גליון 2687

לפעמים אתה נמדד לני טעמך כשוקולד

בזיבחבים
גם בלי הרחו־ד

ציון צפריר, העול ם חזח

על השכלתם של חברי״הכנסת (״ה־ח״כמים״
,העולם הזה .)15.2.89
מבין 120 חברי־הכנסת מצאתם לנכון לרדת,
די במרוכז, על השר ח״כ רפי אדרי, על זה שהוא
לא גמר איזו אוניברסיטה
מי יודע מה.
נכון שהשר אדרי לא
גמר את בית־הספר ל־מינהל־עסקים
של הר־וורד,
אבל החברה ההסתדרותית
שבראשה עמד
במשר השנים האחרונות,
שיסן עובדים, היא אחת
החברות המעטות מבין
החברות של חברוז־וז־שברים
ומבין החברות
הישראליות הגדולות באדר
כלל,
שהורות לניהולו החכם, הנבת והמפוכח של
רפי אדרי פורחת, מרוויחה, איננה במצוקה ואיננה
רפי שמי, ינ 1ר
זקוקה לטובות מאף אחד.

סג ר ת בצלאל
עוד על ה שכלתם של חברי־הכנסת
(״הח״כמים״ ,העולם הז ה .)15.2.89
הכתבה הזאת העלתה לי את הסעיף. מזל
שציטטתם את אמנון רובינשטיין (.זה שאני
פרופסור לא מעלה ולא מוריד דבר. זה לא מדד
של חוכמה. יש הרבה אנשים חכמים שאין להם
השכלה גבוהה!׳).
זה כמו הבחורה משכונת״התיקווה העובדת
אצלנו במיפעל (לאביזרי־אופנה יוקרתיים) .כאשר
היא יושבת ליד השולחן ומשרטטת את עי־צוביה,
כולנו מצטופפים סביבה ומתפוצצים מהתפעלות.
יום
אחד לא התאפקתי ושאלתי אותה: הגידי,
את בטח בוגרת בצלאל.
כן, היא ענתה לי, בוגרת שוק־בצלאל.
תמר צימבלר, תל־אביב

כ תב ת השער הקדמי:

בשר ודם אף־או1ן־גרון
העיתונאים הישראליים שנכוזו ב מסיבת־העיתונאים
עם יאסר ערפאת בקאהיר נדר שו
לדלג על עשרות שנים של איבה ואיו-
ספור דיברי בלע ושיטנה. אייבי נתן, מי ש־אירגן
א ת מסיבת־העיתונאים, מספר אין
קרם הרעיון עור וגידים, אין
נשבר הקרח, איד הגיבו העי־
.ת תאים ומהן תוכניותיו.

מדור חדש: טריפ

קניברים ומזוזות

אחהוה שקל

״ על ערים וראשי״העיריות שלהן
(״אנשים׳ /העולם הזה .)15.2.89
יכול מאוד להיות, שאכן, כדברי אחת האורחות
בפתיחת חנות בגדי־ה־תינוקות
החדשה באשקלון,
עשו שם הרצים
לראשות״העירייה במקום
הכל חוץ מללדת,
אבל, לעומת זאת, הער
לם הזה הוליד אותם
מחדש.
אם אכן אריה אזולאי
הופיע במקום, הרי הוא
איננו, כמרווח שם, ראש
עיריית אשקלון. אזולאי
הוא ראש עיריית אש דוד.
ראש עיריית אשקלון הוא ח״כ אלי דיין ועד
כמה שאני מעריכה, הוא גם יהיה ראש עיריית
אשקלון אחרי ה־ 1במארס.
לאה טביב, אשקלון

שורהקנפה
על אישור הכנס ת לתקציב נוסף ל מימון
המיפלגות.
(המשך בעמזד )4
העולם הזה 2687

ילדים מקיר לקיו

איציק אבנרי (בתמונה מימין) ,רווק עליז
ומצליח, איבד את דווקותו אחרי שאחז בה
בציפורניו. כיצד קרה הדבר! הכל התחיל
מחפצו של איציק ביורש ואולי גם במישפחה
מקיר לקיר, רצון שהוליד אותו אל בינות
סדיניה של רעיה לוין (בתמונה משמאל),
שם נגמל לחלוטין מבע תת-
1הנישואין. כיום איציק הוא
כבר נשוי עליז ומצליח.

נ עו התיווך

דן־י ח דגגו
בזול אותו
!מוכרים
שיוה עכשיו
,עיריית תל־אביב הגישה כתב־אישום נגד
| חברת״הבנייה ברנוביץ • הסכ ם בין חברת
הפניקס והנושים • בוטלה הערבות ההד דית
במושבים • שיפוץ בניין ישן על־ידי
ציפורי־אפלמן נושא רווחים
• הסוכנות היהודית מוכרת
שיטחי־בנייה יקרים בזול.

רחל המר חל ת מדווחת:

סדר של צימוקים

נאחר עירונית

כ תב ת השער האחורי:

יוני נמרי, שנעלם מן האופק, חזר לישראל
ובאמתחתו שקט מעולם אחר • נניח
שאמנון דנקנר כותב מחזה על נניח מנחם
בגין, האם נניח שהצנזורה היתה מאשרת
את הצגתו! • דודו ת פולניות אוהבות א ת
ה״גרפסים״ של חנוד לוין • הקל טת של צ׳יץ׳
מעפילה לפיסגת מיצעד־
• הפיזמונים • שגרירו של רי־

בונו מכלכל צעדיו במזוזה.

על מינהגי־הקריאה של קורא (״אי־גרת־העורך״
,העולם הז ה 25.1.89והלאה).
עכשיו,
כשהעורר מבשר לנו על המהפכה הצפויה
בהשלם הזה לקראת שנות ה־ ,90 והוא גם
מבקש לדעת את העדפות הקורא המצוי, אני
מבקש שתרשמו לפניכם כיצד אני קורא את
השלם הזה מדי שבוע, זה חמש־שש שנים.
דבר ראשון אני קורא את הנדון של אורי
אבנרי. דבר שני — את היומן האישי שלו. אחר־כר
מדור אנשים ואחר־כן־ את דניאלה שמי ואחר־כך
איך שבא לי.
ולבסוף אני תמיד משאיר לי את הצימוק —
רחל המרחלת.
וכד אני מסודר כל שבוע. מן הנדזן אני למד מה
יקרה בעולם שלנו: מאנשים אני למד מה קרה
בעולם שלנו ומרחל אני למד מה קורה בעולם
עמי כ ץ, פוזח־וויקווה
שלנו•

מיצבור התחלואים והמדאובים שאותו נושאים מנהיגים עד גופם
היה יכול לפרנט בית־חולים בכבוד. האם מוטלת על הפוליטיקאים
החובה לחשוף את בעיותיהם הרפואיות קבל עם ועדה בתוקף
היותם אנשי־ציבור, כנהוג בארצות־הבריתז האם על שולה
לחשוף את הצלקת שעל בישנה כלינדון ג׳ונסון, או
שמא זכותה לשמור את בעיותיה בצינעהו ״זכות
הציבור לדעת״ עומדת, במיקרה זה, על חבל דק מאוד.

האם צייד להוציא א ת השירה לרחוב -או
לדקלם אותה באולמות! כי־צד
לקרוא שיר! שרה כץ מד־ווחת
על ערב קריאה עכשיו.

וצח

שלושת המוסקטרים
צפוי מואש

רצח דליה אובשני
היה צפוי מראש. צו
בית״המישפט המחוזי
בחיפה הוא שיצר א ת
התנאים לכך. כל המעורבים בסיכסוך
הוזהרו מראש. הכל, בלי יוצא
מן הכלל, התייחסו לאזהרות
אלה בשאננות ובקלות״ראש.

מענוות לחוות

איד וכיצד הפכה כתבת העולם הזה מחייל
מבוהל, חרד־פיפסי־בנו, לאשת״קאריירה
עצמאית השולטת בגאון בטלפון ובעיתון!
איד וכיצד ינהגו בוגרי בית״ספר״להורים של
מכון אדל ר בשלל העקרונות שבהם הצטיי־דו
במהלד הקורס התאורטי!

מלכה רוזנשטיין מפסלת, נוסף על פס §
£ 0הערכות של תרומת הקורס,
לים, גם א ת פניה שלה, בשיטת הקילוף •
ומסקנות לגבי ההמשך.
היה או לא היה רומאן ביו מיכל בקר
ואודי בר־נס! • עדנה הירשמו, האשה
הלא־חסוייה של ראש השב׳׳כ • שיר-אהבה
קיבוצי של יאיר רוזנבלום ומיכל, שני הם;
אגב, נשואים • גיא ברק בועט בכדור
למי שרוצה לחדש א ת מל ת ח תה מבלי
ופוגע בליבה של מרין •
להתאמץ, למי שאינה מעוניינת להוציא
אלטע זאכן בשינוי אדרת מו-

סכומי־עתק על חידושים עו כרת
מקררים לגברים בלבד.
נתיים מתחלפים -הפית־רון
הנבון נמצא במיטפחת.

הניתהן במיטפחת

הנד נשאו במישפחה

״אין לי כעס,״ אומר באסם עבד־אל״חי,
שבילה תשע שנים מחייו בין כותלי הכלא.
ב־ , 1971 בהיותו נער בן ,18 הגניב אק ד ח
לאולם בית־המישפט המחוזי בתל־אביב
ושלח צרור-יריות לעבר דודו ובן־דודו,
שנשפטו על רצח אחיו. עדנה ארבל, אז עוד
עורכת־דין, נפצעה ברגלה. היתה זו ניקמת-
דם שב אסם נשלח לבצע בהוראת מיש-
פח תו. מא ז שיקם א ת חייו, התחתן והוליד
שלושה ילדים. כיום הוא נא־שם
שוב בפציעת בן־מיש־פחה
.״זה גודל,״ הוא אומר.

מה הקשר בין מתווד־דירות, שדכנית
והמעצמות הגדולות! -הרווח שבו הם
זוכים עם ביצוע העיסקה. ממשלת ברית־המועצות
קפצה לתפקיד המתווכת בין ישר אל
ואש״ף כדאוס־אכס־ מכינה, בה בשעה
שארצות־הברית איבדה א ת רוב מניותיה
כ שדכנית הסיכסוד. על הסי־בות
לכד, ועל אופן פעו־לת
ם של מתווכים למיניהם.

המדורים הקבועים:
מיבתבים — נאווה שרונית
איגרת העורך — שואה וצביעות
הנדון — שם המישחק
כמדינה — שני סוסים
תשקיף — נרקומנים בחבל קטיף
יומן אישי — שדות אדומים
אנשים — מאחורי הקלעים
מה הם אומרים — חנן נטר.
דדו־ חדי, צבי א״ל
הנס קדייטלר. יוסי הקש. אלון נתן
אהה והשקל -מוכרים בזול

יוחנן אקרמן, רואה־חשבון מהרצליה־פיתוח,
מנהל מ אב ק מישפטי נגד שלום
פנסטר, בני וינצלברג ועמוס ברזילי. אקרמן
1שהיה שותף בניהול הסינרמה, מכר א ת חל קי
לשלושה, שאליהם התווספו בינתיים עוד
שני שותפים. כיום הוא
טוען כי לא קיבל את מלוא
הסכימו. שעליו הסכום

עובי,
יהוו והוד

ס מן מ1

אם אמך יכול לסמיד על ידידיך -אל
תס מוך גם על שכניך • על אלג׳יריה,
אלגברה וטרינספור • כהנא״ערפאת -מצא
את ההבדלי ם • דין סגדוויץ׳ כדין תרבות •
הטרנזיטים נוסעים בכיוון
הלא־נכון • טדי איש־סי
מ טות • מה בין דן לגן.
0 עורם הולך ונעלם

איתן ואסף, אשר החובש והיינץ כבר לא
ימצאו א ת מקו מ ם בנואיבה שהוחזרה למצ רים.
נביעות, כפר-נופש ק סו ם, תו ס ס ומלא־חיים,
שסיפק שיכחה אינסופית לצעירים
מרחבי עולם, הפך לנואיבה רישמית ושו־ממת,
שמיסגד ניצב בפא־
תיה. כתבת העולם הזה מת-
ארת קשיי פגישה מחוד שת.
21 מרים — להרביץ תשובה 22 לילות ישראל -עליזים יותר 24 תמרורים — גבינות ופצצות
איד להיות הודה — לא להיות עבד 24

דף חדש — קריאה עכשיו 30 הורוסקום — מ׳ מתאים לדנים? 31 קולנוע — וביא החורבן
מיבתבים לרותי — סדיני התשוקה 32 32 תשבצופן

זה וגם זה — הסינים באים 34 רחל מרדזלת — על כל העולם 42 סמן ימני — דרך המלך טדי

נזי ב ח בי ם
(המשך מעמוד )3
...כשלעם את קוראת להדק חגורה /כשלצור־י
כי הבריאות לא נותרה אגורה /כשהנוער יגדל,
בלי תקציב, חצי בור — /נבחרייר שודדים את
קופת הציבור ...תיאודור אוריין, ירושלים

שני הנרי מזרגנטאו

למרות שהשחורים מהווים, כידוע, רק 1296 מכלל
אוכלוסיית ארצות־הברית.
לעומת זאת, מה שמעניין לא פחות ובהחלט
נותן חומר למחשבה: חלקם של השחורים בסגל־הקצונה
של ארצות־הברית הוא קטן, כמעט ב־
) ,509 מחלקם בכלל האוכלוסיה. רק ) 6.69 מכלל
הקצינים האמריקאים הם שחורים.
צבי תבין, תדאביב

על קשר מי שפח תי (״החכמה בנ שים״
,״יומן אישי״ ,העולם הזה איזו טאון שר גזרג?
. ) 15.2.89
על מ קו ם הו לדתה של שירלי מקליין
גם אורי אבנרי נפל קורבן לדיעה המקובלת,
(״לילות ישראל״ ,העולם הזה
כי ברברה טוכמן, ההיסטוריונית האמריקאית
.)15.2.89
המנוחה, היתה נכדתו של הנרי מורגנטאו, שר־מעניין
מאוד שבעלה של הפסלת אילנה גור
האוצר האמריקאי בימי מילחמת־העולם השנייה.
ושירלי מקליין היו חברים בנעוריהם ומעניין עוד
לוא זה היה נכון היה סבא מורגנטאו נרשם
יותר ששניהם נולדו, או גדלו, בעיר ג׳ורג׳טאון.
בספר־השיאים של גינס. כי כאשר ברברה טוכמן
אבל באיזו ג׳ורג׳טאון?
נולדה, הוא היה רק בן .20
לפי האטלס האמריקאי שתחת ידיי יש באר־טוכמן
לא היתה נכדתו של שר־האוצר הנרי
חלק מן המכונה הגדולה של האס־אס, מבחינה
צות־הברית בדיוק 21 ערים ועיירות הנושאות את
מורגנטאו. היא היתה נכדתו של הנרי מורגנטאו
פיקודית ומינהלית כאחד. מפקדו הראשי לא היה
השם הזה (מה שלא מפליא כל כך בהתחשב
אחר, שהיה בן 55 כאשר נולדה נכדתו ברברה, גיל
רמסכ׳ל הצבא, אלא איש־הדמים, היינריך הימי
בעובדה שג׳ורג׳טאון זה משהו כמו קריית־ג׳ורג׳,
מתאים לסבא, והוא היה יהודי יליד גרמניה (שלר,
גדול הפושעים הנאציים מלבד ארולף היטלר
היגר עם הוריו לארצות־הברית בגיל תשע) ,מיש־בשבוע
האדזרון היה העולם הזה פופולרי
עצמו.
פטן וסוחר בנכסי דלא־ניידי מצליח שהיה שגריר
מאוד בגרמניה. הגליון הופיע על מירקעי הטלמה
לא נכתב אז בישראל על ביקורו של רגן
ארצו בתורכיה של מילחמת״העולם הראשונה,
וויזיה, דבריו צוטטו בהרחבה.
בבית־הקברות? מה לא אמרו פוליטיקאים ועיתומישרה
שאותה ניצל היטב לסייע ליישוב היהודי
מקור ההתעניינות היה, כמובן, הגילוי של ההאס־אס? קורבנות זכר
של זה חילול על נאים
הקטן
והדל בארץ־ישראל של אותן שנים, שסבל
עולם הזה לגבי עברו של ראש עיריית דורטמונד
והנה, הפלא ופלא: איש הוואפן־אס־אס בא
מאוד ממחסור ומהתנכלויות השליטים התורכיים.
כחייל בוואפן־אנדאס.
לישראל כאורח־כבוד של ראש־עיר ישראלי, שברון*
אולמר, תר־אביב
עובדה זו עצמה הופיעה קורם לכן כפרט מיש־הוא
איש־הליכוד דווקא: אין פוצה פה ומצפצף.
ני, בהקשר אחר, בשבועון הגרמני דר שפעל. אז

האיש הוזמן. נערך לכבודו טכס. חגגו סביבו.
לא עורר הדבר תשומת־לב. אולם כאשר הופיעו
גם כאשר הוסבה תשומת־ליבו של ראש־העיר־ שאלה פשוטה ומביכה
הדברים על שער העולם הזה (ובשבוע הקודם
ייה של נתניה לפרט אפל זה בעברו של אורחו
במדור תשקיף) זה גרם בגרמניה לסנסציה.
על תו ר תו של מ שה קרוי ה מנו ח
המכובד, לא נקט האיש שום צעד. להיפך, הוא עומד דווח כי ראש־העירייה, גונסר זאמטלבה,
(״מותו של בן־אור״ ,העולם הז ה
פירסם הודעה כוזבת, שבה טען כי האורח כלל לא
לכנס את מועצת־העירייה שלו כדי׳להודיע על
. )8.2.89
שירת בוואפן־אס־אס, אלא היה סתם חייל פשוט,
התפטרותו. סוכנויות־הידיעות עמדו במצב־הכן.
קראתי את הרשימה על הד׳׳ר משה קרוי, ועל
וכו׳ ובו׳ ,בדרכם של אפולוגטים גרמניים המבקדובר
על מסיבת־עיתונאים סנסציונית. אך בינת־שים
לטשטש את השואה ולהמעיט בפישעי הנא .תורתו בדבר בני־אור ובני־חושך, שבה הוא טוען
לקיומם של שני אלים: האל הטוב והאל הרע.
צים( .בגרמניה קוראים להם רוויזיוניסטים).
לדבריו עומד האל הטוב להשמיד את העולם
האורח הגרמני עצמו היה זהיר יותר. שעה קלה
אחרי שהגיע אליו צוות השלם הזר. וריאיין אותו ! ,בגלל מעשיהם של בני־החושך.
אילו היתה לי ההזדמנות יכולתי להביאו במהוא
החליט לקצר את ביקורו בארץ. הוא חזר
בוכה על־ידי שאלה פשוטה: לאיזו קטגוריה הוא
משייר את בעלי־החיים? לבני־אור או לבני־חו־שר?
ואם אינם בני־חושך, מדוע עליהם לשאת
בעונש מידי האל הטוב ולהישמר יחד עם בני־החושך?

0זה אינו הסיפור המלא. השערוריה גדולה
הצרה היא שאנשים החושבים עצמם לאינהרבה
יותר.
טלקטואלים רואים את העולם כמורכב רק מבני־איך
הגיע הסיפור הזה לידי השלם הזה?
אדם ואינם מבחינים בעובדה שמלבד בני־אדם יש
קורא גרמני של דר שפיזל. תושב העיר דורגם
בעלי־חיים.
ג׳ורג׳ השלישי*
טמונד, קרא לתומו את השבועון הגרמני ונתקל
ולבסוף — האם יש הוכחות שקרוי אמנם התבטכסאס?
במינסוטה? בטנסי?
שם בדבריו המוצנעים של המנהיג הניאדנאצי על
אבד? אדם אינו מתאבד עם ווקמאן צמוד לאוזעברו
הנאצי של זאמטלבה.
ניים. אדם אינו מגיע במיוחד מאוסטרליה כדי
על שם ג׳ורג׳ השלישי, המלך הבריטי האחרון
הקורא הגרמני, שירע על ביקורו של זאמטלבה
להתאבד ואינו מכין תוכנית־הרצאות כאשר הוא
שמשל על מה שהיה לימים ארצות־הברית).
בישראל, נרעש, וטילפן לידיד שלו בישראל. זה
אז, לאיזו ג׳ורג׳טאון הכוונה? לגדולה בכולן
שוקל התאבדות• שימעון נמרי, רמת־השחן
נרעש גם הוא, והתחיל להזעיק תברי־כנסת, עס—
ג׳ורג׳טאון שבמדינת קרוליינה הדרומית
קנים מקומיים ועורכי־עיתוגים. הוא נתקל בקיר
(איזה 10 אלפים תושבים) או ג׳ורג׳טאון בטכסאס
אטום .״אף אחד לא רצה לשמוע!׳׳ הוא התלונן. בץ
(פחות או יותר כנ׳׳ל) או לאחת הג׳ורג׳טאונים
השותקים היו גם אנשי האופוזיציה בנתניה, למ יותר ימני מימני
הננסיות — זאת במינסוטה עם 400 תושבים או
רות שהדברים קרו בעיצומה של מערכת־בחירות.
דגל־התורה,

נגד
על ההתרסה
נתןפר חי, ח האביב
זאת בטנסי, עם?200
עד שהגיע האיש אל מערכת השלם הזה. הוא
הרב משהג פני(״ ס מן ימני״ ,העולם
שער הגלית האחרון
השאיר לי הודעה בעילונדשם, אך תוך ציון מיס־

הז ה .)15.2.89
סנסציה נזרסנ-ה, ציניות בישראל
פר-הטלפון שלו, ובה היפנה את תשומת־ליבי לק׳מזי
סמן של פינתו שהופיעה הראשון
היום מן חשדתי
בו שהוא יותר ימני מימני. לא איש הזרחן שד המדינה
טע בדר שפעל.
יים עדיין מהסס ראש־העירייה, ואינו יודע, כנרמכאן
והלאה טיפלנו בעניין כפי שהיה דרוש.
הליכוד. אולי איש 10 לדח, אולי איש צומת.
על הגד רו ת ההול מו תאתי סו דו ת ה אה,
מה לעשות. ביקש הוא
— אזרח אותו לי טילפן השבוע השבוע הבנתי. הוא איש התחייה. זה מסביר את
טבע (״מיכתבים לרותי״ ,העולקן הזה
הסנסציה בגרמניה אינה מפתיעה. הגרמנים
פעולתנו. על לנו
והודה

שמו את לפרסם
שלא
; ביקורתו המשמיצה, לעיתים מזומנות, על ראשי

עדיין רגישים מאוד לגילויים מסוג זה, ובייחוד אני מקווה שקוראים רבים אחרים יילכו בדרכו
הליכוד וזה בוודאי מסביר את התקפתו (״יש
אם, כדיברי רותי של סיכתבים לרות׳ ,א 1ד ודן
עכשיו, כאשר מיפלגה ניאו־נאצית השיגה הישג ויעבירו לנו מירע, כאשר נראה להם שיש בו עניץ
חשוב בבחירות בעיר ברלין. גם בראש מיפלגה זו
להעיף מהכנסת על ח״כ תד ה תורה. הרב משה. הם הפחמן של המדינה, מי הם, למשל, המימן של
גפני.
עומד אדם ששירת בוואפן־אס־אס, ועובדה זו
המדינה? אולי מבקבקי מי־המעיינות או משווקי
| מה פתאום הוא דואג לכך שגפני ישרת בהוסחה
בפניו כפרט מרשיע. איש זה, פראנץ שג־המים
הקדושים מן הירדן לחו״ל.
ו צה״ל? הוא דואג לכך שגפני יוצא מן הכנסת, כדי
הובר, הוא שהלשין על זאמטלבה.
בהתחשב בכך שהטבלה המחזורית(לוח־היסו־שהתחייה
תזכה במנדט שלו( על סמך הסכמילעומת
זאת מפתיע מאוד חוסר־הסנסציה ביש־דות)
מכילה איזה 100 יסודות, האופציות הן די
בכל הפרשה בולטת הצביעות, שהשתררה ! העודפים שלה בבחירות לכנסת ה־ ,)12 באם ייפסמשעשעות.
הזרחן של מדינה הוא...
לו מספיק קולות שניתנו לדגל־התזרה, בחקירה
בארץ בעניינים אלה.
צבי לוין, חיפה

לא רק בהשוואה לפרשת הביקור בבית-הקב־בחשד
הזיופים הנערכת עתה, וגפני אכן יוצא מן
* הסרך בן 0־ ,22בשש , 1760 סלי 770
דויד מורצ׳יק, בני־ברק
רות של ביטבורג זוהי שערוריה. אפשר גם להש הכנסת•
; ההכתרה ש ה, כפי שצו״ר עריך• האסן הסי
וות את העניק לפרשת קורט ולדהיים.
כאשר ערן* הנשיא(דאז) רונלר רגן ביקור
קוט׳ אלן רסס״.
נשיא-אוסטריה היה קצין בצבא הגרמני — כולו בגרמניה, זעמה ישראל — יחד עם
העולם העיר הצבא הסדיר, הוורמאכט — ולא בעוצבה של התמונה השחורה
— בגלל החלטתו לבקר בבית-הקברות ליד כי ברור
גדול. נאצי שהיה
טען לא איש
האס־אס.
כ תו בתהמערכת
על חל ק ם של ה שחורים בצב א אר-
ביסבורג.
לא ביצע שום פשע־מילחמה. הוא בסך־הכל העצות״הברית
(״מיכתבים״ ,העולם ה באותו
בית־קברות קבורים חיילים של הוואפך
קוראים המבקשים לכתוב למערכת במילחמה שעסקו בעוצבות שלו
השרות את לים
זה .)15.2.89
העולם הזה מתבקשים לדייק בכתובת
אס־אס. לא שומרים של מחנות־מוות, לא אנשי ׳ האכזרית בפרסיזנים בבלקנים. על כך יצא הקצף,
מחלקתו של אדולף אייכמן, אלא קצינים וחיילים
על־מנת להשלים את התמונה השחורה: לא רק
המערכת: רחוב גורדון ,3תל־אביב,
מדינת״ישראל אינה משגרת שגריר לאוסטריה,
שנפלו בקרבות. בכל זאת התקומם העולם כולו,
מיקוד —.63458
חלקן של החיילות השחורות בצבא ארצות־הברית
והעולם היהודי כולו רעש.
בשעת הצורך ניתן גם לפנות בט־ובמיוחד
היהודים. הביקור נראה כהענקת רהאבי*
הוא גדול כמעט פי ארבע מאשר חלקן בכלל
לפח 03( 232262 בפקסימיליה —
האוכלוסיה, גס חלקם של החיילים השחורים הוא
ליטציה לוואפדאם־אס.
245242־3־ .972 מנוי ,2009 ובטלקס
העולם, וגם גרמנים רבים, לא היו מוכנים
מעל ומעבר וכנראה, גם במיקרה זה, מסיבות של
— 5111. 341667 ץ ןעומ.
להתייחס אל הוואפן״אס־אס כאל צבא רגיל. למפרנסה.
רות
שחייליו לחמו בחזיתות, היה הוואפן־אס־אס
) 28.29 מכלל חיילי ארצות־הברית הם שחורים,

בלי

סני ט

נמפתיעלגימניה שיחת־טלפון
מגרמניה

צ2ייי

שואה וצניעות

2 !2יי

* י ב בי מ -חקב דו ת

העולם הז ה 2687

!11111
פתאום הסובייטים עומדים שוב ב מר כז ה(1ו״ .0,1איר זה קרה?

החיסנוק
ה שקרה השבוע

ביום אחד בקאהיר היה

< /בבחינת מהפיכה.
שר־החוץ הסובייטי, אדוארד שווארדנאדזה,
קיבל לפני־הצהריים לפגישה את שר־החוץ של
ישראל, משה ארנס.
באותו היום אחרי־הצהריים, קיבל השר הסובייטי
לפגישה את יו״ר אש״ף, יאסר ערפאת.

ארנב וערפאת ישבו באותו החדר,
על אותה הספה, בהבדל של כמה שעות
זה מזה.
כלי התיקשורת הודיעו על כך באורח שיגרתי.
אזרחי ישראל צפו במחזה בטלוויזיה, שמעו עליו
ברדיו.
כך נקבעה עובדה. בפשטות, בלי דראמה. כאילו
זה דבר מובן מאליו.

יש שני צדדים שווים במרחב שלנו.
ישראל והפלסטינים. ממשלת־ישראל
והנהגת־אש״ף.
הסובייטים קבעו זאת. אחרת לא היו עורכים
הצגה סימלית זו ומזמינים את שני האישים באותו
היום ובאותו המקום דווקא.
ישראל הכירה בכך למעשה. אחרת לא היה
ארנס מסכים להיפגש עם השר הסובייטי באותו
יום ובאותו מקום, ביודעו היטב מי יבוא לשם
אחריו. הוא יכול היה לעמוד על כך שערפאת
יתקבל ביום אחר, או לפחות במקום אחר.

אתם רוצים? יש לכם יחסים עם הערבים והפלסטינים
— אבל אין לכם יחסים עם ישראל. אז
במה אתם יכולים לעזור?

כך ישבו המדינאים הסובייטיים ב־מוסקווה,
וליבם היה מר עליהם.
הם ראו כיצד מדלגים עמיתיהם האמריקאיים
מירושלים לקאהיר ולהיפך, כיצד עורך לעצמו
הנרי קיסינג׳ר הצגה בהמשכים, כיצד אוחז ג׳ימי
קארטר בידי מנחם בגין ואנוור אל־סאדאת.

ואילו הם, הסובייטים, היו משותקים.

ף א עוד. הקערה התהפכה על פיה. המהפך
/הדרמאתי התחולל במהירות כה רבה, בפתאומיות
כה מפליאה, עד שאיש אינו יודע איך זה
קרה. מעשה־אשף.
השר הסובייטי מדלג לפתע בין דמשק וקאהיר,
וגורם ליריבים להתפייס. מיכאיל גורבאצ׳וב הזמין
את חוסני מובארב וחאפט׳ אל־אסד אליו, כדי
לחגוג את ההתפייסות.
שווארדנאדזה נפגש (בזה־אחר־זה) עם ארנם

פועלות בהתאם להחלטה. הן מפתחות בוזמנית
מאה יוזמות מקבילות.
לא כן אצל האמריקאים. גם אחרי שהתקבלה
בוושינגטון החלטה עקרונית, העניינים מתקדמים
בקושי, בכבדות, בלי שיתוף־פעולה בין הזרועות,
תוך הרבה התלבטויות וצעדים מהוססים ונסיגות.
עד שהמדיניות האמריקאית החדשה מגיעה
לשלב של ביצוע רציני, כבר זכו הסובייטים בנקודות
לרוב.

וזהו מה שקורה עכשיו.

^ ולם בל ההסברים המכניים אינם נותנים
> 1את התשובה האמיתית לשאלה. מדוע פתאום
יש לסובייטים יתרון כה גדול? מדוע נראה שהאמריקאים,
שאך אתמול שלטו בכל הזירה, הפכו
לפתע גורם פאסיבי? מדוע רץ שווארדנאדזה ממקום
למקום וצובר הישגים, בעוד שהנשיא האמריקאי
מגמגם על הצורך ״להתקדם לאט״ ,״להימנע
מיוזמות חפוזות״ ושאר קישקושים של מי
שאינו יודע בדיוק מה לעשות?

עצות, ייראה הדבר כהישג פוליטי ממדרגה ראשונה,
ויועיל בבחירות הבאות).
כך נוצר המצב החרש:

שני הצדדים העיקריים בסיכסוך הם
כיום ישראל ואש״ף.
לברית־המועצות יש יחסים טובים עם שניהם.
לאמריקאים יש יחסים רק עם ישראל.

מוסקווה יבולה לתווך. וושינגטון
משותקת.

}*ץ אלה: מדוע אין האמריקאים מזדרזים
* /בכינון יחסיהם עם אש״ף?
הרי הצמרת המדינית בוושינגטון הגיעה כבר
לפני כמה חודשים לידי המסקנה שהמצב מחייב
אותה לכונן יחסים אלה, ולוא רק כדי לשלול
מברית־המועצות יתרון בולט.

אם כן, מדוע לא מיהרו? מדוע המשיכו
ב״דו־שיח״ בדרג זוטר, בהידברות
חסרת-משמעות בין דיפלומט בדרגת
שגריר ובין הדרג השלישי בא־ש״ף?
מדוע
מתנהלת גם ״הידברות״ עלובה זו בעצלתיים,
כאילו יש לאמריקאים כל הזמן שבעולם?

ככה, יש בעיות.
ראשית, קשה לפוליטיקאים אמריקאיים לבצע
ביעילות מדיניות הנוגדת את כל מה שאמרו עור
אתמול. הרבה יותר קל לשווארדנאדזה ללחוץ

אש״ף הביר בכך. יותר מזה: אש״ף
היה מעוניין בכך.

ס דם תמים יכול היה לשאול: אז בשביל מה
כל ההצגה הזאת?

אם ארנס וערפאת יבולים לשהות
בחדר אחד, ולהיפגש בזה אחר זה עם
שר סובייטי — מדוע אינם יכולים
פשוט להיפגש באותו מקום, זה עם זה,
מבלי להזדקק לזר?
מה שארנס אמר לשווארדנאדזה, הוא יכול היה
להגיד במישרין לערפאת.
מה שערפאת אמר לשווארדנאדזה, הוא יכול
היה להגיד במישרין לארגס.
כל מי שקנה בימיו דירה או מכונית או מי
שהזדקק לשדכן, יודע שהמתווך גובה דמי־עמלה.
איש אינו מתווך בחינם.

ולא אחת קורה ששברו של המתווך
עולה אף על התוהים של שני הצדדים.
בפוליטיקה זה נכון על אחת כמה וכמה.
כאשר ארנס וערפאת אינם יכולים לדבר זה עם
זה, המרוויח הגדול הוא הצד השלישי. כששניים
רבים, השלישי צוחק.

וערפאת, ושניהם יצאו(בזה־אחר־זה) מחייכים ומאושרים,
כאילו זכו בפיס.

קאהיר־דמשק, ישראל-אש״ף, בג־דאד-טהראן
— השר הגרוזי הזה נמצא
בכל מקום׳,כמו פיגארו. ואילו האמריקאים
אינם נמצאים בשום מקום.

בחיים המדינאים זה נכון על אחת
כמה וכמה.

** דוע ערך הצגה זו דווקא השר הסובייטי?
<* /מדוע לא שר אמריקאי?

זוהי אחת התופעות המרתקות. אולי
ילמדו על זה פעם בסיפרי־לימוד למדעי•
המדינה.
לפני 21 וחצי שנים ניתקה ברית־המועצות את
יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל.
זה היה גול עצמי לדוגמה. בהתקף של זעם
בלתי־רציונלי היא נקטה צעד קיצוני זה. הוא התנקם
בה עצמה.

כי מאז פסלה ברית־המועצות את
עצמה מלשמש בתפקיד של מתווך.
מיקצוע המתווך — כפי שאמרנו, מיקצוע
מכניס ביותר, כי המתווך אינו מסכן דבר ומרוויח
תמיד — מחייב את היכולת לדבר עם שני הצדדים.
שדכן שניתק את יחסיו עם הכלה, או עם
החתן, לא יצליח להכניס את הזוג אל מתחת
לחופה ולגבות את דמי־השידוך.
ואכן, במשך 21 שנים וחצי, בכל פעם שברית־המועצות
רצתה לנקוט יוזמה כלשהי במרחב
שלנו, אמרו לה האמריקאים והישראלים: מה

^ ש המצביעים על סיבות טכניות למחדל

אמריקאי זה.
בארצות־הברית יש נשיא חדש, ונראה כי אינו
הכי־מוכשר. חרף כל ניסיונו הרב, לא עמד בג־קודת־הזינוק,
מוכן לקפוץ קדימה ברגע שהוריד
את ידו אחרי שנשבע את שבועת־האמונים.
הסתבר שג׳ורג׳ בוש לא היה מוכן לשום דבר.
לא היה לו צוות, שהיה מסוגל לקפוץ למיגרש
ולהתחיל מייד לשחק. הוא עריץ מתקוטט עם
הקונגרס על מינויו של שר פלוני — קצת שיכור,
קצת זיין, קצת מושחת. הוא לא הספיק כלל
למנות כמה מאנשי־המפתח, הדרושים לניהול
מדיניות במרחב שלנו. הוא ״מושך את רגליו״ .או,
כמו שאומרים באנגלית£1£ 8 7 80117 :
.7£1£ 8 0 5 9

זהו ההסבר הפשוט.

יש המייחסים את המצב להבדל שבין שתי
האסכולות הפוליטיות.
גם ארצות־הברית וגם ברית־המועצות הן מדי־נות־ענק.
הן מתנהלות בכבדות. עובר הרבה זמן
עד שהן מצליחות לגבש מדיניות חדשה.
אך ברגע שהסובייטים מקבלים סוף־סוף את
ההחלטה לפתוח במדיניות החדשה, הם מזנקים
קדימה במרץ ובהתלהבות. כל זרועות־המישטר

יש לכך סיבה פוליטית.

היא מתמקדת בשלוש אותיות: אלף,
שין, פא.
כללי המישחק פשוט השתנו.
כל עוד היה שם המישחק ״קמפ־דייוויד״ או
״אופציה ירדנית״ ,היו האמריקאים המתווכים
הסבירים. יש להם יחסים טובים עם ירושלים,
עמאן וקאהיר.

לאמריקאים היה, לסובייטים לא היה.
0:1לטובת וושינגטון.
כל זה השתנה. האינתיפאדה יצרה מציאות
חדשה, שירטטה מפה חדשה. עמאן אינה רלוונטית.
קאהיר אינה צד. הסתבר סוף־סוף מה שהיה
ברור לאחדים מאיתנו מזה שנים הרבה: שהצד
הנגדי בסיכסוך שלנו הוא העם הפלסטיני, ושלעם
הפלסטיני יש רק הנהגה אחת, אש״ף.

לאמריקאים אין יחסים עם אש״ף. הם
ניתקו את עצמם מאש״ף, כשם שהסובייטים
ניתקו את עצמם בשעתו מישראל.
הם הבקיעו גול עצמי.
ואילו לברית־המועצות יש מאז 1969 יחסים
מצויינים עם אש״ף. בשלב די מוקדם הבינו שזהו
המפתח לעתיד, ושקדו על טיפוח יחסים אלה.
את יחסיהם עם ישראל מתקנים הסובייטים
במהירות. כל הפלגים בישראל מאמינים כי כדאי
להם לרוץ למוסקווה.
(מבחינת הליכוד זה די מפליא. מי שאינו רוצה
בשלום עם אש״ף ובהחזרת השטחים הכבושים,
מדוע הוא אץ לעבר מוסקווה, החותרת ליעדים
אלה? לתעלומה זו יש פיתרון מעשי: אם יצליח
הליכוד לחדש את יחסי ישראל עם ברית־המו־

את ידיו של ארנס מאשר לבוש לחבק את ערפאת.
שנית, השדולה היהודית מאיימת על עתידו
של כל פוליטיקאי אמריקאי שייתן יד למדיניות
זו. יכול סנטור לחשוב שזה חיוני לאינטרסים של
ארצות־הברית — הוא ייזהר מאוד אם יחשוב שזה
יקלקל את סיכוייו להיבחר מחדש.
אמנם, הסקרים מראים כי הפופולריות של
ישראל בארצות־הברית ירדה בצורה מדהימה מאז
ראשית האינתיפאדה. אבל השדולה היא (עדיין)
כוח רב־עוצמה.

שלישית, ג׳ורג׳ בוש אינו מיכאיל
גורבאצ׳וב, וג׳יימם בייקר אינו אדו־ארד
שווארדנאדזה. מה אפשר לעשות.

*^ולם האמריקאים אינם מטומטמים, אף
שנוצר לעיתים רושם כזה. הם רואים מה
מתרחש. והם יסיקו את המסקנה. אולי לאט, אך
לבטח.

המסקנה האמריקאית תהיה בהכרח:
אין להניח לסובייטים את היתרון שיש
להם. צריכים לכונן יחסים מלאים עם
אש״ף, ולגבש פיתרון שיהיה מקובל
עליו.
בירושלים יש עדיין אנשים התולים את תיק-
וותיהם בטרור. הרי האמריקאים התחילו ב״הי־דברות״
עם אש״ף רק אחרי שזה הבטיח ״לוותר
על הטרור״ .אם כן, הרי די בפעולת־טרור פלסטינית
גדולה אחת, כדי שהאמריקאים יפסיקו את
השטויות. אחרי כל היתקלות עם חולייה בדרום־
(המשך בעמוד )40

נ 7א ת 1־יי

אבןך1

בנז ר ע\ז העם שוי סו סי ם

סזס דבן 1ס 1ס שחור
שרכים ביניהם
מירוץ. הם רחוקים
עדיין מקו הסיום

שני סוסים עורכים עתה מירוץ ביניהם
בארץ ובמרחב: הסום הלבן של הס־
.יום והסוס השחור של האלימות.
השבוע דהרו שניהם במלוא כוחם,
צוואר ליד צוואר.
הסום הלבן. סוס־השלום זכה השבוע
בכותרות רבות.
בזה אחר זה רדפו ידיעות, שכל אחת
מהן היתה מעוררת תדהמה עוד לפני
שנה:
• שר־החוץ הסובייטי נפגש בקא־היר
עם שר״החוץ הישראלי, איש־הלי־כור,
ועם יו״ר אש״ף, איש פת״ח —
באותו המקום, ועל אותה הספה, בהבדל
של כמה שעות בלבד(ראה הנדין).
• יאסר ערפאת ערך בקאהיר מסי-
בת״עיתונאים לכתבים ישראליים ( ר
אה כתבה).
• ראש־הממשלה, יצחק שמיר,
שמע מפי הנשיא הצרפתי שעליו
לשאת ולתת עם אש״ף, ומילים דומות
שמע נשיא המדינה, חיים הרצוג, בטוקיו
מפי נשיא מצריים.
• קהל ירושלמי מכובד הקשיב לדברים
שדיבר אליו צאלח(״אבו־איאד״)
ח׳לף, מראשי פת״ח, באמצעות קלטת
וידיאו(ראה יום ן אישי).
• מישלחת של שלום עכשיו יצאה
להיוועד עם דובר אש״ף באוכספורד.
החוק, האוסר מיפגשים עם אנשי־אש׳׳ף,
הפך לבדיחה.
היה ברור כי בקרב שני הצדדים —
הפלסטינים והישראלים — יש תזוזה
מהירה לעבר השלום, אף שהדרך עדיין
רחוקה. לא ממשלת־ישראל, על שני
חלקיה, ולא ממשלת ארצות־הברית
התרחקו בינתיים בהרבה מקו־הזינוק.
הסום השחור. גם סוס־המילחמה
דהר קדימה.
השבוע הודיע אלמוני כי החייל הישראלי
שנעלם, אבי סספורטס, שאלפים
חיפשו אחריו במשך יותר משבוע,
שבוי בידי מחתרת פלסטינית בשטחים
הכבושים. הוא טרח להוסיף שאירגונו
אינו שייך לאש״ף.
אם תתאמת הידיעה, יהיה זה ניצחון
גדול לאירגון שביצע את המעשה, ומכה
חמורה לאש״ף. ניצחון כזה יפגע
ביוקרתו של יאסר ערפאת, ויחבל בתנופת
המיתקפה המדינית שהוא עוסק
בה. יתכן שזוהי המטרה.
ההסברה של ממשלת־ישראל בוודאי
תנסה לנצל מיקרה זה כדי לערער
את האמינות של ערפאת, אך יש ספק
אם מאמץ כזה יישא פרי. במושגים המקובלים
בעולם, חטיפה של חייל במיש־טר
של כיבוש אינה נחשבת כמעשה־טרור,
אלא כמעשה נועז של המתקוממים.
בישראל,
לעומת זאת, עלול מעשה
כזה לעורר רגשות של זעם ושינאה —
ואלה בוודאי אינם משרתים מטרה של
התפייסות ושלום. שום הגיון פוליטי
אלנו יכול לעמוד בפני זעקה של אם.
דילמה טראגית. גם אם אחרת
זעקה: אמו של החייל בנימין מייסנר,
שנהרג בקסבה של שכם כאשר לבנה
גדולה נזרקה עליו מלמעלה.
מיקרה זה מדגים את הדילמה הטראגית
של כל מישטר־כיבוש. שיגור
חיילים לרחובות הצרים של הקסבה
הוא מעשה״טירוף מבחינה צבאית.
בנסיבות אלה מתבטלת העליונות של
החייל המודרני המאומן והחמוש, מול
פני נער בלתי־חמוש. המצב חוזר לימי־הביניים.

אם לא יוכנסו החיילים לסימטות
הקסבה, תהפוך שכונה זו ל״איזור משוחרר״
.הדגלים הפלסטיניים יתנופפו
ברוח, והאינתיפאדה תחגוג ניצחון
גלוי, לעיני כל.
אם כן, מה הפיתרון?

הטראגדיה של המצב מתבטאת בעובדה
שאין פיתרון. כל החלטה — זו
או זו — תהיה שגוייה. גם הגנרל
הגאוני ביותר אינו יכול לנצח בקרב זה.
מדינאי חכם הוא זה שאינו מגיע
כלל למצב כזה, אשר גם מאה פוליטיקאים
פיקחיים אינם יכולים לצאת
ממנו.
סיכום השבוע: המירוץ נמשך. הוא
רק בתחילתו.

