גליון 1839

זוגות צעירים!
אירגון הזוגות הצעירים ליד
העול ם הז ה — כו ח חדש מ תכונן

לפעולה גדוד ה
במאבק לפיתרון בעיית הדיור
כל הזוגות הצעירים המובנים להצטרף לפעולה זו —
מתבקשים להתקשר כאופן דחוף עם משה גלילי,
טלפון 230856 תל־אביב, כין השעות 9ו־ 12 לפניה״צ.

רא נמתין עד בוש -
לגג מעל לואש!

השבוע, לפני עשרים וחמש שנה, התקבלה בעצרת ה־או״ם
שהתכנסה בלייק־סאכסס ההחלטה על חלוקת ארץ־ישראל,
שהביאה להקמת מדינת ישראל.
״היה זה לילה ! לילה שנמשך שלושה ימים ושלושה לילות !
— פרק זמן שכולו פירפור־לבבות ומתיחות־עצבים. רק זקנים ותינוקות לא יצאו החוצה
לאחר שעברה ברחוב, במין טלפטיה מופלאה, הידיעה על המדינה היהודית שקמה בפועל.״
כך, במילים אלה, נפתח הדיווח של העולם הזה על מאורעות אותו יום היסטורי
(העולם הזה .)532
ההחלטה התקבלה במוצאי־שבת. גליזן העולם הזה של אותו שבוע הופיע
כעבור חמישה ימים, כשעל שערו תמונת צעירים צוהלים ומריעים באותו לילה־שלא־יישכח
ברחובות תל־אביב (ראה המונה).
דיפדוף באותו גליון בן 20 העמודים של העולם הזה מלפני 25 שנה, יש בו
ללמד לא דק על הדרך שעברה המדינה מאז, אלא גם על ימה שעבר על העולם הזה
מאותם ימים. מחירו של הגליון שהופיע בד ,4.12.47 בעריכתו של אורי קיסרי
היה 50 מיל. בשבועון, שהיה למע שה
השבועון העברי הוותיק ביותר
שהופיע בארץ־ישראל — שכן הוא
היה המשכו של השבועון תשע
בערב שהחל להופיע 11 שנה קו דם
לכן — השתתפו אז מיטב
עתונאי ארץ־ישראל.
את המאמר הראשי באותו גליון
כתב הד״ר חיים גמזו, כיום מנהל
מוזיאון תל־אביב ומבקר תיאטרון
נודע. הוא תיאר בו כיצד שמע
על הכרזת המדינה בלילה בו בילה
חופשה בקיבוץ מעברות. באותה
הזדמנות מספר הד״ר גמזו בדיחה
על ילד שבכה כדי לקבל מאביו
קרוקינט (טרוטינט בלשונו של
גמזו. משום־מה) .אחרי שקיבל מ אביו
את הקרוקינט המשיך לבכות
באומרו :״לכם הגדולים טוב, אתם
יכולים לנסוע לחוץ־לארץ. אך מה
אעשה אני היום אחר־הצהריים,
אחרי שאסיים בקרוקינט שלי את
סיורי במדינה העברית?״
מאמר ראשי שני על אותו נושא
נכתב בידי ש. שריה, הלוא הוא
שריה שפירא, כיום מעורכי הג׳רו־זלם
פוסט. ברשימת המערכת ניתן
היה למצוא שמות כמו יעקב גל
ז״ל, יעקב גרומן, שמעון סאמט,
רפאל קלצ׳קין, שלום רוזנפלד
ו״מודיעינו המיוחדים ברחבי ה ארץ״.
כבר
אז התמחה שלום רוזנפלד
בחידודי המילים המפורסמים שלו,
שער ״העולם הזה״ 532
אותם הוא מפרסם עתה בגליונות
היום בו נולדה המדינה
ערב שבת של מעריב. אז הופיעו
בהעולם הזה במדור שנקרא פגע
וברח. הנה לקט מאימרותיו באותו שבוע • :ספיחי או״מ: אנו יצאנו בתור ל או ם.
הערבים יצאו באיום. בודן יצא או ״ מלל.
או: נציג האיטי ״הצטיין
יצביע נגד, שאלוהו יהודים:
האיטי :״מילא, הייתי וכשחזר
״הן אמרת שתצביע נגד? השיב

? הכלכך ס שו ט...
מה יותר קל מלהשתתףב הגרל ת
הלוטו. תמורת 50אגורותתוכל
לסמן 6מספ רי ם בכל אחתמ שתי
ה ט בל או ת שב טופ ס.
ע שה חי שו ב פ שו ט פ עולה בת
שניות ספורות, מביאה לד סיכויי
השתת פו ת בזכיה ב ת 75,000 לירות
בפרסהראשוןואלפי לי רו תביתר
הפר סי ם.
זוז נל נד פשוט..

ה עוי ט ה

״׳ ״העולם הזה״ ,ש בועון החדשות הישראלי
המערכת והמינהלה: תל־אביב. רחוב קרליבו ,12 טלסון ,260134
תא־דואר • 136 מען מברקי: עולמסרם ״הדפום החדש״ בעיט,
ח״א, רח׳ בן־אביגדור * הפצה: גד בע״ם • גלופות: צינקוגרפיה
כספי בע״ם • העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע*מ.

בהפכפכנותו. משנאם תחילה בעד והודיע כי
הן היית קודם מתומכי החלוקה? השיב נציג
בו שוב והצביע בכל זאת בעד, שאלוהו הערבים:
נציג האיטי :״מילא, טעיתי...״

חידוד נוסף של רוזנפלד בהעולם הזה :״אומרים כי המפלגה הקומוניסטית
הפלסטינית תשנה עתה את שמה בהתאם לשם החדש שתקבל המדינה העברית.
אם המדינה תיקרא ״ציון״ כפי שמציעים, כי אז תיקרא ודאי המפלגה הנ״ל:
״המפלגה הקומוניסטית הציונית.״

שי א ה פו רנוג ר פי ה
מלכד הדיווח על הכרזת החלוקה הכיל גליון 532 של העולם הזה צילומים
מביקורו של סידור בילרסקי ״הבריטון המהולל שכבש את לב רבבות שומעיו
בעת ביקורו בארץ״ ! רפורטג׳ה מצולמת על ביקור בקיבוצי הנגב ; וכתבה
מצולמת על הדרבי התל-אביבי בכדורגל בין קבוצות הפועל ונורדיה (בית״ר של
ימי המנדאט) שהסתיים בנצחיון נורדיה. תוצאת המשחק לא פורסמה משום־מה.
עוד אפשר ללמוד מאותו גליון שבקולנוע מגדלור בתל-אביב הוצג אז הסרט
הבתולה מקוטנה אורה ובקולנוע קסם הציגו את הסרט נשמת כינור צועני. התיאטרון
הסאטירי המטאטא הציג את הסאטירה גאון בעל כורחו ואילו לי־לה־לו, התיאטרון
לרביו, פתח את עונת החורף בהצגת הטרקלין. חצקל איש־כסית פירסם אז מודעה
בהעולס הזה לפיה ניתן לאכול בכסית ארוחות צהריים מובחרות במחיר של 200
מיל אדץ־ישראליים (ודמי שירות) וקפה פילץ פיירסם את עצמו כ״האחד והיחיד
בתל־אביב ובכל מקום.״
אפילו מדור רכילות היה כבר אז בהעולם הזה. רכילויות אופייניות מאותו
מדור :״מר דנציגקרון (הלוא הוא משה רון, כיום מזכיר אגודת העתונאיס) בירך
את מר הפטמן באופן רשמי לדגל שובו מחופשתו בצרפת בבית־ההבראה בית־ישע
בגבעת־ברנר במסיבה מטעם ועד הלשון, תיאר הפרופסור גוייטין את
הנוער שלגו כ״תענוג לעיניים וכזוועה לאוזניים במסיבת עתונאים עם גולדה
מאירסון, ביקש ממנה עיתונאי אמריקאי שתדאג לכך שבמדינה היהודית ״יהיו
סידורי הדואר והטלגרף יעילים יותר מאשר הם עתה...״
נראה שבקשה זו טרם התמלאה עד עצם היום הזה.
היום אפשר לחייך, אבל במושגי אותם ימים, היה
גם העולם הזה עתון נועז. הוא לא נרתע אפילו ל פרסם
תמונה שבעיני רבים נראתה אז כשיא הפור נוגרפיה:
תמונה של שני כסאות נוח ריקים, שלו בים
זה בזה על שפת ימה של תל-אביב.
העולם הזה 1839

ע סוו

פ^שס
יושם קץ להתגרות הסורים!
״״.הפנקס פתוח והיד רושמת,״ אמר אמש ראש־ד־,ממשלה זשר־הבטחזן לוי
אשכול בתום ביקור בקיבוץ הספר תל-קציר, שהופגז על ידי הסורים. מר אשכול
אמר כי ישראל לא תשלים עם ההיתגרות הסורית ולא תפקיר את ישובי־הספר שלה.
הארץ7.11.66 ,
בראיון ששודר אמש בתוכנית היום הזה אמר השר ישראל גלילי כי אין להעלות
על הדעת שישראל תשלים עם הסידרה של התגרויות הסורים בישובי הספר ברמת-
הגולן. בעקבות הפצצת קיבוץ מרום הגולן, שליד העיירה קונייטרה, אמר השר גלילי
כי כל מה שדרוש לקיום השקט בגבול הצפוני הוא שהסורים יכבדו את הפסקת־האש.
דבר 23.11.72 ,
״ממשלת ישראל תעשה כל מה שביכולתה כדי להבטיח את חיי אזרחיה ולמנוע
מהצבא הסורי להפגיז את ישובי־הספר בגבול הצפון,״ הצהירה אמש ראש־הממשלה
גולדה מאיר. ,בעת שביקרה בישוב הספר תדמור, ליד קו הנפט במידבר הסורי,
שנפגע בצורה קשה בעת הפגזת פתע של הארטילריה הסורית .״אם לא ישימו
הסורים קץ להיתגרותם,״ אמרה ראש־ד,ממשלה ,״יהיה עליהם לשאת בתוצאות.״
ידיעות אחרונות 18.11.78 ,
״הם לא ישברו אותנו! הגיעה השעה שהסורים יכירו בעובדה שהם אינם
מסוגלים בכוח תותחיהם לסלק אותנו מאדמתנו!״ כך הודיעה אמש ראש־ד,ממשלה,
גולדה מאיר, בתום טיור בקיבוץ הספר נח״ל פרת, השוכן לחוף נהר פרת בחבל
ג׳זירה, לא הרחק מהגבול העיראקי. קיבוץ נח״ל פרת, שהוקם על קו הפסקת־האש
עם סוריה, הורעש שלשום על־ידי הארטילריה הסורית .״אם לא יפסיקו הסורים
בהיתגרותם,״ אמרה ראש־הממשלה ,״לא יהיה מנוס מלהרחיק את קו הגבול מה ישובים
האזרחיים השלווים שלנו.״
מעריב4.11.84 ,

מ ה יהיה ע גו ד ד הז־נשמע
השבוע בישיבת מזכירות מפלגת העבודה :
עסקן א׳ :מה דעתן ז האם תסכים גולדה לכהן קדנציה נוספת בראש־הממשלה

עסקן ב׳ :בטח, איזו שאלה ! ואחר־כך היא תוריש את כסאה לדוד בן־
גוריון.

ברכו תלשר־ הבט חון
הב ע ת תוד ה

הי ד ד לדיין!

תודה על העזרה בפתרון התמסרותך ועל
בעייתנו,
הרבה לענייננו.
בלעדיך היינו ממזרים עד
היום.

למוישה,
בגללך זכיתי ב־ 267 אלף
לירות בטוטו כדורגל. ניסי תי
את השיטה שלך. עצמתי
עין אחת ומילאתי שני טורים
בליינד. קלעתי בול. מה
הייתי עושה בלעדיך! תודה
מקרב לב.

למשה דיין,

האח והאחות

אמנון לב,

פרם ראשון בטוטו כדורגל

יחי דיין
שר־הביטחון היקר,
תמונתך היתד, תלויה מעל
מיטתנו בלילה בו הופריתי ל ראשונה.
לולא אתה הייתי
תאומים. יולדת מקסימום
המשך בדרך זו!

שרה אבוטבול
אם הרביעייה,
ביה״ח תל־השזמר
תודה מפקדי,
זר ורדים על נכונותך להמ שיך
ולקבל ממני עזרה. ממך,
מורי ורבי, למדתי לא להת ייחס
להשמצות וההאשמות.
על כך תבוא על התודה.
צ. צור, עוזר מיוחד

אגדה חינוכית
במשך כל הקייץ עבדה הנמלה כמו
משוגעת, סחבה גרגירי חיטה ענקיים
על הגב והכינה לה מחסן לחורף. וכל
אותו זמן רקד החרגול ועשה עיניים
לבחורות.
אז כשנגמר הקייץ והנמלה חזרה
הביתה למנוחת החורף, בא החרגול
ובכה לה :״תני לי קצת גרגירים ! מה
איכפת לך!״ אבל הנמלה רק צחקה
ואמרה :״זה ילמד אותך, חביבי. לולא
רקדת כל הזמן, לא היית עכשיו רעב!״
וטראח, טרקה לו את
הדלת בפרצוף.
כך סיפר ז׳אן דה
לה־פונטיין, בטאה ה-

אבל מאז עברו 400
שנה, ועכשיו זה ככה :
במשך כל הקייץ עבדה הנמלה כמו
משוגעת.
בהתחלה, כשהיא סחבה על הכביש
גרגיר־חיטה כמו הר, עבר על פניה
החרגול בפזלקסוואגן.
הנמלה עצרה אותו ואמרה :״למה
אתה לא עובד, בטלן שכמוך!״
״מה, אני משוגע לעבוד?״ שאל
החרגול .״אני רקדן, אני. מופיע פע מיים
בשבוע, וצ׳יק־צ׳אק, אלף לירות
כל פעם -בלי מס־הכנסד.,״
״תראה מה יקדה לך בחורף!״

חשבה לה הנפלה, והמשיכה לעבוד.
כעבור חודש, כשהנמלה עמדה על
הכביש וניסתה להרים כמה גרגירי
שעורה ענקיים, עבר החרגול במרצדס
חדש .״תשמעי, קרה לי משהו לא-
נורמלי,״ סיפר לנמלה .״רקדתי ב טלוויזיה,
אז עכשיו משלמים לי
חמשת אלפים בשביל הופעה אחת של
שעתיים.״
הנמלה כימעט התפוצצה. אבל היא
זכרה את המשל ישל לה־פונטיין ו שתקה
.״צוחק מי ש צוחק
אחרון,״ היא אמ רה
לעצמה.
הקייץ הגיע לקיצו.
הנמלה חיפשה עוד אי זה
גרגיר אחרון או
שניים, כשראתה את החרגול נוסע
ברולס־רויס.
״מה, אתה לא רעב!״ שאלה ה נמלה.
״איפה
רעב! קיבלתי חוזה להופיע
בפאריס, באולימפיה. מחר אני טס!״
התפאר החרגול.
״אז תעשה לי טובה,״ אמרה ה נמלה
,״כשתגיע לפאריס, תחפש את
לה־פונטיין, ותגיד לו בשמי שיילך
קיבינימאט !״
אבל היא השתמשה, כמובן, בביטוי
אחר.

סבנה הנשקפת למגביות השונות שעורכת
ישראל כארצות־הכרית, נובח תביעה שהוגשה
על-ידי קבוצה של אזרחים אמריקאיים,
ממתנגדי ישראל. נגד מישרד־האו
צר האמריקאי לכית-המישפט הפדראלי
של ארצות־הכרית.
התובעים, הממומנים כנראה על־ידי אירגונים
פרו־ערביים, טוענים כי מישרד־האוצר האמריקאי
משחרר ממס תרומות למגביות השונות למען ישראל
לפי הסעיף בחוק המכיר בפטור ממס לגבי תרומות
למטרות סעד וצדקה. התובעים טוענים כי למעשה
משמשים מרבית הכספים הנאספים על־ידי מגביות
ישראליות בארצות־הברית למטרות מפלגתיות ולמי מון
מטרות שאין להם כל קשר עם צדקה.

ו1י 0קהחדשה
עם ה ר 3גורן

חוגים ישראליים הגיבו בזילזול באשר
הוגשה התביעה. אולם מסתבר כי הסכנה
היא הרבה יותר חמורה מכפי שהוערכה.
אם כית-המשפט יפסוק כי הפטור לתרומות
לישראל ניתן שלא כצדק, עלול הדבר
לפגוע כצורה דראסטית כבל איסוף הכספים
למען ישראל.
יועצו של נשיא ארצות־הברית לענייני יהודים,

מיפלגת העבודה הישראלית יופץ באלפיים עותקים
בלבד, שוקלים מו״לים פרטיים להוציא את

הספר לאור כהוצאה פרטית, נובח ההתעניינות
הציבורית שעורר.

פרסהע תונ אי ם בל
א גו דתהע חונ אי ם
אגודת העתונאים תסיר את חסותה מפרס
סוקולוב לעיתונות שהוא הפרס הגבוה
כיותר לעתונאים בישראל. במיסגרת
ספר השנה של העיתונאים הטיל עורכו התורן של
הספר, כתב הארץ יאיר קוטלר, להכין מחקר על
פרס סוקולוב ומקבליו בכל תולדותיו.

כתבת אחרת של ״הארץ״ ,יהודית וינ•
קלר, שערבה את המחקר, העלתה בי /0״75
ממקבלי הפרם עד בה היו חברי מערבת
״דבר״ ובי הפרס לא הוענק מעולם למיב־

עוד בטרם נדמו הדי ״מיבצע הממזרים״ של ה רב
הראשי לישראל, הרב שלמה גורן, וכבר מתוכנן
מיבצע חדש בניצוחו של הרב, המיועד הפעם להח זיר
את יוקרתו בקרב החוגים הדתיים שיצאו נגדו
בגלל טיהור הממזרים.

תמורת ״מיכצע הממזרים״ שלו יקבל
גורן מהממשלה את הזכות להיראות במי
שהשיג עכור הדתיים את התיקון כחוק
השכות לפיו יוכר ביהודי רק יהודי שגוייר
בהלכה.
לפי העיסקה החשאית יהיו שלבי המיבצע כדל הלן:
הרב גורן יקים ועדת רבנים לגיור מהיר ש תבטיח
כי תהליכי הגיור ייעשו במהירות המירבית
ללא קשיים מיותרים למתגיירים. תמורת זה יתן ה מערך
לחבריו חופש הצבעה כאשר תועלה בכנסת
הצעת התיקון בחוק השבות. מובן שגם ח״כי המם־
ד״ל יהיו זכאים להצביע בעד החוק. יחד עם אותם
ח״כים בגח״ל התומכים בחוק יווצר רוב שיביא ל תיקון
חוק השבות.

הרב גורן יוצג במי שהשיג את תיקון
החוק. תוך תקווה שקרנו תעלה מחדש כקרב
הדתיים.

גולדה ״ברוגז״
ע ס פי ר ואלון
מזה שבועיים שראש-הממשלה גולדה
מאיר נותנת להכין שהיא זועמת על סגנה
יגאל אלון, ועל שר-האוצר פנחס ספיר, כשל
נאומיהם ה״יוניים״ על השטחים במזכירות
מפלגת העבודה. יחסה אל השניים
מתבטא בימעט ב״ברוגז״ גלוי.

לו מ די ם תור ה
המיליונר היהודי מכס פישר, שהגיע השבוע לישראל,
תבע מממשלת ישראל פעולה נמרצת כדי להתגונן
מפני סכנה מוחשית זו.

כאשר הציע בשעתו משה דיין את הדיון במז כירות
על יחם המדינה אל תושבי השטחים, תמכה
אומנם גולדה בעריכת הדיון. אולם בעקבות נאו מיהם
של ספיר ואלון טענה גולדה בגלוי כי הדיון
מיותר לחלוטין. במיוחד זועמת גולדה על יגאל אלון
בשל הכרתו בישות הפלסטינית בניגוד מוחלט ל־דיעותיה.
נראה כי בנאום הסיכום שלה במזכירות
תיתן גולדה ביטוי למורת רוחה מדיעותיהם של ה שניים,
שלמעשה חולקים על מדיניותה.

ד״ןפאובזב

תו ל דו ת
מפלגתהע בו ד ה
ב הו צאהפר טי ת
אתרי שמזכירות מיפלגת העבודה החליטה כי ה ספר
מעורר המחלוקת של אדם דורון על תולדות

פ תו צ או ח בי קו רו
שר־הביטחון משה דיין אינו מסתיר בחוג מקו רביו
את אכזבתו מתוצאות שיחותיו עם אנשי ה־מימשל
האמריקאי. נראה בי התעוררו ספקות

לגבי המשך מילוי תביעותיה של ישראל
לאספקת נשק חדיש ומתוחבם.

בינתיים הביעו מקורות אמריקאיים תמיהה, למק רא
פרוטוקול השיחה בין דיין לשר־החוץ האמרי קאי
ויליאם רוג׳רס. במהלך השיחה בין השניים הביע
דיין את דעתו כי ישראל תהיה מוכנה לגישה גמי שה
באשר לסיני. כאשר שאל אותו רוג׳רם אם אותה
גמישות תהיה גם לגבי הגדה המערבית, השיב דיין:
״מובן מאליו,״ וזאת בניגוד מוחלט לדיעותיו. נראה
כי היתה זו פשוט פליטת־לשון שדיין לא התייחס
אליה, אבל היא מופיעה בפרוטוקול.

צפוי הסבנהלפגביות
באר צו ת־ ה ב רי ת
ממשלת ישראל הועמדה על חומרת ה

רו צחהילדהנחקר
1111
עלר צי חו ת וו ס פו ח
קר על שתי פרשיות רצח נוספות.

חוקרי המישסרה גילו במהלך החקירה בכפרו
של עמאש מידע על שני מעשי רצח שאירעו שם
בשנים האחרונות. כמקרה אחד מדובר כ
צעירה
מבנות הכפר שנאנסה, הועברה
לטול-ברם בדי להשיאה שם, אך חזרה
לבפר, שם נאנסה בפעם נוספת וגופתה
התגלתה אחר כך כבאר בכפר.
פרשה שניה קשורה בהצתה מיס־תורית
של בת נוספת מאותו בפר, זמן
קצר אחרי שהתלוננה בי נאנסה.
המישטרה חוקרת עתה אם יש קשר בין פר שיות
רצח אלה לבין מוחמר דאוד עמאש.

צעים עתונאיים אמיתיים שחשפו פרשיות
אשר הסעירו את המדינה.
בעקבות גילויי המחקר התקיים דיון בוועד אגו דת
העיתונאים ובין ההחלטות שהתקבלו היתר. גם
ההחלטה להסיר את חסות האגודה מפרס סוקולוב.

ט ל פון פוע מד
לרא שו ת
עירית באר ־ שבע
מיכה טלמון, איש מינהל מקרקעי ישראל,
ירוץ לראשות עיריית כאר-שבע מטעם
מיפלגת העבודה. סניף המיפלגה כבירת
הנגב תקיף בדעתו שלא לתמוך כ-
המשך מועמדותו של אליהו נאווי לכהונה
נוספת כראש עיריה.
מיכה טלמון עומד לפרוש בקרוב ממינהל מקר קעי
ישראל, אך יחד עם זאת קיבל הבטחה ממנהל
המינהל, אלוף (מיל ).מאיר זורע, כי אם לא תצא
תכניתו אל הפועל, או אם לא יזכה בראשות העיריה,
לא ייגרע מקומו ומעמדו במינהל מקרקעי ישראל.
זורע הביע באחרונה את הוקרתו לעבודתו של
מיכה טלמון במינהל והגדיר אותו כאחד מעמודי ה תווך
של המוסד.

ט ״ ס פ אנ טו ם חיפני
רא שון ב עו ד ם
התימני הראשון בעולם שיטים מטוס
״פאנטום״ יהיה טייס של צה״ל, כן למיש־פחה
מיוצאי-תימן, שהוא תושב אחת מערי
השפלה של ישראל, שסיים השבוע
השתלמות כהטפת פאנטומים.

קופנהגן

וינ ה

הלסינקי

ב ^ 1117 3נ 3ר 1 * 1 1 1 ^ 1^ 1 3

ד־גנרד דזיודןר ־ ה ד ״ דדד ־ ף / 3
ב־ - 1מ 1£זזםמ = ו
!!ם פ.ב.ס

הווורירד

הז ה 18^0

1111(3:

ניבה
8 3 1 1 1 0 1 1
עיצוב:

גדעון אוברזון
להשיב ב:

איוניר
~ו1חס 11x1
בתי האפנה הראויים לאחונך

ד־ נ לו• ר־ *.פ נו בוריזזינזיתו ^ ר ^ נ בו ־ .רזן 4-וובכ ־ ם
0י*יר׳וסת ־ סיז • -נז־ריני
נדסין ^ ווברו ון > -ו 6ו ר 4אר*

פרור ! *ו ריי בי ר פריז

דרורי יז

כיצד הנויעה נתו בת השלוש וחצי שר עמוס קינן
את הוויכוח בנושא הצנזווה ער סוטים ומחזות
19 את בדיחת־דדשבוע סיפר

יו״ר הכנסת, ישראל ישעיהו,
למחרת מיבצע־הממזרים
של הרב שדמה גורן .״אנחנו
חיים עכשיו מן הגורן יומן
היקב,״ אמר ישעוהו .״הגורן
— זה הרב הראשי האשכנזי,
והיקב — זה הראשון־לציון.״

סיפור משעשע על שר־

החינוך המנוח, זלמן ארן,
סיפר השבוע מנחם בגין.
ארן היה אחד המשכילים בצמרת,
והירבה לקרוא. אך בעיקר
קרא בשפת־אימו, רוסית.
פעם הפליט בלהט הוויכוח :
״אני קראתי את ׳קאירל ימאר־כס
במקור!״ בגין שאל או תו
:״באיזו שפה?״ השיב
ארן :״ברוסית, כמובן.״ רק
כשבגין פרץ בצחוק, הבחין
ארן בטעותו והתנצל :״סלי חה,
התכוונתי לומר שקראתי
אותו בתרגום רוסי.״ מארכס,
יהודי־גרמני שחי זמן רב בלונדון,
כתב, כמובן, את כל
יצירותיו בגרמנית.
61 בטכס חנוכת בית־הספר
הארצי לכבאות, שנערך השבוע,
היה שר־הפנים הד״ר
יוסף כו ד ג חתן השמחה העיקרי.
אבל שמחתו של הד״ר
בורג, שמשרדו ממונה על ה כבאות,
לא הותר, שלימה .״אילו
יכולתי להקים בית־ספר ל כבאות
בינמפלגתית, הייתי
מאושר יותר,״ אמר ,״אבל הסיכויים
לכך קלושים ביותר.״
אחר־כך הציע לו ראש שירותי
הכבאות, אלכם שפיר, להת רומם
כמנוף הגבהים של הכבאים,
המסוגל להתנשא עד
לגובה של 24 מטר. בורג דחה
את ההזמנה, כשהוא מצביע על
ליבו.
11 באותה הזדמנות טען
ראש עיריית ראשון־לציון, עו־רך־הדין
חנניה גיכשטיין:
״הכבאות דומה לקופת־חולים
— כדאי להיות חברים בה אך
לא להזדקק לשירותיה.״ העיר
לו ראש הג״א, תת־אלוף אורי
רום :״זה תלוי כמובן מי
הוא המנהל הכללי.״

8ח״כ העבודה אדיה

(״ליובה״) א לי א ב, שספרו על
הבעייה הפלסטינית ארץ הצבי
מסעיר לאחרונה את מפלגתו,
לא בחר את שם ספרו ב אקראי,
מסתבר כי ארץ הצבי
אינה רק שמה המושאל של
ארץ־ישראל. לגבי ליובה עצמו
יש בשם משמעות הרבה יותר
גדולה: אשתו, טניה, היתד,
לפני נישואיה טניה צבי, וכל
שלושת ילדיהם קרואים בש מות
הגזורים מאותו בעל חי:

צבי, עופר,ה ואייל.

8זכרונות מיום נישואיו
העלה בשבוע שעבר שר־האו־צר
פינחס ספיר, כאשר בי קר
באשדוד, הבטיח שם כי
זוגות צעירים תושבי העיר,
שיערכו חתונה צנועה — יז כו
בתנאים מקילים בשיקול
מתן דירה. הוסיף ספיר בנוס־מאלגיה
:״כשאני התחתנתי,
היינו בחתונה, אנוכי, אשתי ו שני
עדים החייבים על־פי ה חוק
בלבד.״

האזעקה בסידרת צילצולים מח־רישי־אוזניים,
בגלל קילקולים
ובדיקות.
8דיקן הפקולטה לכלכלה
באוניברסיטת תל־אביב, פרופסור
חיים כן־שחר (״חבש״),
סיפר לידידיו כי סוף־סוף הצ ליח
לפתור תעלומה משפח תית:
בנו הקטן מצטיין בנטיי תו
למספרים, ובכל מקום ש הוא
רואה מספרים הוא מתחיל
לעשות תרגילים. באחד
הימים בחן אחד מידידיו של
חבש את הפעוט בחשבון. ל שאלה
כמה זה שתיים ועוד
שלוש, היתד, התשובה: חמש.
לשאלה כמה זה שלוש ועוד
שש, היתד, התשובה: תשע.

₪פטריק או׳היגיכם,

פסוקי השבוע
• העיתונאי שלום רוזנפלד
:״מעתה ייקבע מיהו
יהודי על־פי מעטפות־הנפץ.״
• עייזר וייצמן בדברו
על בדק־הבית שצריכה מיפלגת

8בביקורו בארצות־הברית,
הופיע ראש עיריית ירושלים
טדי קולל! בתוכנית טלוויזיה
משותפת יחד עם ראש עיריות
ניו־יורק ג׳ון לינדזי. כשיצא
טדי בגמד ההקלטה לחדר ה המתנה,
ניגש אליו כושי שרי רי
גבר,־קומה, ואמר :״מר
קולק, אני רוצה להגיד •לך,
שהיית עצום. ממש גדול !״
ראש עיריית ירושלים סקר את
מעריצו, גילה כי הוא לא אחר
מאשר אלוף העולם לשעבר
באיגרוף קפיזס קליי שהצט רף
לכת המוסלמים השחורים
ושינה את שמו למוחמד עלי.
8גל האלימות העובר על
תל־אביב השפיע גם על שר־המשפטים
יעקב שמשון
שפירא, שהתקין בביתו ש־בשד׳
קרן־קיימת בתל-אביב
מערכת אזעקה חשמלית. עד
כה, לא הביאה המערכת תוע לת
לשר, אך •לשכנ״ו היא גור מת
להפרעות בלתי־פוסקות.
כמה פעמים מדי לילה פוצחת

שמעון נו ס

(משמאל) נכח השמע בהצגה חגיגית של הסרט הישראלי סלמוניקו שנטרכה
באשדוד והשתתף לאחר מכן, יחד עם חבר הוועדה המרכזת של ההסתדרות
שאול בן־שמחון (ליד פרס) ,הגיבורה הנשית של הסרט אתי גרוטם (שותה) ומנהיג פועלי׳ נמל אשדוד
יהושע פרץ (מימין) ,במסיבה שערכו מפיקי הסרט !שהכנסותיה הוקדשו לקרן מילגות למען עולי מרוקו.

אולם משנשאל הילד כמד, זד,
ארבע פחות ארבע, השיב :
ק׳ .במשך כמה חודשים לא
הצליח הפרופסור לפתור את
התעלומה, עד שהתברר לו כי
בנו למד את תורת המספרים
מכפתורי המעלית אשר בביתם
רב־ד,קומות ברמת־אביב. הילד
שם לב כי מתחת לסיפדד, אחת
מופיעה האות ק׳ ולכן ברור
כי ארבע פחות ארבע חם ק׳.

חגגה השבוע במועדון הלילה עו-
711 7 1 1 1 *111יהך 1
מר כייאם עשר שנים להופעתה
191111111
ן ןן
על הבמה, מימי להקת שיריון, בה התחילה את דרכה האמנותית,
ועד היום. במסיבה העליזה בה השתתפו כל האמניס שליוו את עליזה,
חיברו גדי יגיל (לידה) ,ודודו דותן, מערכון על ישיבת ממשלה,
כשאת תפקיד גולדה מאיר מילא דודו ובתפקיד אבא אבן הופיע גדי.
המולת הז ה 18^0

־דיקן הפקולטה לאמנויות באוניברסיטת
תל־אביב פרופסור
משה רזי, היה בעיצומו.
קינן ועוז טענו שיש לבטל
את הצנזורה, פיינגולד היה נגד
הביטול, ואילו קניוק עדיין לא
החליט :״כשאני קם בבוקר,
אני בעד ביטול הצנזורה, אבל
כשאני הולך לישון בלילה אני
נגד.״ כך, המשיכו המתדיינים
להעלות את נימוקיהם, כש בתו
בת השלוש וחצי של
עמוס קינן, שלומציץ, שנכ חה
באולם, שברה את המתח :
היא קמה ממקומה וצעקה לקול
צחוקם של הנוכחים :״אבא,
אני רוצה קאקא!״

המורים את קפטן מכבי תל-
אביב צבי רוזן, כמה הוא
מרוויח בכדורגל. רוזן לא נכ נס
לסרטים, ענה :״המשכורת
הנמוכה ביותר במכבי תל־אביב
גבוהה יותר ממשכורתו של
מורה בתיכון.״

מי שהיה מזכירה של הלנה
רובינשטיין ואחר כתב את
הביוגרפיה שלה, סיפר בשבוע
שעבר, כי כשביקרה הזקנה
פעם אצל דויד בן־נוריון בישראל,
שאל אותה בי.ג׳י :.״מי
הגוי שלך?״ מלכת התמרוקים
היהודיה הצביעה על או׳היגינס,
וענתה :״זהו הגוי שלי.״ הוסיף
או׳היגינם האירי :״זה
היה התואר היחידי שאי־פעם
זכיתי בו אצלה.״

8פיתרון מקורי לבעייה
חמורה מצא דישבוע עורך־ה־רין
אמנון זיכרוני, בעת
פגישה עם נציגי אירגון ה אופנוענים
הלוחמים בקסדות.
האופנוענים ביקשוהו לחבוש
קסדה, למשך זמן הישיבה, כ די
שיחוש ולוא במעט את
סיבלם. זיכרוני נעתר, הסכים
בתום הפגישה כי הקסדה היא
סיוט — אפילו בישיבה במש רד.
כאשר שאלו אחד הנצי גים
:״נו, מה אתה מתכוון ל עשות
בקשר לכך?״ השיב זיכרוני
:״לנסוע במכונית.״

8אחת שנימאס לה להיות
בהריון היא הדוגמנית חנה
אידל מן, שלפני כשנה צול מה
בתמונת־פירסומת כשהיא
בהריון ליד מכונת־כביסה. ה שבוע
נערכה מסיבת קוקטייל
לכבוד פירסום מכונת הכביסה
של פיילוט אינדסיט בעיתון
הצרכנים הבריטי וויטש וגם
חגה הוזמנה לשם. היא סירבה:
״כל פעם שהם מזמינים אותי,
אני צריכה להיות בהריון -או
לשים כרים בבטן. אני מוו תרת.״

8הדיון
בשאלת הצורך
בצנזורה לסרטים ומחזות, ש נערך
השבוע באוניברסיטת
תל־אביב בהשתתפות המבקר
בן־טמי פיינגולד, הסופר
יורם קנידק, המרצה אבי
עוז, העיתונאי עמוס קינן

8בסימפוזיון על הספורט
המקצועני שנערך בבית־ספר
התיכון אורט־סינגלובסקי, ב הנחייתו
של עורך מדור ה ספורט
של מעריב ישעיהו
(״שייקר,״) פורת, שאל אחד

גח״ל לעבור :״כל אדם חייב
פעם להסתפר, לא?״

• הנ״ל בתשובה לש
אל ה אם תסכים גח״ל להקים
קואליציה עם המיפלגות הד תיות,
במיקרה ותיווצר עמדה
של כוח למיפלגה :״אהלן וסה־אלן,
השערים פתוחים !״

• אלוף (טיל ).מתתיהו
פלד :״השיטה שאנו נוהגים
בה עכשיו, כשאין מתירים
לפלסטינים לפצות את פיהם,
ומקיימים מגעים רק עם אנשי
המלך, ועם זאת טוענים כי אין
עם מי לדבר, היא שקופה
מכדי שתילקח ברצינות.״
• שמעון פרס בהרצאה
על המצב המדיני במיזרח־התיכון,
בפתיחת ועידת התנועה
הקונסרבטיבית :״חוסיין
הוא עתה פופולארי מאוד אצ לנו,
סבורני כי אם ינהיגו אצ לנו
בחירות אזוריות־אישיות
הרי יש לו סיכוי טוב מאוד
להיבחר לכנסת.״

• שחקן־הקולנוע ג׳יי־מס
מייסון, על השחקנית
ראקל וולטש :״היא האדם
חסר־הנימוסים, הבלתי־מקצועי
והרשלני ביותר שאי־פעם עבדתי
עימו.״

מכתבים סיפורי חלם
ברציף רכבת מחכה איש לבן־דודו ש צריך
לבוא מהלם. בהגיע הרכבת, יורד
ממנה הבן־דוד כשהוא חיוור וקרוב לעי לפון.
כשנשאל: מה קרה י השיב :״ישב תי
כל הדרך נגד כיוון הנסיעה ומכאן
חיוורוני וחולשתי.״ ולמה לא ביקש להח ליף
את מקום הישיבה עם נוסע אחר?
״מפני שלא היה את מי לבקש. ישבתי
לבדי בכל הקרון.״
דומה ממשלתנו לאותו נוסע, אל לה
להאשים איש בכישלונותיה בעבר, בהווה
ובעתיד.
יחזקאל משה, קויית־שמואל, חיפה

מותו
של מרסל

מותו של מרסל טוביאס היכה בהלם
לא רק את בני־משפחתו וידידיו הקרובים,
אלא גם כל אחד מרבבות החיילים שעב רו
תחת ידיו, וזכו להכירו. קשה היה
להאמין, שמרסל הנצחי המחוסן מכל פגע,
איננו.
לאחר מותו, שמעתי, בשיחות, מפי אנ שים
שונים, טענות ומענות בנוסח: למה
הוא היה צריך לצנוח עוד, בגילו? בש ביל
מה בכלל צריכים את ספורט הצני חה?
וכדומה.
טענות אלו הן קיצרות־רואי, ומהוות
פגיעה בזיכרו של מרסל.
ספורט הצניחה החופשית — שבו החל
מרסל בגיל חמישים, כאשר היה כבר
צנחן צבאי ותיק — דיינו אחד התחומים
בהם באות לידי ביטוי מיטב התכונות
האנושיות: אומץ־לב, כיבוש הפחד, זרי זות,
שיקול־דעת בתנאי־לחץ — תוך
כדי נפילה חופשית באוויר.
התגמול — הינו נדיר: מי שלא עבר
את החווייה המסעירה של נפילה מגובה
כמה ק״ם, תוך כדי ביצוע תרגילים שו נים
והתחברות עם חברים, כל מי שלא חש
מה פירושה של תנועה בשלושה מימדים
— ההזדמנות היחידה בכדור הארץ, מלבד
צלילה, בה יכול האדם לנוע בשלושה
מימדים — לא יבין לעולם למה המשיך
מרסל לצנוח.
הרבה מאמרים נכתבו לזיכרו, לאחר
מותו, ורבים עוד ייכתבו, מן הסתם. אולם
ההנצחה האמיתית של זיכרו, תהיה רק
בהמשך פועלו: בהמשך פעילותם של צג-

1ד 18ו ג 1 !#1ח1
״העולם הזה״ ,1834״סופר־גול־דה
הולמת שוב על ״לילית״,
הירחון שהוציא מישרד־החוץ לנו ער
היהודי בעולם.
ף• התייחס לבתכתבס על לי-
1ליוו, מדוע מישרד־החוץ הפסיק
לקנות העתקים להפצה של החוברת,
אני מאמין שכדאי לחקור את הסי פור
לעומקו במקום לתת אינפורמציה
שיטחית של העניין.
כעורך כתבות לשעבר של לילית,
אני חושב שהבעייה צריכה להיות לא
מדוע מישרד־החוץ הפסיק לתמוך ב לילית,
אלא מדוע הוא לא עשה זאת
קודם.

