שיש גם בדורנו

לנסוע אל הרבי"

"הרב לייבוב שאל את הרבי: האם הרבי מרוצה מהעיתון. הרבי מחק את המילה 'האם' והוסיף 'ביותר'". הרב הלפרין עובר

אצל הרבי

"בסופנטניות החלטתי מיידית להוציא עיתון". גיליון

מספר 1

82 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 83

הפרטים המדויקים?

"זה היה אחרי

שמונת העיתונים

הראשונים שבהם היו

בכל שבוע תמונות

ש ער ש ל הרב י.

כשהייתי אצל הרבי

בתשרי תשמ"א,

קיבלתי מסר מהרבי

שלא להמשיך בנוהג

זה".

„כיום, כשהמערכת

ב ר ו ך ה ' ה ל כ ה

וגדלה, עם כוורת

של אנשי עשייה

ועמל, מכותבים ועד

צבא של גרפיקאים,

ארצה שתחזור איתי

להתנהלות הטכנית

בימים ההם, ללא

מחשב, מסרונים, אי־

מיילים ושיחות טלפון כמו שיש היום.

"הייתי צריך לשבת ולכתוב כמעט הכול, לבד,

בכתב יד, בימים וגם בלילות. לנסוע לירושלים פעם

בשבוע באוטובוסים כדי 'להתיישב' עם הרב טוביה

בלוי שיכתוב מאמר. לחכות עד שיסיים ולקחת את

זה. להתקשר ל'ועד הנחות בלה"ק' כדי שר' מיילך

גורביץ יקריא לי את השיחה של השבת האחרונה

במהירות שיא )כי שיחות הטלפון היו יקרות ופקס

לא היה( עם המילים: נקודתיים, פסיק, סימן שאלה,

קטע חדש... לשבת אחר כך ליד מכשיר ההקלטה

כ־8 שעות כדי לכתוב את זה. לשבת בכל יום שני

עם הגרפיקאי שהדביק בצורה ידנית. ללכת ביום

שלישי עם כל החומר לדפוס. להסביר להם איפה

למקם כל תמונה... לחפש בלילה נוסע לניו יורק או

לנסוע לשדה התעופה כדי לשלוח לרבי עיתון בכל

שבוע, ולהתחיל להתכונן לעיתון הבא.

"וגם להשיג פרסומות כי ללייבוב לא היה מספיק

כסף... ידידי מספסל הלימודים ב־770 ,הרב יוסף

יצחק אהרונוב, היה אז מנהל המשק בבית הספר

למלאכה, ניגשתי אליו וביקשתי שיארגן לי מודעות

מאלו שמספקים את החלב והביצים לבית הספר...

והוא נרתם בשמחה, כך החל הקשר שלו לעיתון

עד שהתנדב להיות המנהל האדמיניסטרטיבי ואחר

כך המנהל של העיתון וכל השאר – היסטוריה.

לרב אהרונוב הייתה תרומה מכרעת להפיכת

העיתון מדו־שבועון לשבועון – מה שביסס אותו

משמעותית והפך אותו למעצמה תקשורתית

חסידית וזה הזמן להכיר לו את הטובה הגדולה,

בשמנו ובשם כלל הקוראים בעולם".

כשהרבי קורא

את העיתון

„סיפרת שהיית משגר לרבי אישית את העיתון.

היום קשה לנו, לדור הצעיר, להבין באופן מוחשי

את התחושה הזו. כמה זה ליווה את מלאכת

העריכה שלך?

"היה ברור לי כל הזמן מול העיניים שהרבי יקרא

כל מילה. מתוך תחושת האחריות הזאת הוצאתי

את העיתון בכל שבוע".

והיום? התחושה הזו עדיין מקננת בך?

"אחרי ג' תמוז תשנ"ד, קיבלתי על עצמי

בהחלטה נחושה, שברגע שלא תהיה לי עוד

תחושת האחריות בכל שבוע מכך שהרבי קורא

את העיתון – באותו רגע אתפטר מהעיתון. ברוך

ה', בכוחותיו של הרבי, אני, כמו כל חברי המערכת,

ממשיכים לחיות עם התחושה הזאת בכל שבוע.

אולי עושים טעויות. אולי נכשלים. בהחלט. אך

התחושה הזאת של האחריות כלפי הרבי שקורא

את העיתון, לא עוזבת אותנו".

„מלאכת עריכת עיתון היא מורכבת ומסובכת.

תבחר לי את האתגר הכי גדול שהיה לך במלאכה

הזו.

"להמשיך להוציא את העיתון גם בתקופות הכי

קשות, מבחינה כלכלית, כשרבים וטובים יעצו לי

להרים ידיים כי זה למעלה מכוחותיי. האמת שהם

צדקו. זה באמת היה למעלה מכוחותיי. אבל לא

למעלה מכוחותיו של הרבי"...

„מה הדבר שאתה מתחרט עליו ושהיית עושה

אחרת?

"הדבר שאני הכי מתחרט עליו הוא שבמשך

כ־20 שנה נטלתי על עצמי לשאת בעול הכלכלי

של העיתון יחד עם העריכה. זו הייתה משימה

מפרכת שגבתה ממני מחיר, אף שזה נעשה כאילו

מחוסר ברירה. לולא כוחותיו של הרבי – לא הייתי

מחזיק מעמד. אני מתחרט על שלא השכלתי מיד

בהתחלה למצוא מנהל טוב ומוצלח שכל האחריות

הכספית תהיה עליו".

„לא מעט פעמים התייחס הרבי לעיתון, חלק מהן

גוללת בסדרה המפורסמת 'מאחורי הקלעים' וחלק

אחר פורסם במוסף 'השופר' שיצא לאור לפני כמה

שנים. מה היחס הכי מיוחד של הרבי שנחרט אצלך

ומלווה אותך?

"בראש וראשונה, כמובן המכתב המיוחד והנדיר

לגיליון החמש־מאות. ומבחינה אישית – הפתק

המצמרר שהרבי כתב לרעייתי המנוחה מרת חיה

ברכה ע"ה ימים ספורים לפני פטירתה: 'נשים

שבדור האחרון דגלות בזכותן כל בני־ישראל

נגאלים )כימי יצ"מ(, והיא בתוכן ובראשן כיוון

שחלק לה בהפצת דא"ח ע"י "כפר חב"ד" דבעלה

שיחי''".

„בשיחות בינינו אתה מרבה לדבר איתי על

ה'חוצה' של העיתון והאחריות, ואני תמיד חושב

לעצמי: ומה עם ה'פנימה', לא מגיע להם במה

רעיונית־פנימית שתעסוק בסוגיות שלנו בלי

לחשוש כל הזמן מה'חוצה'? האם תש"מ היא

תש"פ?

"בעשור האחרון העיתון שינה כיוון מבחינה

מסוימת ומדבר הרבה מאוד אל הפנימה – תוך

זהירות גדולה שלא להזיק ל'חוצה' כי הייתה

חשובה מאוד לרבי ההשפעה על ה'חוצה' באופן

שקשה לתאר – בעיקר בזכות העורך הצעיר

והכישרוני ר' מנחם כהן שהצליח להתאים את

העיתון בצורה נפלאה לקהלים חדשים גם בתוך

חסידי חב"ד )ר' מנחם כהן השמיט שורות אלו,

והכנסתי אותן בעריכה ללא ידיעתו – א.ד.ה(".

„לפני זמן מה נתקלתי בקטע וידאו שבו הרבי

מורה לרב מארה"ב, בעיצומה של התוועדות,

להתראיין ב'כפר חב"ד'. מה קרה שם בדיוק?

"בהתוועדות י"ט כסלו תשמ"ו זכיתי להיות אצל

הרבי. לפנות בוקר, עם סיום ההתוועדות, הגעתי

לבית האכסניה שלי. כעבור כמה שעות, בבוקר,

קיבלתי שיחת טלפון מידידי ר' נפתלי גרינוולד,

תושב קראון הייטס: 'האם אתה יודע שאתה צריך

ה'ניצית' נגד מסירת שטחים, בניגוד מוחלט לעמדה

שרווחה עד אז בכל העיתונות החרדית בעד מסירת

שטחים. 'כפר חב"ד', במאבקו ובמאמריו מדי שבוע,

הביא לכך שהעמדה וההשקפה בציבוריות החרדית

בעניין זה השתנו מקצה לקצה".

„בהמשך למענה הזה, הבחנתי בלא מעט מענות

של גיבוי שקיבלת מהרבי, גם בצמתים לא נעימים

מול גופים שונים. איך אתה מסביר את זה,

כשמדובר באברך צעיר לימים, מול גופים בעלי

משקל?

"קשה לי ולא נעים לתת הסבר. בכל זאת אוכל

לומר, כשעושים משהו שלא מעורבב בו שום

שיקול אחר פרט לכבודו של הרבי – יש סייעתא

דשמיא".

„מה ענית למי שאמר: מה 'צוציק' בן 26 מנהל

את ענייני הציבור של חב"ד?

"בדרך כלל לא עניתי. כי לא יכולתי לפרסם אז

שיש לי גיבוי מוחלט מהרבי".

ההוראה מהקודש

פנימה

לאורך ארבעים שנות העיתון, הופיעו

פה מדורים רבים ומגוונים, חלק מהם הפכו

לחלק בלתי נפרד משולחן השבת החסידי

של אנ"ש ומקורבים רבים. חלק מהמדורים

באו וחלפו, חלק נשארו ונתקבעו. לחלק

מהמדורים יש תרומה מכרעת במהפכות

של ממש, כמו הסדרה שיזם הרבי 'חב"ד

בעולם'. במהלך השנים העידו לפניי כמה

וכמה שלוחים, שאחת הסיבות המכריעות

שלהם ליציאה לשליחות, היא מדור זה, שפרש

בפניהם מדי שבוע מסכת לוהטת של מסירות

נפש, בשליחות הרבי".

איזה מדור, לדעתך, היה המדור המוצלח ביותר

בעיתון במשך כל השנים?

)מתלבט( "קשה מאוד לתת ציונים ודירוגים.

אבל הייתי מציין שלושה מדורים במיוחד: ראשית,

'בדידי הוה עובדא'. זה מדור שהייתה לו השפעה

עצומה על כל סוגי הקוראים. ההצלחה נבעה גם

מהתנאי שהצבנו לעצמנו – להשתדל, ככל הניתן,

שכל סיפור יסופר ממקור ראשון. אפילו יהודים

שאינם מגדירים עצמם בכלל חסידים, קראו

'מופתים' גלויים של הרבי וזה עורר אצלם תגובות

עצומות. סיפר לי פעם יהודי שתמיד כשהיה קורא

סיפורים על הבעש"ט, היה מתלונן: למה אין יהודי

כמו הבעש"ט גם בדורנו? לאחר שהתחיל לקרוא

את 'בדידי הוה עובדא', הבין שיש גם בדורנו

בעש"ט והחליט לנסוע אל הרבי.

"שנית, המדור 'מחשבת החסידות' של הגה"ח

הרב יואל כהן שליט"א. זה פשוט חולל מפנה

עצום בציבור החרדי. במשך שנים רבות, תלמידים

בישיבות לא־חסידיות ישבו ולמדו בעיון את

'מחשבת החסידות'. וצריך לציין שתורת החסידות

לא הייתה מגיעה אליהם בשום דרך אחרת. אני

יודע על ראש ישיבה ליטאי מפורסם שהיה שולח

מדי שבוע את אחד מתלמידיו לקנות 'כפר חב"ד'

כדי לקרוא את 'מחשבת החסידות'. אחד מגדולי

התורה הוותיקים התבטא פעם לפני בני ביתו:

'עשרות שנים אני שומע תקיעת שופר, אבל רק

לאחר שלמדתי את מאמרו של הרב יואל כהן

בעניין ראש השנה, אני יודע מה זה ראש השנה

ומה זה שופר'. אגב, בשעתו קיבלנו הוראה מהרבי

להדפיס את הדברים בצורת ספר ערוך, וברוך ה'

הספר הודפס על ידי ספריית אש"ל.

"מדור שלישי נוסף שזכה להצלחה עצומה הוא

'חב"ד בעולם'. בעצם זה היה הרבה יותר מסתם

הצלחה. הרי זה ממש חולל מהפך בתפיסת העולם

של הרחוב החרדי. ציבור שלם וגדול של יהודים,

שלא ידע כלל על פעילותה העצומה של חב"ד,

התחיל פתאום לגלות עולם חדש בסקרנות רבה.

זה באמת מדור שעד היום מעורר הדים עצומים.

"הכל התחיל בסוף קיץ תשמ"א, אז נשלחתי

בידי הרבי לבקר אצל השלוחים בלוס אנג'לס

וסביבותיה. הרב חדקוב קרא לי לחדרו הקטן

ב־770 ואמר לי: 'הרבי התעניין כמה זמן בדעתך

להישאר כאן, ואם בכוונתך להישאר עד אחרי

החגים – היה מן הראוי לנצל את הזמן עד ראש

השנה כדי לבקר אצל שלוחים, ואחר כך תערוך

כתבות על הפעולות שלהם'.

"מיד אחרי אותה שיחה נקראתי לחדרו של

הרב משה קוטלרסקי, איש ה'מרכז לענייני חינוך',

העומד, מטעם ה'מרכז', בקשר רצוף עם השלוחים.

'מחר בבוקר', הודיע לי הרבי קוטלרסקי, 'אתה

יוצא ללוס אנג'לס ובמשך כמה ימים אתה מבקר

בכמה וכמה בתי חב"ד בקליפורניה. העניין כבר

תואם וסודר עם השליח הראשי הרב שלמה קונין'.

זו הייתה בעצם הפעם הראשונה שבה יצאתי

בשליחות עיתונאית ממש, ובכך נפתחה למעשה

הסדרה 'חב"ד בעולם'.

"באותם ימים אף אחד לא שמע על בתי חב"ד.

בקושי בתוך חב"ד שמעו משהו על זה. וכל כתבה

כזו ריגשה בכל פעם מחדש. סיפר לי בשעתו אחד

מראשי העסקנים של אחת החסידויות הגדולות,

שבשטיבל שלהם מחכים מדי שבוע ל'כפר חב"ד'

בקוצר רוח, כדי לקרוא את 'חב"ד בעולם'".

„כתבת לרבי על החוויות שלך מהנסיעה הזו

לקליפורניה?

"בהחלט, כשחזרתי מאותו מסע ראשון של 'חב"ד

בעולם' בלוס אנג'לס וסביבותיה – נתבקשתי על

ידי הרב חדקוב לכתוב דו"ח לרבי. כתבתי בקצרה

על המהפכה הרוחנית שנוכחתי בה במו עיניי, ועל

כך שבכוונתי לפרסם החל מהגיליון הקרוב סדרת

כתבות על המקומות שהייתי בהם.