בחירות
אש״ך
והמטאט אי ם

זה כמו בחירות
בפינרנד ובשחייץ.
האזרחים אינם
מעוניינים כד־בן־

הבחירות לרשויות המקומיות בישראל
דומות לבחירות הארציות במדינה
דמוקרטית נורמלית. הן רחוקות מן הבוחר,
ומעוררות תערובת של שיעמום
וגיחוך.
מן הכרזות שעל הלוחות ניבטות
פניהם של מועמדים, רובם אנשים שלא
היו זוכים במבט שני אילו עברו ברחוב.
הסיסמות היו מטופשות.
תוספת ישראלית ייחודית: חלק
גדול של המודעות כתובות בשפה
משובשת, רצופה בשגיאות גסות.
בבחירות הארציות רגילה ישראל
לרמה גבוהה של התרגשות, ובכל פעם
נדמה כאילו גורל המדינה והעם מונחים
על כפות־המאזניים, לחיים או למוות.
אך גם לאזרח הישראלי ההיסטרי
המצוי קשה להאמין שהמדינה תיחרב
אם שלמה להט ייבחר מחדש בתל״א־ביב,
או אם טדי קולק יאבד את הרוב
במועצת העירייה של ירושלים. כשם
שאזרח רגיל בפינלנד או בשווייץ אינו
יכול להאמין כי הבחירות לפרלמנט
שלו ישנו הרבה לכאן ולכאן.
צ׳יץ׳ ומדי. רק הוספת היסוד וד
מיפלגתי־האידיאולוגי, שאין לו ולא
כלום עם ענייני ביוב וניקוי הרחובות,
הכניסה קצת חיים למערכה העגומה.
כך הכריז יצחק שמיר, בקול פאתטי:
הצבעה בעד אריה גוראל בחיפה היא
הצבעה בעד אש״ף. לעיני־ מאזיניו הצטייר
צבא של אנשי־פת״ח, מטאטאי־רחובות
ארוכים בידיהם, הפושט על
עיר־הכרמל וכובש אותה בסערה.
אולם היסוד המיפלגתי גרם בעיות
לכמה וכמה מועמדים. למשל לשלמה
להט. רבים רואים בצ׳יץ׳ ראש־עירייה
טוב עד טוב מאוד, אך היססו להצביע
בעדו. ידוע שדיעותיו בעניינים לאומיים
קרובות לריעות שלום עכשיז, אך
יחד עם זאת הוא ידוע כידיד אישי וציבורי
של איש־הטראנספר, רחבעם(״גנרי״)
זאבי. חוץ מזה, היו שחששו שניצחון
גדול של צ׳יץ׳ עלול להתפרש כעליה
של הליכוד.

אותו הנימוק הרתיע בוחרים בחיפה,
שגוראל נמאס עליהם, להצביע נגדו.
הם לא רצו לתרום להרגשה כאילו נמצא
הליכוד בסימן־עליה.
העיר שלא חוברה. הדמות הטראגית
של הבחירות היה טדי קולק.
במשך שנים חי טדי על״חשבון ההרגשה
שהוא איחד את ירושלים ,״העיר
שחוברה לה יחדיו.״ זה היה גם כדאי:
לא זה בלבד שקולק ערך מיצעד־ניצחון
לקבלת־פרסים ברחבי העולם, אלא שהבוחרים
הערביים — רובם אנשים
התלויים בעירייה — גם תמכו בסיעתו
בבחירות. הם הבטיחו לו את הרוב במו־עצת־העירייה.
ערב
האינתיפאדה אף הציע חנא
סיניורה, עורך אדפג׳ר, להקים רשימה
ערבית בבחירות העירוניות, ורמז שתתמוך
בקולק.
כל זה מת ביום שנולדה האינתיפאדה.
ערב הבחירות נתנה מיפקדת ההתקוממות
הוראה חמורה ביותר, שאסרה
על הבוחרים הערביים להצביע לעירייה
הישראלית. כדי להרתיעם, נאסר :
עליהם אף להתניע את מכוניותיהם.
ואילו קולק, שניסה תחילה להעביר את
הקלפיות הערביות לעיר היהודית,
נאלץ לצוות את ועדות־הקלפי בעיר
הערבית ביהודים: הודאה מבישה ביותר
בכך שרעיון העיר המאוחדת פשט את
הרגל.

דוכי חיים
מי כתב
אהבהת מי ם

הבעל חשד כי לאשתו
מאהב בן 18 והתכוון
להפיץ מיכתב־אהבה
שלה בין 100 מכותבים
אילנה אלון ₪

״המדובר במיכתב תמים, שאינו מבטא
מאומה מעבר ליחסים הרגילים שבין
מורה לתלמיד. אך המשיב ניחן,
כפי הנראה, בדימיון פורה, ובנה על
סמך מיכתב זה תילי־תילים של השערות
ודימיונות בדבר רומאן, כביכול,
בין התובעת לתלמיד נשוא המיכתב,״
כך טען עורך־הדין רפאל עמיעד. הוא
ביקש מבית־המישפט לאסור על הפצת
המיכתב התמים בין מכרי בני־הזוג.
חיים ורחל (שמות בדויים) נשואים
מזה שמונה שנים, ולהם שלושה ילדים.
באחרונה התחדדו היחסים ביניהם והגיעו
לערכאות. האשה השיגה צו האוסר
על הבעל לבקר בבית שבו היא מתגוררת,
וביקשה לחלק את הרכוש המשותף.
הבעל לא נכנע, והחליט למצוא
דרך להתגבר על אשתו. הוא ערך חיפוש
בדירתה, ולקח משם מיסמכים שונים,
וביניהם מיכתב המדבר על התלמיד
בן ה־. 18
מיכתבים לסי הלוטו. כשקרא

את המיכתב, השתכנע הבעל שאשתו
בוגדת בו עם הנער הצעיר. כדי להביכה
ולביישה, ערך רשימה של מאה אנשים
ומוסדות שביניהם התכוון להפיץ
את מיכתבה של האשה, בליווי מיכתב־הסבר
שלו. על כוונתו זו הודיע לאשתו.
אל המכתב צירף הבעל רשימה של
100 אנשים, וביניהם כל מוזמני החתר
נד, וכן לוחות־מודעות בקירבת מקום-
עבודתה של האשה, אמה, אחותה, והעולם
הזה.
אל הרשימה צורף איום, שלפיו בכל
יום שלישי יישלחו מיכתבים לנמענים,
שמיספרם ברשימה הוא כמיספרים שעלו
בהגרלת הלוטו של אותו שבוע.
הבעל דאג להבהיר כי לגבי המיספרים
מ־ 42 עד , 100 שאינם נכללים בהגרלת
הלוטו, תיערך הגרלה שבועית נפרדת
בכל יום שישי. כך נאמר בכתב־התבי־עה.
לדברי
עורך־הדין עמיעד נועדו ה־מיכתבים
לצורך סחיטה פשוטה, מכיוון
שהבעל הבהיר כי מישלוח המיכתבים
ייפסק מייד עם כניעת האשה. כלומר:
ויתור על זכויותיה ברכוש המשותף,
ויתור על מזונות וביטול צו־המניעה
להיכנס לדירתה.
״אינני אדם נקמני רחל,
האשה, ציינה בתצהירה שהיא חוששת
פן ייפגעו שלושת ילדי בני־הזוג, אם
יופץ החומר בין מכריהם.
בית־המישפט קיבל את בקשת הא-
שה, ואסר על הבעל להפיץ את המיכ״
תב המקורי ואת מיכתב־הפירושים.
הבעל, מצירו, טוען כי אינו רוצה
כלל בגירושין .״אינני חושב כי חיי־הנישואין
שלנו הגיעו למבוי סתום.
התנהגותי אינה רעה, נקמנית או משפילה,
וכל הגורם ליחסים הרעים בינינו
הם הורי אשתי, ובמיוחד אביה, שאינו
עובד זה חמש שנים, והשיעמום הרב
גורם לו להתערב התערבות מזיקה ב־חיי־המישפחה
שלנו.
״אינני אדם נקמני, נוטר־טינה ומר־נפש,
כפי שטוענת אשתי, ולא פוטרתי
ממישרתי הביטחונית,״ טוען הבעל ומעלה
שורה של מישרות ביטחוניות,
שאותן מילא בעבר, בישראל ומחוצה

חופשה עם נער. הבעל טוען כי
אשתו אינה אם כל־כך טובה כפי שטענה
בכתב־התביעה שהגישה .״בתחילת
,88 כאשר שכבתי בבית עם שפעת
וחום גבוה, בשבת, יצאה אשתי לטיול
לאילת עם חבורת־תלמידים, וביניהם
המחזר המוכר, וחזרה רק בערב. היא
ידעה שאני חולה ויש לי חום, ואני
עלול להדביק את הילדים תוך כדי טיפול
בהם״.
הבעל מתלונן כי כאשר מנע בעד
אשתו לצאת לנופש בים־המלח עם
מחזרה הצעיר, המתינה לחופש הגדול
ויצאה לשישה שבועות לבריטניה, שם
פגשה את מחזרה ובילתה איתו. על
הנסיעה לחו״ל הודיעה האשד, לבעלה
שעתיים לפני הנסיעה, כדי שלא יוכל
להוציא נגדה צו־עיכוב־יציאה מהארץ.
״בשעה 23.00 הודיעה לי שבשעה
01.00 היא ממריאה לחו״ל,״ הצהיר הבעל.

עיתונאים נורא התרגשו. כמה
1 1ימים אחר־כך עוד היו רובם באוי־פוריה
ממה שחווה בקאהיר.
גם לכתבה של הטלוויזיה, שסיקרה
את פגישת״העיתונאים הישראליים עם
יאסר ערפאת בבירת־מצריים, היה נופך
חגיגי, שונה משהו*מן הדיווח הענייני,
המיקצועי, העובדתי.
ומי כמוני יכול להבין לליבם. שומעים
וקוראים על האיש אין־ספור דיברי
בלע ושיטנה, מתארים אותו בשמות־תואר
המתאימים יותר לבעלי־חיים. רואים
אותו עשרות פעמים בטלוויזיה,
כשדבריו מלווים ב״פרשנות״ של פוליטיקאים
מן הסוג הגרוע ביותר. שומעים
עליו מעט מאוד דברים אובייקטיביים,
ועוד פחות דברים אוהדים. והנה, אחרי
שנים של שטיפת־מוח מתמשכת, הוא
מופיע פיתאום בשר ודם מול העיניים.
אני זוכרת את ההרגשה שלי כאשר
נסענו — אורי אבנרי, שרית ישי ואני
— לראיין את יאסר ערפאת במערב
ביירות ב־ , 1982 בשיאה של מילחמת־הלבנון,
בשיאו של המצור שהטיל
צה״ל על מערב־העיר. אני זוכרת את
ההתרגשות הגדולה ש ...הנה נפתחת
הדלת ויאסר ערפאת מופיע בפתח.
אני זוכרת את ההיסטריה שליוותה
את הראיון בארץ. אני זוכרת את תגר
בות הקינאה של העיתונאים, עמיתים-
למיקצוע, על ההישג המיקצועי, ואת
ההתקפה הפרועה של הפוליטיקאים,
שקראו להעמיד אותנו לדין.
בינתיים עברו יותר משש שנים, והצהרות
רבות נשפכו לתוך ים הסיכ־סוך
הישראלי־פלסטיני. והנה, קבוצת
עיתונאים ישראליים פוגשת את יאסר
ערפאת בקאהיר.
התרגשותם של העיתונאים ניכרה
היסב בדיווחים שלהם שהגיעו לארץ.
מדיווחים אלה קשה היה להבץ מה בדיוק
קרה שם, מי היה, מי שאל ומה נאמר.

^ אסר ערפאת הגיע לקאהיר ביום
הרביעי אחרי־הצהריים, זמן קצר אחרי
שהמריא משם מטוסו של משה
ארנס, שר־החוץ הישראלי.
כל העיתונאים הישראליים סיקרו
ביום הרביעי בבוקר את פגישת ארנם
עם אדוארד שווארדנאדזה, שר״החוץ
הסובייטי, בשגרירות הסובייטית שליד
הנילוס.
שני עיתונאים ישראליים — סמדר
פרי מידיעות אחחנות ואהוד יערי, כתב
הטלוויזיה — הצטרפו לעיתונאים שנסעו
לקבל את פניו של ערפאת בנמל־התעופה.
יערי נסע בגפו, ללא צוות-
הצילום של הטלוויזיה.
שם, בנמל־התעופה, שאלו עיתוני

ככתב הטלוויזיה הישראלית. ערפאת
ענה לשאלתו. את מסיבת־העיתונאים
המאולתרת הזאת בנמל־התעופה צילם
צוות צרפתי, והצילומים הועברו בלוויין
לכל רחבי־העו^ם, גם לישראל.
אורי פורת, מנכ״ל רשות־השידור,
אסר לשדר את הקטע בטלוויזיה הישראלית.
הוא לא שודר.
באותו יום רביעי, ב־ 6בערב, נקבעה
לערפאת פגישה עם שווארדנאדזה בשגרירות
הסובייטית. עשרות עיתונאים
מכל רחבי־העולם ומישראל המתינו
לערפאת על מידשאות בניין השגרי־ י•
רות.
העיתונאים הישראלים סיקרו את הפגישה
בין השניים על מדרגות השגרירות,
וצוות של הטלוויזיה הישראלית
נכנס, ביחד עם שאר צוותי־הטלוויזיה,
כדי לצלם את השניים בתחילת פגישתם
בתוך הבניין.
אחר־כך המתינו הכל לצאתו של
ערפאת. הפגישה ארכה יותר משלוש
שעות.
בשעה 9בערב הקשיבו העיתונאים
הישראלים לשידור מהדורת מבט בגלי־צה״ל,
ושם שמעו, להפתעתם, את אהוד
יערי מדווח שהפגישה כבר הסתיימו. ,-

אייביותו, שיזם ואיוגו את מסיבת־העיתונאים שו אסו עונאת עם
־ העיתונאים הישואד״ם בקאהיג מסבו מה באמת היה שם, איו זה נולד ומה
תוכניות! ובעורות נוסטת למען השלום ביו הישוארים לבלסט,],

ואף נדהמו לשמוע ריווח על תוכן הפגישה,
בעודם ממתינים בעצם לסיומה.

כו תי ת
ג;,הדשות״
¥מן קצר אחרי השעה 9בערב יצא
( ערפאת מבניין השגרירות. עשרות
עיתונאים, וביניהם הישראלים, עטו
עליו בשאלות. ערפאת ענה לשאלות,
וגם לשאלות הישראלים. ואחרי דקות
אחדות של שאלות ותשובות עזב את
המקום ונסע.
למחרת, ביום החמישי, זעקה כותרת
בעיתון חדשות. היא סיפרה שבגלל
שאלה של גיא בכור, כתב חדש 1ת,
סיים ערפאת את מסיבת־העיתונאים
ועזב בכעס אתהמקום. מעל הכותרת
הופיעו שתי תמונות: אחת של ערפאת
ואחת של בכור.
בתור הידיעה מסר בכור כי שאל את
ערפאת מדוע אינו מפסיק את הטרור,
כמו שהתחייב. הוא כתב שערפאת לא
ענה לשאלה, התרגז וסיים את מסיבת־העיתונאים.
בשום
עיתון אחר אי־אפשר היה למצוא
סימוכין לאירוע החריג והבולט
הזה. להיפך. בכל העיתונים נאמר שאחרי
שאלה זו המשיר ערפאת לענות
גם לעיתונאים אחרים.
בכור הסביר זאת, לאחר מעשה, בכך
ששום עיתון אינו מפרגן לשני, כי יש
תחרות בין העיתונאים .״אני חיפשתי
שאלה שיהיה בה פילפל, שתהיה מעניינת
ושתיצור אקשן מהבחינה העיתונאית.
אף עיתונאי ישראלי אחר לא
שאל שום שאלות. ואחרי השאלה שלי
ערפאת אמר שזה מספיק והפסיק
לענות״.
גם אייבי נתן נכח בכל האירועים
האלה והוא החליט לזיום מסיבת־עיתונאים
עם ערפאת, שתוקדש לעיתונאים
הישראלים. הוא קיבל אישור
לרעיון שלו מערפאת, מהעיתונאים
הישראליים שהסכימו לבוא, וגם מצוות
הטלוויזיה הישראלית.
ביום החמישי, נקבעה מסיבת־עיתו־

גיא בכור
.אף אחד אינו ספתן!״
נאים כללית של ערפאת לכל כלי־התקישורת,
בארמון אנדלוס, ארמון־
האירוח הרישמי של ממשלת־מצריים,
שם שכן ערפאת. מייד כאשר הסתיימה
מסיבת־העיתונאים, התארגנה מסיבת־עיתונאים
עם הישראלים, בקומה השנייה
של הארמון. כדי שלא תהיה עבירה
פורמלית על החוק, נכחו בה גם כמה

עוטותהתרגש!״

עיתונאים זרים, שאינם ישראלים.-
בסופו של דבר לא נכח במקום צוות
של הטלוויזיה הישראלית, אך צילומי
מסיבת״העיתונאים הגיעו דרך הלוויין
לישראל. הכתבה נערכה ושודרה ביומן,
בליל״שבת.
שידור הכתבה גרר תגובות נזעמות
של מנכ״ל רשות־השידור, אורי פורת.
פורת טען שלא אישר את הכתבה לשידור,
והבטיח לחקור את השתלשלות
העניינים שהביאה לשידור הכתבה. גם
שלמה קור, חבר הוועד־המנהל, זעם על
שידור הכתבה ותבע לפטר את האחראים

פיצוציס
^ ורם המיזרחי, כתב הארץ בקא־היר,
לא הצליח גם הוא להיכנס
פנימה, בגלל סיבות שונות. לכן לקח
אותו, יותר מאוחר, אייבי נתן לראיון
בלעדי עם ערפאת, שפורסם ביום הראשון
בבוקר.
חלק מהעיתונאים הישראליים שנכחו
במסיבת־העיתונאים עם ערפאת
אמרו אחר״כך שיצאו מאוכזבים ממנה,
כי ״הוא בעצם לא אמר כלום״ ,כי ״הוא
השתמש בכל הסיסמות הידועות, ולא
חידש דבר״ .היו שהרחיקו לכת וכינו
אותו ״ליצן״ :היו שאמרו שהופעתו הי־תה
גרועה.
משום מה ציפו העיתונאים הישראליים
שפגישתם עם ערפאת תהיה
״אינטימית יותר״ ,שהוא ידבר איתם
כמו מכר ותיק, שיספר להם דברים
אוף־רה־רקורד, כמו שנוהגים איתם
שרים ישראליים בארץ.
הם ציפו, אולי, שערפאת יגיד להם
משהו שיספק את הכותרת שלמחרת,

אייבי נתן ויאפר ערסאת כמסיבת העיתונאים לישראלים כקאהיר
.חבל על כל ח״ל שמסכן את ח״ז. וחבל על כל הקורבנות שלהם!״
צה אותו זה שנים רבות, על כל צעד

ואמירה שלו.
את כל הדברים האלה הבין אייבי
נתן, איש בעל הרבה כוח־רצון, יוזמה,
דבקות־במטרה ואמונה בחיפושיו אחרי
השלום.

שאלתי את ערפאת אם הוא מוכן.

• ומה הוא אמר?

הוא אמר שהוא מוכן. בעבר אמרתי
לו פעמים רבות שכדאי שיפנה ישירות
אל העם בישראל באמצעות הטלוויזיה.
שמעתי שאבו־איאד עשה את זה בקל־טת־וידיאו
ששלח למרס הבינלאומי ד

• ש ל מי היה הרעיון של
מסיבת-העיתונאים?
שלי. העיתונות גורמת בכתיבה שלה
לאווירה בארץ. רציתי שהם יכירו
את האוייב וישמעו את הדברים ישירות
ממנו. רציתי שהם יהיו חופשיים לשאול
כל מה שהעם רוצה לשמוע. רציתי

אהוד יערי

סמדר פרי

.לא מצאתי לנכון להימס!״

.הזא ענה לכל השאלות!״

שיצהיר כי יפתור בדרך־פלא את כל
הסיכסור במחי־אמירה-אחת. זה לא
היה. ערפאת אמר להם מה שאמר בעשרות
ראיונות קודמים. הוא התייחס אליהם
בדיוק כפי שהוא מתייחס לכל
עיתונאי אחר. יש להניח שגם הוא חרד
וחשש מפני המיפגש עם קבוצה כל־כך
גדולה של עיתונאים ישראליים, מתוך
ידיעה שהעיתונות הישראלית משמי
שלום.
אבל לא שידרו את זה בטלוויזיה.
והפעם ערפאת הסכים מייד לערוך
מסיבת־עיתונאים לישראלים.
באתי לעיתונאים הישראליים ושאלתי
אותם, וכל אחד מהם שאל את השני
אם הוא יבוא.
פחדתי שאכריז על מסיבת״עיתונ־אים
עם ערפאת, ושהישראלים לא יבואו.
תחילה תוכננה מסיבת־העיתונאים
לערב. בבוקר היתה מסיבת־עיתונאים
כללית. אחרי שהיא נגמרה, החלטנו
שמכיוון שכל הישראלים כבר נמצאים
במקום, שנעשה את זה מייד למעלה,
בחדר אחר בבניין, חדר קטן יותר.
כולם התחילו להיכנס.
קודם לכן שאלתי את יגאל גורן אם

* לפי החוק הסתוקן, האוסר כל
פר שה עם 1צילם של. אירחן טרור׳,
תותר לעיתונאים •שראל״ם לה שתתף
בם סיבת-עיתונאיס של אש~ף, בתנא׳
שיהיו נובחים בה נצינים של בלי׳תיק-
שורת בינלאום״ם.

יורם המיזרחי
.ה1א התעצבן זצעקד
שערפאת ידבר ישירות איתם. רציתי
שהוא ידבר על האמנה הפלסטינית, והוא
באמת אמר שהוא מסכים שהאמנה
תשונה. גם בנושא ירושלים הוא אמר
שיש על מה לדבר, ושזה נושא למשא-
ומתן כמו כל דבר אחר.

• איך ניסית ליישם את הרעיון
שלד?

הוא יבוא, והוא אמר שיבוא. אז לא
דאגתי, כי הבנתי שהטלוויזיה הישראלית
תהיה. פיתאום גיליתי שיגאל לא
בא, וראיתי בבניין את אהוד יערי.
שאלתי את אהוד אם הוא מוכן להיכנס,
והוא אמר שהוא ייכנס אם יהיו עוד
צוותים של טלוויזיות זרות, והוא גם
אמר מי: הצרפתים, סי־בי־אס וצוות
אמריקאי אחד.
העיתונאים התחילו להיכנס, ופתאום
אני רואה שכל העיתונאים הזרים
רוצים להיכנס גם כן. חשבתי שכל הישראלים
כבר נכנסו, וביניהם גם יורם
המיזרחי, כתב הארץ, ואמרתי לאנשי-
הביטחון שלא יתנו יותר להיכנס, כי
לא רציתי שכל הזרים יהיו בפנים.
הוחלט שאני אקבע מי ייכנס ומי
לא. לכן, חוץ מהישראלים, נתתי לכתב
של רו־טרס, כתב של אי־פ׳ וכתב של
סוכעת־הידישת הצרפתית להיכנס,
אבל הודעתי שרק הישראלים שואלים
שאלות, וכולם הסכימו.
כשהתחילה מסיבת־העיתונאים ראיתי
שיורם המיזרחי אינו בפנים. אז
רצתי למטה לראות מה קרה. הסתבר
שלא נתנו לו להיכנס. קראתי לו פנימה,
אבל הוא התעצבן וצעק ולא רצה
להיכנס.
גם אהוד יערי לא רצה להיכנס. אבל
הוא ידע שיקבל את הסרט המצולם,
ובאמת כל הכבוד לטלוויזיה ששידרה
אותו -.אני שמח שהעם בישראל ראה
את מסיבת־העיתונאים, כי אי־אפשר
שלא לדעת מה האוייב חושב ואומר.

•העיתונאים אמרו שהם
יצאו מאוכזכים.
אבל ערפאת ענה לשאלות שלהם.
הם שאלו את השאלות, ובאמת היו
(המשך בעמיר )*40
* אהור יערי להעזלס הזה . :לא
מצאתי לנבון להיכנס בעצם ׳:הצוות
המצרי שלו צילם את המסיבה:

שולמית ארוני נמצאת בבית־החולים. טאדצא משם. מודעי עבו ניתוח
קשה. אבל הם ועמיתיהם רא חצים רדבו ער3ו. מבני מה הם חוששים*
מת קוה להם? דפנה בר ה שאלה נמה מתמבווסמים החורים
ך* יו לי 1988 חייבו השמיים לע-
^ נרו של מייקל דוקאקיס: הוא
גנחר כמועמד המיפלגה הדמוקר טית
לנשיאות. אשתו קיטי הפכה
כוכבת״תיקשורת מבוקשת. הסק רים
הראו שיש לדוק אקיס יתרון
ברור על פני יריבו, ג׳ורג׳ בוש.
לפתע התהפך הכל. כאילו הח-
יוך מלמעלה הפך לזדוני, ודוקא-
קיט הסת בן באירוע מביך א חד
אחרי השני. הפופולריות שלו הת חילה
לרדת, ולא ניתן היה לעצור
את הסחף בדעת־הקהל.
אחד האירועים המביכים ביותר
היה סירובו של דוק אקיס לחשוף
ברבים את דוחותיו הרפואיים.
כתגובה על שמועות שהיה נתון
בטיפול נפשי, הוא היה מוכן לה ביא
א ת רופאו, להישבע בכל מיני
נוסחים של שבועות -רק לא לח שוף
ברבים א ת הדוחות.
הציבור האמריקאי לא אהב
זאת, וההגינות חסרת-הפשרות של
דוקאקיס, תכונה שעליה התבסס
מסע-הנחירות שלו, נפגעה בעיני
הציבור ללא-תקנה.
תסריט כזה נשמע בארץ בדיוני,
מפני שנבחרי״הציבור אינם משתג עים
לשתף א ת בוחריהם במצב-
בריאותם. גם תחומים השייכים
ממש לצינעת הפרט, כגון רכילות
וחיי-מין, נחשבים כפחות מיטתו-
ריים מאשר לחץ־הדם, מצב הלב
והכליות.
בעוד שבארצות״הבדית דווח,
צולם ותועד כל גידולונצ׳יק שהוסר
מאפו הנשיאותי(לשעבר) של רו־נלד
רגן, נעלמים מדי פעם נבחרינו
בבית-חולים זה או אחר, בארץ או

כבד:
רק שרים,
לא ח כים!
ך* ברת־הכנם ת שולמית אלוני די
1 1הופתעה למצוא בעיתונות פרטים
על מצב־בריאותה העכשווי.
אלוני אושפזה בבית־החולים ביליר
ס1ן כשהיא סובלת מחום גבוה, בעיק־בות
זיהום שנמצא בכבד שלה.
בעבר התגלו בעיות בכבד של חב־רת״הכנסת
הפעילה, וזהו, כנראה,, ,פרק
בי״ של המחלה.
היא אושפזה לפני שבועיים, ויש ל׳
הניח שתשוחרר השבוע. היא מקווה
לשוב במהירה לפעילות מלאה, וכהוכחה
לכך לא ביטלה את נסיעתה הקרובה
לניו־יורק.
בניגוד לרושם העשוי להצטייר בקשר
למי שלוחמת בעד ״זכות־הציבור־לרעת״
בקשת רחבה של נושאים, אין
שולמית אלוני ששה לדיווח מפורט על
מצב־בריאותם של נבחרי־האומה.
מכיוון שאינה מקבלת מבקרים ב־בית־החולים,
מסרה אלוני להשלם הזה
ששלומה משתפר. היא לא הסתירה את
מורת־רוחה מהפירסומים על אישפוזה
הנוכחי, ובפרט את זעמה על חוסר־האתיקה,
המאפשר הרלפת פרטים על
טיב אישפוזה לעיתונות. אלוני תמהה
מאין נודעו פרטים כה מדוייקים על
סיבת אישפוזה, ועל חלק־הגוף שבגללו

הנשיא ג׳ונסון חושף את הצלקת
בחוץ לארץ. כך נולדת חרושת-
שמועות, והחיטוט בבריאות הפרט
(אם הוא ידוע) הופך אטרקטיבי
יותר, ממש לגבירה. הפירסומים

היא מאושפזת. אין היא מבינה מדוע זה
צריך לעניין את הציבור, ורואה בכך

0׳ צריך לדעת ד
הופכים סנסציוניים יותר מאשר
עובדתיים.
למשל, רעיית יושב־ראש הכנ ס
ת, רחל שילנסקי -כך דווח בא פגיעה
מפורשת בפרטיותה:
״צריך להיות איזון־אינטרסים בין

שולמית אלוני
לא צריך רכילות

חד העיתונים -אושפזה בבית״חו-
לים, וכבוד היו״ר אינו מש ממנה!
משמע -המצב מבהיל!
דב שילנסקי דווקא לא נראה
זכותו של אדם לפרטיות ולכבוד ובין
המידע שהציבור צריך לדעת על איש־ציבור
בשל תפקידו.
״אני מבחינה בין שני תפקידים: תפקידים
פחות אחראיים ותפקידים ביצועיים.
על הרמטכ״ל, למשל, יש לדווח,
אם כי אך ורק דיווח כללי, ולא דיווח
מפורט הגולש לרכילות. אין לפרסם
דו״חות רפואיים ברבים!
״לעומת זאת, יש להקים ועדה סטא־טורית,
שתהיה מורכבת מרופאים. לוועדה
זאת יש לדווח, לאו־דווקא לעיתונות
או לציבור. בכלל, זכותו של
הציבור לדעת אמורה להביא לדיווח,
ולא לרכילות. אין לי בעייה עם דיווח
יבש, נוסח,חברת־הכנסת אלוני אושפזה
עקב חום גבוה
אלוני הדגישה שיש להבדיל בין שר
— לאו־דווקא שר בכיר — שהיעדרותו
מהעבודה עלולה לשבש הליכים
תקינים, ומדובר גם בשר־התיקשורת,
שחתימתו הכרחית, ולאו־דווקא בשר״
הביטחון בלבד.
לעומתו, לא כל חבר־כנסת שנעדר
מהמליאה במשך תקופת־מה, פוגע בהליכים
תקינים של אומה. לכן הפירסום
במיקרים כאלה הוא יותר בגדר רכילות.
היא ביקשה גם להדגיש ממיטת־חולייה
שחרף הטענות שיש לה נגד
הפירסומים האחרונים בעניין בריאותה,
היא מתנגדת בכל תוקף לדיווח שיקרי
לציבור. כלומר: אין לשקר לציבור שחומו
של נבחר עלה ועל־כן אושפז,
בשעה שהסיבה האמיתית לאישפוזו
סבוכה בהרבה מכך.

מבוהל השבוע, כשהסביר :״אוי
באמת! אשתי היתה אמורה להי כנס
מזמן לאיזו בדיקה. זה נדחה
ונדחה, עד שזה הגיע. מה עשו מזה
כזה רעש!״
הרעש אופייני למדינונת שבה
כולם מכירים א ת כולם מהצבא או
מגן־ציפורה, כולם פוגשים א ת כו לם
במיסדרונות בתי־החולים, כו לם
מספרים לכולם...
כך נודע ל״כולם״ על אישפוזה
של חברת״הכנסת שולמית אלוני
בבילינסון, בגלל בעיות חוזרות
בכבד; אישפוזו של חבר־הכנסת
בנימין(״פואד״) בן־אליעזר בבית״
החולים אסף־הרופא בעיקבות אי רוע
מוחי; ״מיקרה־הרגל״ של שאול
עמור. ניתוחי״הלב שעברו יצחק
מודעי ומרדכי וירשובסקי כבר
עשו כותרות.
איש מהפוליטיקאים האלה לא
השתגע לשוחח על הנושא. גם לא
בעלי הגישה הליברלית שביניהם.
חלקם ניסו ל סחוב א ת השיחה
לקרקע נוחה יותר (עבורם).
נזכרתי בשניים שהעזו ונחשפו:
באופירה נבון ובחיים קופמן. הש ניים
חשפו אתמ אבק ם המוצלח
במחלת־הסרטן, שיש עדיין המה ס
סי ם לבטא א ת שמה בקול. נבון
עשתה ז את כשהיתה אשת-הג-
שיא, וקופמן -כשכיהן בסגן״שר.
העזתם של השניים עוררה הש תאות,
הערכה, אך גם השתוממות:
אז מה א ם זה נהוג באמריקה! אז
מה א ם הנשיא למדון ג׳ונסון הרים
את חולצתו לפני המצלמות כדי
שיראו א ת הצלקת בביטנו! בכל
זאת, ישראל (רק בנושא הזה) זה
לא אמריקה!

סימין בן־ אליעזר

אירוע מוחי:
,,החשיפה
מחליאה אותי!
ך• יום השישי, לפני שבועיים, חג־
^ גו ידידיו של בנימין(״פואד״) בן־
אליעזר את יזכרו־,ולדתו בבית־הקפה הבימה.
צורפו ביחד כמה שולחנות,
הורמו כוסות ופואד התבדח, כהרגלו,
על חשבון עצמו. הוא לא חסך הלצות
על תי א מנו הבריא ועל הרגל־העישון
שלו, שממנו ניסה להיגמל וכשל.
יום־ההולדת חל, למעשה, ביום הראשון.
באותו היום 48 ,שעות אחרי
החגיגה העליזה, חש פואד בקושי׳להזיז
איברים בגופו, מין כבדות, חולשה. הוא
פונה מייד לבית־החולים אסף־הרופא.
שם.נקבע שעבר אירוע מוחי.
פואד, שכבר נפצע במיסגרת שרותו
הצבאי הארוך (תת״אלוף במיל׳) לא
נבהל. אחרי אישפוז בן כמה ימים, של־שימחתו
לא קצר כותרות, שב הביתה.
בשבוע שעבר שב והופיע בכנסת
והוא נתון, לפי שעה, לביקורת רפואית.
פואד מתנגד בכל תוקף ל״זכות־הצי-
בור־לדעת״ את מצבם הרפואי של נבחריו.
״נושא־החשיפה
מחליא אותי. אני
הראשון המוכן לחשוף את הכל, באמת!
אבל זהו דבר מבהיל, מחליא. יש דברים

א בי ולדמן, העולם הז ה

בנימץ בן־אליעזר

שאול עמוד

לפתע, ביו ההולדת
שגם כשאתה מחליט להיות איש־ציבור
— הם שלך, ורק שלך.
״מה זאת אומרת, מחלות? פה כולנו
חולים! אני, למשל, אדם פצוע. זוהי
תוצאה של עם החי במילחמות, בלחצים
תמידיים, במצב לא״נורמלי. מה הסיפור
הזה? מהו הקישקוש.הזה של בריאות?
הרי קשה להניח שחולה־מין או
חולה־נפש מגיעים לכנסת.״״

•הח שיפה נועדה להוציא
זאת מתחום ההנחות וההשערות!

ואם יגיעו חולים כאלה לכנסת
— הם בוודאי לא יחסכו מאמץ להסתיר
זאת! לי אין מה להתבייש במה
שיש לי.
אני גם לא רוצה שהילדים שלי
ייבהלו, יבואו במבוכה. מה הם אשמים
בדבר הזה? החיטוט הזה מפריע מאוד
לילדים שלי.
יש רגעים בחיים, בפרס רגעים
קשים, כשאדם רוצה להיות רק עם
עצמו — ״רק אני!״ כמה פחדתי שמה

יש מערכות, כמו הצבא, המפגישות את
כולם. נכון הוא שעמדות־מפתח כמו
ראש־ממשלה, שר־ביטחון, שר־חוץ, הן
קריטיות.

• הנ ה נחלש הבסים לחת־נגדותך
לחשיפה.
במשך 40 שנים מתקיימת המדינה.
קרה משהו? עוד לא נתקלתי במצב המחייב
שינוי!
מחלותיהם של משה דיין? גולדה
מאיר? הנה, הנה, הם היו חולים, ואיך
תיפקדו! זהו התחום האישי ביותר, עד
גבול מסויים.

• מהו הגבול?
אם מדובר בנרקומן או בחולה תלותי.
מדוע שכל האומה תדע אם יש לי
סרטן־המעיים או אין לי? למה?

• מ ה כן מותר לאומה לדעת?

שאושפזתי
לכך־וכו ימים, בעיקבות
כר־וכך ...ושהפסקתי, סוף־סוף, לעשן.
אץ לי ברירה, אסרו עלי.

• ומה, אם כך, מצמרר אותך?
הרעיון
שאיש־ציבור יחוייב ללכת
ולחשוף ברבים את דוחות־הבריאות
שלו, משחר־ילדותו. מה פתאום? הרי
איננו חיים באינדונזיה, שם לא מכירים
זה את זה. לכך אני לא מוכן, אני מתנגד
לזה!

מרד כי וירשו 3סקי

1יתוח־ד 3־ 3תוח:
,צריו־ להפריד
ביו המחלוח...״

מרדכי וירשובסקי
.פצע בטזסיק...״
שקרה לי ידלוף לעיתונות, והבן שלי,
המשרת בצבא, ישמע זאת בדרך לא
דרך! לשימחתי הצלחתי לשמור זאת
בשקט. הוא בא הביתה לחופשה, וכך

נודע לו•

• בארצות־הברית נהוג לחשוב
שמי ש״רץ״ לפוליטיקה,
צריך להיות נכון לחשוף! הכל,
ובכלל זה מצב־בריאותו.

האנלוגיה הזאת לארצות־הברית
מצחיקה אותי, באמת! אנחנו חולים במחלת
המגלומניה, משווים עצמנו לפחות
— אבל לפחות! — לארצות־הב־רית
...שם הליך קבלת־ההחלטות הוא
שונה. איזה כוח יש שם לנשיא, לשר־החוץ,
לשר־ההגנה! נשיא ארצות־הב־רית
הוא מנהיג העולם המערבי!

•כלומר: שר בעמדת־מם־
תה צריך להיות חשוך גם במדינתנו
הקטנטונת?

אבל מדובר פה במדינה קטנה, בעם
שעל פי רוב כולם מכירים בו את כולם.

^ אוגוסט לקה חבר־הכנסת מרד-
^ כי וירשובסקי בהתקף־לב. אחרי
טיפול וצינתור, נותח בנובמבר ני-
תוח־לב־פתוח. הוא עבר תהליך־החל-
מה בן כמה שבועות.
שרשרת האירועים פורסמה בעיתונות.
בפרט, זכה בפירסום בואו של ויד־שובסקי
לכנסת ביום בחירת היושב־ראש.
באותו הבוקר שוחרר וירשובסקי
מבית״החולים, ואחרי־הצהריים התעקש
להגיע למישכן.
וירשובסקי מספר על תהליך־החל־מה
קשה, מלווה במוראל ירוד, לעיתים,
ועל הצורך להיות תחת פיקוח
רפואי:
״כבר לא הייתי שישה־שיבעה שבועות
בבדיקה. ביום החמישי, אחרי הבחירות
(וירשובסקי רץ לראשות־עי־ריית
תל־אביב) ,אלך לבדיקה. הגיע
הזמן.
״עכשיו חזרתי לפעילות מלאה, אבל
זה לקח זמן. שמעתי שיצחק מודעי
הרגיש לא־טוב בתקופה הראשונה
אחרי הניתוח. טילפנתי אליו ועודדתי
אותו, :אם אין לך חשק לעשות משהו,
ואתה קצת חלש, אל תדאג. זה יעבור
לך אחרי ארבעה־חמישה שבועות.׳
״מודעי ואני עברנו את אותו הניתוח,
אם כי אני עברתי יותר מעקפים
— אני עברתי שישה מעקפים, ואילו
הוא, רק׳ ארבעה.
״צריך הרבה כוח־רצון כדי להתגבר

ציון צפריר, העול ם הז ה

דווקא מחבקים אותי
על החולשה ואי־הרצון. כיום חזרתי
לתיפקוד מלא. נדמה לי שהתיפקוד
שלי אף השתפר.״

בל בתיפקודו — אין מקום ואין כל
טעם לחשוף זאת. המצב שונה, כמובן,
כשמדובר על נבחר החולה במחלה העלולה
להשפיע על תיפקודו.״

לא אני יזמתי זאת. אבל על פי
תפיסתי, אילו הייתי טורח ומסתיר
זאת, והיו פוגשים אותי בבית־חולים
— תמיד מישהו היה נתקל בי! —
היתה מתחילה חרושת־שמועות, וכבר
היו אומרים זה לזה, :אוהו!׳ היו הורגים
אותי על המקום.
אחרי התקף־הלב, פגש אותי לובה
אליאב בבית־החולים. לא, לא, הוא רק
ליווה מישהו ...תארי לעצמך שהייתי
מנסה להסתיר משהו. מי יורע מה היה
מתפתח מכך!

הקביעה חייבת להיעשות על־ידי
מוסדות רפואיים. יש מקום לשקול
שתקום ועדה רפואית של הכנסת, או
ועדה המורכבת ממומחים. ועדה זאת
צריכה להיות הסמכות העליונה בסוגייה
זאת.

•פירסום הניתוח שעברת
נעשה ביוזמתך?

• לא חששת ש״יקברו״ אותך
כפוליטיקאי, אחרי הפירסו•
מים?
ברגע שזה יוצא, אין לך שליטה על
כך. כולם מתחילים לרכל. שמעתי
שאמרו עלי :״מה אתם יודעים, הוא
כבר חודש בבית־חולים!״ זה נראה
ממושך, מפני שהיה לי התקף־לב,
עברתי צינתור ואחרי״כן — ניתוח.

• אתה מאמין בפירסום מ-
צב־בריאותך רק כתרופה למכה,
או גם במיסגרת ״זכות
הציבור לדעת״?
כן, זהו דבר שהציבור צריך לדעת.
אני בעד זה.

• בעד חשיפה מוחלטת של
מצב־בריאותו של הנבחר?
לא! אני לא חושב שצריך לפרסם
דוחות רפואיים ברבים. גם צריך להפריד
בין סוגי המחלות: אילו הייתי חולה
במחלת־עור, והיו לי פצעים בטוסיק
— לא היה הציבור צריך לדעת
מזה. בשביל מה? מכיוון שמדובר,
במיקרה שלי, במחלת־לב — על זה,
בהחלט, יש לציבור זכות לדעת.

שאול עמוד

• נו, ומי יקבע בנדון?

• אישית, יש לך בעייה עם
חשיפת מצבך הרפואי?
לא, אין לי בעייה עם זה. אצלי —
זוהי בעייה של עור. נכון, בעייה כואבת
וממושכת, אבל אין זה מפריע לתיפ־קודי.
נכון שמדובר בטיפולים ממושכים
— לפי שעה אלה הם טיפולים
אמבולטוריים — אבל איך מיגדל־העמק
נראית, כיצד התפתחה בתקופת
כהונתי! התוצאה מעידה על עצמה.

• מתי זה התחיל להפריע

כשהתחילו התיאורים הציבעוניים
מבית־החולים. אז התחלתי להרגיש
לא־נוח. הרגשתי שחודרים לי יותר
מדי לפרטיות.

•ז כו ר לך איזה פירסום הביך
אותך יותר מכל?
כן. היה איזה פירסום על־כך שהוציאו
לי צינור, משהו עם הריאות ...אפילו
איו לי מושג אם זה נכוו. אבל זה היה

• אתה רואה בשיחה שלנו
חיטוט בפרטיות?
לא, זה לא חיטוט בפרטיות. זוהי
בהחלט ״זכות הציבור לדעת״ .אני גם
לא עד כדי כך נבוך לדבר על כך.

• כעת אתה מועמד יחיד בבחירות
במיגדל־העמק. תוש-
בי־חעיר יודעים על מחלתך?
התושבים יודעים מזה. זהו מקום
קטן. לא ניתן להסתיר דברים, אבל הם
מתעלמים מכך, לא מייחסים לכך חשיבות.
מיגדל״העמק הפכה לפנינה בתקופת
,,וזה מה שקובע.

• בכל זאת, אינך מנפנך במצבך
הבריאותי. האם זה נובע
מחשש שיריביך ינסו לנגח
אותך בגין זה?
האמת היא שבמיגדל־העמק לא
נעשו ניסיונות לנגח אותי. אני דווקא
זוכה בכך שיחבקו אותי, ישאלו לשלומי.
אני לא אוהב לדבר על זה, אבל מי
שיודע — יודע.

צחק מודע

רגל:
ויחוח־לב־פחוח:
״צויר להקים
ועדה דפואיח הרגעות ובור...״
^ יום שבו שוחחתי עם יצחק מו־

^ אש־מועצת מיגדל־העמק וחן
בר־הכנסת הטרי מטעם הליכוד,
שאול עמור, ידוע בגינוניו החייכניים
והליכותיו הלבביות. מתחת לארשת
החייכנית הזאת מסתתר מאבק רפואי
ממושך.
עמור סובל, זה כמה שנים, מבעייה
ברגלו. ההתמודדות עם בעייה זאת
התנהלה בד בבד עם עלייתו המסחררת
בליכוד. גם תקופות של אישפוז, טיפול
אמבולטורי וכאבי־תופת לא עצרו את
עמור בהסתערותו על יעדים כמו תפקיד
יושב־ראש איגוד ערי־הפיתוח, הכנסת,
פיתוח מיגדל־העמק ועוד.
עמור מכיר ב״זכות הציבור לדעת״,
אם כי הנושא אינו חביב עליו. במהלך
השיחה ניסה להתבדח ולעבור לנושאים
קלילים יותר:
״עמדתי בעניין זה? אני חושב שכל
עוד מצב־בריאותו של הנבחר אינו מח

זה לא ממש הפריע לי. ידוע לי
שיש אנשי־ציבור הבוחרים להחביא את
מצב־בריאותם. לי זה לא הפריע בהתחלה.