מבחב־ג לו ל מו טקהכובע ־ גרב

הנים חופשיים — גם בצה״ל, גם במועדון
הצניחה החופשית האזרחי.
צניחה, יודעים הוותיקים, היא יותר
מספורט.
היא דרך־חיים.
ולפעמים, גם דרך למות.
עוזי הד, תל־אביב
פניני מרסל

מרסל טוביאס ז״ל
היה מפורסם בצה״ל
על הרבה דברים —
ופניני הלשון שלו
היו בין החשובים
בהם.
אני מתפלא שאף
אחד לא טרח להז כיר
את אימרת־השפר
המפורסמת
ביותר שלו, שהפ ברוד

לנכס צאן־בר־זל
בצה״ל. אני מת כוון
לקבלת־הפנים,
בה הקביל כל מחזור של טירונים חד שים
:״אתם תקראו לי מרסל, ואני אק רע

מלמד ברון־ ,חיפה

טויח,533 ,
רוצח ואגם

״העולם הזה״ ,1837״מטורף דפק
בדלת״ ,על רצח ואונס המורה
הירושלמית.
בהערצה רבה קראתי את דבריה של
רינה שלף, הנערה שפתחה לכתבכם את
דלת דירתה. טוב לדעת שבישראל של
היום יש עוד אנשים שפותחים דלתות
משום שמאחוריהן דופק אדם.
ביאליק אמר פעם שלא תהיה לנו מדי נה
ראוייה לשמה, עד שיהיה הגנב ה ישראלי
הראשון. גנבים כבר יש לנו ב עזרת
השם די בשביל לאכלס יבשת של מה,
אך האם זו מדינה?
מקום בו אדם פותח דלת ונרצח. מכ ניס
ידיד לדירתו ונאנס. מקום שילדה
בת 13 הופכת לגווייה קרה ומחוללת.
לכן היו דבריה של רינה כמו קרן אור
באפילה עבורי.
אם יש עוד אנשים כמוה, מי יודע אולי
אין הדברים רקובים לחלוטין, אולי יש
עוד תיקווה לארץ הגנבים הזאת שתהפוך

1/ד /י

העול ם הז ה 1839

בוא ננסה להיות רציניים, מוט-
קה. מי כמוך יודע כי הדבקת אות־קלון
נצחית היא מעשה אנטי־היס־טורי
שערורייתי־כשלעצמו, בפרט כשהיא
מתבססת על סמאנטיקה פוליטית
מפוקפקת, אפילו כשהיא
לקוחה מן המילון המשותף של אח־דות־העבודה
והאינקוויזיציה בספרד.
כשנשאל לאחרונה עמיתך הספרדי,
כלומר, שר־החינוך הספרדי, מדוע
ספרי לימוד ההיסטוריה בארצו מחנכים
לאנטישמיות בתארם כיצד הסגירו
היהודים את ישו לרומאים
שהמיתוהו על הצלב, השיב בשלווה מצנזרים אין
אולימפית :
היסטוריה.
דחילק, יא חתיכת כובע־גרב !
אתה לא מתבייש להיות צאצא של
הבוגד השטני הזה, חלאת המין האנושי
הזה, יהודה איש־קריות, ש־בערמומיותו
הצפעונית העלה לגרדום
את מושיע־העולם ז שתקע סכין
פעם למדינה מתוקנת ונורמלית.

יובב שולץ,

ירושלים

₪שי קטן
לחג ה־25
״העולם הזה״ ,1835״מס שהוא
קנס״ ,מכתבו של הקורא עלי כהן
נגד מס הנסיעות.
נראה לי כי עלי כהן צדק בכל פרט
של מכתבו.
ברצוני להוסיף מלים מיספר לממשלת־ישראל:
במקום מצעד מטורף שיעלה מיל״

/דיי /דיי 1ד 1ויי

העובדה שלבל הצליח לדחות את
כולנו, מוכחת על־ידי כך שאף אחד
מאיתנו אינו קשור יותר עם לילית,
מכיוון שהייתי צריך לחזור לאר־צות־הברית,
בסוף השנה האקדמית,

^ הוצאה הראשונה של לילית
ן ( היתה חורבן עיתונאי. ומתוך
ייאוש ביקש עורכו, יונתן לבל, את
עזרתי (תמורת 75ל״י לחודש) .מכיוון
שהכרתי אותו כאשר עבדתי בשביל
סוכנות טלגרפית יהודית בלונדון, הוא
ביקש את עזרתי. באמת, הוצאת שלוש
החוברות הבאות היו על רמה יותר
גבוהה מהחוברת הראשונה, בעיקר
בגלל צוות העורכים שהיה מורכב מ אנשים
צעירים בעלי דיעות שונות:
)1סמי קאמל, ערבי ממזרח־ירושלים !
)2גילה ברקוביץ, אמריקאית דתית
מאוד מוכשרת )3 :יונתן לבל, נטיות
לשמאל החדש; )4אני בעצמי, עם
נטיות ימניות.

למוטקה רב שלומים,
אני שומע, ברגשות מעורבים, שאתה
מוסיף להתעקש בעניין חו ברת
הפלמ״ח. דחילק, מוטקה, חסר
לנו שערוריות י מה התלבשת על העסק
הזה במו מסמר בלי ראש י
מדוע אתה מתעקש כפרד לכנות אותם,
טרוריסטים׳ י מי, אחרי לוד
ומינכן, מעז לרמוז בי יש מכנה
משותף בין קוזו אוקאמוטו ודוב
גרונר, ג׳ורג׳ חבש ויאיר שטרן, יאסר
בגין ומנחם ערפאת ו אפילו חוסי,
המלך־הגמוז, שואט־נפש נגד הפלצות
שבהשוואה ברברית זו.
מסקנה: תוציא מאוצר ניבול־הפה
שלך את המילה טרוריסטים ואל
תגייס לי את ההיסטוריה למסע ההשמצות
הפוליטיות שלך !

יונתן לבל
חקירה לעומק
סידרתי דרך מישרדו של נשיא האו ניברסיטה
אברהם הרמן, שיהיה לנו
מישרד מובטח בבניין האוניברסיטה
העברית בניו־יורק, אשר משם, במיש־רה
חלקית, הייתי צריך לאסוף מי
נויים
ומאמרים לעיתון. מישרד־החוץ
הסכים להשקיע משכורת נמוכה בדו לרים
למטרה זו וכמו־כן לממן את
משלוח לילית לארצות־הברית.
על־כל־פנים, ברגע האחרון התקל קלו
תוכניות אלה בגלל יחם עויין
מצד לבל, אשר מסר תפקיד זה לגרפי־קאית
של העיתון, ברברה גינגולד.
ברברה באה לארצות־הברית ועבדה
כמו כלב בשביל לילית במשך שלו שה
חודשים. מעולם לא קיבלה את
כספה.
ף־י פיבוס, מישרד־החוץ לא צריך
/להיות מבוקר על זה שהוא הפסיק
את התמיכה בלילית, אלא בגלל
זה שהוא צריך לתת דין־וחשבון על
התמיכה בהוצאה בלתי-אחראית, אח רי
שהתברר שמיספרי התפוצה המנו פחים
היו מבוססים בחלקם על מה
שמישרד־החוץ ומחלקת הנוער והחלוץ
לקחו ובחלקם על הפצה לקוייה. בדי קה
אמיתית ויסודית תוכיח שרשימת
המינויים לא עברה כמה מאות.
בסופו של דבר, אני מאמין שהעולם
הזה, בתפקידו כהורג המקקים ומציג
הסקנדלים, היה צריך לפרסם את ה עובדות
האמיתיות על לילית מזמן,
מאשר לחכות עד שיהיה לו חצי תירוץ
בשביל להתנפל על מישרד־החוץ.
ג׳ ג׳ גרוס, ניו-יורק

בגב המשיח ז שהסגיר את התגלמות
הצדק האנושי לידי הקלגסים המרצחים
ממש מתחת לחגורה ז
בוא נפעיל את הדמיון, יא מוט־קה.
בחלומך בא אליך עמיתך הספרדי
ומציע לך לטהר את השרץ
ההיסטורי שלך, דהיינו, להתפשר עם
היהדות. הוא מבקש ממך שתתרגם
לו לספרדית את הפרק על ישו בספרי
ההיסטוריה בישראל. המטרה:
לשכתב את ספרי ההיסטוריה בספרד.
האם תרשה לו לצנזר את
ההיסטוריה, או שתנהג כפי שאתה
נוהג בחוברת הפלמ״ח ז

דחילק, מוטקה, אנו חיים בישראל
ולא באנגליה, ומנחם בגין אינו
הנרי השמיני שאתה יכול להציגו
על מסך הטלוויזיה במערומיו, ללא
כחל וסרק, כפי שהוא נראה בעיניך.
תאר לך שמנחם בגין כותב עליך
ספר היסטוריה: טוביאנסקי ! מולה
כהן ! אוטוקרס ! סיזון מנקו־דת־ראותו־הוא,
כמובן. אז מה ז היית
מלקק דבש למישמע דברי״הספד נט•
עט־מפלילים אלו בעודך בחיים ז
תאמר לי, בוודאי, שהשוואה ניבזית
זו אינה תופסת. והאם השמצתך
הבוטה, כשאתה מדביק לאירגוני המחתרת
העברית את לשון־הרע הפלילי,
כנופיות טרוריסטים׳ תופסתז
אין דבר, מוטקה, יהיה טוב. שנית
הפלמ׳׳ח לא יפורק ! שנית בן־גור־יון
לא יעכב את התפתחותו של
צה״ל ! שנית ישו וטוביאנסקי לא
יירצחו ! שערוריות כאלו — לא עוד!
לא עוד בל עוד קיימים בעולם
אנשים במוך, יא מוטקה, וכעמיתך
הספרדי.
שלך ברגשות מעורבים,
בנימין זאב, תל־אביב
יונים, טוב היה לו תעניק לתושבי יש ראל
שי קטן ורב־יוקרה לרגל חג ה־: 25
ביטול מס־הנסיעות.
אם לא ביטול מוחלט (שכן לא נהוג
בממשלת־ישראל ליסוג לחלוטין ולהודות
בכישלון) אז לפחות הוספת סעיף ל־59
הסעיפים של ה״פטור״ וה״פטור חלקי״ —
אחת לכך וכך שנים זכאי כל אזרח הרו צה
בכך לקבל פטור על נסיעה אחת לחדל.
לא יזיק לאיש ויועיל לתדמית המימסד.
עודד ארזי, קופנהגן, דנמרק
אור מוטעה
״העולם הזה״ ,1836״איש זה מוג
מרעב״ ,על מותו מרעב של תושג
רמת־אליהו שליד ראשון־לציון.
אנו שנעשה לשכונתנו בכתבתכם על שכונת
הצריפים. בכתבה הוצגה שכונתנו באור
מוטעה. לצערנו אומנם קיימת שכונת
הצריפים, אך היא רק חלק קטן מרמת־אליהו
ומנסים לפתור בעייה זו.
אנו מזמינים אותכם לביקור בשכונתנו,
ונשמח להראות לכם את רמת־אליהו ה אחרת
המטופחת והיפה.

ענת הימלפרב, לילי נחום,

תלמידי כיתה

רמת־אליהו

הדג מסריח
מהראש

״העולם הזה״ ,1837״אנו לא
טרוריסטיות״ ,מכתב למערכת של
פרוצה תל״אביבית.
מכתבה של הפרוצה חושף שוב את פר צופה
המזויין של המדינה בה אנו חיים :
הכל כאן הפקר, איש הישר בעיניו עושה.
הדג מתחיל להסריח מהראש. והוא כבר
מסריח מזמן גם בזנב. אבל שעיר לעזא זל
תמיד מציל את המוסר. אז מה עו שים
— תופסים פרוצות. זה מרגיע את
המצפון ונותן סיפוק לקינאה.
עד שאנו בני־האדם, הייצורים הנאלחים
ביותר עלי אדמות, לא נבין שהתערבות
בחיי המין ובאמונה של הזולת היא זנות
— לא תהיה לנו תקנה, פרט לשחיטה
הדדית. מי שמדבר על שלום, שיחדל להי לחם
בפרוצות ובהומואים. השלום צריך
להתחיל קודם כל בביתך! הכוונה אליך,
ראש־הממשלה. אז עשי זאת, או התפטרי!
זאב גזע, חולו!

תמרורים
נולד. למי שהיה קצין חינוך ראשי
בצה״ל ועתה יו״ר מחלקת הנוער והחלוץ
של הסוכנות, מרדכי (״מורלה״) בר־אץ
ולאשתו אראלה, בת. לזוג שתי בנות
נוספות.
נולד. אחרי
ארבע שנות נישואין,
לשחקן לשעבר
של נבחרת ישוזזל
ומכבי תל־אביב ב כדורגל
שנכנס להסגר,
גיורא שפיגל
ולאשתו מרגלית,
בן בכור.
נולד. לחבר
הוועדה המרכזת של
ההסתדרות, עסקן
העדה המרוקאית ה-
אשדודי שאול כן־
שימחון ולאשתו ז׳קלין, בן.
זכו. בפרס הקולנוע הבינלאומי האיטלקי
על־שם רודולף ולנטינו, המוענק
מדי שנה ל״כוכבים שיש להם סיכוי להיות
דמויות אגדתיות״ ,זוג השחקנים אליזכט
טיילור וריצ׳ארד כרטון, שנבחרו על-
ידי חבר שופטים מורכב מעיתונאים ומבק רי
סרטים איטלקיים.
מצפיםלתינוק. בקיץ הבא,

רבקה וביל
בקיץ הבא

111

תל־אביב — בית־ארלוזורוב,
יום ד׳ 29.11ב־.8.30
יוקנעס -עמית,
יום ד,׳ 30.11ב־.8.30
חולון — ארמון,
יום ר 1.12ב־.9.00
כרטיסים: תל־אביב ,״לאן״
ו״רוקוקו״ וביתר המשרדים.
חיפה,
״קופת־מכבי״ ו״גרבר״.
הפצה ראשית:
״לאן׳ /טלפון .231655
מ פי ק: יצחק בן-נז ם י קחינ ח) 244044.70 .

מ קל ט הטלויזיוז הטוב
ב עו ל ם!

מחלקה מיוחדת
לעורות ולמכירה
לעולים חדעוים
פ טו רי םממס
הסוכן הבלעדי
לישראל:

כנורי בט־־מ
ת.א. רח. ר׳ן

אולפן גרג (בר־קמא)
פותח ב־ 12.12.72 קורס ל־

קצר 11ת
עברית ו/או אנגלית.
פרטים :
הצלחה מובטחת !
ת״א: גורדון ,5טל 236209 .
ירושלים: בי״ס ״הפקיד״ ,בצלאל 18
חיפה: בי״ס ״במעלה״.

בי טו ח שנתי ל ט לוויזי ה

— 30.ל״י

כולל מנורת המסן, כולל מיסים

סיגנל

אלקטרוניקה
רח׳ החשמל ,4תל־אביב,
טל*15362 ,625459 .

מרכז

עדש 1תמגע
״גרוזובסקי — אישון לנס״

1£8א£ס

תל־אביב, רח׳ שניאור ,7
טל 58046 — 50220 :
שעות קבלה 9 — 17
נשמח לשלוח חוברת הסברה
לפי בקשה.

שעט 1 גרבונים• גמישונים

ארכונים־אקסטרונים
ב ס רי ג ת מי ק רו מ ש
מארינתי מי ס

הזמרת רבקה זוהר ( )24 ובעלה שהוא
השמלאי במה כיל קרנסקי (.)28
נהוג. יום־הולדתה ה־ 55 של ראש
ממשלת הודו אינדירה גאנדי.
נחוג. בכפר הדרוזי עוספיה, בנוכחות
115 נכדיו וניניו, יום־הולדתו הסס
של שייך סלימאן חסן מנצור ש אחד
מנכדיו הוא יועץ הנשיא לענייני
מיעוטים כמאל מנצור. שייך סלימאן הוא
מנכבדי העדה הדרוזית ומרבית בני מיש־פחתו,
המונה למעלה מאלף איש, ל,ם
תושבי עוספיה.
נחוג. בנשף שנערך בארמון בקינג־הם,
טקס חתונת הכסף של מלכת בריטניה
אליזכט ובעלה הנסיך פילים שירדו
לכבוד המאורע לרחובות לונדון והחליפו
ברכות עם אזרחי העיר.
התגרשו. הצעירה שבאחיות מש פחת
גאבור, אווה גאכור ( )50 ורי־צ׳ארד
בדאון שהיה בעלה החמישי.
השניים נפרדו והשלימו בתקופה האחרונה
מספר פעמים ואת אחת המריבות שלהם
ניצלה אווה לניהול רומן עם פרנק סי*
נטרה.
נהרג. בעת שירותו במילואים,
ראש מועצת אור־עקיבא לשעבר מנחם
ציוני 34 מוותיקי אור־עקיבא, שימש
תקופה קצרה כמנהל המחלקה לחינוך במועצה
המקומית, נבחר בבחירות האח רונות
לראשות המועצה, תפקיד בו כיהן
עד סוף . 1970
נפטר. בירושלים, בגיל ,73 מי שהיה
בזמנו סגן יו״ר ההסתדרות הציונית ברומניה,
ד״ר יום!? לרון (לרנר) ,שעלה
לארץ בשנות ה־ 30 ועם קום המדינה היה
מפקח על המזונות במשרד האספקה והקיצוב.
אחר כיהן כמיופה כוח בשגרירות
ישראל בווארשה ולאחרונה שימש כמפקח
על הביטוח במשרד־האוצר.
נפטר. במסצ׳וסטס, בגיל ,95 חוקר
הקוטב אדמירל דונלד מקמילן, שהיה
אנתרופולוג, גיאוגראף ואתנולוג, התפרסם
ב־ 1908 כחבר במישלחת של רוברט פירי
לקוטב הצפוני.
ה עו ל ה הז ה 1*39

סיקורו!
ע>ווה או ב ד,
לא מלחמה
.1״אמנות הבישול הצימחוני״
מאת וולתר וג׳ני פליס . 2 .״בישול
עם יין״ מאת מוריסון ווד.
שני ספרים ראשונים בסידרה
״אנציקלופדיה של חיי יום־יום״,
הוצאת ״לדורי״ ,תל״אביב.

נצרים נרו 10 צי8ו>;י0
( 10—8מנות) (מתוך אומנות הבישול
הצמחוני).
680 גרם בצלים לבנים קטנים — 4כפות
שמן־זית — כוס וחצי מים — חצי כוס
חומץ יין — כפית וחצי מלח — חצי כפית
פילפל שחור טרי טחון — 2כפות סוכר
— 3כפות רסק־עגבניות — רבע כפית

מיורן — 1עלה דפנה — חצי כוס צימוקים
חסרי גרעינים.
קחי 650 גרס בצלים בעלי גודל אחיד,
חממי את השמן בתוך אילפס עמוק. הוסיפי
את הבצלים, נענעי את הכלי עד שיתכסו
בשמן. הכניסי פנימה מים, חומץ, מלח,
פילפל, סוכר, רסק־עגבניות, מיורן, עלה
דפנה וצימוקים.
כסי, הביאי לידי רתיחה, ובשלי על אש
נמוכה 30 דקות, או עד שהמרכיבים
יתרככו אך ישארו מוצקים. נענעי אח
האילפס מפעם לפעם. צנני.

במקור. קוראים לזה ״בצלים נוסח

*1017 לול / ,

ו8וק וקות סבה־ ,קטא
( 6 -5מנות)(מתוך אומנות הבישול
הצמחוני).
3/4קילו עגבניות בשלות מקולפות —
2שיני שום — חצי כום בצל חתוך לקוביות
— כוס וחצי פלפלים ירוקים חתוכים
לקוביות — רבע כוס שמן זית — רבע
כוס חומץ יין — כף מיץ לימון — כוס
וחצי מי־קרח — 2כפיות מלח — ון צי

עברית מדוברת לא נורמלית
מאת דן ב ן ־ אמוץ ונ תי בהב ריוזו ד ה
מדור זה הוא תוססת למלון המפורסם של דן בן
אמוץ ונתיפה כן־יהודה. הקוראים מוזמנים לשלוח
למערכת מלים וכיטוייס משלהם.

למאוד.

כיב, פצע מוגלתי, מורסה. מכאיב עד

לבד התבשיל הנ״י קוראים ״כאם
פאצ׳יו״ .ומי שזוכר את הצגת
״יום האבא״ האומללה של גודיק.
זוכר ודאי שהקסם היחידי של אחת
הגרושות במחזה, היה הגאספאצ׳־

זוהמה בפצע, בגוף, דלקת. קורה

על־פי-רוב, כאשר אין מחטאים כראוי מקום
מועד לפורענות. הריפוי — באנטיביוטיקה.

אישיאם

מחלה בעצב הירך, בגיד הנשה,

נשית.

שר מארש

א 3 !5ו ת שלשולים חזקים, סוג של דזינטריה.
נפוץ מאוד. יש ועוברות שנים עד שהחולה נפטר
סופית מספחת זו.
דלקת הגרון, דלקת השקדים. נפו־אלגינה

מאוד בקרב ילדים. מלווה בחום — לעתים
אף גבוה. הריפוי — באנטיביוטיקה.
מחלת עור הגורמת לגירוי חיק. י קשה עד מאוד להיפטר הימנה. הגירוי כשלעצמו
מסב לסיפוק רב, אם לומר את האמת.

תחבושת.

שפעת. מחלה זו מלווה בחום ובכאב
בכל עצם מעצמותיך( ,מי לא חלה בה ו) .היתה
קרויה אף, אינפלואנצה׳ ,ו,פפטצ׳ה׳.

אאו-ף׳ :זה דא השן,
זה ההקסנשוס:

כאב חד, לאורך חוט השדרה,
שאינו מאפשר כל תנועה. מופיע לפתע מאוד,
ואין כל תרופה נגדו.
גרענת, מחלת עיניים. היתה נפוט
ר חו מ ה
צה בארץ, נעלמה בקרב היישוב היהודי.
מחלת מין, זיבה. מדבקת עד למאוד.
מופיעה כתוצאה ממגע מיני עם בן הזוג הנגוע.
צלחית, סוג של כאב ראש חזק,
מלווה בתופעות לווי, כגון ליקויים בראייה,
בחילה, והרגשת ״גזוז״ ביד וכר.
?ן י 3יםקו 0מחלת הברך; ״מים בברך״ .נפוצה
בקרב ספורטאים.
טחורים. פצעים בפי הטבעת. במקרה
קיצוני דרוש ניתוח.
9י ל^ל

כדור תרופה, גלולה.

פצעי מוגלה על הפנים, המופ
רי קז צ /ילן 0
פיעים בעיקר בזמן ההתבגרות ; ״חשקונים״.
מטרידים מאוד את בני הנעורים, בעיקר, בגלל
הכיעור שהם מסבים.
שעלת, אחת
שאינן חוזרות שנית.

ה עו ל ם הז ה 1839

ממחלות

הילדים,

כפית פילפל שחור טרי טחון — נ;פית
פפריקה ספרדית — 1מלפפון מקולף
בקוביות — רבע כוס בצל קצוץ — י/ג
כוס קוביות לחם קלוי (למרק).
ודאי שהעגבניות בשלות מאוד. קלפי
אותן. מעכי יחדיו את העגבניות, השוס,
הבצל החתוך, וכוס אחת של קוביות פילפל
ירוק, במערבל חשמלי, או העבירי דרך
מטחנת־בשר.
הוסיפי בהדרגה את שמן הזיר, תוך
טריפה מתמדת. אחר, הכניסי פנימה את
החומץ, מיץ הלימון, המים, המלח, הפילפל
והפפריקה.
צנני משך שעתיים, לא בקערת מתכת,
טעמי. סדרי את הירקות הנותרים —
הפילפל הירוק, המלפפון, הבצל הקצוץ
וקוביות־הלחס — בפנכות נפרדות או
בערימות קטנות. הגישי עם המרק.

(מתוך בישול ביין).
2עופות לצלייה (יותר מ־ 1ק״ג, כל
אחד) — קמח — מלח — פילפל — רבע
כוס שמן זית — 4בצלים לבנים קטנים —
שן שוס קטנה — /3י ק״ג פטריות טריות
חתוכות — 2כפיות פטרסולינון קצוץ דק
— 4עגבניות — כוס יין לבן יבש —
כף ברנדי — כף רסק־עגבניות — כף
קמח.
העוף הזה נולד בעיירה איטלקית קטנ,3
בשם מארנגו, ערב קרב גורלי שניהל שם
נפוליאון. טבחו של הקיסר (שהיה אז
עדיין רק גנרל) נמצא במצוקה. כל מה
שנותר בידו כדי להגיש לאדונו, היה עוף
אחד גלמוד, בקבוק יין, שמן זית, קצת
פטריות, בצל, עגבניות וכמובן שום (אצל
הצרפתים, קוראים לזה מצוקה) .בחוסר-
ברירה, המציא את התבשיל הבא:
רחצי ונקי שני עופות לצלייה. חתכי
אותם כמו לטיגון. אבקי את הנתחים קלן ת
בקמח מתובל. בתוך מרחשת גדולה, חממי
רבע כוס שמן זית, וטגני את בשר העוף
עד שיהיה זהוב שחום. הפכי את הנתחים
מפעם לפעם, כדי שייטגנו באופן אחיד.
אחר, הוציאי את העוף מתוך המרחשת,
וראי שיישאר חס.
בתוך אותה מרחשת, שימי 4בצלים
לבנים קטנים מקולפים וקצוצים, שן שוס
קטנה מעוכה, שליש ק״ג פטריות חתוכות,
כפית פטרוסלינון קצוץ דק, ואס יש צורך,
הוסיפי מעט שמן זית.
בשלי את התערובת הזאת עד שהפטריות
תתרככנה. אחר, הוסיפי 4עגבניות
חתוכות ומקולפות, כוס יין לבן יבש, כף
ברנדי, כף רסק־עגבניות וכף קמח. ערבבי
את המרכיבים היטב, והניחי להם להתבשל
על אש בינונית משך כ־סו דקות.
עתה, הניחי את נתחי־העוף בתוך הרוטב.
כסי את הכלי, ובשלי במשך כ־ 30 דקות,
או עד שהבשר יהיה רך מאוד. הגישי
בתוך הרוטב.

אבוקדו נובעי
איך שורף לי
המרידן

(מתוך כישול כיין).
אבוקדו בשל — חסה — כף מיץ מלימון
.ירוק — 3כפות שמן זית זך — כפית

בצלית קטושה דק — כף רום לא חריף
— מלח — פילפל טרי טחון.
חיתכי אבוקדו בשל ומקורר לשניים.
לאחר שהרחקת את הגלעין, ואח הקרום
הכהה הפנימי הסמוך אליו, הניחי אח
החצאים על מצע עלי־חסה. ערבבי אח
כל הנוזלים והתבלינים, צנני, צקי אח
הרוטב הזה לתוך החללים, שבין עלי־החסה,
והגישי.
אם אין מוצאים את המאכל הזה
בבתי־האוכל וההארהה בארץ, אין זה
משום שאין יודעים להכינו. שר התיירות,
שהתעניין פעם, בסיום קורם בתדמור,
מדוע אפשר להכין מטעמי אבוקדו נפלאים
כל כך — ואיש אינו טורח לחזור עליהם
לאחר מכן, נענה :״הם יודעים לעשות
את זה, אבל זה יותר מדי עבודה.״
הכל יחסי. למרות העבודה, יכולים
ארבעה מתכונים־לדוגמה אלה לתת רעיון
מבריק לעקרת־הבית הישראלית, ולכל מי
שהרחוב מרופד קליפות הפיסטוקים המאיס
עליו את חיי־הלילה הדלים של הכרך
הישראלי המצוי.
אין גם צורך, ברוב המקרים, במיצרכייז
נדירים או יקרים במיוחד. רוב המרכיבים
של המירשמים, בשני ספרים אלה, ניתנים
להשגה בארץ בקלות. אין צורך גם !?יאשף־
מטבח ותיק, כדי לעקוב אחרי ההוראות.
ואם בישול ביין היה תמיד סידרה של
הרפתקות ונסיונות אקזוטיים, הרי 0ין6
המירשמים המכונסים באוסף הצמחוני מביא
שורה של הפתעות שנבדקו על לקוחותיהם
של המחברים במשך שלושים
שנות נסיונם, כבעלי מסעדות צמחוניות
מפורסמות בקלן ובלונדון
אפשר, כידוע לאכול בשביל לחיות,
ואפשר לחיות בשביל לאכול. זה עניין של
השקפה. אבל אפשר גם סתם לאכול טוב
בשביל לחיות טוב. הצרפתים יודעים זאת
היטב. הם יודעים כיצד הצלחת הנכונה,
הפרח הנכון, היין הנכון, האשה הנכונה,
הנושא הנכון והמצב הנכון, הופכים סתם
רגע — לרגע בלתי־נשכח.
הישראלים, לעומת זאת — די להתבונן
בכמה שרים אוכלים. על השר פינחס
ספיר, למשל, מספרים שהוזמן לארוחה
רשמית בצרפת, והמארח, ברוב יראת־כבוד,
הציע בפניו את היקר לו בביתו:
בקבוק-יין עם מגילת־יוחסין, שנם לו
שינה־מלכותית במרתפו עתיק־היומין.
האורחים דממו בקדושת הרגע הגדול,
לצלילי הזהב הנוזל לכוסו של השר, כאשר
זה האחרון הפליט :״קצת סודה, אפשר
לקבל 1״
ספיר, כמובן, מכחיש סיפור זה בתוקף,
כעלילה זדונית.
יחד עם זאת, יכולים שני ספרים אלה,
בשנתה ה־ 25 של המדינה, רק להוסיף
קצת לתרבות־חיינו.

ת ק לי טי ם

אז שיהיה ג ס גרשווין!
״להיטיו הגדולים של גרשווין״ —
בביצוע ליאונרד ברנשטיין, אנדרה
קוסטלאנץ, יוג׳ין אורמנדי, אנדרה
פרבן ואוסקר לבאנט.
סי.בי.אס.30022 .
להיטיו הגדולים של גרשווין הם אלפי
(המשך בעמוד )12

סי קור ת

מאריכה את התענוג

(המשך מעמוד )11
הפזמונים שכתב בחייו הקצרים, אבל ׳זה
אולי אינו מעניין את הסנובה לה מיועד
תקליט זה, סנובה שכנראה מעוניינת ב ראש
וראשונה שיהיה גם תקליט של גרש־ודן
על המדף בסלון.
אלה גם לא יקוננו על כך שהרפסודיה
בנוסח בלוז הפכה לראפסודיה בנוסח ברנ שטיין,
עם כל הקצבים עומדים על הראש
ובלי כל הבלוז, ומה זה כבר איכפת להם
אם יש להם רק את הפרק השלישי של ה-
קונצ׳רטו בפה? זה יחסוך להם את ה מאמץ
לקנות את הקונצ׳רטו בשלמותו.
אמריקאי בפריז וסויטה מקוצרת מ־פורגי
ובס מן הצד השני של התקליט,
ממורקים ובומבסטיים לפי מיטב המסורת
של תזמורת פילדלפיה עם אורמנדי (שמאז
ההקלטה החליפה כבר חברת תקליטים),
אבל פלפל ומלח תחפשו כאן לשווא. נווה־מידבר
אחד -של הנאה מלאה: הפרלודים
שמנגן אוסקר לבאנט.

או ,,איזה פ ט תו בן
מ פ חי ד
| מוסיקה מתוך ״תפוז מיכאני״ —
| וורנר ברוז.46127 .
סרטו של סטאנלי קובריק מכה את צו פיו
בהלם חזק כל־כך, שמעטים מצליחים
לשים לב לעובדה שלא רק התמונה, אלא
גם המוסיקה בסרט קיבלה טיפול מיוחד
במינו. וכאשר נוטלים את התקליט, ללא
התמונות, מתקבלת, תמונה מפחידה לא
פחות מאשר הסרט עצמו. כי לצד הקטעים
הקונבנציונאלים מתוך העורב הלקחן ו־וילהלם
טל של רוסיני, התשיעית של בט־הובן
או המארשים של אלגר, מופיעים אותם
הקטעים, או קטעים דומים מאד, ש עברו
דרך הפריזמות המעוותות של
ואלטר קארלוס, מי שעשה בזמנו את באך
למלחין של מוסיקה אלקטרונית.
ומה שמפחיד בכל העניו, היא העבודה
שכל אחד מן הקטעים הללו (למשל ה־סקרצו
מן התשיעית המכונה כאן סקרצו
ההתאבדות) מתחיל בצורה נורמלית בהחלט,
והכלים האלקטרוניים של ואלטר מת־

״התפוז המיכאגי״
לשיר את בטהובן בדיסקוטק העתיד

תוצרת דובק-ערבות לטיב • ם א 8££ויז\ 10א 4£ז\ ,א0 $12£ £1£1£אז< 1א£קט$

גנבים לאט לאט לתוך התזמורת עד שהם
משתלטים עליה לגמרי, הרי לכם מציאות
אקוסטית, הדומה למציאות החזותית של
קובריק.
נוסף לכך, אפשר לשמוע יצירה אלקטרונית
שנכתבה במיוחד לסרט על־ידי
קארלוס, או שיר סרקסטי בשם אני רוצה
להינשא לשומר המגדלור.
מובן שאוהבי מוסיקה קלאסית יעדיפו
לשמוע את בטהובן, רוסיני, אלגר ופורסל
בשלמות ולא במקוטעין, כמו כאן, אבל
כאמור, לא זה עיקר התקליט, אלא מה
שעומד לקרות למוסיקה בעתיד הקרוב,
הבא עלינו לטובה(?).
העו ל ם הזה 1839

^ ך * ןףןך

1 •41 9ן
ך* מוני היהודים שהפליטו קריאות!
| צהלה ונהרו לרחובות בכל רחבי
הארץ, באותם רגעים גדולים של מוצאי
ה־ 29 בנובמבר, שמעו את פעמי המשיח.
הם שרו ורקדו והשתוללו בכיכרות, מפני
שעצרת האו״ם החליטה זה עתה, ברוב
דיעות, החלטה היסטורית:
להקים יהודית.