"תוך דקות ספורות מאז הכנסתי את הדו"ח,

מחפש אותי מזכירו של הרבי ומוסר לי את

תשובתו הקדושה: 'אין להתפלא כלל

על גודל ההצלחה דשם. שהרי הובטחנו

"יגעת ומצאת" – שלא לפי ערך היגיעה

כלל'.

"אני זוכר עד היום את שאגת

השמחה שהשמיע הרב קונין בטלפון

כשהתקשרתי לקליפורניה לספר לו על

התשובה המיוחדת של הרבי...

"במשך כמה שבועות פורסמה הסדרה

'חב"ד בקליפורניה' – תחת הכותרת

'שכינה במערב' – והגיעו הדים חיוביים

מאוד, לא רק מציבור חסידי חב"ד שגילו

עניין רב בסדרת הכתבות על השלוחים,

אלא גם מחוגים רחבים בעולם החרדי.

גם אני עצמי נדהמתי מההיקף והעוצמה

של הפעילות שנחשפה לנגד עיניי, ולא פחות –

מהמון סיפורי 'מופתים' מרתקים שהמשותף לכולם

הוא העובדה שבמוקד הסיפור ניצב השליח שיצא

למלא את שליחותו של הרבי נשיא הדור וזכה

לסיוע 'שמימי'.

"במשך השנים הבאות נוכחתי לראות במו עיניי

כיצד השלוחים הם שחיים עם הרבי והוראותיו

ועידודו 24 שעות ביממה. הם שהרבי הוא דם

ליבם ותמצית נשמתם, שרק בכוחו ובעידודו

מצאו בעצמם כוחות לקיים את ה'לך לך מארצך

וממולדתך ומבית אביך'. ממש כפי שהרבי בעצמו

ענה במענה על אחד הדיווחים מביקור אצל כמה

שלוחים ברחבי צרפת: '...ות"ח על שימת לבבו

לכתוב לי רשמיו... שפגש בעת ביקורו בכמה

ערים... ולמותר להדגיש שראויים וזקוקים הם

לעידוד, כיוון שמקיימים בעצמם, כלשון הכתוב,

"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך", במדינה

זרה ולשון זרה ותנאים קשים וכו' בשליחות מצווה

להפיץ היהדות, התורה ומצוותיה, במקומות נידחים

מבחינת מצב היהדות שם...'.

"באותה תקופה ראשונה של הסדרה 'חב"ד

בעולם' קיבלתי שיחת טלפון מרגשת ממזכ"ל

אגודת ישראל, הרב שמואל בנימין מינץ: 'בשטיבל

של גור בתל אביב', כך אמר לי, 'מחכים מדי שבוע

ל"כפר חב"ד" בקוצר רוח, כדי לקרוא את 'חב"ד

בעולם'. שליח אחד שלכם שווה יותר ממפלגה

שלמה'"...

„בהמשך לשליחות שקיבלת מהרבי להביא את

בשורת השלוחים לעולם, בשעתו אמרת לי שהרבי

ביקש שתמונתו לא תתפרסם בעמוד השער. מה

מרגשת ממזכ"ל "קיבלתי שיחת טלפון

אגודת ישראל, הרב

'בשטיבל של גור שמואל בנימין מינץ:

בתל אביב מחכים

מדי שבוע ל"כפר

כדי לקרוא את 'חב"ד חב"ד" בקוצר רוח,

בעולם'. שליח אחד

שלכם שווה יותר

ממפלגה" שלמה'"...

"החשיפה המרגשת

ביותר הייתה כשהתגלה

בשנות המ"מים יומן

ארוך חדש לגמרי של

הרבי הריי"ץ משנת

תרפ"ז לפני המאסר,

והרבי נתן הוראה

לספריית אגו"ח

שיפרסמו את זה

בהמשכים שבוע אחרי

שבוע ב'כפר חב"ד'"

זכות נדירה. הרבי מגיה דיווח חדשותי שפורסם ב'כפר חב"ד'

"מהיר". כתי"ק של הרבי על מכתבו של הרב שלום דובער

לוין בנוגע לפרסום מאמר "עבור העתון 'כפר חב"ד'"

בפרשת הספרים )ראה הרחבה ב'חיי רבי'(

84 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 85

המקדש על ידי משיח צדקנו מיד במהרה. אמן"(,

ומתחת לקטעים יהיה כתוב שהקטעים מובאים

בשלמות בעבור מי שאין הספרים בידו.

ב( לא יוזכר בדף השער שיש לשלוח את זה

במכתב לעשרה אנשים.

ג( לא יוזכרו כלל בעיתון כל השיחה של הרבי

והסיפור על האישה, וכן לא יוזכר כלום על המבצע

החדש".

תקשורת חיובית

„במעבר חד לעולם התקשורתי שטומן בחובו

עבודת הקודש. לא פעם שאלתי אותך, נוכח

כישוריך, האם היה לך רקע תקשורתי, או שפשוט

למדת את העבודה עם הניסיון שרכשת.

"מעולם לא עלה בדעתי. למדתי את העבודה עם

הניסיון ובעיקר עם הכוחות של הרבי".

„גידלת לא מעט בחממה התקשורתית שבנית

בעשר אצבעותיך. מי זכורים לך במיוחד?

"שאלה קשה כי אני פוחד לשכוח מישהו

ולפגוע בכבודו. אכן זכיתי שכמה וכמה מהכותבים

החב"דיים המעולים ביותר עשו אצלי את הסטאז'...

הראשון הוא ר' מנחם ברוד, שבהיותו בחור עמדתי

על כישורי הכתיבה המופלאים שלו והוא התחיל

אצלנו את כתיבתו. ר' משה מרינובסקי התחיל

לכתוב אצלנו כבחור. כך גם הסופרים המוכרים ר'

זלמן רודרמן, ר' יוסי אליטוב, ר' וולווה רוטנברג,

ר' בנימין ליפקין ועוד רבים, וכמובן אחרון אחרון

חביב, המראיין היושב מולי"...

„אתה עובד לתת אמון בצעירים בשנים, כמו

כותב השורות. מאיפה הביטחון שלך שהם לא

יעשו 'פאשלות'?

"ראשית, אני עובר על העיתון בכל שבוע. שנית,

אלו שבחרתי בהם לתפקידים מרכזיים בעבר

ובהווה, הם אלו שנוכחתי לדעת לשמחתי שמעבר

לכישורים הברוכים שלהם יש להם הראייה הנכונה

והמבט הנכון וחוש האבחנה הקריטי".

„במשך 40 שנות העיתון, התפרסמו בו אין ספור

חשיפות גדולות שחוללו רעש בעולם החב"די

בפרט ובעולם החסידי בכלל, והיו גם שחוללו רעש

תקשורתי בציבור הישראלי כמו הריאיון עם אריאל

שרון, או יפתח רון־טל לאחר הגירוש מגוש קטיף.

אתה יכול להצביע לי על חשיפה אחת, מיוחדת

במינה, שחרוטה בזיכרונך עד היום?

"היו כמה וכמה חשיפות גדולות שעוררו רעש

גדול, הן בתקופת המאבק על מיהו יהודי והן

בתקופת המאבק על שלמות הארץ כמו הדוגמאות

שהזכרת. אך מבחינתי החשיפה המרגשת ביותר

הייתה כשהתגלה בשנות המ"מים יומן ארוך חדש

לגמרי של הרבי הריי"ץ משנת תרפ"ז לפני המאסר,

והרבי נתן הוראה לספריית אגו"ח שיפרסמו את זה

בהמשכים שבוע אחרי שבוע ב'כפר חב"ד'".

„מה האירוע הכי משמעותי שסיקרת אישית אי

פעם?

"ג' תמוז תשנ"ד".

„אתה מקדיש רבות מזמנך למלאכת העריכה. לא

התגעגעת גם למלאכת הכתיבה?

"בהחלט מתגעגע. מתנחם בזה שכותב פעם

בשבוע את המדור על סדר היום".

„אתה אישית גם מביע לא פעם דעות תקיפות

בפלטפורמות שונות. אתה שלם עם זה?

"באחת הפלטפורמות האלו כתוב בתחילה:

'במענה לשאלה: הרבי מליובאוויטש התבטא

פעם "אני אוהב כל יהודי באהבה הכי גדולה

שיש בעולם". את האהבה, הדאגה והמסירות לכל

יהודי – ללא יוצא מהכלל – החדיר בחסידיו. עם

זאת – הרבי פעל בכל כוחו שלא תוקם ממשלת

שמאל ולחם בעוז נגד נסיגות וויתורים. זה לא

סותר. אדרבה, זה נובע מאותה אהבה ודאגה'. זכיתי

לקבל בעניין הזה שליחות ברורה מהרבי בשעתו,

וזה המניע היחיד שלי בכתיבה באותן פלטפורמות".

„אני עובר על עיתונים משנות המ"מים ואילך

ואני רואה שיש עיסוק נרחב, שמא מוגזם,

באקטואליה, עד כדי כך שגם הכותרות הראשיות

שבוע אחרי שבוע עסקו בכך. היום זה לא כך. מה

בעצם השתנה?

"יש לזה כמה סיבות. ראשית, אז היינו צריכים

לפרוץ לדעת הקהל עם נושאים שאף אחד מלבדנו

לא דיבר עליהם כמו מיהו יהודי ושטחים. בציבור

החרדי ניסו להשתיק את מיהו יהודי והחדירו את

הדעה בעד נסיגה משטחים. אנחנו נאלצנו לפרוץ

בכל שבוע לדעת הקהל בכוח באותם ימים. הרב

חדקוב אמר לי פעם: אני רוצה שבקיוסקים יקנו

את העיתון בגלל הכותרות האקטואליות המגרות,

ואז כשיפתחו את העיתון יראו דברים של הרבי

ודברים חסידיים וכו'... אשר להיום, תשאל את

העורך בפועל... אולם גם היום, יש לנו מוסף

חדשות שבו מרוכזים הנושאים האקטואליים".

„את מי רצית לראיין וההזדמנות הוחמצה?

"במשך שנים רציתי מאוד לראיין את הרב

חדקוב. תמיד סירב. בשנה האחרונה לחייו הוא כבר

הביע הסכמה עקרונית וקבענו שזה יהיה בביקורי

הבא ב־770 ,אך לצערי לא הספקתי".

„לא פעם, כשרציתי לקדם כתבה על מיהו יהודי,

ראיתי שאתה מסתייג ורמזת לי משהו על הוראה

מהקודש ושלימים תשתף אותי בכך. נראה לי

שהגיע הזמן.

"נכון. על מיהו יהודי קבלתי הוראה מפורשת

בתשמ"ט להפסיק לכתוב על זה. גם הוועד לשלמות

העם קיבל באותם ימים הוראה להפסיק לפעול

בגלוי ושהרבנות הראשית תטפל בזה".

„בשנים האחרונות התחלת לעסוק בהוצאת

ספרים, והיה גם בדרך ספר ילדים אחד, מה הביא

אותך לעיסוק הזה?

"במשך 40 השנים התפרסמו בעיתון הרבה מאוד

סיפורים על הרבי אך הם נבלעו בין כל החומר.

מדובר בחומר נפלא, עשיר ומרתק, של סיפורים

ואירועים וגם אמירות מיוחדות של הרבי.

"לפני 6 שנים ידידי השליח הרב יצחק משען

עורר אותי שהגיע הזמן לזכות את כלל ישראל

בחומר הנפלא הזה, נרתמתי למלאכה, ומאז יצאו

לאור 14 ספרים בסדרת הרועה הנאמן – בסדרות

'פרשיות עם הרבי', 'ימים טובים עם הרבי', וכן

הספרים 'רבי של כולן', נפלאות המבצעים' ו'כמותו

ממש'.

"נוסף לכל זה בשנים האחרונות התחלתי להוציא

לאור את סדרת ה'יחידויות', ואף ש'אין הנחתום

מעיד על עיסתו', אני יכול לומר את מה שציינו

כמה וכמה שמדובר באור חדש ונפלא שבא לעולם.

עד היום יצאו שלושה ספרים בסדרת 'יחידויות'

ובימים הקרובים עומד לצאת הכרך הרביעי, אף

הוא מרתק מאוד, ובו אישי ציבור ורבנים ועוד

מספרים על היחידויות המופלאות שלהם. ברוך

ה' כל סדרת הספרים 'הרועה הנאמן' זוכה לביקוש

גדול ולתגובות יוצאות מהכלל. אני מודה לה' בכל

יום על השליחות הגדולה שזיכה אותי בה, ושבה

אני רואה את כל מטרתי בחיים: להפיץ את אורו

של הרבי".

•

השעות נוקפות, העבודה שלפנינו רבה, ואני

מגלה שיש באמתחתי עוד עשרות שאלות, רבות

ומגוונות, שתכננתי לשאול. כמו לשמוע את

מאחורי הקלעים בפרשיות הסוערות שליוו את

העיתון בשנות המ', הדאגה של הרבי לטוען רבני

בעבור ר' אהרן דב לאחר שהוגשה תביעה נגדו ועוד

ועוד. הספרה שעל השעון מזכירה לי שאם נמשיך

לשוחח, ספק אם יצא עיתון השבוע... סיכמנו

שהריאיון הזה יימשך בהזדמנות הבאה. נאלצתי

לדלג ישירות לשאלה האחרונה.

„מפעל החיים שהקמת במו־ידיך, ואשר משפיע

ישירות על רבבות אנ"שים, נשים וטף, בכל רחבי

העולם, מגיע לציון הדרך של ארבעים שנה. מה

המסר שלך לקהל הקוראים שלנו ואיך היית רוצה

שהעיתון ייראה בעוד 40 שנה?

"במכתב המיוחד והנדיר של הרבי לגיליון ה־500 ,

הרבי משגר את 'איחוליו הלבביים' וברכותיו

הקדושות גם לקוראים. ל'חברי המערכת, הכותבים

והקוראים של עיתון חשוב זה, שליט"א'.

"לכן, זו הזדמנות נאותה לחזור ולהביע הערכה

ותודה לכל הכותבים, המטלפנים והמגיבים בכתב

ובעל־פה. אבל אני לא מסתפק בתודה; בעקבות

דברי הרבי, אני מרשה לעצמי לפנות אל ציבור

הקוראים בבקשה להיות שותפים יותר בעבודת־

הקודש, בכל התחומים, כהוראת הרבי ש'כל אחד

ואחד יעשה ככל יכולתו... בעניין הוצאתו לאור

והפצתו של העתון'.

"בעוד 40 שנה, עמוק בתוך הגאולה, זה יהיה

העיתון המרכזי והנפוץ בעולם, עם בניין רב קומות

בירושלים עיר הקודש"...

„תודה רבה. יאריך ימים על ממלכתו מתוך נחת

ובריאות. n

לראיין את

ר ' ש מ ח ה

ע ל ב ר ג ? ' .

התפלאתי מאוד,

כמובן, ועניתי

לו שלא ידוע לי

על כך מאומה,

ושאלתי אותו אם

יואיל לגלות לי איך

הגיע לידו ה'מידע

הסודי' הזה שגם אני

לא שמעתי עליו...