*1דעי,
התעניינתי בנימוס בשלומו.
״שלומי לא כל״כך טוב,״ נעניתי בקול־נכאים
,״יש לי דלקת חזקה ברגל. אחרי
השיחה איתך, אבדק אצל הפרופסור.
הוא בטח ישכיב אותי במיטה ואשלם
ביוקר על כך שהתרוצצתי, במיסגרת
מערכת הבחירות המוניציפליות...״
יצחק מודעי ״עשה כותרות שמנות״
כשאושפז, לפני כמה שבועות, לצורך
ניתוח־לב־פתוח. מודעי, שלשונו כבר
הכשילה אותו בעבר, נצר אותה בכל
הקשור למצבו הבריאותי. בשתי הפעמים
ששוחח איתי מאז הניתוח, רמז
שאינו מעוניין שאצטט אותו. הוא עבר
ארבעה מעקפים, ובשלושת השבועות
הראשונים דיבר בקושי. אחר־כך התאושש
בהדרגה, ומצב־רוחו השתפר.

•הפירסום בעניין הניתוח
שעברת היה ביוזמתך?
לא, לא אני יזמתי זאת. אבל בתחי
יצחק
מודעי
אחו־כך. דלקת ברגל
יותר מדי. הרגשתי נבוך. אדם במצב
כזה זקוק למעט פרטיות, לעידוד.
למשל, מרדכי וירשובסקי טילפן אלי
ועודד אותי. הוא, שעבר ניתוח דומה,
הרגיע אותי :״אל תדאג אם אתה מרגיש
עייף, חלש. יש.משברים בתהליך
ההחלמה. זה לוקח זמן״.

• במבט לאחור, מפריע לך
שהציבור יודע פרטים על
מצב־בריאותך?
עצם הידיעה לא מפריע לי. אין לי
עניין לשמור על בריאותי בסוד, וכש־פורסם,
שלא ביוזמתי, על הניתוח
וטילפנו אלי — אישרתי את עצם
הידיעה. מה יש לי להתבייש? להיפך
— אומרים שאחרי ההחלמה הקשה,
התיפקוד שלך משתפר ללא היכר,
ואתה כאילו נולד מחדש. כמה פוליטיקאים
את מכירה שנולדו בגילי מחדש?

• היכן אתה מותח גבול בין
״זבות־הציבוד־לדעת״ לבין המבוכה
שנגרמה.לך?
אין לי התנגדות לפירסום מידע
כללי, אם כי גם זה לא תמיד הכרחי.
אינני מבדיל בו/חום זה בין שר לבין
חבר־כנסת מהשורה, בין שר זוטר לבין
שר חשוב — לא, לא.

• שאר עמיתיך התנגדו חריפות
לפירסוס דוחות רפואיים.
אני
דווקא לא רואה שום סיבה שלא
לפרסמם, אבל בעצם לרופאים אסור
׳לעשות זאת. זה נגד האתיקה הרפואית.

בבת הטי שפט
בי קו רתק שה ב ע בו ד ה
ביקורת קשה נשמעת מצד חוגים במיפלגת־העבודה על
אגף־הבחירות של המיפלגה.
נג ד ר ענן כהן, מנ הל אגף־־הבחירות, נשמ עו ת
ט ע נו ת כי הו א מנ צלאתהמערכתל בניי תמעמ דו.

הנוגיסתורי! של רביו:
הרצאו ת
נ סי ע תו אסופ ת־ ה מי ס תו רין של ש ר־ ה ביט חון, יצח ק
רבין, ל שווייץ, של א הי ת ה אלא לצ רכי מנו ח ה,
ה ס תיי מהב פי דרת־ הדצ או ת ב שוויי ץ ו בלונדון.
לפני נסיעתו פנה רבץ לקרך היס 1ד והודיע לה כי
נמיסגרת נסיעתו לשווייץ אץ לו התנגדות להרצות עבור
המגבית. הוא התבקש לשאת הרצאות גם בלונדון, אך
סירב.
בשלב זה התערב בנעשה סיריל שטיין, מגדולי הנדבנים,
שהזמץ את רבץ להרצאה בלונדון. רבין לא יכול היה
לסרב, ונעתר לבקשת בסופו של דבר היו הפגישות
החשאיות שלו ססע־הרצאות מסעם המגבית.

407

כיום השני, ה 27-בפברואר, מסר דו־בר־צה״ל
על 304 הרוגים פלסטיניים בשטחים
הכבושים. מיספר זה כולל הרוגים
מירי חיילי־צה״ל בלבד.
לפי ספירת ״העולם הזה״ ,הגיע מיספר
ההרוגים הפלסטיניים ל־ד.40
לעומת זאת, מוסרים מקורות פלסטיניים
על 508 הרוגים, לפי הפירוט הבא:
• 344 הרוגים מירי חיילי צה״ל ומתנחלים.

71 הרוגים כתוצאה משאיפת גאז.
• 43 הרוגים ממכות והתחשמלות.
• 50 הרוגים מסיבות אחרות.

טיהורים במי שרד״
הבנייה־והשיבון

מינוי תטוה בסובנות

עם תו םהב חי רו ת ה מוני צי פ ליו תמת סיון שר־הבניי
ה-ו ה שיכון, דויד לוי, לבצע טי הו רי ם
ב מי ש רדו.
לוי עומד להעביר מתפקידו את אורי אורז, דוברו ויועצו,
לתפקיד לא־ידוע במרכדהבנייה. מרכז הבנייה הפך להיות
עיר־סיקלט לאנשי לוי. אחרי שאבנר סרוסי, עוזרו האיש•
של לוי, מונה לתפקיד הסמנכ׳׳ל, אחרי תקופה ארוכה של
הקפאה.

מנכ״ל ללא רקע חינוכי במחלקת־הנוער־והחלוץ.
אברהם א בי חי, ראש המחלקה, מינ ה ל תפקיד מנ כ״ל
המחלקה אתחבת, יצח ק דוגו ב, ש אי רגן ב10-
ה שני םהאח תנו ת, כיחצן, א ת כל אי ת עי ״קרן
היסוד״.
קודם לכן שימש רוגוב כדובר קרן ה־סוד, ועל רקע ירידה
בפעילות יחצנית בירושלים סגר את סישרדו ונענה
לפניית אביחי לקבל את תפקיד מנכ״ל הנוער־והחלוץ.

ב ק רו ב ועידת צעירים
בקרוב מ תו כננ ת ו עי דתצ עי רי הליכוד.
הוועידה האחרונה התקיימה לפני שבע שנים, באפריל
, 1982 ערב הנסיגה מימית. מאז לא התקיימה ועידה,
למרות שהתקנון קובע את קיומה כל שנתיים.
תהיה זו הוועידה הראשונה של הליכוד בהרכבו הנוכחי.

זיג* מחפ ש ע בו ד ה
מזכי ר ה מי׳ טמרתהצ עי ר ה היו צ א של מי ס לג ת-
הע בוד ה, א פ רי ם(״זיגי״) זינג ר, מחפשע בו ד ה.
בימים אלה נבחר אבי יחזקאל כמזכיר החדש של
המישמרת הצעירה, וזינגר מחפש תעסוקה, אחרי שנכשל
במועמדותו לכנסת.

התפרעויות בנתב״ג
טיסת-שבר של חברת ״זץ־אייר״ לוותה
בהתפרעויות בנמל־התעופה בן־גוריון.
הטיסה, שהיתה אמורה לצאת ביום
הראשון אחרי־הצהריים, עוכבה ב־24
שעות, אחרי שהנוסעים כבר עברו את
הצ׳ק־אין.
החברה סירבה להציע לנוסעים מלון,
כמקובל במיקרים כאלה, והדבר גרר מהומות
והתפרעויות של הנוסעים. בשלב זה
התערב בנעשה המנהל־התורן בנמל, והוא
נתן הוראה לסדר לנוסעים לינה במלון
חמישה כוכבים בתל־אביב.
הטיסה יצאה ביום השני כסידרה.

אין כלכ לני ם ב סי ע ה
למיפלגת־העבודה אץ דמויות כלכליות בכנסת, ואין
כמעט חברי״כנסת בעלי הבנה בכלכלה.
המצב הגי ע עד לשפל ש כז השעלתפ קי ד יו״ ר
ועדת הכלכלה מ ת מו ד די ם שני ח״כי םשמ עו ל ם לא
עסקו בנו ש אי כלכלה: ר ענן כ הן ו שו שנ ה ארבלי־אלמוזלינו.
כתוצאה
מחוסר הכוחות הכלכליים נאלצה הסיעה בכנסת
לבחור באברהם (.בייגה׳׳) שוחט כיו׳׳ר וערת־הכספים,
למרות שניסיונו היחידי הוא בראשות עיריית־ערד.

המעצר השלישי
ר מי חסון, אי ש ״י ש גבול״ ,מי שכברישבפע מיי ם
במאסר של 28 יום על סי רובו לשרתבשט חי ם
הכבו שי ם, מ ת כוון ל ה פג ץ מול בי תדאש -הממשלה
במשךש לו ש ה ימים, עדלמעצ רו הבאב־ 8במרס.
חסון אף לא ביקש שרות חליפי. הוא חשף את עצמו
לתיקשורת וכר ויתר מראש על סיכוי להסדר כלשהו.
תנועת •ש נבול מתכוונת ללוות את חסון בהפגנתו.

פועלים זרים
במיתקן ביטחון׳
ל מרו תדד גי שו ת ה בי ט חוני ת של אתו -ספיר,
ה ת חנ ההרא שי ת של ה מוביל ה א רצי, מוע סקי ם
במקום עובדי ם זדים מ תו רכי ה.
מידיעה, שהתפרסמה כידישת הגליל, עולה כי׳באתר,
המוגדר כבעל רגישות ביטחונית, מתבצעות בימים אלה
עבודות תשתית להכנסת משאבה רביעית על השלוש
שכבר קיימות במקום. האתר נשמר על־ידי כוחות־הביטחון,
נערכות בו בדיקות־ביטחון קפדניות ואסור בו הצילום.
הרגישות הביטחונית של האתר והעובדה שמדובר במקור־המים
החשוב ביותר של ישראל לא מנעה מחברת מקורות
להעסיק במקום 12 עוברים זרים מתורכיה.

הפס די ם גדולים
ב,.אבנר״
בענף־הביטוח מתרוצצות שמועות לגבי גובה החובות של
תאגיד־הביטוח אבנר, העוסק בביטוח־חובה לרכב.
על פי דוח, ש הוכן לא מכברו הוג ש לוו עד הפועל
של ״ א בנ ר״ ,חו בו תהתא גי דנאמ די ם ב־ 200 מיליון
שקלים.
אנ שי־ בי טו ח בכירים או מ רי ם ב שי חו תפר טיו ת כי
חו בו ת אלה הם כנ ראה רק קצה קרחון, ולמעשה
מ דו ב ר בסכו ם כפול, אם לא ג רו ע מז ה.
יתכן שאבנר תפנה לממשלה בבקשת עזרה, כדי
שהממשלה, באמצעות הביטוח הלאומי או זרוע ממשלתית
אחרת, תנהל את אבנר.
אפשרות אחרת הנשקלת באבנר היא להעלות את דמי־הביטוח
ב־30־ 40 אחוזים, תחת העלאות מתונות של 8־15
אחוזים, בניסיון לצמצם את היקף החובות.

לפגי שנה נראה היה כי הרפורמה בבתי־המישפס, שיזם
נשיא בית־המישפט העליון, השופט מאיר שמגר, עומדת
לפני ביצוע. שופטי בתי־המישפס המחוזיים התארגנו אז
במחאה על התוכנית, שלדעתם תפגע במערכת. מאז לא
היתה כל התקדמות בעניין.
כעת, ע ם כני ס תו של דן מ רידו ר ל תפקיד שד-
ה מי ש פ טי ם, תתעכבה תו כני ת כנ ראה לזמן רב.
יודעי-דב רמספתם כי השר אינו תו מךב תו כני ת,
ותצה לבדוק או ת ה מחו״ט.

שמגר מתפ ״ ס
מאז שקיימו שופטי בית״המישפס המחוזי מסיבת־עיתונא־ם
נגד הצעת הרפורמה בבתי־המישפט, ניתק נשיא בית־המישפט
העליון, השופט מאיר שמגר, מגע איתם. הוא לא
נענה לכל הזמנה שלהם, והראה להם באופן ברור את
כעסו על צעדם זה.
ה חוד ש, ברא שונ ה מז ה שנ ה, נ ענ ה נ שי א בי ת•
ה מי שפט העליון ל הז מנ ה של שו פ טי -ה מ חוז. הו א
י הי ה או רח םבא רו ח ת־ צ ה ריי םבתל -א בי בבאמצע
חוד ש מרם.

ב***1ש מסיירת
פ ר קליט ת־ ה מדינ ההחדשה, עו רבת -הדין דו רי ת
בייני ש, ערבההש בו ע בי קור ר א שון בפר קלי טו ת
ת ל־ אבי בומ חוז -המר כז.
היא נפגשה עם נורית שניט, פרקליטת מחוו״המרכז, ועם
אהרון שדר, פרקליט מחוז תל־אביב, לשיחת־היכרות.

מדוע ל א פרץ?
התע שיין הג ר מני ג׳ו דג׳ פי שו ר, אחדה שו ת פי ם
ב מיסעל-ה שוקולד ״ו רד ו צ ליל״ ,י גי ע לארץ בי מי ם
הקרובים, כ די לדון עםה שו ת פי ם הי ש ר אליים
זאת אחרי הדיונים שהיו בץ פקטור לבין ראשי כ1ר
בגרמניה בשבוע שעבר, על רקע העובדה שהמיפעל עריץ
לא פרץ את מעגל הריווחיות.
פקטור יתאם עם אנשי בזר עמדה אחידה לגבי עתיד
המיפעל.

נרקומנים בחבל קטיף
לפני שישה חודשים פנה איש־העסקים
שמואל פלאטו-שרון לבעלי מלון חוף־
קטיף, שהיה בקשיים כלכליים, והציע לשכור
את המקום בסכום של 10 אלפים דו־לאר
לחודש ל־ 10 שנים, כדי להפוך אותו
למרכז גמילה מסמים, בשותפות עם יבר־אן־האופנועים
יאיר קישוני ואיש־שרות•
בתי-הסוהר לשעבר רפי סוויסה. הוא נענה
בשלילה. רב האיזור, יגאל קמינסקי,
אמר שאינו רוצה בנרקומנים במקום.
פלאטו לא נואש ועם פשיטת-הרגל של
המלון הוא פנה לכונם־הנכסים, עורך־הדין
פינחס מרינסקי, ושוב הגיש את הצעתו.
כעת הוא ממתין לפסיקה של בית־המיש־פט
על כך.

טישטרה פ ר טי ת
ל אינ תי פאדה
רי בוי ה ה תנ כ לויו ת על ר קע ל או מני ב איזו ר
התע שיי העט רו ת בי רו שלי ם ה בי אהאת בעלי־העסקים
ב איזו ר ליטול יוז מ ה ול שכו ר ש רו תי חברת•
ש מי דהפר טי תלאבטחה.
החברה תפעיל סיירת אבטחה קבועה של ניידות
ומאבטחים חמושים. לפי מנכ״ל החברה, ניסים קלדרון,
יתחלקו הוצאות התיפעול בץ בעלי העסקים.

ב ק רו ב מוסיאון ה מ רו!
בנו כ חו ת 100 אי ש, אנ שי אוני ב ר סי ט ה, מו סי און
י שראל, נ צי גי ממשלה, עי ריי ה ו״קרן ירו שלים״
התקיים טכס הנ חתא בן -ה פינ ה ל מו סי און המדע
בירו שלים.
המוסיאון, על־שם ברנרד בלומפילד, יוקם על־ידי הקרן
לירושלים בתרומת אלמנתו של בלומפילד.
יוזמי המיפעל הם הפרופסור פיטר הילמן וקרן ׳רנשלים.

אורית 1¥־־וו= 1פד

לפני תריסר שנים התבקשתי על־ידי קבוצה של סטודנטים
יהוריים־אמריקאיים, שביקרה בארץ, להרצות לפניהם על העניין
הפלסטיני.
אמרתי מה שאמרתי על הצורר בהידברות עם אש״ף ובהקמת
מדינה פלסטינית לצד ישראל. כשבא תורם של האורחים להציג
שאלות, קמה צעירה נחמדה ושאלה :״האם אתה נהנה מזה שאתה
כל־כך יוצא־דופן?״
השבתי :״לגמרי לא. הייתי רוצה שמי שחושב אחרת יהיה יוצא־דופן.״
נדמה
לי שמישאלה זו מתחילה עכשיו להתגשם.

אודי אסרי

אנשים שהיברתי
הייתי בהרבה כינוסים, ועידות וסימפוסיונים פוליטיים בחיי.
השבוע נוכחתי באחד המעניינים שבהם. בערב אחד שמעתי ארבע־חמש
הרצאות מרתקות.
זה היה הכנס השנתי של המרכז הבעלאונו׳ לשלום בנויזרח
התיכון.
ההרצאה המעניינת ביותר היתה של הרוסי. הפרופסור ראדומיר
בוגדנוב, מומחה של המוסד הסובייטי החשוב ביותר ליחסים
בינלאומיים, עשה תרגיל ריטורי משעשע ומבריק.
הוא אמר שאינו מבין דבר בענייני המיזרח התיכון, ולכן רק
ישאל שאלות, מתוך תיקווה שהישראלים יוכלו להשיב לו או
לעצמם.
למשל: במשך 25 שנה ניסתה ישראל לפתור את הבעייה הפלסטינית
בכוח .״האם אתם עכשיו בטוחים יותר? מאושרים יותר?
שלווים יותר?״ ואם לא, אולי כדאי לנסות שיטה אחרת?
בוגדנוב, איש נמוך וקרח, שוויתר על כל פעלול ריטורי, הודה
בגילוי־לב על השגיאות שעשו הסובייטים במשך השנים( .אבא
אבן :״הרבה יותר קל להודות
בשגיאות של מישטר קודם!״) הנסיגה
מאפגניסתאן גרמה להרבה
כאב בברית־המועצות. אבל אחרי
שזה היה אפשרי, הכל אפשרי.
שאלה :״האם זה מיקרה שא־דוארד
שווארדנאדזה בא למיזרח
התיכון יומיים אחרי שהחייל הסובייטי
האחרון יצא מאפגניס־תאן?״
ברית־המועצות
שינתה לחלוטין
את גישתה. היא אינה שואלת
את עצמה עוד: איך אנחנו יכולים
להשיב במערכת־נשק חדשה
משלנו על מערכת־הנשק החדשה
של ארצות־הברית, אלא איך
ליצור סביבה בינלאומית שתאפשר לכולנו לצמצם את הנטל
ולהשקיע את המשאבים לטובת חיים טובים יותר. האם לא כדאי
שישראל תשאל את עצמה שאלות דומות?
למחשבה הסובייטית החדשה יש שלושה כללים, והוא מציע
אותם גם לנו:
ראשית, הכנס את עצמך לנעלי היריב. נסה להבין מה הוא
חושב, מפני מה״ הוא חושש, למה הוא מקווה.
שנית, מתח ביקורת על עצמך. מה אינו בסדר בגישה שלך?
שלישית, שאל את עצמך איך להגיע למאזן של אינטרסים,
תחת להגיע למאזן של כוח. התפיסה של מאזן־הכוח, ששלטה
באירופה במשך מאות בשנים, פשטה את הרגל.
לא היכרתי מקודם את בוגדנוב, אך אני מכיר מזה שנים רבות
את הנואם הבא, תחסין בשיר, דיפלומט מצרי בכיר. הוא היה
המצרי הראשון שהיכרתי. ב־ 1967 ישבתי בניו־יורק וכתבתי את
סיפרי סילחסוז היום השביעי. ידידה בריטית, העיתונאית סאלי
בלפראדג׳ ,שאלה אותי אם אני מוכן להיפגש בחשאי עם מצרי
בכיר. הסכמתי, כמובן. אמנם חששתי. אולי זה מרגל? כל פגישה
כזאת היתה עלולה להכניס אותי לכלא.
כך פגשתי את תחסין, איש פיקח, שוחר־שלום, אהוד ביותר,
אחד מאותם מצרים המעניקים לך את ההרגשה שחוכמת־חיים של
8000 שנים מדברת מתוך גרונם.
גם הפעם דיבר בחוכמה. למשל :״הדבר הכי קשה בחיים זה
לראות את הגלוי־לעין ״.הגלוי־לעין הוא, כמובן, שיש אש״ף
ושצריכים לדבר איתו. היו שראו את זה לפני 20 שנה. רבים רואים
את זה עכשיו.
באנגלית אמר לקהל, תוך שימוש במושג עברי :״צריכים לגרש
את הדיבוק שהמצאנו.״
מובן שאני מכיר את אבא אבן, מזה הרבה זמן. היינו ביחד 10
שנים בכנסת, והתנצחנו לא־אחת. גם על הבעייה הפלסטינית. אז
היה בצד השני של המיתרס.
״הרוב הגדול של הציבור בחר בי כבמדינאי בדימוס,״ התלוצץ.
אני חושב שהעם נהג בחוכמה. כי אבן מגן עכשיו, בכל יכולתו
המבריקה, על העמדות הנכונות, שהוא נאלץ להטיף נגדן, באותה
היכולת המבריקה, כשהיה שר־החוץ של גולדה מאיר.
להקשיב לאבן זה כמו להסתכל באשף(בלי מרכאות) בזירה,
המחזיק באוויר חמישה כדורים ציבעוניים .״קונסנזוס פירושו
שכולם מאמינים במשהו שאיש מהם אינו מאמין בו בנפרד.״ או:
״במילחמה אפשר לאבד חיים. בוועידה אי־אפשר לאבד אלא את
התיק״.
את פייצל אל־חוסייני היכרתי לפני שנים. אין הוא נואם. אמנם,
השפה הערבית מתאימה במיוחד לבניית מיגדלים ריטוריים, אך
פייצל אינו עושה זאת. הוא מדבר בפשטות מוחלטת .״איך אפשר
לנהל משא־ומתן כאשר אתה שואל את עצמך כל הזמן היכן תלון
בלילה, כאשר בן־השיח שלך יכול לשלוח אותך בכל רגע למעצר
מינהלי או לגירוש?״
ומכאן: המנהיגים בשטחים הכבושים יכולים לעסוק בהסברה

אני מניח שהכוונה היתה למדים מכל הסוגים: הוורמאכט,
פלוגות־הסער החומות(אס־אה) ,פלוגות־הסער השחורות(אס־אס),
שרות־העבודה, ומאה ואחד אירגונים נאציים אחרים.
יצאתי מגרמניה שש שנים לפני כן, כילד. אולם אני זוכר את
התמונה, ערב עליית הנאצים לשילטון: היה נרמה כאילו כל העם
לובש מדים. קומוניסטים, סוציאליסטים, שמרנים, נאצים — כולם
לבשו מדים, כולם צעדו ברחובות לקצב התיזמורות (חצוצרות
ותופים לנאצים, חלילים ותופים לקומוניסטים, וכו׳) .אומה של
לובשי־מדים, אומה של צועדים־בסך.
זהו גם סיפורו של גונטר זאמטלבה, ראש־עיריית דורטמונד,
אורודהכבוד של ראש־העיר של נתניה, איש הליכוד. גם הוא צעד
בסך.
כשהכל הצטרפו לנוער ההיטלראי, הוא הצטרף לנוער ההיט־לראי.
כאשר הטובים הלכו לאס־אס הקרבי(״ואפן־אס־אס״) הוא
הלך לאס־אס הקרבי. אחרי התבוסה, כשכולם הפכו דמוקרטים, גם
הוא הפך דמוקרט.
קשה לדעת מי ראויים יותר לבוז: אותם שהיו חדורים באמת
ובתמים באידיאולוגיה הנאצית, או אותם שהצטרפו, שהתגייסו,
שצעדו בסך, מפני שכולם צעדו בסך.

טראנספר ריהזדים
לציבור הישראלי, אך לא במשא־ומתן. את המשא־והמתן יש לנהל
עם ראשי אש״ף בתוניס.
דובר״אש״ף לא בא לירושלים, אבל הוא דיבר אל הכנס מעל
מסך הווידיאו. היה זה מכר ותיק אחר: צאלח ח׳לף, המכונה אבו־איאד.
פגשתי
אותו בראשונה בתוניס לפני שנים. אז נחשב בישראל
כארכי־טרוריסט, אולי יותר מאשר כל אדם אחר בצמרת פת״ח.
כשפגשנו אותו בחברת עיצאם אל־סרטאווי, הצביע אבו־איאד על
סרטאווי וחייך :״אתם חושבים שהוא מתון? אני דגלתי בריעות
האלה עוד בזמן שסרטאווי היה נץ קיצוני!״
ואכן, יורעי־דבר ידעו תמיד שאבו־איאד הוא אחד מאבות האסכולה
הריאליסטית באש״ף, הדוגלת בשלום עם ישראל. אולם
מטעמים של טאקטיקה פוליטית, הקפיד מאוד שלא להשמיע
ריעות כאלה בציבור. כלפי חוץ נראה כאיש קשוח וקיצוני.
כשצילמתי אותו בעת הפגישה לא התנגד, אך ביקש שלא
אפרסם את התצלום לפי שעה, ולא אזכיר בדיווח העיתונאי שלי
את עצם נוכחותו בפגישה.
כשאדם זהיר כמוהו יוצא עתה בצורה הגלוייה והראוותנית
ביותר למען השלום, ואף מציע משא־ומתן ישראלי־פלסטיני ישיר
לפני כינוס הוועידה הבינלאומית, יש לדבר משמעות כפולה
ומכופלת. פירוש הדבר שיש כיום בקרב הפלסטינים הסכמה לאומית
רחבה לקו זה.
אותו הדבר יש להגיד גם על הצד הישראלי. אם קהל ירושלמי
מכובד, רובו קשיש ומייושב בדעתו, יכול לשבת בבירת־ישראל
ולהקשיב לפנייה ישירה של אבו־איאד אליו, הרי זה אומר הרבה.
עוד לפני שבע שנים היו כמעט כל האנשים הטובים האלה מוכנים
לירוק עלי, כאשר נפגשתי לראשונה עם יאסר ערפאת.
והיכרתי, כמובן, גם את מי שלא היו שם, באולם הירושלמים.
לובה אליאב העלה את זיכרם, בנאום מרגש: פיאר מנדס״פראנס,
נחום גולדמן, שימחה פלפן ועיצאם אל־סרטאווי. ארבעה חלוצי־שלום.
כשדיבר על סרטאווי, התרגשתי כמעט עד דמעות.

הצועדים בסך
באחד העיתונים הזרים, שיש להם מדור ״היום לפני 50 שנה״,
מצאתי את הקטע הבא, שהתפרסם ביום ה־ 20 בפברואר : 1939
בכנס של ההתאחדות הארצית של החייטים של הרייך הגרמני,
שנערך בעיר ויימאר, סיפרו המשתתפים כי שליש של העם הגרמני
לובש עכשיו מדים.

אבו־איאד, כסי שצילמתיו

במקום שיש בו ביצה, יש יתושים. במקום שיש בו שינאה לזרים,
יש פוליטיקאים המנסים להיבנות ממנה. פאשיסטים, ניאו־פא־שיסטים,
גזענים, אנשי־טראנ־ספר
למיניהם.
בישראל יש רחבעם זאבי, שזכה
במקום בכנסת. הוא מטיף
לגירוש כל• הערבים.
במדינת״לואיזיאנה, בדרום
ארצות־הברית, יש אחד דויד
דוק, שזכה השבוע במקום בבית־המחוקקים
של המדינה. הוא מטיף
לגירוש הכושים, וגם היהודים.
הללויה.
דוק היה בעבר ״הקוסם הגדול״
של הקו־קלוכס־קלאן —
האירגון שהוא אבי־אבות הגזעדוק
נים
בעולם המודרני.
דוק יכול לתת שיעורים לגני
די. הוא רוצה לטרנספר 20 מיליון כושים מארצות״הברית (לשם
הובאו בכוח כעבדים על־ידי אבותיו שלדוק, אחרי שנחטפו ממולדתם)
.הוא גם רוצה לגרש את היהודים מכל מדינות ארצות-
הברית, וליישב אותם מחרש במנהאטן או בלונג־איילנד הסמוכה,
שתיקרא — כך הוא מציע — ״ישראל המערבית״.
בצעירותו הצטלם דוק במדי פלוגות־הסער הנאציות ונשא
שלט :״הוציאו להורג בגאז את השיבעה משיקאגו״ — קבוצה של
שמאלנים שעמדה אז למישפט. באוניברסיטה היה ידוע כ״נאצי
של המיכללה״ .כיום הוא בן ,38 חבר המיפלגה הרפובליקאית. הוא
ניזון מן הפחד השורר בקרב הלבנים נוכח שיעור־הפשיעה הגבוה
של הציבור השחור, העני וחסר־התיקווה. הפחד מגביר את הגזענות,
הגזענות מקדמת את הקאריירה של דוק, גנרי ושות׳.
רוק הוא מיטרד למיפלגתו. הרפובליקאים מנסים כיום לרכוש
את ליבם של השחורים, המהווים ציבור גדול ומלוכד במדינות־הדרום.
בלעדיהם לא יכבשו הרפובליקאים את הדרום, שהיה במשך
דורות מעוז של הדמוקרטים. אבל הגזענות מתגברת גם על
ההגיון. דוק נבחר. מיפלגתו הודיעה שתסתייג ממנו.

שדות אדומים
בשעה שנשיא מדינת־ישראל השתתף בהלווייתו של הירוהיטו,
קיסר יפאן, ישבתי באולם־קולנוע תל־אביבי וחזיתי בהקרנה מוקדמת
של סרט סיני, שרות החיטה האדומים(צריך להיות :״שרות־הדורה
האדומים״).
בסרט יש תיאור מזעזע של פשע־מילחמה יפאני — אחד מאותם
פשעים שעלו באכזריותם בהרבה גם על פישעי־הנאצים, אף
שהיו פחות מתועשים. הם לא מסעירים אותנו, כי הקורבנות לא
היו יהודים.
אנחנו, חניכי הסרט ההוליוודי, חושבים בעיקר על שבויי־ה־מילחמה
המערביים, כאשר מדברים על זוועות היפאנים. זוהי
גישה גזענית מובהקת. היפאנים התעללו אמנם באלפי שבויים
בריטיים, אמריקאיים ואוסטרליים. אבל הם רצחו מיליוני סיגים
באכזריות נוראה.
כל זה געשה בימים שבהם עמד הירוהיטו בראש יפאן.
כשאנחנו מתלוננים על כך ש״האפיפיור שתק״ ,מה נאמר על
הקיסר היפאני, שלא רק ״שתק״ ,אלא גם עמד בראש המדינה
הפושעת?
אולם הקטע על אכזריות היפאנים הוא רק אחד החלקים של
סרט יפהפה.
זהו הסרט הסיני הראשון שחזיתי בו, והייתי מוקסם. אין הוא
דומה בשום צורה שהיא לסרט אמריקאי. הוא דומה הרבה יותר
לציור סיני.
הצילומים הארוכים של גיבעולי־הדורה ברוח, הלחנים,
האווירה האופפת את הסרט כולו — יש בהם משהו שאני מתקשה
להגדירו, משהו המצוי בציורים הסיניים המוכרים לנו. משהו
אינסופי, משהו שאין לו קצוות חדים, שאין בו פעילות נמרצת.
קיטעי־התעמולה של סין העממית אינם מפריעים בסרט.
השחקנית הראשית, גונג לי, הכלה הקרוייה ״תשע״ מפני
שנולדה ביום התשיעי של החורש התשיעי, שובה את הלב. אי־אפשר
שלא להתאהב בה. במבט אחד של עיניה היא אומרת יותר
מכפי ששחקניות מסויימות בהוליווד אמרו בעשרות סרטים.

במוסקוזה עדייז סצותתים לזרים החתול הגברי
של נורית שניט עצמות ושתי שקיות סיליקון

| 1111 1*11 ״1 ^ 1ך | ו * אלמגתו (ואשתו השלישית) של ראש־הממשלה לוי אשכול,
היתה חביבת-הצלמים בערב הקרנת סירטו של הכימאי פיטר
פריישטדט על אשכול. היא ניס תהלה תח מק מהבזקי״הפלשים על־ידי הס תר ת פניה נספר
שכתבה עופרה נבו, בתו של אשכול מנישואיו לאשתו השניה אלישבע. נכדיו של אשכול

11 1/1

(בתמונה משמאל) מבתו תמי שוחט, מעיינים בספר. עופרה ננו־א שכול(קיצונית בתמונה
למטה מימין) מושיטה יד לחבר, כשלצידה יושבים חבר־הכנסת ביינה שוחט ואשתו תמי,
אחותה של עופרה נבו. נועה אשכול (למטה משמאל) ,מומחית לתנועה ולמחול, נמנעה
מלשבת עם שאר בני־המישפחה בגלל ריבוי העיתונאים שהתקבצו מסביבם.
היא אומרת. כאשר התברר כי
החתולה לא נמצאת בביתה של ״ח
אף אחת מהן, הוצע לברר אילו
עורכי״דין נוספים מתגוררים
בסביבה, כדי לחפש אצלם את
החתולה המישפטית.
לפרקליסת מחוז־המרכז,
עורכת־הדין נורית שניט, יש
חתול סיאמי. החתול, אהובן של
שלוש בנותיה, הוא חתול גברי
במיוחד. באחרונה החליפו הבנות
את שמו ל״דקס״ ,בעיקבות אחד
מגיבורי שושלת ,״מפני שגם
לחתול שלנו יש המון שיער על
החזה,״ כפי שהסבירו הבנות.

הפרופסור דן מיכאלי,
מנהל בית־חולים איכילוב, ביקר
לא־מזמן בעיר שטרסבורג בצרפת,
כדי לאסוף כספים למען
בית־החולים. בפירסומים לקראת
הרצאתו נאמר על מיכאלי:
״הרופא שהיה באנטבה״ .מיכאלי
לא היה באנטבה.

במוסקווה עדיין מצותתים
לזרים — את זאת גילה איש־התיקשורת
דן פתיר, מנהל
מכון דן קירקפטריק בישראל,
כשחזר ממוסקווה. ביום הראשון
לשהותו נכנסו בני־הזוג פתיר לחדרם
במלון. עם כניסתו אמר דן
לאשתו, יעל, שהנורות שבחדרם
חלשות מדי, ושהוא לא יוכל
לקרוא באור עמום שכזה. כשחזרו
בני-הזוג אחרי כמה שעות,

שבהן שהו מחוץ למלון, הם גילו
להפתעתם שמישהו דאג להחליף
את כל הנורות בחדרם בנורות
חזקות יותר.
בלנינגראד פגש פתיר ב־סאשה
ימסולסקי מסורב־עלייה
מזה 15 שנה, שרק לפני
שלושה שבועות קיבל אשרת־יציאה.
פתיר שם לב לעובדה
שימפולסקי מחזיק צמוד לגופו
תיק־ג׳יימס״בונד, וגם כשהוא

הלך לשרותים היה התיק צמוד
אליו. הוא שאל אותו לפשר העניין,
וימפולסקי סיפר שבתיק
יש כרטיסי־טיסה לישראל, ושהוא
ישן ואוכל בצמוד לתיק מחשש
שייגנב.
בדרכם חזרה לנמל־התעו־פה
הבחינו בני־הזוג פתיר שהנהג,
שהסיע אותם, עומר להירדם
תור כדי נסיעה. פתיר אחז בראשו
של הנהג וטילטל אותו בחוז
סודות
מאחורי־הקלעי
להכנת המועמדות לתחרות
מלכת-היופי, שהתקיימה ב שבוע
שעבר, היתה אחראית
ק א רין דו צפק * .היא תירגלה
את כולן בהליכה נכונה על
המסלול, בחיוכים, בתנועות
מעודנות, באכילה נבונה. א ת
כולן, פרט לזו שזכתה בסוף
הערב בתואר המלכות: נ י קו ל
הלפ רין מבאר־שבע.
את ניקול אימנה וטיפחה,
בסוד ובהיחבא, מדריכת-
הדוגמניות הוותיקה לאה
פלטשר, מי שבמשך שנים
רבות היתה אחראית למלכות־היופי,
עד שדונסקי תפסה את
מקומה.
סיפרה פלטשר :״ועדת־

לאה פלטשר
המלכה למדה
הקבלה לתחרות לא רצתה
בניקול. היא היתה שמנמנה,
בעלת הליכה גברית, הופעה
אתלטית, חסרת ביטחון עצמי.

אבל היתה מישהי שרצתה
בניקול, שהחליטה לא לוותר,
וכך ניצר קשר סודי איתי, ואני,
בפעם הראשונה בקאריירה
שלי, הסכמתי לתת למישהי
שיעורים פרטיים. ועוד בחינם,
מכיוון שאמרו לי שלניקול אין
כסף. אמרו לי: היא בטח
תיבחר, ולך יהיה כבוד מזה,
רק תשפרי א ת הנתונים שלה,
אז הסכמתי.
״נתתי לה תרגילים להורדת
מישקל והיקפים, רשמתי לה
דיאטה, ותוך שלושה שבועות
היא הורידה שמונה קילו.
עידנתי את ההליכה שלה,
עשיתי כל מה שצריך, ועכשיו
יש לי הרבה סיפוק.״

קה כדי שלא יירדם, ומדי פעם
נתן לו סטירה כדי לעוררו.

מנחה־הטלוויזיה גבי גזית
ירד למקום־החנייה הפרטי
שלו, שמתחת לבניין מגוריו,
ולהפתעתו הרבה מצא דוח־חנייה
צמוד לשימשת מכונית־הספורט
שלו. גזית היה המום מכף
שעיריית תל־אביב התחילה לרשום
דוחות גם במקומות־חנייה
פרטיים של תושבי־העיר. הוא
התקשר עם בני בהן, דובר־העירייה,
שהבטיח לו לברר את
העניין המוזר. אחרי כמה שעות
הודיע לו הדובר שאת דוח־החנייה
קיבל בעל רכב זהה לשלו,
שחנה בצמוד לביתו. בעל-
הרכב שינה את מיספר הרכב
בטופס, והעביר את הדוח למכוניתו
של גזית, בתיקווה שגזית
לא יבחין בזיוף וישלם את הקנס.
כהן הודיע לו שעיריית תל״אביב
תעמיד לדין את הזייפן באשמה
של זיוף מיסמכי העירייה.
תות־ימאשיטה, החתולה
המחלקת את חסדיה בין עורכות־הדין
עדנה קפלן ונירה ליד־סקי
( ה של ם הזה ,)2686 עומדת
להמליט בקרוב. השבוע נעלמה
מביתה של עורכת־הדין קפלן
לימים אחדים. עדנה המודאגת
התקשרה עם נירה לידסקי, כדי
לברר אם החתולה בביתה .״זה
כאילו שיש לנו ילד משותף,״

להפעלת קשרים אישיים ׳״
נזקק המלונאי חיים שין? כשהגיע
לנמל התעופה בן־גוריון,
כדי להשתתף בישיבה של מוע־צת־המנהלים
של רשות־שדות־התעופה,
שהוא חבר בה. לשיף
היתה תעודה המקנה לו כניסה
חופשית לנמל, אך זו לא היתה
בת־תוקף, מכיוון ששכח לחדשה.
הוא ניסה להיכנס דרך אחד השערים,
אך השומר לא זיהה אותו
ולא איפשר לו להיכנס. שיף
התקשר עם בכירים בנמל, והם
איפשרו את כניסתו.
בטכס הפתיחה של הקניון
החדש בנתניה נכחו אח״מים רבים.
בינו צדיק, מי שהיה מג־כ״ל
בנק לאומי סירב להצטלם,
בטענה שאינו פוטוגני.
ניתוחים פלסטיים לתיקון
פגמים מולדים הפכו לפופול־ריים
ביותר בשנה האחרונה. המנתח
הפלסטי הדוקטור חיים
אשכנזי גילה השבוע שהשיא
האישי שלו בהקטנת חזה היה
הסרת קילוגרם וחצי מכל צד.
בהתחשב בעובדה ששד נורמלי ׳*
שוקל בסביבות ה־ 300 גרם, זה
בהחלט מרשים. אשכנזי טוען
שהסיליקון, המשמש להגדלת
חזה, אינו מסב נזק, ועמידותו כה
גדולה שאף בעוד 2000 שנה,
כשיפתחו קבר של אשה שעברה
ניתוח להגדלת חזה באמצעות
סיליקון, יגלו עצמות ושתי שקיות
סיליקון.
עורר־הדץ הפלילי ששי
גז סיפר השבוע שמישטרת־העול
ם הז ה 2687

קידים הראשיים בהצגה אחים
לדם, שתועלה בתיאטרון מגה החדש,
היה גם הזמר אבי טול־דנו,
שהגיע לגמר יחד עם אלון

אבוטבול ומאיר סוויסה.

\ 1ךךך 1| \ 1 1ו 1מנהיג יהודי־מרוקאי החי בצרפת,
1 1 1ראש קבוצת אנשי־רוח צפון־אפרי-
\1 141
ק איי ם בצרפת הדוגלים בשלום ישראלי״ערבי, בא לכינוס של ״המר כז
הבינלאומי לשלום״ בירושלים, שהתקיים במלון ״מוריה״.
עיתונאי שביקש לראיינו ניגש לדובן־הקבלה וביקש לראות את
״אזולאי״ .השיב לו הפקיד :״לא עובד אצלנו אדם בשם אזולאי.״
ישראל משתמשת בשיטות־חקי־קים
שבהם, נכנסים לפחדים ל־רה
מתוחכמות ביותר, כשהיא
פני כל הצגת־בכורה. יענקל׳ה
מנסה להשיג הודאות מחשודים.
בן־סירא מגדיר את מצבו לפני
לראייה הביא דוגמה של אחד מההצגה
כתיסמונת־ווטת״ט, או

שניהם נבחרו, הוא נותר בחוץ
והתבדח :״אני אפילו לא יכול
לכעוס, מכיוון שלקחו לי את התירוץ
שלא בחרו בי מפני שאני
מארוקאי״.
השחקנית ענת צחור
נמצאת עתה באבל על מות אביה
בתאונת־דרכים ליד באר־שבע,
כאשר נסע לבקר את אחותה
עטרה, המשרתת בבסיס צבאי
באיזור. זמן קצר לפני האסון
קיבלה ענת בשורה משמחת: שירים
פרי־עטה, שאותם הגישה
להוצאת־הספרים עקד, התקבלו
בהתלהבות. ספר־שיריה עומד
לצאת בקרוב.
חברים טובים אינם שוכחים
את המוסיקאי בובי פינה*
סי, מי שהיה האקורדיוניסט של
להקת החישטחן של חטיבת
גיבעתי וכותב שלאגרים רבים
של שנות ה־ .50 באחרונה חגגו
לו את יום־הולדתו ה־ .70 פינח־סי,
המתקשה בהליכה, היה נרגש
לראות זמרים, שאיתם עבד בעבר,
עולים לבימה ושרים את שיריו.
יפה ירקוני, ימים אחדים
לפני נסיעתה למוסקווה, שרה
את מבה בובתי, קרה זה רק הפעם
ואלישבע. ישראל יצחקי
שר את הפאטנט מהימן ואגו
ניפגש. טובה בן־צבי שרה את

החסין נשיו

דיפלומט מצרי בביר, הוזמן גם הוא לכי נוס
״המרכז הבינלאומי לשלום״ .ברגע
האחרון הודיע בטלפון שלא יבוא, מפני שנשברה לו רגל. כמה מן
המזמינים לא כל-כן האמינו לסיפור, והיו בטוחים שזוהי התחמ קו ת
דיפלומטית. אולם בשיר בא בכל זאת. הוא לבש חליפה אלגנטית
אן נעל כפכפים. כשגברת אחת אמרה לו שהיא מפקפקת בסיפור
הרגל, הפשיל ת חסין א ת המיכנס והראה לה א ת רגלו המגובסת.
לחיטה הגדול עין נדי, שאליו אין

לפינחסי כל קשר, ואלכסנדר
יהלומי סיפר בריחות.

( 1111111 1*1 1מימין) הזמרת, היתה הרוח החיה בערב־ההתרמה שאירגנה יהודית נגר
1 1 / 1 1 1 #11 1 /1לרות נץ, חולת-הסרטן, אמו של הגיטריסט ארז נץ. כשנודע לזמרת שבנה
של רות, שחיברה שני ספרים על מחלתה, לא נוכח באירוע, היא אמרה שאילו היה בנה היתה הורגת אותו.
לקוחותיו, שנפל בפח שהמישט־רה
טמנה לו. החוקרים שכרו את
שרותיו של אחד מקרייני־החד־שות,
והקליטו מהדורת־חדשות
מבויימת, שבה מודיע הקריין על
שני חשודים במעשה פלילי שהודו
באשמה המיוחסת להם. החשוד,
שישב בחדר־החקירות, ושמע
את מהדורת החדשות הכד
בויימת במהלר אחת החקירות
שלו, וכשנוכח לדעת ששותפיו־למעשה
הודו באשמה, נאלץ גס
הוא להודות בה. רק כעבור כמה
ימים נודעה לו האמת.
שחקנים רבים, ואף הוותי־

מי שייכנס במפתיע ל־לישכתה
של מזכ״ל נעמת,
מאשה לובלסקי, עשוי למצוא
את לובלסקי כשהיא שרועה
על כיסא־גוח ותופסת ״התרגעות״
.היא מצאה פאטנט לשבירת
רצף־העבורה שלה, המתחיל
בשעת־בוקר מוקדמת, והנמשר
עד שעת־לילה מאוחרת. היא
מחזיקה בלישכתה, במקום סתר,
כיסא נוח מתקפל, שעליו היא
נחה במשך 15 דקות מדי יום,

ואת השלווה היא משיגה בעזרת
טכניקה שלמדה באחרונה.
חוגגים רבים היו מופתעים

לגלות את חבר־הכנסת דויד
ליבאי, כשהוא נכנס לדיסקוטק
יפואי, עושה סיבוב קצר במקום,
מביר אחדים מהנוכחים ויוצא
כלעומת שבא. למי שהתעניין
במעשיו גילה דני בנו, החייל בן
ה״ , 19 שכלת־השימחה באותו
ערב היתה בת־דודתו, שחגגה את
יום־הולדתה ושהזמינה את דודה,
חבר־הכנסת.