בארץ־ישראד

מדינה

המוני הערבים שהפליטו קריאות־זעם
ונהרו לרחובות בכל רחבי הארץ, באותם
רגעים עצמם, שמעו את צחוק השטן.
הם זעמו והסתודדו בשווקים ושרו שירי-
נקם, מפני שעצרת האו״ם החליטה, נגד
דעת המיעוט, החלטה הרת־אסון:

להקים בפלסטין מדינה יהודית.

אלה גם אלה התעלמו לגמרי מכל שאר
פרטי ההחלטה הגורלית, שנחרתה באותו
יום בלוח דברי־הימים.

יכול היה לתור אחרי חלום ארץ־ישראל
השלמה, ולאבד את המציאות של ארץ-
ישראל חלקית.
אבל היישוב לא התפתה. ההמונים שרקדו
באותם רגעים גדולים, הכריעו ברגליהם
במישאל־עם ספונטאני. בחוכמה עממית
עמוקה הם הבינו :

העצמאות חשובה משטחים.
וכך הם הגשימו, בדמעות־שימחה, ול־

רפאים

המדינה היהודית המורחבת.

כשנדם קוד התותחים ושכך
אכק הקרב -לא נותר זכר למדינה
הערכית העצמאית שהיתה
צריכה לקום.
החלק ״הערבי״ של ההחלטה לא הוגשם.
יחד עימו מתו שאר עקרונותיה: המעמד
המיוחד של ירושלים, האיחוד הכלכלי,
חופש־התנועה של אזרחי שתי המדינות

זה היה החטא הגדול של ה־29
כנוכמכר .1947

אילו אפשר היה להעניק להחלטה מדינית
יבשה דמות של רוח־רפאים, כי אז
יכולנו לאמר :

החלטת ה־ 29 כנוכמכר מהלכת
אימים כארץ 25 ,שנה, זועמת ונוקמת,
מפני שנגרם לה עוול זה.

הדרך לבל גיהינום היסטורי
רצופה כמיסמבים אוויליים.

זוהי החלטה אינטליגנטית כמידה
כלתי-רגילה — נכונה, מפוכחת,
מאוזנת, שלמה.

ממשלת כן־גוריון— שרת היתה
משוכנעת כי תגיע להסכם־שלום
זול, ומהיר עם המלך עכדאללה.

היא התבססה על עבודתה הנאמנה של
ועדה בינלאומית, שהיתר. גם היא בלתי־רגילה
— מפני שחבריה גילו, נוכח הבעיה
הממאירה של ארץ־הקודש, מזיגה של
מצפון ושיקול־דעת, שהיא נדירה מאוד־מאוד
בגופים בינלאומיים.

ה היה קורה אילו נענתה ישראל
להצעה והקימה, באיחור, את כל
בניין הכ״ט בנובמבר?
אין לי ספק שניתן היה לעשות זאת
ב־ , 1949 מבלי להקריב את הגבולות החדשים
שנוצרו במילחמה, אך תוך החזרת
חלק מן הפליטים. היו אז שדגלו בכך.

למרבה הצער, אין כימעט איש
זוכר את ההחלטה בשלמותה .

חלטת העצרת מה־ 29 בנובמבר,
( 1כמו דו״ח ועדת האו״ם לארץ־ישראל
מד 31-,באוגוסט ,1947ל א קבעה רק שיש
להקים בארץ מדינה יהודית.

דרך זו נפסלה על־ידי הנהגת
המדינה. החלטת הב״ט כנוכמכר
נקברה -או כך היה נדמה.

היא קבעה שיש לחלק את הארץ
כין שתי מדינות עצמאיות,
האחת יהודית והשניה ערכית —
תוך קיום אחדותה הכלכלית של
הארץ בולה. לעיר ירושלים קבעה
ההחלטה מישטר מיוחד.

הפלסטינים לא השלימו אף יום אחד
עם גורלם. בראשית שנות ה־ 50 קמו מתוכם
הפידאיון, אשר תרמו תרומה רבה
להסלמה שהגיעה לשיאה במילחמת־סיני.
אחרי כמה שנות רגיעה, הקימו בראשית
שנות ד.־ 60 את התנועה ל״שיחרור״ פלס טין׳
שפעולותיה בגבול סוריה גרמו במי שרין
למילחמת ששת־הימים. במילחמה זו
נפלו לידי ישראל כל השטחים שיועדו
למדינה הפלסטינית, ושטחים נוספים.

בהחלטה זו, טמונה ההכרה בכמה אמיתות
יסודיות:

מעטים המיסמבים שמאורעות
ההיסטוריה הצדיקו אותם אחרי
מעשה כצורה בה חותכת.
ושיגשגה.
היהודית קמה
המדינה
זה נראה כיום כדבר מובן מאליו.
אבל זה לא היה מובן מאליו כלל וכלל.
היישוב היהודי יכול היה למאוס בפשרה,
שהעניקה לו רק חלק די קטן של הארץ.
הוא יכול היה ללכת שולל אחרי הקנאים
הלאומניים — אנשי אצ״ל ולח״י —
שהשמיעו את סיסמתו של אורי צבי גרינ ברג
:״ארור האומר כאן גזורו !״ הוא

^ הרי מילחמת-החלוקה ערכה וע-
דת־פיוס בינלאומית סידרה של מאמצי-
שלום בלתי־יעילים בעיר השווייצית לחאן.
בין השאר הופיעה שם מישלחת פלס טינית.
היא היתה מורכבת משלושה אי שים,
שכל אחד מהם הלך לאחר מכן
בדרך אחרת: נימר אל־הווארי, שהפך
ברבות הימים מישפטן בישראל ; עזיז
שחאדה, פרקליט שנשאר ברמאללה והחולם
עד היום על מדינה פלסטינית חופשית ;
ויחיא חמודה, שקדם ליאסר עראפאת
בראשות האירגון לשיחרור פלסטין.

על עובדה זו, שהיתר. חבויה במשך
זמן רב, אין עוד ויכוח. היא אושרה לאח רונה
על-ידי שחאדה וששון כאחד.
ידוע גם איך נסתיים העניין: ממשלת
ישראל החליטה להתעלם מפנייה זו —
הפנייה הפלסטינית האחרונה לישראל עד
אחרי מילחמת ששת־הימים.

מעטים המיסמכים הבולטים מתוך ים
עכור זה, כמיגדלי־אור.
החלטת העצרת הכללית של האומות
המאוחדות מן הכ״ט בנובמבר 1947 היא
אחד המיסמכים האלה.

הרבה מפרטי ההחלטה נראים כיום
כאנאכרוניזם. הכללים שפורטו לגבי ה גבולות
בין שתי המדינות, לגבי המישטר
בירושלים ולגבי תקופת המעבר וצורת
כינון המדינות — כל אלה התנפצו על
סלע המציאות האכזרית.
אך העקרונות ששימשו בסיס להחלטה
היו ונשארו נכונים.

כפתר הלב גם נחשבה טובה.

אז היו השלויטה מאוחדים. הם
פנו אל הנציג הישראלי, אליהו
ששון, והציעו לו הצעה: לפתוח
בהידברות ישראלית— פלסטינית,
בדי לכונן כעזרת ישראל מדינה
פלסטינית ולהגשים כצורה זו את
עקרונות החלטת הב״ט כנוכמכר.

** יסמבים בינלאומיים, המחוברים
בידי נציגים ציניים של אינטרסים
פוליטיים, אינם מצטיינים, לרוב, בתבונה.

• שיש כארץ שני לאומים, שבל
אחד מהם שואף וזכאי לעצמאות
לאומית מלאה.
• שאין הארץ ניתנת לחלוקה
מבחינה כלכלית, ושאין לחסום
כפני מישהו מתושבי הארץ את
הגישה לכל מקום שהוא כה.
• שירושלים מעוררת בלב שני
העמים רגשות בה עמוקים וניצ־חיים,
עד כי לא ניתן למסרה באופן
כילעדי לגמרי כידי עם אחד.

הרת־האסון של המחדל ההיסטורי.
העובדה שלא קמה המדינה הערבית
הפלסטינית נראתה, פשוט, לא־חשובה.

־ שוב נוצרה הזדמנות של זהב
29 בנובמבר : 1947ה ה מוני ם צו הלי ם בירו שלים
להגשים את עקרונות ה־ 29 כנו-
במכר. הדבר תלוי כמידה מכרעת
בנכונותה של ישראל. אכל הבכל
רחבי הארץ.
אחר־מכן בדמעות־כאב, את החלק היהודי
המילחמה נשאר הלאום שטחים מפתים מדי.
של ההחלטה. למחרת המדינה היהודית קמה.
הערכי הפלסטיני בלא מדינה,
לא כן המדינה הערכית.
כלא זהות לאומית מוכרת, בלא
ך* ״ 1947 לא התפתה היישוב ללכת
העמים. כמישפחת מקום

^ שולל אחר סיסמות חסידי ארץ־ישראל
א היתה זאת אשמת היהודים
אם אכן אשם העם הפלסטיני בגורלו השלמה. כיום סיסמות אלה מפתות שוב.
/דווקא. אם אפשר להשתמש במילה
״אשמה״ לגבי תהליכים היסטוריים, רובצן;
האשמה על העם הערבי הפלסטיני.

כניגוד ליהודים, הוא הלך שולד
אחרי הקנאים הקיצוניים. הוא
כאמת קרא :״ארור האומר באן
גזורו:״ הוא תר אחרי ההדום של
פלסטין השלמה, ואיבד את עולמו
— עולם המציאות.
הוא ראה ביהודים פולשים זרים, הגוזלים
ארץ שהיתר. ערבית במשך 1300 עננים.
הוא ביקש למגר את מדינתם בכוח הנשק.
כשנכשל בכך, קרא לעזרת הצבאות של
העמים הערביים השכנים.
אלה נענו לקריאת אחיהם הפלסטיניים,
חדרו לארץ מכל הכיוונים, לחמו, נוצחו
בשדה־הקרב, כרתו שביתת־נשק — ונש ארו
בכל חלקי הארץ שנותרו מחוץ לתחום

— הוא שילם מחיר נורא.
אדריכלי הכ״ט בנובמבר שירטטו
בניין שלם ויעיל. אבל רק קיר אחד
של בניין זה קם. הקיר היהודי.

ב־ 1947 הבין היישוב כי העצמאות
חשובה משטחים. כיום תופס רק חלק מן
הציבור הישראלי כי השלום חשוב
משטחים.

מעטים — מעטים מאוד —
הכינו ככר אז שקיר זה לא יובל
לעמוד לבטח לכדו, ללא שאר הקירות,
ללא גג שד שלום.

רוח,הרפאים של ה־ 29 כנוכמ-
כר עדיין מהלכת כארץ. אין היא
מוצאת מנוח לעצמה, ואין היא נותנת
מנוח לאיש.

אי־הבנה זו לא היתה מוזרה או יוצאת
דופן. היא היתד. די טבעית.
אחרי 2000 שנה קמה לתחייה עצמאות
יהודית. היא הושגה במילחמה שבה ניספה
אחד מכל 100 איש ביישוב — שיעור־הרוגים
השווה לשני מיליון אמריקא/ס.
תחושת־הגאולה, חדוות־הניצחון, הערכת
המשימות המיידיות שעמדו בפני המדינה
— כל אלה חברו יחד כדי להעלים מעיני
הישראלים החדשים את מלוא המשמעות

אני משוכנע לחלוטין כי לעולם לא
נדע יום של שלום וביטחון אמיתי, עד
אשר נבין את התבונה ההיסטורית של
הרעיון המקורי: ששני העמים בארץ יחיו
זה בצד זה, בשתי מדינות לאומיות, בעלות
בירה משותפת בירושלים המאוחדת, גבול
פתוח ואחדות כלכלית.

זוהי הבשורה של ה 29-כנוכמ
כר — והיא נכונה ונבונה היום,
כשנה ה ,25-במו ביומה הראשון.

במדינה
העם
ב רו בו ס צי הבחב רון
פוגרום דמיוני
איים השבוע לחוד? מלחמת
דת בחברון

ואילנה גזה, מלכת היופי לשנת ) 1972

וץ וריסנווו
נותן רי טון
במוסיקה יש כלים רבים
הנותנים את הטון...
בצבעי שיער
׳קולססוף נותן הסוו

\11\1£11/
ו ! 1ייער

בריא

ילה

צבעי השיער הנפלאים
״קולסטוו״ ,מתוצרת ״וולה״ העולמית
בטוחים יותר, יפים יותר
מוצלחים יותר

נפתח מרב? הדרכה ויעוץ של ״מרי קוונ ט ״
שלב נוסף בהרחבת פעולותיה של ה חבר ה בישראל
במלאת שנה לפעילותה בישראל
עשתה ״מרי קומט״ צעד
נוסף — פתיחת מרכז להדרכה
וייעוץ בנושאי איפור,
קוסמטיקה, וטיפוח החן ה נשי.
המרכז
החדש משתלב במסגרת
התרחבות פעולות החברה
וגידול מכירותיה בשוק
הישראלי. יועצות היופי של
החברה תקננה בו הדרכה וייעוץ
באשר לשימוש במוצרי
איפור וקוסמטיקה, התאמתו
לתכונות האינדיבידואליות של
האשה, מבחינת המוצר ותכונותיו,
הצבע וגווניו. שרות זה
מוצע חינם אין כסף, לכל המבקרות
במרכז. בצפון תל״
אביב, ברחוב רחל — 6באחד
המרכזים החדישים של
תל-אביב — תכננה ועיצבה גילה שקין מרכז הדרכה וייעוץ פונקציונאלי, עשוי בטעם רב, המקנה לבד
ממידע קוסמטי גם את האווירה המיוחדת והאופיינית ב ל ין של ״מרי קומט״.

התיאורים שהופיעו בעתונות הישראלית
ביום השישי האחרון היו מזעזעים. הם
הזכירו לרבים תיאורים של פוגרומים
ביהודים בעיירות הגולה .״היכל פרוץ,
ספר תורה פרום וספרי קודש חרוכים.
ומפוזרים לכל עבר כך תיאר מעריב
את מה שאירע כביכול בבוקר יום החמישי
בשבוע שעבר במערת המכפלה בחברון.
הגדילו לעשות מתנחלי חברון הקנאים,
שהגיבו על המאורע :״המעשה המזעזע
מזכיר את מאורעות תרפ״ט, אשר גם הם
החלו כתוצאה מהסתה בירושלים ובחברון.״
לאור התיאורים המזעזעים נדמה היה
כי חברון עומדת על סף מלחמה מהסוג
הגרוע ביותר בין קנאי דת יהודים וערבי!)!.
אחרי הסערה הגדולה בא קול דממה
דקה. מפקד משטרת יהודה, סגן־ניצב אנוש
גבעתי, סיכם את מימצאי חקירת המשטרה
בפרשה :״לא ניכרו כל סימני פריצה
בארון הקודש שבתוך מערת המכפלה.
הארון היה סגור ולא נעול. ספר התורה
שבתוך הארון לא נגזר, ולא נקרע אלא
היה בלתי תפור בקצהו מלכתחילה. הפרוכת
של ארון הקודש היתד, סגורה. בתוך מערת
המכפלה לא נמצאו קרעי ספרי קודש.״
מה שגרם לסערה היו כמה קרעים של
ספר תהילים, שהיו מפוזרים ביום החמישי
שעבר ברחוב המוביל אל מערת המכפלה.
את מי זה מ שרתז חוגים דתיים
קיצוניים המעוניינים בהתנחלות יהודית
גדולה בחברון ניסו בסוף השבוע שעבר
ליצור את הרושם כי המוסלמים בחברון
הכריזו מלחמת־דת על יהודיה. היה זה
בעקבות עצרות והצהרות המחאה של
המועצה המוסלמית העליונה, שיצאה נגד
הפרת הסטטוס־קוו במערת המכפלה והרחבת
זכויות המתפללים היהודים במיסגד
המוסלמי הבנוי שם.
למרות שחוקרי המשטרה לא אמרו זאת
במפורש, היתד. דעתם שקריעת ספר תהילים
בפתח מערת המכפלה לא היתד, אלא
מעשה פרובוקציה של חוג או קנאי יהודי
בודד. שכן ממעשה כזה יכלו להרוויח רק
מתנחלי חברון, שבעצם אותו יום העלו
את הדרישה לממשלה להחליט על הקמת
קריה יהודית בת 100 אלף נפש בחברון.
אם אומנם תתאמת ההנחה שהיה זה
מעשה פרובוקציה, הרי שנעשה כאן נסיון
לביצוע פשע שפל וחמור ביותר. אין זה
רק הפשע של פגיעה ברגשות דתיים על-
ידי קריעת ספרי קודש. פרובוקציה כזו,
שעלולה היתד, להביא להתלקחות מלחמת-
דת חשוכה היתד, שמה לאל את כל המא מצים
שהשקיע המימשל הצבאי בהר חברון
בשש השנים האחרונות לטיפוח יחסים
אנושיים בין יהודים וערבים.
אסור לשכוח כי ההתנחלות היהודית
בכל שלביה כמעט נעשתה בניגוד לדעת
המימשל הצבאי הישראלי במקום. המתנ חלים
העמידו את ממשלת ישראל בפני
עובדות קיימות, הביאו למלחמת שרים זה
בזה ואילצו את הממשלה להיכנע לתביעותיהם.
יתכן
והקנאים המבולבלים שביצעו את
הפרובוקציה בחברון האמינו שעל ידי
הטלת האשמה של חילול קודש על ערביי
חברון הם יביאו לדחיקת רגליהם ממערת
המכפלה ומחברון בכלל.
למרבה המזל הסתיימה הפרשה לפני
שהתלהטו היצרים משני הצדדים. בניגוד
לכמה מאנשי שי״ח, העומדים לדין בבתי-
משפט צבאיים באשמת הסתה על שהפיצו
כרוזים בחברון, לא עצרו שלטונות המימשל
אף אחד מהמסיתים שעמדו השבוע להבעיר
מלחמת־דת.

עי תונו ת
ס?זו 3ממזר
על מלחמת הסקופימ
החשאית מאחורי הקלעים של
פרשת הממזרים החשאית
זה אמור היה להיות הטקס הסודי ביו תר
במדינת ישראל. כמו פסק־הדין ש טיהר
את הממזרים, כמו שמות חברי
(המשך בעמוד )19
העול ם הז ה 1839

פעולות הפידאיון משטח סוריה הלכו ותכפו. לא וזיח ספק שהפידאיון נהנו
מתמיכה פעילה של הצבא הסורי.
מדי פעם נתנה הממשלה הוראה לצה״ל להלום במוצבי הצבא הסורי. הצבא
הסורי הגיב בהפגזות היישובים הישראליים לאורך הקו.
הרמטכ״ל הכריז שעל ישראל לפעול נגד המישטר הסורי, מפני שזהו המישטר
היחידי בארצות השכנות התומך עקרונית בפעולות חבלניות נגד ישראל.
רדיו דמשק הכריז שסוריה עומדת לבדה מול עוצמתה של ישראל, ותבעה
ממדינות ערב לחוש לעזרתה.
השליט המצרי הכריז כי הצבא המצרי לא יעמוד מנגד, אם תותקף סוריה.
ברית־המועצות טענה שישראל וארצות־הברית מתכוונות להפיל את המישטר
הסורי, מפני שהוא פרו״סובייטי. רכבת אווירית החישה כמויות גדולות של נשק
סובייטי לסוריה.
בקרבות״אוויר מעל שטח סוריה הופלו
שר־הביטחון וחרמטכ״ל סיירו ביישובים הנפגעים
דו״קרב התותחים
בהתפוצצות מוקשים נפגעו

שרה עו?1967
** ל זה יכול
ההמשך ידוע: גמאל עבד־אל־נאצר, שהיה מעוניין בהמשך הס־סקת־האש,
לא יכול היה לעמוד מנגד, ולהניח למישטר הסורי היריב
להציג את עצמו כלוחם יחידי למען שיחדור פלסטין.

היה להיכתב בימים האחרונים. אבל המאורעות המתוארים אירעו ב־. 1?66

פעולות הפידאיון, בעזרת הצבא הסורי, הגיעו לשיא. תגובות צה״ל הלכו והחריפו.
בארץ ובחו״ל דובר בגלוי על הצורך בפעולה צבאית, שתכבוש ותחזיק ברמת-
הגולן, כדי להגן על יישובי הספר.
במאי 1967 שיכנעו הסורים והסובייטים את קאהיר שצה״ל מרכז את כוחותיו להת קפה
על סוריה. עבד־אל־נאצר הגיב בריכוז צבאו מול גבול ישראל בסיני.
מכאן והלאה גלשו המאורעות, בעיקביות אכזרית, למילחמה — מילחמה שאיש
לא רצה בה מראש.

האם זה יכול לקרות גס הפעם?

תותחים נגד יתוש,
** הי כוונתה של ממשלת ישראל? מדוע ניתנה לצה״ל ההוראה לבצע פעולות
\ ₪1כה חמורות נגד מוצבי הצבא הסורי, להבדיל מבסיסי הפידאיון?
הפעולות נגד הפדיאיון בסוריה מסוג אחר. הפידאיון נמצאים במצב של מילחמה
עם ישראל, לאורך הגבול וברחבי העולם, ויש הגיון כלשהו בטענה שבמילחמה אין
להסתפק בתגובות, אלא יש לפעול על פי יוזמה עצמית.

אולם ההחלטה.לפעול באופן שיטתי נגד הצבא הסורי היא בעלת
אופי שונה לגמרי.

הסיבה — או העילה — להחלטה זו היא מעשית: נתגלו הוכחות חד־משמעיות
לכו שאכן יוצאים הפידאיון ממוצבי הצבא הסורי, וכי הצבא הסורי מעניק להם עזרה.
יתכן שההוכחות הן חדשות. אולם המצב עצמו אינו חדש כלל. איש לא פיקפק גם
עד כה בכך שהפידאיון, הפועלים מסוריה, נהנים מחסותה המלאה של ממשלת דמשק.

אס בן, מה התחדש?

האמנם מקווה מישהו בירושלים שפעולות חריפות נגד הצבא הסורי, ביבשה ובאוויר,
יביאו לכך ש״הסורים ילמדו לקח״ — לפי המליצה האווילית של ״כתבים
צבאיים״ י
אין בכך הגיון רב. כאשר תומך המישטר הסורי בפידאיון, הוא יודע שהוא צפוי
למכות נגדיות. אדרבא, יש להניח שהוא מקדם בברכה מכות אלה, המוכיחות לעולם
הערבי שהצבא הסורי פועל ולוחם, וכי דמשק נשארה מרכז הפעולה הלאומית הכלל־ערבית.
מבחינה
צבאית, גורמות הפעולות. רק להסלמה, נוסח .1966 משני עברי הקו
יופצצו ויופגזו מוצבים ויישובים, ידו של צד,״ל תהיה על העליונה, אך המישטר הסורי
לא יפול, והפידאיון לא יפסיקו את פעולתם.

הדיספרופורציה כין הגירוי ובין התגובה לא תשא פרי — יורים
בתותחים על יתושים.

מבחינה זו יש הבדל תהומי בין סוריה ולבנון. בלבנון פעל צה״ל נגד הפידאיון,
בידעו כי ממשלת ביירות והצבא הלבנוני מעוניינים בסילוק האירגונים הפלסטיניים.
בסוריה משולבים הפידאיון במדיניות הממשלתית.

לשחק את נינסון?
יקולים אלה הם כה ברורים ומובנים מאליהם, עד כי מעטים הפרשנים בעולם
שהאמינו השבוע כי אכן היתד, להסלמה בין שתי המדינות רק סיבה צבאית.

צה׳׳ל מתכת] בחזית תעלת סואץ
לאפשרות של חידוש מלחמת ההתשה

ז הי רו ת: א ש
(המשך מעמוד )15

הדיעה הכימעט־בדדית היתה שהסלמה זו היא בעדת מגמה פוליטית
— ובי ממשלת ישראל מנצלת את איוולתם של הסורים למטרותיה
שלה.
אין זה סוד שמאז בחירתו של הנשיא ניכסון מחדש, ולקראת כניסת ממשלתו
החדשה לתפקידה בראשית ינואר, גובר בחוגי הממשלה הפחד מפני יוזמת־שלום
אמריקאית גדולה.
ממשלת גולדה אינה רוצה ביוזמה זו. היא חוששת מפניה, מפני שהאמריקאים
עדייו דבקים בעקרונות תוכנית רוג׳רם, שפירושם: שלום תמורת החזרת רוב השט חים.
מנוי וגמור על הממשלה לעשות את הכל כדי להחניק יוזמה זו בעודה באיבה.
משום כך הזרה ירושלים השבוע על האיום שאם תתקבל בעצרת האו״ם החלטה
חדשה בענייו המיזרח התיכון, תבטל ממשלת ישראל את הסכמתה להחלטה ,242 שמלאו
לה בשבוע שעבר חמש שנים מתסכלות.

האם רק מיקרה הוא שדווקא כשעה זו מסלימה ממשלת ישראל
את הפעולות הצבאיות ז האם אין השיקולים הצבאיים הטהורים מתערבבים
עם הרצון לחמם את האווירה, וליצור מציאות פוליטית־פסי
כולוגית •טתרפה את ידיהם של כעלי יוזמות־השלום למיניהם ז

״תכן חידוש האש!
ם כן, זהו מישחק באש — תרתי משמע.
> £המשבר הפיתאומי באמצע מאי 1967 מלמד שמצב מילחמתי יכול להיווצר בדלילה,
כאשר המאורעות מכריחים את הממשלות לנקוט פעולות בעל כורחן.

במה זמן יכולה ממשלתו החלושה של אנוואר אד-סאדאת כקאהיר
לעמוד מנגד, כאשר סוריה עומדת כמאבק צבאי ז
כך בלי זה, נאלץ סאדאת להצהיר עתים לבקרים שאם לא יכפו האמריקאים במהרה
על ישראל שלום לפי גבולות ה־ 4ביוני, תוכרח מצריים לשחרר את השטחים הכבושים
בכוח הנשק. עד היום היו אלה מליצות ריקות. האם יהיו כך גם מחר?

הסלמה פתאומית כחזית הסורית יכולה להוות את הקיט השוכר
את גב הגמל.

היא יכולה לתת את הדחיפה המכרעת ליסודות הבלתי־מרוצים בצבא המצרי, הנמ צאים
כבר עתה במצב של חצי־מרידה. היא יכולה לשכנע את סאדאת שנותרה לו
רק דרך אחת להציל את מישטרו: לפתוח באש..

לא תהיה זאת מילחמה כוללת. אכל תהיה זאת מילחמת־התשה
חדשה.

סאדאת אינו רוצה בכך. הוא יודע שצבאו יובס בכל התמודדות. אך יתכן שלא
תהיה לו ברירה. ויתכן גם שהוא מקווה שאם תתלקח האש, זה יכריח את האמריקאים
והסובייטים להתערב ולכסות שלום.
האם ממשלת ישראל מעוניינת בהסלמה כזאת? האם יש לה בכלל תוכנית להכוונת
המאורעות? או שמא היא פועלת, כמו תמיד, ללא קו יסודי, בשיטת האילתורים, מן
היד אל הפה.

בתעלה: שני
הצדדים מתכוננים
ך* תותחים רעמו בגבול הצפון.
( 1הדיחם הידהדו השבוע עד לקו המים
של תעלת־סואץ.
במעוזי התעלה ריחפו אומנם צלילי
מוסיקה׳של מוצארט, שהיוו המחשה למרצה
למוסיקה קלאסית שסובב בין המעוזים,
או קולות שירתם של להקות צב איות
ובדרנים אזרחים שפקדו את הקו,
אבל משתי גדות התעלה בחנו חיילים
מצרים וישראלים אלה את אלה בחשד
גובר והולך. השלווה הפאסטיוראלות האופפת
חזית זו מזה שנתיים וחצי הית׳ה
רוויה השבוע במיטעני מתח מוגברים.
שום תכונה מיוחדת לא נראתה אומנם
בצד המצרי. מעל מגדלי התצפית עקבו
הצופים הקבועים, המופקדים במרחקים
כמעט קצובים זה מזה, אחרי כל תנועה
בצד הישראלי. מאחורי מסכי יוטה כהים
שנמתחו בשיפולי סוללות העפר הגדולות— אותם הערימו המצרים מאז הפסקת־האש
כחיקוי לסוללה שבצד הישראלי —
הם המשיכו בעבודות ההתבצרות אותן
לא הפסיקו אפילו ליום אחד. בנקודות

התעלה, שתאפשר תגובה מהירה באפס
זמן, דרושה בין שאר המרכיבים גם
המוטיבאציה. השבוע, בעקבות מה שאירע
בגבול הסורי, היה מרכיב המוטיבאציה
בשיאו. הסכנה שהתלקחות פתאומית תם־
חוף אחריה גם גיזרה זו היתה מוחשית.
מכל האפשרויות נראתה האפשרות -של
מלחמה טוטאלית הקלושה ביותר.
אפשרות יותר מתקבלת על הדעת היתה
נסיון של הרעשה ארטילרית מצד המצ רים.
אלא שלמצרים ברור שנסיון כזה
לא ישאר מוגבל לתחום חילופי ירי התותחים
והוא עלול לגרום מיידית להסלמה,
שספק אם הם מעוניינים בה.
מה שסביר הרבה יותר במקרה שתתקבל
החלטה מצרית לחדש את האש, היא
חידוש הפעילות הצבאית בקנה־מידה
קטן: נסיונות פ-שיטה של כוחות קומנדו
קטנים על מעוזי צה״ל בתעלה, הצבת מא רבים,
מיקוש דרכים, נסיונות חטיפה •של
חיילים בודדים. פעולות מעין אלה אינן
חייבות להביא בהכרח להתלקחות כללית
ולהסלמה. כל הצלחה בהן עשויה להוות

כך או כף — ההסלמה כגבול הסורי אינה משרתת שום יעד מדיני
או צבאי רצוי. היא עלולה להחזיר את המדינה, כאופן פתאומי, אל
מילחמת-ההתשה.
לכן, כאשר העיניים היו מופנות השבוע צפונה, אל רמת־הגולן, פנתה המחשבה
דרומה — אל החזית השקטה של התעלה.

שקטה — עד מ תיז

מה שרואה האלוו

האלוף אברהם (״אלברט״) סנדלר, מפקד
הכוחות המשוריינים בסיני (בתמונה מימין)
משקיף לעבר הצד המצרי של תעלת סואץ. מבעד למשקפת ניתן לראות חיילים
מצריים ניצבים על גבי סוללת עפר ומתבוננים בדחפור העוסק בעבודות ביצורים.

אחרות של הגיזרה,
,ניתן היה
להבחין בפעילות מוגברת של התבצרות
בסיוע כלים מיכאניים כבדים.
״הם לא יעזו להתחיל,״ אמרו חיילים
במעוזים כשסיכמו עם מפקדיהם את לקחי
תקדיות־האש בגבול הצפון .״הסורים מנ סים
לגרור אותם למלחמה, אבל הם יודעים
שלא יצא להם מזה שום דבר,״ אמר
היושב זה
אפי קינן,
ארבעה וחצי חודשים בקו התעלה .״אבל
בעקבות כל מה שקרה בצפון נוצר חשש
שכאן יתפתח משהו.״

לו חמה זעירה

ך* חיילים המאיישים את חזית ה ו
1תעלה שייכים ברובם לדור שלא ידע
את מלחמת ההתשה. לגבי חלק מהם מל חמת
ששת־הימים היא היסטוריה. מאורע
שהתרחש בילדותם. חרדת ימי ההת-שה
היא עבורם כותרות בעתונים ישנים וזכי
רונות של אנשי מילואים.
זהו דור של חיילים -שלא הכל ברור
ומובן מאליו לגביו. אפילו לא עצם ישי בתם
בתעלה. כדי לקיים את הדמה הג בוהה
של עירנות וכוננות הנדרשת בחזית

עבור המצרים גצחון תעמולתי מהדהד
ומבחינת ישראל כשלון מחפיר.
משום כך היתה הפעילות הצבאית הזעירה
הסכנה הריאלית ביותר בחזית תעלת־סואץ.
סכנה זו מחייבת כוננות קרבית
לאורך כל קו החזית ונוכחות מתמדת בכל
שעה בפל מקום.המערכת המורכבת והמסובכת שהקים
צה״ל כדי לענות לכל האפשרויות של
חידוש האש בתעלה היא מערכת מיגננה
דפנסיבית המבוססת על הגנת מרחבים
תוך שילוב כוחות הפועלים ברמה התק פית.
היא מורכבת מאגדופי הלם משור יינים
שתפקידם לשבור כל נסיון חדירה
קטן או גדול. אבל אגרופים אלה, שהם
מרכז הכובד של המערכת, אינם יכולים
לפעול בחלל ריק. הם נשענים על קו
המעוזים שסביבם פועלת המערכת הניידת.
המעוזים שעל קו התעלה אינם מהווים
רק בסיסי־אש, כי אם גם מערכת של
אספקת מידע שוטף ממקור ראשון על
המתרחש בצד המצרי.
היעוד הנוסף של המעוזים הוא יעוד
לחימתי. במקדה •של נסיון צליחה או
הפגזה, יצטרכו הם לספוג את המהלומות
הראשונות ולהפעיל את מערכת המיגננה
הראשונה.
הבעיה העיקרית היא כמובן איך מחזי קים
מערכת זו במצב של כוננות מתמדת?

מעוז מצוי עם מגולי תצפית שהוקם כחיקוי למעוז׳ הישראלים נגיזות התעלה
רים אישיים. כתוצאה מכך אין קו החזית
בתעלה מורכב לגביהם משמות •של עמ דות
ומעוזים המופיעים במפה, אלא משורה
של שמות של בני־אדם האומרים
משהו לכל אחד מהאנשים האחרים שבקו.
באותה מידה מכירים החיילים בשמוהמפקדים,
תיהם
הפרטיים את
.אמר על כך מפקד בכיר
בתעלה :״הקשר האישי הזה חשוב לא
פחות מאשר הקידום המקצועי. זה מה
שמייחד אולי את צה״ל מכל הצבאות
האחרים. אני חושב שצה״ל הוא צבא
יעיל במידה רבה בזכות הקשר האישי
הזה בין חייל לחייל ובין חייל למפקד.״

פרה קדו שה
ושמה חופשה

שיח לוחמים

** קרון שדישי שיושם לגכי חיילי(
,התעלה שייך לתחום הדאגה לפרט.
בשום מקום אין מועקת הניתוק והריחוק
מהעורף והבית קשה כל כך כמו
בקו התעלה. נסיון השנים הוכיח שככל
שמחלישים תחושה זו, גדלה עירנות הח יילים
היושבים בקו. כתוצאה מכך יש
כמה כללי ברזל הנשמרים בקפדנות בין
חיילי התעלה יותר מאשר בכל מקום
אחר בצה״ל. ההקפדה על אספקת דואר
ומתונים מדי יום היא רק אחד מכללים
אלה. בעיקר מודגש הקשר עם הבית.
מפקדים אחראים אישית בפני מפקדים
גבוהים יותר לכך שכל חייל יתקשר לפחות
פעם בשבוע טלפונית עם ביתו. למי
שאין טלפון בבית שבעורף, דואגים להו

דיע
מתי יצלצל הבן אל השכן המצמיד
במכשיר טלפון.
הפרה הקדושה ביותר היא פרת החופשבועות
יוצא חייל
שה. אחת
מקו התעלה לחופשה בת שבוע בביתו.
מועדי החופשה הם קבועים וכמעט בלתי
ניתנים לשינוי, כדי. שהחייל ידע מראש
מתי הוא יוצא, יוכל למנות את מנין
הימים שנותרו עד החופשה ולהכין את
משפחתו ׳וידידיו בעורף לקראתה. אומרים
המפקדים בקו התעלה :״אין פאטנט הנותן
תוצאות טובות ומיידיות יותר מאשר נו הג
זה. זה מתבטא מיד ברמת האימונים
ובמידת הכוננות והעירנות.״ זוהי אולי
הסיבה שכל חריג בנוהל החופשות נתקל
בתגובה מחמירה ביותר.
נוסף לכל אלה מיולעטים חיילי קו
התעלה בסידרות של חינוך ובידוד. אחת
לשישה שבועות הם זוכים לסידרת חינוך
הכוללת שלוש הרצאות ביום על נושאים
מוגדרים בתחומים שונים• ,המיועדים להר חבת
האופקים. אחת לשבוע זוכה כל מעוז
ומעוז בתעלה להרצאה של מרצה מתנדב,
וזאת בנוסף להופעה סדירה של אמנים
ולהצגת סרטים במועדים קבועים.
פתרונות מסוג זה, המיועדים בעיקר
לענות על בעיותיו של הפרט, הם המ אפשרים
לצה״ל להחזיק בחזית התעלה
מערכת, שגם בתקופת רגיעה ממושכת
ומרדימה נמצאת ברמת דריכות גבוהה.
כאשר עלתה השבוע האפשרות שחזית
התעלה תתלקח גם היא ומלחמת ההתשה
שם תחודש, האמינו בצה״ל ביכולתו של
דור חיילי התעלה, שלא טעם טעמה
של אש, לעמוד גם במאורעותיה.