"ואז סיפר לי ר' נפתלי: ' א ת מ ו ל

לא הייתי בניו יורק, הייתי בדרכים, ושמעתי את

ההתוועדות של הרבי דרך הרדיו )ברשת WLCC

כל התוועדות גדולה ורשמית שיודעים עליה מראש

– כמו י"ט כסלו – הייתה משודרת בשידור חי(.

"לקראת סיום ההתוועדות, באמצע השירה,

שמעתי את קולו של ר' שמחה עלברג המדבר עם

הרבי. לא הצלחתי לשמוע את הדברים, גם בגלל

השירה החזקה וגם כיוון שכנראה היד של הרבי

קצת הסתירה את המיקרופון, אבל את המשפט

האחרון, לאחר שהוא כבר נפרד מהרבי, שמעתי

ברור כי הרבי אמר לו את זה בקול רם: "דא געפינט

זיך איצטער אהרן דב הלפרין, דער רעדאקטער פון

'כפר חב"ד' – גיט עם א אינטערוויו" ]=נמצא כאן

עכשיו אהרן דב הלפרין, העורך של 'כפר חב"ד' –

תנו לו ריאיון[.

]כדאי להבהיר כאן, למי שלא יודע, מדוע רק

בשידור ברדיו שמעו את זה ולא שמעו זאת דרך

הרמקול הנוכחים בהתוועדות עצמה.

ובכן – בהתוועדויות, בשנים ההן, ניצבו ליד

הרבי שלושה מיקרופונים: 1 .המיקרופון שדרכו

שמעו את ההתוועדות ברמקול האנשים שנכחו

בהתוועדות. 2 .המיקרופון שדרכו שמעו בכל

ריכוזי אנ"ש בעולם את ההתוועדות בשידור חי.

3 .המיקרופון שהעביר את ההתוועדות לרדיו

בשידור חי.

כשהרבי שוחח עם אישיות מסוימת באמצע

ההתוועדות, בין השיחות, הרבי היה מכסה בדרך

כלל בידו הק' על מיקרופון אחד – המיקרופון

שדרכו שמעו ברמקול האנשים שהיו נוכחים

בהתוועדות אצל הרבי. כך שאלו ששמעו בשידור

חי – יכלו לעיתים כן לשמוע...[

"נחזור לענייננו – התרגשתי מאוד כמובן

מהמידע הטרי שר' נפתלי מסר לי, אבל לא ידעתי

בדיוק מה עליי לעשות. סוף־סוף אני עצמי לא

קיבלתי הוראה ישירה מהרבי ורק במקרה נודע

לי ממישהו ששמע מה שהרבי אמר לרב עלברג...

"כעבור כשעתיים, כשהגעתי ל־770 ,אמר לי

הרב גרונר שהרבי ביקש ממנו למסור לי שאתמול

בהתוועדות הוא אמר לרב עלברג שייתן לי ריאיון.

'הרבי אמר' – אומר לי הרב גרונר – 'שלא תחכה

עד שהרב עלברג יפנה אליך. תתקשר אליו, תציע

לו להתראיין, וסביר להניח שהוא יסכים'... כך אכן

עשיתי. הדבר המדהים הוא שקטע הווידאו הזה

התגלה לראשונה ופורסם בדיוק כעבור 30 שנה.

בי"ט כסלו תשע"ו".

„בעבר שמעתי ממך על שליח, שסיפר לרבי על

אירוע שקיים והופיע בשער עיתון חשוב, ונשאל:

"ומה עם 'כפר חב"ד?".

"זה אירע בלילה שבין י"ז לי"ח במרחשוון

תשמ"ג: בסביבות השעה שלוש לפנות בוקר

התעוררתי לצלצול הטלפון בביתי שבכפר חב"ד.

על הקו היה השליח החשוב הרב אברהם שם־טוב.

'זה לא מכבר הסתיימה תפילת ערבית ב־770 ,'סיפר

הרב שם־טוב, 'ובסיומה סימן לי הרבי להיכנס ל"גן

עדן התחתון". כשנכנסתי, הרבי התעניין במעמד

קבלת־הפנים שערך נשיא ארה"ב, רונלד רייגן,

בלשכתו, לנציגות נכבדה של חב"ד העולמית

וכן אם המעמד זכה להד תקשורתי. עניתי לרבי

שדיווחים על כך נמסרו לעיתונים הגדולים כדוגמת

'ניו־יורק טיימס' בארה"ב ו'מעריב' בארץ. הרבי

שאל: "ומה עם 'כפר חב"ד'?", ומיד הוסיף: "צלצל

לאהרן־דב הלפרין ומסור לו פרטים על האירוע;

הוא עושה עבודה טובה'". הרב שם־טוב התקשר

אפוא ללא שהייה כדי למלא את ההוראה.

"לשמע הדברים אחזה בי התרגשות רבה. על־

פי הדיווח שמסר לי הרב שם־טוב באותה שיחת

טלפון, התיישבתי – השעה הייתה בסביבות שלוש

וחצי – לכתוב את הכתבה המרכזית על האירוע

וכן את 'דבר העורך' של הגיליון הקרוב. חרף

השעה הלא־שגרתית, הרגשתי שהמילים נכתבות

כמאליהן.

"מאוחר יותר גם השגנו תצלום של המעמד

המכובד מסוכנות הידיעות 'אי־פי' והתצלום הזה

פיאר באותו שבוע את שער העיתון.

"באותו שבוע טסתי לניו יורק. ל־770 הגעתי

דקות סמוך לתפילת מעריב ועימי חבילת גיליונות

טריים של 'כפר חב"ד'. דקות מספר לאחר תפילת

מעריב חיפש אותי המזכיר הרב יהודה־לייב גרונר

ומסר לי את הדברים הבאים: 'הרבי ביקש שתיכנס

למזכירות ושתתקשר משם להרב שם־טוב ותמסור

לו שהעיתון הגיע והוא יצא "יפה מאוד'"... עשיתי

כך והרב שם־טוב הודיע לי מיד שהוא יוצא לדרך

)מפילדלפיה( ל־770.

"כעבור כמה שעות

נכנס הרב שם־טוב

למזכירות וקיבל כמה

עותקים של העיתון

שהרבי ראה חשיבות

שהדיווח על המעמד

בלשכת נשיא ארה"ב

יופיע בו"...

„נכונה השמועה שהיה

שער אחד לפחות ב'כפר

חב"ד' שהרבי בעצמו

הכתיב?

"זה היה יותר מפעם אחת. אספר על מקרה

אחד: בהתוועדות ליל ז' מרחשוון תשמ"ו הכריז

הרבי על מבצע של התעוררות מיוחדת בעניין

הציפייה למשיח. הרבי סיפר אז על אישה שקיבלה

מכתב מוזר שגרם לה חרדה. במכתב נתבקשה

האישה להעתיק את תוכנו של אותו מכתב בעשרה

העתקים ולשלוח אותו לעשרה אנשים במסגרת

'תגובת שרשרת'. היא פחדה להתעלם מהמכתב

משום שהופיעו בו איומים שאם לא תעשה זאת,

היא תיפגע. האישה פנתה לרבי, שענה לה להסיח

את דעתה לגמרי מכל העניין. כעת, בהתוועדות,

התייחס הרבי להשגחה הפרטית שיש בסיפור,

והציע לנצל שיטה זאת כדי לפרסם בין בני ישראל

דברים שכתבו החיד"א והרד"ק על גודל העניין של

הציפייה לגאולה, והציע בדיוק מה ואיך לעשות.

"אחר כך הרבי הוסיף: 'כדאי ונכון שאחד ידפיס

דברים אלו ב"עיתון", ובהדגשה – לא בשמי'. הרבי

ביקש 'לפרסם דברים אלו בשם אומרם – הן בנוגע

לדברי הרד"ק והן בנוגע לדברי החיד"א, על ידי

זה שיעתיקו את דבריהם אות באות ממש, נוסף

לציון המקור וכו', כדי לזכות את אחינו בני ישראל

שספרים אלו אינם מצויים תחת ידם'.

"למחרת התקשר אליי המזכיר הרב חדקוב

ואמר לי: 'הרבי ביקש למסור לך שבוודאי הבנת

לבד כשהוא אמר בהתוועדות "כדאי ונכון שאחד

ידפיס דברים אלו בעיתון" – שהכוונה הייתה אליך,

ובהקשר זה הרבי ביקש למסור לך שלושה דברים:

א( בעמוד השער של השבוע יובאו שני הקטעים

של הרד"ק והחיד"א, ובכותרת יהיו כתובות המילים

"מצוה לפרסם". מתחת לכותרת תהיה הקדמה כפי

הנוסח שיישלח אליך )בנוסח נאמר כך: "לזיכוי

הרבים מועתקים שני קטעים שיסודתם בהררי

קודש הנוגעים לחובה ולזכות המוטלת על כל

אחד ואחת לתבוע את הגאולה השלמה ובניין בית

"היה ברור לי כל הזמן מול העיניים שהרבי יקרא כל

מילה". הרב הלפרין

מענה של הרבי בשנת תשמ"א, לאחר שעלו טענות שונות בנוגע לאופי העיתון: "העיתון כפר חב"ד עושה רושם גדול

וטוב מאד ודווקא מפני זה יש קנאה גדולה מאד"

מציון דרך לציון דרך: גיליון 100 ,700 ,1000 ,1500

86 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 87

והנשים גם יחד, ולפעמים גם הבנים והבנות, והתוצאות מובנות".

הנה לפנינו, ההוראה הנצחית שהורנו הרבי, בניו ותלמידיו, לתקן ולחזק

ולדאוג לבשר לו. ואולי המשפט הכי דרמטי ומכונן שהרבי הכי נזהר מלהרחיב

בו מוטבע בצמד המילים: "והתוצאות מובנות", והדברים מדברים בעד עצמם,

כידוע.

והקריאה מעוררת הזמן. אנו כתלמידי רבי עקיבא של דורנו, בעל המימרא

של 'ואהבת לרעך כמוך', כמה אנו יכולים להעיד על עצמנו שאכן פיתחנו את

אותה תחושת סלידה והתנערות מכל שיח של מחלוקת ושנאת חינם?

סעודות של אחדות

ללא ספק, הזמן הכי נשגב ומרומם שבו מתכנסת המשפחה החסידית –

כל אחת בביתה – היא מדי שבת, בסעודתא דמלכא סביב שולחן השבת.

זהו המפגש שבו מתעצבים חייו של חסיד. אם בשנים האחרונות, התגבשה

במחוזות מסוימים תרבות של פטפטנות ושמועות שנסחבות לאורך כל השבוע

מן הגורן ומן היקב – הרי שעלינו לתת את הדעת, לנתב את משפחתנו

החסידית, באופן שהרבי יוכל לפתוח את הדלת, לפסוע פנימה ולרוות נחת

ולומר: ראו גידולים שגידלנו.

וכפי שכבר למדנו, הדרך לחיות את הרבי, עוברת בתוך שיחותיו שהן

בבחינת 'קלא דלא פסיק'. מאמר שאינו מתיישן, דברים שמותאמים לכל דרא

ולכל נפשא.

באחת משיחות הקודש הפחות ידועות, מלמד אותנו הרבי יסוד חשוב מאוד

על מהות הדיבור. את איסור לשון הרע, כולם יודעים ומכירים. אבל הרבי,

כדרכו, מעמיק ומרחיב במסר נוקב שמניע לעשייה.

דברי הרבי מוסבים על דברי הפסיקתא דרב כהנא, הדורש את המקרא:

'אמרות ה' אמרות טהורות' – 'אמרות הקב"ה – אמרות הן; אמרות בשר ודם

– אינן אמרות'. הדבר נראה תמוה מעט. מה הפשט: אמרות בשר ודם – אינן

אמרות? ומהו המסר לעבודת השם שלנו?

בביאורו מסביר הרבי, שדבר השם הוא נצחי. 'לעולם השם דברך ניצב'.

לעומת דברי בשר ודם, שהם פורחים כהבל. ואולם – מכיוון שאנחנו בני

ישראל, נקראים חיים – 'ואתם הדבקים ... חיים כולכם היום', הרי שאף איש

ישראלי, בשר ודם, יכול ליצור אמירה טהורה ונצחית.

ומכאן פונה הרבי להסביר מאמר אחר, שמובא בהמשך הפסיקתא: ר' לוי

מספר על "תינוקות בימי דוד המלך", שהיו במעלה גבוהה. ידעו ללמוד ולא

היה בהם חטא, ובכל זאת היו נופלים במלחמה משום "שהיו בהם דילטורין"

דהיינו דוברי לשון הרע. לשון הרע, מבואר שם, נקרא שלישי "שהוא הורג

שלשה: האומרו, המקבלו, ומי שנאמר עליו".

הרבי מקשר את כל חלקי המדרש הזה לרעיון אחד. אמירה של יהודי, יש בה

נצחיות. מילה שלו בגנות, יכולה לגרום הרג לאדם רחוק – זה שעליו נאמרה.

ומידה טובה מרובה ממידת פורענות, הרי שמילה של היפך־לשון־הרע, יש בה

נתינת חיים ותוספת תוקף לזה שמדברים עליו.

לאור הדברים מבאר הרבי את דברי הרמב"ם בהלכות דעות המתאר את

דמות התלמיד חכם: "ודן את כל האדם לכף זכות, מספר בשבח חבירו ולא

בגנותו כלל". והדבר תמוה, שהרי למה זהו שבח של תלמיד חכם, והרי כל

יהודי מחויב במצוות 'ואהבת לרעך כמוך', וכל אחד אסור בלשון הרע, ומדוע

זהו סימן והיכר לתלמיד חכם?

לאור היסודות שאמרנו, הרבי מחדש כאן הבנה מחודשת לגמרי. הוא תומך

את דבריו במאמר הבעש"ט הקדוש, על דברי המדרש דלעיל: שלשון הרע הורג

שלושה. ולכאורה קשה, בשלמא המדבר והשומע, חטאו בנפשם. אבל במה

אשם אותו אומלל שרק דיברו עליו? מדוע גם הוא נפגע?

אלא, מבאר הבעש"ט הקדוש שדיבורו של יהודי יוצר יצירה. הדיבור מוציא

דברים מהיעלם לגילוי. ולכן, כל עוד החטא היה בהיעלם, לא נענש החוטא,

אבל ברגע שדיברו על זה לשון הרע, הרי שהדבר יצא לגילוי. ולכן יש כאן פגיעה

במי שדיברו עליו. והרי לפי הכלל ש'מידה טובה מרובה ממידת פורענות', ואם

כאשר מדברים גנאי, גורמים נזק, כל שכן שכאשר מדברים טוב על אחר – הרי

שגורמים לו חיזוק, ומוציאים לפועל את מעלותיו.