נעמי מן דזזדד אזד׳ליאב ₪

— כפי שהוא מכנה זאת באידיש
— תיסמונת־ווסרגייט. הוא
כל־כן־ מתרגש מהעניין, שהוא
מבלה זמנו בריצה מתמדת מח־דר־ההלבשה
לחדר־השרותים.
השחקנית שושיק שני
סיגלה לעצמה כמה מינהגים,
כדי לשמור על מצב־רוח מרומם.
היא לא קוראת עיתונים במהלך
השבוע, מלבד עיתוני יום־השי־שי,
ולמרות זאת היא טוענת שהיא
מעודכנת תמיד. אף שאינה
דתית, היא נמנעת מלשוחח בטלפון
בליל־שבת ובשבת.
בין הנבחנים הרבים לתפ־

פסוקי ה ש בו ע
• הדיבלומט״בדימוס גידעון רפאל :״במיזרח הטעון
אין צורך בעוד רמקולים. יש צורך בעוד עזרי״שמיעה״.
• ״דבר״ ,על מעמדו החדש של שימעון פרס, כשר-אוצר:
״מי שהיה מציל על החוף, הוא כיום מציל במיקווה!״
• חיים ברנס, יו״ר ועד עובדי קופת־חולים, על המשבר
במערכת־הבריאות :״הלב של הרופאים התקרר והכיס שלהם
התחמם!״
• גבי ניצן, ב״חדשות״ ,על הנתונים הדרושים למלכת-
יופי :״התערובת הכי מוצלחת של בובת-בארבי אנורקסית,
לוליטה ופנינה רוזנבלום!״
העול ם הז ה 2687

ל ך \ ח 1ך ן (מימין) בימאי הטלוויזיה הישראלית, הוא גם אביה של ה שחקנית קרוליין
1 11.4114 /לנגפורד (במרכז) ושל ג׳רמי לנגפורד (משמאל) ,שחזר בת שובה והעוסק כעת

בציור על זכוכית, בטכניקה מעורבת. השלושה הם בני מזל דלי, וטוענים שהם מייצגים א ת המזל, אד כל
אחד בדרכו שלו. יום אחרי המיפגש המישפחתי נסעה קרוליין לחופשה בת״שבועיים בשווייץ.

שרה ליבובי ץ ע\₪עח הואיבה. האהיתר! וענוה שם יותר עש

^ עצם, וזה הכי מרגיז, אין על מי
^ לכעוס. כולם בסדר. יש חוזה־שלום,
וזה יופי. המצרים מכבדים אותו,
כך שאם מאוד מתגעגעים, תמיד אפשר
לבקר שם, בנואיבה י.
אבל הלב, מה לעשות, לא אוהב
פוליטיקות, גם כשהן קיימות למטרות־שלום.
את נביעות הוא אוהב הלב, את
נביעות העתיקה, הנהנתנית, המכושפת,
החושנית.
* הכתיב ה 1ם ן של השם הערבי ;
מרבע.

במשך יותר משנה עבדתי בכפר־ה־נופש
של נביעות 15 .חודשים במקום
הקסום הזה. השבוע חזרתי לשם. ביקרתי
בכל המקומות הוותיקים, וגם
באתרים החדשים שבנו המצרים. זה
היה טיול של כאב, מלווה בהרבה התרגשות.

פפד־הגופש:
מגומס
ומפופתר

ך כאורה, דבר לא השתנה. כמעט
) כל מה שהיה — עדיין קיים.

כלבי־הסלוקי הדקים, השלדיים. הסירה
הכחולה הנוטה על צידה. הבר וכסאות
הקש, דלפק־הקבלה והמרכזיה המיושנת
הצמודה לכסאו של פקיד־הקבלה.
אף אותן הקופות הרושמות, שנקנו בחגיגיות
גדולה חמש שנים לפני הפינוי,
ושהביאו נחת וגאווה לכל חברי־המו־שב.
בהתרגשות גדולה הם באו אז להציץ
בקופות האלה, כאילו היו מטמון
נדיר.
כל אלה נמצאים, צמודים למקום בקשר
חזק, כנראה ניצחי.

ומרגיע, שהיה מה שמכונה ״האווירה
של נביעות״ ,ליטף והשכיח גם את המוות
הזה.
מזה שמונה שנים לא הייתי כאן.
שנה לפני הפינוי, בחג־פסח המוני ומבולבל,
עבדתי בפעם האחרונה במיזנון
שעל החוף. ומאז נביעות היא חלום
מתוק, רך, שהולך ומתנדף.
ופתאום: מציאות גמורה. אני כאן.
השלט המודיע על כפר־הנופש נו־איבה
כתוב באנגלית ובערבית. בכניסה
— מיבנה קטן, ובתוכו חייל. אבל

מלבד זאת, הכל דומה. גם שערי־הברזל
הלבנים, בצורת מניפה פרושה, לא הוחלפו.
גם מישרד־הקבלה לא השתנה.
שבע שנים מאז הפינוי, והזמן כאילו .
קפא.
אני מקווה שתיהנו, ברוכים הבאים
למצריים, אומר פקיד־הקבלה. ליבי
התכווץ, נדהמתי לרגע. מה פתאום,
מצריים? נביעות היא שליז וכמעט*•
חיבקתי בידידות ובגעגועים את המר־ [
כזיה הישנה, המצחיקה, הסמוכה לכסאו [ .
של הפקיר.
חודש אחד עבדתי במרכזיה. וזה היה

ובכל זאת, נואיבה שונה לחלוטין.
החגיגיות הזוהרת, הקרנבל התמידי,
העליזות האינסופית — אלה נעלמו.
את מקומם תופס כובד־ראש מהורהר,
מנומנם, שאין לו ולא״כלום עם נביעות.

לא שאז הכל היה מצחיק. צעירים
מכל העולם נקבצו אל כפר־הנופש הקטן.
אחדים ברחו מעבר משמים, מדכא,
חיפשו בנביעות את השיכחה. לכן היו
גם תקופות רעות, קשות, כמו זו שהביאה
להתאבדותה של מוניק.
מוניק היתד, צעירה דנית שהתאהבה
בנביעות. היא התגיירה והפכה חלק מ־כפר־הנופש,
כמו הים, כמו החול. נאה
וגאה, קצת קשוחה, קצת קשה. השמועות
סיפרו שהיתה לה ילדות
עגומה, שאין לה לאן לחזור.
ביום־קיץ של , 1978 אחרי־הצהריים,
הסתגרה מוניק בחדרה וירתה בראשה.
היא מתה מיד.
התדהמה היתה כבדה, רובצת, מאיימת.
אולם אותו ערפל חולמני

כסר־הנוסש עכשיו
הכל ריק

!שבועחזרהרשם8 *77.צאהתיירתצרנתיהונהאית,נודדותע 1שכתיהים
חודש משעשע מאוד, וגדוש במידע.
למשל, הסיפור על חברת־המושב א׳ והחבר

בבוקר, כשבעלה של החברה א׳ היה
קוטף מילונים בשדה, ואשתו של החבר
יי ח׳ עבדה במישרד, נהגה החברה א׳ לטלפן
למרכזיה לבקש בקול הכי תמים
את מישפחת ח׳ .״החבר ח׳ לא בבית,״
אמרתי לה. שהרי גם היא, גם אני,
ובעצם כל חברי־המושב, ידעו שלא את
מישפחת ח׳ היא חומדת, אלא את החבר

״תנסי בצהריים,״ אמרתי לה.
״תודה רבה ״,היא היתה עונה, וכלל
לא התפלאה משפע הפומביות הנלווית
לסיפור־האהבה הלוהט הזה, בינה לבין
החבר ח׳.
פקיד־הקבלה, צעיר נמרץ ושמנמן,
י* אינו מגלה עניין בסיפורי העבר. כך גם
.המעטים מבין עובדי־המלון, שעימם
ניסיתי לשוחח על נביעות ההיא. רובם
הגיבו בהסתייגות מופגנת. אולי אפש־

רות״ההשוואה מרתיעה אותם, או אולי
ראו בי אורחת טורדנית, המציקה להם
בסיפורים על תקופה רחוקה, כמעט
היסטורית. שהרי אנשים, ככלל, אינם
אוהבים להקשיב למעשיות־סבתא כאלה.
מלבד
זאת, מאגד פאריד ( )22 הוא
אדיב מאוד. הוא נולד בשכונת הליו־פוליס
בקאהיר, שם מתגוררת מיש־פחתו.
אחרי שסיים את לימודיו בקורס
מנהלי־מלונות, עבד בבית־המלון החדש
בסנטה־קתרינה במשך שנתיים.
מזה חמישה חודשים הוא בנואיבה. אוהב
את השלווה ואת מזג־האוויר הנעים,
״ואין לי חשק לחזור לשרחון־הלץ־
פוליס, שם ממתינה לי מישרה טובה,״
הוא אומר.
עובדה משונה: כל 130 עובדי כפר־הנופש
הם גברים. רובם צעירים. חלקם
נשואים. הם עובדים במלון במשך 30
ימים רצופים 15 .הימים הבאים הם ימי־חופשה,
ואז הם רשאים לנסוע לבני־

מישפחותיהם, בתוככי מצריים.
קשה לשכנע בחורה מצרית שתבוא
לעבוד במקום כזה, הרחק מבית הוריה,
הם אומרים. על עובדים זרים כלל לא
חשבו.
העובדים המצריים בנואיבה הם חביבים
מאוד, אדיבים, מעונבים ומכופ־תרים.
יותר מדי. בחדר־האוכל, למשל.
ארבעה מלצרים זקופים, רישמיים,
מביטים בארבעת הסועדים בציפייה
דרוכה. עדיין לא גמרתי לאכול, והמלצר
כבר טורח סביבי, לוקח את הצלחת,
מוזג מרק ברישמיות רבה.
האוכל, אגב, לא טעים לחיכי, אבל
זול. ארוחת־ערב כוללת סלט מירקות
טריים, תפוחי־אדמה מבושלים, מרק
איטריות, בשר־כבש ממולא בבשר
טחון, ופרוסת עוגה מתוקה מאוד. מחירה
13 :לירות מצריות. כ־ 12 שקלים.
כפר הנופש הישראלי סבל מבעייה
דומה. האוכל היה גרוע, אולם — שלא
כמו עכשיו — מחירו היה יקר.
סגן מנהל כפר־הנופש, חסן קביל,
גבר נמרץ ומלא ביטחון עצמי, בטוח כי
עובדיו, גם המלצרים, מאוד נינוחים
ובלתי־רישמיים .״זו השיטה שלנו,״
הוא אומר .״בהילטון לובשים העובדים
חליפות ועניבות. כאן, במלון המשקיף
אל הים, האווירה צריכה להיות בלתי־רישמית,
כמו בהוואי ובמיאמי״.
קביל, מלונאי מזה 20 שנים, הוא
עובד של חברת־המלונות הממשלתית
מלונות 1ם 1עד1ני־צלילה בסי1י. כפר־הנופש
בנואיבה שייך לחברה הזו.
הוא הגיע לנואיבה לפני חצי שנה,
ומוחו מלא בתוכניות. הוא רוצה שנשים
יצטרפו לצוות־העובדים. את חדריו הישנים
של המלון מתכנן קביל לשפץ
ביסודיות. ובינתיים, עד שכל זה יקרה,
הוא יושב סמוך למישרדו ומתחמם
בשמש.
כמה רחוקים נראים עכשיו ימי־ההילולה
הישראלית! עשרות עובדים
מכל רחבי־העולם התחבטו בשאלה
פשוטה אחת: איך להשתזף ולזיין כמה
שיותר. רובם פתרו את הבעייה הזאת

בנקל, והצליחו להגשים את שתי המטרות
האלה בשפע רב.
״הברדק בכפר־הנופש, כפי הנראה,
כבר לא ישתנה. זהו חלק מאופיו של
המקום. לפעמים התחושה היא שהאורחים
קיימים כדי לאפשר לעובדים ליהנות,״
כתב אורח בספר־האורחים של
נביעות, שנתיים לפני הפינוי.
את ספר״האורחים המצרי של נו־איבה
מציג קביל בגאווה גדולה. דן
דגני מחופית, תושב־אופירה לשעבר,
כתב :״ביקרתי ונהניתי מאוד מיחס
אדיב וכן מקבלת־פנים נעימה.״
שימעון שמיר, שגריר ישראל במצריים
:״ביליתי במקום הזה בוקר נפלא.״
״היו במלון הרבה אורחים מפורסמים,״
אומר קביל ,״שגרירים אוהבים
לנפוש כאן, וכשחנכו את האגף החדש
באו לנואיבה חוסיין מלך־ירדן, הנשיא
מובארכ והסולטן קאבוס מנסיכות עד
מאן.״
127 חדרים יש במלון. מתוכם 90 הם

ירושה ישראלית. זהו האגף הישן. השהייה
בו עולה 30 דולר ליחיד, ללילה.
החדרים קטנים ופשוטים, נקיים למדי,
אם כי ניכר שאיש אינו טורח באחזקתם.
התיקונים נעשים כלאחר־יד, בצורה חובבנית.

חדריו החדשים של המלון מהר
דרים יותר, גדולים, מעוצבים יפה. הם
ממוקמים היכן שגרו העובדים בתקופה
הישראלית, מצירו השמאלי של המלון
הישן. מחיר השהייה בחדרים האלה !
גבוה יותר 58 :דולר ללילה.
רק זוג אחד התארח באגף החדש
בימי שהייתי שם: שגריר איטליה בדמשק
ואשתו. לא חוף־הים משך אותם
לנואיבה. הם הגיעו מירדן, בדרכם
לסנטה־קתרינה, מנצלים את המלון
כתחנת־מעבר. השגריר אינו מוכן להצטלם,
וכשהוא שומע שאנחנו מישראל
הוא מסלק אותי מהחדר בתקיפות רבה.
אחר־כך, בערב, שוב בודדים לגמרי,

צילם: ציו; צפריר ₪

העובדים באוהל המיזרחי
הגירסה הישראלית היתה עלובה

נואיבה אינה נביעות !

ללא תחליפי סם
בשיטה חדשנית -שיטת מלנם
המופטלת ע״׳ מנמחים מישראלו 1אוה״נ
טיפול דיסקרטי -תנאי תשלום נוחים
לפרטים 7 5 2 1 6 6 1 /2 :־ 0 3

4 >1 0ר

נירכז ארזי׳ ניץ!ץ ו ״ יטנרעסדב ^
0ל5101144:־> 0ורב־ק־זו•)
רזז׳ אמב׳ 14 זע! ־אביב

(המשך מעמוד ) 15
השגריר ואשתו יושבים באוהל המיז־רחי,
שותים קפה, מביטים בכמה מעובדי
כפר־הנופש, המשחקים בדומינו.
האוהל המיזרחי יפהפה. זהו אוהל
גדול ובו שטיחים, שולחנות קטנים,
מיזרונים וקישוטים מיזרחיים. גם
בנביעות ניסו להקים אוהל כזה, אולם
הגירסה הישראלית לתפנוקי־המיזרח
היתה עלובה ומגוחכת.
סמוך לאוהל המיזרחי — הבר. לב־ליבה
של נביעות, עורק חייה החשוב
ביותר. הכל קרה בבר. כאן שתינו
והתאהבנו ונפגשנו ונפרדנו ופיטפטנו
ושתקנו.
המצרים הרחיבו את הבר לכיוון הים.
את השולחנות השחורים, הנמוכים,
כיסו במפות משובצות. הכסאות הישראלים
עדיין שם, שמורים היטב. כי
נראה הודות לאלון עימנואל, מנהל
כפר״הנופש, שלא הרשה לאיש לפשוט
רגליים על הכסאות .״צריך לשמור
עליהם, שיחזיקו מעמד כמה שיותר״,
הוא נהג לומר. והם מחזיקים מעמד.
הבר ריק. המנהל והעובדים אומרים
כי הגעתי בתקופה מתה, שאינה משקפת
את מה שקורה כאן בדרן־־כלל.
אולם כולם מודים כי 127 חדרי המלון
סובלים משיעמום כללי כמעט תמיד.
התיירים הזרים מעדיפים את שארם־
אל־שייח׳ ,שהיא יקרה יותר, אולם מפו־

ובאותו רגע ממש הלב שלי בוכה.
רק נביעות חשובה, הוא צורח לי בפנים,
כמו יצר רע וטיפש.
כמו רמזי, גם מגדי עארף, בעל מים־
על־לתחתונים מאלכסנדריה, נהנה ב־נואיבה
מהשקט. זו לו הפעם הראשונה
שהוא מבקר במקום. את שארם־אל־שייח׳
אהב יותר, אבל גם נואיבה נעי
כסו
בית־כנסת בסיעדנן־לילה
שקט, ויש ים ושמש: אני אוהב את
המקום הזה.
.יש לי ארוסה בקאהיר. גם אחרי
החתונה אגור כאן. אבנה לי בית משלי,
ואשתי תצטרך לבוא אחרי, לכאן״.
עוד אחד מהמורעלים האלה הוא
עימאד אל־מואזין, מדריך־תיירים קא-
הירי, אף הוא גר בנואיבה זה שבע
שנים .״מי שמכיר את קאהיר יודע מה
ההבדל בין נואיבה לקאהיר. כאן שקט
ונעים,״ והוא מחייך בדיוק כמו המכורים
הישראלים.
יש לי חשק לחבק את מגדי עבד-אל^ -
רחמן ואת עימאד אל־מואזין. אני מרגישה
שהם קרובים אלי ומבינים אותי
יותר טוב מהחברים הכי קרובים. כי יש
לנו משהו משותף: האהבה המוטרפת
הזו לנביעות, או נואיבה — לא משנה
איך תקראו לה.
בשבוע הבא תדווח שרה לי-
בוביץ על המושב, תחנת־ה־דלק,
הבדואים ונואיבה־סיטי.

** 1X2ן

(ק נ^ת-נס י *, 7111^ 0 33^93 8ל*6ן;*6ל> 3)010113,
1ן רן7/ד1
סה?6 1

3011.13 ?6מ

ס ס ,? 13-733

לעכימי(>01ו>11 דורס),
גזג־־סס,
1* 1103

לל 9ק* / 7^ 9מ/ל׳ .

באל־י ב׳לפ * ,לעב ^ 1ליאביב,ש! 03-5101144:ור 1־קז!•)

ה*בולי:

מירי רותם

י 41י

פראס סי סלוגי ת
אסטרולוגית

חיזוי העתיד
בצורה מדוייקת ומדהימה
עזרה והתאמת
בני זוג 60 -ש״ח
0 3 *4 5 7 4 3 4

תיר!יפ
ל אי טלר!י פ
תיקי פליק מיועדים לסטודנטים, לארכיטק־טים
ולכל אדם הנושא עימו מיסמכים בכל גודל.
אחר הצלחתם בארץ, הציגה אותם, לאחרונה,
חברת ם.פ.ל. מקיבוץ מבוא־חמה, המייצרת את
תיקי פליק. בתערוכת צ׳יביקר במילאנו, בתוצאה
מעודדת ביותר: נתקבלו הזמנות מאיטליה לתיקי
פליק ביותר מ־ססו אלף דולר.
איטליה, מולדת העיצוב, יודעת להעריך את
איכותם הגבוהה של התיקים מן הקיבוץ.

נביעות בקשר סימביוטי, בלתי־מתפ־שר.

עכשיו יש כמה כאלה. מגדי
עבד־אל־רחמן, למשל. שבע שנים הוא
עובד בבר של נואיבה. בחור צעיר וחיי
כן, בן ,31 מקאהיר.
״אני לא יכול לחיות בשום מקום. רק
כאן,״ הוא אומר ,״קאהיר רועשת, ופה

שלט לפני נביעות*
א 1פירה עדיין קיימת
ארת ותוססת. המצרים, שרובם אינם
חובבי־ים או עשירים מופלגים, נרתעים
מהמרחק הרב, וממחיריו היקרים, לגביהם,
של המלון. והישראלים מצאו
להם אתרי־נופש אחרים.
מצרים אחדים וכמה תיירים אירופים
התארחו בכפר־הנופש בימי שהותי

פואד רמזי מקאהיר, איש־שיווק בחברה
אמריקאית, אומר שהוא מאוהב
בנואיבה. בראשונה התארח במלון חודשים
ספורים אחרי הפינוי, ומיד
התאהב בשקט המידברי הזה, שהוא
שונה כל־כך מהרעש של קאהיר.
זו הפעם הראשונה שהוא מדבר עם
ישראלים, הוא אומר ,״ואני מאוד מקווה
שתיהנו כאן, מהמלון המצרי הזה״,
הוא מוסיף כמארח טוב.
ואני מתפוצצת. רגע, רמזי, אתה
טועה! לא די בזה שאתה יושב בבר
בדיוק במקום שהיה אהוב עלי, שהיה
שלי, אז אתה עוד מעז לרמוז לי שאני
כאן אורחת, ואתה מארח?
כמובן שאני טועה, ולא רמזי. אולם
השיחה בינינו קשה לי, גם מפני שרמזי
לא מפסיק לשאול אם העם הישראלי
שלם עם השלום הזה, ואני אומרת לו
שוב ושוב שלמען השלום היה כדאי
לוותר על סיני, ושלום זה דבר חשוב.

מה. השמש והשקט, הוא אומר, בגללם
אחזור לכאן שוב.
ולסיום, הדבר הכי מוזר שמצאתי ב־נואיבה:
מיסגד. ליד המוסך, סמיד ל־מישרדים,
מיסגד קטן. שלוש פעמים
ביום קורא המואזין למאמינים, והם
באים ומתפללים.
אלמלא ראיתי במו עיני, לא הייתי
מאמינה. כאילו שבנו בית־כנסת במרכזו
של מועדודלילה.

ה מאוהבים:
ן משוגעים א ח רי ם
^ ספר־הפרידה מנביעות הם כונו
** ״טיפוסים שהמידבר הזה זרם בעורקיהם.
בלעדי כל אלה, נביעות לעולם
לא היתה מה שהיתה.״
ישראלים וזרים, מעטים ולוהטים,
שהתאהבו בנביעות ושגרו שם במשך
שנים ארוכות. איתן, ואסף, ואשר החובש,
והיינץ, וגיל, ומויירה, ורובי. אנשים
מלוחים ושחומי־שמש, צמודים אל
* השלט הנוצרי. הא 01ר, קפטריה
— בז אר׳ ,הו ת קן נופל ל שלם הישרא-
ר שנשאר על סו. והאונור :״תחנת־דל
ק אחרונה לפני אופירה׳.
1ה עולה
המעבד במסוף הגמדי איטי
וביורוקרסי. בכניסה למצריים:
שעה וחצי של מילוי ט פ סי ם
שונים, והתרוצצות ממי שרד ל־מישרד.
ביציאה: תהליך דומה,
אך קצר יותר. חצי שעה, ב סך-
הכל.
כמה עולה המעבר בגבול
לשני אנשים ולמכוניתז
• 29 שקלים -אגרת תושב־יוצא
במסוף הישראלי.
• 7שקלים -תרגום רש־יון־הנהיגה
לאנגלית.
14.5לירות מצריות -

ביסוח־מכוגית.
• 14 לירות מצריות -מכס.
• 24 לירות מצדיות -מ ס
גבול.
• ז לירות מצריות -כניס ת־רכב.
כשחוזרים,
מ שלמים עוד
12.5לירות מצריות.
בסך־הכל 72 :לירות מצדיות
ו־ 4נ שקלים.
לידה מצרית היא, בשער-
החליפין הרישמי, ק צת כ הו ת
מש״ח.
העול ם הז ה 2687

האשפות הדדיות באולם בית־המישפט
במישבט בין בעלי הפניות. פ׳ ח״ב למי?

הזו־נעזודזוינוזנה*
ך* אמצע שנת 1986 נכנס רואה־החשבון יוחנן אקרמן מהר־
* צליה־פיתוח כשותף בסינרמה.
בעלי המקום דאז היו שלום פנסטר, בני וינצלברג ועמוס
ברזילי. בהתאם למיסמכים בתיקי בית־המישפט בתל־אביב,
החזיק אקרמן במניותיה של חברה בשם אכמיר, וזו רכשה *18
ממניות הסינרנוה. סמוך לכניסתו כשותף הילווה סכומי־כסף
ניכרים, כ־ 160 אלף דולר, לסינרסה, ובכסף זה שופץ הבניין
לצורך הפעלתו מחדש.
אין ספק כי חלק מההמחאות שנתן לסינרנוה על־חשבון ההלוואה
לא נפרעו במועד. אקרמן מצהיר כי פרע את ההמחאות שלא
נפרעו, בסך 50 אלף רולר, בתשלום במזומן.
מכיוון ששמו של אקרמן כשותף בסינרמה צץ עתה בראשונה,
ועקב עיסוקו, סביר כי הוא מייצג משקיע. בשעתו פורסם
בעיתונות שאיל־המלונות בצלאל מיזרחי נכנס כשותף פעיל
בסינרמה, וייתכן כי אקרמן מייצג אותו.
בשנה הראשונה להפעלתה המחודשת צלחו עיסקי הסינרמה,
אולם נראה כי הצלחה זו לא הספיקה לאקרמן או למיזרחי. מיזרחי
התלונן אז מרות על שאין הוא רואה רווחים מהשקעתו, ושאין לו
מושג להיכן הולכים הכספים.
כעבור כשנה, ב־ 6בספטמבר , 1987 נחתם זיכרון־דברים בין
אקרמן לבין פנסטר, וינצלברג וברזילי, שלפיו מכר להם את חלקו
בסינרמה, הכולל מניות ויתרת־הלוואות, תמורת 340 אלף דולר.
לזיכרון־הדברים צורף לוח־תשלומים. זמן קצר לאחר־מכן הסכים

השקשת, שהיא פעילה בעיסקי־מזון, ומכירותיה בשנת 1988 היו
2.8מיליון שקל. הוא גר בסביון, בבית אחותו.
• ע מו ם ברזילי מפעיל, לדבריו 27 ,מיסעדות ועסקים
אחרים בכיכר אתרים, ורכש באחרונה דירה מפוארת בצפון תל־אביב,
במחיר של 214 אלף דולר.
ההסכם החרש, שעליו חתם אקרמן, מדבר רק על החזרת
הלוואות בסך 160 אלף דולר, תמורת המניות. הוא ממנה את
עורך־דין וסטמן כבורר־יחיד בכל סיכסוך.
כיצד הסכים אקרמן לוויתורים כה מרחיקי־לכת? האם קשור
הדבר בשותפים החדשים, חדד ומאנה? או אולי בידיעות שפורסמו
אז בעיתונות, כי גם איל־המיסעדות יחזקאל אסלן נכנס כשותף
לסינרמה, וייתכן כי חדד מייצג אותו?
על כל פנים, כל ההמחאות, עד לסכום של 160 אלף דולר,
שולמו במלואן. אקרמן המשיך להציג את יתרת־ההמחאות שקיבל
בזמנו, מעבר לסכום של 160 אלף דולר, ומשלא נפרעו — הגיש
לבית־המישפט תביעה בסדר־דין־מקוצר על אי־כיבוד המחאות,
והשיג צווי עיכוב־יציאה נגד פנסטר, וינצלברג וברזילי. התביעה
הוגשה ב־ 23 בינואר השנה, וטרם התבררה.
ב־ 15 בפברואר הגישו השלושה, באמצעות עורך־הדין משה
זינגל, בקשה לעיכוב־הליכים בתביעת אקרמן, ולהעברת העניין
לבוררות, בהתאם להסכם השני. הדיונים בבקשה התנהלו לפני
השופט אמנון הומינר, ועתה ממתינים הצדדים להחלטתו.

יגאל לביב

1י /ו 1^ /י י יי י

בצלאל מיזרחי
את מ׳ ם״צנ אקרמן?

עמום ברזילי(עם פנינה רוזנבלוס)

שלום פנסטר (עם סמדר דרור)

בני וינצלברג (עם אשתו סימה)

עסקים בכיכר־אתרים

הביליארד לא קיבל רישיון

340 אלף חל ר

אקרמן, בכתב, לדחות את כל התשלומים בחודש אחד. באותה עת
מסרו פנסטר ושות׳ המחאות לאקרמן, בשקלים, בסך השווה ל־
340 אלף דולר, והוא הפקיד את מניותיו אצל עורך־הדין יצחק
וסטמן, כנאמן. בתנאי־הנאמנות נקבע כי אסור לו למסור את
המניות לפנסטר עד לגמר כל התשלומים, ואם לא ייפרעו שני
תשלומים — זכאי אקרמן לקבל את המניות בחזרה.
ב־ 27 בספטמבר נחתם הסכם נוסף בין אקרמן לשלושת החותמים
הקודמים, שאליהם נוספו עוד שניים: רחמים חדד ויחזקאל
מאנה.
מי הם השניים החדשים?
• רחמים חדד אינו מוכר.
• יחזקאל מאנה הוא אחיו של משה מאנה, ושניהם בעלי
חברת־התובלה 10־שה בניו־יורק, מהגדולות שם.
• שלום סנסטר היה איש־מחשבים, שהצליח במועדוני־לילה
שונים, ושרכש מידי רפי שאולי את המועדון. לפני כשנה
הסתבך בהשקעה של 700 אלף דולר במועדון מפואר לביליארד
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. ההשקעה ירדה לטימיון בגלל סירוב
העירייה להרשות פעילות זו במקום. הוא נתבע על־ידי נושים
שונים, וביניהם בעל־המיבנה, שכלפיו התחייב לשכר־דירה גבוה.
לפני כמה חודשים יצא פנסטר לניו״יורק. שם שהה במשך כמה
חודשים עם אשתו, ובעיתונות פורסם על עיסקות בינו לבין חברת
ג׳ורדאש. הוא שב ארצה בלחץ נושיו.
• כני וינצלברג הוא בעל * 95 ממניות חברה בשם בניס

יו סי זמיר, ס קו פ 80

חנן נטר:
דוי ד דו ד: ,
;בג ,:אייל:
״באו־צש של מהגוי ״אדם בעל נטייה להיות ״׳ו תו משה פו ההצו
הירדים גבוהים מהוריהם! ,,גנביהיהשוטו להיניק, העגל חצה ויבוק!״,

בשבוע שענד נערן בתל״אביב טכס נ חי ר ת מלכת-
היופי. הבעירה שנבחרה גובהה 180ס״מ, ס מיו תיה כולן
מעל ל״ 174ס״מ.
בעיני הדור הקודם, הנשים הללו הן כמעט נפילות.
מה קורה כאן! למה כל דור גבוה מקודמו, ועד איפה זה
יגיע! פניתי אל הד״ר חגן נטר, שחלק מעבודת״הדוקטורט
שלו עסק בבעיות גובה, וביקשתי ממנו להסביר לי למה זה
קורה.
זה שכל דור גבוה מקודמו זה לא מדוייק. אם אכן דור גבוה
מקודמו במקומות מסויימים, ההבדלים הם קטנים מאוד. בארצות
כמו שווייץ, למשל, אם אכן יש הבדל־גובה בין אב לבנו, ההבדל
הוא מיזערי. ההבדלים הגדולים הם דווקא בארצות של מהגרים,
כמו ארצות״הברית וישראל.

• דווקא מהגרים?

יוסי חימן, כ תב לשעבר לענימי-מישטרה כעיתון ״חד שות״
,התחיל לעבוד אכל יעקב אלפרון כמנהל עסקיו.
אלפרון ישב יותר מפעם אחת בכלא. היוס הוא בעל חברה
לגביית־חובות. לפני שבוע נעברו השניים.
יש גם כיוון הפוך. הסופר והפילוסוף ז׳אן־פול סארטר
לקח תחת חסו תו את הפושע ז׳נה. ז׳נה היה ידוע כפושע
מבטן ומלידה, חסר כל ערכי״מוסר. סארטר גילה א ת כיש-
רמותיו הסיפרותיים והפך אותו לסופר מבליח.
שאלתי א ת הפסיכולוג, הדוקטור דויד דודי, מה ההסבר
הפסיכולוגי למעבר מבד א חד של ה מיתרס לבד השני.
כשלאדם יש תכונות־אופי, והוא לא רוצה בהן, הוא בוחר
בתפיסת-עולם הפוכה. אדם בעל נסיות אינפנטיליות יהיה מורד״
אדם בעל הפרעות נפשיות יהיה פסיכולוג, ואדם בעל נטייה להיות
גנב יהיה שוטר.
זוהי דרך של הארם להגן על עצמו, כשהוא חש שיש בו תכונה
מסוימת שאינו מרוצה ממנה, או שאינה מקובלת בחברה.
לפעמים המיבנה, שאותו יצר האדם, אינו מחזיק מעמד, ואז
השוטר הופך לעבריין והפסיכולוג למופרע.

• לם ני כמה שנים התאספו סבים גדי חקק, אז־פ
בעל עבר עברייני, מיטם אנשי־כוהמה. מה גרס לדם,
ולאנשי־רוח במו ז׳אן־סול סארטר, ליצור קשר הדוק
עם פושעים?

ההנחייה שפירסמו בשבועות האחרונים עורכי־העי-
תו מם, שלפיה אין לפרסם ידיעות מיסחריות ה מ תקבלו ת
מיחצנים, העלתה אתחמתם של אלה. היחצנים חשו עצמם
נפגעים, ואף מיהרו להיפגש עם עורכי״העיתונים כדי לש טוח
את טענותיהם.
שאלתי את צבי אייל, יחצן ומי ששימש במשך 11 שגה
כדובר הסוכנות היהודית ו ה הס תדרות הציונית, מה בדיוק ! -
עורר אתח מתם.
ההתנכלות של עורכי״העיתונים ליחצנים נראית לי מדהימה,
ולא־הגיונית.

• מה לא הגון בהנחייה?
על רקע ירידה זמנית בהיקף הפירסום, מורידים עורכי־העי־תוניס
את הכעס עלינו. הם שוכחים שחלק רב מהחומר המערכתי
בתחומי הכלכלה, החדשות, הרכילות ואף סיפורי־הצבע מקורו
ביחצנים.
כותבי־טורים לא־מעטים נוהגים לפנות אלינו ולבקש סיפורים
בלעדיים. יש עיתונאים בכירים הצמודים ממש לדוברים — החל
בדוברי־ממשלה וכלה בדוברי חברות כלכליות גדולות. הם מהווים
מקור לידיעות, לאימות ידיעות או להכחשתן. זוהי מיסגרת הוגנת
של תן־וקח, המקובלת בכל עולם־התיקשורת.

שם ההבדל מאוד בולט. חשבי על ההבדל בין תנאי־החיים שלך
ושל הורייך, או בין סבתך וסבך לילדייך.

אנשי־בוהמה ואמנים מצאו לנכון להיות לא־קונפורמים. אלה
הם אנשים בעלי נטייה אנטי־מימסרית והתנגדות לדפוסים מקד
בלים. גם פשע זה סוג של מחאה חברתית, אלא שדירוגה בחברה
הרבה יותר חמור.
תכונות־האופי המשותפות מאחדות, במיקרים מסויימיס, את

• א ז איך אפשר להסביר את עשרות הידיעות
המיסחריות המתגנבות לעיתונים, במסווה של ידיעה
חדשותית, ולעיתים קרובות במקום פירסום מודעות?

רפואה

פסיכולוגיה

עיתונות

שהרפואה
הציבורית היום היא לאין־ערוך יותר טובה מזו שהיתה
לפני דור. מחלות־ילדות יכולות לעצור התפתחות פיסית של ילד.
למעשה, הגובה הסופי של האדם נקבע על־ידי הרבה גורמים,
מלבד תורשה.

הבוהמה עם הפשע. אני לא יכול להגיד שזה בגדר תופעה שבו־המיינים
הופכים לפושעים, ולהיפך.
לגבי עיתונאים זה די מוזר. עיתונאי הוא סוג של בלב־שמירה
של החברה. אלה הס, בדרך כלל, אנשים מרובעים, הלוקחים חופש
מאוד מצומצם בהתנהגותם. אני מתאר לעצמי שאם הימן הלך
להיות מנהל־עסקיו של אלפרון, זה לבטח היה רצונו. תעסוקה זו
של גביית־חובות היא פסולה ממהותה. ברור שכשהולכים לגבות
כסף מאדם שאץ לו כסף, אי־אפשר לעשות זאת בכפפות־משי, ד ש
צורך להפעיל לחץ כלשהו. הלחץ יכול להיות איומים או תקיפה,
והמיקצוע הוא מאוד מפוקפק.

זוהי פשלה של העורכים. כבר 20 שנה אני עוסק במיקצוע,
ומעולם לא ניסיתי להכניס חומר שמקומו במחלקת־המודעות.
להיפך. העבודה שלנו היא שרות לציבור. במיוחד כשמדובר בהחדרת
מוצר חדש באמצעות מידע. אני לא מבין את חוסר־האמון
הזה!

• עד מתי? זה לא ייעצר לעולם? בעוד כמה מאות
שנים האנשים יגיעו לגובה של בניץ?

• האם יש לחברה, שבה האדם גדל, השפעה על
נטיותיו כלפי עולם־־הפשע?

מובן שלא. תנאי־החיים יאפשרו להגיע לכל פוטנציאל־הצמי־הה
של האדם. כלומר — ינצלו יותר טוב את המיטען הגנטי הקיים
בהם, ולא יותר מזה. אנשים לא ייראו לעולם כמו ג׳ירפות. הם
יגבהו עד למכסימום, ואז כבר לא יהיו הבדלים בין דור לדור, כמו
שאת רואה עכשיו באוכלוסיות של מהגרים, בעיקר.
(דניאלה שמי)

ההגנה נעשית בדרך־כלל במיקצוע שהאדם בוחר לעצמו.
בחירת המיקצוע תלוייה ברמתו. ארם שלא לגמרי שולט בדחפיו,
שחש בנטייה לפשע, שמרגיש שיש לו צורך להגנה מפני רצונותיו,
יילך להיות שוטר. אם רמתו גבוהה יותר, יילך להיות עורך־דין.
ואפילו שופט. תלוי ביחסי-הגומלץ החברתיים שבהם הוא נתון.
(גלית ב ח

• למה אתה מתכוון בתנאי־חיים?
קודם כל מזון, כמות ואיכות. אחר־כך מחלות — ברור לכל

• ואם תנאי־החיים שלי עכשיו טובים כדיוק כמו
תנאי־חייו של בני, אז באופן תאורטי לא יהיה הבדל
בגובה בינינו?
באופן תאורטי לא. אבל אין דבר כזה, שאין שיפור בתנאים. כל
הזמן יש. ואז יש סיכוי שהילד יהיה בכל זאת גבוה ממך, או מאביו.

ווו

11 1

• אפשר להבץ את עורבי-העיתונים, כי בלי מודעות
אין לעיתון חיים.
זהו תפקידם של עורכי״העיתונים לעשות סלקציה של החומר,
שהם מקבלים. זכותם היא לזרוק חומר שאינו משרת אותם. יש
איגוד יחסי־ציבור, וקיימת אתיקה המחייבת את חברי־האיגוד. ומן
הראוי שעורכי־עיתונים יידעו כי לחברי־האיגוד אין כל כוונה
לסכן עיתון זה או אחר.
להיפך. יחצנים רבים מציעים ללקוחותיהם ללוות מסע־יחסי־ציבור
במודעות בעיתונים. יתכן שאם תיעשה סלקציה מתאימה,
ייעלמו מהשטח כל היחצנים הלא־מיקצועיים, שפרחו בשנים
האחרונות כמו פיטריות אחרי הגשם, ויישארו הטובים.
והכי חשוב לציין — יותר משהפרה רוצה להיניק, העגל רוצה
(אורית זרובבל)
לינוק•

אלי דסה, העולם הזה

הוס קר״טלר:

וס הקש:

אלון ותן:

,,המורה הטוב הוא לא ,.שלושה גורמים והצרחה,, :איו בארץמיתקן
בהנוח המרצה הטוב!״ מיקום, מיקום ומיקום!״ מודרני נמו באירופה!״
לפני שבועיים פורסמה בהעולם הזה כתבה שעסקה
בסקר״רמת־ההוראה שנערך באוניברסיטת תל־אביב. הפ רופסור
הנס קרייטלר, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת
תל״אביב, הוא באופן עקרוני בעד עריכת סקר מסוג זה,
אך הסקר, כפי שהוא היום, אינו לרוחו. יש לו מה לומר על
אופן ביצוע הסקר, תוכנו ומטרותיו.
אני קיבלתי מהנשאלים ציונים מאור טובים, לכן הערותי לגבי
הסקר הן לא מתוך כעס אישי.
הביצוע של הסקר הוא רשלני, הסוקר מפסיק את מהלך השיעור,
ונותן לראשון בשורה טפסים כדי שיעבירם הלאה. ידוע לי
שיש סטודנטים הלוקחים יותר מטופס אחד, כדי להשפיע בצורה
משמעותית על התוצאות, וכדי להביע את דעתם החיובית מאוד
על המרצה או כדי ״לדפוק אותו״ ,כפי שהם אומרים.
התוכן של השאלון עוסק ברמת־ההרצאה וברמת־המרצה. על
שאלות כאלה לא יכול לענות סטודנט בשנה הראשונה, ואפילו לא
בשנה השנייה. אין לו הכלים לשפוט את החומר המובא בהרצאה,
כי הסטודנט הישראלי לומד בעיקר לפני המיבחן, ורק אז יידע אם
התומר עונה על דרישות הקורס, אם הוא מכסה את הנושא ואם הוא
איכותי. בעייה נוספת היא שבסקר אין שאלות הבודקות האם
הסטודנט ענה באופן רציני. משמע — שאלות הבודקות את
נאמנות התשובות.

• מ ה, לדעתך, תפקידה של הרצאה אוניברסיטאית?

במו
בכל שנה, גם השנה ערך עיתון־התיירות האמריקאי
״יו־אט טראוול אמדסטרי׳ מקר בין 1000 מלונות דה־לוקט
ברחבי-העולם, שבטופו נבחרים 50 המלונאים
המצטיינים בעולם.
השנה, בפעם הראשונה, נבחר מנכ״ל של מלון ישראלי
להיות בין 50 המצטיינים. זהו יוסי הקש, מנכ״ל מלון
״המלך דויד׳ בירושלים. בירכתי א ת הקש על זכייתו
ושאלתי אותו כיצד נעשית הבחירה.
במשך השנה נשלחים אנשי־מיקצוע ועיתונאים לכל מלונות־הפאר
בעולם. האנשים האלו מגיעים אינקוגניטו, מתרשמים,
ממלאים שאלון(גם בן בלי ידיעתנו) ומוסרים את החומר לעורכי־הסקר.
כך נבחרים הטובים ביותר.

• אני מבינה שההצטיינות מדברת על המלונאי,
ולא על המלון. בלומר, אתה אישית זכיתבהעדפה.
האם בבך לא לקהת קצת מהקרדיט המגיע לטבחים,
לחדרניות, ליחצניס?
אין ספק בכך. אם אני מקבל אות־הצטיינות, זה בגלל כל הצוות.
זה נכון שצריך לדעת לנהל, אבל בלי צוות אין לך את מי לנהל.

• מדקרה הספציפי של מלון ״המלך דויד״ ,אתה
חושב שיש לזה קשר גם למיקומו של המלון?

נבחרת״ישראל ספגה תבו ס ה בשלושת מישחקיה הביג-
ארציים האחרונים, שנערכו לקר את קדם־הגביע-העולמי,
שייערך בתחילת חודש מרס. במישחק האחרון נפרדה
הנבחרת מזו של וילס בתוצאת תיקו.
מזה כמה שנים, וגם עתה, מוזכרת הנחיתות של
השחקנים הישראליים בכושרם הגופני לעומת שחקני
נבחרות אחרות. לאלון נתן, שחקן קבוצת הכדורגל מכבי
תל־אביב, יש מה לומר על״בך:
הכושר הגופני הירוד הוא הגורם המרכזי, שמסביר את הפער
הקיים בין נבחרת־ישראל לנבחרות ממדינות אחרות, כמו אנגליה,
גרמניה, איטליה, הולנד ועוד. לכך יש סיבות.

• איזה?
בשנים האחרונות היתה באימונים התייחסות דלה לפיתוח
הכושר הגופני. באחרונה חל שינוי. המאמנים אוספים את שחקני
הנבחרת ליומיים בשבוע, שבהם מושם דגש על כושר גופני.

• אפשר ליישם שיטת־עבודה זו גם בקבוצות
הליגה?
אין בישראל קבוצה או מועדון אחד שבו קיים מיתקן מודרני
אחד כפי שקיים באירופה.

הנושא בעייתי. מה שהמרצים מלמדים קיים גם בספרים,
ובאופן עקרוני ניתן ללמוד חלק ניכר מהחומר מהספרים. תפקיד
ההרצאה, לדעתי, הוא להביא את החומר ולהדגים איר אדם
מיקצועי מטפל בידע. אסור לשכוח את חשיבות הריעות השונות
על החומר ואופן אירגונו.

קונרד הילטון אמר פעם, שלהצלחה של מלת תורמים שלושה
גורמים: מיקומו, מיקומו ומיקומו. ומי אני שאתווכח עם קונרד
הילטון?
במיקרה של המלון שלנו, בהחלט מגיעה תודה גדולה לארכיטקט
השווייצי, שמידט, שבנה את המלון בזמנו כמו שבנה אותו,
ואיפה שבנה אותו.