עם יחידת חיילים המאיישת את אחד המעוזים
בגיזרת חעלת־סואץ .״ההגיון אומר
שהמצרים לא יפתחו באש,״ אומרים
החיילים ,״אבל אי אפשר לסמוך עליהם.״

כאשר השתוללה מלחמת ההתשה בתע לה,
לא היתד, זו בעיה. המציאות היא
שהכתיבה את רמת הכוננות. אבל כיצד
מצליחים לשמור רמה כזו אחרי שנתיים
וחצי של שקט מוחלט בתעלה?
את התשובה לבעיה מטרידה זו מנסה
צה״ל לתת בעזרת כמה -שיטות במישורים
שונים.
בניגוד לצבאות אחרים בהם משלים
כוח צבאי את סידרת אימוניו ואז הוא
מתמסר לביצוע משימה שקיבל, אימץ
צה״ל בסיני עקרון לפיו כל כוח פועל
הוא גם כוח הבונה כוחות נוספים. כלו מר:
יחידה שהשלימה את אימוניה ויוצאת
לתעסוקה מבצעית, אינה מסיימת בזה
את תפקידה. היא נכנסת למעגל של תע-
סוקה־אימונים-הוספת ידע והוצאת הידע
הנרכש החוצה בצורת קליטה של כוחות
חדשים.
מרכיב לא פחיות חשוב של איכות המע רכת
הוא ענין הקשר האישי בין כל
חלקיה. הסביר אחד המפקדים עקרון זה :
״האנשים צריכים לדעת לא רק בשביל
מה הם נלחמים אלא גם בשביל מי הם
נלחמים. חשוב שכל אחד מהחיילים בקו
ידע ויכיר לא רק את החיילים ביחידה
שלו הנמצאים עימו באותו מעוז. הוא חייב
להכיר גם באופן אישי מי הם חיילי יחי דת
הטנקים הקשורה עימו, כשם שתותחני
סוללת התותחים הקרובה צריכים להכיר
אישית את חיילי המעוזים, כדי לדעת למי
הם יצטרכו לתת סיוע בשעת הצורך.״
עקרון זה מיישמים בצורה פשוטה ביו תר:
חיילי כל יחידה חייבים לבקר את
יחידות הסיוע והיחידות השכנות. מאפ־ישרים
להם לערוך היכרויות ולקשור קש־

סוללה בחורבות

תעלת סואץ מצד מיפרץ סואץ, החלו המצרים השבוע בהקמת

סוללת עפר גבוהה (בצד משאל, ליד האנדרטה) בעזרת ציוד
מיכני כבד שהובא למקום. חורבות הבתים הס מתקופת מלחמת
ההתשה הראשונה. המצרים הגבירו לאחרונה את עבודות הביצורים.

האלוושיצטרולעצוראת

המצרים אם ינסו לצלוח

ך* טוראי בסוללת התותחים סול תעלת סואץ,
( | קפץ לדום ושיקשק. לא בכל יום מזדמן לו לשוחח
פנים אל פנים עם מפקד הכוחות המשוריינים בסיני.
״מה שמך, חייל ז״ שאל האלוף.
״רוברט,״ השיב החייל בדחילו ורחימו.
״כמה שנים אתה בארץ ן״ המשיך האלוף לשאול.
״שמונה שנים, המפקד.״
״ולמה אתה לא מחליף את שמך לשם עברי?״
החייל השפיל אה עיניו ולא השיב.
״אתה יודע מה היית צריך לענות לי?״ שאל האלוף.
החייל הרים את עיניו בתמיהה.
״היית צריך לשאול אותי,״ הציע לו האלוף ,״מה
לא׳ בסדר עם רוברט אם שם האלוף הוא אלברט?״
החייל פרץ בצחוק.
קוראים לו אלברט. מעטים מכירים אותו בשמו
האמיתי המלא: אברהם סנדלר. הוא האלוף היחיד בצה״ל
שאינו נושא שם משפחה עברי. יש לו קשר נפשי עמוק
עם שם המשפחה עוד מהתקופה בה נרדפה משפחתו
בגלל שם זה על־ידי הנאצים באוסטריה. מפקד הכוחות
המשוריינים של צה״ל בסיני, האיש המופקד על חזית
תעלת סואץ ועל משימת הדיפת כל נסית צליחה של
המצרים בקו חזית זה, נולד בלינץ, העיר בה למד
אדולף היטלר בילדותו. כשהיה בן תשע סולק עם אחיו
מבית־הספר בגלל יהדותו. זמן קצר אחר־כך גורשה
משפחתו מהעיר שטוהרה מיהודים, התישבה בוינה.
משם, בקבוצה האחרונה של יהודים שהצליחה להיחלץ
אחרי שכבר פרצה מלחמת העולם השניה, יצאו באוניית
פחם ישנה שאורגנה על־ידי בית״ר במסע ארוך לארץ.

ששת־הימים מצאה אותו כמפקד חטיבת שריון של
מילואים, לה הוקצתה משימה שולית בגיזרת כונתילה
ביום פתיחת המלחמה. כשהיה נדמה לאנשי חטיבתו,
שאת הפיקוד עליה קיבל שנתיים קודם לכן, שהם
מחמיצים את המלחמה, קיבלה החטיבה הוראה להתקפל
ולנוע צפונה לעבר הגיזרה הסודית. בבוקר יום שישי,
ה־ 9ביוני, קיבלה חטיבת השריון של אלברט את אחת
ממשימות ההבקעה הקשות ביותר של המערך הסורי
ברמת־הגולן. היא הבקיעה את המערך דדומית לתל־עזאזיאת,
היתה החטיבה ששברה בקרב רווי דם וחללים
את קיר המגן הסורי.
בתום המלחמה לא נח אלברט על זרי הדפנה. הקצין
שללא מדים היה נראה יותר כאינטלקטואל מאשר איש
צבא, והידוע כמי שמחמיר בפרטים ומקפיד בתביעות
המשמעת שלו, החל לטפס בצורה מטאורית בסולם
הפיקוד והתפקידים, הגיע עד לתפקיד סגן מפקד גייסות
השריון. אבל התשוקה המודחקת של הקצין — שבאחד
הראיונות שהעניק אחרי המלחמה התוודה כי בתום
שירותו הצבאי הוא מתעתד להפוך למורה — היתה
להמשיך וללמוד בעצמו .״כשמוטלים עליך תפקידים
בכירים,״ אמר אלברט ,״אתה מרגיש בפער שבין רמת
התפקידים לבין ההשכלה הכללית שלך, ואתה חש
שאתה חייב לאגור ידע, לא חשוב באיזה מקצוע.״
שלוש שנים לקח ׳לו לשכנע את הרמטכ״ל דאז,
חיים בר־לב, לשחרר אותו לחופשת לימודים. הוא נרשם
לאוניברסיטת תל־אביב, החל ללמוד היסטוריה, מתמטיקה
ומינהל. למה דווקא היסטוריה י מפני שבמקצוע
זה מצא אין סוף של אפשרויות, מרחב בלתי נדלה
של נושאים להעמקה ולהרחבת אופקים. לאלברט, אב
לשתי בנות, היתד. זו תקופה טובה לא רק בגלל
הלימודים, אלא גם בשל הזמן שיכול היה להקדיש אחרי
תקופה ארוכה למשפחתו.
ימי האושר נמשכו שנה אחת בלבד. בקיץ האחרון,
בעוד הוא מתכונן לשנת הלימודים השניה, קיבל אלברט
הצעה שלא יכול לסרב לה: לפקד על כוחות השריון
בסיני. למדות שההיענות להצעה היתה כרוכה בקטיעת
כל חלומותיו, נענה לה אלברט .״אין איש צבא היכול
לדחות ולסרב להצעה מעין זו,״ אמר.

ה רי צההא רו כ ה ^
^ לברט שייך ביום לדור האדדפים בצה״ל,
שהיו מפקדי כיתות במלחמת העצמאות. זהו גזע
השונה מדור האלופים בוגרי הפלמ״ח. הוא גדל במשפחת
פועלים בנחלת־גנים, למד בבית־הספר המקצועי מכס פיין
והיה בן 18 כשפרצה המלחמה. אבל היה לו כבר נסיון
צבאי בן שנתיים. מגיל 16 כבר היה מ״מ בגדנ״ע.
הוא הגיע לגדוד 54 בחטיבת גבעתי עם קבוצה של
נדכים מהגדנ״ע, שהיו צריכים לפקד על חיילים מבוגרים
מהם בחמש עד שמונה שנים, בעלי נסית קרבי של
כמה חודשים. החיילים הוותיקים כמעט והכריזו על
מרד נגד מפקדיהם הצעירים. היחיד שבלט באותה
קבוצה של מ״כים מהגדנ״ע היה אלברט, אדמוני וכחול
עיניים, בעל התנהגות ביישנית ואורח־דיבור איטי. הוא
היה היחיד מאותה קבוצה שהתמנה מיד כמפקד מחלקה
— מפקד מחלקת הג׳יפים בפלוגת הסיור של ^הגדוד,
שזכתה מאוחר יותר בשם שועלי שמשון. למרות שהיה
צעיר מחייליו בכמה שנים טובות, גילה מנהיגות, רכש
את אמונם ואת אהבתם. במסגרת ׳שועלי שמשון נפצע
אלברט בתקיפת מטוס מצרי ביום האחרת לפני הכנס
ההפוגה השניה לתוקפה.
הוא לא חלם אז על קאריירה צבאית. ב־1950
השתחרר עם כולם ופנה לחיים אזרחיים. קרה לו מה
שקרה לרבים אחרים. חלומות נעוריו על המשך לימודים
באלקטרוניקה נקטעו. העתיד היה מעורפל. הוא לא ידע
בדיוק מה לעשות עם עצמו. ואז, אחרי ארבעה חודשים
של חיים אזרחיים הציע לו יוסקה גבע לחזור לצבא.
לא היה לו קשה במיוחד לשכנע את אלברט. הוא חזר
לצה״ל בתפקיד של קצין מבצעים גדודי, ומאז התחילה,
מה שאלברט מכנה ,״הריצה הארוכה״.
הוא המשיך במסלול הקידום של קצין חי״ר. ב־1958
כבר היה מג״ד בחטיבת גומי. דק בתום תשע שנים
רצופות בחיל־הרגלים הפך אלברט לאיש שריון. מלחמת

ל ס בו ראחהפער
ך* ד מבקר מטביע את חותם אישיותו על הכוחות
^ עליהם הוא פוקד. בתקופה הקצרה בה הוא מפקד
על החזית הדרומית הצליח אלברט — שבשל היותו
סמוק פנים נוהגים ידידיו לכנותו ״אלברט האדום״ —
להדגיש את אותם המרכיבים הנראים לו חשובים ביותר
כמפקד של כוח צבאי. בין אלה מתבלטת הגישה האישית
שלו לנושא המשמעת כמושג של אימון הדדי בין
כל הדרגים .״לפקודה אין שום ערך אם היא אינה
מבוססת על הכרת נותן הפקודה ומתן אימון מלא בו,״
נוהג אלברט לומר, כשהוא מקפיד להדגיש את הידוק
היחסים האישיים בכל רמות הפיקוד.
כאשר סייר אלברט השבוע ביחידות הקו הראשון
בתעלה, שוחח עימם על המשמעויות הנובעות מהתקריות
בגבול הצפוני, טרח האלוף להבהיר לחיילים לא רק
את האספקטים הצבאיים של התקריות אלא גם את אלה
המוסריים.
אחר־כך בסיומו של יום לא יכול היה אלברט בעל
עיני התכלת הרכות, להסתיר את התפעלותו מהשריו־נאים
שלו, שעשרים וחמש שנים — דוד שלם —
מפרידים בינו לבינם :״הם יותר טובים מאיתנו ! הם
אנשי מקצוע! זה היתרון הגדול שלהם עלינו!״

ביקורת כוננות: האלוף אברהם(..אלברט־ס מנדלר נעת סיור ביקורת נתעלה

במדינה
(המשך מעמוד )14
בית־הדין הסודי שהוציא את פסק־הדין
הסודי — כך גם טקס נישואיהם של
חנוך ומרים לנגר, האח והאחות המפורס מים,
תוכנן להיערך כמיבצע צבאי כמוס.
רק תוכנן. למחרת — פורסמו אודותיו
פרטים מלאים בידיעות אחרונות, בלוויית
תצלומים בלעדיים.
היה זה נצחונו המזהיר של כתב העיתון
אריה אבנרי, שניצח י בשתי החזיתות של
המלחמה החשאית: גם בזו נגד גורן, גם
בזו נגד שאר העיתונים.
הטעייה דיינית. הסודיות החמורה
נועדה להגן על טקס הנישואין מפיצוץ
על־ידי קנאי־הדת. כדי לבלבל את העיתונאים,
נקט הרב שלמה גורן בשיטת
הטעייה אופיינית לשר הבטחון משה דיין:
בשעה המיועדת לתחילת הטקס שנערך
במקום אחר — הוא זימן לדירתו התל־אביבית
קבוצה גדולה של עיתונאים וצל מים.
המטרה: להשמיע הודעה דראמטית
על פסק־הדין, שסלל את הדרך לחופה.
אך כאשר סקר ־ הרב את העיתונאים
הנוכחים, גילה, למרבה דאגתו, כי כתב
ידיעות אחרונות נעדר.
הוא הורה לאחד מעוזריו לאתר את אב־נרי
בכל מחיר, להזמינו למקום.
לרב היתה סיבה טובה לדאגה: הכתב
הבכיר של הצהרון החל מטפל בפרשת
הממזרים רק עשרה ימים קודם לכן, אולם
בפרק זמן זה פירסם שורה של סקופים
שזכו לכותרות ראשיות. ביניהם: תוכן
מכתבו הסודי של הרב הראשי הספרדי
עובדיה יוסף לרב גורן — ציטוט מדוייק
של המיסמכים החסויים, המהווים את ה ראיות
החדשות שאסף גורן לצורך הטי הור
— ראיון בלעדי עם אברהם בורו־קובסקי,
בעלה הראשון של אם הממז רים
— תוכנו של פסק־דין סודי בפרשה
דומה, שהוציא אב בית־הדין של נטורי-
קרתא — ועוד.
מתחת לחגורה. העתונאים הוותיקים,
שליוו את הפרשה מזה שנתיים — מאז
פנו האח והאחות אל שר הבטחון בבקשה
שיתערב עבורם — לא חדלו להאשים את

ך * לעולה, הלוא חוא גאיוס קיסר -
כך מספרת האגדה הרומית — מינה
את סוסו החביב לקונסול ברומא. ראש
ממשלת־ישראל, גולדה מאיר, היתר, נועזת
הרבה יותר ממנו. היא מינתה את שמחה
דיניץ, מנכ״ל משרדה, כשגריר בוושינג טון.
אילו
היה צריך לבחור את האיש ה בלתי
מתאים ביותר לתפקיד השגריר ה ישראלי
בוושינגטון, קשה היה למצוא מו עמד
טוב יותר משמחה דיניץ. להעניק
את המשרה הבכירה ביותר בשרות הדיפלומטי
הישראלי — שחשיבותה מצדיקה
לדעת רבים הענקת מעמד של שר בממ
גולדה,
אז שרת־החוץ מינתה אותו כמנהל
לשכתה ומזכירה המדיני, תואר שפירושו
המעשי אינו אלא מלאכה של לבלרות
ויחסי־ציבור.
ב־ 1966 הסתבך דיניץ בפרשה שהגיעה
עד לאוזניה של גולדה. גולדה הרחיקה
אותו אז מעליה, שלחה אותו בתור ציר
ברומא, כפוף לשגריר אהוד אבריאל. אח רי
מלחמת ששת הימים שימש דיניץ כציר
לענייני הסברה בשגרירות ישראל ב וושינגטון.
כאשר מונתה גולדה כראש־הממשלה
ב־ ,1969 היא ביקשה מדיניץ
לחזור ולנהל את לשכתה.
דיניץ, שחשב אז כי גולדה תכהן בתפ
הסוס
של קליגולה
שלה בדרגה שווה לשר־החוץ — לפקיד
אפור,׳ יס־מן טיפוסי שאיש אינו מתיחס
אליו בזכות עצמו אלא רק בזכות אשת
חסותו גולדה מאיר, זה הרבה יותר מא שר
מעשה שרירותי. זו עלולה להיות חבלה
חמורה במירקם הקשרים המסובכים בין
ישראל לארצות־הברית המבוססים במידה
רבה על קשרים אישיים — דווקא בשנות
ההכרעה החשובות ביותר.
כאשר הועלתה לראשונה ההצעה למ נות
את דיניץ כשגריר במקומו של רביו,
התיחסו לכך רבים כאל בדיחה גרועה. איש
לא האמין שגולדה תטיל את כל כובד
משקלה על כף המאזניים למען מינויו, לא
משום שהיא סבורה שאין מועמד אחר לתפקיד,
אלא מפני שהיא הבטיחה לו בשעתו
את המישרה, כאילו היתד, שגרירות
ישראל בוושינגטון אחוזה או כיבוד המוענק
לשרת זה או אחר עבור שירותיו.
שמחה דיניץ ,43 ,נשוי ואב לבן ושתי
בנות, החל את הקאריירה הדיפלומטית
שלו לפני 18 שנים כשוער בשגרירות יש ראל
בוושינגטון, בעת שהיה סטודנט באוניברסיטת
ג׳ורג׳טאון. כשסיים את לימודיו
התקבל כפקיד במשרד־החוץ.
כוכבו החל לזרוח בשנת ,1963 כאשר

קיד זמן קצר בלבד, לא היה להוט להי ענות
להצעה. הוא סבר כי הוצאתו ממש־רד־החוץ
תפגע בסיכויי קידומו. כשלחצה
עליו גולדה, הוא הוציא ממנה הבטחה
בי כאשר ייפרד ממנה יחזור למשרד־החוץ
בתפקיד השגריר בוושינגטון.
גולדה החרישה עד לרגע האחרון.
היא לא תבעה מאבן למנות את די-
ניץ. היא רק פסלה בזה אחר זה את כל
המועמדים שהציע הוא לתפקיד. כאשר
העלתה לבסוף את ההצעה למנות את די-
ניץ, איים אבן כי יתפטר מתפקיד שר־החוץ
אם תכפה עליו את דיניץ.
אין זה רק משום שכמו רבים בממש לה
סבור אבן שדיניץ חסר כישורים ל תפקיד
כה בכיר. דיניץ התפרסם כאיש
קל־דעת ומעלליו בתחומים מסויימים אינם
מוציאים לו מוניטין רבים כמי שצריך
לייצג את מדינת ישראל בבירה האמריקאית.
היה מנוי עם אבא אבן להלחם בגולדה
עד הסוף בתחום זה, גם אחרי ששר־המש־פטים
יעקב שמשון שפירא — הנוטר איבה
לאבן משום שלא התיצב לצידו בפרשת
נתיבי נפט — איים עליו בגלוי בעונש אם
לא יוותר.

ש טי פ ת המוח מ ת חיל ה

ף מבט ראשון נראה העסק תמים.
4כבדרך אגב, בעת פגישה שיגרתית,
הודיע מפיק התוכניות בטלוויזיה, אביטל
מוסינזון, לעתונאי ישעיהו (״שייקר,״) בן-
פורית, מנחה תוכניות השעה השלישית ב טלוויזיה,
כי בחודש פברואר, בעת שה תוכנית
הפופולארית עומדת לצאת לחופ שה
בת כמה חודשים, יהיה זה גם סופו
של שייקה כמגיש התוכנית.
״מה פתאום?״ תמה שייקה.
״הוחלט לעשות רוטאציה במגישי התוכ ניות.
צריך לרענן את הפנים שמציגים
לצופים,״ הסביר מוסינזון.
״מי החליט על־כך?״ שאל בן־פורת.
״הוועד המנהל,״ היתד, התשובה.
בן־פורת סבר שזו דרך מוזרה מאוד
להודיע לו על סיום תפקידו בטלוויזיה.
לא שהוא התנגד לעקרון או סבר שהוא
בעל־הבית על תוכנית השעה השלישית.
מוזר היה לו לשמוע שההחלטה על רוטאציה
תתחיל דווקא בו ושאת ההודעה
על כך יקבל מעובד זוטר של הטלוויזיה.
הוא כתב מכתב התפטרות למנכ״ל רשות
השידור, ולטר איתן, הודיע שאינו ממתין
עד פברואר ומתפטר מיד מתפקידו.
היתד, זו תגובה מוצדקת לכל הדיעות.
שכן בן־פורת הוא אחת הדמויות הטלוויז יוניות
המובהקות המעטות בהם יכולה ה טלוויזיה
להתגאות. אפשר למתוח ביקורת
על תוכנית זו או אחרת מתוכניותיו, אבל
אי אפשר לתעלם מהעובדה שהוא מנחה
אינטליגנטי, מקצועי, בעל הופעה נעימה
בדיוק התכונות החסרות לאנשי הטלוויזיה.
במכתב אישי שכתב ולטר איתן לבך
פורת הסתבר שהוועד המנהל כלל לא הח ליט
על הפסקת עבודתו. כאשר נפגש שיי קר,
השבת עם ישעיהו תדמור, הממונה
על הטלוויזיה נפתרה התעלומה: היו אלה
תדמור עצמו, מוסינזון ויצחק (״צחי״) שמ עוני,
שהגו את הרעיון הגאוני כיצד
לטהר את הטלוויזיה הישראלית הפרימי טיבית,
המשעממת והעלובה ממעט התוכ ניות
החיוניות שעוד נותרו בה: על־ידי
סילוקם של שני מגישי התוכניות העצ מאיים,
שאינם עובדי הטלוויזיה ושל עובד
אחד של רשות השידור.
מלבד שייקר בן־פורת הונף הכורת גם
על הד״ר אמנון רובינשטיין, מגיש תוכ
ניות
בומראנג ועמוס אטינגר, מפיק ומנחה
התוכנית החודשית חיים שכאלה.
אפשר היה לחפש הגיון מסרים ב החלטתם
של שלושת חסרי הכשרון
לסלק מהטלוויזיה מנחים שהתעלו מעל
הרמה הממוצעת ושעצם הופעתם העידה
על אפסות התוכניות האחרות. הקנאה
האישית בין אנשי הטלוויזיה הישראלית
היא רק אחד המרכיבים של מחדלי וכש־לונות
התחנה. טבעי שעובדי התחגה יקנ־

מנחה כן־פורת
לסלק את המוכשרים
או בתהילה לה זוכים המנחים הבאים מבחוץ,
יבקשו אותה לעצמם, כפי שאומנם
התכוונו לעשות.
אילו היתד, רק הקנאה וצרות העין.המניע
להחלטה האווילית, אפשר היה לקבל
אותה כחלק אורגאני בסידרת ההחלטות
והשיקולים ההופכים את מכשיר הטלוויזיה
למכשיר עינויים לצופה הישראלי. אלא ש סימנים
רבים הצביעו על כך ששיקולים
הרבה יותר חמורים מסתתרים מאחורי
ההחלטה לטהר את הטלוויזיה מזרים.
המכנה המשותף לשלושת המנחים, אותם
הוחלט לסלק, היא עובדת היותם בלתי
ממוסדים ובלתי תלויים. שייקה בן-פורת

ידוע כאיש דיין מובהק, בעל דיעות לאומניות
וביקורתיות כלפי חלקים אחרים של
המשטר בישראל. הד״ר רובינשטיין נודע,
בזכות מאמריו בהארץ, כליבראל המבקר
בחריפות רבים מצעדי הממשלה. עמוס
אטינגר, למרות שאינו דמות פוליטית,
הוכיח כבר כיצד הוא מסוגל להפוך ב תוכנית
אחת איש אופוזיציה לאליל ההמונים
(חיים שכאלה על עזר וייצמן).
הופעתם של שלושה אישים כאלה בתוכניות
טלוויזיה קבועות בשנת בחירות
עלולה להוות סכנה חמורה למימשל ולמפ לגת
השלטון.
משום כך הוחלט במקום שהוחלט לנטרל
את הטלוויזיה לשנת הבחירות מאלמנטים,
העלולים להכשיל את התוכנית להפוך את
הטלוויזיה בשנה הקרובה למכשיר.שטיפת־המוח
מספר אחד לציבור הבוחרים בישראל.
צריך לזכור כי השנה הקרבה אינה רק
שנת בחירות אלא גם שנת ד,־ 25 למדינת
ישראל. בתירוץ זה מתכננים בטלוויזיה
סידרה של תוכניות שכל כוונתם לפאר,
לרומם ולשבח את ממשלת ישראל, שריה,
ואת כל מנהיגי ועסקני מפלגת העבודה.
במקום התוכנית השעה השלישית, למשל,
שהיתה אמורה לרדת מלוה התוכניות ב חודש
פברואר הקרוב, מתכננת הטלוויזיה
להעלות סידרה של תוכניות על הישגיה
של מדינת ישראל ב־ 25 שנות קיומה. ל מעשה
לא יהיו תוכניות אלד, אלא תעמולת
בחירות גלויה של השלטון. לצורך זה אף
נמצאו בתקציב המדינה• מיליון ל״י כתקציב
מיוחד.
ברור שאין שום הוכהה שיגאל אלון או
פנחס ספיר הם שנתנו את ההוראה לנטרל
את הטלוויזיה מאלמנטים מסוכנים ולהכינה
ליעודה כמכשיר לשטיפת־מוח. יותר נכון
להניח שדרגי ביניים, המקורבים לאלון ד
לספיר, הם שהגו רעיון גאוני זה, העניקו
את השראתם לצוות המנהלים הכושל ו המסכן
של הטלוויזיה.
התירוץ של הצורך ברוטציה אינז משכנע,
ביחוד לא כשהוא תופס רק לגבי המצ ליחים
והמוכשרים. המגמה המסתמנת בטלוויזיה,
שאיבדה כבר מזמן את עצמאותה
ואת ריבונותה׳ ,היא מגמה טוטאליטארית
מסוכנת ביותר, שצריך לחסל אותה בעודה
באיבה.

היועץ והמלכה
לבלוע את הצפרדע
מי ששיכנע לבסוף את אבן להסיר את
התנגדותו היה שר־האוצר פנחס ספיר,
שגם הוא אינו נמנה עם מעריצי דיניץ.
אבל ספיר רוצה שקט ולא להרגיז את
הזקנה. הוא שיכנע את אבן שלא כדאי
לפרוש מהממשלה על רקע זה, מה עוד
שאין עוקץ בלי דבש: מינויו של דיניץ
כשגריר הוא הוכחה סופית שאומנם מתכוונת
גולדה לפרוש מכהונתה.
מבחינתו של דיניץ ספק אם העסק מש תלם
ביותר: הוא הצליח לקומם נגדו את
מרבית שרי הממשלה, שנאלצו לבלוע אותו
כצפרדע של גולדה. ברגע בו תפרוש גולדה
ותתרחק מן השלטון, מעטים סיכוייו ל המשיך
ולצוף על פני המים בזכות עצמו.
גורן כי הוא מדליף לאבנרי את כל
הסקופים הללו. להגנתו, טען הרב כי העי.תינאי
הזריז מנחית לו ״מכות מתחת לחגורה״
,וכי הוא כמעט שאינו מקיים
מגע עימו. המסקנה שהתבקשה: מקור סודי
אחר מדליף לאבנרי.
בסופר של דבר הצליחו כתבי הארץ ו מעריב
לקבל מגורן הבטחה, לפיה יהיו
נוכחים בטקס הנישואין החשאי. אלא שה עניינים
התגלגלו בצורה כזו, שלרב גורן
לא היתד, אפשרות לקבוע את הטקס אלא
ליום הראשון, שהיה גס יום הזכרון ל אביו
המנוח, הרב אברהם גורן. ביום כזה,
לא היה באפשרותו להשיא בעצמו את
האח והאחות עם בני־זוגם. בלית־ברירה,
החליט גורן, אוהב הפירסומת שמוטב לפ חות
שהעיתונאים ישמעו פרטים על הח תונה
מפיו. הוא הזמינם לביתו.
היה זה אז שגורן גילה כי כתב ידיעות
נעדר. באותו בוקר — שעות ספורות לאחר
שתשעת הדיינים המסתוריים חתמו על
פסק־הדין המטהר את האח והאחות —
פירסם ידיעות כותרת שרמזה במעורפל
על העומד להתרחש :״הרב גורן: לא
אלד להכתרה כל עוד לא תהיה חופה״.
עתה, חשש גורן שהכתב הריח משהו מהעומד
להתרחש.
פריצה לחתונה. ואכן, לכתב נודע
כי בעוד הכתבים האחרים מתאספים ב בית
גורן, עומד הרב הראשי לצה״ל,
מרדכי פירון • ,להשיא את האח והאחות,
בהשתתפות שר הבטחון וקהל מצומצם.
אבנרי נטל עימו את צלם העתון, יוסי
רוט, והשניים דהרו לאולם שלמה ברחוב
טרומפלדור. לשווא ניסו שומרי ראשו
של דיין, שניצבו בכניסה, למנוע מהם את
הכניסה. פרט לכמה דקות, זכו השניים
להשתתף בטקס מבלי שהוזמנו, הנציחו
את האירוע ההיסטורי למחרת בהרחבה רבה
במלל ובתמונות. העיתונים האחרים, ש כתביהם
בילו את הזמן אצל גורן, נאלצו
להסתפק בדיווח על החתונה שנמסר להם
מפי הרב ובשתי תמונות רשמיות אחידות,
שנמסרו ע״י צלם הרשמי שהוזמן
ע״י משרד הבטחון, ודאג כמובן, להנצחת
דיקונו ;של דיין הניצב ליד שני הזוגות
המאושרים.
לא היה זה הסקופ האחרון של אבנרי
בפרשת הממזרים. כאשר כינס הרב גורן
בסוף השבוע שעבר מסיבת עיתונאים
שנייה, כדי לפרסם את פרטי חוות־דעתו
ההלכתית — נעדר ממנה אבנרי שוב.
הסיבה: באותו יום, כבר התפרסמה חוות-
הדעת בעיתונו.

רביעיות
במהירות מסחררת, וכבר אז הזכירו ממדיה
אשה בסוף הריונה.
כעבור חודשיים גילו לה הרופאים מה
מצפה לה.
השבוע, כשארבעה תינוקות מנומנמים
מחכים לה בחדר־התינוקות של בית החולים
אסף הרופא, עדיין לא התאוששה
סול :״ארבעה במכה אחת,״ חזרה, בטון

ארבעה בכלל לא חשבתי. גם הרגשתי רק
שניים בבטן,״ חזרה ותמהה השבוע.
בניגוד לסול, לא ידעה מדי מראש
על הלידה הבלתי־רגילה הצפוייה לה. מ ניות
שילדה קודם זמנה — בחודש הש ביעי
— לא הספיקו הרופאים לעשות לה
צילום.
לא שזה היה משנה הרבה. סול, שיד-

ן• — סול אוחיון בבית־החולים אסף הרו-

ךךי ייה
1111
פא, כשהיא מודדת־חוס. הלידה בוצעה
1 1 1 /1 11
\- 1 1 1 1 1
בניתוח קיסרי, וסול סובלת עדיין מחום גבוה וכאבים. מסיבה זו אין מרשיס לה
להתקרב לתינוקות, הנאלצים להסתפק בחלב מבקבוק. סול היא עתה אס ל־ 11 ילדיס.
ך• חייתי קוראת כעיתון על מי י
^ ,שהי שילדה רביעייה, הייתי צוחקת.
אבל שזה יקרה לי?״
שבוע כבר חלף מאז ילדה מרי קבני
את הרביעייה שלה — אבל התדהמה
עדיין שלטת. הפעם, זה לא הצחיק אותה.
גם לא את בעלה, שאול.
באותו יום השני, בשבוע שעבר, בו
נולדה בחיפה הרביעייה של מרי ושאול,
נולדה בתל־אביב רביעייה שנייה — :
לסול ומרדכי אוחיון.
בניגוד להורים החיפאיים, שהרביעייה
נפלה עליהם משמיים — ידעו התל־אבי־בים
לקראת מה הם הולכים: רופאה של
סול ניבא לה ״שלישייה על בטוח —
ואולי גם רביעי.״ האוחיונים, כבר אז
הורים לשבעה ילדים, נשמו עמוק.
למרות זאת, כאשד׳ התגשמה הנבואה,
לא הצליח מרדכי לעכל אותה :״איך
זהי״ בהה, כאשר בישרו לו את החדשה
המשמחת בחמש לפנות בוקר ,״דק בחמש
בערב עזבתי אותה והכל היה בסדר —
ועכשיו יש לי 11 ילדים?״

״ ה ס אכלו
או תי,,
מרדכי אוחיון, טם יעקב בן
השנה, מוכן לעוד ילדים,
למרות ה־ 11 שכבר נולדו לו עד כה.

כר כשדם מוקדם

בחודש ה

שונה משבעת הקודמים. ביטנה תפחה

חמישה משבעת ילדיהם של מול ומרדכי אוחיון, בביתם: משמאל
דן ך \ 1ך 1ן1
לימין: דקלין( ,)6יצחק 2שמחה ( 11 וחצי) ,יעקב () 1

1111 ^ 11
מתוך ארבעת אחיהם החדשים. הרביעי נמצא
ויהודה 7בתמונהלמעלה: שלושה
באינקובטור, כי בזמן לידתו שקל רק 1800 גרם. סול לא קיבלה טיפול הורמונלי.
שצל של טינה מתגנב לתוכו ,״מי חשב
על דבר מ הי הם אכלו אותי. שתו את
כל הדם שלי. עד עכשיו היה לי גוף
מלא. הם עשו ממני עור ועצמות.״
הרביעייה של סול אוחיון נולדה בשיג־רת
הטבע. זו של מרי קבני — בעזרת
המדע. עד אז, היתד. מרי עקרה. מרי
עברה בשנים האחרונות, טיפול הורמונלי.
״ידעתי שאחרי טיפול הורמונלי יש ב דרך
כלל יותר מילד אחד. אבל על

עה, ומרי, שלא ידעה
מידה.

נדהמות באותה

ב א פי ס ת
כו חו ת
נחנו מכירות את סול היטב. היו
לה כל־כד הרבה לידות, ותמיד
אצלנו,״ העידו השבוע האחיות באסף
הרופא. אף הן עדיין לא נרגעו מההתרג־

שות והסקרנות שעוררה בהן הלידה יו־צאת־הדופן
.״זאת הרביעייה הראשונה ש נולדה
בלי טיפול הורמונלי,״ הסבירו.
״אז בטח שמתרגשים מזה.״
״וחוץ מזה, סול היא אשד, נהדרת.
שקטה, ואף פעם לא מתלוננת, למרות
שהיה לה קשה. היא פחדה שלא תצא
מהלידה הזאת בחיים.״
המתח הרב שסו היתד, סול, הוא ש־שיכנע
את הרופאים להלן דים את הניתוח
הקיסרי מיום הרביעי ליום השני. למרות
שהלידה היתד, קצרה — ארבע דקות
בלבד, כשכל דקה מגיח ילד נוסף לאוויר
העולם — נשארה סול באפיסת־כוחות,
לא רצתה אפילו לראות את התינוק־ת.
רק אחרי שהביאו לה כסא־גלגלים, הס כימה
לרדת ממיטתה.