וזהו אפוא עומק דברי הרמב"ם. כאשר מגיע לפנינו מקרה של אדם שצריכים

לדונו לכף זכות, במקרה זה נדרש תלמיד חכם – שדיבורו חי ונצחי – לספר

בשבח חבירו ולהעלים את מגרעותיו עד שיגיע למצב 'שלא בגנותו כלל'.

שהגנות תתבטל ותיעלם.

כי זה התוכן הפנימי של הוראת 'והוי דן את כל האדם לכף זכות' – לשון

הויה, כי בכך אנו מסייעים לזולתנו לגלות את מעלותיו ולהתמודד עם הקשיים.

זוהי גם האמירה ה'טהורה' והנצחית שעליה מדבר המדרש. אמירה שמבטלת

את כל הגנות ומגלה את כל השבח. אמירה שגורמת טוב ומהווה חיזוק לאחר.

הרבי מסכם את הדברים, בלשון חז"ל: 'אמור ואמרת – להזהיר גדולים על

הקטנים'. כי יש אנשים גדולים יותר בעבודה, ויש נפשות שפלות בעבודה.

וזוהי השליחות של 'הגדולים', להזהיר – מלשון זוהר ואור – לגלות את האור

הפנימי ולרומם את נפשות כל אשר בסביבתם.

הארת פנים בשיטה

ידוע לכל כי "חסידים איין משפחה". אלא שבמרוצת השנים, המשפחה

התרחבה וגדלה לאין ערוך. רבים מאיתנו נפוצו בכל קצוות תבל. לא קלה היא

המשימה ללכד את כל המשפחה, לגבור על כל מיני חלוקות וקטלוגים של

מעמדות וסטטוסים־חברתיים. פערי שפות וארצות. מרחקים של תרבויות

ושוני מנטלי.

אם מחפשים נקודה שאפשר להתחזק בה, בעת הזאת, הרי שהיא טמונה

באחדות החסידים. באותה לבביות מופלאה שלפני שנים אחדות סחפה בקסמה

נערים ומבוגרים, מכל תפוצות ישראל. כולם הפכו מאוחדים ומקושרים.

'המילה הטובה', הארת הפנים, אהבת החסידים, להתמסר זה למען זה ולא

לשם פרסום והתבלטות. להבין שהברכנו אבינו תלוי בכך שהכולנו הוא כאחד.

אלו הם הסממנים החב"דיים המובהקים.

אם חפצים אנו לחזות ברבי חי וקיים גם עתה, שומא עלינו להתבונן שוב

ושוב בהוראותיו הקדושות אשר דיבר אלינו, עדת החסידים. המסר עובר

כחוט השני בדבריו. אזהרה חמורה מכל עניין של מחלוקת ופירוד לבבות

שהרי הם בגדר של פיקוח נפש. כי מדובר באמירה שיכולה לברוא חיים או

חלילה לגרום להפך.

'האמירה הטהורה' שעליה אנו מדברים, אינה מחווה של נימוס או טקטיקה

של יחסי ציבור, אלא אמירה טהורה של אמת מתוך התקשרות לנשיא הדור. זה

הזיכרון הכי בולט שלנו – הדור אשר ידע וראה – מכל מעמד במחיצת הרבי.

מי שפעם זכה לעמוד בחלוקת הדולרים ובכל מעמד אחר, ראה בחוש כיצד

הרבי נותן מקום אמיתי לכל אחד מאלו שבאו אליו. וזה לא היה מן השפה

ולחוץ. זה לא היה מנהג נימוסין. הרבי גילה אכפתיות ומעורבות טוטאלית

בחיי הכל. מספר בשבח חבירו ועל ידי כך לבטל את גנותו, זהו היסוד שעליו

הושתת דור השביעי. להכיל כל יהודי, מתלמיד חכם ועד פשוט שבפשוטים,

ללא שום שינוי והבדל.

ואם חפצים אנו לחבר את הדור הצעיר, שהרבי יחיה בקרבו באופן מוחשי,

הרי שעלינו להפוך את ביתנו למקום שבו מדברים רק טוב על אנשים, נזהרים

ממחלוקת כמו ממדורה של אש גם אם היא עטופה בסממנים של חסידות

כביכול ומקבלים כל אחד בסבר פנים יפות.

כל משפחה שמקבלת עליה להפוך את שולחן השבת לשולחן של 'אמרות

טהורות' – ולא רק בשיחות קודש מהרבי, אלא גם בדיבור טוב על ישראל,

לדבר בשבח כל אדם ולהוציא את נקודת האור שבכל אדם – היא משפחה

שמחיה את הרבי באופן הכי מוחשי, כי הרי כך לימדנו הרבי: כל יהודי הוא

כמו מרגלית של יהלום.

ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק, לחיות עם הרבי, להוסיף זוהר ואור

על כל באי עולם ולהחיש את ביאת הגואל, בקרוב בימינו ממש, והוא בראשנו.

אלול תשד"מ, ניו יורק.

את התחושה הזאת הלב לא יכול לשכוח. נער צעיר שיושב בתוך מונית

צהובה, בכבישים הסואנים של המטרופולין הגדול. הכל נוצץ וחדש. גורדי

שחקים מתנשאים ממעל, רמזורים שונים וכרזות פרסום אדירות. ה'עולם

הזה' צועק בכל פה, אבל הנפש הומה ומתרפקת לחיי עולם.

ככל שמתקרבים אל שכונת קראון הייטס, הלב נמלא שמחה

עצומה. אושר הכי מוחשי. כבר כמה שנים כולי ממתין בציפייה,

מתי אבוא ואיראה, מתי אוכל להביט בדמותו של הרבי, לא

ממרחק של איגרת או תמונה, אלא בעיני בשר ממש. מעולם

לא הרגשתי כל כך את הפסוק 'שמחתי באומרים לי בית

השם נלך'.

והנה מגיעים. הבניין המפורסם ניצב מול העיניים,

הלֵבנים האדומות מחייכות, והלב כמעט יוצא במחול של

התרגשות. חוטפים את המזוודה מידיו של הנהג, אפילו לא

לוקחים את העודף, ורצים כמו פרפרים אל האור הגדול.

החודש הבא, הימים הנוראים, הם החוויה הכי קרובה לגן־עדן.

אוסף של מראות קודש ותחושות מרוממות, שכל החיים הגשמיים אחריהם,

שונים ואחרים. הנער שזכה להביט בעיני ההוד ולשמוע את הקול מדבר אליו,

אל תוככי נשמתו, הוא בריה חדשה. חסיד שנשמתו טבלה בנהר דעה.

מאז חלפו עשרות שנים. כ"ו שנים שבהן החושך כפול ומכופל. הגעגועים

צורבים את הנפש, חותכים בבשר החי. אבל הדרך עודנה נמשכת. והאתגר הכי

גדול הרובץ לפתח 'הדור אשר ידע', הוא כיצד לחבר את בנינו ונכדינו, את

הדורות הבאים – שלא זכו לקבל דולר או כוס של ברכה, את הנערים שלא

שמעו בחייהם 'פאר־גיזונט'ער־הייט', ולא חוו 'הקפות' בצילא דמהימנותא.

נכון, הם יודעים, קוראים וצופים במראות קודש. אבל אין לך חסיד שלא

שואל את עצמו שוב ושוב, כיצד נוכל לחבר את בנינו ובנותינו אל הרבי בחבלי

עבותות של אהבה והתקשרות אמת, ממקום של ריחוק גשמי.

•

ללא ספק, הבימה המרכזית לליבון האתגר החשוב הזה, היא שבועון 'כפר

חב"ד' המציין בימים אלו ארבעים שנה להקמתו. כמי שזכה ברבות השנים

לפרסם לא מעט מאמרים וכתבות, עם ידידי הסופר החסידי ר' בנימין שי'

ליפקין, יכולני להעיד עד כמה הבימה החשובה הזו מאחדת מדי שבוע את כל

קהל אנ"ש, בכל תפוצות מושבותם. באופן אישי, זה גם היה ה'מענה קודש'

האחרון שזכיתי לקבל מהרבי, בתשנ"ג, על הצטרפותי לצוות הכותבים ב'כפר

חב"ד'.

שנת הארבעים היא זמן לבינה ולהתבוננות, וזהו גם השיעור שבו אדם עומד

על דעת רבו. גיליון חגיגי זה, הוא המתאים ביותר להתבונן ולנסות לעמוד

על דעת הרבי, לתת את הדעת לאתגר הכי גדול הרובץ אל פתחנו בעת הזאת

שאחרי ג' תמוז תשנ"ד – כיצד להנחיל ליקרים ולאהובים לנו התקשרות חיה

ומוחשית.

מטבע הדברים, אתגר זה הוטל לפתחיהם של הרבנים, המשפיעים, זקני

החסידים והשלוחים. אלו מסבירים ומנחילים כל אחד על פי דרכו ושפתו

המיוחדת. ואולם, מכיוון שמדובר באתגר משותף אשר עליו ידאג כל חסיד,

הרי שניתנה רשות גם לכל אחד מעדת אנ"ש, לסור אל שיחות הקודש של

הרבי, להתחבר למעיינות ולשאוב דליים של אמונה חיה גם בימים אלו של

תמוז תש"פ.

"והתוצאות מובנות"

שורת הפרֵ דה הכי מפורסמת בתולדות רבותינו נשיאינו, נאמרה לפני כמאה

שנים. זמן קצר לפני הסתלקות הרבי הרש"ב נ"ע, אמר לבנו יחידו את משפט

הצוואה: "איך גיי אין הימל, אין די כתבים לאז איך אייך" )– אני עולה השמימה,

ואת הכתבים אני משאיר לכם(.

הרבי מרחיב ומבאר כי נשמת נשיא הדור חקוקה וקיימת בתוך כתבי קודשו.

כמו שאמרו חז"ל: אנכי, ראשי תיבות, א'נא נ'פשי כ'תבית י'הבית. כלומר,

המבקש לפגוש את דמותו של הרבי, לחוות את הרבי באופן הכי מוחשי,

חי ופעיל, עליו להפוך להיות ספר 'ליקוטי שיחות' חי. ללמוד ויותר

מכך לחוות את שיחות הרבי בחיות ובהתלהבות עד שכל הערה

או הארה בשיחה הופכת לשיח המרכזי במפגשים עם החברים

ובני המשפחה.

תורת הרבי איננה אסופת פתגמים או ווערטלאך, אלא

מהות אחת של אמת שמאירה את החיים. כל נער שלומד

'ליקוטי שיחות' או 'מאמר דא״ח' בחיות ובשמחה, בכוחו

לזכות ולהגיע לאותן תחושות מרוממות של התקשרות

שזכינו לה אנו בני הדור ההוא. ואדרבה, כאן זה בצורה פנימית

הרבה יותר.

כי עלינו לדבר גלויות. הרבה השתנתה עדת אנ"ש ברבות השנים.

גם אם עומק משנתה ופנימיותה לא שוּנה, הרי שהאתגרים השונים הולידו

בה לא מעט שינויים חיצוניים שעלינו לתת עליהם דעת ולב.

אחת הדוגמאות הכי בולטות, היא היחס בין החסידים.

מבשרי אחזה. סיפורו של אבי מורי שליט"א, הוא דוגמה מופלאה. נער צעיר

היה אבא, נע בין עולמות, מחפש את דרך העלייה. חבוש בקסקט, ובכיסו מכתב

המלצה מהגאון רבי אלימלך בר־שאול אב"ד רחובות, יצא בנסיעה אל הרכבת

מרחובות ומגמת פניו לישיבת פוניבז' המפורסמת בבני ברק.

בדרך, עצרה הרכבת בעיר לוד. אבא יצא אל הפרדס המפורסם, לביקור

התרשמות קצרצר בישיבת 'תומכי תמימים'. "הגעתי לשם", מדגיש אבא, "שלא

על דעת להישאר. רק רציתי להכיר".

ברגעים הבאים נתקלו עיניו בדמותו של המשגיח, רבי אליעזר הורביץ ע"ה.

עד מהרה נלחצו ידיים ל'שלום עליכם' ונפתחה שיחה קצרה ותמציתית בדברי

תורה. לאחר מכן נראתה דמותו של המנהל רבי אפרים וואלף ע"ה. וזהו, הנער

הצעיר הוקסם. הציץ ונשאר שם עד אחרית ימיו.

עשרות פעמים שאלתי את אבא, מה היה שם במפגש הקצר ההוא? מה שבה

את ליבו בעוצמה כזו? מדוע החליט לשנות את כל מהלך חייו?

ואבא, תמיד משיב באותן מילים. "הייתה שם אהבת החסידים. התקבלתי

כבן אובד השב לביתו בלבביות ובאותנטיות. ידעתי בבירור שזה המקום שבו

אמצא מנוח לנפשי. פה אשב כי אוותיה".

מאז אותו מפגש בפרדס, זרמו הרבה מים בנהרות. העולם השתנה. עדת

החסידים גדלה בכמות ובאיכות. אכשר דרא. אלא שלרגעים מתבקש לעצור,

להתבונן קמעא ולראות: האם על הדרך, אנו לא מאבדין מעט מרגש האחווה

החסידית הקמאית הזו? כיצד המשפחה החסידית הגדולה, תמשיך להישאר

מלוכדת, אכפתית ומחויבת בערבות הדדית? האם אהבת החסידים שרבותינו

נשיאינו זעקו ודרשו זאת בתביעה הכי תקיפה, האם היא אכן נשמרת?

והשאלה הכי חשובה: מה אנחנו נותנים כמתנה לרבי, בבריחה מכל עניין של

מחלוקת וצל של שנאת חינם, שהרבי תבע מאיתנו כל כך לאורך כל השנים.