מיתקני אימון, חדר־כוח, חדרי־מנוחה, מיקלחות, חדרי־מיפגש
חברתיים ומיטבח ספורטיבי, הכולל תזונה מתאימה. שימוש
במיתקנים מסוג זה יכול להעלות את רמת כושרו הגופני של
השחקן.

אוניברסיטות

כתי־מלון

כדורגל

• מה הופך מרצה למרצה טוב?
המורה הטוב הוא לא בהכרח המרצה הטוב והמעניין. מורה טוב
הוא זה המטפח את תלמידיו שיהיו אנשי־מיקצוע טובים. זה
מתבטא מעט בהרצאה, ובעיקר בעבודה המשותפת ובהנחייה
האישית של הסטודנטים בעבודות סמינריוניות, עבודות מאסטר
ודוקטורטים.
יש חוקרים גדולים, שחינכו דור של אנשי־מדע ממדרגה ראשונה,
ולא היו מרצים מבריקים. בהרצאה מבריקה יש סכנה שהמרצה,
במקום לעסוק בחומר, יעסוק בבידור ובבדיחות. גם אני מספר
לפעמים בדיחות. אבל יש סוג של חומר שכדי שלא ישעמם צריך
לדלג על פרטים חשובים — אבל אסור לעשות זאת, כי זה יפגע
בהכנת התלמיד. התחשבות בסקר כבקריטריון בהעלאה בדרגה
יכול להיות אסון.

• במה הסקר יכול לתרום?
יש מרצים שאינם מופיעים לשיעורים בזמן, או המחסירים
שיעורים רבים. שאלות מסוג זה יכולות לגלות מורים רשלניים.
כמו כל ביקורת, בוודאי הסקר ישפיע עליהם שישתפרו.
(גלית בר)

• מה נותן לך אות־ההצטיינות הזה?
הערכה למאמצים שלנו. יוקרה למקום.

• זה גם מביא לקוחות?
אני מניח שגס לקוחות. רשימת המצטיינים מתפרסמת בעיתונות
האמריקאית ובעיתונות המיקצועית. זה מוסיף יחסי־ציבור
אדירים.

• בתור מנכ״ל של מלון מצטיין, אולי תיתן איזה
טיס למנכ״לים אחרים, ולבעלי־מלון ביצד יבחרו
לעצמם מנב״ל טוב.
אני חושב שמנכ״ל טוב יהיה מי שעלה מלמטה למעלה, ולא מי
שהוצנח להנהלה. היום רוב המנהלים באים מבתי־ספר. לא שיש לי
משהו נגד בתי־ספר, אבל אני עדיין חושב שדרך העבודה לומדים
הכי סוב.

• איך אתה התחלת?
אני התחלתי לעבוד במיסבח, כשהייתי גער. אחר־כך עבדתי
כמעט בכל המחלקות — מלצרות, קבלת ביקורת, מזון ומשקאות,
(דזיאלה שמי)
עליתי לאט-לאט, ובדרו למדתי כל הזמו•

• מה כולל מיתקן מודרני שכזה?

• האם יש עוד גורמים המסבירים את הפער בכושר
הגופני?
גורם בעל חשיבות הוא אי־השימוש באופן עקבי ושיטתי ברפואה
הספורטיבית בארץ.
לא מדובר בטיפול רפואי או בניתוח, הקשורים בבעייה רפואית
ספציפית. כוונתי למידניות רפואית רחבה, בעלת תשתית לטווח־זמן
ארוך.

• למשל?
למשל, שימוש קבוע בבדיקות־דם, שבאמצעותן ניתן לקבוע
את כושרו האירובי(ריצות למרחקים ארוכים) והאנאירובי(ריצות
למרחקים קצרים, ויכולת עמידה בלחץ) של השחקן. כך ניתן יהיה
לקרוא את מצבו של הנבדק, ובהתאם לכך לעבוד איתו.

• אם המאמנים הלאומיים יישמו את הצעותיך,
האם יהיו צפויים לנו ימים טובים?
זה לא תלוי רק במאמנים. למשל, בניית מיתקנים מודרניים
תלויה בתקציבים גדולים ובשינוי המדיניות אצל גופים רבים.
(שדד רכטמן)

ח א תי גאלל בי ב

איכלוס בלחי־תוקי
עיריית תל־אביב הגישה לבית־וד
מישפט בתל־אביב כתב־אישום נג ד׳
חברת־הבנייה הידועה א.צ. ברנוב־ץ על
שאיכלסה דיירים בבתי״מגורים שהקימה
בנווה־אביבים לפני שקיבלה מן העירייה
תעודת־גמר.
דובר־העירייה אישר את הדבר. בין

הד״רים לא מרוצים

הדיירים לחברה קיים סיכסוך חריף על;
רקע טענותיהם כי הבנייה לקוייה.
מדובר בשני בתי״רירות יוקרתיים,
שבכל אחד מהם 32 דירות. הדירות
אוכלסו ב־ , 1982 ומאז היו לדיירים,
באופן נפרד, תביעות שונות נגד החברה.
באחרונה התארגנו הדיירים ושכרו
את עורך־הרין צפריר פז. הם קיבלו
חוות־דעת של מהנדסים על הבנייה.
חוות־הדעת נמסרה לחברת ברננביץ
כדי לאפשר לה תגובה לפני פנייה לב-
תי־המישפט.
ההתארגנות הואצה לפני שנה, כאשר
לוחות־אבן, המצפים את הבתים
מבחוץ, החלו נושרים, והדבר מ סח את
חיי הדיירים. בדיקת־המהנדסים העלתה
כי בעוד שבחוזה־המכר התחייבה
החברה כי הבתים יצופו בלוחות־שיש,
הרי שבפועל צופו בלוחות של אבן נסו־רה,
שאיכותם ירודה. מרתפי הבתים
מוצפים מים באורח מתמיד, מכיוון
שלא נעשה בידוד נאות. בבתים נערכה!
ביקורת של מכבי־האש בתל־אביב, ש־ י
קבעו כי הבתים אינם עומדים בתקן,
מכיוון שאמצעי־המילוט אינם תקינים,
וצינורות־הגאז המרכזיים חשופים לאש
חיצונית. בדיקת־המהנדסים העלתה גם
שמכיוון שיסודות הבתים לא נבנו בצו־1
רה הולמת, קיימת בעייה של שקיעת
הבתים, המביאה לסדקים בקירות וב־תיקרות
של הדירות.
הסוואינו מעכב ההליכים הפליליים
האסיפה הכללית של נושי חברת
פ״ט, שהיתה של הברוקרים דרי
סלנט וד מי בליך, הסכימה להצעת
חברת הפניקס לשלם 2091,מסך התביעות
שהוגשו. יש חובות מוצהרים
חכמי ההליכים נמשכים

נחמני־אחד־העם:
עיסקה
טובה
הקבלנים הרמת־גניים ציפורי־אפד
מן קנו לפני שנה בניין ישן בפינת נח־מני־אחד־העם
בתל־אביב, בסכום של
1.5מיליון דולר. הם שיפצו אותו בחצי
מיליון רולר, ועתה השכירו אותו לבנק
הפועלים. המשלם 35 אלף דולר בחודש,
שהם 420 אלף דולר לשנה. בחמש
שנים יכסו דמי־השכירות את ההשקעה.

בהיקף של כ־ 60 מיליון דולר. מכיוון
שלרוב מוגזמים סכומי־החובות הנתבעים,
והפניקס הסכימה לשלם את הסכומים
המוצהרים ללא בדיקה, הרי שבפועל
יקבלו הנושים כמחצית החובות.
הלוחצים להסדר המוצע היו הקיבוצים,
ובעיקר הקיבוץ הארצי. מבין המפרקים
התנגד עורך־הדין יוסך שגב
להסדר, מכיוון שחשב כי ניתן לקבל
יותר. הכונס השני, עורך־הדין מיכאל
שפיגלמן, הוא גם המייצג את הקיבוץ
הארצי.
שגב דרש והשיג כי הפניקס תשלם
רק חלק מן הסכום, והיתר ישולם על־ידי
בעל החברה, יום ן 5חכמי, באופן
פרטי.
ההליכים הפליליים נגד הפניקס
ומישפחת חכמי נמשכים בפרקליטות,
ואין להסדר האזרחי כל נגיעה לגביו.

מוכרים אותנו בזול

הקלות שבה ח ת מה המוכנות היהודית על הסכם למכירת חלקה
בשטח היקר ביותר בישראל(יריד־המיזרח) ב־ 12.5מיליון דולר מזכירה
את הקלות שבה מכרה עיריית תל־אביב א ת שיטחי גן-העיר במחירים
מצחיקים.
הפרשה האחרונה חמורה יותר. שטח של כ״ 60 דונם בצפון העיר,
הצופה אל הים, נמכר בשליש המחיר שבו נמכר מלון סונסטה בטאבה!
מדע השמעת האור
על זרע* החסה

גיזכר שיטתת ואשתו ת תי
לא איפשר השלסת השסקה

ניזכר הסוכנות, מאיר שיטרית,

ראוי לכל שכח על שמנע את הש
למת
העיסקה.
מדוע יכולים נציני־ציבור למכור בזול את רכוש-הציבורי הצרה בכל
מבירת״נכסים היא שהביקורת לא מועלית בנקודה המרכזית. למשל,
בעיסקת הסוכנות עם אנשי־העסקים גד זאבי ויעקב נימרודי טוענת
הביקורת כי השטח שווה יותר, ושיש לבקש סכו ם אחר. גם מאיר שיט רית
שונה בנקטו טיעון זה. כאשר נכנסים למלכודת הוויכוח על השווי
הנכסי, קשה לצאת ממנה.
כאשר גופים פרטיים מוכרים נכסים, מדוע הם דורשים ומקבלים
אחוזים מהשטח הבנוי!
למשל: קואופרטיב דן. הוא מבר מיגרש ליד בורסת היהלומים ברמת־גן
לקבלן משה אביב. פרקליט דן, רם כספי, דרש וקיבל יותר מ־4ל40
מהשטח הנבנה תמורת הקרקע. בעיסקה אחרת, שבה מציע דן א ת מיג״
רשו ברחוב ארלוזורוב בתל־אביב, הציעו דויד אפל ועורז-הדיו אב רהם
נאמן לדן יותר מ״* 52 מהשטחים שייבנו, תמורת הקרקע.
כאשר מקבלים אחוזי-בנייה, לא מעניין א ת המוכר כמה שווה הקרקע.
מדוע אין הסוכנות דורשת תמורת השטחים בצפוו העיר $254 לפחות, כמו
קואופרטיב דן! ומדוע לא ביקש ראש-העיר, שלמה להט, תמורת גן־
העיר אותם אחוזי־הבנייה, ו הס תפק בחמישה מיליון דולר תמורת הקר קע,
שהניבה עד כה הכנסו ת של 60 מיליון דולר!
גרמניה תלווה
שני מיליארד

הריבית בגרמניה קטנה בהרבה מזו
הנהוגה באמריקה, וברור כי המילווה
הגרמני יהיה נוח יותר לישראל. הביטחון
למילווים הגרמניים יהיה אותו הביטחון
שנתנה ישראל לבנקים האמריקאיים
— ערבות ממשלת ארצות־הב־רית
על 9096 מהסכום. כנגד היתר הפקידה
ישראל תעודות־מנדס.
הגרמנים בוחנים גם את ההצעה הישראלית
כי פירעון ההלוואה יהיה בשקלים,
שאותם תשקיע ממשלת גרמניה
בישראל. ממשלת־גרמניה סיכמה עם

ממשלת גרמניה המערבית בודקת

בחיוב את הצעת שר־האוצר, שימעון
פרם, שתלווה לישראל שני מיליארד
דולר, שבהם תפרע ישראל חלק מחובה
לארצות־הברית.
ישראל הצליחה להמיר באחרונה את
חובה לממשלת ארצות־הברית בהלוואות
בריבית נוחה יותר מבנקים אמריקאיים.
בכך המירה כשני־שלישים מן
החוב. נותר עדיין •חוב של כארבעה
מיליארד דולר.

חיסול הערבות ההדדית
סיכומי הפגישה בין ראשי האוצר, הבנקאות והמושבים
לא שינו דבר, מלבד החלטה שבעתיד יוכלו חברי־המושבים
לקבל אשראי בלי הערבות ההדדית, ויתייחסו אליהם כאל
כל לווה עצמאי.
הסיכומים אינם מציעים דבר לגבי הערבויות ההדדיות
שניתנו בעבר. כאן יצטרכו המושבים לאמץ לעצמם את
תקדים המושבים שהסתייעו בחברת ציאפטר אילבן ( 01
שהצליחה לקבל בבתי־מישפט פיסקי־דין המבטלים את
הערבויות ההרריות לגבי מושבים שייצגה.

בבזרעגז

במקביל דורש האוצר מהבנקים למחוק 1.5מיליארד דולר
מחובות הקיבוצים, המסתכמים ב־ 4מיליארד דולר.
גם פיתרון זה אינו מספיק. ברור כי ההתיישבות כולה,
החייבת לבנקאות 7מיליארד דולר, לא תוכל להחזיר חובות
אלה. הבנקים אינם יכולים למחוק אותם, כי הסכום גדול
מהונם העצמי. הפיתרון יהיה בפריסת המחיקה על שנים
רבות, כמו שעושים הבנקים האמריקאיים לחובות מדינות
דרום־אמריקה.

שר פרם
חשלום ח 1ב 1ת לארצזח־הברית
פרס הקמת קרן להשקעות במדע ובטכנולוגיה
ישראלית, בהיקף של 1.5מיליארד
דולר. היא גם הסכימה להשפיע
על בנקים גרמניים לקנות מורס בסס!
מיליון דולר.

רפיסטוק חלבי
קוראים בעברית
בוטנה ובצל יבול
לשמש בתרופה.

״עוזרת״הבית שלנו, חי, בת־כפר
בוואריה, היתה צעירה חטובה ונאה,
מחוננת במיטב הסגולות הנ שיות״ יום
אחד, כשאיש מלבדנו לא היה בבית,
התיישבה מולי והשתוחחה מעט מעל
לשולחן. לא יכולתי שלא להתפעל
ממחמדיה ..וכך איבדתי את תומתיר
זה קרה לוולטר שוורץ בגיל . 16 במשך
68 השנים הבאות קרו לו עוד כמה
דברים נוספים. בערך בזמן שגילה את
המין הוא גילה את עולם הצמחים ולמרות
שהוא ביקש להיות אדם רב־גוני
(בהיותו תלמיד בית״ספר תיכון ובנו
של סוחר אמיד, בחר, בכל זאת, ללמוד
גם את מיקצוע המסגרות בקורס־ערב),
החליט כבר אז כי חייו יהיו קודש
לבוטניקה, ענף־מדע, שבו יכול אדם,
כפי שאכן עשה שוורץ, לבלות שנים
בחקר השפעת האור האדום, האינפ־רה־אדום
והכחול על נביטת זרעי־הח־סה.
שילשז־ל
כבלקנים. שוורץ ידוע
כיום יותר כפרופסור מיכאל אבך־ארי,
בוטניקאי בעל שם עולם, לשעבר סגן
נשיא האוניברסיטה העברית, שבנה את
הקמפוס בגיבעת־רם שבמערב יוחד
לים בשנים שהר־הצופים היה בידי הירדנים,
אך במיוחד הוא התפרסם כחוקר
החקלאות המידברית בשתי החוות שאותן
הקים בנגב, בשבטה ובעבדת.
את 84 השנים בין לידתו במץ שב־אלזאס(איזור
הספר הצרפתי־גרמני) לביתו
הנוכחי במוצא שבמבואות ירד
שלים ניצל אבן־ארי היטב, כפי שיגלה
כל הקורא את ספר־זיכרונותיו(המיר
בר מתעורר, הוצאת י׳ל נואגנס 257 .
עמודים) שראה אור בימים אלד״
הוא העריץ את המורה שלו באוניברסיטה
שהתמחה בהגדרת הצמחים
שצויירו על האגרטלים ביוון העתיקה.
הוא נפל לים הצפוני כשביקש לאסוף
בו אצות לעשביית־האצות שלו(והושקה
מייד כמויות אדירות של יי׳׳ש רותח,
כדי שלא יצטנן) .בגיל צעיר היה
אורח של מלך בולגריה בראשית המאה,
הצאר בורים השלישי, שגילה עניין
רב בבוטניקה (ולמד באותה הזדמנות
על תרופה מקורית כנגד השילשול
שתקף אותו בבלקנים .:אכילת בצל).
ה ריון ב או סטר לי ה. יותר חשד
בים הם דיווחיו של אבן־ארי על הצלחותיו
בחקלאות המידברית 23 .השנים
שלו, של אשתו, ליזלוטה (שבין שאר
מעלותיה היא נהגת־ג׳יפ בחסד עליון)
ושל צוות נאמן, בנגב, תרמו רבות לחידוש
החקלאות בנגב, אחרי, פחות או
יותר 2000 ,שנה.
אם כי את ניסוייו הראשונים בחקלאות
הנגב עשה אבן־ארי עם שעורים,
הוא המשיר בגידולים רבים נוספים
(מישמשים, שזיפים, גפנים) ונחל הצלחה
מיוחדת עם זיתים, שקדים ובוטנה
(זה השם העברי לפיסטוק חלבי).
בין דיווחיו אין אבן־ארי זונח לרגע
את טיבעו הסקרני של איש־המדע, שאותו
הירבה להפעיל בעת סיוריו ומסעותיו
ברחבי־עולם. באוסטרליה גילה
כי משך ההריון של הקנגורדהנקבה
הוא 30 יום בלבד. ובארגנטינה הוא
רשם לעצמו את אימרת המקומיים על
הפמפה, איזור הערבה הענקי והפורה:
״אם תוקעים שם ידית של מטאטא
באדמה, היא הופכת עד מהרה לאילן!׳
וכאשר שירת במילחמת־העולם, ב־מיסגרת
הצבא הבריטי, כרב־סמל בסוללת
הנ״מ הפלשתינאית הראשונה,
שהוצבה בקפריסין, הוא חקר ומצא כי
באי הזה ישבו, בימי הרומאים 200 ,אלף
יהודים.
העול ם הז ה 2687

שקט משלם אחר

תקליט

יוני נמרי חוזר. לא ממש ״קם־בק״ למה שהוא
היה פעם. אלא ליוני אחר, בוגר. יוני אחרי
קאריירה מרשימה בחוץ־לארץ. הוא רוצה להיות
פה מה שהוא היה שם.
ב־ 1974 הוא עזב את הארץ. בהיעדרו כתבו
עליו מעט מאוד, וכאשר כבר כתבו — התייחסו
בעיקר לגירושיו מהזמרת רותי נבון. לנישואיו עם
דוגמנית גרמניה יהודיה, זיגי בקר. ולהתאל־מנותו,
כאשר בקר נפטרה משסף־דם במוח, חודש
לפני התאריך המיועד ללידת בנו.
לא כתבו ששם, בצרפת, הוא היה בצמרת. הוא
גם הכיר עולם אחר. אסף ויצר סיפורים מהחיים.
״פעם חזרתי מהופעה. בכניסה לבניין עמד
מוכר־עיתונים עיוור. דיברנו, תמיד היינו מדברים.
הוא תמיד ידע להגיד לי באיזה עיתונים
כתבו עלי. מה קורה במיצעד־הפיזמונים ברדיו,
ומה בטלוויזיה. פתאום, לא יודע למה, אמרתי לו:
,עלי, אולי אתה רוצה לגור אצלי? יש לי בית
גדול, אתה יכול לנהל שם את העניינים.׳ הוא
העיף את הדוכן עם כל העיתונים, ועלה אלי.
״מאז הוא גר שם. מכיר כל בלטה בבית. יום
אחד הוא צייר אותי. בלי לראות הוא צייר אותי,
מדוייק כמו תצלום.״
סיפור אחר. אנקדוטה קטנה, הנוגעת לרומי־ניק.
ילד שיוני גידל במשך שנה.
״עשו עליי כתבה באיזה עיתון צרפתי. באותו
יום הסתובבתי בפאריס עם זמרת צרפתיה, ג׳ניפר,
ועם הבן שלה, דומיניק. אחרי־הצהריים, כשנגמרו
הצילומים, היא ביקשה ממני לקחת את דומיניק,
אז בן שנתיים, לכמה שעות. יש לה סידורים. היא
חזרה לקחת אותו כעבור שנה. בשנה הזאת אני
גידלתי אותו. עד היום אנחנו, אני ודומיניק,

מחזה

סופרסטאר

שיץ בקאמרי

המסך עולה. מחזאי יושב בביתו. המחזאי הוא
עיתונאי וסופר ישראלי, נאמר אמנון דנקנר.
הוא יושב ומעלה על הכתב רעיון, שהתבשל
אצלו בעת צפייה בהצגת־יחיד בלונדון ב־. 1984
הוא כותב על בגין.
את בגין הוא הכיר עוד בילדותו, כאשר ישב
על ברכיו, וינק רעיונות חרותניקיים ישר מהמקור.
עכשיו הוא פורע את החוב.
הוא כותב על מנהיג, המגלם בביוגרפיה
הפרטית שלו פרק נכבד בהיסטוריה הישראלית.
הוא כותב על בגין בהווה, יושב בביתו, מתחשבן
עם העבר ומתכנן את העתיד.
הוא מתייחס לחרטות של האיש, השמחות
שלו, האביונות והדיכאונות.
במחזה, ההולך ונרקם, יש גם פרקים פחות
ידועים בעברו של בגין, כמו, למשל, הדרך
למחנה־כפייה רוסי במילחמת־העולם השניה.
אחרים, שהיו איתו בווילנה ברחו, ביניהם גם
נתן ילין־מור.
הרוסים פלשו לווילנה בעיקבות ההסכם שלהם
עם הגרמנים. הגיעו שמועות מבוססות,
שעומדים לעצור פעילים ציוניים. כולם ברחו.
בגין נשאר מאחור, מחכה בשקט למעצר.
למה? בגין, בסיפרו לילות לבדם, טוען שהיתה
סיבה, אבל הוא לא יכול לכתוב אותה. מאוחר
יותר, בראיון עיתונאי, הוא טען, שהוא היה שרוי
בדיכאון בגלל מות ז׳בוטינסקי.

אירועים ואנשים

זהרירה חריפאי ותחייה דנון ב״שיץ״
כבר לא מזעזע. דודות פולניות לא סו ת
מו ת אוזניים למשמע הגסויות. מאידך, גם
לא מפריע ללכת אחרי ההצגה לקנח באיזה
חומוס עם ס טייק וצ׳יפס. ה״גרפסים״ של
חנוך לוין עדיין עובדים על הקהל,
ש״משפיך״ מצחוק לאורך כל ההצגה.

בקשר.״
זאת רק דוגמה. ליוני יש המון סיפורים.
החיים נגעו בו, והוא נגע בהם. עכשיו הכל
נכנס לתקליט, יש לו מה להגיד.
גם הסיפור של התקליט הזה לא פשוט. את
המוסיקה הוא כתב ב־ , 1983 אחרי מסע בפרו עם
מישלחת מחקר של הבי־בי־ס .,הוא הוזמן לכתוב
את המוסיקה לסידרה, שמטרתה התחקות אחרי
שלושה שיבטי־קניבלים, החיים על גדות האמאזונס,
האניקה, הבוראס והיגואס. הסידרה תוק-
רן בבריטניה בסוף מרס השנה, ו־ 27 מדינות כבר
רכשו את זכויות־ההקרנה בארצותיהן.
יוני חזר משם כשבפיו סיפורים, היכולים למלא
ספר, וקלטת של אפקטים, שאותם הקליט
ברשמקול פשוט, תוך כדי שיט באמזונס. קולות

מה עושים? מקליטים בעברית. יוני נשאר
בארץ, והתחיל להזיז דברים. הוא נכנס לאולפן
לויטן, שהיה פעם בבעלותו. מיד הרגיש בבית
איתם, והם איתו. עם אבי קרפל הוא סגר את
העיבודים המוסיקליים. צירף כמה נגנים ישראליים:
רלף. לויטן(קלידים) ,חגי אלקיים(קלידים
ופסנתר) ,פטר ורטהיימר (סקסופון) ,עוזי נוי
(גיטרות).
שלושה חודשים של עבודה רצופה של שירה
ומיקסים, ויש תקליט. תקליט רוק שקט משלם
אחר.
בעיקבות התקליט יוצא יוני נמרי בהופעה
שתכלול שירים מהאלבום החדש. ההופעה תופק
על״ידי מדור הווי ובידור בצה״ל. יוני מקים להקת
רוק על טוהרת החאקי. הנגנים יהיו כולם
חיילים. יוני עצמו יועסק כאזרח עובד צה״ל.
להופעה הוא מתייחס כסגירת מעגל, מכיוון
שהוא עצמו היה מפקד להקה צבאית במיסגרת
שרותו הצבאי.

בשתי מערכות

• תקציר המערכה הראשונה.

שלמה להט, מצחה ערבי הפילהרמונית,
הוציא קל ט ת חדשה. קצרה, אומנם, אך
ממצה.
לא מתפקידנו לברר מאין הגיע התקציב
להפקת הקלטת, או למה כמה חברים מ דרום
תל־אביב לא זבו לקבל א ת הלהיט
בתיבות־הדואר שלהם.
הלחן קליט. התמליל,, :תל־אביב היא עיר
גדולה, ואין כמוה בעולם / ,א ם רק תביט
קצת מסביב / ,תראה איך להט עושה את
תל־אביב.״
בהצלחה במיצעדי הפיזמונים -צ׳יץ׳ סו־פרטטאר.

נמרי:
קניבלים באמאזונס

של נהר, חיות, נחשים, קופים, ציפורים — ג׳ונגל
שלם. את כל אלה הוא הכניס לאולפן בלונדון,
ב־ 1986 יחד עם דייב סטוארט ונגנים בכירים,
ביניהם סיימון צ׳מברליין מלהקתו של פול מקר־טני(פסנתר)
,דיון ויסטס מהאם (בס) ,ניק רמסדן
מבד מ״ז(גיטרות) ,נייגל אולסון וניק ברדפורד
(תופים) .יוני קיבל גם תיגבורת מאריק קלפטון
(גיטרה).
בקיץ 1987 הם סיימו את העבודה. יוני יצא
מהאולפן עם מוצר מוסיקלי מוגמר, והחלטה
להקליט תקליט באנגלית. באוגוסט השנה הוא
הגיע לביקור־מולדת. כאן הוא נפגש, במיקרה,
במכרה מהעבר, המשוררת נעמי וינגרטן. היא
נתנה לו לקרוא שירים שלה, לקח לו ארבעה
ימים, אבל בסוף הוא קרא. השירים שלה התאימו
למוסיקה שלו — כמעט ללא שינויים.

המחזאי אומר לא. דיכאון באמת היה, אבל לא
בגלל ז׳בוטינסקי, אלא בגלל מיכתבים, שהוא
קיבל מהארץ. בגין הואשם בבגידה. הוא עזב את
גיטו וארשה, השאיר מאחור את חבריו ואת
מישפחתו. מרדכי אנילביץ (השומר הצעיר) נשאר.
בגין מחכה לרוסים, שיסגרו בשבילו את
החשבון הזה עם עצמו.
המחזאי נותן לבגין גם להתחשבן עם מורו
ורבו, ז׳בוטינסקי. למרבה הפלא, לא רק שזה לא
גידל את מנחם הצעיר. להיפך, הוא אפילו סלד
ממנו. ולא בחדרי־חדרים, אלא בפומבי.
בעודו מטפל בעבר, לא מזניח המחזאי את
העתיד. בגין בודק אופציות. אחת מהן היא לחזור
ליעוד האמיתי שלו, להיות שחקן. ולא סתם
שחקן־תיאטרון, אלא שחקן שייקספירי. בביתו
הוא עורך חזרות על מונולוגים מתוך ריצ׳ארד
השני. מלך שוויתר על הכתר והסתגר בביתו.
המחזאי מפגיש את בגין עם עליזה, אריאל
שרון, חללים של מילחמת־הלבנון. הוא פונה
אליהם, שואל, מתווכח, אבל הם לא עונים.
ביוגראפיה כל כך מלאה וסבוכה, אבל יש לנו
עניין עם מחזאי עקשן, הכותב וכותב וכותב...
המסך יורד. סוף המערכה הראשונה.

• תקציר המערכה השניה.
סיים המחזאי את עבודתו. שם המחזאי, נאמר,
אמנון רנקנר. הוא מוסר את התוצר המוגמר,
המחזה, למנהל האמנותי של פסטיבל ישראל.
המנהל, נאמר עודד קוטלר.

להרביץ תשובה

נוכחנו כבר, במיספר אירועים בעבר, כמה שזה
מסוכן לגור במקום שבו אין מזוזות, או, חלילה,
שומו שמיים, גרוע מזה — מזוזות פסולות.
אזהרותיו של הרב פרץ בטלוויזיה הוציאו לרחובות
תל־אביב את דויד, יהודי חרדי(אולי חוזר
•בתשובה) ,שלקח על עצמו לתקן את המעוות.
דויד מתקן מזוזות, ואיפה: במקום שבו הם
נחוצות במיוחד. בלב״ליבה של השחיתות והפריצות.
דירות שכורות, שבהן מתגוררות רווקות
תל־אביביות. בדרך כלל סטודנטיות, בדרך כלל
נאות למראה, ברוב המיקרים לומדות פילוסופיה
ואמנות.
לא ברור איך הוא מאתר את הקליינטיות. האם
הקדוש־ברוו־הוא מפנה אותו לפי רשימות המנוהלות
בידי מלאכי־שמיים, או שמא פנייתו היא
פונקציה של מחקר ומעקב אחרי מועמדות?
הוא מצלצל בדלת, כשעל פניו נסוכה ארשת
חשיבות. את פותחת את הדלת, מולך ניצב יהודי
דתי חרד, פיאות ארוכות, והוא כולו עוטה שחורים.
״סליחה,״
הוא פונה ישירות לעניין ,״את
יודעת שאת זקוקה למזוזה?״
״לא, תודה,״ היא תשובה שכיחה במצב כזה.

אך הוא אינו מתייאש.
״את לא יודעת איזה אסונות קרו בדירות,
שבהן לא היו מזוזות? את זוכרת את אסון־הרכבת
לפני שנתיים? אני אומר לך שאפשר היה למנוע
את זה, אם רק היו מזוזות תקינות בבית־הספר!
את זה את בטח זוכרת!״
אם לא טרקת לו את הדלת בשלב הזה, הוא
כבר נמצא בתוך הדירה.
״אפשר, בבקשה, לקבל כוס־מים?״ ואת הרי
לא תתני לכוס־מים לעמוד בינך לבין האושר
המובטח, כשרק תותקן בביתך מזוזה כשרה כדין
וכדת .״זה יעלה לך רק 30 שקל,״ הוא מבטיח,
ופורס לפנייך סט של מזוזות.
זהו, נותר לך רק לבחור. בעודך מתלבטת, הוא
בוחן אותך מכל הכיוונים. ואז...
״תגידי, יש לך אולי משהו לעשן?״ את שוב
במבוכה, והוא ממשיך :״את נראית לי ראש טוב,
בטח יש לך משהו לעשן.״
את אולי לא מבינה מה הוא רוצה, ואיך בכלל
יהודי כשר כל־כך שוחה בעגה התל־אביבית
הפנימית.
הוא קורא את מחשבותייך .״תשמעי, אני
בעניינים. אולי רוצה סיבוב.״

דנקגר: בגין, בגין!
קוטלר קורא את המחזה ומאשר. מתקשר עם
רנקנר, והם קובעים תאריו לפרימיירה 3 :ביולי,
בפסטיבל . 1989
קוטלר מגיש לעמותה הציבורית את תוכנית-
המופעים של הפסטיבל לאישור. הכל בסדר, בגין

הרוחות סוערות. אבנר שלו קובע שלא מעלים
הצגות על אנשים בעודם בחיים. למרות שזהו
תקדים בתולדות התיאטרון הישראלי, ולמרות
התנגדותו של המנהל האמנותי, המחזה בגין לא
יופק ולא יוצג בפסטיבל ישראל.
המסך יורד, הוא יעלה שוב בערב הפרימיירה
של המחזה בנין, אבל במקום אחר.
המבוכה הולכת וגוברת. הוא אינו מרפה,
״אשתי, שתהיה בריאה, לא רוצה למצוץ. את
מתארת לעצמך? לא רוצה למצוץ! אומרת, שזה
השחתת זרע לשווא. אני אומר לה, שלא יקרה לה
כלום וזוהי גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה.
אבל היא עדיין לא מסכימה״.
בשלב הזה, אם את עדיין לא התעלפת, הוא
ימשיך בפירוט סיפור חיי־האישות בינו לבין
רעייתו, שתחיה. אז גם תביני שאין בכוונתו
לבקש גט על הבסיס הזה. היא בסך־הכל אשה
טובה. מפרנסת, דואגת לבית, לילדים. ארבעה
במיספר, שיהיו בריאים.
את מתלבטת איך להגיב, תוהה אם הוא מסוכן
או סתם מטורף. הוא מחליט בשבילך :״את יודעת
מה, לא בא לי לדפוק אותך. זה יעלה לי המון
תשובה. אני ככה בסדר עם אלוקים. יוצא לי
לפעמים לעבור כמה עברות, אבל אחר־כך אני
מרביץ תשובה בשביל הכל. את נראית לי מיקרה
קשה, לא שווה לי לתת כל־כך הרבה תשובה
אחר־כך.״
מי את, שתתווכחי עם שיקולים כלכליים כל־כך
מורכבים! הוא, מצירו, מרכיב את המזוזה 30 ,
שקל, ומובטח לך עתיד שקט.
לא בדיוני. זה אפילו לא קרה בניו־יורק. פה,
בלב־ליבה של תל־אביב. ואנחנו מכירים לפחות
שתיים שעברו את התהליך.

חוז1נוז אלף דירה
ולילה המסך י1רד ער
עשר שנים לתרסת העליזים

אום המדומה

ליאור, מחופש לזמר אדם בג׳ינס קרוע
ובבנדנה, עשה חיקוי פושר של הזמר. בקטע
מסויים עלו מעריצים מחופשים והתנפלו עליו לקול צחוק החוגגים.

עריויס יותר
פחות ס מועדון התיאטרון, שהחל את ה־קאריירה
שלו כמקום־מיפגש לקהילת
העליזים התל־אביבית ועם השנים הפך
למקום־בילוי לכל החריגים ואוהבי
הבילויים הלא-קונבנציונאליים, חגג
את שנתו העשירית. בעוד שמקומות־

111י 11י X1191^ 1 *1שלי גדיי, כיום אשה מוש־
11 1 .1 1 / 1למת לכל דבר, נחשבת ל ש

אחת הח תיכו ת בחוג העליזים. גריי, המופיעה במופ-
בילוי אחרים בעיר נופלים אחרי כמה
שנות פעילות הרי שמועחן התיאטרון
עדיין בשיאו, ועל אורחיו הקבועים
נמנים רבים מאנשי הבוהמה, האמנות
והתיקשורת, האוהבים את האווירה
שבמקום, למרות שהם לא נמנים על
קהילת העליזים.
בערב האירוע היה המקום גדוש במאות
חוגגים שבאו לחזות בתוכנית ה־אמנותית
שהוכנה להם. סטפני מאנס,
חשפנית מרשימה, לבושה ב־

עי״חשפנות, התגוררה בעבר בספרד. בן־זוגה לחיים
סירב להצטלם מחשש שיזוהה על-ידי קרוביו. גריי
מהווה דוגמה לא ח ת שהצליחה ביותר בשינוי מינה.

שימלת ערב א־לה־אירוויזיון, עמדה
על הבימה כשמיקרופון בידה והודיעה
לכל האורחים שהם עומדים לצפות
בקברט יוצא־דופן שיציג חיקויים לדמויות
ידועות מתחום הבידור והמוסיקה.
מאנס,
השולטת בשבע שפות על
בוריין, שיחקה עם הקהל, וחלק מהאורחים,
שלא הכירו את כישוריה, היו
המומים מהופעתה המיקצועית, וטענו
שהיא יכולה להנחות תוכניות־בידור

בצורה מוצלחת יותר ממנחים מיק־־י!
צועיים רבים. ארבעה בחורים צעירים
לבשו בכל קטע דמות אחרת, ומדי פעם
נוספו עליהם כמה דמויות גרוטסקיות
שהדהימו את הכל.
עם סיום המופע עלה לבימה איציק
אבנרי, הבעלים, שחילק תעודות לבאי
המקום הקבועים. כל תעודה נשאה
אופי משעשע ולעיתים בוטה. חלק
מבעלי התעודות היו מרוצים על
המחמאות שקיבלו, אחרים נעלבו.

16 07

עפר רחוק
סר,עץ

יזהו

חיקוי טוב של
סיגנון לבושו ו תנועותיו
של הזמר יזהר כהן בזמן
זכייתו באירוויזיון. פסקל (למסה)
בחיקוי של זמרת צרפתיה.

שיו תווכי

| השחקן יצחק ברקת (משמאל)
ואיש-התפאורות יוסף אברויה
פוצחים בשיר תורכי מאחת ההצגות שבהן הופיע

ברקת. אברויה יליד תורכיה גילה גם כישרון מוסי קלי,
אך שכח חלק מהמילים. ידידתו, שושנה דואר,
הזכירה לו נשכחות, ואף ליוותה את שירתה בריקוד.

בדרך כלל, עם סיום ההצגה, מוחא
הקהל כפיים לשחקנים שהציגו לפניו.
יוסן* אברויה, מנהל התפאורות 1
הראשי של הבימה והקניין הראשי של 1
התיאטרון, חגג את פרישתו מהתיאטרון
במסיבה מישפחתית.
אברויה הקים בפתח המיסעדה דגם
מוקטן של בימה, שעליה עלו החוגגים
ונאמו וברכו אותו.
שושנה דואר, ידידה ותיקה,
הקריאה את סיפור חייו בקצרה, וסיפרה
סיפורים שונים על מה שהתרחש
מאחורי הקלעים. אחריה עלו מנהלי
הבימה ותיארו אותו בסופרלטיבים
שונים. חברים סיפרו שאברויה שומר
בביתו ארגזים רבים מלאים בתוכניות
מכל ההצגות שעליהן עבד. כמתנה
העניקו לו העובדים כורסת־טלוויזיה.

תתרונת הניצחון

שימה. ליוו אותם ארבע רקדניות
חטובות מלפנים, שני ר ק דני ם׳ מ א חו ר ושני ליבנים שעמדו מאחורי
הכבודה כולה. זה נראה כסבינה הלקוחה מתוך תהלוכת ניבחון מיזרחית.

ך ך 1ן ך החתן גד ביטון מנסה לשבור את

1111 1^ 1/1.11 הכוס, א ן הפעם הראשונה לא
:לחה בידו, והסובבים אותו החלו ל ה תבדח והעלו את

ההשערה שאולי שמו לו כוס בירה תחת הכוס התיקנית.
בפעם השניה הבליח ביטון לשבור א ת הכוס לקול
ת שואותיהם ויללותיהם של בני־המישפחה הנרגשים.

1ן ך*|1||1 |0ך*ך| ניבה שולמן(משמאל) ,גרושתו האלגנטית של
^ / 111 111#המנתח הפלסטי יהושפט שולמן, באה
לחתונה בחברתה של יהודית בן־טוב (מימין) .השתיים הרגישו זרות, כי
לא הכירו איש. שולמן פתחה לא מזמן חברה ל אספק ת כוח־אדם.

7ימי//
ומציאות כבר בהזמנה נכתב. :כתובת למיב־הקים
אין, כולם באים ״.ואכן כולם
הגיעו, אך לא בתחילת הערב, אלא רק
בשעות המאוחרות יותר, ואחרי מי־שחק־הכדורסל
ששודר באותו הערב.
אחרי רומאן ארוך נשא שדרן־הרדיו
הפופולארי״ גד ביטון בן ה־ ,34 לא־שה
את אוסנת יפרח בת ה־ .21 ביטון
היה נשוי בעבר ליפית, אם בתו לי בת
ה־ .8היחסים בינו לבין אשתו הקודמת
לא היו טובים במהלך הנישואין, והתערערו
לחלוטין עם פרידתם.

|1י 191 הלין|

שמוליק עומר (מימין) ,מנכ״ל
/ 14/1 41״הבימה״ ועומרי ניבן(משמאל),
נהל האמנותי, ישבו זה לבד זה, כשהם ק שובים לדברי

הברכה לאברויה. עומר נשא א ת הנאום היפה ביותר באותו
ערב, חלק לאברויה מח מאו ת נדיבות, ואף הגדיר אותו
כאחד המשתייך לדור הנפילים הידועים של התיאטרון.

החתונה הגרנדיוזית נערכה בנן אורנים
בנוכחות מאות רבות של אורחים.
טכס החתונה נערך על ידי יונה מצ־

גר, רבה של צפון תל־אביב, המכיר את
גד ביטון מחתונות רבות שהם עובדים
בהן יחד. את החתן והכלה ליוו׳בני־המישפחה,
אך אחרי החופה חזרו החתן־
כלה בכניסה מרשימה נוספת, כשמלווים
אותם רקדני להקת הבודי
אקספרס. הרקדנים לבשו תילבושות
ססגוניות, ורקדו ריקודי צ׳רלסטון
וג׳אז להנאת הקהל. זה לא כל כך היה
שייך לחתונה, אבל התקבל באהדה.
להקת הפסנות הנעימה לקהל את
הערב ורקדנית־הבטן ברי סימון הלהיבה
את הקהל בעינטוזים שלה. ליצנים
מחופשים בשחור ולבן הסתובבו בין
האורחים והצחיקו אותם. עשרות
מלצרים עמוסי כל טוב הסתובבו בין
השולחנות, והכל נראה לקוח מסרט של
תקופת הכליפים של בגדאד. רק שזה
היה כאן בתל־אביב. ההדר המיזרחי של
החתונה הרשים רבים מהאורחים,
שאולי לא כל כך רגילים לסיגנון כזה
של חתונות, שבהן הדימיון והמציאות
מתערבבים זה בזה.

כ תב: חוזר אנהליאב״ ציל ם: אלי דסה

ח&ירגרים המשודר והקומיסר
נ חו ג בתל אביב, יום־הולדתו ה״ 80 של
שימשון מלצר, משורר (בעברית ובאידיש),
סופר, מתרגם, ולשעבר עורך דבר לילדים. מלצר,
יליד פולין, החל דרכו בארץ כצבע, המשיך
כמורה בבית־ספר תיכון ושימש, במשך שנים
רבות, גם ככתב בכיר בדבר. הוא התפרסם במיוחד
בבלדות שלו על ההוויי היהודי במיזרה״אירופה
(״מאיר הכליזמר נעשה קומיסר!״).
תורה ועבודה
נפטר בשדה־אליהו שבעמק בית־שאן,
בגיל ,86 משה אונא, מנכבדי עסקני המפד״ל,
שאותה ייצג בשש הכנסות הראשונות ובשמה
שימש סגן שר־החינוך בשנותיה הראשונות של
המדינה. אונא, יליד גרמניה ובנו של רב, אגרונום
לפי השכלתו ואב לשבעה(חמש בנות, שני בנים),

ך * גיערגע האמת. תם חלקו התיאורטי של
1 1הקורס בבית־הספר להורים של מכון אדלר.
למדנו את עיקרי היסודות העומדים בבסיס
התיאוריה של אלפרד אדלר לחינוך ילדים. עתה
אנו בפיתחו של החלק המעשי, שבו תינתן הדרכה
לכל מישפחה.
עם סיום החלק התיאורטי ביקשה מאיתנו
מיכל, המנחה, לערוך חשבון־נפש ולחשוב על
כמה דברים: מה הביא אותנו לבית־הספר להורים?
איזה עקרונות חדשים למדנו? מה השינויים שחלו
במישפחה, אם בכלל? איזה שינויים נוספים היינו
רוצים לראות?
על הלוח רשמה מיכל את העקרונות שדיברנו
עליהם במהלך הקורס:
• מטרת־העל: הרגשת שייכות. דרכים להגברת
תחושת השייכות: שיתוף, התייעצות ובק־שת־עזרה.

חשיבות העידוד.
• גורמים המשפיעים על התפתחות הילד: המערך
המישפחתי, האווירה המישפחתית, שיטות־חינוך.

התנהגות מפריעה של ילדים, שהיא דרך
מוטעית להשגת תחושת שייכות.
• שי מו ש בתוצאות הטיבעיות וההגיוניות
כתחליף לשיטות השכר והעונש.
• הימנעות ממתן תשומת־לב־יתרה.
• הימנעות ממאבקי־כוח.
• הנזק שבפינוק.
אני, למשל, הגעתי לקורס מתוך סקרנות.
כשבאתי עוד לא הייתי בשלב שבו נתקלתי בב־

איו

1ו דו

אמר שהוא מנסה שלא ללחוץ על הילדים ולא
לנדנד להם, אבל זה קשה.
אב אחר סיפר שהוא נותן לבתו בת ה־ 3הרבה
יותר עצמאות מכפי שנתן לה קודם, ומניח לה
לעשות לבדה פעולות שקודם לכן היה עוזר לה
בהן, ובמקביל הוא מנסה לחזק אותה על־ידי
עידוד.
אם סיפרה שהיא מתמודדת כרגע עס שיטת-
החינוך החדשה. היא סיפרה שהבן שלה 6סוחב
את הזמן״ בבוקר. היא היתה נוהגת להעיר לו,
לזרז אותו, לעזור לו, כדי שייצא מן הבית בזמן.
באחד הימים היתה צריכה להגיע ב־ 8בבוקר
לפגישה. בבוקר הודיעה לילד שהיא יוצאת ברבע
ל־ ,8ושיקח את זה בחשבון, וזהו. יותר לא העירה
לו ולא זירזה אותו. היא הכינה את הכל, הכינה
ארוחת״בוקר על השולחן, שוקו בכוס, התלבשה.