..נשה ״ ת׳ קוו א ת ער
רביעייה -היית צוחקת־
הרגשתי שאני נ חנ ק ת ״
^ ףפעם לא שאלתי את עצמי כמה
ילדים אני רוצה,״ סיפרה סול, כהת-
העיניים וכחושת־הפנים, בקול חלוש .״הת חתנתי,
התחלתי להוליד, וזהו. מרדכי, בע לי,
אוהב ילדים. הוא רוצה הרבה. אבל
גם הוא לא חשב על ארבעה בבת־אחת.
״בהתחלה, כשראיתי את הבטן שלי מת נפחת
מיום ליום, נבהלתי. מה זה. למה
כל כך גדולה י הלכתי לטיפת־חלב. ה רופא
בדק אותי, ואמר שאם אני ימולה,
שאבוא לשכב בבית־חולים. זה דיה ראש־השנה,
ולא הסכמתי. איפה אני אשים
את הילדים?
״אבל הבטן גדלה. בקושי נשמתי. ה־

ס ר טנ ע
אם רביעייה גס2 .
ותיכננה את השיבה הביתה.

אחת

מרי קבני בבית־החולים רוטשילד בחיפה.
ימים• ספורים אחרי הלידה, כבר התהלכה
מהרביעייה נפטרה זמן קצר לאחר הלידה.

רגליים התנפחו לי, ובלילות לא יכולתי
לישון. היה לי חם, והייתי מרגישה שאני
נחנקת.״
כשניבא לה הרופא רביעייה, באה ה ביתה
והחלה לבכות.
״שבוע בכיתי. זה מסוכן ארבעה ילדים
בבת־אחת. אבל למרדכי היתה הרבה סב לנות
בשבילי. הוא היה אומר לי, :אל
תדאגי. יהיה בסדר. את לא הראשונה
שיש לה ארבעה ילדים.׳״

״היו לי
כ אבי ס״

:ווה שכזאת

הרביעייה של מרי קובני בבית־החוליס רמבם בחיפה, לשם
הועברה מיד אחרי הלידה, שהיתה בחודש השביעי להריון.
משתי הבנות, מתוך הרביעייה, שהיתה חלשה כבר אחרי הלידה, מתה ביום החמישי האחרון.

*ץ ול נכנסה לבית־־חולים. האחות
^ של טיפת־חלב הלכה ללישכת־הסעד
לבקש עוזרת לשבעת הילדים שנותרו ב בית,
הלישכה נתנה כסף, אבל עוזרת לא
מצאו. בעלה של סול עזב את העבודה,
ונשאר בבית לטפל בילדים .״כל שישי
ושבת הייתי הולכת הביתה, רואה אם

הכל בסדר, אם הילדים שבעים ונקיים,
וחוזרת לבית־החולים.
״הרופאים החליטו לנתח אותי ביום
רביעי. אבל ביום שני היו לי כאבים,
והם החליטו לא לחכות יותר.
״עכשיו, יש לנו אחד־עשרה ילדים.״
סול 38 הגיעה לרמלה ישר ממרוקו,
ב־ .1948 יחד עם הוריה וארבעה אחיה.
במסיבת־אירוסין משפחתית, פגשה לראשונה
את מי שעתיד היה להיות בעלה,
מרדכי, גם הוא יליד מרוקו.
ההיכרות הראשונה לא הולידה דבר.
אבל אחרי זמן קצר, שבו ונפגשו הש ניים
באקראי בשוק. מכאן, באו פגישות
נוספות. ארבעה חודשים אחרי זה, הביא
מרדכי את רעייתו בת ה־ 22 לבית הערבי
שלו.
סול נשארה עקרת־בית. מרדכי, חסר
המקצוע, החליף עבודות. תקופה מסויי-
(המשך בעמוד )22

רביעיות

במדינה
ה 1וי
ו? 0ה. ה שמיע ד,וד!
פרשת התוכי, שטימטס את
המישטדה ושיגע שופטת
בישראד, הו 7פת ומסתבכת
ככל שהוא הולך והופך לדמות המפור סמת
ביותר בישראל, הולך ומחמיר פיצול־האישיות
של יוסי. בעוד שבתחילה הוא
היה רק שניים, עתה הוא כבר ארבעה.
בשלב ראשון, נלחמו רק מאיר עמוס
וחיים מואס על זהותו — והבעלות עליו
— של התוכי השתקן (האם יוסי הוא קוקו
לגמרי, העולם הזה ,)1833 כיום, נוספו אלי הם
עוד שניים.

הוא גר בקריית־ביאליק. רציתי לקחת אותו
בחזרה, אבל מואס לא רצה להחזיר לי.
הבאתי שוטר.
״לתוכי שלי קוראים יוסי. הוא יודע
לשיר את השיר יוסי גנב אווז בגרמנית.
הוא מחקה את אבי, שהוא חולה־קצרת.״
חיים מואס מתנגד נמרצות שיקראו
לתוכי יוסי :״קוראים לו קוקו וזהו. הוא
אפילו יודע להגיד זאת בעצמו. הוא
נמצא אצלי מזה שלוש שנים. הוא בן ארבע
בערך. הוא תמיד היה בורח ממני. בפעם
אחרונה הוא ברח לפני כשמונה חודשים.
אחרי כמה ימים, החזירו לי אותו. ואז
הופיע עמום, בליוויית שוטר, ולקח אותו.
לתמונה. מצטרפת רגינה דרורי: זאת
בכלל תוכייה ולא תוכי. היכרתי אותה מיד,
כשראיתי אותה בטלוויזיה. זאת ווזמונדה
שלי. הבאנו אותה מקלבאר עוד ב־. 1966

יוסף, ויוסף זה יוסי.״ *
אדריאנה גילהר קיבלה את ג׳ 1ב״, 1968
מידיד ימאי:
״תמיד ביקשתי ממנו שיביא לי איזה
חיה מאפריקה,״ היא נזכרת.
״לפני כשנתיים, הוא ברח ממני. התחתנתי
אז, ולא, היה לי ראש לטפל בו.
״כשראיתי את התוכי בטלוויזיה, ידעתי
מיד שזה התוכי שלי. הלכתי למשטרה
ומסרתי את תעודות־החיסון שלו, שהוצאו
בלאס־פלמם, ומספר נוצות שנשארו ברשותי
מאז.״
שתיקה כסלע. זהו המצב כרגע. כל
אחד מארבעת הבעלים משוכנע שהתוכי
הממאיר הוא שלו — ואף ממציא הוכחות
לכך. היחיד, כמובן, שהיה יכול לפתור את
הדילמה, הוא התוכי עצמו — אבל הנימה
הזה שותק ואינו מוציא מילה מפיו.

הוא שתק כאשר יואל דר, משידורי
ישראל, ניסה במשך שעות לדובבו. הוא
שתק בישיבת בית־המשפט, כאשר השופטת
מרים שטרקמך ורלינסקי סרה לביתו של
עמום, כדי לגבות מהתוכי עדות, ציפתה
שעות למוצא־פיו. הוא נכנע פעם אחת
בלבד י -וגם זה רק לשיטות המשטרתיות
הנודעות לשימצה: סמל מנחם רייטר,
שעקב אחריו בהסתר מחדר סמוך במשך
שעות ארוכות, העיד שהוא פצח לפתע

מאזן־האימה כרגע, איפוא, הוא כדלהלן :
שמותיו הם יוסי או קוקו או רוזמונדה או
ג׳ו. גיליו — שלוש, ארבע, ארבע וחצי
או חמש וחצי. מקום הולדתו: ביאפרה,
גאנה, לס־פלמם או ישראל. בעליו: מאיר
עמוס או חיים מואס או אדריאנה גילהר
או רגינה דרורי.
במצב כזה, פלא שהוא מעדיף לשתוק?
מ ב אווז. סיפר מאיר עמוס, אצלו
מתארח כרגע התוכי המסובך :״התוכי

תוכי יוסי־ג׳ו־קוקו־רוזמונדה
שתיקה נבזית

תוכאי מאיר
יוסי שלי
היה שלי מאז ומתמיד. הבאתי אותו מגא נה,
עוד בימים הטובים שעבדתי שם מטעם
סולל־בונה. הוא נמצא אצלי כבר חמש
שנים. קניתי אותו מהילידים שם.
״לפני כמה חודשים, הוא ברח ממני.
שכחתי פשוט לסגור את החלון. אחרי כמה
ימים, מצאתי אותו אצל חיים מואס, שגם

בעלי אז עבד ככלכל ראשי בצי הסוהר.
נסענו לאפריקה, כל המשפחה. טיילנו בכל
אפריקה, עד שהגענו לקלבאר שבביאפרה.
היה זה בזמן מלחמת ביאפרה, אך המלחמה
עוד לא הגיעה לשם. קניתי אז שני תוכים
מילידים. לאחד קראנו קרוזו, ולשני רוז־מונדה.
מיד עשינו להם חיסון. למזלי שמר תי
את החיסון, והוא יכול לשמש הוכחה.
י רוזנוונדה ברחה לנו עוד ב־ .1967 בהתחלת
היינו קוצצים לה את הנוצות בכנפיים,
כדי שלא תעוף. אחר כך ריחמתי עליה,
ולא קיצצתי. אז היא ברחה. עכשיו כשהיא
תחזור אלי, אקצץ לה את הכנפיים.
מידיד ימאי. עד כאן — רגינה. מכאן
— אדריאנה גילהר, תושבת אחוזה:
״התוכי הזה מאה אחוז שלי. הוא אפילו
שרק את שריקתי, כשראה אותי. שמו הוא
ג׳ו, ולא יוסי. אבל אני מבינה מאיפה בא
לו השם יוסי. הרי ג׳ו זה ג׳וזף, ג׳וזף זה

תוכאי מואס
קוקו שלי
בזמר יוסי גנב אווז. השאלה •היא רק,
האם זו אכן הוכחה, כרגע.
יוסי, בחייך — השמיע קול!
השם יוסי נפוץ בין התוכים. הסיבה :
שתי המילים הראשונות שתוכי לומד להפליט,
בדרך כלל, הן ״ייס״ ו״סי״ —
״כן״ באנגלית ובספרדית.

(המשך מעמוד )21
מת עבד כמחלק חלב. לאחרונה, עבר
כנהג בחברה מיסחרית.
הילד הראשון נולד רק אחרי ארבע
שנות נישואין. אחרי זה, נכנם העסק
לתלם: כל שנה וחצי — ילד. היום,
מלאים שני חדדי הדירה הקטנה בשבעה
ילדים שחורי־עיניים: שמחד 11( .וחצי),
יפה 9יהודה 7ז׳קלין 6שלמה
( )4יצחק 2יעקב 1ועתה — האר בעה
החדשים.
״בארבעה האלה — גמרנו,״ אמרה סול.
מרדכי מניף בזרועותיו את יעקב הק טן.
דעתו שונה :״עוד ילדים? למה ל או
ילדים זה דבר טוב. אני רוצה הרבה
ילדים גדולים מסביב לשולחן.״

__ מו קדם
לחגוג בינ תיי ם
ף ל מה שהשגנו השגנו בכוחות
עצמנו. הבית, המכונית, הכל.״
•מרי ושאול קבני הם עולים ותיקים מ מצרים.
הגיעו — בנפרד — לחיפה, הכירו
במסיבה לפני חמש שנים, ומאז לא נפ רדו.
מרי פקידה אצל עורך־דיון. שאול
פקיד בבנק.
בהתחלה, שכרו דירה. ההורים, שגם
אמצעיהם מוגבלים, לא יכלו לעזור. לאט
לאט, חסכו השניים כסף לרכישת דירה
בת שלושה חדרים בקריית-אליעזר, לרי הוט,
ואפילו למכונית קטנה.
רק הילדים בוששו לבוא :״כבר מהת חלה
אמר הרופא שזאת רק שאלה של
זמן, ושבגלל שהמקרה של מרי הוא קל,
הוא בטוח שהטיפול יעזור.״
נזכר שאול :״אני זוכר את היום
שהרופא אמר לה שהיא בהריון. הייתי
אנתה. תמיד הייתי הולד איתה לרופא.
״שמחנו, אבל לא חגגנו. כל הזמן היה
קיים אצלנו הפחד שלא תעבור את
ההריון. את החגיגות צריך לעשות בזמן.
״אפילו עכשיו, אנחנו עוד לא חוגגים.
עוד לא היכנו כלום לתינוקות, לא לולים,
לא מיטות, כלום. קודם שמרי תרגיש
טוב, ושנראה את התינוקות יוצאים מפה.״
לעומת הרביעייה של סול, שמשקלם
נורמלי 1800—2800 נמצאים שני
הבנים ושתי הבנות של סול באינקובטור.
אתת הבנות, שכבר מהרגע הראשון ל חייה
היתה חלשה מכולם, לא החזיקה
מעמד. מותה רק חיזק בלב מרי ושאול
את החשש לחייהם של השאר.
סביב מיטתה של מרי פרחים ומתנות.
מבקרים רבים. בניגוד לסול התשושה,
היא כבר יורדת מהמיטה, מאוששת.
״לא ראיתי את הילדים שלי מאז הלי דה״
היא מחייכת .״אני גם לא מיניקה
אותם. אז לפעמים נדמה לי שלא ילדתי.״
אבל היא ילדה. ועוד איך.

;,יהיה
ק שה״
** כשיו, לצד השמחה, מתגנבות
הדאגות לעתיד. מצבם של בני הזוג
קבני אולי קצת יותר טוב מזה של ה-
אוחיונים. הכנסתם יותר גבוהה, יש להם
שתי משכורות, אין להם שבעה ילדים ל האכיל
ולגדל.
אך בעובדה שלאוחיונים יהיה קשה עוד
יותר, אין משום נחמה לקבנים. שבי הזוגות
גם יחד חינם ישראלים ממוצעים, ש בקושי
הסתדרו עד היום עם המשכורת.
עתה, לא יסתדרו כלל.
בעולם הרחב, נוהגות חברות מסחריות
להתלבש על אירועים סנסציוניים כאלה,
לקחת את התינוקות תחת חסותן, להמטיר
עליהם כל טוב — בתמורה לפירסומת
שהן מוציאות מזה.
אם יעלה הרעיון המבריק והחדשני הזה
גם במוחו של פירסומאי ישראלי, יצליחו
אולי שתי המשפחות, שיצרו אירוע היס טורי
— שתי רביעייות ביממה אחת —
להתגבר על קשייהן הראשונים.
עד אז, נראה העתיד אפור למדי, ל שתי
האמהות המאושרות:
״יהיה קשה,״ אומרת מרי .״העורך-
דין שאצלו עבדתי, לא יכניס למשרד
אשה עם ילדים. בכלל, גם להשאיר אותם
בבית לבד אי־אפשר. אך איך נסתדר עם
משכורת אחת?״
״איפה נכניס את כולם?״ שואלת סול
בעצבנות .״אפילו המיטה של הבת הג דולה
שהיתר. עוברת מילד לילד, שבורה.
״הבטיחו לנו הרבה עזרה. אבל בינתיים
— לא רואים כלום.״
העולם הזה 1839

אביב, ד״ר זאב צלטנר, בתום משפט שנמשך שנה:
״אנו מזכים את הנאשם.״
נזכרת כיום שושנה, אשתו של הנאשם שיצא זכאי :
״ראיתי את בית־המשפט מסתובב סביבי כמו קרוסלה.
את הדברים לא קלטתי בבירור. הזיכרון האחרון שלי
זה ששפכו מים על פני.״
בעלה נפל על הכיסא, ממנו התרומם דקות אחדות
קודם לכן, כדי לשמוע את גזר־דינו. רגליו לא נשאו
אותו. השוטרים מיהרו אליו ללחוץ את ידו. אביו שלמה,
ואחיו, מחיו דימעה מפניהם .״ברכת הגומל,״ מילמל
האב .״בירכת הגומל...״
סניגורו של הנאשם, צבי לידסקי, חייך :״זהו הרגע
הגדול של כל עורך־דין,״ פלט מבעד למיקטדת שלולעבר הסטאג׳ר יהודה וינשטיין, שישב לידו.
גם נשיא בית־המשפט לא הסתיר את ריגשותיו. הוא
חייך לעבר חבריו, השופטים שולמית ולנשטיין והד״ר
משה בייסקי, אשר ישבו עימו במשך למעלה משנה
על מדוכת האשמתו של חיים שושנה ברצח אליעזר
ויינברגר, ישיש בן ,72 אשר הומם במוט ברזל בדצמבר
. 1970
הרצח בוצע בחדר־המדרגות של בית מספר 20 ברחוב
המלך ג׳ורג׳ בתל־אביב. היה זה סמוך לשעה תשע
בערב, כאשר הישיש שב מעבודתו בחנות תכשיטים
ברחוב אלנבי. גווייתו אותרה כעבור פחות משעה.
שכנים שהגיעו לביתם, מצאו את ויינברגר מוטל על
הארץ ללא רוח־חיים, מתבוסס בדמו. מוט הברזל
הקטלני• .שקיפח את חייו, נימצא לידו.

ך * יה משהד ש טני, מעורר חלחלה, בכל הפרשה.
* ) 1בראש וראשונה — הפרשה עצמה: היתה זו
עלילת־דם, בקור־ריוח, על אדם חף־מפשע, בנסיון להש ליך
עליו רצח, לקבור אותו חיים בכלא.
לא פחות מעורר־צמרמורת היה הגיבור: מעליל-
העלילה. דמות שכזאת, עוד לא בדא השטן: ילד בן
,13 שרצח אדם, למטרות שוד, כאשר היה בן 11 בלבד.
שלא לדבר על מאות תיקי פריצה וגניבה שצבר
עד אז.
והעיקר — הסיבה :
לא הייתה כל סיבה למעשה הנורא. סתם, כך. באותו
קור־רוח בו רצח אדם לפני שנתיים — היה הילד מוכן
עתה לקטול. אדם נוסף.
השטניות, הנשמה המעוותת, החולניות שבאווירה —
באו כולם לידי ביטוי בהקלטה סמוייה, מסמרת־שיער,
שביצעה המשטרה.
היתה זו הקלטה של דו־שיח בין קורבן העלילה —
חיים שושנה, רוכל משוק הכרמל בתל־אביב — לבין

רוצח בן 15

האשים אדם
חך נ 7פשע
ברצח -וגרם
למעצרו במשך
שנה חמימה
הרוצח הקטין — שהעליל כי הרוכל היה זה ששלחו
לבצע את הרצח.
הרוכל — אדם מבוגר, נשוי ואב לילדים, התחנן
בפני הרוצח על נפשו ונפש ילדיו, ביקשו לחזור בו
מעלילתו. הרוצח הקטין השיב באדישות, בקור־רוח,
כשהוא אינו מגלה כל עניין. בגורלו של קורבנו,
מתעלם לחלוטין מתחנוניו, ומתעניין במקום זה בשטו.׳

יות.
בבית־המישפט, הסבירה התביעה כי המישטרה
ערכה את ההקלטה הסודית בנסיון ללמוד מתוך
שיחת השניים, אם אכן היתה לחיים שושנה יד ברצח.

סיפר רב־סמל פסל לבית־המשפט :״קיבלתי הוראה
לאסוף את שניהם בפורד. תחילה לקחתי את הנאשם,
חיים שושנה, מבית־המעצר בהרצליה, ואחר־כך את
הנער מבית מעצר אחר. במקום מסויים עצרתי. הפעלתי
כפתור סמוי של מכשיר־הקלטה ויצאתי מן המכונית
כאילו לעזור לדחוף את מכוניתו של מפקד המיפלג,
שעמדה במרחק של 25 מטר.
״כל הזמן הסתכלתי עליהם. הם דיברו איזה 40
דקות.״

״כמו
הבן שלי״

הסדיל הדרמטי הושמע כפני כיודהמישפט.
חיים: בשביל מה אתה זורק עלי אשמה כזו? בשביל
מה אתה רוצה לזרוק אותי לבית־סוהרו יש לי ילדים,
אני צריך לפרנס אותם.
הנער •:אני יודע שיש לך ילדים, אז מה?
חיים: אני אקבל מאסר, אתה מקבל מוסד. זה לא
אותו דבר. בשביל מה עשית ־ זאת? אתה זרקת אותי
לבית־הסוהר בחינם. וולק, אני רחצתי אותך, אהבתי
אותך כמו הבן שלי. אומרים לי רצחת זקן. איזה זקן?
מה אני יודע י
* שמו אסור לפירסוס.

הכח שה
כ הו דאה

ח״ם שושנה ואשתו אחו׳ הזיכוי

הנער: אני אהיה גבר.
חיים: העונש שלי בחינם.
הנער: בסדר.
חיים: אני פעם הזקתי לך? אני פעם עשיתי לך
משהו רע?
הנער: אף פעם.
חיים: אני יש לי משהו איתך בכלל? תגיד לי, יש
לי משהו איתך? אני הלכתי איתך לאיזה מקום?
הנער: אתה לא מבין את העניין.
חיים: זה סתם מילים. זה סתם עלילות. רק עכשיו
התחלתי להסתדר — ואני דפוק.
הנער: זה סתם מילים. אני יודע.
חיים: זה סתם. ולך זה לא יעזור.
הנער: אני יודע, אתה תיכנס לבית־סוהד.
חיים: אתה הורס אותי.
הנער: מה נהרס לך?
חיים: החיים שלי נהרסים.
הנער: אני לא ...תראה, אם אני אכניס אותך לבוץ,
מה יצא לי מזה?
חיים: אני פעם איימתי עליך? הם אומרים שאני
איימתי עליך.
הנער: עכשיו אני לא איכפת לי, מאיים, לא מאיים.
כמד, הוציאו לך בפקודה?
חיים 15 :יום.
.הנער בינתיים.
הקלטה זו, היא שגרמה, במידה רבה, להכרזתו
בשבוע שעבר של נשיא בית־המשפט המחוזי בתל־

ך* קידת המיקרח לא העלתה דבר. תיק הרצח
1ן בחדר המדרגות הצטרף מהר מאד אל עשרות
התיקים המונחים במגירות המישטרה מבלי שפוענחו.
אבל התיק לא הירבה להעלות אבק. כעבור שמונה
חודשים, ניפתרה התעלומה. תלונות שהגיעו לתחנות
המישטרה בתל־אביב, ציירו דיוקן של נער כבן ,10
המבצע מעשי שוד והתפרצויות בקור־רוח בלתי־רגיל.
בעזרת הקלסתרון, ששורטט על פי דיווחי המתלוננים,
אותר הנער כעבור ימים אחדים. חקירת מיפלג הבוער
קישרה את הנער הצנום מבאר־שבע — עם רצח הישיש
מרחוב המלך ג׳ורג׳.
הראיות שהציגה בפניו המישטרה היו אמנם חותכות
אבל הנער הכחיש אותן נימרצות. רק לאחד חקירה
ארוסה הודה:
״אני רצחתי אותו. אחרי שעקבתי אחריו עד לחדר
המדרגות,״ אמר לשוטרים. הוא לא הזכיר כי היו לו
שותפים לרצח.
כעבור ארבעה ימים, לאחר שניפגש עם הוריו, שינה
הנער את עדותו :״חיים שושנה, שעובד בתור רוכל
בשוק הכרמל, שלח אותי להרוג את הזקן,״ הכריז.
עוד באותו ערב, הקישה המשטרה על דלת ביתם
של חיים ׳ואהובה ביפו. לאחר חיפוש קצר, שלא העלה
מאומה, נעצר חיים.
הוא נשאר עצור שנה תמימה.
בתחנת המישטרה, הוסברה לו אשמתו: קשירת

קשר למעשה רצח.
אשתו שמעה על האשמה רק כשהגיעה למחרת
לבית־המשפט בתל־אביב. שם הוצאה נגדו פקודת מעצר
ל־ 15 יום.
ראש בקיר

ך* אשר הו בל אל אולם המישפטים, זעק חיים שושנה
^ בקולי־קולות :״אני חף מפשע!״ ,וטרק את ראשו
בשולחן שבאולם. שם שמע, לראשונה, את טענת הנער
כי הוא שלח אותו לבצע את רצח הזקן.
מהו הקשר בין חיים שושנה לנער?
סיפר השבוע חיים :״לפני כמה שנים היתד, לי סוכת
אבטיחים. יום אחד ראיתי נער משוטט בין הדוכנים,
ומסתכל עליהם כאילו הוא מחפש משהו. חשבתי שהוא
ערבי, ולכן פניתי אליו בערבית ושאלתי אותו מאיפה
הוא. חשבתי שהוא מעזה.
,״אני מבאר־שבע,׳ ענה בעברית.
״,אתה יהודי?׳ שאלתי. חשבתי אולי הוא בדווי.
,״כן,׳ ענה.
״הוא מצא־חן בעיני. טיפלתי בו כמו בבן שלי. לקח תי
אותו הביתה, ואהובה רחצה אותו ונתנה לו בגדים.
הוא גם ישן אצל הורי, ברחוב .60 אבל לא כל לילה.
על עצמו לא דיבר. רק אמר שהוא נמצא במוסד, ושהוא
(המשך בעמוד )26

במדינה
ראשונים של האדם היו עגולים. האיגלו,
סוכת האינדיאני, האוהל — כל אלה אינם
מרובעים.
״הטכנולוגיה החדשה חוזרת לקו העגול.
קרונות, מכוניות, מטוסים, בתים —
חוזרים היום להיות עגולים.״
הפלירט של שרון עם גופים לא־מרו־בעים
התחיל באכזיב: היו אלה מיבני-
הקש המפורסמים שתיכנן עבור מועדון
הים־התיכון שבמקום. מאז, השתכללו ה טכניקות,
ומשושי־הקש הומרו בפיבר־

גלאס.

אדריכל שרון
פלירט עם —

זילה על הגג. כיום, מתגורר בנו
של האדריכל במשושה כזה, בן שמונה
מ״ר, הממוקם על גג הדירה המישפחתית
ברחוב אהרון דויד בתל־אביב. קירות
הפיברגלאס, בעובי חמישה ס״מ, אינם
מעבירים קור. לדברי ארד, ההתחממות
המהירה של הקירות החיצוניים אינה מגיעה
כלל ליושבים בפנים.
״מה שכן משגע אותנו, זה רעש הגשם
המטפטף על החומר הפלאסטי,״ אומד
ארד .״כשיורד גשם בלילה, אני מתעורר

על דוכן חעדים עמד חיים סיל, מזכירו
החדש של ועד הליגה וסיפר בהתרגשות
את. גירסתו למה שקרה באותו ערב היסטורי.
סיל,
חבר הליגה מאז ,1960 והיו״ר
האחרון בתקופה שמפא״י שלטה בליגה
בעבר, ניסה לבצע אקרובטיקה, כדי לא
לעשות, מחד־גיסא, שקר בנפשו, ומאידך-
גיסא, לא להכשיל את תביעת הוועד בו
הוא חבר.
הוא תיאר את ערב הבחירות כמאורע
נורמלי, בו כל ההפרעות באו דווקא מצד
החברים הוותיקים של הליגה. כהוכחה
לכך שנערכה התמודדות הוגנת, הצביע על
האחווה ששרתה בינו לבין חברי הוועד
היוצא, ד״ר ישראל שחק והסופר מרדכי
אבי־שאול.
בא־כוח הוועד היוצא, עורך־הדין אהרון
ברקאי, הצביע בחקירתו על העובדה,
שבכל ההיסטוריה של הליגה, מאז ,1937
לא נבחרו לוועד חברים שנתקבלו לליגה
שעה וחצי קודם לכן. מסקנתו: הוועד
החדש נבחר שלא כחוק.

בקשה לצו שיורה על אנשי הוועד היוצא
להעביר להם את מיסמכי האגודה ואת
כספיה.
השופט החליט להחזיר את גלגל הזמן
אחורנית, פסק כי הוועד חחדש נבחר ש*/א
כדין, ולאסיפה לא היה כל תוקף משפטי.
הוא מינה את עורדהדין מרדכי שורר
כפקיד־בחירות.
עתה, יצטרך שורר לקבוע את תאריך
ומקום הישיבה החוזרת, ולפקח על טוהר
הבחירות חחוזרות, וכן על קבלת חברים
חדשים, שירצו להצטרף.
בצאתם מהישיבה, חגגו חברי הוועד
היוצא את ניצחונם על כוס קפה במזנון
בית־המשפט. גם חברי הוועד הנכגס,
שבחירתם נפסלה דקות ספורות קודם לכן,
ניראו צוהלים ושמחים — על ניצחונם
הצפוי, לדעתם, במערכה הפוליטית. לדבריהם׳
ייערכו הבחירות החוזרות בהיכל-
התרבות או באיצטדיון בלומפילד. הם
הבטיחו למלא את המקום בקהל בוחרים
— חוקי וכשר, הפעם.

מרון האיגלו כשאדם
אנטי —

די 1ר

בינתיים, נראה שהזוכה העיקרית מה עימות
הפוליטי תהיה קופת הליגה, שתת מלא
עשיריות — דמי־החבר השנתיים, של
כל מי שירצה להשתתף בהצבעה.

חדגויוו עיל הגג
האם יצליח הגסיון החדש
להחדיד באדץ
אוז מיבגי האיגלו?
לעוברינדושבים הנושאים עיניהם למע לה,
או לטייס המשפיל עיניו למטה, נראה
חדרו של ארד שרון כחללית שנחתה על
הגג. שכן ארד ( )16 משמיש שפן־ניסויים
לאביו, האדריכל אלדר שרון (.)39
המיבנה הססגוני, הדומה לקובייה משו שה,
הוא צורת הבנייה של המחר, לדעת
שרון האב .״חוזרים היום אל האיגלו,״
קובע הוא.
יעה חו ל. מי כמוהו צריך לדעת.
אולי יותר מכל אחר, עשה אלדר שרון
לשבירת הריבועים השיכוניים, האפורים
והתדגוניים המעיקים כיום על נוף הארץ.
על חוף שארם א־שייך, הוא הקים
מלון מפיברגלאם. הרעיון כה קסם למש קיעים
גרמניים, שהם מבקשים להעתיק
את הפרוייקט למקומות נוספים בארץ
ובחו״ל. מודל דומה הוקם גם בגאנה.
מלבד היהודיות האסטתית שבצורת הב נייה
הזו יש בה גם חיסכון רב בהו צאות:
חדר אחד של 20מ״ר, במימי־המגורים
בשארם — כולל יסודות בנייה
נוספים — עולה כ־ 15 אלף ל״י.
חומר הבנייה, המיוצר בארץ, יוזל עוד
בעתיד, כפל שיהפוך למקובל יותר בבנייה
הישראלית.
כבר ביום ניתן לבנות וילה בת 100
מ״ר, שתיכלול, לדוגמה, חמישה חדרים
כדוריים משושי־קירות ומתומני־צלעות —
במחיר 80 אלף ל״י. משך הבנייה: שלו־שד,
ארבעה חודשים.
מרובע זה מבוער .״כשאתה עובר
בשכונות מנורים בישראל, אינך יכול למצוא
בית יחיד שמחץ את הקו הכללי,
המרובע. עיצבנו לעצמנו בארץ דפוסי-
בנייה מרובעים — תרתי משמע,״ אומר
שרון .״חדר־מגורים איבו בהכרח קובייה.
הבתים הערביים ביפו, למשל, הם מרובי
קשתות ומחומשי־קידות. בכלל הבתים ה-

ס טו דנ טי ם
ההד דגי ה אודו תההדדמד.
3ך כבשלה
המתיחה המסורתית,
המבוצעת מדי שנה בתלמידי
שגה א, ברפואה

האיגלו מכפנים
— מרובעים
מהרעש, כאילו מישהו דופק על הקירות.״
את אביו, אין זה מבהיל. בסך־הכל, זו
בעייה שיש לפותרה, בדרך לדיור ייותר
אנושי, יותר ססגוני, לדיירי הארץ.

אירגוני ם
שיהיה סדר 3 3ר ד?
בתום הסיבוב המישעמי,
יצאו גם המגצחים וגס
המגוצחים בהדגשה שניצחו
ימים ספורים בלבד אחרי הפוטש שביצעו
חברי המישמרת הצעירה של העבודה
בליגה לשמירת זכויות האדם והאזרח
(העולם הזה ,)1838 כבר ניצבו השבוע.שני
הצדדים בבית־המשפט, להמשך המערכה.

אלימות. העד הבא, ד״ר ישראל שחק,
מסר גירסה שונה לחלוטין, סיפר כי האור חים
שפשטו על המקום תבעו לרושמם
כחברים באגודה, איימו באלימות אם לא
ייעשה כן. כתוצאה, עזב שחק את המקום,
והחדשים בחרו ועד חדש.
עורדהדין אברהם ברקת, בא־כוח הוועד
החדש ואחד מחבריו, טען שאנשי רק״ח
ומצפן נבחרו לראשונה, במרץ — 1970
בדיוק באותה הדרך.
הגלגל לאחור. לפני השופט המחוזי
שלמה לוונברג היתד, מונחת בקשתו. של
הוועד היוצא, בראשותו של ד״ר שחק,
לצו הצהרתי, לפיו הוועד החדש נבחר
שלא כחוק, וכהונתו של הוועד היוצא
נשארה בתוקף בהיעדר ועד חדש.
כנגד זה, הגישו אנשי הוועד החדש,
בראשותו של היו״ר, אפרים טורגובניק,

המיבחן, שיועד לתלמידי שנה א׳ ב־בית־הספר
לרפואה של אוניברסיטת תל-
אביב, היד, מוזר במיקצת: הסטודנטים
החדשים היו אמורים להדליף את מימיהם
לתוך מבחנות צדות מדי. מהות־ המיבחן :
לראות כיצד ישתחרר כל סטודנט מה־קלחת
-שלתוכה הכניס את עצמו.
אלא שלא היה זה מיבחן מטעם הפקול טה.
היתד, זו מערכת השיא המתוכננת
במתיחה ודשנתית המסורתית, שמבצעים
התלמידים הוותיקים בבית־הסם ר בטירונים
הירוקים.
הד״ר תמזוייף. הניסוי המעניין לא
יצא לפועל. מישהו הדליף לחדשים על
תוכנית ההדלפה — וכל המתיחה הת פספסה.
הפיספוס
היה ברור לוותיקי שנה ג׳,
מתכנני המתיחה, כבר בראשית האירוע.
היה זה כאשר שוקי וייסגדטן, סטודנט
שנה ג /נכנס לכיתת־הלימוד של הירו קים,
הציג עצמו כד״ד וייסגרטן, והחל
מרצה בכובד־ראש על ״בעיות ביו־פיסי-
קליות ותרמו־דינמיות בדרכי מעבר השתן
בגוף.״
הרצאה ׳זו היתד, צריכה להיות המבוא,
שאחריו היו הירוקים נשלחים להדליף.
אלא שההפרעות והצחוק מצד הטירונים
הבהירו חיש קל למרצה המכובד, ולחבריו
(המשך בעמוד )28
העול ם הזה 1839

< ה היה כמוכן בלתי־נמנע, ברגע
1שהאשה הראשונה הסכימה לעקרון
האופנה הנסוגה לאחור:
בתחילה, חזרה האופנה לשנות העשרים
הנוסטלגיות. עתה, היא חוזרת לימי־הביניים,
הנוסטלגיים כנראה עוד יותר.

עד היום, אפשר היה לראות זאת בינ תיים
רק במרכז שגעונוח־האופנה העולמי
— בניו־יורק. חגורות צניעות — לא
במוזיאונים — לא במרתפיהם של סוטי־מין
— .אלא בפרהסיה, לאור השמש,
המודרניות של העיר החלו פוסעות כשהן
חבושות חגורות־צניעות מכל סוג ומין:
חדישות, דמוי־עתיקות, מעור, ממתכת,
מפלסטיק. מורכבות מלמעלה, מלמטה,
מלפנים, מאחור, מהצד, מבפנים החוצה.
מהחוץ פנימה. הכל הולך.

ךןוץןןין הזבנית פאני מורכבת ל־
11 תוך חגורה סמלית, עשו־ 1 ייה משולש ממגש־ביציס מקרטון, צבוע
בצבע זהב בהיר, ושרשרת מתכת קלילה.

דו־תכליתית ד״זר

גימה (גס בתמונה משמאל) חגורה דו־תכליתית,
המעניקה הגנה מכל האגפים,
וכוללת גם פעמון־אזעקה לשעת־חירום.