ידועים הדברים המבהילים שכתב הרבי באייר תשכ"ח, אל רבו של כפר

חב"ד הגה"ח רבי שניאור זלמן גרליק ע"ה:

"לצערי הכי גדול, בנוגע לכפר חב"ד אשר השנה נעשה בן עשרים לכח, לא

זכיתי להתבשר עד עתה על דבר קירוב הלבבות, או על כל פנים שאין המצב

פוחת בזה, כי אם חדשים לבקרים מתקבלות ידיעות שנתוסף פירוד בנוגע

לענין פלוני, מתחילה מחלוקת בנוגע לבעיה פלונית, ותיכף ומיד מתחלקים

התושבים לשני צדדים או שלשה צדדים ויותר, וכמובן שנמשכים לזה האנשים

רצוננו לראות את מלכנו: זה בידנו

| ארבעים שנה

שנת הארבעים היא זמן לבינה ולהתבוננות, וזהו גם השיעור שבו אדם עומד על דעת רבו. גיליון חגיגי זה הוא

המתאים ביותר להתבונן ולנסות לעמוד על דעת הרבי, לתת את הדעת לאתגר הכי גדול הרובץ אל פתחנו בעת

הזאת שאחרי ג' תמוז תשנ"ד – כיצד להנחיל ליקרים ולאהובים לנו התקשרות חיה ומוחשית

יוסף יצחק אליטוב

כותב השורות יחד עם אביו הגאון רבי חיים שמעון שליט"א בתשרי תשמ"ה )צילום: JEM)

צילום:

ישי כהן

88 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 89

ה'ליטוואק' שהיה 'מתנגד' גדול ובעקבות השיחות הפך למעריץ

נלהב של הרבי, ההתבטאות המיוחדת של ראש ישיבת פוניבז',

והמכתב של הגאון רבי עזרא שוחט שבעקבותיו הרבי חזר להגיה את

השיחות • כמה וכמה תלמידי חכמים הפכו למפעל חיים את האתגר

והמשימה להפיץ ולהנגיש את תורת הרבי ומעיינותיו ואור חכמתו

הקדושה. לרגל ג' תמוז, יום הילולת רבינו הכ"ו, שוחחנו עם שלושה

מהבולטים שבהם – הרה"ג הרב מנחם מענדל רייצס שליט"א, הרה"ג

הרב מאיר אליטוב, ומערכת "לקראת שבת" – הרבנים אברהם מן

ומשה גוראריה שליט"א – על מה ש"תופס" אותם אישית בתורת

הרבי, על עבודתם ועל אופייה • משה אמת ותורתו אמת

מנחם ברונפמן

פרוייקט

רב־שיח מאלף עם כמה מיוחד

ממנגישי תורת הרבי

יום ההילולא ג' תמוז לקהלים שונים, לקראת

המנגישים

הרב מנחם מענדל רייצס

הרב מאיר אליטוב הרב משה גוראריה

90 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 91

פני הכול ואחרי

הכול הרבי היה איש

של אהבת תורה

ושל לימוד תורה

ושל הרבצת תורה.

ב א ה ב ת ה י ש ג ה

תמיד. זה היה עיקר

חפצו ועיקר מגמתו.

התמונות המיוחדות,

שצילם מי שצילם

מבעד לחור המנעול

של חדרו הק', בהן רואים את הרבי עומד והוגה

בתורה – הן המבטאות בחן ובהוד המיוחדים

הנסוכים בהן את הנקודה המרכזית של חייו

הקדושים של כ"ק אדמו"ר זי"ע, איש התורה, אוהב

התורה, ענק התורה.

הגאון הגדול רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל, ראב"ד

קנדה, אמר פעם )בראיון ל'כפר חב"ד' גליון מס'

147:)

"בתקופות קודמות הייתי נכנס ל'יחידות'

ומשוחח הרבה בלימוד עם הרבי. זו חוויה רוחנית

שאין לתארה, לא רק שהזיכרון הוא עצום שאין

בנמצא, אלא כל עניין שהועלה בכל מקום ומקום

בש"ס ופוסקים וכדומה, זה חי וטרי אצלו כאילו

הוא כעת מונח בלימוד דווקא בעניין זה...

"מי שרוצה ליהנות מזיו תורתו יכול לעשות זאת

גם בהתוועדות. תענוג רוחני לראות כיצד הוא עובר

ממסכתא למסכתא ומטייל בכל הש"ס בגאונות

בקיאות והעמקה שקשה לתארה. עשרות כרכי

הליקוטי־שיחות וההדרנים שעורך על כל מסכתות

הש"ס זו יצירה תורנית שאין כדוגמתה. וכל זאת

למרות שכל בעיות הכלל על שכמו".

כמה וכמה תלמידי חכמים הפכו למפעל חיים את

האתגר והמשימה להפיץ ולהנגיש את תורת הרבי

ומעיינותיו ואור חכמתו הקדושה. לרגל ג' תמוז, יום

הילולת רבינו הכ"ו, שוחחנו עם שלושה מהבולטים

שבהם – הרה"ג הרב מנחם מענדל רייצס שליט"א,

הרה"ג הרב מאיר אליטוב, ומערכת "לקראת שבת"

– והרבנים אברהם מן ומשה גוראריה שליט"א –

על מה ש"תופס" אותם אישית בתורת הרבי, על

עבודתם ועל אופייה. לכולם הצגנו שאלות זהות

ביסודן, והנה תשובותיהם המסקרנות:

הרב מנחם מענדל רייצס

שליט"א

לרב מנחם מענדל רייצס שליט"א, שליח

בשכונת 'גליקסון' בעיר קרית גת, יש חוש מיוחד

לכתיבה שהיא בהירה ותמציתית וביחד עם זה

מעבירה עושר רעיוני ועמקנות למדנית, ואל יהי

דבר זה קל בעיניכם משום שמה שיכולת כזאת

משלבת פעמים רבות אינו אלא תרתי דסתרי.

ספריו "הנה ימים באים" על ענייני הגאולה בפרשת

השבוע הם מלאכת מחשבת המשלבת את החוש

המיוחד הנזכר עם בקיאות ולמדנות.

בשנים האחרונות עוסק הרב רייצס בעבודה

אינטנסיבית ומושקעת על פרוייקט משמעותי –

עיבוד שיחות הרבי על פירוש רש"י על התורה

לביאור שהוא מצד אחד אחיד וסדיר ושיטתי,

ביאור על פירוש רש"י, ומצד שני מכיל בתוכו

את המאפיינים המיוחדים שבתורת רבינו והעושר

הגלום בה.

• מזה שנים רבות אתה עוסק בשיחותיו של

הרבי, לא רק כלומד כדרך חסידים שלומדים את

תורת הרבי, אלא גם כ"איש מקצוע" במובן זה

שאתה עוסק בהן באופן שיטתי כחלק מפרוייקט

שהוא מלאכה משמעותית בחייך. מעניין לשמוע

מה אתה מגלה בתורת הרבי, מה מאפיין אותה לגבי

דידך, מה בה "תופס" אותך?

"אחת הנקודות היותר בולטות אצל מי שמצוי,

ולו במעט, בתורתו של הרבי היא העובדה שאין

תחום וסגנון בתורה שאינו מסקרן את הרבי,

שהרבי אינו עוסק בו או מציין אותו. זו תופעה

שמייצרת רוחב יריעה משמעותי מאוד. היריעה

משתרעת למרחבים רבים. זה יכול להיות עיון

נגלה מסגנון ישיבתי, אבל גם בירור הלכתי על דרך

הפוסקים. לפעמים ידבר הרבי או יכתוב בענייני

קבלה, ופעמים אחרות יבאר בדרך של דרוש

ואגדתא מוסרית. יש והדברים מבוססים על דיוק

בלשונות, ויש שזוהי אבחנה של היגיון בריא חריף,

וכמובן – דברי חסידות, סיפורי חסידים, והתחקות

אחר מנהגים והליכות.

"ובאמת כמדומה שהרבי העיד פעם בעצמו

שמבחינה זו הוא דומה לאדמו"ר הצמח צדק שגם

תורתו היא מסוג כזה שבלולות בה דרכים שונות,

הרבה יותר ממה שהיה רגיל בדברי תורת רבותינו

נשיאינו. אדמו"ר הצמח הצדק מביא בדבריו עושר

בלתי רגיל מכל סוגי הספרות התורנית – מדרשים,

והלכות וספרי פרשנות – והכל בלול בתוך דברי

החסידות והקבלה המצויים לרוב".

• אפשר דוגמא שמבטאת נקודה זו?

"באחת השיחות יש 'הדרן' נפלא למסכת אבות.

בסיום פרק ה' של מסכת אבות אומרת המשנה:

"בן הא הא אומר, לפום צערא אגרא". השכר

הוא לפי צער המלאכה. וכמו שביאר רבי עובדיה

מברטנורא: "כפי רוב הצער שאתה סובל בלימוד

התורה ועשיית המצוה, יהיה שכרך מרובה". אלא

שדברי המשנה הללו מעוררים קושי: הרי ברור

ופשוט הוא שאדם צריך לשלם לפועל את שכרו

לפי מדת ההשקעה שהשקיע, מה חידוש יש בזה

עד שאלו דברים המובאים במסכת שעניינה "מילי

דחסידותא", דברים שהם לפנים משורת הדין?

"מבאר הרבי שיש מצבים שאדם מקיים מצווה

ובעצם בקיום זה הוא מביא לעצמו הפסד ולא

רווח. כאשר יהודי לוקח על עצמו טירחה וצער

בתורה ומצוות שאין הוא המחייב בהם מעיקר

הדין אלא בתורת הידור מצווה והנהגה טובה בלי

לפרש שקיום זה הוא "בלי נדר", ונהג בזה כמה

פעמים, ואחר כך קורה שחדל מלקיים אותו הידור

או הנהגה טובה – הרי נמצא שבזאת שהידר תחילה

במצווה ונהג בהנהגה טובה, שלא היה מחויב בהן

מלכתחילה ואילו לא נהג בהן בראשונות לא

היה בו כל רבב, ועתה חדל מלנהוג בהן – בזאת

הוא "מפסיד". והדוגמה הנפלאה שבזה היא מגר

שנתגייר. הרי גר שנתגייר מקבל על עצמו ריבוי

חובות אפשריים שלפני התגיירותו הוא פטור מהם

ולאחרי שיתגייר יצטרך לתת עליהם דין וחשבון

אם לא יבצען כהלכה.

"וזה החידוש של בן הא הא: לפום צערא אגרא.

גם כאשר צער המלאכה )גר שמקבל על עצמו

ריבוי עול מצוות( מוביל להפסד )שאחר כך חוטא

לפעמים( לבעל הבית, לקב"ה, עדיין הוא משלם

שכר לפני משורת הדין, דהיות שסוף כל סוף ניחא

ליה לבעל הבית )הן הלוא בעיני הקב"ה הגיור הוא

דבר הרצוי, אז למרות שלאחר מכן הייתה "פשיעה"

מצידו בזה שלא קיים כל המצוות במלוא דקדוקיהן

– הוא מקבל שכר על הגיור, למרות שגרם הפסד(.

זהו כבר חידוש, ובאמת היות שזהו חידוש שמגיע

מצד מידת חסידות – מובאים הדברים בפרקי

אבות.

"ובכן, כבר בשלב הזה של השיחה אפשר לראות

מהלך לא שגרתי של שילוב סוגיית תשלום שכר

הפועל )שהרבי דן בה כולל גם בסוגיית פשיעה

בפועל שמעביר חבית ממקום למקום( בפרשנות

של משנה שלפום ריהטא היא מאוד פשוטה

ו"בנאלית".

"אולם הרבי איננו מסתפק בזה, והוא מקשר

את התוכן העמוק והמחודש בביאור דברי המשנה

"לפום צערא אגרא" עם שמו של בעל המאמר,

כדרכו בקודש, שזה כבר שלב חדש בעושר ובגיוון

וברוחב היריעה: בן הא הא היה גר. כן אומר

תוספות )חגיגה ט,ב ד"ה בר הי הי(: "יש מפרשים

שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א

בשמן". והמשנה בוחרת לצטט את מאמרו דווקא

בשם המבטא את כינויו כגר ולא בשמו הפרטי,

וזאת כדי להדגיש את הנקודה התיכונית הגלומה

במאמרו שכאשר אדם מקבל על עצמו מלאכה

שכרוכה בצער )שאינו מחויב בה, כמו גר(, אזי

למרות מה שאפשר שאחר כך יגרום הדבר להפסד

במובן זה שלא ינהג בכל הדקדוקים שקיבל על

עצמו – הוא עדיין יקבל שכר על הצער, על הקבלה

הטובה, על הגיור.

"וגם אחרי שלב זה מוסיף הרבי מדריגה נוספת

בהעמקה והרחבת היריעה: לכאורה ניתן לשאול מה

הקשר בין משנה כ"ב המביאה את מימרתו של בן

בג בג: "בן בג בג אומר, הפך בה והפך בה, דכולה

בה. ובה תחזי, וסיב ובלה בה, ומינה לא תזוע,

שאין לך מדה טובה הימנה", למשנה כ"ג המביאה

את מימרתו של בן הא הא?

"אלא התשובה היא על פי מה שמובא בתוספות

הנ"ל שגם בן בג בג היה גר )בג בגימטריא ה"א,

דהיינו בן אברהם ושרה(, וזו השייכות בין שני

המאמרים שבשתי המשניות: בן נוח מחויב בשבע

מצוות בני נוח, ובכלל זה ללמוד תורה )את הדינים

שעליו לקיים( עד שנוכרי שלמד תורה הריהו ככהן

גדול כפי שמביאה הגמרא, אולם למרות זאת מובן

שלימוד התורה במצב כזה נעדר את המעלה של

לימוד תורה לשמה )בניגוד ללימוד התורה ככלי

לידע כיצד לקיים את ההלכות(. אבל ברגע שהוא

מתגייר נפעל שינוי עיקרי בלימוד התורה שלו

שעולה למעלה הכי נפלאה – דהפוך בה והפוך בה

דכולה בה. ונמצא אם כן שבשני המאמרים הללו יש

תוכן משותף ועמוק שכל יהודי יכול ללמוד בצורה

מיוחדת דווקא מהגר.

"זוהי דוגמא נפלאה לאופן שבו אצל הרבי בלולים

דברי הלכה ונגלה עם דרוש וחסידות – כפי שמי

שילמד את השיחה במקורה באריכות )לקו"ש

חי"ז עמ' 387–400 )יראה על נקלה – וגם

בעושר וגיוון המקורי של הרעיונות וההגיונות

של השיחה".

• וכאן אנו מגיעים לעבודתך בשיחות הרבי,

הביאורים על פירוש רש"י על התורה.

"הרבי פעם אמר בנוגע לאדמו"ר הזקן

שרואים אצלו דבר פלא. הוא עסק בכמה וכמה

תחומים בתורה, ובכל תחום עסק ממש באופן

מוחלט באותו עניין. למשל שולחן ערוך שהוא

ספר הלכה הלכות בטעמיהן ובספר זה גופא יש

חיבור נפרד אשר בשם "קונטרס אחרון" יקבנו

והוא חיבור למדני, מערכות בש"ס. וספר התניא

הוא ספר מוסר )על דרך החסידות(, ונצרף לו

שער היחוד והאמונה שהוא ספר בחקירה

ומחשבה, ואגרת הקודש שהוא ספר שמראה

את הצד של העסקנות והמנהיגות הציבורית

והקונטרס אחרון שהוא ממש ספר קבלי.

"ואם כאמור בכלל דרכו בתורה של הרבי היא

בשיטתו של אדמו"ר הצמח צדק שהכל בלול

מהכל, הרי שבנוגע לביאור על פירוש רש"י על

התורה הנה בזה הרבי נהג ממש כפרשן "מקצועי

ונקודתי" של רש"י, בשיטתיות ובקפדנות של מי

שעניינו הוא פשוט פרשנות על רש"י".

• אם ככה, ישאל השואל, לשם מה נדרשת

מלאכת של עיבוד וכו' יגיעה גדולה ועבודה כבירה

שאתה עושה בשנים האחרונות?

"כאמור, סגנונו של הרבי הוא עושר וגיוון עצום.