^ שיפהה
סוג א׳
^ שעה היעודה אמרה, :בוא, אנחנו הול*
כים.״ הילד התחיל :״אבל עוד לא גמרתי
להתלבש, ועוד לא שתיתי שוקו, ולא ציחצחתי
שיניים היא לא שעתה לתחנוניו ואמרה בשקט:
״לא נורא, תיקח איתך את הבגדים ותגמור
להתלבש בדרך.״ וכך היה, סיפרה. הילד יצא
מהבית מבלי ששתה ואכל, וגמר להתלבש בדרך.
הוא לא ציחצח את שיניו ולא הספיק להסתרק.
האם הוסיפה שאותו בוקר היה הצלחה. נראה לה

סגן־שר אונא ()1956
יונה מעמק בית־שאן
היה עוד בגרמניה בין מייסדי בח־ד(ברית חלוצים
דתיים) ובארץ מראשוני הקיבוץ הדתי. הוא נחשב
להוגה־הדיעות של הפועל המיזרח•(,תורה ועבודה״)
,אחד ממרכיבי המפד״ל, ובשנותיו האחרונות
היה יונה מוצהרת, שחתם, בבחירות לכנסת
ה־ , 12 את רשימת מועמדי מיסד הדתית רודפת־השלום.

גבמוח
ופצצות

נפטר בצפת, ממחלת סרטן, חודשיים לפני
יום־הולדתו ה־ ,55 יחזקאל המאירי, אחד
מוותיקי העיתונאים (ידיעות אחרשת. ק1ל־ישר־אל
ובעבר גם העולם הזה) בצפון. המאירי, יליד
צפת ואב לשלושה בנים, שהקים מוסיאון מקומי
וגם חיבר מיספר ספרים(האחרון בהם: צפת בצבת,
על בירת הגליל במילחמת־העצמאות) ,היה
אחד מתשעת ילדיו של שלמה(״אבו־נעים״) חט־אירי־מיזרחי־ארוזאני,
איש העדה הפרסית ויליד
צפת גם הוא, ואחד היצרנים הראשונים של הגבינות
הצפתיות, שבביתו נמצא, בשעתו, מקום־
מחבוא (סליק) של אמצעי־לחימה של האצ״ל,
בעיקרם כמה מאות פצצות פרימיטיביות, שאותן
הטיל המאירי לתור מעמקי בור־המים שבחצר ביתו
כאשר התקרבו, באחד הימים, מישמרות בריטיים
למקום מתוך כוונה לערוך בו חיפוש.

נפטר בפילדלפיה שבמדינת פנסילבניה
האמריקאית, בגיל ,89ג׳יימם בונד, אורני
תולוג(חוקר־ציפורים) בעל שם־עולם, שהסופר
יאן פלמינג שאל, לפני 37 שנים, את שמו(,שם
קצר וגברי מאוד!״) והעניק אותו לסוכן החשאי
,007 הזכאי להרוג ללא הרשאה נוספת. פלמינג,
חובב־ציפורים בזכות עצמו, עשה את היכרותו עם
בונד המקורי, עת עיין בסיפרו הידוע, ציפורי א״
הזח המערבית, בחווילתו בג׳מייקה, אחד מאיי
הודו המערבית, שבה כתב פלמינג את הראשון
בסידרת סיפרי ג׳יימס בונד, קאז־נו רויאל.

חיתולים וצמיגי

נקבע בוושינגטון, בדיווח סטטיסטי, כי
במשך השנה האחרונה הטילו האמריקאים לאשפה,
בין השאר, את החפצים הבאים שיצאו מכלל
שימוש 16 :מיליארד חיתולים חד־פעמיים; שני
מיליארד סכיני״גילוח: מיליארד ו־ 600 מיליון
עטים כדוריים ו־ 220 מיליון צמיגים.

עיות הרות־גורל ביחסים עם שם(בני, שהוא היום
לצאת נויבעי״י י״
בלי שוקי
חת האמהות אמרה שהגיעה לקורס משום
שרצתה ליצור בבית אווירה טובה יותר,
בעיקר עם הילדים, מתוך רצון לעשות את ילדיה
מאושרים יותר ומרוצים יותר. היא אמרה שלא
למדה בקורס משהו ספציפי, אבל שהקורס עזר לה

לחדד בעיניה את ערכו של הילד ואת ה־שיוויוניות
בין ההורים לילדים. היא הוסיפה שמאז
שהתחילה ליישם בבית את העקרונות שלמדה,
נעשו הילדים חצופים יותר.
מיכל אמרה שפירוש הדבר הוא שהאם למדה
עכשיו לכבד יותר את הילדים, אבל עדיין לא
למדה לכבד די הצורך את עצמה.
אב לשלושה ילדים סיפר שהוא מיישם בעיקר
את עקרונות העידוד, ומשתדל לעודד את הילדים
על מעשיהם ולא על התוצאות המושגות. הוא

ילד :״אמא, גמרתי, בואי תנקי לי א ת הטוסיק!״
אמא :״אולי תנק ה בעצמך!״
ילד :״מה, אני משרת שלך!״

אז איפה הוא?
לפני חודש״חודשיים התבשרו תושבי תל־אביב בכל אמצעי־התיקשורת האפשריים
על מכשיר חד ש ומהפכני, והובטח שהמכשיר החד ש ישנה א ת איכות-חייהם.
המכשיר החדש, שזכה בשם עברי לתיפארת -קקנוע -הוא אופנוע בעל שואב־אבק,
המיועד לשאוב א ת צואת־הכלבים מרחובות העיר.
עם פירסום הידיעה באתי בשימחה אל שם, בני, וסיפרתי לו על הקקנוע, וגם
הראית* לו א ת תמונתו מן העיתון. שם ה תל הב ואמר שזה רעיון מצויין.
בכל בוקר, כאשר שם ואני הולכים לגן, אנחנו נאלצים לדלג מעל משוכות של
צואת־כלבים, ובדרך הקצרה אל הגן מתנהל בינינו הדו״שיח האינטלקטואלי הבא:
״שם, תיזהר שלא תדרוך!״
״אמא, תיזהרי, יש פה קקי של כלב, איחס!״
וכן הלאה.
מאז שסיפרתי לשם על האופנוע המיוחד, לא עובד יום שבו איני שומעת מבני את
המישפט הבא :״צריך בא מ ת להביא הנה א ת האופנוע השואב!״
אבל ה״אופנוע השואב״ ,או הקקנוע, לא נראה מעולם ברחוב שלנו. חבל.

שזו תהיה מילחמה קשה, אבל היא בטוחה שהכל
יסתדר, אם תהיה עיקבית במעשיה.
יכולתי להצביע על שינוי רב־משמעי אחד
שחל אצלנו במישפחה. לפני הקורס היה שם —
המתוק, החייכן, הבלונדי, בעל העיניים הצוחקות,
הפה המתוק, הלחיים המלאות, הנבון והאינטליגנטי
— הרודן העריץ, ואני — האם, הבוגרת,
אשת־הקאריירה, האדם העצמאי, למודת-
הניסיון, אשת העולם הגדול — הייתי שיפחה,
עבד נרצע לרגליו.
הייתי מתייצבת כמו חייל מבוהל לכל פיפס ׳
שהילד הוציא מפיו. לא העזתי אף להעלות
במחשבתי את האפשרות לשבת רגע ולקרוא
עיתון, למשל, בזמן שהוא היה בבית. מובן שלא
הרשיתי לעצמי לנהל שיחה כלשהי עם חבר או י
חברה, שהזדמנו אחרי־הצהריים אלינו הביתה.
חרדתי מכל צילצול־טלפון אחרי־הצהריים,
שמא יגזול את תשומת־ליבי מהילד ליותר מאשר
שתי דקות, ורצוי היה שגם אלה יהיו קצרות. לא
העזתי ליזום בעצמי שום שיחת־טלפון, גם אם היו
לי כמה שיחות דחופות לצורך העבודה שלי.
ידעתי ששעות־הצהריים מוקדשות רק לשם.
הרגשתי שכאמא טובה אני חייבת לפצות אותו
על השעות הרבות שבהן הוא שוהה בגן —
משחק, אוכל, רוקד, שר, מצייר, מכייר, ונהנה
מהחיים — ואני שוהה בעבודה — מתאמצת,
מזיעה, מתעייפת. לכן העמדתי את עצמי באופן
טוטאלי לרשותו של הילד.
הערב היה מגיע, ואני הייתי מסתכלת בערגה
בשעון, סופרת את הדקות החולפות באיטיות רבה
מדי, עד לשעה שאתפנה סוף־סוף לנפשי.
הייתי מכינה לקטן ארוחת־ערב לתיפארת,
עושה לו מיקלחת — ידיים, רגליים, אוזניים,
שיניים. פיג׳מה, בקבוק חלב, סיפור אחד או שניים
או שלושה, נשיקר 1:ילה״טוב, כיבוי־אורות.
בשלב הזה הייתי מתיישבת באפיסת־כוחות,
מנסה לארגן את מחשבותי ולהחליט מה אעשה

אם וצדים בבית אווירה מאושות, ומסתפקים בנו שהילדהיה ייבסדרי -
האם זה לא שפיע דועה על התפתחות הילד, שאיפותיו, הדחף להצט״ו?בשעות הפנויות שנותרו לי עד שאלך לישון.
לצפות בטלוויזיה, לקרוא ספר ואת העיתונים
שלא הספקתי להסתכל בהם, לסיים את הכתבה
המחכה כבר יומיים, או לערוך את כל שיחות-
הטלפון לכל האנשים שכמעט טרקתי את השפופרת
באוזניהם אחרי־הצהריים.
ובעודי יושבת ובוהה בחלל האוויר, היתה הצעקה
המתוקה מפירה את דממת מחשבותי:
״אמא, פיפי!״ ואני, כמו שיפחה סוג אלף, רצה
לחדרו של הקטן, מרימה אותו בזרועיותי האוהבות,
רצה איתו אל חדר״האמבטיה, מושיבה אותו
על הסיר, ממתינה, מרימה את המיכנסיים,
ומחזירה אותו למיטה, תוך כדי נשיקות וחיבוקים.
מתיישבת ושוב שוקעת במחשבות ו״ .״אמא,
מים!״ ואני רצה אל הקטן כשהבקבוק בידי, כדי
שלא יצטרך לכתת את רגליו העדינות, ושלא

ושכל הדברים האלה, ביחד עם הפסקת הפינוק,
הם שגרמו לשיפור האווירה ולהרגשת ההקלה
שלי.
זה נכון מאוד. עובדה. השבוע נפלתי למישכב.
חליתי, כמו כל עם ישראל, בשפעת. לקחתי את
שם הקטן לשיחת־נפש מלב־אל־לב. הסברתי לו
שאמא חולה, שיש לה חום, שהיא מאוד חלשה,
שאין לה כוח, שכואב לה, ושהחיים נראים לה
כרגע כמו עונש אחד גדול.
ביקשתי ממנו שיעזור לי כשאני חולה. הוא
הסכים כשימחה.
חשבתי, לתומי, ששם יבין שהעזרה הכי גדולה
מצירו תהיה, שלא יטרטר אותי בכל שתי דקות
וחצי בטירטור אחר :״עוד מים! אמא, אני רוצה
מיץ תפוזים! תני לי מישמשים מיובשים! תספרי
לי סיפור. תדליקי לי את האור בבית־שימוש״.

וכל אחד יכול ליישם אותם אצלו בבית.
האמת היא שבסופו של החלק התיאורטי היו לי
מחשבות ״כפירה״ בכל התיאוריה של אדלר. אני
מודה שבתחילת הדרך הפכתי כמעט מייד
למיסיונרית של ה״תורה״ ,וניסיתי לשכנע כל מי
שעבר לידי לרוץ לקורס, בין אם יש לו ילדים, בץ
אם אין.
אני עדיין חושבת שהגישה בעיקרה היא נכונה,
והתוצאות מעידות על עצמן. אבל אני חשבתי על
מימד קצת יותר פילוסופי של הדברים.
חשבתי שאחת המטרות של בית־הספר להורים
היא ליצור אווירה נעימה ויחסים טובים בין הורים
לילדים. שהילד ירגיש שמקבלים אותו, ושיש לו
מקום ללא שום תנאים, גם אם הוא מביא ציונים
איומים מבית־הספר, גם אם אינו מסדר את החדר,
גם אם הוא רב עם אחותו.

ייצא, חלילה, בליל חורף קר וגשום מתחת
לשמיכה החמה( .כאילו אין התנור מחמם את חדרו
עד כדי טמפרטורה שרבית. ואולי לכן הוא צמא
כל־כך?)
וכשהיו הטירטורים האלה מסתיימים, היתה
נפתרת בדרך־כלל גם הבעייה מה לעשות. אני
פשוט הייתי זוחלת באפיסת־כוחות אל המיטה
ונרדמת עוד לפני שנגע הראש בכרית.

אמרתי :״שם, אני חולה, חלשה, אין לי כוח
לזוז!״
שם הבין מייד את הכוונה ואמר :״בואי, אני
אעזור לר לקום!״
ואיך אני יכולה לכעוס על הקטן, שהבין את
המילים ״לעזור לי״ כפשוטן? ואיד אני יכולה
לכעוס עליו כאשר ביקשתי ממנו(בצחוק! בצחוק!)
להכין תה, והוא אמר לי :״אבל אני קטן מדי,
והקומקום לוהט!״
חלק ניכר מן ההורים בקבוצה טענו שהחלק
התיאורטי היה ארוך מרי, ושהם מוכנים כבר
להגיע לתכלס׳ ,ושאין להם עוד סבלנות לדיבורים.
הם דיברו כאילו עוד רגע מישהו עומד
לקרוא מירשם, שבו הכל יכתבו את החומרים
והכמויות, ובסוף תצא לכולם עוגה לתיפארת.
אבל ביחסים בין בני־אדם אין הדברים נעשים
בצורה אינסטנט, ואין מתכון בטוח להצלחה.
הדברים קורים באיטיות רבה, ואי־אפשר לצפות
שיחול שינוי תוך יום. דבר כזה לא יקרה.

אבל אם הילד ירגיש כך, אני שואלת את עצמי,
מדוע שיתאמץ להשיג משהו בכלל? מדוע
שיתאמץ להיות תלמיד טוב?(חלומה של כל אם,
ללא הבדל דת, גזע, לאום ומין ).למה שיתאמץ
להשיג הישגים בספורט, למה שתהיה לו אמביציה
להיות יצירתי, מה ידחוף אותו לאמנות?
כמעט לכל היוצרים הגדולים והאנשים
שהגיעו להישגים נכבדים — הן באמנות, הן
בפוליטיקה, ברפואה, במדע ובתחומים אחרים —
היה רקע קשה. לעיתים היה הקושי כלכלי,
לעיתים קושי אובייקטיבי כמו מילחמה, לעיתים
יחסים גרועים בתוך המישפחה, אמא שתלטנית,
אבא קשה.
נכון שילדות קשה אינה ערובה להישגים
גדולים, ונכון שהישגים גדולים אינם ערובה
לאושר, להיפר, לעיתים הם ערובה לאומללות.
אבל אולי אנחנו, ההורים, צריכים לשאול את
עצמנו אם אנחנו רוצים בילדים בינוניים, שהכל
בסדר אצלם, שאין דורשים מהם שום דבר, שש
הישגים יוצאי־דופן, שלא דוחפים אותם, שאין
מפתחים אותם לתחרותיות, אבל עם סיכוי
שיסתכלו בעולם בעיניים אופטימיות, ולא יגיעו
לשום מקום.
או אולי מוטב שאנחנו ניצור לילדים אווירה
שאפתנית, תחרותית, קשה, הישגית, המתאימה
יותר למצב שמחוץ לבית? הרי ככל שהעולם
מתקדם בשנים, הוא נעשה קשה יותר בדיר.
והעולם הרי מבוסס כרגע על הישגיות, תחרותיות
ואמביציות. ומי שאינו לוקח חלק במישחק נופל,

או חי לו בצירי הדברים, די בקושי, בדרך כלל,
ועם מעט מאוד עניין.
וילד שאין מתערבים בשיעורים שלו, כרי שלא
להדום את מערכת־היחסים, ושמקבלים אותו
באופן טוטאלי ושהכל בסדר לו — מרגיש שאינו
צריך להתאמץ בשביל שום דבר, כי הכל במילא
בסדר. אולי יהיה תלמיד ״בסדר״ ,לא מצטיין מדי,
וגם לא גרוע מדי. אבל תלמיד ״בסדר״ שאינו
יכול להחליט אחר־כך מה הוא רוצה לעשות. אולי
אנחנו מונעים ממנו כלי חשוב בדרך לחיים
עצמאיים?
תלמיד ״בסדר״ לא יוכל ללמוד רפואה, כי שם
מחפשים את המצטיינים. ולתלמיד ״בסדר״ לא
יהיו הישגים בספורט, כי הוא רק בסדר, והוא לא
יתאמץ להיות צייר מפורסם, או סופר מצליח.
התשובה של אדלר להתלבטויות האלה, כמו
שאני הבנתי אותה, היא שילד שגדל באווירה
טובה ונעימה לא יצטרך להשקיע את האנרגיה
שלו ביחסים ובחיפוש מקומו במישפחה, והוא
יוכל להשקיע אותה בפעילות יצירתית. ילד,
שהיחסש שלו עם ההורים טובים, ושגדל באווירה
נעימד, יהיה מוכן יותר לשמוע ולקבל את דעתם
ועצתם של הוריו בנושאים שונים, ויהיה מוכן
יותר להניח להם לכוון אתי דרכו, מאשר ילד
שגדל באודרה קשה של יחסים מרורדרים.
אי ב

אפ שרו

שם זמגי:
פמוק
ן * בי ת־ד! םפר להורים נתנו לאורח החיים הזה
^ שם: תשומת־לב־יתרה. שרותים מיותרים.
התופעה מוכרת יותר בשמה האחר: פינוק.
אני.מודה שמאז שהפסקתי להעניק תשומת־לב־יתרה
ושרותים מיותרים, החיים נראים לי
הרבה יותר קלים. אני יכולה פתאום לקרוא עיתון
גם כששם נמצא בבית, אני יכולה לשוחח בשקט
בטלפון, להזמין אנשים הביתה, גם אם אין להם
ילדים בגיל של שם. ואני יכולה אף לעבוד בבית
אחרי־הצהריים, דבר שקודם לכן לא העליתי בדעתי.
במכון
אדלר יגידו, בוודאי, ואני נוטה להסכים
איתם, שזה לא רק הפסקת מתן תשומת־לב־יתרה,
אלא שבמקביל איפשרתי לשם להרגיש שייך
בדרכים חיוביות, שאני מאפשרת לו לעזור בבית
ולתרום — וזה נכון. שאני מתייעצת ומשתפת
אותו, וגם זה נכון. שאני מעודדת אותו, ועוד איך.

^ מח שבות•
כפירה

ך* מנחה אמרה שאם ההורים מבינים את
1 1העקרונות, הם יוכלו להסיק מסקנות ולפתור
בעתיד בעיות בעצמם, ולא יצטרכו לבקש עצה
והדרכה לכל עניין המתעורר אצל הילדים. לכן
הוקדש כל־כך הרבה זמן לעקרונות כלליים. היא
הוסיפה שעקרונות אלה מתאימים לכל מישפחה,

ף עוד: במכון מקפידים כל הזמן על המילים:
1״אווירה נעימה״ ו״יחסים טובים״ .בכל פעם
שעלתה בקבוצה שאלה של עימות בין הורה
לילד, אמרה המנחה שכדאי להסביר לילד בצורה
נעימה מה החלטנו לעשות.
אבל איך זה אפשרי, אחרי יום עבודה מתיש,
שבוע של גשם, חורף וקור, שבו הכל סגורים בבית
בלי אפשרות לנשום, ואחרי שהילד שפך את
המיץ הדביק על השטיח, אחרי שהוזהר והתבקש
לשתות את המיץ במיטבח?
איך אפשר להגיד לו, בצורה נעימה, שאם לא
עקה את זה מייד, את מפרקת לו את העצמות?
ושעה אחר־כך, כשאת הולכת במיקרה לבית־השימוש,
את דורכת בהיסח־הדעת על השטיח,
רגלך נדבקת במיץ שהתייבש, ואת מבינה שהוא
לא ניקה וציפצף עלייך — איך אפשר להגיד לו
בצורה נעימה ש״או שאתה בא הנה מייד, או שאני
לא יודעת מה!״ איך?
ואיך אפשר לא להרים את הקול, ולא לצאת
מהדעת, כשאת רואה שהוא בכלל לא עונה לך, כי
הוא יודע בדיוק מה את רוצה? ואיר אפשר שלא
להשתגע, כשאת מעוצבנת והולכת אליו לחדר,
ומוצאת אותו שקוע במישחק, וכשאת קוראת לו
בכעס, הוא אומר לך בתמימות :״מה קרה?״
ומסתכל בך כאילו לא ראה אותך שבועיים?
אני כשלעצמי איני חושבת שקצת צעקות
מפעם לפעם בבית הזיקו לאיזשהו ילד לגדול.
אבל מה קורה עכשיו? בכל פעם, אחרי שאני
יוצאת מהכלים, או מרימה את קולי על שם, אני
יודעת שאני עושה טעות, לפי אדלר. ואז אני
יושבת, אחרי מעשה, ואומרת :״הייתי צריכה
לעשות כך וכך, ואז שם היה עונה לי כך, ואני
הייתי אומרת כך, והכל היה נפתר בצורה נעימה.״
אבל כל זה קורה כמעט תמיר בדיעבד.
אני מוכרחה להודות שגיליתי שאני הרבה
פחות מתרגזת מאשר קודם לכן — ואל יחשבו
שקודם לכן הייתי הולכת כל הזמן בבית וצועקת
— וגם שם מתרגז פחות מאשר קודם לכן, ואינו
עושה הרבה ״דווקא״.
עוד נקודה לזכות תורתו של אדלר: בתוכניות
קשר־ם־שפחת בטלוויזיה — התוכניות שאותן
מנחים לסרוגין אחי יותם וזיווית אברמסון,
הבנויות על־פי מתכונת ה״מרכז״ בבית־הספר
להזרים. מעלה מישפחה בעייה. שמתי־לב שבכל
פעם כשהמנחים מדברים עט הילדים, הם קולעים
בול למחשבות שלהם. וזה כבר אומר דרשני. כי
מי, חוץ מהילדים עצמם — וגם הם לא תמיד —
יכול להבץ את הילדים כל־כך טוב? יכול להבין
למה הם עושים מה שהם עושים ומה הם רוצים
להשיג?
וזה נוסף על העובדה שהשניים האלה מצליחים
לשים את האצבע על הבעייה המציקה
למישפתה, ולהציע פיתרון שנראה בהחלט
מתקבל על הדעת, שאינו בלתי־אפשרי לשום צר
— לא להורים ולא לילדים — שאינו מחייב
שינוי מהותי בחיים, ושאינו דורש ריצות שבועיות
ליועצים פסיכולוגיים יקרים ומתישים.
איכשהו אצל אדלר הכל נראה פשוט, יומיומי.
אז אני ממשיכה בבית־הספר להורים.

נתן זך

ביקורת ספרות בנוסח י 01 ראר סבא(וסבתא)
אידה צורית
החיים, האצילות
עיונים בשירתו של אמיר גלבע
הוצאת הקיבוץ המאוחד
סיפרה של אידה צורית, החיים, האצילות: עיר
נים בשירתו של אמיר נלביע, לא היה ראוי לת־שומת־לב
יתירה, בוודאי לא בימים של ליקוי
מאורות כשסיפרי הביקורת והמחקר הרציניים
המעטים היוצאים לאור אינם זוכים להרבה יותר
מאיזכור בטורי הספרים החדשים או אלה ש נתקבלו
במערכת״.
אם אני מוצא בכל זאת לנכון להגיב על פירקי־עיון
אלה המתייחסים ליצירתו של משורר שהיה
מקורב לי לא־פחות מאשר למבקרת הנכבדה, הרי
זה רק מתוך כוונה טובה להצילו מציפורניה של
גישה מגמתית, מסלפת, חסרת הגינות אינטלקטואלית,
המבקשת להציג משורר חילוני, בן
למישפחה ״שלא הצטיינה באדיקות דתית יתירה
ולא היתה שייכת לחצר חסידית״ ,מי שבעצמו
״למד בבית־ספר חילוני והיה חניך, השומר הצעיר׳״
,כמי ״ששירתו כולה שרוייה בתוך עולם זה,
של הקבלה והחסידות, כאילו היא אבן־חן מאבני
הכתר שלה״ .פיטפוטים גמורים בסיגנון הצדקני
המוכר יפה, האופייני לחוזרים בתשובה הרבה

אמיר גילבוע: ממקור הקבלה והחסידות
יותר משהוא מאפיין חסידים בתום לב ובדרכי
אבות.
אכן, משימה לא קלה נטלה על עצמה צורית
בניסיונה לכפות על שירת גלבוע, שהיא אף לדבריה
״שירה מודרנית פאר־אקסלנס,״(אגב, האם
הבעש״ט היה משתמש בביטוי צרפתי כזה שירה
ה״מצוייה בתוך זרם התנועה העכשווית,״ —
עמידה שהיא ״כולה בתוך־תוכו של עולם המושגים
הקבלי״חסידי, יונקת בשורשיה ממנו, נובעת
ממנו, מכירה אותו לפני־ולפנים, יודעת בחוש
את סודותיו ורמזיו, הידועים רק ליודעי־ח״ך.
שהרי יש הבדל גדול בין יצירה המצוייה ״כולה
בתוך־תוכו של עולם המושגים הקבלי־חסידי״,
לבין הימצאותם של מוטיבים קבליים או סממנים
חסידיים כלשהם ביצירתו של משורר. אלה, בעוונותינו
הרבים, מהלכים מסוף עולמנו הצר ועד
סופו ומיהו גיבור שיעז להודות שלא שמזן מימיו
על סמל ההר בתור ״מישכן הלילית״ ,על הבאר
״שממנה עולים ניצוצות הקדושה״ או על אבן
השתיה ״שהיא(בקבלה) מרכז העולם וממנה מקבל
העולם שפע של ברכה״ ומאידך גיסא היא גם
אבן על־פי הבאר ,״הסותמת את מקור השפע
מכוח הסיטרא־אחרא״ וכו׳ וכו ניצוצות״

של המשורר בשיריו, שהיא כמובן שימחה יהו־דית־חסידית
מובהקת. וראה :״כשאדם מרגיש בעליל
את מקור־החיים, וכשיהודי מרגיש את היותו
חלק מן הכלל, אלו הן, למשל, סיבות לשימחה...
ואם על־פי החסידות שימחת הזיווג והייחוד היא
שימחת הודייה על נתינה, על היפרדותו של אדם
מהרגשת עצמותו האנוכית ותחילת הרגשתו של
הזולת, אם אומרת החסידות שאדם נולד פעם
שניה כשהוא מתחתן — הרי גם אצל גלבוע כך״.
ככה כך ולא אחרת .״ראייה אלכסונית״ ולידה
כפולה על מישקל לידת הבתולה של הלאוו־דווקא
חסידים.
ומכאן ״עיון״ שהוא אוסף פיתפותי״ביצים,
דרושים חסידיים, בהם נאים ובהם נאים פחות,
והרבה־הרבה ״קונצים של יהודים״ .רוצים עוד
דוגמה בבקשה:
והנה בסיפרות ה חסי די ת נאמר, ש,ברא שית׳
נגזר מ,בר׳ (חוץ. בארמית) .כלומר:
כאשר מגלה המשורר את כוונתו הפנימית
הנס תר ת של השיר(מוציאו החוצה, מרשות-
היחיד לרשות הרבים, בפירוש הקבלי למי לה,
בראשית׳) ,הריהו מהמר על ״מראות
חיים שלמים״ שעלולים להשבר ״למכתות״.
והעצה ה ח סי די ת היעוצה: לגנוז א ת האור
המבריק מן ההשראה בתוך הכלי, עד להי־בשלותו
הסופית.״
גם אני הייתי מציע לעורכי ספר כזה הצעה
ברוח דומה: לגנוז את האור המבריק כאן לפנינו ; בורות ובערות, מגמתיות פסולה ו״ראייה אלכבתוך
כלי עד ל״היבשלותו הסופית״ ,אם אכן סונית״ ,שבהם אנו חיים — במקומנו, בתרבותנו
יארע כאן נס סופי ממין זה. ובינתיים, ולפי שעה, ובסיפרותנו.
השורות הנועלות א ת השיר נשמעות כמ לקחת
את כתב־היד שבכאן ולצורו על־פי צלוחית.
אף זה ״קונץ״ נאה של יהודים, לאו דווקא של זן־בודהיסטי שאינו נוגע בלל לנמשל:
״הכלב שלי, ספר פעם אחד, תמיד נשמע לי
חסידים.
אבל אם כל האמור לעיל נכון וכל טענותי כאשר אני קורא לו כן אוי לא״׳ כלומר: הכלב
נכוחות, כיצד להסביר דברים שאמר אמיר גלבוע נשמע לו בשני המיקרים. באופן כזה ניתן גם
עצמו במסיבה סיפרותית בגלי־צה״ל עם קבלתו לתרץ א ת הקושיה המקורית בשיר: בשני
המיקרים נשמע המשורר לחוק האלהי ש את
פרס ישראל בשנת .1980 וכך אמר:
באיזשהו מקום אני בהחלט מושפע מן הוא בבחינת, וכל הווה נפסד׳ -על״פי ה־ה
חסידו ת שעיקרה שמחה בלב ...אלה סי אימרה הרמב״מית ב,מורה נבוכים׳.
פורים ששמעתי בילדות על הבעל-שם־טוב
שבהרים הלך, ועל יהודים פשוטים שלמ עשה
כל שהיה להם זה רק האלוהים. משום
בך יכולתי להגיד ״אלוהים, אלוהים״ .הד ת
שלי, כלומר כיוון שאני חושב שאני, אני
אד ם ד תי. אבל אדם לאומי. קוד ם כל אני
אד ם יהודי.״
ידיד פיקח אמר לי בשעתו, כשנפוצו בראשונה
הידיעות על התעצמותה של תנועת ״כך״ מיסודו
של הרב כהנא: אנשי נוש אמונים עוד אינם
הדברים מדברים, כמדומה, בעד עצמם ומגלים
מבינים שדיברי החלקלקות נוטפי הדבש שלהם
את ה״סוד״ ,כל ה״סוד״ ,שבכאן. חסידות שעיקרה
על אהבת ישראל ואהבת ארץ־ישראל, אהבה,
שימחה, סיפורים שמשורר שומע בילדותו, הצורך
אהבה, אהבה, שאיזה זאב בפרוות כבש דש בה
של אדם חילוני להצדיק את שימושו במילה
״אלוהים״ ,ואיזו בלבולת של אוטודידאקט ואדם 1כשהוא מגלגל עיניו לשמיים כמו היה רבנית
צידקנית — אינם מדברים ללב חלק גדול
חששן ביסודו המתקשה להגדיר את זהותו :״כיוון
מתומכיהם־בכוח, ובעיקר אל המופרעים והמשאני
חושב שאני, אני אדם דתי. אבל אדם לאומי.
תוסכלים והאלימים שבהם. אלה, נפשם כבר קצה
קודם כל אדם יהודי״.
מכבר באהבה זו, גם כשהמדובר רק בדיבורים שמן
— דברים הנשמעים על פניהם כמו נלקחו
השפה ולחוץ. לאלה תן ״שינאה אפורה כשק
ממצעה של המיפלגה הדתית הלאומית ויותר
וכבדה משאתה בשניים,״ כמאמר המשורר. ואם
משהם מייצגים את חריפותו של האינטלקטואל,
לא יקבלו את מידתה מידיהם של חכמי יש״ע —
הם מיטיבים לאפיין את הילד־שבמבוגר.
חזקה עליהם שיילכו אל כהנא המיטיב לדעת את
וילד זה, עם כל ״שימחתו״ ועצבונותיו הרבים
נפש בהמתו. שם יקבלו, לא מחלצות צבועות, כי
(אמיר גלבוע ״שמח״ זה היה אחד האנשים הד־אם
את ״הדבר עצמו״.
פרסיביים ביותר שהיכרתי מימי) ,רחוק מרחק
ניבא ידידי ולא ידע עד כמה הוא עתיד לצדוק.
״ראייה אלכסונית״ מן הסכין ״הביקורתית״ השו־מאז
חלפו הרבה מים בפישון שהוא החביב עלי
חטת כאן את שיריו — שחיטה חסידית כשרה
מכל נהרות ישראל, כיוון שהוא גם הסימלי
אמנם — כמו היו צאן מובל לטבח:
והמייצג שבהם, וגם חכמי יש״ע למדו פרק ב״יד
בספר זכריה מדובר על ״צאן ההרגה׳
החזקה״ ,לאו דווקא של הרמב״ם. עובדה: על כל
(זכריה, יא )5 ,אשר נהרגו בידי קוניהן,
יש״ען נוטף שמן המישחה או המור תמצא כיום
ומוכריהן לא חמלו עליהן ואילו ב״ספר שתי
לפחות בריון מזויין או טראנספריסט ממלל-
היגון וערב השמחה״ (של גלבוע) שר המ שינאה
אחד, שלא לדבר על מחתרת הרוצחים
שורר על ״פעית זכרונות של הצאן /על זהב
ומקצצי האיברים שגם אותה כבר זכו אלה
/דמים שנגר ב שדות /בין הירק והטחב״.
להעמיד מקירבם, בעזרת השם.
כך דרשו ח״ז״ל׳ ,שהצאן של לבן הן נשמות
ויש בכך משום צדק פיוטי, וסיפוק לא קטן
היהודים שלפני הברור הראשון, כלומר: לפ לשוחריו
של אותו צדק יחיד ומיוחד, שמה
ני מתן תורה ואילו סתם יהודי הוא בבחינת
שראשיתו ביומרה לחזון התיישבות לשם שמים
צאן. על־פי הקבלה ו ה חסידו ת טעונה המילה
ולשם אהבה ולשם דו־קיום וכו׳ וכו׳ ,כל אלה
,צאן׳ ,ביחיד וברבים, בהמה דקה ורכה -
המליצות הנאות והחסודות שקלחו מתוך פיותיהם
ב סו דו ת רבים.״
של ישע״נינו בעבר, יתגלה במרוצת העיתים
ואם דברים ממין אלה רואים אור בהוצאת ספכמות
שהוא באמת, כמות שהיה כל הימים: כלו׳
ריס כמו הקיבוץ המאוחד שבראשה עומד פרומר,
כחיל כיבוש קולוניאליסטי ברוטאלי המתפסור
מומחה לסיפרות עברית; ואם כך ניתן להוקיים
במקום שהוא מתקיים בו רק מכוח החרב. וגם
ליך פה משורר(״בהמה דקה ורכה״) כצאן לטבח
החרב, לא כולה ואף לא מרביתה שלו, כי אם של
רק מפני שהשתמש פה ושם בסמלים מיקראיים
אלה ה״ממלכתיים״ העומדים עליו ומגוננים עליו
וקבליים ואולי גם חסידיים המהלכים באוויר זמפן
יאונה לו רע מיד תושבי הארץ שאותם הוא
נו; ואם ספר כזה, המחזיר את הביקורת והעיון ואת
מבקש להוריש.
פרשנותה של הסיפרות העברית לחשיכה שכמותה
לא ידעה כמדומה בכל תולדותיה,
״עובר״ תורה של קצפת
(״הכל עובר חביבי״) מבלי לקומם עליו מבקר
אחד — אות הוא לזמנים האפלים באמת, ימי
הדברים ידועים ואין צורך להרחיב בהם. די

שלא בכדי אסרה היהדות על מי שאינו בשל דיו
להטריד אותם משלוותם.״

כל ההבדל שבעודם
אמרנו: קיים כל ההבדל שבעולם בין מציאות
מוטיבים (מילה חביבה על מבקרים יותר מאשר
על יוצרים) ,סמלים וארמזים קבליים, חסידיים,
מיקראיים, נוצריים, בודהיסטיים וזן־בודהיסטיים,
ניאו־אפלטוניים ויונגיאניים, פרוידיאניים, מאר־כסיסטיים
ומאואיסטיים וטאו־איסטיים, צבריים
ואידישיסטיים, לבין ראיית ״המיסתורין השירי
של גלבוע כעין חולייה נוספת במסורת מידרשים
של הקאנון של סיפרות־הקודש היהודית״(עט׳

וכך, חד וחלק, בהבל פה או בכל צורה אחרת
של הבל, הופך משורר ״מודרני פאר־אקסלנס״,
״עכשוויסט״ ממש(מצוי ״בתוך זרם השירה העכשווית,
על כל המורכבות והפריעות הצורנית
שלה )״,למי שאיזכור אגלי־מים נקווים באחד
משיריו די בו כדי להפוך את כל הבית לתיאור
״היטהרות במקווה״...
תאמרו: קונץ. ואכן קונ׳^גדול יש כאן, הקונץ
של היהודי שבכל הזמנים להתבשם מריחם של
פאראדוכסים, להפוך את העקוב למישור, לחזור
ולהפוך את המישור לעקוב וכו׳ וכו׳ — הכל
בהבל־פה או בכל צורה אחרת של הבל, כאמור.
וגם אידה צורית, שנראה כי השקיעה בחסידות
שלה כמה משנות חייה היפות ביותר, יודעת את
ה״קונץ״ של היהודי והיא מומחית בקינצוץ ממין
זה. אחרת כיצד תבין את הופעת המישפטים הבאים
ודומיהם בספר המתיימר להיות עיון ביקורתי.
אני מצטט במדוייק, בלא שום תוספת:
שיר אחר של גלבוע פותח במישפט :״לא
זה מה שאני רוצה לכתוב אני כותב את הד ברים״
.והנה ה,קונץ׳ של היהודי, על״פי גיר-
סהח סי די ת מסויימת, הוא להיות לא -וא-
חר־כך להיות כן(ל א כן) .כלומר: להיות נו-
שא־הפכים: תחילה שולל ואחר מחייב. כך
במקור האמונה עצמה (מתוך הלא המוחלט
לגבי המחשה והגשמה, מתגשמת עבודת
ה׳); וכך באמנות (״לא תעשה לך פסל וכל
תמונה״ ומיד לאחריו מצווה משה לבנות את
המישכן ולצייר שני ברובים על ארון הקודש
ממש.״
ואכן ,״קונץ״ כזה של יהודים הוא המפתח של
כל ה״מחקר״ שלפנינו. בלעדיו, בלעדי הקונץ
הזה, אי־אפשר היה לקחת אדם אשר, לדיברי הכותבת
עצמה ,״לא גדל במישפחה אדוקה בחסידות,
למד רק שנים מעטות ב,חדר׳ ,לא המשיך ב,ישיבה׳
,לא התחבר מעולם לכיתות של חסידים ומקובלים,
ומבחינת,השכלתו׳ גרידא(היהודית והכללית)
היה כמעט אוטודידאקט״ — ולהפוך אותו
למעין פרופ׳ שלום או יוסף דן של הקבלה והחסידות.
אבל
גם הכותבת עצמה מרגישה שאין די
ב״קונץ״ היהודי כדי להסביר את הפלא(אגב, המדובר
ב״קונץ״ שהיה גם נחלתם של גויים לא־מעטים,
וראה אוסקר ויילד ואחרים) .לא, כאן כבר
נחוצה גם איזו ״דרך נסתרת״ ,״נעלמת״ ,איזה
״זרם״ מיסתורי שהפך ל״שיפעה״ כזאת.
והנה, הוקוס־פוקוס, גם זה נמצא:
...בדרך נסתרת כלשהי, נעלמת מאתנו,
,זרם׳ אותו עולם קבלי־חסידי, שהאוויר
היה רווי בו, אל נפשו, מילדותו, נשתקע בו,
מילא א ת בל חדריו, ובבוא העת פרץ מתוכו
בשיפעה גדולה, בדרך השיר.״

שימחת הזיחג
וכך, באותה דרך נסתרת, זכה אמיר גלבוע,
אותו מודרניסט עכשווי ״פאר־אקסלנם״ ,ב״כוח
,לראות את הנולד׳״ ,כמאמר הבעש״ט; מכאן נפלה
עליו אותה חרדה נוראה מפני ״גילוי הנסתר
שעשוי השיר לגלות לו, שמא בשורתו רעה, חלילה״
(שימו לב לסיגנון הרבני) :מכאן קיבל את
״ראייתו האלכסונית שאף לה מקביל כמובן
״מושג קבלי־חסידי אחר״ :ומכאן גם ״שימחתו״

0ן ׳ ץ ^ כ? 8׳כ׳10

(וגיע^״
ו*נ>ן יי

מבגד
עד קפה הפור
ועל פרי שנרקב

כר ה,,סוד,,

לקרוא את רשימותיהם ודיברי הפולמוס של גלויי
הלב שבין הישע״נים הללו, אנשים כאותו משה
בן־יוסף הגר או הלל וייס הפרופסור (לספרות
עברית באוניברסיטת בר־אילן!) ,בביטאונם נקר
דה, כדי להבין עד כמה קצה נפשם של אלה
ב״תורה כתרבות של קצפת״ (דניאל שליט, שם)
או בתחנת שידור ״לאומית״ המסתפקת בשידור
״שירים יפים״ .״נמאס מהשירים היפים ״,כותב
באותה חוברת דניאל ויינשטוב :״נמאס מהשירים
היפים שלכם. אין זו עת לשיר, זו עת מילחמה.״
ומי באמת יסתפק ב״שירים יפים״ כשהוא יכול
לקבל איזו מילחמה ״בריאה״ ,כמו שנהוג לומר
בעגה של ימינו.
בוודאי לא כל אלה שנפשם נקעה.מ״תרבות
הקצפת״ הליבראלית, הדמוקראטית — וגם
התורנית, הצידקנית, הישע״נית מלשעבר.״ אם
רק בנקודה זו הצליחה האינתיפאדה הערבית
לחשוף את המסווה מעל פני נקרני הנקודות
שלנו, גם אז הצלחתה אינה מבוטלת. עדר
״אוהבים״ ו״בנים־אבודים חוזרים״ ,יראי שמיים
וחולמי חלומות, הוא דבר אחד. ואילו הנחיל הלא-
קדוש הזה ההולך ונחשף לעיני כולנו בשנים האחרונות,
שנות הטראנספר, הוא דבר אחר לגמרי.