הגו רו ת

על המישמו

רה לא יעילה, שמומלץ לחזק את תיפקו־דה,
בחרב קטנה. בתמונה משמאל: דגם־
מותרות, עליו חרוט הסמל המישפחתי.

ה צני עו ת
ההבדל היחידי: בניגוד לאחיותיהן מימים
עברו, נוהגות הצנועות החדשות לעטות
את החגורות על בגדיהן.
עתה, כמו כל דבר צנוע, הגיעה האופנה
הברוכה גם לישראל, והוצגה במוצאי־שבח
האחרונה בפתיחתה של חנות האופנה
התל־אביבית החדשה של שניידמן בדיזנ־גוף.

ס לשפוט לפי התוצאות, הרי
שמי שהתלהב ביותר מהצירוף של
גרבי ניילון, חולצה הדוקה וחגורת־צניעות
היו דווקא הגברים שבחבורה, שהחלו
מפתחים רעיונות שונים איך מסתדרים
עם זה.
מה שמוכיח, כמובן, שצניעות וחגורת־צניעות
לא תמיד הולכים יחדיו אחד עם
השני.
החגורות, שהוצגו על־ידי זבניות החנות,
מיועדות אומנם למכירה פומבית בנשף־
צדקה שייערך בשבת הקרובה — אבל
דגמים דומים, כולם אותנטיים בצורתם,
רק מחומרים קצת פחות כבדים מהמקור
— יעמדו לרשות כל הצנועות שתחפוצנה
בהן.
ואם לשפוט לפי נסיון העבר, הן תחפוצנה
בהן, ועוד איך.

ע לי לתד _
(המשך מעמוד )23
בורח משם. כל פעם היה בורח, וכל כמה
שבועות ראיתי אותו בשוק. תמיד בא
להגיד שלום, ותמיד קיבל משהו. לפעמים
עזר לי בעבודה.
״ידעתי מתוך הדברים שלו ומתוך ההתנהגות
שלו שהוא עבריין. מדי פעם היה
מדבר עם עבריינים בשוק.״
היכרות זו עלתה לחיים שושנה בשנה
מחייו. הוא ישב במעצר מאז חודש נובמבר
1970 יועד יוני אשתקד — ללא
משפט 1הסיבה: כל עוד לא נסתיים מש פטו
של הנער — אוסר החוק להביאו
כעד במשפט אחר. ואילו שושנה לא
שוחרר בינתיים, משום שחשודים ברצח
אץ משחררים בערבות.

ברעב
ך* נורא מפל היה הסירחון.
( 1סירחון עז, מחניק, התוקף את הנכנס
בשערי המרתף האפל כמכת־אגרוף
פתאומית. הברירה היא להקיא, או להי מלט
החוצה.
בתוך סירחון נורא זה, חיו, גדלו הכינו
שיעורים, ישנו ואכלו — כשאכלו —
שני ילדים קטנים, בנו ובתו בני ה־11
ו־ 13 של משה משולם.
כשאכלו. לא תמיד הם אכלו. בשבוע
שעבר, התעלף הקטן — גם הוא שמו
משה — ברחוב.
האבחנה — רעב. הילד היה נפוח מ רעב.
שלא לדבר על כינמת, דלקת עור
בראש, ומצב רפואי כללי מוזנח וירוד.

ך* מקום שפו גרים משה משולם,
1 1פועל־נקיון בן ,44 ושני ילדיו, הינו
מרתף מתחת לעמודי בית בשכונת שע־רייה
בפתח־תקווה. התחום נסגר על־ידי
קירות, במטרה להמשיך, עם הזמן, ול הפכו
למגורי-אנוש.
בינתיים, הוא אינו מתאים למגורי־אנוש.
אבל בינתיים, המשיכו שני היל דים
לגור בו. בין ערימות זבל, תולעים,
ועכברים שטיילו על המיטות .״היו עכ ברים
כל הזמן,״ מספר האב .״היו,״ מפריעים
לישון. עד שהבאתי רפואה וגמר תי
אותם.״
לפני ארבע שנים התאלמן משולם, ל אחר
שמונה שנות סבל של טיפול באש תו
החולה. הוא ניסה ככל יכולתו להמ שיך
לטפל בילדיו לבדו — בתוצאות
דלות ביותר :״בקושי אנחנו חיים,״ סיפר
.״המשכורת שלי 500ל״י. בהתחלה

מ שקל
אפ סי
ך* אשר החל סוף־סוף משפטו,
^ נער העליל את עלילתו רשמית,
בית־המשפט, יצא סניגורו של חיים,
לידסקי, להוכיח מי הוא המעליל,
ערך לדבריו:
״ידוע על 2—3סקרים של תקיפה, ש ביצע
הנער שהיו דומים בצורת ביצועם
חד בפני צבי ומה

הייתי מבשל לילדים, אבל הם לא רצו
את האוכל שלי.״ כתוצאה, הפסיק לבשל.
הילדים, הפסיקו לאכול סדיר.
מדי יום בצהרים, מביא עימו משה
האב את שלל היום, שהוא אוסף יממש־איות
האשפה העירוניות. כל מה שיכול
להכניס, בהזדמנות, כמה לירות — מוכנס
הביתה. כך, מקווה משה, עם הזמן,
להתגבר על חובותיו, להמשיך את בניית
המרתף שנפסקה מחוסר אמצעים.
השבוע, על מיטה שונה מזו ש הורגל
בה — מיטת בית־חולים צחורה
ונקייה — אמר משה הקטן :״אם אחותי

טובה תבוא איתי, אני מוכן לעזוב את
הבית של אבא. אני שמח עכשיו שאני
יכול לאכול כל הזמן. בבית, לא תמיד
הייתי אוכל. לפעמים, הייתי הולך לבית־ספר
בלי אוכל. אחותי טובה היתר. מבש לת,
אבל רק מה שהיה. אני שמח עכשיו
שנותנים לי הרבה בשר.״
משה. וגם אחותו טובה, לא ירעבו עוד.
כאשר יחלים הילד. יעבור לגור אצל מש פחה
אומנת. המרתף המצחין, האפל, יהפוך
עם הזמן לזיכרון מבעית, שיילך ויימוג
בערפל השנים.
רק משה האב יישאר בו. לבד.

פרקליט לידסקי
רגע גדול
להריגת הזקן. בכל אותם מקרים, פעל
הנער לבד וללא כל הדרכה. אין כל
סיבה, איפוא, שגם הפעם לא תהיה לו
מוטיבציה לפעול בעצמו.״
הכריז התובע סגן פרקליט מחוז תל-
אביב, יעקב אור :״משפט זה סובב
סביב עדותו של הנער. אם יאמין בית־המשפט
לסיפורו של הילד, כי הנאשם
־שלח אותו לבצע שוד בזקן, וכי הוא
נכנע, מתוך פחד — זהו שיקולו של בית־המשפט.
לידסקי
:״משקל העדויות הוא אפסי,
מה גם שאין כל סיוע לעדות זו. הנער
הסתבך בשקרים. לשאלות בית־המשפט,
הוריד את ראשו ולא ענה.״
בשלב הסיום, אמר חיים שושנה את
המילים היחידות שהשמיע במהלך משפטו
:״אין לי הסבר למה הוא העליל
עלי. כשהייתי בן ,12 היה לי משפט
פלילי. מאז — כלום. מאז, כל חיי, אני
עובד 16 שעות ביום.״

פי ק ח
וערמומי
ך* פסק־דינם, אמרו השופטים:

כאן הוא ישן

משה משולם, אביו של משה (,)11
ניצב במרכז חדר־השינה־הסלון־ה־מיטבח־חדו־המגורים
של ביתו: ברקע — חור בקיר, במקום
חלון. הקירות — בלוקים ללא טיח. הריצפה — חול. החדר מלא
ערימות סמרטוטים וקופסאות פח וקרטון מלאות סמרטוטים נום־
1נ26 -

פים, טרימות פירות וירקות רקובים, אכולי תולעים, גופת חתול,
ערימת לחם יבש, מלא עובש. גרביים מלאות בוץ. נעליים קרועות.
מכנסיים מזוהמים. שרידי חולצות. כל האוצרות שהוציא
האב ממכונית־הזבל. כאן, על המיטות שברקע, ישנו הילד ואחותו.
בתמונה למעלה: משה בבית־החולים, לאחר ששערו גולח.

^ עמדתנו בענין זה ברורה. לא היינו
יכולים לסמוך על עדותו של הקטין, אשר
הוא בעינינו לא ראוי לאמון כלשהו.
רק לעיתים רחוקות מופיעים בבחי־המש*
פט, אפילו בבתיה״מ היושבים בפלילים
יצורים, שליליים במידה זו. הקטין הוא
אמנם פיקח וערמומי, אך אין פו שמץ
של מוסריות. הגם שהוא מבין את משמעות
השבועה, משקלה בשבילו כקליפת
השום.
אפילו היינו מאמינים לקטין — ורחוקים
אנו מכך כרחוק ׳מזרח ממערב —
ספק אם התביעה הכללית הביאה סיוע
מספיק לתמוך בעדות זו.
אי לכך אנו מזכים את הנאשם.

מאחור
הכותרות

או בעה תחת חונ ה אחת
השידוך המרובע, של מישפחת בראון
מקליפורניה ומישפחת דיגמי מאשקלון,
התחיל, במו הרבה דברים רציניים, בבה
סתם, בבדיחה.

הרב הירושלמי הצעיר הוא אישיות
ידועה בעיה״ק. גם בזכות עצמו —
שהוא מורה וגדול בתורה — וגס בזכות
אביו, שהוא עסקן דתי ידוע ברבים.
והנה לפני זמן מה, התפרסם ראיון
פומבי, באחד מאמצעי התיקשורת, ובו
הוצגו חיי המשפחה של הצעיר ורעייתו
הרבנית, כסמל למשפחה יהודית משובחת.
אבל מה עושה השטן? מאחורי הכותרת,
התמונה שונה קצת, אבוי. באותה
עת שהראיון התפרסם, כבר אירע השבר
בדבק. הרבנית הצעירה. גילתה עובדה
מסויימת, לא נעימה כל כך, ולקתה בדיכאון
נפשי.
ועכשיו הם הולכים להתגרש בגלל זה. .

״אני אוהב כסף, פירסום, נשים וידי דים
שישרתו אותי. אני צריך כוח. בעז רת
סמים אני מגיע למצב של אדם עליון.
איזה עולם משוגע !
״אני לא מאמין בידידות, באחווה גז עית
ושאר השטויות. אני אוהב לנצל
אנשים. אני עושה את זה גם עם הורי,
•אשתי והרבי שלי.
״הורי הם דתיים. הם שלחו אותי לישי
רינה
דיגמי, שחרחורת, בת , 22 עובדת
כמלצרית במיסעדת סטייג׳ הפשרה
בלונדון, לאחר נדודים של שנה ברחבי
אירופה, כשאחד הסועדים •ניסה להתחיל
איתה, שאל אותה מאין היא. בא שר
השיבה, מישראל — אמר לה :״אני
מתחתן איתן.״ בצחוק במובן.
צחוק צחוק, אבל השבוע יצאה חתונה
מהצחוק הזה.
הנרי סיימונס בן ה״ ,39 לא ויתר על
הנערה הצעירה ממנו ב״ 17 שנה. למח רת
הפגישה הראשונה הוא חזר לסטייג׳

את שרון טייט, גם הוא בעל כוח השפעה
פנטסטי. הרצח היא תוצאה בלתי ניתנת
להטרדה של הל.ם.ד.״
אשר עין־־דור עוד לא ריכז את מח שבותיו,
שדוגמה מהן הבאתי לכם לעיל,
לתוך סיפרון קטן אדום, כמו היו״ר. הוא
גם לא הולך עם היד בתוך המעיל. אבל
•מלבד זה, יש לו כבר כל הסממנים.
מי זה אשר, עין־דור, אתם שואלים.

רינה, יואל, ננסי, הנרי

מטורף, מטורף - ,אבל עושה נסו
בה. הייתי תלמיד לא טוב, כי אהבתי
בחורות, והרבי לא הירשה.
״יחד עם זאת, הצטיינתי בלימודים. זכיתי
בפרס על־שם הרמב״ם.
״את כל הגאוניות שלי ירשתי מאמי.
אשה נהדרת. יש לה נטיות לכישוף ו מאגיה.
״אני
רוצה שכל אלה שמחפשים עולם
של אורגיות, כישוף וקורבנות — שיבואו

גם אני שאלתי, בהתחלה. עכשיו, אני
את בעיותיו על-ידי שימוש בסמים —
כבר יודעת — שלא נדע.
יגיע י לבית־המשוגעים. גם לי יש הרבה
בעיות — אבל כל בעייה שלי הופכת
עד לפני זמן קצר, הוא היה גרפיקאי
מצליח ואלמוני, בן להורים דתיים. לפני

לכסף.״
שנה וחצי, הוא יצא לחפש את עצמו
תצחקו תצחקו — אבל הוא צודק. ל־בעזרת
הל.ס.ד ,.הוא מצא עולם שטני —
פוסטרים שלו יש ביקוש עצום בחו״ל,
אותו הוא מנציח בציוריו.
וציור שלו יתנוסס על שער אלבום האמ כמו
שהוא מסביר זאת :״כאשר ערב־ י נות הפסיכדילית שייצא בקרוב לאור
תי בעזרת גלולות ל.ס.ד. את מסעי וירא-
בארצות־הברית.
בקרוב, תיפתח בתל־אביב תערוכתו
״מסע אל הטירוף״ ,ולפי כל הסימנים,
יכניס לו גם טירוף זה הרבה כסף.
בצניעותו, מאמין כי !תוך שגה יהיר.
״בקטגוריה בינלאומית של פיקאסו״.
על הצלחתו, אם כן, אין כנראה ויכוח.
השאלה היא רק, כמו אצל פאוסט הזקן
— מה המחיר.
אשר עין־דור צלול מאוד בנקודה זו:
״ככל שאני שוקע בעולם הסמים, אני
צולל יותר ויותר בעולם קודר שאין
לו סוף.״

אשר וידידה
אלי. אני אוהב לקחת סמים בחברת
הרבה אנשים, כי אני מחפש קורבנות.
״אני משתלט עליהם בעזרת מבטים.
נותן להם מבט כזה, ואז אני עושה איתם
מה שאני רוצה. מבחינה מינית. אשד.
שתשכב איתי — לא תרצה גבר אחר
במשך שנה. זה נהדר לראות איך שאנשים
משתעבדים לי. באורגיות שאני עושה
בסטודיו שלי, מתעלסים כולם לקצב
חלילי.
״מכל נצחון אני אוסף כוח. פעם הכרח תי
בחורה, בכוח המחשבה בלבד, לזחול
על הרצפה ולבקש סליחה כי היא העזה
ללטף לי את הרגל. צ׳רלס מנסון, שרצח

ביקש את כתובתה של רינה בישראל.
רינה נתנה לו כתובת לא נבונה. אבל
יומיים לפגי שעזבה את לונדון בדרכה
חזרה לישראל, התחרטה, נתנה לו את
הכתובת הנבונה :״מאקסימום — יבוא

שוו לארץ הפלאות, לא שיערתי שאני
עומד לפתוח דף חדש בחיי. עד אותו
יום הייתי גרפיקאי, נשוי ונחמד. אחרי
הטריפ, ראיתי את עצמי כאלוהות — וגם
כשטן. תחת דחף חזק, ציירתי את אשר
ראיתי. וזה היה הציור הראשון שלי.״
מאז, נוטל אשר ( )30 סמים פעמיים
בשבוע, כשבסיום כל טריפ מונחת לפניו
יצירה סוריאליסטית פסיכדילית, המצטיי נת
בקומפוזיציה שופעת בסיגנון הבארוק,
ועשירה באלמנטים של כישוף, מין, וכמובן
ציונות. איך אפשר אחרת.
יחד עם זאת, הוא מתנגד להתרת סמים
לכל דיכפין :״מי שחושב שיצליח לסתור

-ואוטופורטרט

לבקר,״ אמרה לעצמה.
המאקסימום הזה ארן בדיוק שבוע !
ימים. לפתע, הופיע הנרי בפתח ביתה
באשקלון, והם החלו לצאת.
״סוף סוף מצאתי לי מרגוע מנדודי
הרבים,״ אמר השבוע הנרי, יליד אנג־ |
ליה. בארבע השנים האחרונות, עבר
בימעט את כל העולם, במסע־טיולים1
מרתק.
אבל זה היה בבר אחרי החופה. זמן
רב קודם לבן — מייד לאחר שבא בעקבות
רינה לישראל — שלח הנרי
מתנה לאחותו ננסי בקליפורניה ליום-
הולדתה ה : 21-כרטיס טיסה הלוו״
ושוב לישראל. ננסי לא התלהבה בל-בן
מן הרעיון לבוא לארץ הרחוקה, אבל
כרטיס טיסה טרנס־אטלנטי לא הולן
ברגל. היא באה בעקבות השמש, נת1-
קבלה על-ידי אחיה וידידתו הישראלית.
בן נסתיים הסיבוב הראשון. הסיבוב1
השני, זמן קצר לאחרשננסי באה לארץ,
נפתח כשיואל — אחיה של רינהי
— פגש את ננסי — אחותו של הנרי.
״למה לא אמרת לי שלהנרי יש
אחות כזו חמודה ז״ ,האשים יואל את
אחותו.
מין הון להון, אם לקצר סיפור ארון,
יואל שיבנע את ננסי מקליפורניה שמקומה
לא רק בישראל — אלא אפילו
באשקלון, שם הוא עובד כעגורנאי ב-
מיפעל יובל־גד .״באותו ערב כבר דיברנו
על חתונה, וכמובן, סיפרנו להורים.״
נחנה יואל.
בכלל ההורים היו עסוקים באותו £
ערב. זמן קצר לפני כן, בנפרד, צילצלו
רינה והנרי מאילת, הודיעו גם הם כי
הם החליטו להתחתן.
ובשבוע שעבר הם עשו זאת. אמנם,
לא בל בן פשוט. היו במובן קצת בעיות,
אצל יואל וננסי, אצל בית״הדין הרבני
באשדוד .״מאין אדע שהיא רווקה ״ 1
שאל הרב. יואל הביא תעודת־רווקות
מהרב של קהילת קליפורניה. אבל לרב
באשדוד זה לא הספיק בל-בך .״אני לא
מכיר את הרב הזה,״ ענה, והוליד אותם
איתו לאשקלון בדי לטכס עצה. רק
לאחר שיכנועים, נעתר הרב להכיר ברווקותה
של העולה החדשה.
בסוף, הכיר, והאח האחות מקליפורניה
התחתנו, במכה אחת, בטקס אחד,
על״ידי רב אחד, עם האח והאחות מאשקלון.
ואני
מקווה שבזאת הסתיימה הקולקטיביות
הרעיונית. גם בדברים טובים
לא צרין להגזים, הא ן

במדינה

׳מביזדנז׳

(המשך מעמוד )24
שישבו בקהל, כי סודם ניגלה, לפחות
לחלק מהנוכחים.
כך, מתה באיבה גם בחינת המבחנות.
הטובים לטיס. הצילה קצת את האירוע
המסורתי סטודנטית שנה ג׳ שנכנסה
לכיתת הירוקים, הודיעה בקול דראמטי
כי בין המאושרים שזכו להתקבל השנה
ללימודי הרפואה, ישנם שלושה מיותרים.
אי לכך, בישרה המזכירה המזוייפת, יגשו
סטודנטים אלו ואלו לראיונוית עם ״צוות
בכיר של מורי הפקולטה.״
הצוות הבכיר מנה את הסטודנטים צבי
ורד, מאיר להב, ואבי לודימירסקי, שלב שו
חלוקים לבנים והבעת חשיבות הו למת.
השיחות, שהם יזמו עם ה״מוע־מדים
להעפה״ ,כללו דרכי־ההזדווגות של
האמבות וחיי־האהבה שלהן — האם
העץ צוחק — ומה עדיף, להיות טייס או
רופא י
לקראת הסוף, ניסו המראיינים לשכנע
את המרואיינים הנרגשים, כי בהתאם
לנתונים שלהם, מקצוע הטיס יתאים להם
הרבה יותר.
למזלו של חיל־האוויר, לא קנה אף
אחד מהנמתחים את הרעיון.

שני שותפים זכו
השבוע יחד ב״סוטו

רבע מיליון ל׳

גס אתה ימי
יוזמת ננוס 010

השמע מינימום
נוס ראשון :

רבע מיליון ל

ה ת פו צו ת

מינימום נרו הנוסיס :

מאתה מר כ הן?

חצי מיליון ל״

האם עומד יהודי
בראש התעמולה
הערכית בדגמריו?

עשהלךמנהג 7ן.ב- 1/1
מלא טו טו כלש בו ע!

פקיד הדרכונים בנמל־התעופה של בגדד
הגביה מבטו מעל הדרכון שהושיט לעברו
צעיר גבה קומה, שהגיע במטוס הישר
מקופנהאגן.
״אתה יהודי?״ שאל העיראקי הנדהם
למראה הכתוב בדרכון.
**ייי^יי
״כן, אני יהודי,״ אמר הצעיר, בלי שמץ
של חשש. לא היה לו מה להסתיר. שני
שמות המשפחה שלו העידו על מוצאו:
ראובן ברנשטיין־כהן.
בטרם הספיק הפקיד להזעיק קצין משטרה
שיעצור את היהודי שהציג את רגליו
על אדמה ערבית, שלף ברנשטיין־כהן מיס־מך
רישמי של מישרד־החוץ העיראקי, בו
ניכתב כדלהלן :״למר ברנשטיין־כהן, המשרד
הערבי הצפוני, קופנהאגן ! אנו שמ חים
להזמינך לשורת פגישות עם פקידים
בכירים בממשלה, בעניני הסברה בצפון
אירופה. נישמח לשתף איתך פעולה ב עתיד.״
אורח
חשוב מאוד. לפקיד הדרכונים
לא היה מה לומר. היהודי שעמד לפניו
היה אח״מ בבגדד בחודש שעבר, וזו לו
המדינה הערבית השמינית בה הוא מבקר.
שכן, ברנשטיין־כהן הוא פיגורה ידועה
בנוף ההסברה הערבי באירופה, אף שהוא
נושא שם יהודי טיפוסי.
מאז יוני השנה עומד ראובן ברנשטיין־
כהן בראש סוכנות תעמולה ערבית בבירת
דניה, ממונה. על ההסברה הערבית בכל
צפון אירופה. בבואו לבגדד ניפגש עם
עבד אל באקורי, כתב העתון המצרי אל־גומהוריה.
בכתבתו לא ציין העיתונאי דבר
על עברו של האיש ולא נקב בגילו. לעומת
זאת הירבה בפרטים אודות פעולותיו ב־חו״ל.
ברנשטיין־כהן
סיפר לעתון המצרי כי
תפקיד המשרד שהוא עומד בראשו, הוא
להסביר לאוכלוסיית צפון אירופה את ה־בעיה
הפלסטינית והמאבק הישראלי-ערבי.
כיצד פועל משרד התעמולה הצפוני
של כהן?

קרם הידיים הצרפתי המפורסם בעולם כולו

1 ¥־ 0 0 1־4 8 x 0 ^1 3 1 1 1
(״מיקסזד-קרם ידיים פעיל)

״אנחנו מוציאים לאור ספרים וחוברות,
המסתמכים על עובדות,״ סיפר האיש ל כתב
אל־גומהוריה .״כן נערכו מספר הרצאות׳
שהיו מוצלחות מאוד ביחס לתכנים
התרבותיים הדלים, שיש לתושבי קופנ־האגן.
״לעתים
אנחנו נעזרים במרצים ובפיד־סומים
שאנחנו מקבלים ממשרד הליגה
הערבית בשוויץ.״
המשרד שהוא עומד בראשו מונה, לדב־
(המשך בעמוד )32

העו ל ם הז ה 1839

מדתחה מרנותית
הוענקה השבוע
ל עונ ת המיס -
רקואת נסיעתה
וחרר
מתנות למלש
חיים קוהלי, מבעלי סלון ״טווי
גי״ התל־אביכי, מתאים למלכה
גלימה המבליטה את גיזרתה.

לאט, אבל בטוח, ממשיכות התשו-
רות להציף את מלכת המים ,1972 דו־קי
הוניגמן.
בשבוע הבא, היא קופצת לקפריסין,
עם מיטב דוגמניות ישראל, למסע דיג-

חצאית מקסי מקרפון, עשוייה משולשים משולשים, וחולצה רקומה
מיובאת מלונדון, הינה אחת המערבות אותן קיבלה דוקי הוניגמן
בסלון ״קארין״ .גם שאר הבגדים המוצגים כאן הינם מתנת הבוטיק.
מון קליל. חוזרת לארץ, אוספת את
הפקלאות — ובעיקר את המלתחה —
ויוצאת לצרפת, לתחרות ״מיס טיפ־ניס״
העולמית.
אה, המלתחה. המלתחה היתה אחת
המתנות שלה זכתה המלכה במסגרת
תחרות מלכת״המים. והשבוע, היא הי-
תה עסוקה פוליטיים בבנייתה.
למיבצע נרתם סלון ״קארין״ התל-
אביבי. בניצוחה האישי של בעלת הסלון,
תמי שמעוני, הלכה והוקמה

מלכת המים בחצאית ז׳מם עשוייה חתיכות מצבעים שונים, וחולצת
צמר כחולה־כהה תואמת. דגם בלעדי של סלון ״הארץ״ .ליד המלבה,
עוזרת במדידת הבגדים, בעלת הסלון תמי שמעוני, נשואה פלוס שניים.

ויירר^;
ליפהפייה הבלונדית התמירה, מלתחת-
חלום, שלא תבייש אותה גם בין יפהפיות
אירופה, שתתחרינה בה בצרפת.

דוקי כמעיל מעור־בבש עם פרווה
בשוליים, בצבע פינק. מתחת
למעיל: חליפת מכנסיים לערב
מקטיפה שווייצרית עם וולן. בתמונה
מימין: שימלת מקסי
מודפסת, מיובאת מלונדון, צווארון
גבוה, הנסגר מעל למחשוף.

ויוסף עובדיה, דרשנו לקיים איי הדיון. לא קיבלנו
תשובה.
השבוע פנינו אל יו״ר הכנסת, ודרשנו את קיום הדיון
לאלתר. כתבנו :״נראה לי שהפעולה המחתרתית
של חרב גורן בפרשת הממזרים מגבירה את הצורך
בדיון במליאת הכנסת לבירור המצב שנוצר ברבנות״.
הפעם נקראו בעלי ההצעות המקוריות אל יו״ר
הכנסת, והוא שאל לדעתנו. ורדיגר ואביזוהר נעדרו.
אברמוב אמר ש״יתייעץ עם סיעתו ״.הודעתי שאני עומד
על קיום הדיון לאלתר.
באותו יום הגשנו הצעה דחופה לסדר-היום :״הצורך
הדחוף בגיוס בחורי״ישיבה שנתפסו בביצוע עבירות
אלימות״.
אנחנו דורשים, כמובן, לגייס את כל בחורי-הישי-
בות. לתביעה זו אין סיכוי להתקבל בכנסת זו. אבל
אפילו מצדיקי השיחרור אינם יכולים להצדיק את
שיחרורם של אברכי״משי שנתפסו בביצוע פעולות-מיל-
חמה אלימות, כגון התקפת חרב גורן, שריפת ״ארוס״,
איום ברצח על רופאים, פיצוץ מוסדות דתיים.
אותו קרב נמשך בחזית השאילתות:

אל: שר הדתות ״
מאת: ח״כ אורי אכנרי

22־ 20 בנובמבר 1972
ניצחון בקרב ־
אךדא 3מידחמו־!.
במילחמה נגד המזימות של העלאת אחוז-החסי-
מה נחלנו, השבוע, ניצחון ראשון.
בשעה שביקרתי אצל נשיא המדינה, כחבר במיש-
לחת של כל הסיעות ה״קטנות״ ,כדי להסביר לו את
רקע המזימות השונות נגדנו, התכנסה סיעת גח״ל והחליטה
ברוב קטן להתנגד להעלאת אחוז-החסימה.
בכך נכנסה מזימה זו למקרר — לפי שעה.
כמה דקות אחרי שנפלה הכרעה זו פגשתי את
ח״כ מנחם בגין במיזנון. בגין הוא שהכריע, למעשה,
נגד מזימה זו. בירכתי אותו על עמדתו ועל ־הצלחתו.
״עכשיו, מר אבנרי, נתווכח בבחירות על ארץ־יש-
ראל הוא אמר.
״בהחלט,״ השבתי .״נתווכח על ארץ־ישראל ! ״
זח ניצחון בקרב — אך לא במילחמה.
יוזמי המזימה עלולים לחדש אותה בכל רגע, אם
יהיה נדמה לחם שעירנות הציבור, וכוח״הלחימה שלנו,
נרדמו.
ובעיקר — שאר המזימות לא מתו. הקנוניה לשנות
את שיטת חלוקת עודפי-הקולות בבחירות, בצורה

נמסר בי הייחסים המתוחים ביו שני הרבנים הרא שיים
שיבשו את ההכנות לטכס ההכתרה שלהם.

הנני מבקש לדעת:

האם הידיעה הנ״ל נכונה?
אם הידיעה נכונה — למתי נדחה טכס ההכתרה י
מהו הסכום שהוקצב לסכם ההכתרה?
איפה תתקיים ההכתרה הנ״ל?

אל: שר המשפטים
מאת: ח ״כ אורי אכנרי
נמסר כי יו״ר המועצה הדתית בבני־ברק, שנתבעה

גורן פופר״רב*

(מייק ב״ ידיעות אחרונות״)

לדין בבית־הדין האזורי לעבודה בתל־אביב, עשה נסיון
להשפיע על השופט, מר יעקב ינון.

הנני מבקש לדעת:

( )1האם בעיקבות הפנייה הנ״ל ננקטו הליכים מיש־פטיים
כלשהם נגד יו״ר המועצה הדתית הנ״ל?
( )2אם כן — אילו הליכים?

ה ד מו ק ר טי השד
החי כן־ א ה דון

אכנרי ותמיר

(צילה מנוסי ב״לוח הכפול״)

שתגזול מנדאט מכל סיעה ״קטנה״ ,מתקדמת במלוא
המרץ. הוא הדין לגבי מזימות אחרות בקשר למימון
הבחירות, קיפוח סיעתנו בטלוויזיה, ועוד ועוד.
השבוע הופעתי יחד עם ח״כ שמואל תמיר בפני
הסטודנטים בירושלים, והסברנו את רקע המזימות ה שונות.
תגובת הסטודנטים חיתה אחידה: נגד הקנוניות.
המאבק מוכרח להימשך.

ר בני ם, מ מזרי
ו ב חו רי שיבות
הנושא העיקרי שריתק השבוע את הציבור היה,
כמובן, המיבצע הממזרי של הרב שלטה גורן. אולם
הכנסת לא דנה בו, ואף לא הזכירה אותו כלל.
לחמנו בכל כוחנו, ובכל השיטות האפשריות, כדי
להביא לדיון. היה לנו לכך בסיס פורמלי מוצק.
לפני עשרה חודשים העלינו בכנסת הצעה דחופה
לסדר-היום :״המצב ברבנות הראשית.״ בעיקבותינו
הגישו שלושה ח״כים נוספים הצעה כזאת. היו אלה
אברמוב, אביזוהר וורדיגר. שר-חדתות, זרח ורהפטיג,
נאלץ אז להסכים לדיון במליאה. אולם בינתיים נערכו
הבחירות ברבנות, והדיון לא נתקיים.
כאשר פרצו הסיכסוכים בין הרבנים שלמה גורן

אחרי שהכנסת קיבלה את הצעת סיעתנו לקיים
דיון במליאה על שביתת רופאי קופת״חולים, נערך הוויכוח
בשבוע שעבר.
דברינו הוקדשו להתמודדות עם יצחק בן-אהרון,
שנאם לפנינו — ושלא מצא לנחוץ להקשיב לדברי
המתווכחים האחרים :
אורי אכנרי ז אילו נערך ויכוח זה לפני ארבע
שנים, הייתי ׳מתרשם עמוקות מדבריו של שר־הבריאות
ומדברי המזכיר הכללי של ההסתדרות שדיבר כאן.
זה מצלצל מאד הגיוני: יש מוסד דמוקרטי, המתנהל
על־ידי מוסדות שנבחרו על־ידי חברי המוסד. המוסדות
הנבחרים החליטו החלטה דמוקרטית. והנה קבוצה של
אנשים, רופאים, רוצה לשים לאל את ההחלטות הדמוק רטיות
של המוסדות הדמוקרטיים על־ידי שביתה.
הגיוני מאד. איך אומר חבר־הכנסת בן־אהרון?
״קופודחולים אינה אלא בבואה של מערכת החיים ה דמוקרטיים
שלנו.״ ומוסיף שר־הבריאות, ויקסור שם־
טוב :״לקופת־חולים יש חוקה משלה, והיא מתנהלת
על־יסוד החוקה, אותה חוקה שלפיה כולנו קיימים
ומייוצגים וכו .,יפה.
אלא מה? מזה שלוש שנים איתרע לי מזלי שאני
ראש של סיעה הסתדרותית, ופעם בשבוע אני שומע
מפי ידידי, שהם חברים במוסדות ״הנבחרים,״ ״הדמו קרטיים,״
של ההסתדרות, מה קורה שם.
יש לנו הרבה תלונות, אדוני היו״ר, על דברים ה קורים
בכנסת. יש מקום לשיפור הדמוקרטיה בכנסת.

אכל אגי יכול להרגיע את אדוני היושב
ראש: כהשוואה לוועד הפועל של ההסתר*
שים לב לאות ש /סימן סיעתנו, על חזה הרב.

רות, הפרלמנט של ההסתדרות, הכנסת היא
שיא השיאים של דמוקרטיה אידיאלית.
איזו דמוקרטיה ישנה בוועד הפועל של ההסתדרות,
בהנהגתו של החבר יצחק בן־אהרון? כדאי היה להסריט
פעם בטלוויזיה ישיבה שלמה של הוועד הפועל. היא
מתכנסת אחת לששה שבועות, אחת לחודשיים, אחת
לשלושה חודשים — הכל לסי מצב־הרוח של חבר-
הכנסת בן־אהרון. מתכנסת ישיבה, חבר־הכנסת בן־
אהרון — ,במיקרה זה החבר בן־אהרון — נותן רשות־הדיבור
ומפסיק את רשות־הדיבור. רוצה — נותן! אינו
רוצה, אינו נותן. הוא מפסיק את נאומו של כל נואם
באמצע ועונה לו בו במקום.
ארי אנקוריץ: הייתי רוצה לדעת איך אתה
מנהל ישיבה.
אורי אכנרי: אתה מוזמן לבוא לישיבות
מרכז תנועת העולס הזה — כח חדש, ותראה איך
.מתנהלים הדברים בתנועה דמוקרטית.
נמאס לחבר בך אד,רון, הוא מפסיק את הישיבה
באמצע. אומר: טוב, שמעתי את עיקר הדברים. שאר
הסיעות אינן צריכות לדבר. כך נגזלת לא פעם זכות-
הדיבור של חמש־שש סיעות. בוויכוח האחרון בוועד
הפועל, לפני שהגיע תור דובר תנועת העבודה הליבר לית,
אמר בן־אהרון: מספיק, שמענו די, עכשיו נצביע.

אדוני היושב־ראש, כשהדברים מתנהלים
כד, מה טעם להעמיד פנים באילו במוסד ״ה־הוולונטרי״
הזה של קופת־חולים יש הכרעות
דמוקרטיות, הנבחרים מחליטים, ומישהו
קם נגד החלטות הנכחרים ז

לא דובים ולא יער. שום מוסד לא החליט באופן
דמוקרטי, בצורה תקינה, על מינויו של החבר אשר ידלין.
הדברים התגלגלו בצורה אחרת לגמרי.
...חברי קופת־חולים 80 של כל האוכלוסיה! —
אין להם שום השפעה על הנעשה בהסתדרות ועל הנעשה
בקופת־חולים. ואם מישהו רוצה לשנות במקצת את המצב,
הוא מסתכן בנפשו. יש לי כאן פסוק מעניין מאוד, שאני
רוצה לקרוא אותו לפניכם.
לפי בקשת סיעתנו, הוציא בית־המשפט צו־מניעה נגד
מינוי ידלין. על סמך זה נדחתה בשעתו שביתת הרופאים.
למחרת היום הופיע הפסוק הבא בביטאון מפלגת העבודה
אות :״תכסיסה של העולם הזה — כח חדש בהוצאת צו
מניעה נגד בחירתו של אשר ידלין, יושב־ראש מרכז
קופת־חולים, יזרז את התהליך של הנהגת אחוז־חסימה,
לקראת הבחירות הבאות לוועידת ההסתדרות.״
פשוטו כמשמעו: סיעה נבחרת בהסתדרות פועלת על
פי השקפת בוחריה, היא עושה פעולה לגיטימית, משפטית.
אם כן, צריכים לשנות את תקנון ההסתדרות, לגרש את
הסיעה הזאת, באמצעות תחבולה כמו אחוז־חסימה.
אדוני היושב ראש, שום שביתה אינה דבר טוב!
שביתה בשירות בריאותי ודאי שאינה דבר טוב. השאלה
היא: האם היתה אפשרות אחרת לציבור הרופאים, שכל
כולו אחוז התמרמרות, המאמין שדורסים אותו? כשאין
שום אפשרות לביטוי דמוקרטי, לשינוי דמוקרטי, הוא
אוחז בנשק זה. המסקנה הנובעת מכך היא שהמצב חמור,
ויש לפתור את הבעייה מיסודה, משורשיה.