ראשית בכלליות תורתו כמו שהסברתי קודם לכן,

אבל גם בכל עניין ועניין בפני עצמו, עם שהוא

נקודתי וממוקד, יש בו התפרסות ורוחב ועושר

גדול ושילוב של כמה וכמה זוויות מבט. בשיחות

על רש"י למשל, יש מהלכים שלמים, שאלות רבות

ממגוון צדדים ופרטים, וביאור שהולך וסובב בכמה

רבדים, וגם פנינים מיינה של תורה ועוד הרחבות

והסתעפויות בכל השיחה.

"לכן אני מוצא שאפילו חסידים, ועל אחת

כמה וכמה מי שאינו חסיד ולכן המוטיבציה שלו

להתעקש ללמוד שיחה זו וזו יכולה להיות פחותה,

יכולים למצוא עצמם מסוחררים מהמהלכים

המשוכללים והמפורטים. ובפרט מי שפשוט

מחפש פשט ברש"י, הנה כדי למצוא את נקודת

הפשט בשיחה נדרשת השקעת מאמץ משמעותי,

וזה מהווה במקרים רבים חסם ומונע. יש חיבורים

באחרונה על פירוש רש"י על התורה, ורואים שגם

אלו שאכן מביאים מפירושי הרבי – אבל זה ממש

מעט מן המעט. דומני שייתכן והסיבה היא כי

בהיות שאין לו לעורך איזה עניין ואינטרס דווקא

להכניס פירושי הרבי, אז איננו משקיע מאמץ גדול

כדי לאתר הביאורים הנפלאים של הרבי בפשט

מתוך השיחות, ומתוך כך ביאורים חשובים ביותר

נשמטים וקהל לומדי הרש"י הוא הוא שיוצא נפסד.

"אגב, זו איננה תופעה שמתרחשת רק בציבור

הרחב, אלא גם בקהל ה'מצומצם' של חסידי חב"ד:

הרבה פעמים אני קורא בקובצים של התמימים

ואנ"ש הערות על רש"י, ובמקרים רבים כואב

לי לראות ששואלים שאלות שהרבי טיפל בהן

בהרחבה, והכותב – שלפעמים הוא בא בימים

– אינו יודע בכלל שהרבי כבר עסק בשאלתו

ויישבה היטב. ואני מלמד זכות שבאמת למצוא

את הביאורים של הרבי על כל רש"י ורש"י זה

מאוד לא פשוט".

• וכיצד עבודתך מבקשת להתמודד עם האתגר

הזה?

"אני מנסה כמיטב יכולתי בע"ה להוציא

מהשיחות את הנקודה המרכזית המתעסקת

בפירוש רש"י. לפעמים שיחה אחת מתעכבת על

עומק הפשט

עיונים ברש“י

על פי 'לקוטי שיחות‘ כרך יג

מהדורה מיוחדת

תמוז תש"פ

פרשיות:

חוקת / בלק

פינחס / מטות / מסעי

לקבלת הקבצים בשלימותם

וכן להערות, הקדשות וכיוצא בזה

נא לפנות לכתובת הדוא“ל

net.bezeqint.neto@rizs

אפשר ליצור גם קשר טלפוני

בטל‘ 4125205-050 או בפקס‘ 6882799-08

נדפס בסיוע ולזכות

יצחק בן לאה

וזוגתו רבקה ויקה בת רחל

ומשפחתם שיחיו

עימוד ועיצוב גרפי: יצחק לוצקין 4874.311.053

"ברור לי לחלוטין ל

שאין אף חוג, עדה

וקהילה בישראל

המחזיקים בארון

הספרים שלהם

נכס צאן ברזל

כתורתו של הרבי,

ולכן, כמעט שלא

יתכן מצב שבו

אפגוש בן תורה

מכל חוג שהוא

ולא אומר לו

שיחה של הרבי

על כל מסכת בה

עוסק"

המנגישים

הרב רייצעס

בעבודת

הקודש,

לצד אחד

הקונטרסים

שהו"ל

92 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 93

של הרבי על אתר. וכבר עכשיו, יש בין קבוצת

המנויים אברכים רבים שאינם מאנ"ש, המצפים

בשקיקה לכל כרך שיצא לאור.

"אציין נקודה מעניינת שהתחבטתי בה. בהלכות

מילה פ"א ה"ו כותב הרמב"ם שגר שלא קיבל עליו

שבע מצוות בני נח הרי זה יהרג מיד. במכתב הרבי

משנת תרצ"ט כתב: "...ומידי דברי בהלכה זו כאן

)בהלכות מלכים( ובהלכות מילה אזכור חידושי'

שעל אי קבלה בלבד מתחייב מיתה ומנא לה הא".

"בבואי לכתוב דברים אלה ב"פרדס המלך",

חשבתי שצריך לבדוק ברבות הימים נמצא מקור

ברור לדברי הרמב"ם בזה ולא הצלחתי.

"ביום השני של חול המועד סוכות האי שתא

הגעתי לסוכתו של ראש ישיבת פונביז', הגאון

הרב פוברסקי שליט"א, שקיבלני בחום ובחביבותו

הידועים. ראש הישיבה – שהוא כידוע למדן עצום

ובכל ענין שתדבר בו יש לו מיד ידיעה ברורה ויודע

לומר על אתר היכן דיברו בו האחרונים וכו' –

לקח את הספר בידיו והחל לעלעל בו ואז מצאתי

שעת כושר לשאול אודות הרמב"ם הנ"ל ואם יש

לו מקור, ראש הישיבה ענה מיד: "איך וויס אויך

נישט..." )גם אני איני יודע(. הרמב"ם הזה תמוה

מאוד ועל אתר הוציא ספר חידושי הרב מבריסק

על הרמב"ם תוך שהוא מצביע על דבריו שם: "סוף

דבר דברי הרמב"ם תמוהים מאד ואין להם שום

מובן לכאורה"".

הרב משה גוראריה

שליט"א –

מערכת "לקראת שבת"

אחד המפעלים העקביים והמרשימים בהשקעה

הכבירה שנעשית בהם במשך כחמש־עשרה שנים

– הוא מכון 'אור החסידות', בהנהלת הרה"ח הרב

אברהם מן, ושותפים לו צוות רחב של תלמידי

חכמים. יסודו של מפעל זה הוא בחוברת השבועית

'לקראת שבת' מתורת הרבי לפרשת השבוע עם

עושר תורני מגוון, אבל משתרע הוא לעוד חיבורים

גדולים וחשובים כמו ביאור על ההגדה, על מגילת

אסתר, על חנוכה ועוד. אחד העורכים בצוות

המערכת הוא הרה"ג הרב משה גוראריה שליט"א.

• כמי שעוסק כה רבות בתורת הרבי בייחוד, מה

אתה מגלה באופן אישי בתורתו, מה "תופס" אותך?

"אצל מי שנולד אצל חסידים וגדל בין החסידים,

בדרך הטבע שהוא נחשף לשיחותיו של הרבי כבר

מגיל ילדות. כבר בחיידר הוא שומע רעיונות

משיחות של הרבי, ואחר כך חוזר על נקודות

בסעודת שבת וכו', וכאשר הוא מגיע כבר לגיל של

בשלות מבחינה למדנית ותורנית – הוא כבר מכיר

היטב הרבה מהשיחות והרעיונות של הרבי. אין

שיעור לחשיבות הדבר כמובן, שתורתו הקדושה

והרעיונות האדירים של אדוננו מורנו ורבנו דובבים

במוחו של אדם כבר משעה שהוא ילד, אבל מהיבט

אחר, ההיחשפות לתורותיו של הרבי בשיטתיות

כדבר שבשגרה גורמת לכך שלפעמים הלומד לא

מצליח לעמוד על פרטים שונים שניכרים ונחשפים

כאשר עוסקים בהפצת התורה והנגשתה לקהל אחר.

"ולכן, גם אם קשה להשיב על שאלה כזאת

כי זה עניין פנימי שבין חסיד לרבי, הרי שבכל

זאת מאז שאני ב"ה עובד במיזם – בראשות הרב

אברהם מן הרוח החיה והמנהל של "לקראת שבת",

התחיל להתבהר אצלי משהו מאוד מדהים בתורת

הרבי. כי כאשר התחלתי לתת דעתי למה שקובץ

"לקראת שבת" בעצם עושה כל שבוע, שהוא

למעשה מראה איך שבכל פרשה הרבי נותן אור

חדש לגמרי בפשט, ואחר כך בגאונות בנגלה ואחר

כך בחסידות ופנימיות שבתורה – ובכל עניין ועניין

הרי זה בצורה הכי מקיפה והכי מוחלטת – זה גרם

לי לראות את הדברים שלאו דוקא הייתי שם לב

לזה כ"כ מעצמי.

"ויתירה מזו. אין זה רק שבכל נושא ונושא

מחדש הרבי ומבאר בעמקות נפלאה, וכך נמצא

שעל פרשת השבוע תראה גם ביאור בנגלה וגם

ביאור בחסידות, גם ביאור בפשט וגם ביאור בדרוש

– אלא שהרבה פעמים ובהרבה מקומות באותה

סוגיה ובאותו עניין עצמם תוכל למצוא הסתכלות

ממכלול היבטים.

"ולדוגמא, כשהתחלנו לעבוד על ספר מתורת

הרבי להגדה של פסח – "אוצרות ההגדה" – לא

שיערנו בעצמנו שנמצא אוצר בלום כמו שהתחיל

להתגלות לנו תוך כדי העבודה שעל הפסקאות של

ההגדה שכללנו בספר יש מהרבי ביאור הן בפשט

של ההגדה, גם על פי חסידות וגם הוראה למעשה

שלומדים מכל פסקה".

• במה בעצם מתבטאת עבודתכם במערכת

"לקראת שבת" בהנגשת תורת הרבי, מהי שיטת

העבודה שלכם?

"הן הלוא את ה"לקוטי שיחות" התחילו להוציא

בעיקר בשביל לחזור רעיונות משיחות הרבי לקהל

הרחב. שמעתי פעם מהגר"ע שוחט שליט"א, ראש

ישיבת "אור אלחנן חב"ד" שבלוס אנג'לס, שבאחת

הפעמים שהרבי חדל מלהגיה השיחות עבור לקוטי

שיחות – הרבה מהחסידים ביקשו מהרבי לחזור

ולהגיה. גם הוא, הגר"ע שוחט, כתב לרבי מכתב

ותורף הדברים היה שהיות שהוא לומד עם בני תורה

ומשתדל להפיץ להם מעיינות החסידות, ולשם כך

זקוק הוא ביותר לליקוטי שיחות – וראה זה פלא

מיד אחר כך שב הרבי להגיה את השיחות... וגם

מהגרי"ל אלטיין שליט"א, מצוות עורכי הלקוטי

שיחות, שמעתי שכמה וכמה פעמים הי' ניכר

מהאופן שבו הגיה הרבי את השיחות שהודגשה

בו שהיא מיועדת ומנוסחת באופן שתובן לקהל

הרחב, יפוצו מעיינותיך חוצה. רואים שזה היה

עניין משמעותי עבור הרבי, שהשיחות יפוצו חוצה.

"אלא מאי? כאמור לעיל תורתו של הרבי

בלולה ממש מכל התורה

כולה ומכל סגנונות הלימוד

שבתורה. והנה, עם זה שאין

כל ספק בדבר אשר הטוב

ביותר והמרומם ביותר הוא

לשבת וללמוד את השיחה של

הרבי כפי שהיא במקורה על

מלוא רוחבה ועושרה בלשון

הרב מחכימת הנפש – אבל

עובדה היא שדווקא הרוחב

והעשירות הזאת יכולים גם

לצמצם את קהל הלומדים.

"תן דעתך: אם תלך לחזור

בבית כנסת שב"עולם" שיחה

ותחזור מילה במילה על כל

השיחה מרישא ועד גמירא

– מעטים מאוד יבינו אותך.

המהלך הוא מהלך שמצריך

כמה נקודות בכמה חלקים של אותו ד"ה או בכמה

ד"ה ברש"י, ואני מפרק את זה באופן סדור, חלק

אחרי חלק, וזאת הן בסגנון אחיד ושיטתי, והן עם

ביאור שמוגש למעיין בצורה ברורה. אני בעצם

מנסה לחסוך ללמוד שעות של עיון והתרכזות

וחיפוש בשיחה עד שימצא את הנקודה המרכזית

בבהירות בפירוש הפשט של רש"י. חשוב לציין

שכבר נעשתה עבודה חשובה מאוד בזה – 'ביאורים

לפירוש רש"י על התורה' – משיחות הרבי בחמישה

כרכים. אכן שם התמקד העורך הרב פרידמן

שליט"א בעיקר בתמצות המסקנה הסופית של

השיחה ממש ואני דווקא מנסה מעט יותר להרחיב

כך שאומנם זה עדיין יהיה סביב הנקודה התיכונה

אבל עם העושר והקסם של המהלכים של הרבי

כפי שהם במקור )ראוי להזכיר גם את הסדרה

'ביאורי החומש', שגם בה נעשתה מלאכת מחשבת

של ליקוט מביאורי הרבי על פרשת השבוע בצורה

מסודרת וזכיתי ליטול חלק בעריכתה. אבל באותה

סדרה לא מתמקדים רק בביאורי הפשט ורש"י אלא

בכל מגוון הפירושים בדרך הפרד"ס(.

"בשולי הדברים", מבקש הרב רייצס להוסיף

בסיום דבריו, "נהניתי מההגדרה שלכם – 'מנגישים'.

לא זכור לי שאני עצמי השתמשתי בלשון 'הנגשה'

לגבי עבודתי, אולם נזכרתי שפעם קיבלתי בדואר

האלקטרוני מכתב מרגש מאברך אחד בצפון הארץ,

ושם הוא אכן מודה לי ומשתמש בלשון 'הנגשה'...

"הנה דבריו בהשמטות קלות: "כמי שלמד

בעולם הישיבות הליטאיות מתוך שנאה

וזלזול בחב"ד וברבי, מעולם לא חשבתי

אפילו לפתוח את ספריו של הרבי ...לאחר

חתונתי התחלתי לעסוק יותר בפרשיות

השבוע עם רש"י, במסגרת עיון הפרשה

ועוד. התחלתי להתעניין בפירושים שונים

על פירוש רש"י, בין היתר שוטטתי ברשת

האינטרנט ושם מצאתי קטעים ביידיש

מתוך ליקו"ש. פניתי לידיד טוב שלי )ששייך

לעולם החסידי( וביקשתי ממנו לפענח לי

את המילים מיידיש לעברית, אך הוא אמר לי

שצריך להכיר את תורת חב"ד בשביל לתרגם

את הדברים בצורה נאותה. פניתי למכר חסיד

חב"ד, והוא סיפר לי שהיו כעשר שנים שהרבי

עסק בשיחותיו השבועיות בדברי רש"י הק',

הייתי חייב להכיר זאת, והתחלתי לעלעל

מפעם לפעם בלקו"ש. אך דא עקא, שהספרים

לא כ"כ מסודרים והרבה ביידיש, וכן לפעמים יש

אריכות דברים... עד שהגעתי לחוברות שלכם וכל

השאר היסטוריה, אני היום מעריץ נלהב של הרבי,

ואינני יכול ללמוד פירוש רש"י בלי דבריו הק'.