קצף לא־קדוש
ואם במתנחלים ערמומיים שכל קיומם והת־נחלויותיהם
בדרכי עורמה כף, קל וחומר בסופרים
ופירחי סופרים, מבקרים ופירחחי מבקרים שאינם
ידועים דווקא כמי שמיטיבים לנצור את לשונם
ולהסתיר את חשבונותיהם. וכך הולכת ומתגשמת
אט־אט תחזית נוספת שראתה אור ראשון במדור

בנימין גלאי :״פרי שנרקב״

זה לפני שלוש שנים: הופעתה של ברית, אמנם
בלתי־מגובשת עדיין, של סופרים ומשוררים,
מבקרים ומרצים במיכללות, שכל מה שמשותף
להם היא השינאה, שינאה עיוורת ונקמנית, שיני
את בורים ומתוסכלים את עמיתיהם הטובים מהם,
שינאת פראים וזדים, צרי אופק ומוגבלי דימיון,
שינאתם של אלה המתאמרים להחליף כל מה
שהם רואים בו, בגסות־ליבם״ ,קצפת של תרבות״
בקצף תרבותי לא־קדוש שמקורו ברגשות אשר
ספת הפסיכיאטר היא המקום היאה להם בחברה
מתוקנת.
וכך, ב״שטחים״ שבין נעמי פרנקל תושבת לב
חברון הערבית ועד לאהרן מגד הנועץ בשב״ב
בתפקידו כיושב־ראש אירגון הסופרים הבינלאומי
פא״ן(לשעבר) ,בין פנחס שדה חסיד היטלר
ועד אהרון שבתאי חסיד ״בגין בגין״ של ימי
מילחמת־הלבנון, בין הפמליה הניאו־יהודית,
נושאת שם השואה לשווא, ועד לכנופיה הניאו־ירחמיאלית
בויסודו של בית עכשיו: הם ומדעיהם
ובעלי בריתם באגודות־הסופרים ובמערכות־העי־תוניס
ובמישרד־החינוך ובמיכללות — מסתמנת
בבירור דמותו הלא־מצודדת של ״הכוח האחר״ ,זה
שסימנו — גם הפעם — האות השביעית
באלפבית שלנו וסיסמתו כשם סיפרו הידוע של
דן בן־אמוץ.
אחד מראשי הגוש החדש־הישן הזה — ״הדש־ישן״
שהרי ימיו, אחרי הכל, כימות הקינאה
ושינאת החינם עלי אדמות בכלל ובקריית האמ־נויות
בפרט — התראיין לחוברת האחרונה של
אפיריון, כתב־עת הרצוף אף הוא אהבה כללית,
סתמית מעט ובלתי־מחייבת, לים התיכון ולכל
החי ונושם בו, וכן אהבה למיזרח התיכון
ולהסתדרות ולמישרד־החינוד המממנים אותו,
ובעצם למי לא.
והנה בלב ליבם של דיברי האהבה המקוריים
עם המתורגמים שתחת אותו אפיריון, מופיעים
באחרונה גם דברים בנעימה אחרת, שונה לגמרי:
מסוג הדברים שעד כה היינו רגילים לקרוא רק

בנקודה או — למה לכחד זאתי! — בכמה מבמו־תינו
הסיפרותיות והעיתונאיות הידועות בציבור.
וכך כותב שם איש המעיד על עצמו — ובמידה
זו של אמת עיקר כוחו — כי ״כל פריו הטוב
הבשיל עד שנרקב״ ,המשורר ובעל״הטורים בנימין
גלאי, איש ״התרבות המתקדמת״ ו״ילקוט
הרעים״ לשעבר, הקובל על כך שהפך ל״פאסה״
(מי שהוא נחלת העבר, שאבד עליו הכלח) ודומה
שהוא מבקש כיום להרים את תרומתו ל״ילקוט
הרעים״ בלבד:
י שאלה: ברשימות הפובליציסטיות שלך ״על
קפה הפור״ שבמעריב השחזת עט כגרזן על מה
שנעשה פה. עמדותיך היו לא חד־משמעיות. אולי
אתה מוכן לנסח אותן שנית בצורה ברורה יותר?
תשובה: אני נמצא באמצע, בין הניצים של
תנועת־העבודה, אפילו שעבודה היא כבר לא
עבודה, והניצים לא ניצים. אני שונא יותר ויותר
את שלום עכשיו ופחות את גוש אמונים. שלום
עכשיו איבדו כל אוריינטציה, נשבר להם החלום
הציוני. על־ידי ההתקוממות בשטחים הערבים רק
הזיקו לעצמם 60 .שנה אני בארץ, עברנו שברים
יותר גרועים מזה, לערבים לא יצא כלום, הם רק
מנקרים את החוטם של עצמם. אני עוד זוכר את
הימים שהיינו צריכים לנסוע מתל־אביב לחיפה
— דרך העמק — בלוויית משוריינים. הטלוויזיה
הורסת את המוראל שלנו, לפעמים אני מתפלא
אם זו באמת טלוויזיה ישראלית. השדרנים מעבירים
אמירות דפיטיסטיות, ומתנהגים כ״אובייק־טיביים״
במילחמה שבינינו ובין הערבים.
שאלה: בשיר שלך ״אינגרס״(ובשירים אחרים)
אתה מתחשבן עם טיפוס ה״קאפו״ שהיה
בגטו היהודי, והיום, בארץ, הוא מתהלך במיצנפת
פרופסור״אינטלקטואל וחובט בבני עמו, מנשלי
החלשים. מדוע יש לך התחשבנויות ארוכות עם
האינטלקטואלים של הארץ?
תשובה: קראתי בעיתון על מישהו, בעל שם
דומה, שהיה קאפו בעבר במחנה־ריכוז, ופירסמתי
עליו את השיר ב״על קפה הפוך״ .מיד נזעק בנו
והתלונן שהוא אינו יכול לצאת מביתו מרוב
בושה, ואנשי מעריב התקשרו אלי בהולות וביקשו
שאכחיש. ובכן, זה הרקע לשיר עצמו. אבל זה מה
שיש לי לומר לסמרטוטים־נחשים־אינטלקטוא־לים,
שהולכים לספר בעולם שאנחנו כובשים
ומנשלים. בשבילי כולם קאפו כמו אינגרס. הם
לא אינטלקטואלים אמיתיים, הם מזוייפים. תסתכלי
על פלוני, פרצוף נפוח כאילו הקציפה אותו
מכשפה מרשעת ופיו מפיק חוכמה, או על חברו
האחר — הם רוצים שלום יותר ממני? הם חלמו
על מדינה יפה, ונשבר להם החלום הציוני: גם לי
נשבר החלום הציוני. מעולם לא האמנתי שתהיה
לנו מדינה יהודית שיהיו בה (מרדכי) וענונו,
האחים לבית אדיב, שלוש הנשים של דרך הניצוץ,
יהודי שמעביר נשק לאש״ף, אפילו שידעתי שכל
תנועה גדולה שיוצאת לדרך, עתידים להיות בה
גם טובים וגם מזיקים.
שאלה: האם אתה מריר?
תשובה: כן, בעניינים האלה אני מריר, אבל
בדברים אחרים, אני מסתובב בשכונה שלי, רואה
פה צץ בית, שם גן ציבורי, אלה ממלאים אותי
מתיקות.
שאלה: בשיר ״במטוס החטוף״ אתה אומר:
״אני האיש שכל פריו הטוב הבשיל עד שנרקב,
אך לא נקטף ומסיים :״צופה אני בדור שאין בו
עוז: נושק כבר בכל פה סופומור או אינטלק־טואח
״.למי מופנים הדברים?
תשובה: אני, למעשה, מתאר מטוס שנתפס
על־ידי מחבלים והורד בבנגזי. אני אומר בלעג
״מלומדים״ ,״סופומור״ ו״אינטלקטואח״ ,מין אינטלקטואלים,
חצי אידיוטים. זה מה שקרה, לדעתי,
לשירה של בני הדור שלי. באה קבוצה של
משוררים, שבכוח הפירסומת ויחסי־הציבור הם,
פשוט, חטפו את המטוס של השירה ומחזיקים
מעצמם. לי אין סבלנות אליהם. אבל משוררים
בני דורי ראו שמשוררים אלה מתקדמים בכוח,
הצטרפו אליהם, התחברו, התחנפו, אני כבר 30
שנה אינני משתתף אתם, אינני כותב להם, הם
אינם מעניינים אותי. אני מביט עליהם בבוז, כי
הם נוסקים בכל פה. כמוהם כל הפרופסורים
לספרות הם סופומורים. כותבים על שירה, ואינם
מבינים שירה. אבל כך זה בכל מקום: מעלים את
הקטנים והננסים ומנמיכים את הטובים.
שאלה: כיוס כמעט ואינך כותב שירה. בשעתו
כתבת מחזות, ספרי ילדים, רומאן. מה קורה איתך
עכשיו?
תשובה: כשהייתי צעיר, כתבתי שירה. היום
אני כמו אופה. פעם אופה לחם, פעם כעכים,
עוגות, לחמניות. אני עושה מזה ומזה. המחזות
שלי נכתבו בתקופה של ניפוץ מיתוסים, בתחילת
הגל של אנטי־הפלמ״ח. היו בהם אהבת ישראל
ופטריוטיזם. הם הוצגו ונגמרו. אחר־כך עלו חנוך
לוין ומחזאים מודרניים, ואני הפכתי לפאסה ...יש

נתק של דור. שום מחזה שאכתוב היום לא ייקלט.
היום, הראש של הדור אחר: וידיאו־קליפ, זמרים,
(מתוך ראיון שערכה
שחקנים.
אילנה עילם, אפיריון )23

דגי רקק

ומה, מה באמת נאמר על אותו יוצר נודע
בשערים, חבר ועד אגודת הסופרים שלנו שכל
מעלליה ומחדליה מסובסדים בכספי משלם
המיסים הישראלי, גיורא לשם שמו ותארו בישראל,
הכותב בחוברת הקודמת של אותה נקודה,
כי נתן זך לא ״נזרק״ (כך!) מאגודת הסופרים(רק)
משום שמעולם לא היה חבר באותו מוסד יוקרתי?!
מה, מה באמת?!
אולי רק זה, שאת בעייתם של מבקרי־ספרות
אנינים ממין זה(המדובר, כצפוי — אלא מה! —
במשורר כושל ומתוסכל) מוטב באמת להפנות
למחלקת־התברואה של עיריית תל־אביב, בעלת
הפאטנט על מה שנודע באחרונה כקק־גוע.
ואולי נאמר אנחנו בלשון נקיה: רקק־נוע.
המצאה חיונית לימינו אלה לא־פחות ממכבש
הדפוס, כמדומה, בימים משכבר. א .שפתון

ערבים בתל־אביב

שירה עכ שיו
״את השירה צריך להוציא אל הרחוב,״ הכריז
פעם מאיאקובסקי, גדול משורריה ה״מגוייסים״
של רוסיה. מאיאקובסקי, אמן קריאת השיר, עשה
שרות גרול למהפיכת אוקטובר כשהופיע עם
שיריו לפני קהל נרגש. שלום עליכם היה עובר
מריכוז יהודי אחד למשנהו, עומד על הבימה לפני
עם ועדה וסוחף את שומעיו אל תוך ההומור
העצוב והפיוטי שלו.
דומה שגם בישראל ניכר באחרונה רצון לחדש
את המסורת הגדולה של הקריאה הפומבית —
אולי בעיקבות הופעותיהם המרשימות של שניים
מגדולי אמני קריאת השירה בזמננו, אלן גינסברג
וייבגני יבטושנקו, שביקרו שניהם בארץ במרוצת
השנה האחרונה.
הניסיון הטרי ביותר נערך בצוותא עם הופעתה
של חוברת חדשה של עכשיו. הערב נקרא :״אל
תוך הלילה״ וגם נמשך אל תוך השעות הקטנות.
עורך כתב־העת הוותיק, גבריאל מוקד, שרואיין
על־ידי מוטי בהרב, עשה חשבון נפש קטן ויצא
מרוצה מאוד מהישגיו במרוצת 30 השנה האחרונות.
מוקד זקף לזכותו את פירסומם לראשונה
של יונה וולך, יאיר הורביץ ומאיר ויזלטיר,

והתנבא שבין המשוררים הצעירים, ששיריהם
הושמעו במהלך הערב, יקומו, או שלא יקומו,
משוררים בשיעור־קומה דומה .״בכלל, החלטתי
שהגיע הזמן להסב מחדש את תשומת־הלב אל
השירה שנדחקה באחרונה הצידה מפני הגל
הגדול של הפרוזה ״,אמר.
הכוונות טובות אבל איך מגשימים אותן? כיצד
עורכים ערב המוני ממין זה, שלא יבייש את
משתתפיו, שלא ירדים את הקהל, שלא יבריח
אותו מן האולם אל תוך הלילה? המשורר צביקה
שטרנפלד, שבגורלו המר נפל להיות אחרון
הקוראים, הפיח מעט רוודחיים בקומץ האנשים
שנותרו באולם :״אפשר להתמתח, רבותי ״.אחר-
כך קרא ארבעה שירים יפים שכתב. אבל לא רבים
נותרו כדי לשמוע. המארגנים אמנם טרחו והזמינו
להקה בשם ״נופת״ (שתי גיטרות חשמליות
ותופים) אשר ניגנה ברמה סבירה והצליחה, בהפוגות
שבין השירים, לחולל תמורה במצב־הרוח:
גם שחקנים מיקצועיים הוזמנו כדי לקרוא
משיריהם של וולך והורביץ, ובכל זאת הסתיים
הערב בתחושה של החמצה. השאלה ״כיצד
קוראים שיר״ נותרה ללא מענה. מרבית ה״כד
גישים״ הסבו לשיריהם נזק רב. היו שרעדו כעלים
נידפים והיו שהפגינו ביטחון־עצמי תמוה. שתי
צעירות (האחיות לבית שחורי) הפכו כל ״שין״
ל״סמך״ ,הרגל המעניק לעיתים לוויית־חן
לבעליו, בתנאי שהוא צעיר עוד יותר ואינו
מקרץ. שמתי לב שכמה משוררים היטיבו לקרוא
משירי זולתם אחרי קריאה לא־משכנעת של
שיריהם־הם. היה שם משורר בעל קול ראדיופוני,
אלא שהיה עלי לעצום את עיני בעת הקריאה כדי
שלא אראה את השימוש המיותר שעשה בגופו.
שיר דורש התייחסות מיוחדת כשהוא מובא
לפני קהל שומעים. זהו יצור שנולד בחדרי־חדרים.
חשיפתו בפומבי דורשת מיומנות וכי-
שרון. איך קוראים שיר? יונה אליאן, גדעון שמר
ומוטי בהרב קראו את השירים הקצרים בצורה
מרשימה עד סבירה, אולם כשהיה עליהם להגיש
שיר ארוך, התעורר בהם לפתע יצר המישחק: להט
מלאכותי, רצון לשכנע ולשאת חן ונטיה מופרזת
לדרמטיזציה איפיינו את קריאתם הגרועה.
אולי כדאי ליזום ערבי קריאת שירה שבהם
יהיו הקוראים — אנשים אוהבי שירה המאמינים
כי ניחנו בכישרון לעשות זאת. הקהל יתבקש
לבחור את המוכשרים מביניהם. כך יקבע הוא מי
יקרא שירה לעתיד לבוא.
הציפיה שיקומו בארץ בעתיד הקרוב יוצרים
גדולים שהם גם קוראים מחוננים מיותרת ואינה
שרה כ ץ
מעשית•

יייייייייייייי

במיוחד כדי לחדש

!מיטפחת יכולה
ליצור גם חוש״
ניות. אפשר ל התעטף
בה או
פשוט לכרוך או תה,
באקראי,
על שתי הידיים.

| ץ 1טךל הצמה נראית מסובכת,
1 1 /1 -1אבל עיון קצר יגלה שכל
אחת מסוגלת לבצע אותה. לוקחים
מיטפחת ארוכה ומקפלים
אותה כמה קיפולים לכיוון המרכז.
עוטפים את הגוף וקושרים קשר
אחד. את הקצה התחתון מעבירים
מתחת לקצה העליון ומתחת לחגו רה.
מעבירים את הקצה העליון
מתחת לתחתון שמשתחל מתחת
לחגורה, וכן הלאה. מסיימים בק שר,
ומשאירים את הקצוות חופ שיים
או מוסתרים מתחת לצמה.

ך מיטפחת שאנחנו לובשים לרא־
/שינו יש היסטוריה ארוכה. לפי
הדת היהודית, אשה נשואה חייבת
לכסות את ראשה מטעמי צניעות. הקאובוי
של המערב הפרוע לא היה מרגיש
לבוש, אם לא היה קושר את הבג־דנה
לצווארו. למיטפחת הקצרה יש גם
שימושים אחרים, כמו תחבושת בעת
פציעה, קשירת פושעים או סתם ניגוב
הזיעה. אבל צ׳ה גווארה, שקשר את ה־מיטפחת
על מיצחו, ירשם בהיסטוריית
האופנה כממציא גדול, שבמראהו הפך
להיות לסמל המהפכנים שבאו אחריו.

מרוסיה באהבה

חמימות וגם נותנת מיסגרת רכה לפנים. מקפלים את
המיטפחת לחצי ויוצרים משולש, כמו בתמונה מיספר

תחת לקנות חלקי־לכוש חדשים תס׳
תפק אשה, שתרצה בהתחדשות אופני
תית, בהוספת מיטפחות חדשות למלת־חה
שיעניקו מראה חדש לבגדים ישנים.
תעשיית המיטפחות הבינה שה־מיטפחת
הופכת מיצרר אופנתי חיוני,
ולכן היא מגישה מיבחר ענקי של מיט־פחות
בשלל צבעים ובגדלים שונים. ה-
מיטפחות החרשות, בניגוד למה שהכה־נו
תמיד, הן מרובעות וגודלו לפחות
1.10־מ״ר.
בניגוד למה שנהוג לחשוב, המיט־פחת
-אינה מוגבלת לעונות מסויימות.
בצרכים שונים היא יכולה לשמש או־

׳יי^ימ ^
| 8 9 1י|

-0 8 0 1 0

8 8 8
8 0 8

8 8 88

תנו לאורך כל השגה. בתחילת הסתיו,
כשהעננים מתחילים לכסות את ה־שמיים
ואוויר קריר חודר לאיזורנו, אפ־שר
לזרוק סיספחת על הכתפיים.
בחורף הסגרירי משמשת המיטפחת
ניגור ציבעוני עליז למעיל ולבגדים
הכהים, ובמיוחד לבגדים השחורים ש־לובשים
בעונות האחרונות. זה מאפשר
אשליה של בגד חדש — אפילו אם
הבסיס הוא אימונית שחורה. אפשר
ללבוש את המיטפחת גם מעל למעיל,
בדרר־כלל על כתף אחת, ולהוסיף סי־כה
לקישוט. זוהי המילה האחרונה ב־לונדון.
באביב, כשעדיין צונן בערב

מאז זרמו הרבה מים בנהר, והמיספ־חת
גילה והתארכה. היום משמשת
המיטפחת כפריט אופנתי חשוב. רוג׳ר
דירדן, מעצב תחזיות אופנה, סיפר
בביקורו האחרון בארץ שבחורף הבא
תכסה המיטפחת חלקים נרחבים
בגופינו — הראש, הכתפיים ואף
המותניים.

שושנת העמ קי ם ב ,״:

טפחת גדולה ומרובעת. מקפלים את המיטפחת לחצי
ויוצרים משולש. בצד א חד יוצרים לולאה. זה הצד

. 1עוטפים א ת הפנים מאחור מסביב לראש ומביאים
את הקצוות לפנים. את הקצוות לפנים לא קושרים
הדוק, אלא רפוי. נותנים למיטפחת ליפול ברכות.
יוצרים כיסוי-חזה רפוי, כשהקצוות כלפי מטה.

שבו תהיה השושנה. מכווצים א ת המיטפחת בצד
השני ומכניסים את הכיווצים לתוך הלולאה, מהדקים
את הלולאה, ופותחים את כל הכיווצים. באצבע דוח פים
את אמצע השושנה לתוך הקשר וכך מתקבל פרח.

שתופסת. תוס פת
של קישוט
לחצאית. מקפלים את המיטפחת
הגדולה לחצי ויוצרים משולש.
קושרים בצד אחד על המותניים.

קשירה שניתנת לשימוש במיטפחת גדולה או
קטנה, והיתה מאוד פופולרית בשנות ה־50׳ במיוחד
על־ידי גרייס קלי. מקפלים א ת המיטפחת לחצי ויוצרים משולש. מניחים
על הראש. לוקחים א ת הקצוות לאחור בכיוון החיצים. קושרים א ת
הקצוות מאחור וכל אחת יכולה להראות מיס תורית וחושנית כמו גרייס.

גוייס קלי

קוקו שאנל

מקפלים א ת שני הקצוות
למרכז. מקפלים את הקצוות
פעם נוספת למרכז. חוזרים על הפעולה. מניחים את

המיטפחת מסבי ב לצוואר. קושרים ימין על שמאל
ושמאל על ימין ומשאירים קצה א חד מלפנים,
כשהקצה השני נזרק לאחור, כאילו בלא״איכפתיות.

וכבר אין צורך במעיל כבד, תשמש ה־מיטפחת
כשל.
שימושה של המיטפחת אינו מסתיים
כשהטמפרטורות עולות. בקיץ
משמשת המיטפחת ככיסוי־ראש המגן
על השיער מפני קרני־השמש הצורבות.
אפשר לקשור את המיטפחת על המות־

ניים כקישוט לחצאית או לקלוע ממנה
צמה לחגורה מעניינת וציבעונית.
קשירות מעניינות מושכות תשומת־לב,
ויוצרות אשליה של מראה חדש. מי
יודע, אולי צ׳ה גווארה נמצא בכל אחת
מכן, הנשים• צילם: אלי רסה ₪

כיסוי שיכול להראות מפלרטט ומיסתורי. כאן יש
] 1 1 1 ] 1 צורן ב מיטפחת גדולה במיוחד, כדי שניתן יהיה
לעטוף בה א ת הכתפיים. מקפלים א ת המיטפחת לחצי, כדי ליצור משולש,
וקושרים על כתף אחת (למעלה) .קיפול דומה של המיטפחת ועטיפת
שתי הכתפיים ברכות, כשהקשר נמצא מלפנים במרכז (משמאל).

הורוססוס

ציאות הם אינם מסוגלים לחיות בשלום* .
ענייני, תכליתי ומאוד ביקורתי. את הקשר

יותר, אבל הוא משמש כמישענת לדגים.
הדגים נעלב שלוש פעמים ביום. הקשת4 ,
אינו מבסס דווקא על הרגשות. הדגים

שור אינו מכיר א ת הכפילות ו ה תיסבוכת
מ רי ם
שאינו סובל להיות לא בסדר, מתעצבן •4
בדיוק להיפך. הוא מחפש עולמות אחרים. 4 הפנימית של הדגים, ועל כן הוא ממשיך
ובורח. השנה יהיה להם יותר קל. אחרי * בניכזיני הוא אינו מעשי ועושה עניין מדברים

להיות הוא עצמו והקשר ביניהם נחמד
שלוש שנים שחשבו על פירוד -א ם בכל ־4
שנראים חסרי״חשיבות לבתולה. זה מביא

ונעים. בתקופה זו היחסי ם ביניהם יהיו
זאת החזיקו מעמד -הם יהנו מקירבה 4
לרוגז של הבתולה ולתחושות פגיעה ועלבון

טובים יותר מאשר בדרך כלל.
מחוד שת, אבל, כמו תמיד, בערבון מוגבל .־4
של הדגים. השנה הם בכל זאת יוכלו לשתף

• דגים עם תאומים

פעולה. שניהם עברו תקופות קשות, והם דגי ם עם גדי
•4 על יותר. קלה בתקופה עכשיו מתחילים שייכים שניהם
מתאימים.
לא כל־כך

ממש התאמה. מה יותר טוב מצירוף של ־4
הדגים לעודד א ת הבתולה בעניין המיקצועי
למזלות הכפולים. בן תאומי ם מנסה להבין

שני חומרים כל־כך שונים. הגדי משול לאבן •4
ולהעניק לו ביטחון. הבתולה צריך לנסות
את הדגים בשיכלו, כי הרי האינטלקט הוא

והדגים למים. לא רע שהאחד ירטיב א ת •4
ולהחזיר יחס חם.
הצד החזק שלו. הדגים בנוי על רגשות, ועם

האחר. הדגים מעורר א ת הגדי. מוציא ממנו •4

כל הרצון הטוב קשה מאוד לשמור על קשר דגי ם עם מאזניים
את הרגשות שהוא לא מעז לדעת על קיומם4 • ,
יציב ובטוח לתקופה ממושכת. לתקופות

מהפחד להתאכזב. הגדי מתקשר בחוזקה 4
לא בדיוק התאמה, אבל אם התחיל קשר
קצרות טוב להם ביחד, ובתקופות ארוכות

לדגים, והדגים נהנה מהמעשיות, ממתן הח •4
אפשר לבססו. צריך לזכור שלמאזניים
הם שרויים במשברים. עכשיו הם יעמדו

סות, ומחוסר הפחד של הגדי מחיי היומיום.
חשוב מאוד מה יאמרו. הרושם החיצוני עו לפני
מיבחנים. בשנה הקרובה התאומים
ביחד הם ממש צוות לעניין. הגדי זקוק • 4
מד בראש סול ם העדיפויות. דגים גם הוא
מחפשים להם קשרים מתאימים יותר, וה 4•

מאוד לחיבה, לחום ולסבלנות.
בעל טעם טוב, ויש לו צורך להיראות יפה
דגים צריכים לעמוד על המישמר.
הדגים 11 ,
שזכה לתמיכה מהגדי בשלוש השנים שחל
ומיוחד. הדגים הם בדרך־כלל יפי-מראה, 21 אחד מהמזלות שציין לדעת איד לחיות #דגי ם עם סרטן
פו, נוטה לברוח מההתחייבות. צריך להש ויודעים
להתלבש, אבל ההופעה אינה מש קיע,
ולעזור לגדי בשעותיו הקשות.
העולם
ת א להם יש לחיים. כתוכן להם משת ומר
מבינים הם והרמוני.
זהו
קשר טוב
איתו הוא מזל דגים. זהו מזל מורכב ומ י?
סובך,
וכדי שחיי״נישואין או אף חברות גישים זה א ת זה. למרות הרגשנות, ייי־נישות הפנימי שלהם, שבו אינם משתפים את • דגים עם דרי

ומצבי־הרוח המשתנים במהירות ובקיצו האחרים,
מה שיכול להפריע למאזניים,
יחזיקו מעמד צריך לדעת מה הם הדברים
יש להם הרבה מן המשותף. הם שכנים
ניות הם מס תדרי ם היטב ביחד. מה שחשוב
שאינו עושה עניין כל כך גדול מרגשות.
החשובים להם. מיהו הטיפוס המסוגל לח בגלגל
המזלות וגרים בשכנות טובה. שניהם
זו ההבנה. לבני מזל סרטן יהיה קשה השנה,
השנה חשוב מאוד שהדגים יושיט כתף
יות עימם! מי לא מס תדר עימם!
מאזניים, מאוד הומניטריים, אוהבים לעזור ולהש ן
והם יוכלו להיעזר ב תמיכ תם של בני דגים. לבני להם, קשה למאזניים. ויעזור למזל מתאימים לפי טבל ת ההתאמות
והדגים ממש נולד כדי לנחם, להקשיב ול תתף בצער הזולת. הם מוצאים עניין משותף 1
אלה ירעיפו עליהם חום והשתתפות.
דגים מזלות המים, דהיינו, עקרב וסרטן,
ב מיסטיקה או בכל תופעה על־טיבעית. הם 2
השתתף כשיש בעיות בסביבה.
הבעייה היא שמצבי-הרוח הקודרים, המא ומזלות
האדמה, שור, גדי ולפעמים בתולה.
חיים עם האינטואיציה ומעניינים זה את זה.
פיינים א ת הסרטגים, מדכאים א ת הדגים,
אולם כדי לדעת במדוייק יש צורן להכין
• דגים עם עקרב
יש רק בעייה אח ת. הדגים זקוק ליותר חום 2
וזה עלול להביא להתנהגות לא צפויה.
מפה אישית, ולהשוות בין שתי המפות. רק
מאוד נמשכים זה לזה. הם מתאימים גם ממה שהדלי מוכן להעניק. הדגים אינו אוהב 2 :
אז אפשר לדעת מהו הסיכוי לחיים משו רגי ם עם אריה
את הה תר חקו ת של הדלי. והדלי לא מוכן ג
מהבחינה המינית, חשוב מאוד לעקרב וב תפים
חסרי־משברים ופרידות.
לא בדיוק מתאים, אבל עם קצת רצון טוב כלל. הדגים משרת, מקשיב ומציית. הוא לקירבה ריגשית כל-כן חזקה. השנה הדגים 1
השאלה היא מה קורה השנה! מהי ההת הם מסוגלים לחיות ביחד. האריה ממש אינו השחקן הראשי בהצגה. העקרב דורש יובל לעזור לדלי, בעיקר בבעיות בריאות ! 2
אמה של המזלות לבני מזל דגים ב188/89-

העלולות לפקוד א ת הדליים.
הזדהות מלאה, והדגים מוכן עד גבול מסו-
נהנה מהתלות של הדגים בו. הוא נותן את 1 דגים עם טרה
ההוראות. הוא מארגן את העניינים המ יים. השנה המצב אינו קל ביניהם. העקרבים • דגים עם דגים 5 הירשו לעצמם יותר מדי, והדגים יוצאים די
עשיים. והדגים, שיודע שיש לו על מי
אמנם שכנים בגלגל-המזלות, אן לא
באן לא מדובר בזוג, אלא באגודה2 ,
מקופחים. חשוב שבקשרים ביניהם ידאגו
להישען, נעשה שקט ובטוח יותר. לעיתים,
תמיד שכנות טובה. בימים אלה עוברים בני
בטוח בקבוצה או במועדון. כאן מ שתתפים לפחות 2
הדגים לרכושם ולכספם. בעניין זה לא
כשהדגים מתחיל להיעלב, לתבוע ולבכות, ההתנהגות טלה תקופה די קשה. המזג החם,
ארבעה אנשים. לא רק הדגים יכולים לה ׳ 2
מ אבד האריה את סבלנותו. במיקרים כאלה
שהעקרבים יהיו כל״כך הוגנים.
הנמהרת, חוסר־הסבלגות וכל המאפיינים
עלות רעיון כל״כך משונה ולא מציאותי2 .
לא מתנזר האריה מפרשות אחרות, מחפש
של הטלה פחות בולשים עכשיו. דווקא כעת,
דני ם עם קשת
דגים עם דגים זה קשר כמעט מצחיק. הרי 2
לו קשרים נוספים והדגים סובל. השנה הם
כשקשה לבני טלה, הקשר עם בני דגים יכול
עדיף לא להתחיל בקשר כזה. לא יתכן המציאות, המעשיות והעמידה על הקרקע 2
יוכלו ל הס תדר לא-רע.
להצליח. בשעת צרה הדגים עוזרים, מטים
אינן ב ת חו ם שלהם. על פי רוב זהו קשר יותר 1
שזה יילד טוב. הם יותר מדי שונים. הקשת
אוזן לצרות ומנסים לעזור ולעודד כמיטב
• דגים עם בתודה
רוצה חופש, ואינו מוכן שמישהו ייתלה בו מדי מרחף ובא מ ת מוזר. אבל, אם אחדן
יכולתם. כדאי מאוד לשמור על קשר.
מהשניים מושפע ממזלות האדמה הקשר
יש ביניהם איזו משיכה. הם נמצאים על
ויתקרב אליו יתר על המידה. הדגים, שנהנה
• דנים עם ש 1ר
ציר משותף, אבל ההבדלים ביניהם מקשים מהצד האינטלקטואלי של הקשת, מדמה יכול להצליח. כי מבחינה ריגשית, כשהם 2
מתאימים ב ד רן כלל. השוד אמנם עקשן על שמירת קשר יציב וקבוע. הבתולה מעשי, לעצמו שמצא חבר מבין לחיים. אבל במ מת אהבים, הם פשוט לא יכולים זה בלי זה2 .

מז ל ה חוד ש:

מ מתאים
לדגים1

ה-ג וה 2-בחודש יוכלו להוות כעין פסק-זטן
בתוך תקופה שאינה נוחה. נסיעה, ביקור,
חופשה קצרה מומלצים
מאוד. אתם עייפים,
מדוכאים וחסדי־מרץ.
הנטייה לחלות חזקה,
ובדאי לנהל א ת החיים
בקצב איטי יותר. בע בודה
אתם רוצים לבצע
שינויים, אך צריכים
21במרס -
לשמור על סודיו ת לגבי
20באפריל
התוכניות• מישהו יכול
לסכל אותן לפני שהתחלת
ם בביצוען. פגישה מיקרי ת ב״9
יו?׳*ו #מונס איפוק לוה}1נ^ 3ת.
גויר

ודג וה־ 2בחודש שמים דגש על עניינים ברי אותיים
שלכם או של בני־מישפחה. ענייני
כספים מטרידים ומד־איגים,
אבל אםלא תת חילו
שוב בעונת הביז־בוזים
תצליחו להסתדר.
ידידים מקיפים אתכם,
מעודדים ועוזרים. אינ כם
רגילים לצאת ולהת*
ערב בחברה. עכשיו
ממש יאלצו א תכ ם ל־צאת.
בתחום הרומאנטי
צפויות פגישות מחודשות
עם מי שחיו חשובים בעבר, אך גם
היכרויות חדשות יהפכו עם הזמן לחשובות.

ה״ג וה 2-מאוד רומאנטיים. טי שמעוניינים
במציאת קשרים יוכלו לנצל א ת האפשרויות
שיזדמנו להם ללא כל
מאמץ. האחרים יצטר כו
להסכים ולוותר לב־ני-הזוג,
ולא יתחרטו על
כך. פחות נוח ב 3-וב.4 -
אתם עלולים לא להר גיש
טוב או נאלצים
לטפל באנשים הזקו21ב
מאי -
קים לעזרה. ענייני נטי20ב
יוני
עות חייבים לקבל תשו-
ם ת-לב מיוחדת. יש
לכס נטייה להיפגע ולטבול מתק לו ת שונות
בדרך, הן בנטיעות ארוכות, חן בקצרות.

0(11

1ואשי0

זהו החודש שבו תוכלו לצאת לנסיעות ל חדל
או לתכנן את הנסיעה הקרובה. נכון שלא
כולם יכולים לנסוע,
אבל קשרים עם ארצות
אחרות יהיו חשובים
מתמיד. יתכן שקרובים יבואו ידידים או לביקור. זה אולי יוסיף
לכ ם עבודה, אבל יחיח
מאוד נחוץ. דרושה
ה; בי וני -
זהירות בכל מה שקשור
כ< 2ביו לי
לחוק. אל תעברו על
החוק אף א ם מדובר
בחנייה. זח עלול לעלות ביוקר לל א יחס למה
שעשיתם. בכספים, אתם דואגים ולשווא.

ב-ג וב 2-בחודש הכל הולך, ומצב״הרוח
נח מד, אבל בשאר השבוע ל א יהיה קל.
טצב-הרוח כבד במיוח
ד ב 7-וב״ 8בחוד ש.
בשורות עצובות עלו לות
להניע. בני״מישפ-
חה זקוקים לפתע לעז רה
ותצטרכו למצוא
דרך לשנות תוכניות ב רגע
האחרון. בני הזוג
תובעניים מדי, וצריך
במקומם. להעמידם לפעמים אתם שוכחים
מי אמור לשלוט בקשר. א ם שולטים בכם
הגיע הזמן שתחליפו א ת בן או ב ת הזוג.

ה־ 1וה־ 2די מתוחים. צפו אי־הסכמה
ביניכם לבין בני״מישפחה. יתכן שתצטרכו
לטפל בקרובים חולים,
אבל אתם כבר רגילים
לכך. במישור המיקצועי
מתחילה תקופה מיוחדת
וחשובה. אתם
עומדים לפני קידום או
שינוי. כבר השבוע זה
מתחיל. בבת אחת יקרו
22באוגוסס -
כל מיני דברים שכלל
22בספטמבר
ל א חשבתם עליהם. אל
דאגה, זה הרבה יותר
טוב משזה נראה לכ ם ברגע הראשון. בתחו ם
הרומנטי אתם חוגגים. הופעתכס מושכת.

1סת1

!תונו1

נטיעה, פגישה, ראיון או שיחת-טלפון יגרמו
לכם קורת־רוח והנאה ב 1-או ב־ 2בחודש.
פחות נוח ב-ג וב.4-
כדאי שתורידו מעצמ כם
חלק מהמטלות ש לק
חתם על עצמכם. יש
לכם יותר מדי עבודה,
ו אתם עייפים מאוד. זה
לא קשור לכך שאת ה עבודה
אתם מבצעים
בהצלחה וזוכים להער£*31י31ט

כה על הדרך המקורית
שבה אתם פועלים.
סכומי-כסף עומדים להגיע בדיוק בזמן, וכך
תוכלו להחזיר חובות ק טני ם וגדולים. ז4 מתחיל להיות יותר קל. הכ עס וההתפרצויות
קצת נרגעים. בבית האווירה אינה נוחה. בני
הזוג או בני־מישפחח
אינם מסכימים לדרך
שבה אתם מנחלים א ת
חייכם. זח ל א השבוע
המתאים לחתום על חוזה
לקניית או לשכירת
דירה. בכל הקשור למגורים
כדאי להמתין
לזמן מ ת אי ם יותר. ב־3
וב־ 4בחודש דרושה
זהירות מיוחדת בכל מה
שקשור בנסיעות. בתחו ם הרומאנטי אתם
מצליחים מאוד. צפויות חרבה הפתעות.

חאזנייס

ו דג וה 2-בחוד ש יהיו מהנים. תיפגשו עם
הרבה אנשים, תבלו בס ביב ה נח מדה ותוכלו
לתכנן בילוי או נטיעה
משותפת עם חבר לצו רך
קידו ם עניין מיק-
צועי. כל מה שתעשו
ב אות ם ימים יילך לכם.
לא רצוי לבצע עיטקות
וחתימה על חוזי ם השבוע,
ובפרט לא ב 3-או
ב 4 -בחודש. ה־ $ב חו }
2בנו במבר ־
20בדצמבר
דש אינו מ ת אי ם לנטי עה
או לפגישה. אתם נו-
טי ס לומר יותר מטול שכדאי, ועלולים לע שות
רושם רע על מישהו שהשפעתו חשובות.

הרגשה לאכל כך טובה ב־ג וב־ 2בחודש. ל א
כדאי שתתכננו יותר מדי תוכניות ל או ת ם
ימים. רצוי לגשת לבי קורת
רפואית. בשישי
ובשבת אתם נוטים
ול הס תכס ך
להתרגש
עם בני־המישפחה. יתכן
שכדאי לחשוב על נסי עה
או בילוי רחוק
מכולם. חהוצאות ה 21ב
דצמבר ־
כספיות שהיו לכ ם
19ב י נו א ר
באחרונה עדיין מדאי גות.
עכשיו צריך להיכ נ
ס למישטר תקופת־מח, א בל לכ ם זה ל א
קשה. מישמעת עצמית, הי א צד חז ק שלכם.

ב 2-עדה־ 4בחוד ש תהיו מות שים ועייפים
ותעדיפו להתר חק מאנשים ולבלות בחברת
עצמכם. ה-נ יהיה אמ נם
שוגה, אבל אז תהיו
במתח וכל שטות ק טנה
יכולה לגרום למריבה
ענקית ומיותרת. נטו
להתעלות על עצמכם
ולעבוד לסדרי היום.
טכום־כטף עשוי להגיע
ומדובר ב ס כו ם גדול
בהרבה מזה שלו ציפי ת
ם. הפעם חשוב שתש קיעו
אותו לפי עצת מי שמבין ב ת חו ם זה.
אין זה השבוע ה מתאי ם לביזבוז כספים.

מתחיל להיות הרבה יותר קל. אתם מתמלאי
ם באנרגיה ובכוחות מחודשים
ומרגישים יותר טוב, גם
אםב־ 5וב־ 6ל א יהיה
כל כך נוח וקל. ב תחו ם
ה רו מ אנ טי -אהבה חד שה
מצפה לכם. תוכלו
אף לחשוב על חידוש
קשר שנותק, אך זה
פחות מומלץ. בני מזל
19בפב רו א ר
גדי ושור יעזרו לכ ם לפ 20ב
מרס
תור בעייה בעבודה.
מיכשולים שעמדו בדרככם
נעלמים ותוכלו להתחיל בפרוייקט
חדש שבו הרעיון והביצוע יהיו בשליטתכם.

סרטים
בפעם הראשונה -
כך 1ראה הגולאג

שני סרטים תשדיים.
האחד הונגרי. השני
סובייטי, הנשפים בפעם
הראשונה את האמת
על הגולאג. ב שד שגם
הקורבנות וגם
השומרים חיים עדיין.

את המבוכה וסערת־הרוחות המופנים
כלפי השיטה הסוציאליסטית במיז־רח־אירופה
אפשר להרגיש היטב בקולנוע
התעודי. שני סרטים לפחות, האחד
מברית־המועצות והאחר מהונגריה, מביאים
גילויים מדהימים על מחנות־עבודה
כפייתיים (הידועים בשם גו־לאג)
,שהונהגו לא על־ידי המישטרה
או השילטון, כי אם על ידי מישמרות־הביטחון
של המיפלגה הקומוניסטית.
בסרט תעודי בן ארבע שעות של
לידיה גרמאטי ההונגריה, שהוקרן בראשונה
לפני אורחים מן. החוץ, שהוזמנו
לשבוע הסרטים ההונגרי בבורא-
פשט, נחשפו עוברות מחרידות על
גולאג שנוהל אחרי המילחמה, בשנות
ה־ ,50 על-ידי מישמרות־ביטחון מיוחדים
שהקימה לעצמה המיפלגה הקומוניסטית
השלטת. כדי להגן על עצמה
מדמוקרטים מסוכנים נהגה לעצור כל
מי שנחשד בנטייה לפאשיזם, לבורגנות
או לסתם ריעות חופשיות.
אחד האסירים לשעבר במחנה סיפר
סיפור מזעזע: הוא, יהודי שנותר בחיים
אחרי מחנות־ההשמדה של הנאצים, חזר

לכל חוק, הרי הרוסים ביטאו זאת אחרת
כשסיפרו, בלי כל מעצורים, בסרט
תעודי על מחנה־העבודה בסולובקי,
הגולאג הראשון והגדול ביותר שברוסיה
הלבנה, כי היה חוק במוסקווה והיה
חוק בסולובקי.
הסרט, שסיים את פסטיבל ברלין
בהצגת חצות מיוחדת, הביא בראשונה
עובדות בלתי־ידועות על הזוועות
שרוסים עשו ברוסים במשך עשרות
שנים, רק משום שמישהו נחשד בפעילות
או במחשבה שלא עלתה בקנה אחד
עם הקו הסטליניסטי הרישמי, או שמישהו
העליל עליו שכר עשה. ההשוואה
בין סטאלין להיטלר או בין סטאלין לנידון
היתה בוטה ביותר ועצם הפיקפוק
הפומבי בשיטה כולה ובניקיון כפיה
מעמיד שוב לשאלה את מידת בטיחותו
של גורבאצ׳וב על כסאו, דבר שאירופה
המיזרחית כולה חרדה לגורלו.
תדריך חובה לראות
תל־אביב: אינטרחיסטה, בגלל ה־מילחמה
ההיא, ליידי איב, מירדף חצות,
נשואה למאפיה, נשים ושים, קפה בר
דד, צא וראה.
ירושלים: הנסיכה הקסומה,
נשנאה למאפיה, קפה בנדד, שם
המישחק.
חיפה: מירדף חצות, קיץ אצל
סבא.

תל-אביב
אינטרוויסטה ( ל ב ,4
מוצג גם באודיטוריום דניאל בהרצליה,
איטליה) — מסע של פדריקו פליני
למקסמי צ׳ינה צ׳יטה והפגשת שניים
מאליליו. אניטה אקברג ומארצ׳לו
מאסטרויאני.

*** בגללהמילחמהההיא
(לב ,3מוצג גם בתיאטרון ירושלים,

סירט קולנוע בטלוויזיה
*** אזעקה גורלית (יום רביעי 1 ,במארס, בשעה ,22.05
ארצות־הברית) -הגירסה הרצינית של הד״ר סטריינג׳לב. בגלל
טעות, נמצא מטוס אמריקאי בדרך למוסקווה, טעון פצצות
גרעיניות, ונשיא ארה״ב מוכן לעשות הכל, אפילו להפציץ בעצמו א ת
ניו״יורק, כדי למנוע מילחמה גרעינית. סידני לומט לקח א ת העניין
מאוד ברצינות, כיאה לתקופ ת החרדה האטומית שבה הופק הסרט.
הנרי פוגדה ב תפקיד הראשי.
צמד בכותרות (ביום שישי 3 ,במארס, בשעה - )21.30
וולטר מתיאו וג׳ורג׳ ברנס בקומדיה של ניל טיימון על שני
קומיקאים מזדקנים שצריכים לחזור ולהופיע שוב זה לצד זה, כל
המריבות והחיכוכים מן העבר חוזרים וצפים על פני השטח.
צערי המקהלה (יום רביעי 8 ,במארס, בשעה - )22.15
הצד האפל של עבודת המישטרה השיגרתית, בלי הזוהר והילת
התהילה המלווה, בדרך כלל, סיפורים מסוג זה על ב ד הקולנוע,
בימוי מופתי של רוברט אולדריץ׳ ומישחק מצויץ של הרי קינג
וצ׳ארלס דרנינג.
לביתו כדי לגלות שאיש ממישפחתו
לא נותר בחיים. מישהו סיפר לו שאביו
נראה חי בבית־חולים במינכן. האיש
יצא לגרמניה והחל בחיפושים קדחתניים
אחרי אביו. משלא גילה אותו חזר
הביתה לבודאפשט ומכיוון שהיה בודד
ולא השתייך לכל מיסגרת מישפחתית
או חברתית התנדב למישטרה. לא עברו
כמה ימים ובאו לעצרו באשמת ריגול.
לא עזרו כל טיעוניו שהיה בגרמניה
כדי לחפש את אביו, וכי שהה במחנה־שיקום
שנוהל על״ידי הג׳וינט, שחילק
לניצולי מחנות־הריכוז חבילות מזון.
״לא ריגלתי,׳׳ טען האיש ,״וכי כיצד
יכולתי, אחרי כל מה שעבר עלי?״ אבל
התגובה על הודאתו היתה מכות ועינויים.
האשימו אותו כי אם לא ריגל
הרי לפחות גנב. אם לא גנב הרי היה
כייס. אם לא כייס הרי לפחות סחר
במיצרכים שהיו בתור חבילות הג׳וינט.
המפתיע בסרט היה הגילויים הנועזים
וחסרי־הפשרות המתייחסים לאנשים
שעדיין חיים, הן הקורבנות, הן
המענים.
דבר דומה גילה סרט מברית״המו־עצות.
אם אצל ההונגרים נאמר במפורש
כי מישטרת המיפלגה עמדה מעל
העול ם הז ה 2687

ישראל) — טראומת הדור השני לשואה
מוצגת דרך שירים וסיפורים של
יעקב גלער, יהודה פוליקר והוריהם,
סלוניקאים מזה ופולנים מזה.
*** דג ושמו וינדה (טיילת ,3
שחף, מוצג גם ברון בחיפה, בכפיר
ובסוטר 1בירושלים, בחולון ובנהריה,
בנתניה, בפתח־תיקווה, ובגבעתיים,
בריטניה) — ג׳ון קליז בתסריט מצחיק
הטומן בחובו ביקורת חברתית וביקורת
תרבותית על פרקליט אנגלי מכובה
הנסחף למערבולת רומאנטית ומוצא
את עצמו מחוץ לחוק. גם ג׳יימי לי
קרטיס, מייקל פאלין, וקווין קליין
עושים עבודה נהדרת.
** נשואהלמאסיזז(לימור,
מוצג גם באור 1בירושלים, בנתניה
וברמת־גן, ארצות־הברית) — ג׳ונתן
דמי מראה מה אפשר לעשות כדי להתבדר
ולא להיראות טיפש. כריש מאפיה
נרצח ואשתו מנסה לפתוח דף חדש. זה
לא כל כך פשוט, אבל זה מאוד
משעשע, קולח, שנון ומגלה את כל
חמודותיה וכישרונה של מישל פייפר,
העתידה להוביל בחמישיה הפותחת של
כוכבות־הבד המבוקשות ביותר.