אדוני היושב ראש, יש רק פתרון אחד:
הלאמת בל קופות החולים, והקמת שירות
בריאות ממלכתי אחד.

הא ת בו ט ל
ח סינו ת דייו*
שאילתה מס׳ 5375
אל: שר החינוך והתרבות
מאת: ח״ב אורי אכנרי
נמסר כי חפצי עתיקות של שר־הביטחון, מר משה
דיין, יוצאו לארצות־הברית, בנראה ללא רשיון.
הפירסום מבוסס על •מיכתב ששלח השופט העליון
מר חיים כהן, שהוא יושב־ראש קרן התרבות אמריקה־ישראל,
ליועץ המישפטי של עיריית תל־אביב.
לפי הידיעה בעיתון נודע ליועץ המישפטי של עיריית
תל־אביב, שהקרן, הנ״ל ייצאה בשנים האחרונות עתי קות
של מר דיין, בניגוד לחוק, האוסר ייצוא עתיקות
ומיסחר בהן.
בעיקבות פנייתו של היועץ המישפטי הנ״ל אל השופט
כהן שיגר מר כהן מיכתב, האומר בין השאר את הדברים
הבאים :״עתיקות שבאו מרשותו של מר משה דיין ונשאו
חתימתו, הגיעו לבית הקרן בניו־יורק במישלוחים
של חברת משכית או דרך המגבית המאוחדת.
״הגברת מאירה גרא הבינה כי בידי משכית היו
רשיונות הייצוא הדרושים. לא יכולתי לקבל במחלקת
העתיקות את המידע שביקשתי בדבר מתן רשיונות ל משכית.
לעת עתה עלי להניח שרשיונות לייצא עתיקות
אלה למעשה לא ניתנו.״
בהמשך הידיעה נמסר, כי השופט כהן הביא את
מימצאי חקירתו למחלקת העתיקות במישרד החינוך.
יועץ שר־החינוך, ד״ר דן רונן, אישר בתשובה לשאלה
כי בידו נמצאים העתקי המיסמכים הקשורים בפרשה זו.

הנני מבקש לדעת:

( )1האם העובדות הנ״ל נבדקו?
( )2אם נבדקו — מה היתה הבדיקה?
( )3האם מר משה דיין, צריך היה לקבל, והאם
קיבל רשיון ייצוא?
( )4אם לא קיבל רשיון ייצוא, והיתד, חובה לקבלו
— האם ננקטו הליכים כלשהם נגד מר דיין? אם כן —
אילו הליכים?

תשובת השר יגאל אדון:

לכל השאלות — ביום 23 באוקטובר 1972 העביר אלי
עוזרי את החומר שנמסר לו על־ידי מרדכי וירשובסקי.

בו ביום העברתי את החומר ליועץ המישפטי לממשלה.

אל: שר המישפטים
מאת: ח״כ אורי אכנרי
בתשובה לשאילתה שלי מס׳ ,5375 מסר שר החינוך
והתרבות ביום 15.11.72 במליאת הכנסת, כי ביום ה־23
באוקטובר 1972 מסר לידי היועץ המישפטי לממשלה את
החומר הנוגע לייצוא עתיקות בחתימת השר משה דיין
לארצות־הברית.

האופנוע — והיית גם אתה מגיע למסקנות שלי.
שאלנו את הטכניון, וכן חמשה מטובי הרופאים
בארץ, ופרט לאחד מהם, שהביע ספקות, כולם היו
בדיעה שמוכרחים לעשות זאת. אלה הן הסיבות.
אורי אבנרי ג אבל אותו הדבר חל על חגורות־בטיחות,
אס לא למעלה מזה.
שימעון פרס: אני אומר שזה מקיף ציבור הרבה
יותר גדול. לגבי קסדות, גם מדינות אחרות הלכו בדרך

במארס השנה העלינו ככנסת רעיון מחפ-
כני: שכל מי שגדל בארץ יקבל, בראשית דרכו
(ברוב המיקרים: עם שיחרורו מצה״ל) את
אותן הזכויות שמקבל עולה חדש.
השבוע הלביש אמנון זיכרוני את הרעיון
הזה בלבוש מישפטי חדש, והנחנו אותו על
שולחן הכנסת בצורת הצעת״חוק חדשה :

חו ק 1כויו ח
סי־־־הארץ 1972 ,

הנני מבקש לדעת:
( )1האם בדק היועץ המישפטי אם הגיעו העתיקות
הנ״ל לידי השר משה דיין בדרך בלתי־חוקיתז
( )2האם בדק היועץ המישסטי אם קיבל השר משה
דיין רשיון כחוק לייצא את העתיקות הנ״לז
( )3האם בדק היועץ המישפטי אם התמורה ששולמה
לשר דיין במטבע חוץ הועברה ארצה, בהתאם לחוק?
( )4האם בדק היועץ המישפטי אם השר משה דיין
דיווח על הכנסותיו אלה לשילטונות מס־ההכנסה?
( )5האם נגבתה מפי השר משה דיין עדות ביחס
לשאלות הנ״ל י
( )6האם סיכם היועץ המישפטי את מימצאיו?
אם כן — האם הגיע לכלל מסקנה שיש ראיות לכאורה
לכך שהשר משה דיין עבר אחת מן העבירות הנ״ל, או
את כולן?
אם כן — האם מתכונן היועץ המישפטי לבקש את
ביטול חסינותו של השר דיין, כדי להעמידו לדין כחוק?

.1הענקות וזכויות לבני הארץ בל־עולים
חדשים.
(א) כל אזרח יישראלי שמלאו לו 20 שנה,
ושטרם הגיע לגיל 26 שנה (להלן — ״בן-
הארץ״) ,יהיה זכאי לכל אותן הלוואות, מענקים,
הנחות והקלות במיסים, להם זכאי, על פי כל
דין או הסדר, עולה חדש.
(ב) בן־הארץ יקבל את ההטבות דלעיל מקופת
המדינה.

צ. הגדרת עולה חדש.

עולה חדש בחוק זה — מי שבידו אשרת־עולה
או תעודת־עולה לפי חוק השבות, תש״י—,1950
או מי שזכאי לאשרה או לתעודה כאמור, ובידו
אשרה או רשיון לישיבת ארעי לפי חוק הכניסה
לישראל, תשי״ב—.1957

.3התאמת חוקים.

(א) כל דין יהיה כפוף ויותאם להוראות חוק

עדראש האופנוען

(ב) כל דין המעניק הנחה והקלה במס לעולה
חדש, יחול גם על בן־האדץ.

פו ערה פו פ ע
מזה שבע שנים אני לוחם בכנסת להנהגת חובת
השימוש בחגורות בטיחות, בדרכים בין־עירוניות.
השבוע העלה את התביעה הזאת ח״כ אגו״י, יהודה
מאיר אברמוביץ. תוך כדי מתן תשובתו של שימעון
פרם, שר״התחבורה, אירעו חילופי״הדברים הבאים :
שימעון פרם 1בענייו חגורות־הבטיחות אנו
מעדיפים לעבור קודם כל את שלב ההסברה והשיכנוע
בדרכי נועם, לפני שאנו ניפנה לדרכי אכיפה של חוק.
הדבר מחייב שיטור בהיקף גדול מאד...
אורי אכנרי 1מדוע אם כן, אדוני השר, אתם
תובעים חבישת קסדות, אשר רבים מתנגדים להן, ודווקא
בעניין בטיחותי כה חיוני כמו חגורות־בטיחות, שאינן
גורמות לשום אי־נוחיות, אינכם מוכנים לכפות?
שימעון פרם: התשובה לכך היא משולשת: עניין
זה (הקסדות) נוגע לציבור יותר קטן של אנשים, בסך־
הכל 40—30 אלף, ולא 600 אלף. שנית, זה נוגע לאנשים
צעירים מאד, שהיינו רוצים כי כבר בראשית דרכם
יחיו במירב הביטחון.
יתר על כן, כמות הפגיעות האכזריות באנשים אלה
היא בל־תשוער. אני מציע לך לבקר בבתי־החולים,
ולראות את מיטב הנוער, כשהם שוכבים עם מפרקות
שבורות, ולצדם הבחורות שאותן הן הסיעו מאחור —
ובדרך־כלל זה קצת מגביר את מהירות הנסיעה של
השבוע הנחנו על שולחן הכנסת הצעת חוק
שהכילה בסך־הכל שבע מילים — אבל שהשפעתה
עשוייה להכניס קרן־אור לחיי רבבות
ישראלים :

חוק טול
מ ס הנסי עו ת1972 ,

חוק מס נסיעות חוץ, תשי״א*1950

ונוי הסבו

איו היום כל הצדקה לגביית מס־נסיעות
מאזרחים ותושבים ישראליים, היוצאים לחו״ל.
למעשה, ישראל היא המדינה היחידה בעולם,
מילבד ברית־המועצות, אשר הטילה מס גבוה על
תושביה ואזרחיה היוצאים לחו״ל.
בשנת 1949 חתמה ישראל על אמנת שיקאגז,
בה הובעה התנגדות להטלת מיסים על נסיעות
לחו״ל. לפי הפרוטוקול לתקנות איקא״ו, אשר
ממשלת ישראל חתמה עליו ב־ ,1966 התחייבו
הממשלות החותמות לבטל ולהפחית כל מס על
טיסות בינלאומיות, ישראל הפרה את התחייבותה
לפי האמנה הנ״ל, וכן את התחייבותה בפרוטוקול
הנ״ל, ואף לא נמנעה בעבר מלהגדיל את מס-
הנסיעות.

חוק מפ-הנסיעות פוגע, למעשה, כתושבי
המדינה חסרי האמצעים, באשר
כעלי האמצעים נוסעים לרוב לא על־חשבונם,
ואם על־חשכונם, הרי שהם
מצליחים כהרבה מקרים להוריד הוצאה
זו ממם־הבנסה.
עובדי־ציבור, ורבים אחרים הנמנים על שיכבת
״המיוחסים״ בחברה הישראלית, אינם חשים למע שה
בשיעור המס הגבוה. הנמנים על שיכבה זו,
שהיא למעשה הצריכה להכריע בביטול המס,
אינם חשים בו כלל, מאחר שאינם נוסעים על-
חשבונם.
מס זח אינו מוסיף כבוד לתדמיתה של המדינה.

.4כללי ביצוע.

(א) תוך שלושה חודשים מיום היכנס חוק
זה לתוקפו, יתקין שר־האוצר תקנות לביצוע
האמור בסעיף 1לעיל, ויקבע בהן את הנוהלים
והמקורות -לקבלת ההלוואות והמענקים.
(ב) יחול שינוי כלשהו בהטבות הניתנות
לעולה, ישונו בהתאם התקנות לגבי זכויות בן־
הארץ.

.5תקנות וביצוע.

סלע המחלוקת

שר־האוצר ממונה על ביצוע חוק זה, והשר
יהיה חייב להתקין. תקנות בכל עניין הנוגע ל ביצועו.

ואילו בעניין החגורות — ההיסוס הוא בינלאומי,
בכל העולם ...פנינו לכל הנהגים, עובדי המדינה, וביקשנו
מהם שיסכימו לחגור חגורות״בטיחות.
אורי אבנרי: אינני חושב שיש מישהו מבין נהגי־השרים
החוגר חגורת־בטיחות ואינני חושב שיש אף שר
אחד החוגר חגורת־בטיחות. יהיה זה לטובת העניין
אם השרים ונהגיהם יתנו דוגמה אישית.
שימעון פרס: השרים גם הם עובדי־מדינה, ואני
מקווה שהם ילמדו מהנהגים שלהם. באותו מועד שהנהגים
יתחילו לחגור את החגורות, גם השרים יעשו
כן. השאלה היא בהחלט במקומה.

דברי הסבר

7נו שי סקט1י
״ 3 X 1 3
כאשר נתמנה ח״כ שלמה רוזן מטפ״ם לסגן שר-
הקליטה, הצטרפה סיעתנו לדרישה לקיים על כך
דיון במליאת הכנסת.
הנאום שלנו עורר חיוכים רבים — אף שגולדה
מאיר ויגאל אלון נשארו רציניים :
אורי אכגרי: בדרך כלל אינני שייך לאגודת-
מחלקי־השבחים־ההדדיים בכנסת. אסטה הפעם ממינהגי.
אילו נערכה בכנסת התחרות על התואר ״חבר־כנסת
הפופולרי ביותר בכנסת עצמה,״ יתכן מאד שחבר־הכנסת
רוזן היה זוכה בה.

הכנסת איננה משופעת בכוחות. הכנסת
אינה מאויישת.

אם כן, מה החכמה שאנחנו מוציאים חברי־כנסת
מרכזיים מעבודת הכנסת, ומטילים עליהם תפקיד של
סגן־שר, שביסודו של דבר הוא תפקיד של פקיד בכיר.
נכנס לכנסת הזאת חבר־הכנסת -גד יעקבי. הבטיחו
לנו הרים וגבעות, שהנה מצטרפת לכנסת אישיות מקורית.
מייד הפך להיות לסגן שר־התחבורה, הוא עושה בתפקידו
דברים חשובים, אבל רישומו בכנסת אינו ניכר עוד.
בן־ציון קשת ז מה קרה לך היום׳ ,שאתה
מחלק שבחים?
אורי אכנרי: מותר פעם.
דב מילמן: קרה משהו. זה לא פשוט.
אורי אכנרי: זהו מזון למחשבה.
ידידנו, חבר־הכנסת עבד־אל־עזיז זועבי, הפך לסגן
שר־הבריאות ונעלם מהכנסת. פשוטו כמשמעו. אינני
רוצה לומר זאת על חבר־הכנסת שייך ג׳בר מועדי, כי
גם לפני מינויו לסגן שר־התקשורת לא ראינו אותו
בכנסת. אבל מאז התמנה סגן שר־התקשורת — ורק
אלוהים, או אללה, יודע מדוע — הוא נעלם מהכנסת
עוד יותר, אם אפשר. אולי הוא עסוק בטלפונים, מנסה
להתקשר עם הכנסת ואינו מוצא את הקשר...
ובכלל, מדוע סגני־שרים צריכים להשתייך לאותן
מפלגות כמו השרים שלהם? מדוע כל המומחים לתיירות
בבית הזה הם, במיקרה ליברלים עצמאיים?

מדוע כל מי שמבין כענייני פנים מוכרח
להבוש ביפה ז מעולם לא הבנתי מה הקשר

אם קיימה כיום הצדקה לשחרר ממיסים
ולתת הלוואות לעולים חדשים, הרי קיים צידוק
לתת את אותן ההטבות לצעירים, שנולדו
או גדלו בארץ.
בני-הארץ זכאים להסתדר כעולים חדשים,
והדבר דרוש כדי למנוע פער חברתי מיותר. עם
מתן ההקלות לעולים חדשים ברכישת אביזרי-
יסוד, מוצע לתת הקלה דומה לצעירים שגדלו
בארץ, שהם בתחילת דרכם, אם בדרך של מתן
הלוואות ואם בדרך של הקלות מס.

כין הכנה בעניינים מוניציפליים, לכיסוי ראש.
שמחה פרידמן ז כל יהודי צריך לחבוש

כיפה.

אורי אכנרי: תאמין לי, ככל שאני מנסה
להתעמק בדת ישראל, איני תופס מדוע זה טוב
בעיני אלוהים שאדם יחבוש כיסוי־ראש. במה
זה משפר את רמתו המוסרית?

הכה נסתכל מה קורה לסיעת מפ״ם.
היא כוללת בסק הכל שבעה חכרי־בנסת,
ויש כה שמונה בעלי-תפקידים.
שני שרים שאינם חברי כנסת( ,שם־טוב ופלד) ,שני
״מנהיגים היסטוריים״ — מין תפקיד בפני עצמו( ,יערי
וחזן) ,שני סגני־שרים (זועבי ורוזן) ,יושבת־ראש ועדה
(גרוסמן) ,אחד סגן יושב־ראש הכנסת (ארזי) .נשאר רק
חבר־כנסת מייותם אחד, דב זכין, שנשאר עד היום
בלא תפקיד. אני חושב שמישהו צריך לקבל על עצמו,
לשבץ גם אותו במקום הראוי לו. הנה אתה, שר החינוך
והתרבות שיכלת שני סגנים בזמן האחרון, נשארת מייותם
ובלתי־מסוגן לגמרי, אתה יכול לפתור את הבעייה *.
איני מבין את השיטה של סיגון מישרדי־הממשלה.
יש מישרדי־ממשלה בלתי־מסוגנים, ויש כאלה שבהם יש
סגן ואפילו שני סגנים. לפי איזה הגיון? האם החשובים
ראויים לסגנים, או דווקא מישרדים הנחשבים פחות־חשובים?
מישרד־החוץ, מישרד נרחב וגדול, אין בו סגן.
מישרד התיירות — יש בו סגן. מישרד הביטחון, החולש
על אימפריה עצומה מבחינה כלכלית, אין בו סגן. שר־הביטחון
אינו אוהב סגנים.
יצחק נולן: יש סגן בשם אחר.
אורי אכנרי ׳ יש לו עוזר, שאינו חבר־כנסת
ואינו סגן, וגס אינו מתלהב להופיע בפני מוסדות
הכנסת, למרות שהוא חולש על הרבה מיליארדים
של לירות* .,
שר־החינוך-והתרבות, יש והוא משופע בסגנים, שניים
לפחות, יש והוא מופיע ללא סגנים. ראש הממשלה,
התפקיד החשוב ביותר בממשלה, אין במישרדה סגן.
• ליגאל אלון היו שני סגניס• :אבנר
אחרי הצבעתו בפרשת ״מיהו יהודי׳,
שהתפטר עס קבלת תפקיד מזכ״ל מיפלגת
״ הכוונה לצבי צור, שסירב תחילה
ועדת־הכספיס בפרשת ורד.

שאקי, שסולק
ואהרון ידלין,
העבודה.
להופיע בפני

האינטליגנציה שלך אי נה
מוטלת בספק. זו
דווקא הסיבה שקשה
להבין מדוע אתה מתקוטט
איתה כל שגי
וחמישי. כדאי לך להקדיש
השבוע זמן רב
למחשבה, תיכנון ה 21ב
מרס ־
עתיד והסקת מסקנות,
20באפ רי ל
מה שיהפוך אותך לאדם
מאוזן יותר. כדאי
שתפסיק לצפות כל ערב בטלוויזיה ותצא
פעם בשבוע לאוויר צח. בת טלה, כל
העתיד לפנייך. אם החץ עדיין חסר, הרי
זה רק משום שאת לא רצינית בחיפושים.

וווג

לא שבוס אידיאלי. סכנה
גדולה אורבת לנוסעים
למרחקים קצרים
או ארוכים. עייפות גדולה
תגרום לך לומר דברים
שלא התכוונת להגיד.
את תתחרטי על
דברים אלה. חיפזון בתחום
העיסקי יגרום לסיבוך
רציני ביותר.
השתדל לתקן את ה־טעות.
מריבה עם בן־זוג תביא לפירוד.

מצאת גבר אבהי שנותן
לך יחס עדין וחם !
הוא עוזר לך לפתור
את בעיותיך ; הינך
מתגדרת בבעיית אחת
ומזניחה דברים ה עשויים
להסב לך או שר
רב. שמחה שמצאת
במקום עבודתך
החדש, תפיג את דה•
אונך כליל. סעי לחופשה
קצרה עם בני ביתך. הקדישי להם
את מלוא תשומת ליבך ותבואי בעתיד על
שכרך. מישהו מבני משפחתך יצטרך
לטיפול רפואי — עזרי לו. שימרי על
יופיך: הוא כרטיס הביקור שלך.

11^111

בימים הקרובים אתה
עלול להיקלע לבעייה
קשה, הקשורה איכשהו
ביס, או במים. מערך
הכוכבים מרמז, באופן
כללי, על קשר ישיר
בין מים רבים וסכנה
הצפוייה לך או למישהו
21 ביוני -
מקרוביך. הבדידות ה20
ביו לי
חברתית שגזרת על עצמך
לא תביא לך שום
תועלת. אינך יכולה לברוח ממנו ולהימנע
מלפגוש בו בכל מחיר. אורי אומץ, ושובי
להיות נערה חברתית ונעימה, כבעבר.

1סוס1

פרשה אינטימית ה מציקה
לך זמן רב
עשוייה להתבהר לפתע,
לגרום להפתעות
שתהיינה להן השלכות
חשובות על חייך ה פרטיים.
גורלו של
בעל-חי קטן אליו הינד
קשור מאוד עלול לגרום
לך דאגה רבה. הימנע
מהימורים השבוע.
אל תיתן לרגשות הקינאה לשלוט בך.

22באוגוסט -
22בספטמבר

אופייך הנוח,

במישור חיי האהבה
שלך, בתולה, לא יחולו
שינויים מרעישים.
אל תידחי בגסות את
מחזרך הנלהב, למרות
שאינך חשה כלפיו כל
משיכה. תני לזמן לעשות
את שלו; או ש־הרגשתך
תשתנה בכל
זאת, או שהוא יתייאש
ממך. בן בתולה, למרות
אתה נוטה להתפרצויות.

נתקפת במחלה ממנה כה חששת. טפל
בה מייד. התערבותו התקיפה
של ידיד בענייניך
המקצועיים מחבלת
בתוכניותיו לטווח קצר.
אל תתרתח. הסבר לו
בעדינות, כי יש לך אישיות
משלו ומשאלות
משלך. בימים אלו יהיו
בחיים הסנטימנטליים
תהפוכות רבות לחיוב
ולשלילה. אל ייאוש.

מאזנייס

מיבצע שאפתני מדי עשוי להכניסך לסבך
מסוכן, ממנו לא תצא בקלות. פקח עי ניים
והישמר. השבוע
צפוייה לך מתנה ואולי
אפילו ירושה. בכל אופן
צפה למאורע שיגדיל
את רכושך בצורה
בלתי צפוייה. אל תערב
אנשים זרים בשי־חותיך
הסנטימנטליות.
חינך יותר מדי גלוי
22ב או ק טו ב ר
במה שקשור לענייניך
22 בנו במבר
הפנימיים. אל תקפוץ
על העיסקה שהציע לך בשבוע שעבר.
י הביקורת שמתחו עליך שונאיך, היתה
למרבה הצער, מוצדקת בחלקה. השבוע
יהיה עליך לתקן את
המעוות. עשה זאת, בקפדנות
וביעילות, ויוק רתו
המיקצועית והאישית
תרקיע שחקים. בחיי
האהבה שלך אין
שינוי — אתה פאסיבי
בזמן האחרון, ואין סיכוי
שתשתנה דווקא ה>
2בנו במבר ־
20בדצמבר
שבוע. הצלחה חלקית
עשוייה ליפול בחלקך
אם היא תיטול את היוזמה
לידיה. דע רק >
להפריע לה.

עקת

חשת

תיתכן תמורה רצינית במצבך, אם תדע
לפעול במהירות. היא תביא לך יתרונות
רבים שיהוו כף מאזניים
לדרכך בעתיד. אל
תזניח את חשבונותיו,
השתדל להמעיט במשחקי
מזל ולהרבות
קצת בחישובים. פגישה
מיקרית שתזדמן
לך בסוף השבוע במקום
ציבורי, תסתיים
21בדצמבר
19 בינו א ר
במקום אינטימי. דע
לנצל אותה עד תום.
אל תחיי קשוחה כל״כך ביחסייך איתו.

מה זה, בן דלי? היום זו, מחר אחרת?
מוטב שתשחק ברידג׳ במקום להתפרפר.
כמו־כן, הגיע הזמן ש תמצא
לך עבודה מכניסה
ותשתחרר מן התלות
בגורמים חיצוניים.
זה יעזור לך ללא
צל של ספק. בת דלי —
את חביבה וסימפטית,
אבל איפה הפילפל 7
פעם היית אחרת; אבל
20 בי נו א ר -
18בפב רו א ר
אל ייאוש — הכוכבים
צופנים עבורך עתיד
לא רע בתחום המיקצועי ובתחום האישי.

לא ! הדרך הנכונה אינה להגיד הכל ישר
בפרצוף בשבוע זה. אף לא למקורבים
אליך. כל הסיכויים שתרצי
לנצל את החופש
המתקרב ובא. אל תעשי
זאת. התאפקי ושבי
בבית. כדאי, לעומת
זאת, לנסות להכיר
אנשים חדשים. זה ישתלם
לכם. עיסקה טובה
מצפה לך בעתיד
* 1בפב רו א ר
20במרס
הקרוב — קחנה בשתי
ידיים, זו הזדמנות !

ז1י

במדינה
(המשך מעמוד )28
ריו 400 ,הברים רשומים וכן תומכים ו אוהדים
רבים. רוב התומכים משתייכים ל־
״חוגים מתקדמים״ וחלקם הגדול ביקר בארצות
ערב. ראובן ברנשטיין־כהן עצמו
ביקר פעמיים במצרים וכן בלוב, תוניס,
אלג׳יר, מארוקו, ירדן, לבנון וסוריה.
כיצד הגיע צעיר יהודי לאהוד את הערבים?
״עמדת הערבים אינה מובנת ב אירופה,״
השיב ,״אני רציתי לדעת היכן
מסתתרת האמת מבין שתי הגירסאות ה־נישמעות
במזרח־התיכון. לאט לאט הבנתי
מהי האמת והתחלתי לתמוך בה.״
האם קיים ראובן ברנשטיין־כהן באמת,
או שמא הוא רק יציר דמיונה של התעמולה
הערבית? את התשובה על כך מחפ שים
עתה מוסדות יהודיים בדנמרק, ה מנסים
לברר את זהותו של ברנשטיין־כהן
המיסתורי.

מ שפט
ה אנ ס שו או ס האם אגס חי מוראה נערה
כניגוד לרצונו ץ
יהודית חג׳בי עמדה בכביש ירושלים,
ליד אזור.
פעם ׳היתד. העמידה הזו המקצוע שלה.
אבל היא פרשה מהענינים האלה. מי שלא
ידע מזה היה חי מוראד, שהיה בטוח ש היא
עומדת על הכביש ומנפנפת בידה ל מכוניות
החולפות, במסגרת תפקידה ו עיסוקה.
כאשר עצר את הטנדר שלו לידה
והעלה את יהודית הסתברה לו טעותו.
על מה שקרה אחר־כך סיפרה יהודית:
״פתאום הרגשתי שמישהו תופס לי ב שערות
מאחורנית, סותם לי את הפה ו אומר
לנהג שיסע ימינה. כשהנהג עצר,
ניסיתי לפתוח את הדלת ולברוח. אבל
ניתפסה לי הנעל וגם מישהו קפץ עלי
והתגלגל יחד איתי על הארץ. התחלתי
לצעוק ואז עף לי אגרוף בפרצוף. האיש
השכיב אותי על העשב והתחיל להוריד לי
את התחתונים והתחיל לאנוס אותי.
״אחרי שגמר,״ המשיכה יהודית בסיפורה
,״רציתי ללכת. אבל האיש אמר שיתן
לי ללכת רק אחרי שאתן גם לחבר שלו.
לא הסכמתי. אז הראשון, שהיה בריון,
איים עלי כי יכה אותי. לא היתד, לי ברי רה.
אחרי שגמרו ברחו מהמקום ואני
נשארתי.״
מי היה השותף? אבל אלה שהתעסקו
עם יהודית חג׳בי לא כל כך בעדינות
לא ידעו עם מי יש להם עסק. כי
יהודית היא ידידתו של מריו, אחד ממלכי
הלילה של חולון.
״באיזה אוטו הם נסעו האדונים האלה?״
שאל אותה מריו, כשהגיעה אליו בוכיה
וסיפרה לו את סיפור האונס.
״אוטו טנדר ויליס עם תמונות של בחורות
בפנים,״ אמרה יהודית.
בין יתר עסקיו של מריו, יש לו גם
מוסך, והוא זכר שטנדר ויליס עם תמונות
של בחורות היה אצלו לא מזמן בתיקון.
תיכף ידע מריו איפה לחפש את בעל ה־ויליט.
הלך
לקפה ארמון בחולון ובמועדון הסנוקר
השכן את מי הוא רואה אם לא את
חי מוראד, שיהודית מצביעה עליו כי הוא
שעשה לה.
מריו לא יודע חוכמות. חי מוראד הלך
למשטרה, הודה שם בביצוע האונס ואף
מסר לשוטרים את שמו של צבי גרונסקי
כמי שהיה שותף עימו בתרגיל האונס .״לי
בכלל לא בא עליה,״ הסביר חי לשוטרים,
״אבל הגרונסקי הזה הכריח גם אותי ל אנוס
אותה.״
כאשר הועמד חי מוראד למשפט, יחד
עם גרונסקי, עלתה כמובן השאלה: מה
דינו של אנס שנאנס?
השבוע פסקו שופטי בית־הדין המחוזי
שדנו במשפטו של מוראד: שנה של מאסר
אם אנס מרצונו החופשי ואם עשה זאת
בעל כורחו.
חי מוראד לא יוכל לבוא בטענות בכלא
לצבי גרונסקי על שהכריח אותו לאנוס את
יהודית. גרונסקי לא יהיה עימו שם. פרק ליטו,
דרור מרקין, חילץ אותו והוציא
אותו נקי מכל אשמה וללא כל עונש.
איך קרה הדבר הזה?
פשוט מאוד. כשבאה יהודית לבית-
המשפט בחנה את גרונסקי מכף רגל ועד
ראש ואמרה :״זה? זה בכלל לא עשה לי
שום דבר. זה שאנס אותי היה בריון הרבה
ידהר --ייל״ __

סיכווו המופלא של
האנויקאית בעולם
* 1פני תשעה חודשים היה נדמה ל /אברהם
ירון שהוא נמצא בשעת השפל
של חייו. צלם העיתונות הישראלי
המצליח נאלץ להיפרד משותפו, לחסל עסק
משגשג. בחייו הפרטיים ספג מהלומה,
כאשר אחרי תקופת נשואים קצרה נאלץ
להתגרש בפעם השנייה בחייו. לירון, ניצול
השואה שעלה ארצה עם ילדי טהרן, נראה
היה כי החיים אינם כה נדיבים כלפיו.
כל זה היה לפני תשעה חודשים. היום
אברהם ירון הוא אנטול ירון, הנביא של
האמנות האפריקאית החדשה. ממשרדו ש בשדרה
החמישית בניו־יורק חוא מנצח על
אירגון תערוכות בבירות הגדולות של העולם.
הוא טס בין יבשות כנציג רשמי של
האקדמיה לאמנויות של דרום־אפריקה.
מבקרי האמנות הנודעים של ניו־יורק
מציינים את שמו בביקורותיהם הנלהבות
על תערוכת הפסלים האפריקאים שהביא
לניו־יורק, וחשבון הבנק שלו מתנסח והולך
נוכח ההצלחה הבלתי צפויה לה זכה
בין לילה.

קו ר ס מזורז
ב א מנו ת
^ חיי כל אדם יש רגעים בודדים של
7י ^ גודל,״ מאמין עתה אברהם־אנטול
ירון .״רגע כזה היה אז כשהחלטתי לברוח
מגיטו פינסק ב־ 1942 יום אחד לפני ש הנאצים
הוציאו את 85 בני משפחתי אל
פתחו של בור וירו בהם אחד אחד. ורגע
כזד, חיה הרגע בו חלפתי במכוניתי באחד
הפרברים העשירים של יוהנסבורג והחלטתי
להיעצר ליד אדם שמכר פסלים.״
ירון, בעצמו אספן ציורים, יצא לדרום-
אפריקה לביקור הראשון בחייו שם, כשעמו
כמה עשרות ציורים של ציירים ישראליים,
לא מן הנודעים ביותר, אותם קיווה
למכור בין יהודי יוהנסבורג. מזלו האיר
לו פנים. אחד מראשי הקהילה היהודית

הסבר לנושי

מסביר הצלם הישראלי אנאטול ירון למבקר
אמנות כושי את מהותם של הפסלים
האפריקאיים החצובים שהביאם לניו־יורק.

שם, נט פק, ערך ערב של מכירה בביתו.
את הציורים הנותרים מכר ירון ברובם ב תערוכה
שערכה אחר־כך גלריה פרטית.
בעוד הוא מתפעל מהצלחתו עצר ירון
באחד הימים ליד משאית שניצבה באחד
מפרברי יוהנסבורג. הוא ראה שם צעיר
אירופאי מוכר פסלים אפריקאיים בגודל
אדם. היו אלה הפסלים האופיינים של האמנות
האפריקאית: רוחות רפאים, חיות,
אלילים. היה רק הבדל אחד בינם לבין
כל מה שראה ירון קודם לכן. הם היו
כולם חצובים באבן.
בו במקום רכש ירון פסל אחד, קבע עם
מוכר הפסלים פגישה למחרת היום בה הת כוון
להציע לו הצעה עיסקית. האיש לא
בא לפגישה. מאוחר יותר הסתבר כי הוא

צרם עתונות ישראלי שהנו ונביא האמנות

וווק, אבו
אהובה

שתיסה בסדע

הפסל האפריקאי הצעיר, גודפרי צ׳טמברה, חוצב
במקבת ובפטיש את דמויות האבן בכפר האנזנים ליד
יוהנסבורג, שס עובדים הוא ועוד 19 פסלים אפריקאיים בסלעים הנחצבים מתוך מיכרה
מיוחד. למטה נראית יצירתו המושלמת של צ׳טמברה, שנקראה בפיו ״אחוות אחים״,
שהוצגה בשדרה החמישית בניו־יורק. פסל זה, נרכש ע״י מוזיאון בטכסס ב־ 25 אלף דולאר.

בין מגדד׳ דושח7ן י

נישאת דמזת אלילה אפריקאית זו בידי
סבלים, כשמשקלה מגיע לכמה טונות.
הפסלים שהובאו לארצות־הברית בידי הישראלי אנאטול ירון עוררו התרגשות בחוגי
האמנות שם. זוהי הפעם הראשונה שיצירות של פסלים אפריקאיים באבן מובאות ליבשת.

נפל בעבר קורבן לכמה סוחרים שהוליכוהו
שולל, חשב את ירון לאחד מהם. אבל ירון
לא ויתר. בחוש מיסתורי הרגיש צלם ה-
עתונות הישראלי כי כאן נקרתה לו ה
מהגיונגל

הזדמנות של חייו. הוא לא היה מוכן ל החמיצה.
במאמצים

מרובים

הצליח

ירון

בפתחו
של המיכרה בקירבת יונהסבורג עוסקת קבוצת
של אמניס אפריקאיים בעיבוד אבני הצור הקשות
לפסלים. כל פסל עובד בשעות הנוחות לו ומפסל ככל העולה על רוחו. הפסלים,
שלוקטו משבטים שונים, נהנים מ־,־ 307 מההכנסות ממכירות יצירותיהם בעולם.