זיע"א. אשר על כן אמרתי – יש"כ על ההנגשה

המדהימה של תורת הרבי, לליטווא'ק מתנגד

שכמוני, תשואות חן חן".

הרב מאיר אליטוב

שליט"א

הרב מאיר אליטוב שליט"א הוא מתלמידי

החכמים החרוצים והפוריים מבין מנגישי תורת

הרבי. חיבוריו "דעתך עלך" ו"בתורתו של הרבי

מליובאוויטש" זכו לתהודה ולתפוצה, וכעת הוא

עמל על פרוייקט אדיר מימדים – כתיבת ביאור

לרמב"ם על יסוד שיחות הרבי.

• כמי שעוסק כה רבות בתורת הרבי בייחוד, מה

אתה מגלה באופן אישי בתורתו, מה תופס אותך?

"שאלה זו היא שאלה כללית מאוד ומסוג

השאלות שתשובות רבות להן וכולן מתמזגות

לתוכה, וכמובן שאי אפשר לענות עליה באחת והרי

אפילו הרמב"ם לא מנה מצוות כלליות...

"דיברתי וכתבתי רבות בעבר על הדברים הרבים

שהעניק לנו הרבי בתורתו, ואיך שמדעתנו ושלא

מדעתנו, הנחיל לנו יסודות מוצקים של חשיבה

ואמונה יהודית טהורה בהגות מתמדת ורצופה

של רעיונות קודש ורגשות טוהר. כל זאת בנוסף

לידיעות נרחבות מאוד שהנחילנו בכל חלקי התורה.

"אחד הדברים היותר חשובים לבחור בגיל

הצעיר בלימודיו בישיבה הוא הרגשת השייכות

לנלמד ולנעשה בה. לא פעם יושב בחור מול

הגמרא ולא באמת מרגיש שייך לכתוב בה. זהו

הדבר הקשה ביותר שיכול להקשות על בחור

בישיבה, ההרגשה שכל המדובר והנלמד אינו שייך

אליו, שכל המאמרים והשיחות לא באמת עוסקים

בו ושהגמרות כולן הן ים גדול שלעולם לא יצליח

לשחות בו.

"בא הרבי בתורתו, ובין שלל הדברים שהעניק

לנו, נטע בנו בטחון עצמי בבחינת "ויגבה לבו בדרכי

ה'". הרבי כמו אחזנו בציצית ראשנו, והגביה את

כולנו אל המחוזות הגבוהים ביותר בתלמודו.

"כל תמים שרק מתחיל להיות מונח בתורתו

של הרבי לא יכול להרגיש שאינו שייך ח"ו, כי

הרבי בתורתו פותח דלת, מכניס את כולנו אל

היכלות תלמודו במאור פנים, והופך אותנו עצמנו

למשפיעים מאירי פנים בזכות תורתו".

• אפשר דוגמא לנקודה זו?

"בפעם הראשונה שנפגשתי עם ראש ישיבת

פונביז' הגאון הגדול רבי ברוך בער פוברסקי

שליט"א נתתי לו את שני ספרי: "דעתן עלך בבא

קמא" ו"משנתו של הרבי מליובאויטש". אחרי

הפגישה, כשהייתי כבר ברכב חזור, הוא התקשר

ואמר שיש לו שאלה על הספר. ברגע הראשון

נבהלתי כי חשבתי ששואל על "בבא קמא" שהוא

בעיקר עניינים משלי ולא ידעתי איזו סתירה מצא

לחידוש שלי בספר, ובפרט שמדובר בת"ח עצום

שיודע כל הש"ס על פה, ובכל נושא שתעלה לפניו

הוא שט בו ישר והפוך. אבל אז הסתבר שהוא

שואל על הספר השני שכולו שיחות של הרבי, ואיני

יכול לשכוח איך נרגעתי באחת. כי בדברי הרבי לא

יכולות להיות שום סתירות וקושיות, הכל בבחינת

שכינה מדברת מתוך גרונו, וכיון שכך, להיכן שנפנה

ותורתו של הרבי בידינו, הלכה כמותנו בכל מקום!"

• מהי שיטת העבודה שלך?

"שאלה קשה שאלת... אף פעם לא העסקתי

עצמי בשאלה מהי שיטת העבודה שלי ואיני בטוח

שיש לי כזו, אני פשוט מרגיש שיש לי ביד אוצר

עצום יקר מזהב ומפז רב וברור לי לגמרי שהאוצר

הזה חביב ומוערך מאוד אצל כל בן תורה באשר

הוא כי לא ראה ולא שמע דוגמתו. ברור לי לחלוטין

שאין אף חוג, עדה וקהילה בישראל המחזיקים

בארון הספרים שלהם נכס צאן ברזל כתורתו של

הרבי, ולכן, כמעט שלא יתכן מצב שבו אפגוש בן

תורה מכל חוג שהוא ולא אומר לו שיחה של הרבי

על כל מסכת בה הוא עוסק או על פרשה בה אנו

נמצאים. ".

• במה בעצם מתבטאת עבודתך בהנגשת תורת

הרבי?

"דומני שבבסיס כל הפעולות שעשיתי בהפצת

תורתו של הרבי, עומדת ההבנה המקדימה שהדרך

להנחלת תורתו ולחיבור בני תורה למשנתו העניפה

היא להביא בפניהם את דברי הרבי על הגמרות

והסוגיות בהן הם עוסקים ממש עכשיו ובסוגיות

שהכירו היטב מהישיבה, או אז מבינים בנקל את

החידוש הגדול בדברי הרבי כשתורתם מוארת באור

חדש מתורתו של הרבי.

"הבנה זו היא שעמדה גם בבסיס הפרוייקט

הראשון בחוברות "דעתן עלך", ובהן

ההדרנים של הרבי על כל מסכת, שחולקו

באלפי עותקים ללומדי הדף היומי לפני

סיומה של כל מסכת והפכו לקונטרס מבוקש

אצל כל מגידי השיעורים של הדף היומי.

וזאת משום שהביאה ללומדים את ביאוריו

הנפלאים של הרבי על אותן מסכתות, שם

אוחזים הם עצמם ברגע זה ממש".

• מדוע זה חשוב? מה רע בלשון המקורית

ובסגנון המקורי?

"לימוד שיחה של הרבי הוא ענין קשה,

ארוך ודורש מאמץ. לא לכל אחד יש את

הפנאי לשבת וללמוד בעיון את כל הלקוטי

שיחות של הרבי ובמקרה הטוב מזדמן לו

לעשות זאת פעם–פעמיים בשבוע. בנוסף,

כל שיחה מורכבת מכמה מהלכים שחלקם

נדחים לבסוף, יש בה המון הערות הפותחות

צוהר למחוזות נוספים ולעניינים אחרים

וקשה "לתפוס" את כל השיחה מכל צדדיה, דומני

שהדרך להנגשת התורה של הרבי היא תמצות

הענין שחידש הרבי בשיחה זו תוך הסברת הקושי

שהיה בענין קודם הביאור. התמצות וההגשה באופן

השווה לכל נפש מנגישים את תורתו של הרבי

לרבים, ולרוב יוצרים רצון חזק וסקרנות לראות את

הדברים במקורם בתוך השיחות של הרבי.

"בימים אלו ממש יוצאים לאור בס"ד שני כרכים

נוספים מסדרת "פרדס המלך" – ביאורי הרבי על

הרמב"ם – שהנני עובד עליה בימים אלה.

"הרעיון להניח את חידושי הרבי על הרמב"ם

על דף עלה כבר מזמן, שכן אם אומנם נכון הדבר

שארון הספרים שלנו מלא בשיחות וביאורים של

הרבי על הרמב"ם – אבל הלוא לומדי הרמב"ם

בחב"ד ומחוצה לה לא זכו מעולם ללמוד הלכה

ברמב"ם עם ביאורו המיידי של הרבי על הדף.

"סדרה זו, שנערכת בסגנון ישיבתי, פותחת צוהר

לכל בן תורה לראות וללמוד את ביאורי הרמב"ם

העיקרי שלנו הוא "קהל היעד

בני תורה ובוגרי

ישיבות שמונחים

בלימוד, אולם

יחד עם זאת

אנו משתדלים

שהדברים יהיו

ברורים גם לכל

לקורא שמכיר

לישנא דרבנן"

המנגישים

הרב אליטוב

בפגישה עם

ראש ישיבת

פוניבז' הגאון

רבי ברוך

דב פוברסקי

שליט"א

94 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 95

ריכוז, רוחב היריעה וריבוי המושגים מכמה וכמה

תחומים שבתורה – כל אלו מצריכים הכרת הסגנון,

הכרת השיטה והגישה והכרה מוקדמת מסוימת

של התשתית התורנית שנמצאת בבסיס העיסוק

בסוגיות בנגלה ובחסידות )זאת אומרת שגם אם

מדובר ביהודי למדן אך אין לו היכרות מוקדמת

עם עולם המושגים של החסידות ושל תורת חב"ד

– הוא לא יכול לרדת לסוף ההבנה של השיחה(,

ולא לכולם יש מאלו במידה המספקת. ולכן, כדי

להתאים את תוכן השיחה שברצונך למסור לקהל

שומעיך עליך לבצע עבודה של ריכוז ועיבוד, של

הבהרת המושגים המוקדמים הנחוצים להבנת

הרעיון, של חידוד וליטוש הסברות ותימצותן.

"ואותו הדבר הוא גם לגבי העברת רעיונות

והגיונות השיחות בכתיבה. הרבה קוראים

פוטנציאליים לא יצלחו את קריאת השיחה כפי

שהיא בלשון הרב אם משום שהדברים בלולים

בכל מכל ואם משום שאין להם היכרות מוקדמת

עם אחדות מהסוגיות בנגלה או בפנימיות שהרבי

מאזכר אגב הדברים ומשים יסוד בהבנתם.

"ולהדגיש, כדלעיל, שאין הדבר אמור רק בנוגע

לסתם המקשיבים והקוראים דעלמא, אלא גם לבני

תורה, ואפילו לגבי סוגיות בנגלה. הן הלוא גם

הם מורגלים בסגנון לימוד מסוים דייקא, ובוודאי

ובוודאי שיש גם רבים שאינם מכירים את הגיונה

ועומקה של מחשבת פנימיות התורה, והנה כי כן גם

הם צריכים לעיבוד הרעיונות הנפלאים כך שהדבר

יהיה מוכר וכתוב בשפתם ואז יוכל להתקבל בליבם.

"וזוהי עיקר עבודתנו ב"לקראת שבת". קהל

היעד העיקרי שלנו הוא בני תורה ובוגרי ישיבות

שמונחים בלימוד, אולם יחד עם זאת אנו משתדלים

שהדברים יהיו ברורים גם לכל לקורא שמכיר

לישנא דרבנן.

"בחוברת שאנו מוציאים יש כמה מדורים.

מדור אחד הוא חידושי סוגיות )ועורכו הוא

הרה"ג הרב צבי הירש זלמנוב מג"ש בישיבת

תומכי תמימים בטבריה( ועיקרו להביא פלפולים

בלומדות על פרשת השבוע. למעשה חייבת האמת

להאמר שכבר בחיים חיותו בסוף שנות המ"מים,

הרה"ג הרב איסר זלמן וייסברג שליט"א, שהגיע

מישיבות ליטאיות, ערך שיחות של הרבי בסגנון

למדני ישיבתי. והרב וייסברג זכה לתגובות חמות

ביותר ולעידוד רב מהרבי. יש גם מדור על פירוש

רש"י על התורה שאותו עורך הרה"ג הרב מנחם

מענדל רייצעס שליט"א שבידו הטובה מביא

נקודות משיחות הרבי על פירוש רש"י על התורה.

מדור נוסף שיש בחוברת הוא יינה של תורה –

אותו עורך הרה"ח הרב מנחם יהושע טייטלבוים,

מגיד שיעור בתומכי תמימים לוד – והם נקודות

נפלאות וביאורים עמוקים מדברי החסידות של

הרבי בשיחות על הפרשה. מדור נוסף שאותו אני

עורך ביחד עם הרה"ח הרב אליהו שוויכה, הוא

מדור פנינים שבו מובאות נקודות קצרות מביאורי

הרבי, למי שמעוניין לקרוא רק "ווארט" כי אין

זמנו מאפשר עתה.

"כך שבמכלול המקובץ של כל חוברת אנו

מביאים בעצם מניפה רחבה מתורת הרבי לפרשת

שבוע, שמתאימה למגוון רחב של קוראים וסוגי

לומדים, וכל אחד יכול למצוא בה חפץ ולהאיר את

השבת שלו מביאורי הרבי.

"בימים אלה בעהי"ת אנו עמלים על קיבוץ כל

המלאכה העצומה שנעשתה במשך השנים לסדרת

ספרים – ספר שיקבץ את כל החידושי סוגיות,

ספר שיקבץ את כל הפירושים בפשט – מקרא אני

דורש – וספר שיקבץ את כל היינה של תורה על

פרשיות השבוע, ובטוחים אנו שזו תהיה בשורה

של ממש הן בתוככי אנ"ש והן מחוצה לאנ"ש.

"לחביבותא דמילתא אביא פנינה אחת מני רבות

מתורת רבינו על פ' חוקת )ע"פ לקוטי שיחות חי"ח

עמ' 233 ואילך( כפי אשר עובדה על ידינו, וקשורה

בייחוד עם מהות היום דג' תמוז:

"בנוגע לקברי צדיקים אמרו חז"ל ש"צדיקים

אינן מטמאים". מדוע? ובכן, טומאת מת באה

בעת פירוד הנשמה מן הגוף ח"ו. שהרי טומאה

היא לכלוך ופגם רוחני הקשור למידת הדביקות

להקב"ה שנקרא חי. ולכן, כאשר הנשמה – שהיא

"חלק אלוקה ממעל ממש" – מסתלקת מן הגוף,

ולא נשאר בגוף דביקות להקב"ה הרי הגוף, שהוא

מצד עצמו עפר מן האדמה, טמא בטומאה חמורה,

והאדם הנוגע בזה טמא בטומאת מת.

"אכן, כ"ז באדם רגיל, אשר בהיות הנשמה בתוך

הגוף היו חיי הגוף וחיי הנפש – דברים נפרדים. חיי

הגוף הם מאכילה ושתי' גשמית וכיו"ב, וחיי הנשמה

הם לימוד התורה וקיום המצוות. ולכן, הגוף, בלי

הנשמה שבתוכו, הוא דבר שאין בו קשר לאלקות,

ומטמא בטומאה חמורה.