אתר את כתובתו של מוכר הפסלים.
הסתבר כי זהו בן למשפחה בורית, שחכר
מהממשלה מיכרה נטוש. הוא עצמו חוצב
שם גושי אבן ענקיים אותם הוא מוביל ב־משאיתו
לכפר של ביקתות שהקים בצפון
טראנסוואל.
הכפר הוא מעין מהדורה אפריקאית של
כפר האמנים הישראלי עין־הוד.
אחרי משא־ומתן קצר הפכו האפריקאי
וירון לשותפים. הם הקימו חברה שכפר
האמנים האפריקאי נמצא בבעלותה. ירון
בחר כ־ 150 פסלים מיצירות האמנים הכו שיים
שכבר הושלמו, הטעין אותם על שתי
אניות ושלחן לניו־יורק. לפני שיצא בעק יבות
הפסלים לארצוודהברית עבר ירון
קורם אינטנסיבי בתולדות האמנות האפריקאית
.״הלכתי לכל המוזיאונים והספריות

־ לשדדה החמישית

ביוהנסבורג,״ סיפר ,״למדתי כל הקשור
בהיסטוריה של האמנות האפריקאית.
כל כספו של ירון היה מושקע באותן
טונות של אבן חצובה שנישאו באניות
לניו־יורק. הוא לא ידע עדיין מה יעשה
עימן ולמי ימכור אותן. כאשר הגיע לניו־יורק
והחל לטייל בין הגלריות השונות
בנסיון להציג את פסליו האפריקאים נתקל
באכזבה אחרי אכזבה .״צחקו ממני,״ מספר
ירון ,״אף אחד לא התיחס אלי ברצינות.
איש לא היה מעוניין באמנות אפריקאית
חדשה.״
מספר שבועות רעב כמעט ירון ללחם,
כשהוא שומר את שארית כספו כדי להוביל
את הפסלים מהנמל למשרדי חברת ה תעופה
הדרום־אפריקאית, ס.איי.א ,.ש־
(המשך בעמוד )36

מבקרי אמנות נודעים סוקרים את פסלי
האבן של פסלי הג׳ונגל בתערוכה שנערכה
במשרדי חברת התעופה הדרום־אפדיקאית הלאומית בשדרה החמישית בניו־יורק.
פסל הנשר במרכז התמונה נועד כמתנה אישית לנשיא ארצות־הברית ריצ׳ארד ניכסון.

במדינה
מ שפט
טיבול שור ש
הגשים שעברו תחת ידיך
ש 7המטפל היו מדתות —
אבד השופט לא.

מאוזן 1מוכן )5מאכל וינאי
)9מלך ישראל ) 10 קרבן בהמה ) 11 קיים
(לטינית) ) 12 מטה ) 14 אויב ) 15 יצור
מפחיד על טבעי ) 16 מה עצמות )17 נכרי
) 19 חיקוי נלעג, סטיה מינית )23 אלהיט
שלח עשר כאלה למצרים )26 סימן
)27 אנחנו כזה סגולה )28 אשקוקי )30
ירידת טיפות )32 יחידת משקל )34
סחרחרה )35 הר מפורסם בלי ראשו
)36 סוד )38 מיניסטר )39 מין עץ
)40 סנסיטיבי )41 אחר, לא דומה )42
מין פרי צהבהב )44 מונח גיאוגרפי )46
חודש עברי )47 אבר מיוחד לפיל )49
אם השדים )51 קבוץ אנשים, עצרה )53
אחת משכנותנו )55 מין ממתק, אפיפית
)56 מידת יבש )57 צד מערב )59 פצעי
בגרות )60 השפה ההודית הקלאסית
הקדומה )62 מוקש )64 סימן )65 חומר
וולקני )66 משונן )67 רטינה, התלוננות
)69 עיר במרכז הארץ )70 אציל )71
ממרח מתוק )72 עוף מים )73 כתובת

בראשי תיבות המצויה על פי רוב על
מצבות.
מאונו )1 :בושם תנ״כי )2רשע )3
חומר דלק )4קבוצה המורכבת מהטובים
ביותר )5קצוות )6בעל חוב )7מונע
מזון מפיו )8עיר אגדית אליה אין למלאך
המוות כניסה )9מידת אורך )13 ריקוד
איטלקי עממי ) 18 הלך ללא מטרה )20
אופנה בלע״ז )21 אחד החושים )22 צנום
)24 כפר ערבי בגליל העליון המערבי
)25 עוד )28 טבור )29 חית ענק קדומה,
דומה לפיל אך גדולה ממנו )31 תרנגולת
צעירה )33.צליל )34 חגיגה המונית )37
איבר הנשימה של הדג )38 חינם, ריק
)42 מילת סלנג לאדם רשלן שהופעתו אי נה
מסודרת )43 אלה )45 בן צאן )47 גז
)48 הקנה שמודדים בו, פרופורציה )50
כינוי פיוטי לאלהים )51 בחילה )52 מלך
שקספירי )54 נכנס, מגיע )56 הכעסה,
)58 פרי מתוק )60 הופעת יחיד )61
תכשיט )63 מין ארבה )66 ידידות, רגשי
רעות )68 משמש למאור )71 איש דת.

״הוא נעל את דלת החנות והזמין
אותי לשכב. לפני שנישכבתי, ביקש כי
אסיר את נעלי. סירבתי, .מה הקשר בין
רגלים לפנים? /שאלתי אותו, והוא ויתר
על הרעיון.
״הוא בא וישב על גופי, כששתי רגליו
משני צידי הגוף שלי. הוא החל לטפל
ולמרוח את פני. אחר כך אמר שהוא
רוצה לבצע בבטן טיפול, לשם נסיון.
״הרמתי את החולצה. הוא מרח מישחה,
ואמר שארים את החולצה עוד קצת.
כאשר שאלתי למה, השיב כי הוא רוצה
לראות את תגובות הגוף שלי למישחות.
״הורדתי את החולצה ואת החזייה, גי ליתי
את שדי, והוא סרח עליהן מישחות.
בו בזמן, התחיל לשחק בפיטמות.
״לאחר מכן, הוא הזריק לי חמש זריקות
וביקש כי אתפשט לגמרי. הוא עזר לי
להוריד את המכנסיים. את התחתונים הו רדתי
לבד, ואז הוא אמר, :את לא צריכה
להתבייש. זה לא הגוף הראשון של אשד,
שאני רואה וגם לא השני.׳
״ואז הוא התחיל —״
״כאן, בא תיאור אנאטומי אינטימי.
שישה חודשים. תיאור מרתק זה,
שהשמיעה באוזני המשטרה דוזי מועלם,
לא היה סצינה מסרט־מתח, אלא שיטה
חדשה לטיפול קוסמטי, שהפעיל עליה
גיורא גרשוני. אמנם לצעיר 27 שעלה
ארצה מתימן בגיל שנתיים, לא היה רשיון
לעסוק בקוסמטיקה — אך למרות זאת
העדיפו מלבסיות רבות את שיטותיו ה חדשניות.
ככל
חלוץ, בכל תחום פעילות אנושית,
סבל השבוע גם גרשוני מחוסד־ההבנה של
השיגרה חסרת־המעוף ן במקום פרס־עידוד,
על נסיונותיו בתחום מדעי כה
חשוב, חטף שישה חודשי מאסר על־תנאי
ו־ 1,500ל״י קנס.
תמימה פחות. רוזי מועלם, צעירה
חביבה, משותקת ברגלה, לא ראתה כל
פסול בטיפול הקוסמסי — עד שדיווחה
אודותיו, בתום־לב, לגיסתה. הגיסה היתד,
תמימה פחות, שלחה את הלקוחה המרוצה

תוך כדי הטיפול, הוא הביא אותי
סוף טוף לגירוי. אני רק בן־אדם, ולא
מנעתי בעדו. הוא עשה לי עיסוי בחזה,
באבר־המין, בישבן ובגב.
לפני שבועיים הופעתי אצלו בפעם השלישית.
גיורא אמר לי להיכנס למחסן
ולהתפשט. שאלתי אותו אם זד, יהיה
אותו טיפול, והוא השיב כן.
התפשטתי, וגם הוא. הוא נעל את הדלת
והתחיל לעסות את גופי. הוא נישק אותי
ואחר־כך שאל אם אתנגד לקיים עיסו
יחסי־מין. עניתי שלא.
חשבתי כל הזמן שזהו הטיפול. אז מד,
אם היו פה ושם מיזמוזים? הבנתי שזה
נובע מכך שאנו נימצאים יחד, וכי דרי שתו
ליחסי־מין נובעת מתוך יחס של
קירבה אלי.
אני לא רואה במעשיו כל ניצול. הגישה
שלי לחיים היא יותר חופשית בשטח
המין.
עד כאן ספירה. זו גם היתד, דעתו
של גרשוני עצמו, על הטיפול היסודי
שהעניק ללקוחותיו: הסביר הוא בפשטות
את סודות המקצוע :״מה שעשיתי ב נשים,
אלו נסיונות אישיים שלי. ממד,
שעשיתי לדחי, למשל, לא קיבלתי שום
סיפוק מיני. אני לא חולד,־מין. רציתי רק
לבצע נסיונות, כדי להגיע לפתרונות של
מחלות עור הפנים.״

ת ח בו ר ה
ה ת פוזי ם ה מי כ אנ ״ ס
סיירי הבטיחות חרמו
פהקיץ — ותפסו את
האשמים הלא-נכונים.
סיירי־ד,בטיחות אברהם וולפשטט ואפ רים
פריפם בהו באוויר, לפי מיטב המ סורת
של סיירת תפוז, כאשר נשמעה
חריקת הבלמים הצורמנית.
שני כלי־רכב שהגיעו מכיוון דרך חיפה,
ברחוב ביאליק ברמת־גן וביקשו לפנות
שמאלה, לרחוב אבא הילל סילבר — הופ תעו
על-ידי מכונית פרטית שעקפה אותם
במהירות בנתיב הימני, ועצרה לפניהם
בחריקת בלמים. כל זאת, כאשר ברמזור
ניצנץ כבר האור הצהוב.
הנהג העוקף עבר שלוש עבירות: עקף
מצד ימין — הגביר מהירות לפני הצומת
— ועקף לפני הצומת.

חשבץ 9ג8ו
זוהי חידה חשבונית. כל ריבוע מסמל סיפרה. לאותן הספרות יש אותם סימנים. בעזרתן
של פעולות חיבור, חיסור וחילוק, יש למצוא איזו סיפרה מציין כל סמל של ריבוע.

נאשם גרשוני (מימין) ופרקליטו דרור מקרין
מה הקשר בין הרגליים לפנים?
בבהילות להתלונן במשטרה .״היא הס בירה
לי שהוא ניצל את תמימותי,״ הסבירה
השבוע רוזי .״אני חשבתי שכל
השיפשופים שהוא עשה לי היו קשורים
בטיפול. לולא גיסתי, לא הייתי רואה
במעשיו כל מעשה מגונה.״
גישה חופשית. לקוחה אחרת, שלא
ראתה כל מעשה מגונה בקוסמטיקה של
גרשוני, היתד, ספירה פרחי.

סיפרה ספירה )22( ,סגילוי־לם
מרענן, כיצד נערך הטיפול:

ראיתי שגרשוני מוריד את חולצתו ואת
מיכנסיו, ונישאר עירום לגמרי. מה זה?
— שאלתי אותו. הוא ענה שהוא עושה
זאת כדי לא להתלכלך.

תינוק כצומת. כל זה היה עובר
בשלום, אילמלא נאלצו שני הנהגים לעצור
את ריכבם כל עוד נפשם בם, כדי למנוע
תאונה משולשת.
בזעם מובן, יצאו השניים מכלי־ריכבם,
כדי לחנך קצת את הנהג העוקף.
בשלב זה, נזעקו שני הסיירים שישבו
בצומת, התעניינו לפשר הצעקות. מאחר
שלא ראו את מה שהתרחש מתחת לאפם,
נזקקו לגירסאות הנהגים.
בסיכום, החליטו כי מי שבאמת הפריע
לתנועה, היה דווקא פנחס בביאר, הנהג
שיצא לגעור בנהג העוקף. התוצאה :
בביאר נתבקש להילוות לתחנת המישטרה.
(המשך בעמוד )37
ר זוו ר רי ר ד

ו תזרז

10x0

קולנוע שחקנים פולנסח > 1ח״ה
א ח שרון ט א״ ט
רומן פולנסקי הוא אחד מאותם במאים
שמצליחים להישאר בחדשות גם כשאינם
עושים סרטים. אחרי מקבאת הוא עשה
בסך הכול סרט תעודי על נהג המירו־צים
גיקי סטיזארט. לעומת זאת הודיע על
כוונות מכוונות שונות שיש לו בקשר
לסרטו העלילתי הבא.
כוונה אחת המגרה את הדמיון במיוחד
היא האפשרות שיביים סרט המבוסס על
אנעוים בצל הבי ת
הליל ה הניצחי (גת, תל-א-
ביב, אנגליה) — אחת המעלות
העיקריות בספריה הבנויים להפליא
של אגאתה קריסטי, היא העובדה שהקורא זוכה
לאותו המידע שיש גם לחוקר בסיפור. כך, משתתף הקורא
בפועל בכל שלבי החקירה, כשהוא מנסה מדי פעם
להקדים את החוקר בפיענוח התעלומה.
אחת חצרות הגדולות יותר עם ״הלילה הניצחי״ בקולנוע,
היא העובדה שהצמד סדיני גיליאט—פרנק לאו־דנר
דואג להסתיר כמה שאפשר יותר עובדות מעיני הצופה.
כך, לא רק שזה אינו מרגיש עצמו שותף בחקירה
— אלא שבמשך פרק זמן ארוך למדי, אינו חש אפילו
כל יחס אל הסיפור.
אם לא די בכך, הרי גיליאט ולאודנר, צמד הטוחן
סרטים בינוניים מאוד באנגליה מזה שנים רבות, אינו
מנסה אפילו להתעמק בדמויות — דבר שאסור בתכלית
אצל הגברת קריסטי, שמתחשבת במיבנה הנפשי של גיבוריה
אפילו יותר מאשר בעובדות.
כאן, העדיפו יוצרי הסרט להפוך את המתח לאימה.
אלא שהאימה, כפי שהיא מתבטאית בפניה של מכשפה
זקנה, או בעיניו הירוקות של פסל בדמות חתול, אינה
מפחידה די הצורך. רק חווילה, בה מתרחשת מרבית העלילה,
מצליחה להפיח מקירותיה מין אווירה של רוע
וחרדה, אותה יש לזקוף לזכות התפאורן וילפריד (מאקבת)

אקלנד ובנט: מבת־לוויה — ללוויה
שינגלטון — השותף היחידי בעל ההשראה בסרט זח.
אלא שאף סרט לא ניבנה עדיין מתפאורתו בלבד. וסי פור
זח, על נהג שכיר (הייוול בנט) המתחתן עם יורשת
עשירה (חיילי מילס) ,ומוצא את כל בני-משפחתח, כולל
בת-לווייתה הקודמת של חאשה (בריט אקלנד) ,כשהם
מסובבים אותו במבטים בלתי-אוהדיים לגמרי — חופך
בסופו של דבר למעייף.
למות מבכי
יורשת פינדי רום
יחסים מקצועיים
פרשת רצח אשתו שרון טאייט, ובפסטיבל
האחרון בוונציה הוצג סרט תעודי על
כנופיית מאנס׳ון שביצעה את מעשה הטבח
הזוועתי, וישנם האומרים שהדבר נגע
אל ליבו של הבמאי הפולני.
ראשית חוכמה הוא כבר מצא בחורה
בשם סידני רום הדומה להפליא לזוגתו
המנוחה, חוץ מזה הוא גם דאג להודיע
ברבים שהיחסים בינו לבין הצעירה ה אלמונית
הם ״מקצועיים בלבד״ .וכך הרי
יוצרים עניין בסרט עוד לפני שמתחילים
לעשות אותו.
כל מה שנותר עבשיו הוא למצוא מישהו
שישקיע את הכסף בהפקה, בהתחשב בעובדה
שמקבאת עלה למפיקיו ב־ס/ס50
יותר מן המתוכנן והוא רחוק מאוד מל החזיר
את ההשקעה. אפשר להבין את
הזהירות בה נוקטים עתה המשקיעים.
שלא לדבר על כך כי עד אשר יימצא
המשקיע ייתכן מאוד שפולנסקי ישנה את
תוכניותיו.

ת ד רי ך
תל -אביב
התפוז המיפאני (פאר,
אנגליה) — חוויה קולנועית מדהימה, על
עולם הקרוב אלינו מאד, בו משתוללת
האלימות ללא סיבה בחוצות הכרך, ובו
הופך המשטר את האדם לתפוז מיכאני,
כשהוא נוטל ממנו את זכות הבחירה בין
הטוב לרע. מומלץ.

ירו שלים
השוד האלגנטי (אוריון,
ארצות־הברית) — גנב מגנב פטור, בקו־מדיית־פשע
על מומחה לכספות ויצאנית־צמרת,
שמרוקנים את כספותיהם של פוש עים
אשר אינם מעיזים להתלונן בפני
השלטונות. משעשע.

חי פ ה
יום א׳ הארור (אורלי,׳
אנגליה) — משולש־אהבה מוזר, בו מחזי קים
גבר ואשד. בגיל העמידה בצעיר נאה
אחד. מתוך היחסים בין השלושה, מתק בלת
תמונה רגישה על בדידותם של בני
דורנו, ועל הצורך להסתפק במה שיש,
כאשר אי־אפשר להשיג את מה שרצוי.
משחק מעולה של פיטר פינץ׳ וגלנדה

או רו ת ה חג (גורדיו, תל״א־אביב,
צרפת) — על ההולכת לסרט
זה להכין לעצמה סדין לבן
וצחור, לקפל אותו לתוך הארנק, ולהתכונן לבכי טוב מעומק
הנשמה.
אורות החג הוא סיפור עצוב ומרגש כל-כך. שוו בנפ-
שכן אשה מקסימה ומלאת־חיים, כמו אני ג׳ירארדו, אם
לשני ילדים, הנפרדת מבעלה, מנהל החשבונות הבורגני
והמשעמם, משום שהוא אינו רואה בעין יפה את פעילותה
הציבורית. כן, ממש סרט מודרני על שיחדור חאשה.
אבל מה לעשות והאשה אינה יכולה להשתחרר מן
האהבה ז שנים חולפות, הילדים גדולים, הבעל חושב
כבר להינשא שנית, אבל האשה, חולמת עדיין לאחות
את קרעי המישפחה שהתפרקה.
ואז מגיע חג האורות. זה החג הראשון המבשר את
האביב. לפי הנוצרים, הוא חרבה יותר מזה: זהו חגה
של הבתולה הקדושה, שבאה לירושלים להציג את בנה
בבית־חמקדש. בחוץ עדיין קר, אבל לב הגיבורה לוהט.
כובע קש על ראשה, מחשבות משונות בתוך הראש, היא
יוצאת לקראת האביב ולקראת מסע כיבוש לב הבעל.
אבל העולם רע ואכזר. הילדים אינם מבינים לרוחה,
השכנים חושבים שיצאה מדעתה (וזה בעצם לא כל-כך

ג׳ירארדו — בעל במקום תלמיד
רחוק מך האמת) .מוסר-ההשכל: אשה הרוצח להינשא
שוב לבעלה, אינה זוכה ליחס טוב יותר מזו שרוצה להינשא
לתלמידה. מה עוד, שמדובר באותה חאשה עצמה,
הלא היא אני ג׳ירארדו, שלזכותה צריך לומר, שהיא מצליחה
אפילו בדייסה הסמיכה הזאת להכניס קצת פילפל.
האריכו בלע סבון
קו ר אי ם לי הללוי ה (בן-
יהודה, תל״אביב, איטליה) —
שוב מקסיקו, שוב מקסימיליאן,
שוב חוארז, זיכרונות נוגים על ורה קרוז וגרי קופר תוקפים
כבר ברגע ראשון. אחר כך, זה חולף טהר. בארץ
המקרונים היורים ללא־הרף, המערבון הפך לבדיחה זולה
ומפוקפקת שהטעם, המוסר וההגיון פרחו ממנו ללא שוב.
מהתלה נוראית זאת מפגישה באורח לא מובן אקדוחן
אמריקאי, גנרל חואריסטי, כנופיית־שודדים בינלאומית,
סוחר־נשק מנובל, הרפתקן רוסי, מכבסה סינית, ועוד כל
מיני שרצים אחרים.
יש כאן גט נזירה יפהפייה שצצה בבל מקום, ואיש
אינו יודע בעצם איך ולמה: מתוך תקציר הסרט, מסתבר
שהיא בעצם סוכנת השירות־החשאי האמריקאי. מתוך
מודעת-חפירסומת של הסרט, נרמז אפילו שיש לה רגליים
חטובות. אבל בסרט עצמו, שום דבר לא ברור. מתקבל
לעיתים הרושם, שמישהו חתך בסכין קהה את כל הקט עים
היותר נועזים שלה — כמו למשל סצינת היאבקות
חופשית בינה לבין אשתו של הנבל הראשי. מדוע! אולי
כדי שהסרט יתאים לכל הגילים. הילדים המיסכנים, מה
שמרשים להם לראות.
ויש כאן גם הומור. למשל, בעל גוף אחד פותח פיו
לגדף — ודוחפים לו סבון לתוך הפה, ואחר כך מהלומת-
אגרוף בתוך הסבון. האיש משטתח על הארץ, ומוציא מך

ג׳ורג׳ הילטון: דייסה בינלאומית
הפה — כמובן, בועות-סבון.
ולבסוף, גם שליחות פוליטית יש כאן .״אם אנחנו
נתאחד, לא יעמוד איש מולנו,״ אומר האקדוחן האמרי קאי
להרפתקן הרוסי. בדיוק כמו בישיבה של האומות
המאוחדות. בסוף הסרט, מתרחקים השניים עם חופן מלא
יהלומים, כשהם משאירים מאחוריהם הרבה רובים, מכו-
נות־יריה וכדורים, שיהיה לפאיזנוס במה לשחק.
בדיוק כמו באומות״המאוחדות.

>1וקי אבן אהובה!
(המשך מעמוד )33
הסכימה להעמיד את משרדיה בשדרה ה חמישית
לתערוכת הפסלים.
ברגע האחרון היה נדמה כמעט שכל
מאמציו היו לריק, וכל עמלו ירד לטמיון.
הסתבר ששלטונות המכס האמריקאיים לא
היו מוכנים להתיר את הכנסת הפסלים
לארצות־הברית ללא תשלום מכם. לפי ה חוק
האמריקאי, רק חפצי אמנות בני 90
שנה ומעלה או כאלה המובאים לטובת
הציבור. פטורים ממכס. ערך הפסלים ש הביא
ירון היה כשלושת רבעי מיליון דו־לאר.
המכס עליהם היה צריך להסתכם

במאות אלפי ל״י.
כשהוא קרוב אל סף יאוש התקשר ירון
עם שמאי חפצי האמנות במשרד המכס
האמריקאי, סמואל אשר. ירון לא זכר
אותו. אבל אשר, יהודי כמובן, זכר את
ירון כמי שהביא בשנת 1966 לניו־יורק
צייר יהודי בלתי ידוע מישראל, גולדברג,
שתמונותיו מוצגות כיום בגדולים במוזי אוני
ארצות־הברית. אשר הסכים לשחרר
את פסלי האבן ללא מכס, אבל בתנאי
אחד: שהביקורות עליהם אשר יכתבו בידי
מבקרי האמנות יעידו כי זו אמנות ש הציבור
מכיר בה.

הפסלים שחצבו פסלים כושיים בכפר
האמנים האפריקאי הוצגו בפני החברה ה אמריקאית
בתערוכה חגיגית שאנטול ירון
נשא בה את נאום הפתיחה. ההצלחה היתד,
מסחררת.
בין־לילה הפך אנטול ירון לאישיות
בינלאומית. בתמיכת נציגי דרום־אפריקה
הוא עומד לערוך תערוכות דומות בלונדון,
פאריס, ריו דה ז׳נירו וטוקיו. בסוף
חודש זד, הוא עומד להתקבל אצל הנשיא
ניכסון, להגיש לו כשי פסל אבן של נשר,
תרומת אמני כפר האמנים האפריקאי ל נשיא
לרגל בחירתו מחדש. הוא מרואיין

בעתונות ובטלוויזיה וחוות־דעתו על ה אמנות
האפריקאית נשמעת בהערכה.
השבוע, בעת ששהה בביקור קצר ב ישראל
כדי לחסל את רכושו כאן, בדרכו
מיוהנסבורג לניו־יורק, לא יכול היה אברהם
ירון שלא להתרגש מהתפנית הקיצונית
המהירה ששינתה תוך חודשים ספורים את
כל חייו.
״הבן־אדם נתקל במקרה באיזה חור
נידח בחתיכת פסל מאבן וזה משנה לו
בבת אחת את כל החיים. אז פלא שכל
המבקרים טוענים שלפסלים האלה מאבן
יש יותר לב מאשר לבני־אדם.״

לכל הזדמנות״.

הפתעה נעימה
עם אריזת שי
של תמרוקי מוסון
^ ^ ת ^ ר מי ם ^ז בונו ם ^ז ^זו לו ^י או דו רנ טי ^ כו׳ ^י ה שי ^ פ ר פונז ריו ת

במדינה
(המשך מעמוד )34
שם, נירשם לו דו״ח תנועה, והוא הובא
בפני שופט־התעבורה צבי נוסנבלאט.
חשד. השופט לא התרשם ביותר מדו״ח
הסיירים .״מקונן אצלי חשד לא מועט,״
קבע ,״כי על אף שהסיירים הוצבו לפקח
על הצומת, לא מילאו את תפקידם כראוי,
כשהירשו לעצמם לשבת זה ליד זה על
קטנוע אחד ולשוחח. איך, במצב כזה,
אפשר למלא תפקיד כראוי?
״אין כל פלא, אם היו עסוקים בשיחה,
שלא שמעו את חריקת הבלמים — למרות
ששמעו זאת דווקא אנשים שהיו מרוחקים
מרחק רב יותר מהמקום.״
השופט לא הסתפק בכך :״לא היה גם
כל הכרח, במיקרה זה, לבקש מהנאשם
להיתלוות לתחנת המישטרה. לא היה כל
קושי בזיהויו או ברישום הדו״ח, מכיוון
שהציג תעודותיו לפי דרישת הסייר.״
סיכם השופט את דעתו על התנהגותם
האנושית של הסיירים :״נראה לי שהטי פול׳
שטיפלו הסיירים במיקרה זה, היה
בלתי נכון בשני מישורים: לא בצדק
נירשם הדו״ח לנאשם — ולא בצדק הת עלמו
השניים מתלונתו נגד הנהג האחר.
התוצאה היא, שאני מחליט לזכות את
הנאשם מהאשמה המיוחסת לו.״
מיפקדת הסיירים פעלה במהירות^ :ני
הסיירים אולצו לפשוט את מדי־התפוז,
סולקו מתפקידיהם.
תאונות מוות עם קסדה
קסדת המגן לא
הצילה את חייה של מיסד
״הבת שלי מתה. לקחו את הבת שלי.״
צעקותיה הפתאומיות של מזל סעדי
הזעיקו מיד את השכנים, שניסו לנחמה
כמיטב יכולתם. כולם ידעו במה המדובר:
חמישה ימים שכבה הבת, מיכל, מחוסרת־הכרה
באיכילוב, לאחר תאונת־דרכים.
כל חייה היתד. מיכל ילדה טובה. גם
ביום החמישי שעבר אחר־הצהריים, כאשר
רכבה על קטנועה בכיכר מלכי ישראל ב־תל־אביב,
כשהיא חבושה בצייתנות ב־קסדת־מגן.
אלא שהקסדה לא הועילה. ה תאונה
התרחשה במהירות. מכונית פר טית
התנגשה בקטנוע. מיכל נזרקה
לכביש, נחבטה בראשה. למרות קסדת-
המגן ההדוקה לראשה, ספגה שברים ב גולגולת.
היא איבדה את הכרתה מיד, לא
חשה כל כאבים.
מאז, שכבה במחלקת ההתאוששות ב־בית־החולים,
כשהיא מונשמת ללא הרף
על־ידי מכשירים, ניזונה מאינפוזיה שזר מה
לוורידיה 24 שעות ביממה.
היא לא התאוששה. לחץ דמה ירד מ שעה
לשעה. ביום שני, פסקו פעימות
ליבה לחלוטין. הרופאים היו חסרי־אונים.
נד!גת מיקצועית. מספר חודשים לפני
התאונה הקטלנית, סיימה מיכל את שירו תה
הצבאי כנהגת. הצעירה ( )20 מלאת ה מרץ
היתה מאוהבת בנהיגה, לא פחדה
לנהוג לבדה בדרכים בלתי מיושבות.
רשיון לקטנוע קיבלה עוד לפני שירותה
הצבאי. אחרי שיחרורה, התקבלה לעבודה
כשליחה במשרד פירסום. היא אהבה את
עבודתה, שהיתה כרוכה בנסיעות רבות.
עד הנסיעה האחרונה.

הג ר לו ת
.,אץ פר. שוס דמא 1תיי
בהגדלת מגן־דויד
הוצגו מסוגיות —
שסלל לא עמדו להגרלה
״גם אתה יכול לזכות במכונית זו,״ הכ ריזו
כרזות־הפירסומת של הגרלת מגן־דויד
אדום השנתית, שהיו צמודות למכונית
ר נו 6חדישה ונוצצת.
היתר. זו הכרזה קצת מופרזת, שכן אף
משתתף לא יכול היה לזכות במכונית זו.
המכוניות שעמדו להגרלה, היו אמנם רנו,
אבל ממודל שונה, קטן יותר — רנו .4
הסביר אלי רוני, מנהל מחלקת ההגרלות
של מגן־דויד :״בסוכנות רנו לא היו
רנו ,4אז קיבלנו מהם לתצוגה רנו .6
לא היתה פה שום רמאות. מלבד זה, אנח נו
מעדיפים לא להציג ברחוב את המ כוניות
העומדות ממש להגרלה, כדי שלא
תקבלנה שריטות.
״ובכלל, מה זה חשוב?״
העולם הזה 1839

היקרה עץ
עיין השלישית מיצמצה שוב.
1 1הפעם בחסותה המכובדת של אגודת
הציירים והפסלים בישראל.
לאחר שהציגו את תומרקין ליד צינצי
נות לבנייה בסופרמרקט תל־אביבי( ,״הלם
ויזואלי,״ קרא לזה ז׳אק מורי קטמור,
במאי הקולנוע ומפוקחי העיין) ,הופשטו
עתה שלוש נאוות ומקודזלות בביתו־האמנים
שברחוב אלחריזי בתל־אביב .״זה
נקרא הלם סקסואלי,״ פירש קטמור.
קטמור הוא בעל עבר מיקרי מפואר.
הוא שביים את הסרט מיקרה אשה, והוא
אחד מאבות המיקרה הנוכחי.

מה לשלוש זוגות שדיים, בתוספת אבר־מין
על טהרת הפלסטיק, ולקודש ה קדשים
של ציירי ישראל? ״פשוט מאד,״
משיב הצייר מישל אופטובסקי ,״אגודת
הציירים והפסלים פתחה תערוכה של
עירום, וביקשה מאיתנו לערוך במקום
הפנינג, אז בשביל להראות כמה העירום
הממוסגר והממוסד הוא יבש וסטרילי,
סידרנו שם הפנינג על טהרת האירוניה.״
״בפשטות, הבענו בכך את מחאתנו נגד
אותו עירום שהמימסד נטל תחת חסותו,
תוך פסילת שאר תחומי העירום והחווייה
המינית,״ הסביר. בפשטות כמו שאמר

אחד המארגנים :״זו צורה מתאימה לבצע
מרד נגד עירום לא מתאים — על-ידי
עירום כן מתאים. לא?״
אולי לא, ואולי כן. בין קהל הצופים,
מכל מקום — בייחוד בין הוותיקים —
נשמעו כמה השגות על צורות המרד
המודרניות :״זה חילול קודש,״ רטן חובב
אמנות קשיש .״כזאת הופעה — בהיכל
האמנים הנכבד?״
המרד לא הפריע למישל להציג ב אותה
תערוכה מיובשת שתי יצירות
משלו: אשה מפלסטיק ותריס. מי שמ רים
את התריס הקונבנציונאלי, ומציץ

המסמרות

אן קטמור( ,מימין) דוגמנית לשעבר וציירה בהווה, דולי
סיסו, דוגמנית בת ( ,22 מרכזית) ושלומית וירושבסקי, הציירת,
היו מסמר האירוע. ערומות, כשרק משולש־עור מסתיר בלי הצלחה את שארית
צניעותן, הדגימו השלוש ערום ללא מיסגרות, בתשובה לעירום הממוסגר שעל הקירות.

פסל ח׳

הציירת שלומית וירושבסקי הופכת לפסל, שבא לשיס ללעג ולקלס
את העירום הממוסד והממוסגר. בתהליך היצירה עטפו מתנדביס
מבין הקהל את הנערה המעורטלת בגלילים של נייר תועלת, עד שהפכה למומייה.
שלומית, שהתאמצה להחזיק כל הזמן את ידיה מונפות, השתמשה בנייר הסופג לניגוב
פניה המיוזעות. בתמונה שבעמוד הקודם, מתנופפת הציירת (משמאל) לצידה של קטמור.
(המשך מעמוד )37
מבעד לחרכיו, הופך בלי שום הכשרה נו ספת,
לגניקולוג מושלם.

אכסט אז ה
של שיעמום
ך* התרחשות החדה בסרט קצר של
ן \ קטמור בו שולבו פניהם, אופן אכי לתם,
ותחביביהם של ז׳אק ומישל מיודעי נו
מלעייל, צחי שני, עורך־דין בדימוס
ומחזאי לעת־מצוא, עדית גודיק, בתו של
מי שהיה פעם אמרגן וכיום הוא איננו,
ואן קטמור לשעבר טוכמאייר, חלוצת דוג מנות
העירום בישראל, ואשתו של דאק.
תיזמורת של שלושה אנשים ומיליון
וולט הוכיחה כי יש לה משהו אישי מאד
נגד עור־התוף האנושי, וההפנינג החל
במלוא סערתו. ארבעה אינדיאנים לא
גזעיים התפתלו על האריחים, בעוד כשני
מאות צופים עומדים מעליהם ובוהים
באקסטאזה של שיעמום .״מוישה, אולי
נצטרף לריקוד, הרי זה הפניג .״ לחשה
בלונדינית מסוערת לאלופה המעונב. אבל
האלוף היה ביישן.
עוד האינדיאנים בשלבי אפילפסייה, ואן
קטמור עלתה על שולחן והחלה עושה
מעשה גבר בדולי סיסו, דוגמנית יפת־דד

בת .22 לצורך המעשה צויידה אן באבר
מן הפלסטיק, בו עשתה להפתעת הקהל
שימוש של בקי ומבין.
אך מה שבאמת עשה את האקט היה
הרקע המוזיקאלי, מתוך מערכת סטריאו־אדירה
נשפכו אנקות התייחמות של ה זמרת
אימה פאפאם ביצירה: אין־סוף.
ביחס לתאוותה של אימה היתר, ההזדוו גות
הפלסטית של אן ודולי, מעשה נערות.
שיא־שיאי ההתרחשות היה הסיבצע דד
אמנותי המשולב, בו נעטפה שלומית
וירושבסקי, ציירת מופשטת מכל וכל,
בנייר תועלת רך למגע ועדין בשימוש.
בפיסול זה, שותפו כמה נועזים מבין קהל
הצופים. הללו טרחו וטפסו אל מרומי
התיקרה, כדי לעזור בהפיכת הציירת ה מיוזעת
למומייה של נייר־טואלט.
בו־זמנית עסק מקרין צעיר וממושקף
בהשחתת סרטים פורנוגרפיים משובחים,
אותם הקרין על קירות שונים באולם ה מכובד.
על רגעי־השיא של הסרט — היד•
הממושקף, שינאת הקהל, מכסה בשיקו־פיות
צבעוניות פסיכדליות עד דכא, ש הרסו
כל פעילות טובה בסרט.
סיכם קטמור את ההתרחשות :״אז מה
עם הקהל לא השתתף! ידענו מראש שזה
יקרה. אבל אני בטוח שכשיחזרו הביתה,
זה יסתובב אצלם בראש הרבה זמן. הם
קיבלו שוק — וזוהי כל מטרתנו!״

ך 1ך ן 1ן מבין הקהל הרב שמילא את ביתן האמניס, העזו ונכנסו במלוא
1 1 .1ן התנופה להתרחשות. האורות הפסיכדלייס, הסרטים הפורנוגרפיים,
האקט המיני והמוזיקה מהממת־החושיס, הותירו את רוב הקהל אדיש ומסוגר כשהוא
בוהה במעטים שנכנסו להפנינג .״אין דבר בפעם הבאה ישתתפו יותר,״ התנחמו היוזמים.

בהיכר האמנות שר צ״ד׳ שואל, מתבצעים מישגרים סוערים
על רקע סירט ׳ פורנו -ר עי ני מאות אנשיםאדישים

? זמזז 1ז ״ צ1

1:1111
*311

׳^ -דגז־ז; 9י::ל 1ן

1811־ *

מ ץ;י ״

1רז^ז*ז!ו

׳*-ז 1ד 1::מזממדג

חזרה לתחילת העמוד