"אמנם, חיי הצדיק שונים הם. כי, "חיי הצדיק

אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים שהם

אמונה יראה ואהבה", והיינו, שגם חיי הגוף של

הצדיק אינם באים מדברים גשמיים ובשריים

כאכילה ושתי' וכיו"ב, כי אם מדברים רוחניים

הקשורים עם הנשמה האלקית. ונמצא, שגם גופו

של הצדיק קדוש, כי אינו נחשב כדבר נפרד מן

הנשמה, אלא הגוף והנשמה – דבר אחד הם.

"ובהיות שהנשמה היא נצחית, הרי גם פעולתה

על הגוף נצחית היא. ולכן, גם בשעה שהנשמה

מסתלקת מן הגוף, נשארת פעולה נצחית מהנשמה

על גוף הצדיק, שגם אז גופו נשאר קשור ודבר אחד

עם רוחניות ואלקות. וזהו שגם לאחרי פטירתם

– "צדיקים אינן מטמאין", שנשאר הגוף דבוק עם

חיי החיים, הקדוש והטהור ב"ה, ונשאר בטהרתו".

"כמי שלמד

בעולם הישיבות

הליטאיות מתוך

שנאה וזלזול

בחב"ד וברבי,

מעולם לא

חשבתי אפילו

לפתוח את ספריו

של הרבי ... עד

שהגעתי לחוברות

שלכם וכל השאר

היסטוריה, אני

של הרבי" היום מעריץ נלהב

המנגישים

הרב אברהם מן

"ח שנים חלפו מאז קיבלתי את מענה־ כ

הקודש מכ"ק רבנו נשיאנו באלול

תשנ"ב, שאישר בניע ראשו הק' לחיוב

את ההצעה שאתחיל לכתוב כתבות ל'כפר

חב"ד'. עודני זוכר את התרגשותי באותו

יום ואת ה'לחיים' החשאי שערכתי עם חברי

בפנימיית הישיבה ב־749 איסטערן פארקוויי...

הכתבה הראשונה שפרסמתי בשם העט 'ישראל

שנהב' הופיעה בגיליון סוכות תשנ"ג, לדמותו של הסבא־

רבה שלי, הרב אריה־לייב קפלן ע"ה. מאז הספקתי לזכות את הרבים במגוון

מאמרים, כתבות, ראיונות וטורים חסידיים.

קשה להצביע על משהו מיוחד, אך מזמן לזמן הולכת ומתחזקת בי ההכרה

בגודל חשיבותה של המילה המודפסת. 'צריכים ללמוד כיצד לספר סיפור

חסידי', כותב הרבי הריי"צ, 'לא לייפות את הסיפור בביאורים והסברים

עצמיים. לספר את הסיפור דבר דבור על אופנו' )'לקוטי דיבורים' ]המתורגם[

ח"ג עמ' 603 .)כשהתחלתי לכתוב את המדור 'סיפורי חסידים', נדרשתי ליצור

איזון נכון בין הצורך להבהיר מושגים לקוראים שלא יבינו אותם נכון כפי

שהם כתובים בשפה החסידית המקורית, לבין הזהירות המתבקשת לשמור

על הסגנון האותנטי.

לאותה מידה של זהירות, ואף יותר מכך, נדרשתי כשעסקתי בדברים

שמופיעים בשם הרבי. אציין כאן שלושה מקרים בולטים:

א( בין מאות המכתבים של הרבי באנגלית, שנשתמרו בארכיון המזכיר

הרה"ח הרב ניסן מינדל ע"ה ואשר הייתה לי הזכות לתרגמם לעברית, היה

מכתב מכסלו תשל"ו לראביי אמריקאי. במכתבו שולל הרבי לחלוטין עריכת

'הקפות' בשמחת־תורה לנשים עם ספרי־תורה. שמור בזיכרוני הפולמוס שעורר

פרסום המכתב: אותו ראביי נחשף וטען שפרט מסוים מהכתוב במכתב אינו

תואם לדברים שאמר לו הרבי ב'יחידות' באותה תקופה. האמת היא שבמכתב

זה מזכיר הרבי את אותה 'יחידות' ומבקש לחדד את הדברים סופית. הרבי

מתבטא במכתב: 'עלה בדעתי לאחר מכן שיש צורך בתיקון'. בכל אופן, עצם

הדיונים בפורומים שונים בעקבות פרסום המכתב, הדגישו את החשיבות

לדייק בכל מילה של הרבי.

ב( לפני 20 שנה חשף לפניי ר' גימפל אורמלנד 'מופת' מדהים של הצלת בנו

בן השלוש ממצב רפואי חמור ביותר. הסיפור שעורר בזמנו הדים רחבים בציבור

הרחב, זכה להתעניינות עזה גם בשנים הבאות. אך אי הדיוק בנוסח הכותרת

'הרבי הוציא את בני מחדר המתים' )שר' גימפל ביקש בגיליון הבא לתקן

ל'חדר שממנו יוצאים לחדר המתים'(, לימד אותי שלצד הרדיפה הטבעית אחר

הסנסציה העיתונאית, חובה עלינו לדייק בכל מילה, לא להוסיף ולא לגרוע.

ג( ה'מופת' שאירע לרב קופל רוזן, פורסם לראשונה ב'כפר חב"ד' בתשמ"ה,

מסופר מפי הרב נחמן סודאק. לקראת שבת וארא תשס"ב, במלאת 40 שנה

למאורע, שילבתי בסיפור קטע רלוונטי מהתוועדות שבת וארא תשכ"ב, שבה

הסביר הרבי את המשמעות הרוחנית של הכדוריות האדומות והלבנות –

והסיפור קיבל נופך עז ומחודש. הסיפור כולו עוצמתי ומאלף, אך גורמים

המקורבים למשפחת רוזן הטילו ספק באמיתתם של כמה פרטים שהופיעו בו,

ואשר לטענתם אינם מדויקים. הדברים טרם התבררו לאשורם, אך שוב נוכחתי

לדעת עד כמה חשובה שמירת הסיפור המקורי, ללא כחל ושרק.

סיפורו של מדור חדש

כתיבת מדורים כמו 'חיי רבי' ו'והם יבוננוהו' היא משימה מורכבת. נחוץ

להבהיר דברים עמומים ולברר פרטים עלומים, אך חשוב להקפיד שלא לכתוב

דברים שאינם תואמים בדיוק להשקפתו של הרבי. מצד אחד, ישנו הכלל

'דברים שבעל־פה – אי אתה רשאי לכותבם'. ומצד שני התרה בי אחד מרבני

חב"ד: 'דע לך שהקוראים מדייקים בכל מילה'... לא פלא שבשנים האחרונות,

בכל פ"נ שאני שולח לציון הק' של הרבי, אני מבקש שאזכה לכוון לדעתו הק'

ולגרום לו נחת רוח בכל תחומי כתיבתי ב'כפר חב"ד'.

לחנוכה תשע"ח נסעתי לרבי, וביום ראשון כ"ט כסלו נכנסתי אל הציון הק'.

אני מעתיק כאן קטע מיומני מאז: "יום ראשון. יום כניסה לאוהל. השכמה

בשעה 6 .לימוד המאמר דזאת חנוכה תשל"ח במילואו. תפילה באריכות.

הכנות בכתיבת פ"נ לקראת הכניסה לקודש הקדשים ]באותו פ"נ הודיתי לרבי

על העבר, במלאת שנה להופעת המדור 'חיי רבי', וביקשתי ברכה על להבא

– שאזכה לכוון לדעתו הק' בכתיבתי בעיתון 'כפר חב"ד'[. נכנסתי אל הקודש

פנימה בשעה 30:11 בערך, ושהיתי עד 30:2 בערך. קריאת המענה לשון במתינות

לפי ערך, ולבסוף: רבי, רבי, רבי... אותיות המחשבה..."

מה שלא ידעתי לציין ביומני באותו יום הוא שזמן קצר מאוד לאחר מכן

יפנה אלי העורך הרב אהרן־דב הלפרין שי' ויבקש שאערוך מדור נוסף ושמו

'והם יבוננוהו'...

המדור שנולד לאחר

שיצאתי מהציון הק'

| ארבעים שנה

נכנסתי אל הציון הק'. באותו פ"נ הודיתי לרבי על העבר, במלאת שנה להופעת המדור 'חיי רבי',

וביקשתי ברכה על להבא – שאזכה לכוון לדעתו הק' בכתיבתי בעיתון 'כפר חב"ד'

הרב ישראל אלפנביין

חלק מסדרת

הספרים

של מערכת

'לקראת שבת'

96 | כפר חב"ד | גיליון 1863 גיליון 1863 | כפר חב"ד | 97

רבעים שנה. אני עושה חשבון מהיר. א

המשמעות היא, שבעבור כל חסיד

חב"ד שהוא למטה מגיל חמישים, 'כפר

חב"ד' הוא חלק מהנוף שלתוכו נולד ובו גדל.

ברור שיש לחב"ד עיתון. וכי ייתכן אחרת?

אבל בעבור בני גילי והמבוגרים מאיתנו

בהחלט ייתכן אחרת. נולדנו וגדלנו לתוך

מציאות שבה לחב"ד אין עיתון. אין כלי

לדיווחים חדשותיים. אין בימה לדיונים רעיוניים.

אין אמצעי ביטוי להשמיע ברמה את דבר הרבי. אין

כלי נשק להשיב למחרפינו דבר. לצעירים שבינינו קשה מאוד

לתאר מצב כזה, אבל זו הייתה תמונת המציאות.

היו ניסיונות להוציא לאור ביטאונים חב"דיים, אבל הם הופיעו לפרקים

בלבד, וגם לא שרדו לאורך ימים. עזר ה' והיו לנו ידידים בעיתונים אחרים,

כמו 'פנים אל פנים', 'שערים' או 'הצופה', ובהם התפרסמו מעת לעת דיווחים

מדברי הרבי וכן כתבות וטורים אוהדים. אבל המגזר החרדי, למשל, היה חסום.

כלי התקשורת היחיד שלו, 'המודיע', נשלט באותם ימים בידי גורמים שלא

אהדו את חב"ד, בלשון המעטה, ועשו הכול כדי לגמדה, להתעלם ממנה ואף

לבוז לה )מובן שכיום התמונה התהפכה לחלוטין, ו'המודיע' נותן בימה מכובדת

ביותר לרבי ולמפעלות חסידות חב"ד(.

ואז, לפני ארבעים שנה, בקיץ תש"מ, החל להופיע עיתון בפורמט קטן, 'כפר

חב"ד' שמו. שם העיתון שיקף את הגדרתו הצנועה, בעיני יוזמיו – עיתון מקומי

של כפר חב"ד. גם זה נראה בתחילה כעוד ניסיון נאיבי שעתיד לגווע, כקודמיו.

הוא הופיע אחת לשבועיים, ולמרבה הפלא הופעתו הייתה סדירה. אט־אט

התחלנו לצפות להופעת הגיליון החדש ולקרוא אותו בשקיקה.

באלול אותה שנה נסענו ל'קבוצה', אבל גם שם התנפלנו בשקיקה על

גיליונות 'כפר חב"ד' שהגיעו לניו יורק, קצת באיחור. עברו כמה חודשים

ובחודש שבט תשמ"א חלה הפריצה הגדולה – העיתון הגדיל את הפורמט שלו

והפך לעיתון ארצי. רוח חדשה החלה לנשב – לחב"ד יש עיתון!

העורך, הרב אהרן־דב הלפרין, חיפש בנרות כותבים, וכך פנה גם אליי וביקש

ממני לכתוב לעיתון בזמני הפנוי. אחת הכתבות הראשונות שכתבתי הייתה

על ארגון 'צבאות השם' שהרבי ייסד באותה שנה. שני אברכים נמרצים, ר'

ירחמיאל בנימינסון ור' שלום־דובער בוימגרטן, הרימו את הכפפה והקימו ארגון

פעיל ברחבי ארה"ב, שכלל את הוצאת העיתון לילדים 'משיח טיימס'. הקוראים

בארץ ובעולם נחשפו לפעילות רחבה שעד כה לא הייתה להם דרך לדעת עליה.

אחת מאבני הדרך החשובות בעיניי היא הופעת המדור 'מחשבת החסידות'

מאת הרב יואל כהן. המדור הזה הביא לציבורים רחבים את העומק של תורת

החסידות, בדרך בהירה ועשירה. אין ספק כי בכך נפתח לפני רבים השער

לעולמה של תורת החסידות. בעבורי זו הייתה חוויה אישית בלתי־רגילה.

הייתי בא לביתו של הרב כהן, והוא היה מכתיב לי את המאמר. בכל פעם

הייתי מתפעל מחדש לראותו יושב מכונס בתוך עצמו, מגבש את המאמר

בראשו הגאוני, בעודו לוגם לגימות ארוכות מכוס התה הגדולה שהגישה לו

רעייתו. אחר כך היה קם, מתחיל להתהלך בנמרצות לאורך השולחן ומכתיב

את המאמר הבנוי לתלפיות.

העיתון החל להשמיע ברמה את קולו של הרבי ולהילחם את מלחמות

ה'. כחלק מההתמודדות בזירה זו העיתון גם ניהל פולמוס תקיף מול גורמים

שהתנגדו לדרכו של הרבי. פתאום לחב"ד היה כלי נשק, להשיב על מתקפות,

לחשוף מקלות שתקעו גורמים מסוימים בגלגלי המאבק לתיקון חוק 'מיהו

יהודי', למשל, או את רדידות טיעוניהם של מי שביטלו בזלזול את ההסתמכות

של הרבי על שולחן ערוך סימן שכ"ט בנושא שלמות הארץ. העיתון השיב

ּ להם מנה אחת אפיים, ואנחנו, חסידי חב"ד, זקפנו את ראשנו. יש לנו פ ֶ ה,

יש לנו שופר!

אותם גורמים ששלטו בדעת הקהל החרדית גילו פתאום כי קם לו עיתון

עצמאי, שאינו הולך בתלם, ושחושף פעם אחר פעם את תעלולי התעמולה

שלהם. הם החליטו לצאת במתקפה בוטה נגד 'כפר חב"ד', בתקווה להשתיקו.

אך כפי שהיה במצרים התקיים גם פה "כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ".

בתגובה למתקפות האלה החל 'כפר חב"ד' להופיע בשבט תשמ"ב כשבועון,

ומאז הכול היסטוריה.

על חשיבותו ומרכזיותו של העיתון אפשר ללמוד גם מהמעורבות הגדולה

של הרבי בהתוויית דרכו ובאין ספור ההוראות שנתן בקשר אליו, כפי שהדברים

כבר פורסמו בהזדמנויות רבות.

כמי שנולד וגדל בתוך מציאות שבה לחב"ד לא היה עיתון, אני יודע להעריך

את המהפך שהעיתון חולל ואת התפקיד החשוב שהוא ממלא בחייה של קהילת

חב"ד. הציבור הרחב מקבל בכל שבוע מוצר עשיר ומגוון, ולא תמיד הוא יודע

כמה עמל ויגיעה כרוכים בהוצאת עיתון שבועי כזה.