אין סליחה
לאנסים
הנאשמים (אורלי, בן־יהו־דה,
תל־אביב, מוצג גם בבניי־ני־האומה
בירושלים, בעצמון
1בחיפה, ארצות־הברית) -טכס ואלימות, ואם
אפשר אז קצת מח אה חבר תי ת, ה ם ללא ספק מיר-
שם ב דוק להצלחה קופתית מובטחת. את העובדה
הזאת כבר למדו שני המפיקים המטולחים, שרי
לנסינג וסטגלי ג׳ופה, האחראים לאחד המצליחנים
הקופתיים המגעילים ביותר בזמן האחרון, חיזור
גורלי, שהפקידו א ת מל אכת הבימוי בידי ג׳ונתן
קפלן. וא ם אז זכתה הצדקנות -מי שבוגד באשתו
ייענש נוראות, גם הפעם זוכה הצדקנות -מי
שיאנוס או יעודד אונס ולא ינס ה למנוע אותו,
ייענש.
צדקנות, לא חלילה משום שזה לא מגיע למעודד
מעשה אונס שייענש בכל חומרת הדין, אלא משום
שבדרך להעברת המסד מגישים המפיקים והבימאי
אורגיה של אלימות ומץ, המב טיחה א ת הכנסותיו
של הסרט מעבר לכל ספק וקצת קשה להאמין להם,
בכל הרצינות, שרק טוב ת הכלל היתה לנגד עיניהם.
שדה טוביאס, היא פרחה הנ אנ ס ת באונס קבו צתי
אלים ורועש, כשקבוצת גברים מחורמנים חוזה
בה בריקוד מגרה ומתגרה. טוביאס, מעוצבת על-

גיודי פוסטר וקלי מקגיליס: אלימות קשה
ידי ה שחקנית ג׳ודי פוסטר, קמיע בטוח לקטינה
מו שחתת (באגסי מלון, נהג ממית).
הפרקליטה, קלי מקגיליס, מוצאת עצמה פותח ת
במ אבק מישפטי מחודש, אחרי שהקורבן, פוסטר-
טובי אס תובעת להחזיר לה א ת כבודה העצמי.
ואמנם, זה המסר ומוסר ההשכל שיש לסרט
להציע, ובתור שכזה הוא באמת חשוב: גם אם אשה
תהיה חופשיה ומשולחת רסן, ממש כמו הגבר, אץ
לאף א חד רשות לאנוס אותה. אונס הוא סוג של
אלימות חסרת״הגיון, שאין לה כפרה או סליחה.
המידבר הלוהט
זוהר (דיזנגוף 2תל־אביג,
מאלי) -בימאי הסרט, סולי-
מאן סי ס ה ממאלי, הוא א חד
המרתקים שבבימאי אפריקה והמוכר שבהם. לתב
נחשבו סרטיו להצהרות פוליטיות פיוטיות וסירטו
היפהפה הזה אינו יוצא מהכלל.
למרות שהוא עמוס בס מלי ם פולקלוריסטיים
ומסור תיים וזוהר בשמש המידבר האפריקאי המ-
קדיחה א ת הדימיון, זהו ביסודו סיפור פשוט למ די:
מסע של אב, קו ס ם ומגיד־עתידות מכובד ובא
בימים לפגישת העימות עם בנו, ג׳יאנקורו, שירש
א ת כוחותיו המאגיים של אביו, ומאיים על
סמכותו עד כדי רצונו של האב למגר א ת בנו.
מסעם של השניים, זה לקר את זה, על רקע נופי
המידבר האפריקאי המדהימים, הזוהרים בשמש
זהובה וקודח ת, וחולות מעוצבים כפסלים אבס טרקטיים,
הופך עבור הצופה למסע ק סו ם ומהפנט.
גם הוא ידבק בזוהרה של השמש ויש בקצב של
הסרט משהו מרדים עד כדי תרד מה היפנוטית. גם
במשלים הרבים ובמראות יש משמעויות ופרשנות
תלת-רבדית, שכדי לעמוד על טיבם יש צורך בהכ נה
לא-מעטה או בנכונות ל ה תמודד עם דברים
ס תו מי ם רק נוכח ה אס ת טיק ה המופלאה שלהם

קריסנה קיין -גייאנקורו נגד אביו
והחוויה ה מיסטית שהם מעניקים.
גם א ם כל הסיכויים שהצופה ייצא מן הסרט
בהרגשה שלא פיענח א ת הכל, כדאי להתמודד עם
הניסיון. הוא איטי, מרהיב ביופיו החיצוני ובעל
עלילה ב סי סי ת פשוטה ביותר, אך אפשר בהחלט
ליהנות מן הדרך למטרה ולהזדהות לפחות עם
המסר הפוליטי המוצנע היטב מתחתל אס ת טיק ה
הגלוייה של הסרט. מילחמת־דורות, הסירוב של
הזקנים לפנות מקום לצעירים, והשינויים הבלתי-
נמנעים, המאיימים להכחיד תרבויות מופלאות.

נביא ה חוונן
על עזגמו
ה אגו סן( פאר, תל־אביב, מו צג
גם באימפריה 1בירושלים,
הונגריה־גרמניה) -ה ס רט,
שזכה להיכלל ב 50-הסר טים הזרים המועמדים
לאוסקר, הוא קו״פרודוקציה הונגרית״גרמנית ה חוזרת
על נוסח ה קו דמת -מרכז אירופה על רקע
עליית ההיטלריזם והאירועים הקודחים ששינו
סידרי עולם עד עצם היום הזה. שיתוף הפעולה של
קל אוס מריה בראנדוואר והבימאי אישטוואן ס אבו
מבטיחים איכות אס ת טי ת..
אחרי מפיסטו וקולונל רדל, שגם שניהם עסקו
בשתי דמויות טראגיות מסוכסכו ת עם עצמן, הנופ לות
קורבן לשילטץ שאותו הן מנ סו ת לשרת, מגיש
סאבו א ת סיפורו הטראגי של האנוסן. במקור יהו די
מוס תר שניחן בכוחות טלפתיים נדירים. הוא
מגלח א ת כוחותיו העל-טיבעיים אחרי שנפצע ב ראשו,
הופך או ת ם לקאריירה ומשלם ביוקר כאשר
מקור כוחו הופך למקור פחד למעסיקיו. כשה־שילטון
הנאצי מגלה שהאנוסן מנבא א ת קריס תו
עומדת אמנותו של האנוסן בעוכריו וממיטה עליו
את החורבן באות ה עוצמה שהביאה לו א ת התהי לה.
שילטון טוטאליטרי-פא שיסטי אינו סובל איג־דיווידואליסטים
או פרטים בעלי עוצמה.

קלאוס מריה בראנדאוור וארלנד יוזפסון
ס אבו העדיף להתרכז בהאנוסן בעצמו. לכן גם
המעיט במראות חוץ ראוותניים, שאיפיינו א ת
מפיסטו ורדל ו חסרי ם בהאנוסן. לעומת זאת הקיף
עם מצלמתו א ת גולגלתו של בראנדוואר מכל זווית
אפשרית. סידרה של קלוז-אפס מרשימה מבליטה
עוד יותר א ת העובדה שהקונפליקט בין האנוסן
להיסטוריה היה גם קונפליקט שהתרחש בתוך ה דמות
פנימה, ראה האינדיווידואליסטים השונים,
הסופרים, הרופאים, האמנים, שכולם שירתו א ת
הפאשיזם בשעתו ושילמו על כך מאוחר יותר.

עדנה עימדו ₪

# / 7ן ו | 9 7הווו^ 0גוה

לרות\
ממך תוך שלושה ימים, אני מט־

שיד•״
מיברקים נשואה מושכת
היא בת ,42 נשואה, נאה, מושכת,
מעוניינת ליצור קשר לחברות ולאהבה
עם גבר נשוי, נאה מאוד, חתיך, חם,
רצוי בהיר־שיער. שאל אותי על

למי שלא קרא איך תיאר גבי
ניצן את המועמדות שהתחרו
בשבוע שעבר על תואר מלכת-
היופי, בבקשה :״ 20 קריקטורות,
מבוהלות, מורעבות, מתוחות, צרו בות
מנורות״שיזוף, חנוקות איפור,
מרוטות גבות, מגולחות רגליים,
מחומצנות שיער ותלושות שיער
בית־״יי׳י•״

שקטה מאירופה

מאוזן:

מה אמרו חז״ל על השרץ?

היפי ומרגל מעבירים ידיעות
בכתב החרטומים (:)9
הפקודות, שמענו, הגיעו

פתרון תשבצופן
2685

של השריונאים (;)4
.10 בעל שני תארים בקלבוש

.13 אדיפוס בבית 3
.14 צדיקים קשוחים עובדים
בעיגיים>;)6
.15 עממי תמיד וללא הסתייגות

.17 השומר־ראש חזר למכה

.18 יטהרו את הציר (;)4
.20 עם אלף נשים ברחוב (;)4,4
.22 להתעורר אל עונתה (;)5
.24 המלאך לא יחזור (;)3
.25 מה יהיה כשיחזור שוב הזרם?

.26 הקול החסר בבחירות (;)4
.28 נואם מוסיקלי גרוע שונא
אותו (;)4,3
.29 עוד ברז לעתון (.)3
מ או נ ך:

הדברת מדיקים

נודל בסוריה (;)3

אי תן ע מי חי

.4יצור מקובל (;)4
.5הקיבוץ רק לבי ברית החוזרים
בתשובה 5,3
.6כסא פנוי בקזבלן 4,2
.7אתה רואה בנאי אנגלי 4
.8פעם בישוב זו היתה שאלה
של זמן, ברם תשובה מאז
לא ניתנה (;)5
.9הסיניות לא מפרגנות (;)3,4
.11 שרפה את האיש מנצרת
מדד הרווחיות בתל־ברוך

גורם בעיות בחשבון הבנק

הולנדי טומן קנדית (;)6
השף ירד עליה עם טון
מעליב (;)5
מלודרמה בזירה (;)4
ראש העיר לא למד (;)2
שם את פן בראש הרשימה

שר עם טקט (.)3
--אביגיל יי״ אי ׳

בעמ

מומחים והדברת תיקנים(ג׳וקן ם),ו
תולעי עץ, חרקי ספרים ובגרים,
עירפול מיוחד לארועים למניעת
> .ז ״ י א^ יתושים וחרקים מעופפים.

רמת־גן רח׳ מודיעין ,18ת.ד ,2272 .טל 777 .־ 22־75־03
בשחייה

ווו

ב די או תךוד בו עוו!

היא גרושה בת ,45 אם לשני בנים
גדולים, בצבא, עיסוק — בשטח הרוקחות,
גובה 1.65 מטר, נאה, לא רזה,
ילידת אחת מארצות אירופה, שקטה,
רצינית, אוהבת סרטים, קריאה, שחייה
בים, מוסיקה קלה.
היא מחפשת קשר רציני עם גבר ער
גיל ,52 מעל 1.75 מטר, משכיל, רגוע,
נחמד, אירופי, בעל חוש־הומור, אוהב
בית. אבל גם לצאת ולבלות. שאל אותי
על (.)2/2687

אשתו שר השכן
דני סנדרסון מספר על פתקים
שהוא שלף מן הכותל:
״ריבונו של עולם, נכון שעכשיו
אני יותר יפה! אורי זוהר.״
״אלוהים, אם תמשיך לקרוא
לעצמך שדיי, אני תובעת אותך
לדין. פנינה רוזנבלום״.
״אלוהים, אתמול נאפתי עם
אשתו של השכן. אם אני לא שומע

• בן ,42 רגיש, אינטליגנטי, גובה
1.73 מטר, נשוי, במשבר קשה ללא
מוצא, מחפש ורוצה להעניק חום, אהבה
וידידות קסומה. מיספרו אצלי הוא

(•)3/2687
• הוא בן ,45 נראה טוב 1.69 ,מטר, חי
בנפרד, מדריך טיולים לחו״ל ועוסק
במינהל בתי־מלון ובתיירות, רקדן
מעולה של ריקודים סלוניים, מעוניין
להכיר נחמדה, לא טיפשה, אנושית
ומבינה. מיספרו הוא (.)4/2687

סיפר לי עורך״דין: השבוע היתה
לי שפעת, לק ח תי המון כדורים,
הייתי מטושטש, לא מרוכז ולא הי-
תה לי ברירה. הייתי צריך להופיע
בבית-המישפט. עכשיו אני יודע
איך מרגישים אלה מלקוחותי שלו קחים
סמים.

שאפתנית ודינמית
היא נאה מאוד, גובה 1.68 מטר,
גרושה ואם לילדה, שאפתנית, דינמית,
מקורית, רוצה אותך גבוה, נאה, משכיל,
מעניין, מבין. מבטיחה לך נבר״א־דל־מומנט.
אם תבטיח אותו דבר, זה
כבר הרבה מאוד. היא עקרבית אופיינית.
לא כל כך ידעתי מה המשמעות
של ההודעה הזאת, והיא הסכימה לנקוב
בשתי תכונות: נאמנות ויסודיות. אם
מותר לי להביע דעה, היא נשמעת חמודה
אמיתית. פרט אחרון: היא מעוניינת
בך רק אם אתה פנוי. מיספרה אצלי הוא

(•)5/ 2687
רומי בטלפון, כתמיד, ב־
. 221017

סך י]י תשוקה שחורים
לגלית ארמלנד ( )23 יש עיניים
ירוקות, שיער שחור, ראש זרוק
במיוחד והרבה שירים, אשר
שוכבים בינתיים במגירה. היא
גדלה בקיראון, חיה כיום בדירה
גלית ארמלנד־שכורה
בפתח-תיקווה, לו מדת
,א 1מתנת ח!פש לפנטזיות־בבר
חצי שנה בקורט לגרפולוגיה
של חנה קורן, וחולמת להיות גרפולוגית. י תאי ם לה גם לפרסם א ת
שיריה ולזבות בהכרה.
היא התחילה לכתוב בגיל 7ג, בעיקבות אהבה נכזבת. נושא אה בתה
לא יכול היה לעזור הרבה בכאבי־הלב, אבל משהו הוא רצה
לעשות, ואחרי שהוא ראה א ת השירים שנולדו בגללו, הוא אמר לה:
״מיררתי לך א ת החיים, אז לפחות אעזור לך לעשות משהו עם
השירים.״
היו לו קשרים טובים, והוא הפגיש א ת גלית עם ריטה, שקראה א ת
החומר, התלהבה, אבל סיכמה :״לא מת אי ם לסימון שלי, זה כב ד
מדי.״
גלית, על שיריה :״אני נותנת חופש לפנטזיות שלי, מוציאה מה
שהמוח שלי זורק, דברים קטנים יומיומיים, שאנשים בדרך־כלל מד חיקים
אותם.״ דוגמה :״הנך, זמר יחיד זועק באפלה, כאשר אנוכי
לבדי עם צילי. גרון א חד לשתי נשמותינו, מלבד ז את הבל זר ורחוק.
מושכות קסו מו ת היפנו גופי לצד בו נושבת רוח מיניות, בשרי היתום,
עולם של ח מדנות מצא אותך.״
ועוד אחת :״אשה חופשיה, מחתלת, קירות מפונטזים, בעשייה
עיקשת. על שולחן בסלון, פרוס אלוהים. שמלותיה החושפניות, כגמלי
הבדואים, מ אכלסו ת סדיני ת שוקה שחורים. רוצחות פיסת הזיכרון,
ככלבים מאולפים.״

היית מאמיני?
כבר חודש שלם לא הופיע תת־מדור ״לא ייאמן כי יסופר״ שבו אני כותבת לכם על הדברים
הבלתי־מתקבלים על הדעת שקורים לי, לבני־מישפחתי או לידידי הקרובים.
תשמעו את זה:
אמא שלי ואבא שלי נסעו לחופשה ביוגוסלביה. ישבו להם בבית־קפה בעיירת־הנופש הנהדרת
דוברובניק, אכלו איזה מאזה, שתו כוס־יין, הסתכלו על המים השקטים והסתלבטו. פתאום ראה אבא
שלי איש שיושב שלושה שולחנות ממנו. האיש לא נראה יוגוסלבי ולא נראה אמריקאי ולא נראה
גרמני, ולא נראה סיני. מכל אלה ביחד הסיק אבא שלי שהאיש בטח ירושלמי(כמו האבא שלי עצמו).
ניגש אל האיש ושאל אותו בעברית :״תסלח לי, אתה במיקרה ירושלמי?״
״לא,״ ענה לו האיש בדוברובניק ,״אני דווקא מאילת.״
״מה אתה אומר?״ התלהב אבא שלי ,״יש לי בן באילת!״
״כן, מה שמו?״

״מה אתה אומר, אתה אבא של ...לפני חצי שעה דיברתי איתו בטלפון.״

א ר * ךזם
כבר סיפרתי לכם איר בשנה שעברה נסעתי
לבלגיה כדי לבקר חברים, ואיר הם טילפנו אלי
כמה ימים לפני נסיעתי והזמינו לעצמם מתנות.
סיפרתי איר עמדתי בתור לבדיקות־הביטחון בג־מל־התעופה,
ואיר הרגשתי כמו אידיוט כשבתיק-
היד שלי היו צינצנת טחינה, צינצנת חומוס,
חבילת חלבה, שתי חבילות זעתר, קילו גרעינים

0לב ~

דברים באותו עניין:

בלוק זהב של חברת קארט — אריזה יפה ;,
שנראית כמו מטיל־זהב, שבתוכה ריבועי חלבה)
מצויינת מצופה בשוקולד 12.50 .שקלים.
ומקיבוץ יד־מרדכי צינצנות דבש בר(ללא רי־סוס)
בשילוב שקדים, אגוזים, בוטנים או כל?

צלם־המערכת, אלי דטה, היה באילת, ובנראה התאהב בקטן המתוק
הזה. אחרת אני לא מבינה למה הוא שם את התמונה שלו בתא
המיכתבים שלי במערכת. ואולי הוא סתם מתגעגע לקיץ שלא נגמר.

הסינים באים, הסינים באים!
אחרי שבעמל של שנים הוצאתי לעצמי שם
של מלכת הקולסטרול בארץ, מלכת החמאה,
הנקניקים, שומן האווז, הסיגריות והקפה. אחרי
שעשיתי לעצמי לדגל את הבוז לבריאות, את
האמונה בגורל, את הזילזול במחקרים ושמתי את
מיבטחי רק במנעמי־החיים — הנה הגיע היום
ואני צריכה להתקפל.
סתם.
אני לא באמת מתקפלת. אני עדיין מאמינה
שהחיים נועדו. ,כדי לנצל אותם בתענוגות
מכל סוג ולא בדאגה לעתיד הבלתי־ברור. אני
עדיין מאמינה שחלק מן האושר טמון בשומן חזיר
מטוגן, בחמאה על לחם טרי, בקפה חריף,
בסיגריות. אני עדיין מאמינה שכל מה שבריא יש
לו טעם של פורמאיקה. הכל מלבד דבר אחד.
או־קי? אז סידרו אותי. המציאו אוכל בריא שהוא

נערת שקדי־הדבש
דבש בר בלי ריס1ס 1שם לועזי
מכל סוג ו 10...פיתות טריות של אבולעפיה
שקניתי באותו יום.
מאז אני יודעת שהמתנות הכי טובות לחברים
בחו״ל זה אוכל ישראלי מקורי. הנה עוד שני

הפיצוחים ביחד. קוראים לזה פיקדיד (נגמרו,
השמות העבריים בקיבוצים?) וכל צינצנת עולה>
8.50 שקלים.
זהירות! אי־אפשר להפסיק לאכול.

גם השבוע הזה עבר

כמו באמריקה. קודם כל פתחו כמה סופרמרקטים
ל־ 24 שעות ביממה, שזו חגיגה גדולה
והרגשת רווחה לעקרת״הבית העובדת. עכשיו גם
הוציאו לאור עיתון. חדש 1ת היפרשוק חנ 1בה.

נייר כרומו, הרבה צבע, צילומים של כל המוצרים
שבמיבצע וציון מחיריהם. נהדר, אבל תזהרו מזה.
אני זוכרת את עצמי, בארצות־הברית, אוספת את
כל העיתונים האלה, סתם כר, להנאתי. מביאה
הביתה, ולמחרת היום קונה 18 פריטים שמעולם
לא חשבתי לקנות.
ראו הזהרתם!

הנה מיכתב שקיבלתי מהקורא מתי
ן דויד. לשימושכם:
באחרונה התרבו מאוד הפרשיות והש ן
ערוריות, שבהן היו מעורבים פוליטיקאים
מתחילים וותיקים, כתוצאה מהדלפות
פזיזות, הצהרות מטופשות והכחשות מגו חכות.
כדי לסייע לכל או ת ם השרים
והח״כים, המ טתבכים לרוב בהצהרות
י ובהכחשות מביכות, הנני תורם ל טובתם
נוסחת-פלא, שתפתור להם כל בעייה. הנו סחה
מציעה, ללא תמורה, טכניקה מיו חדת
להדלפות נקיות ולהכחשות אמינות, מבלי
להסתבר.
מה שאמרתי -לא הובן.
מה שהובן -הוצא מן ההקשר.
מה שהוצא מן ההקשר -כלל לא נאמר.
מה שלא נאמר -נאמר, אך לא לפירסום.
ומה שלא נאמר, לא הובן ולא הוצא מן
ההקשר -סולף.

שימעון ריישר ממיסעדת פפיון ברמת־השרון
שאל אותי אם אני רוצה לאכול איתו חביצת ריב־שה.
בלי לחשוב שניה אמרתי שאני לא אוכלת
דברים פיחס. גם כן אוכל — חביצת דיבשה.
שימעון הסביר לי שחביצת דיבשה זה פשוט
קרם־קרמל בעברית, וגם אמר לי שאני צריכה
להתבייש אם אני לא יודעת את זה. אז חביצת
דיבשה סירבתי לאכול, אבל להתבייש, אני כבר
מתביישת שבוע. אני מקווה שגם אתם.

עצת קורא

שמעתי בראיון בטלוויזיה:
המראיין: האם נכון יהיה לומר שהשמן, אשר
נמצא בתור הכד, שימש לצרכים קוסמטיים?
המרואיין: אכן נכון. בהחלט ניתן לומר שהשמן,
אשר נמצא בתור הכד, שימש לצרכים קוסמטיים.
שאלת
המערכת: האם הפסיקו להשתמש במילה
״כן״? חבל!

רותחים, מכסים במיכסה ומחכים בין 8־ 12 דקות,
תלוי בסוג המאכל המיועד לאידוי. מורידים את
המגשים מהסיר, שמים על מגש גדול ומגישים
לשולחן. בשני מגשים אפשר לאדות ארוחה מלאה
לארבעה סועדים.
הנה כמה הצעות: ארוחה של דג סול וירקות.
על המגש התחתון מניחים צלחת (יותר קטנה
מהמגש עצמו, כדי שיהיה מקום לאדים לחדור).
על הצלחת מניחים ארבע פרוסות דג סול. על
המגש השני מניחים קישוא חתור לפרוסות, בצל
חתור לרבעים, פרחי כרובית, פרוסות גזר, פרוסות
קולרבי וכל ירק אחר שאוהבים. שמים את
מגש הירקות על מגש הדג. את שניהם מניחים על
סיר שבו המים כבר רתחו ומחכים 8־ 12 דקות.
בינתיים מכינים רוטב כלשהו (רסק עגבניות
ושום, מיונית וחרדל, שמן־זית, חומץ־יין ותבלינים).
מגישים
את הדג והירקות לסועדים, וכל אחד
מהם מוסיף לעצמו מעט רוטב.
אפשרות שניה — אם הארוחה היא לשני
אנשים אפשר להכין בבת אחת גם את המנה
האחרונה. בקומה התחתונה מניחים קציצות־בשר
ולידן ירקות העונה, ובקומה העליונה פרוסות
בטטה, פרוסות תפוחי־עץ ובננות שלמות.
אחרי האידוי מגישים את הקציצות המאורות

ה״במבו-סטימר״ על השולחן
אזבל בריא —
נפלא. מה אני אשמה? בטח שבהתחלה בזתי
למאכלים מאודים, אבל הסקרנות הרגה אותי
וטעמתי. מאז אני כמעט מכורה לדבר הבריא הזה,
לעזאזל. טוב, אבל אחרי הארוחה אני מעשנת
שלוש סיגריות כדי לא להרגיש לגמרי נכנעת.
אני מדברת על כלי-הפלא שהסינים קוראים לו
במבו־סטימר, ובעברית קוראים לו מאדה נצרים.
לא כתבתי עליו עד היום כי הכלי לא היה בארץ.
עכשיו אפשר להשיג אותו, עם קצת מאמץ, בכמה
חנויות בתל־אביב, והמאמץ כדאי לכולם, שלא
לדבר על אלה מביניכם שהבריאות או הדיאטה
נמצאים בראש מעייניהם.
הכלי עשוי בדיר כלל משני מגשי־נצרים
ומיכסה. שיטת העבודה פשוטה מאוד. ממלאים
כל מגש במה שרוצים לבשל בו: ירקות, פירות,
דגים, בשר, בצקים ממולאים. מרתיחים מים בסיר
שקוטרו כקוטר מגש־הנצרים. מעמידים את שני
המגשים זה על גבי זה על סיר שבו המים כבר

ה״במבו־סטימר״ על האש
— ו1ם טעים

ראיתם את כל סט ק האחרון, עם המישפחה
הזאת ששלחו לה מכונת־כביסה ומקרר וטלוויזיה?
אני
לא רוצה לשמוע מילה רעה אחת על עם
ישראל, לפחות שלושה חודשים.

והירקות עם רוטב חמוץ או חריף ואת הפירות עם
דבש.
לסיכום: בריא, קל ומהיר להכנה, לא משמין,
יפה מאוד למראה (צבע הירקות נשמר) ,מתאים
לאירוח.

1י / 77ד

הכי־הכי
מדובר
זוהרת אחת מהנשים היפות והאלגנטיות ביותר,
ובאחרונה הסתבר שהיא גם מוכשרת ביותר,
עברה קילוף־פנים, כדי להיראות עוד יותר יפה
ועוד יותר צעירה.
מלכה רוזנשטיין, אשת־החברה־הנוצצת
בעבר והפסלת כיום, הצליחה בשנתיים האחרונות
בעיסוקה החדש, ואף זכתה בפרס על אחת מיצירותיה.
רוזנשטיין,
אם לארבע בנות וסבתא לכמה
נכרות, לא נראתה בחודש האחרון בשום אירוע.
כבר חששתי שמשהו קרה לה, כי מאז שהיא התאלמנה
מבעלה, עורר־הדין אמנון רוזנשטייו,
היא הורידה פרופיל.
אני מודיעה לכם שאין לכם מה לדאוג. אחת
מהקולגות שלי פגשה אותה ביום השישי האחרון,
כשהיא מטיילת ברחוב בחברת ידידה. כשהתקרבה,
היא הבחינה שפניה של מלכהל׳ה סמוקים.
הקולגה שלי שאלה אותה לפשר העניין, ורוד

כל החברות שלי התקשרו ושאלו אותי: תגידי, איך עוד לא כתבת על
הרומאן הכי מדובר בחוג הנוצץ?
שאלתי איזה רומאן? וכולן ענו לי במקהלה: הרומאן בין המאפר אודי
בו״נס בן ה־ 22 לבין אשת־החברה הכי־מדוברת בעיר, מיכל בקר, בת
ה־ ,36 הנשואה למיליונר היהורי־גרמני חיים בקר.

מיכל בקר
—שום דבר

אודי מ־־־נם עם ליז
מלבר ידידות. אין ביניהם —

התחלתי לצחוק ולבכות לחילופיו במשך דקות ארוכות.
הסיפור הזה אינו נכון. מלבד ידידות בין השניים אין כלום. המכנה
המשותף היחיד בין השניים הוא האהבה שלהם לאסתטיקה, ובזה אני כוללת
בגדים, אנשים יפים וכל מה שנתפש כיפה וכאסתטי בעיני השניים.
מיכל בקר נשואה בעושר ובאושר לחיים בקר, המתגורר שבועיים בגרמניה
ושבועיים בישראל. בר־נס עובד כעת כמאפר בסלון אופנתי, ובעוד
שישה חודשים הוא יתחיל בלימודיו האוניברסיטאיים.
עד אז הוא ימשיד לראות ולהיראות בכל המסיבות הכי״הכי בעיר,
כשלצידו אשת־החברה מיכל בקר.

איך מכירים אנשים

קורות

היא אשה ידועה, שם ידוע בתיק שורת -רדיו, עיתונים, ספרים על
ב ת 50 פלוס״פלוס, נאה למדי, גרושה מגבר, שגם הוא לא אלמוני.

נראה שקשה לה להיות בודדה, ואת זה בהחלט קל להבין. בדי להפיג את הבדידו ת היא
נהגה, ואולי עדיין ממשיבה נכד מדי פעם, לפרסם מודעות בעיתונים, בנוסח: למכירה
מקרר, או מיטה זוגית, או חפצי־בית שוגים.
באשר הקול הפונה בטלפון היה נשי, היא נהגה, או נוהגת לומר: מצטערת, כבר לא
אקטואלי. כאשר הקול היה גברי, ונשמע תרבותי ומעניין -מכיוון שהיא בהחלט כזו ־ היא
נהגה להתחיל לפתח שיחה, שהובילה להזמנה לראות א ת הסחורה, ואת בעלת״הבית,
ואחר־כך, אולי, גם להזמנה לכוס״קפה.
עברו שנים מאז שהיא הגתה את הרעיון, ובינתיים המיטה הזוגית עדיין בחדר״השינה,
המקרר במיטבח, ושום חפץ, כן הבנתי, לא נמכר. אבל מה, היא העבירה א ת הזמן
בהיכרויות חד שות, ופה ושם, אולי, היה לה אפילו איזה רומאן. ואולי היא רכשה איזה ידיד
או שניים.
לפני כמה חודשים הוזמן המלחין־פיזמונאי
ואיש־המוסיקה יאיר רוזנבלום לקיבוץ בית״
השיטה, כדי לארגן את חג־המשק.
הוא שהה שם שלושה חודשים, ובמהלכם התאהב
בבת־משק בשם מיכל, שהיתה זמרת במקהלה
שהוא אירגן שם.
לכאורה סיפור נחמד ורומאנטי, אך זה הרבה
יותר מורכב ממה שאתם חושבים. מיכל היא אשה
נשואה, ואם לשני ילדים קטנים. יאיר נשוי ואב
לילדה הלומדת בתיכון.
האהבה שהתלקחה שם היתה כל־כך חזקה,
שגם מארגני־האירוע התפעלו ממנה.

יאיר רוזנבלום
עזב! לכינון תדאביב

נושא מסוייס. היא

בימי שהייתו שם קיבל רוזנבלום חדר, ובו
התגורר ביחד עם אהובתו.
לפני שבוע הם עזבו את המשק לכיוון תל־אביב,
ושכרו דירה שבה הם מתגוררים ביחד עם
שני ילדיה הקטנים של מיכל.
כמו שאומרים: שיר־אהבה בשני קולות.
אהבת הכדורגלן

מלכה רוזנשטיין
לא יכולה עדיין לצאת מהבית
נשטיין השיבה לה שהיא עברה קילוף־עור להסרת
פגם שהיה בפניה.
הקולגה שלי גם מוסיפה שמלכה רוזנשטיין בת
ה־ 50 פלוס, נראית לפחות בעשר שנים צעירה
יותר.
אז נזכרתי שחברה אחרת שלי הזמינה אותה
למסיבת יום־הולדת של חברה משותפת, ומלכה
אמרה לה בכנות שהיא לא יכולה עדיין לצאת
1מהבית, כי היא עברה טיפול יסודי של קילוף.
אני לא יודעת בשביל מה היא צריכה את זה, כי
היא יפה וזוהרת, אבל מצאה חן בעיני הכנות שלה,
ושהיא לא מסתירה את העניין, בניגוד לכמה )
נשות־חברה שכתבתי עליהן בעבר, שעברו טיפול
זהה ולאחר־מכן השקיעו את כל האנרגיה שבעולם
כדי לשכנע את הסובבים אותן שזה בא להן
מדי שמיים.

אין ליישום מושג בכדורגל. מעולם לא הלכתי
למישחק. אבל כאשר אני שומעת שלאיזה כדורגלן
חתיך יש רומאן יפה, אני מייד זוקפת אוזניים.
כדורגלן־השבוע שלי הוא גיא ברק, שהיה
פעם המגן הימני של הפועל חיפה, ובאחרונה הוא
החליף קבוצות וערים, ועבר לבעוט בכדור ולהגן
על השער של מכבי תל־אביב.
ברק בן ה־ ,21 תושב קריית־חיים, ומעכשיו
תושב (בדירה שכורה) רמת־גן, הוא יפה אמיתי,

ככה אמרו לי, וגם חמוד, וגם חכם, ובהזדמנות,
כאשר ייצא לי לפגוש אותו, אשאל אותו מה הוא
רוצה לעשות כאשר הוא יהיה גדול.
יש לו, לגיא, אהבה רצינית, הנמשכת כבר
יותר משלוש שנים, עם קצינה יפה בצה״ל, ששמה
מרין. היא משרתת בבסיס בצפון, הוא יהיה
עכשיו במרכז, אבל אין מה לדאוג לרומאן, כך
הבנתי, כי לסיפור יפה כזה לא יפריע המרחק
שבין צפון הארץ למרכזה.

אוסף המל כו ת • 1זס־ד;,רדת
לא הייתי חברתו של רוני מאנה.״נסיכת־היופי רוויטל מור.

אומרת

״אנחנו רק ידידים!״ אומרת מלכת־היופי

שירלי בן־מרדכי.

רוני מאנה בן דד ,26 מבעלי הסינרסה (ראה
עמוד ,)17 בליין ופלייבוי תל־אביבי, התראיין באחד
העיתונים, שהגדיר אותו כמחזיק בשיא ארצי•.

לעיתים כבת״לווייה של מאנה באירועים חברתיים.
אחרי
הכתבה שפורסמה עליו, הוא היה במצבתה
לא־הכי־שמח. אז דרינג־דרנגתי לו ושאלתי
לשלומו.
״רוני מאנה, אתה מוכן אולי להסביר לי מה זה
פסטיבל מלכות־היופי שמתחולל סביבך באחרונה?״

אחד כותב עלי מה שהוא רוצה. נפגעתי
מהכתבה, כי אנשים הבינו ממנה שאני רק מחפש
מלכות־יופי או דוגמניות־צמרת. החלטתי• לרדת
מהעניין הזה, כי ראיתי שזה לא מוסיף לכבודי״.
״אומרים בעיר שאתה בקשרים עם מלכת־היופי
החדשה, ניקול הלפרין.
״לניקול יש חבר, וההיכרות בינינו היא שיט־חית.
אנחנו רק ידידים, ולא יותר מזה.״
יום אחרי השיחה עימו, ואחרי ההצהרות שלו,
פגשתי בו בארוחת־ערב פרטית, ונחשו מי היתד,

000

זוכרים ספעם, לא מזמן, סיפרתי לכם על
א חד ס הו א מועמד, ו סי ס לו חברה ס הי ת ה
פעם חברה ס ל מיס הו א חין
עכסיו מותר לגלות -לא הכל, אבל הר בה.

בסבוע סעבר נערכה חגיגת יום־ההולדת
ה־ 45 לר אס הסב״כ, זה ספעם, בסיפור הקו דם,
קראתי לו המועמד ובסבוע סעבר מלאו
לו .45
נורא נבהלתי, וגם קצת נחרדתי מה עובדה
ס עו סי ם מסיבה כל-כך ראוותנית
לר אס הסב״כ, וסכל העולם נמצא ס ם,
וביניהם עיתונאים ו אנסי -תי קסור ת. ה אי ס,
האמור להיות הכי חס אי, ה פן בערב אחד
ה אי ס הכי פומבי.
אתם הרי יודעים איך זה. כל א חד
מהנוכחים רוצה להסוויץ לפני האלף-
חברים־סלו ס הו א מכיר אי סי ת את ר אס
הסב״כ, וס הו א יודע ס הו א גר ב...
אז אני לא מתעניינת בפוליטיקה ובבי טחון,
ואותי מסקרן מאוד מי ה אס הסל-
צידו, כי אני יודעת סאם אני אגלה זאת, זה
לא יפגע בביטחון המדינה.
ובכן, חברתו-לחיים ס ל ראס־הסב״כ
היא עד צ ה הירשמו, אחת הגרוסות היפות
והכי״מבוקסות בירוסלים, סבעבר הלא-
רחוק היתה מיודד ת עם אורי פורת, מנכ׳׳ל
רסות״הסידור, סלאחרונה נודע לי סמע־רכת-היחסים
סלו עם א ס תו היא לא הכי-
הכי. אולי זה בגלל המ תח הרב סעובר עליו
בעבודה.

אחרי שהתאוששתי מהלם הפומביות ס ל
השב״ב, ח שבתי לעצמי שאנחנו נמצאים
כעת בעידן חד ש של תפישה ביטחונית, ו בעת
אני ממתינה בקוצר־רוח לשתי מסיבו ת
האמורות להת קיי ם בזמן הקרוב -האחת
בכור האטומי בדימונה, והשנייה בבור
בקרייה. אני כבר מ ש תוקקת להיות אחרי
ה מסיבו ת האלה, אז אני אוכל לטלפן לכל
החברות שלי ולספר להן הכל.

ניקול הלסרין
.שיא ארצי במלכ1ת־׳1פי־ארבע
מלכות־היופי של השנים האחרונות ״יצאו
איתו והפכו לצמודות שלו״.
המלכות הן שימעונה הולנדר, ימית נוי,
רוויטל מור ושירלי בן־מרדכי. מבין הארבע, ימית
נד, מלכת־היופי של , 1987 אכן היתה בת־זוגו
הקבועה במשך שנה וחודשיים, ובתקופה מסוימת
הם אף התגוררו ביחד. שלוש האחרות טוענות
שהן ידידות שלו בלבד, ואין מדובר בקשרים רומנטיים.
שימעונה
הולנדר, שנבחרה כמלכת־היופי של
, 1983 מיודדת עימו כבר זמן רב. את רוויטל מור
הוא הכיר בתקופה ששניהם נפרדו מבני־זוגם,
והוא שימש לה כבן־לווייה באירועים חברתיים.
כעת היא בקשר רומנטי עם בחור בשם גיא רם־
אלי, בן־הזוג לשעבר של השחקנית קרוליין
לנגפורד. לשירלי בן״מרדכי, המלכה ואשתקד,
אץ כעת קשרים רומנטיים, וגס היא משמשת

מנוחות

רוני מאנה עם ימית נוי
.זה לא מוסיף ל׳ כבוד...״

באוקטובר שעבר סיפרתי לכם על הפרידה בץ
אודי רקאנטי ואשתו אילנה.
רקאנטי, מבעלי מניות־השליטה בבנק דיס־קזנט,
בן למישפחת־אצולה ישראלית, עזב את הבית
לטובת הדוגמנית־לשעבר שרונה מארש,

צמודה אליו. נכון. מלכת־היופי הטריה, ניקול הל־ י
פרין.
האמינו לי, אחרי שבחנתי אותה מקרוב הבנתי
שעבור יפהפיה כזאת מותר גם להפר נדר.
אלא שלרוני מאנה יש בעיה קטנה. כל מלכות־היופי
שלו התגוררו באיזור גוש־דן, אך המלכה1
הנוכחית היא תושבת באר־שבע. אתם חייבים
להודות שזה קצת רחוק.

העובדת כמזכירה במישרד עורך־הדין יגאל
ארנון, המטפל בענייני ק דיסקונט. שם הכירו
בני הזוג. מלבד כמה אירועי־ספורט, לא נראו
השניים בפומבי.
מסתבר שדור־ההמשך במישפחת רקאנטי פחות
עמיד בפני משברים מאשר דור־המייסדים,
כפי שקורה גם לשקל שלנו. הבן־דוד, ליאון
רקאנטי, נמצא במשבר ביחסיו עם אשתו, מידה,
המעורה מאוד בחיי־האמנות בארץ, בעיקר
בתחום הפיסול והקולנוע.
אך אצל הרקאנסים הכל נשאר בסטייל. אין
מהומה ואין השמצות. גם המשברים הם על מי־מנוחות,
ולנו נותר רק לחכות לבאות.

ארם בלי חסה
במשך ארבע השנים האחרונות היה לזמר הפופולארי
אדם קשר רומנטי סודי, שכל מקורביו
החל בבני־מישפחתו וכלה באמרגניו — השתדלו
להסתירו, כי זה לא היה טוב לעסקים ולתדמית
של הזמר, אלילן של נערות בגיל העשרה.
בני־הזוג אף התגוררו ביחד, נסעו לחו״ל ונהגו

לבלות בכל הדיסקוטקים והמסיבות בעיר, כשהם
מגיעים בנפרד. אף אחר לא שיער שמדובר בקשר
רומנטי, וחשבו שזה קשר ידידותי בלבד.
לפני כמה חודשים הם פתחו יחדיו חנות לבגדים
ולאביזרי״אופנה מיובאים. הבוטיק היווה
מקום לעליה־לרגל לידידי הזוג ולמעריציו של
הזמר המצליח, אך העסקים לא הצליחו, כמצופה,
ועם הבעיות שנוצרו בעיקבות אי־ההצלחה בבוטיק
החל גם המשבר בין בני־הזוג, והם נפרדו.
גם עכשיו קורה שהם נפגשים במסיבות ובדיסקוטקים
האופנתיים בעיר, אך כל אחד מגיע
בגפו, כמו בעבר, ועושה כעולה על רוחו. רומאן
סודי בן ארבע שנים הסתיים בשקט, הרחק מאור
הזרקורים ועיני העיתונאים, שאולי ידעו על כך,
אך העדיפו להתעלם מחייו האישיים המיסתוריים
של אדם.

ליאון רקנאטי
משבר ביחסים -

או שר על ה סי רקע

פרידה

איש־טלוויזיה ידוע, ס הו א גם נסוי וגם אב לילדים בוגרים, לא מס ת פק באהבתה ס ל
א ס תו. ב חו ד סי ם האחרונים הוא מרחף בקלילות במיסדרונות הטלוויזיה, וגם כסרואים
אותו על המסך מבחינים חדי-העין ס החיוכי ם סלו ממלאים כמעט א ת כל המירקע.
הוא לא זכה בהגרלת הלוטו או הפיס. הוא גם לא קוד ם בעבודה. הוא פסו ט התאהב
בבחורה צעירה ממנו בכמה סני ם טובות.
ואיפה, לדעתכם, הוא הכיר אותה! לא, לא ברסות״הסידור, ולא במיגרס־החנייה, וגם לא
באמצעות א חד מידידיו. הם נפגסו במיסגרת לימודית.
לא אגלה לכם היכן, כי בכך אני אחסוף אותו. אך אלה מכם המכורים לטלוויזיה, והצופים
בתוכניות הסונו ת, יזהו במי מדובר על פי האוסר בפניו.
בינתיים אני מסאירה א תכ ם ב מתח, אבל אני מבטיחה לגלות לכם את ה מס ך הסיפור
הלוהט הזה, א ם יהיו התפתחויות ח ד סו ת.

מידה רקנאנזי
— בלי מה1מ1ת זהשמצות

ניממת־הדש חאחוונה
0ז מה, שאפתח את הפה אחרי
20 !1 שנה ואספר את כל הסיפו
ת׳ שאל באסם עבד״אל״חי את
אשתו נאיפה, והעיף מבט לעבר שלושת
ילדיו הקטנים.
עבד־אל״חי עשה היסטוריה במיש־פט
הישראלי. ב־ , 1971 כאשר היה בן
, 18 הגניב אקדח לאולם בית־המישפט
המחוזי בתל־אביב, ובזמן הדיון, בעוד
שהשופטים ישבו על כס־המישפט והאולם
היה מלא בפרקליטים ובסקרנים,
ירה 13 יריות לעבר דודו ובז־דוד,
כניקמת״דם אחיו.
הדוד נהרג במקום, בן־הדוד נפצע
אנושות ועורכת־הדין עדנה ארבל, כיום
שופטת מחוזית, נפצעה ברגלה.
מאז התחילו לחפש בכליהם של מבקרים
בבית־המישפט, והמיקרה לא חזר

מישפחת עבד־אל-חי מכפר־טירה
היא מישפחה ענקית, חמולה המונה
מאות אנשים. וכמו במישפחה גדולה
כל־כך, יש גם בתוכה הרבה סיכסוכים
— מחלוקות על ירושת־קרקעות, בעיות
של כבוד המישפחה וניקמות־דם.
ב־ , 1970 כאשר למד באסם בכיתה
י״ב בבית־הספר התיכון בכפרו, ערך
אחיו הבכור, טארק, כיום ראש־מועצת
טירה, מסיבה גדולה לכבוד היועץ
ירה נשמד* ,
עגחל וזי

גלגלים

מנוקבי ם

־ובט חון

^ אסם, גבר נאה ובעל־גוף, הביע
^ בראיון להעולם הזה את חרטתו
וצערו על מה שעשה לפני 17 שנה.
,הייתי צעיר. היום אני לא מאמין

י ג* גי״ל
<שיף*
רגגזז

על עצמו

באסם תפס אותו בשעת־מעשה
וסטר לו כמה סטירות. למחרת החלה
שרשרת מריבות וקטטות, שאחריתן
היתה שדודו של באסם, תופיק עבד־אל־חי
ובנו מאזן, רצחו את אחיו של
באסם בכיכר־הכפר. הדוד ירה בו
באקדח שבו החזיק ללא־רישיון, ובך
הדוד פתח את ביטנו בסכין. הפצוע מת
במקום.
המישטרה עצרה את שני הרוצחים

**.יד מז מגד ס•

:״י**׳ מרצדי!ה6־י*גד*

הדוד שוכב מת,
הרוצח מוצא
מהאולם ויחד
עימו הנוקליטה
הנצ 1ע ה
בנקמה. מה, זה יחזיר לי את אחי?
״אילו היו אומרים לי היום לעשות
דבר כזה, הייתי אומר שזה טיפשי. יש
חוק, יש מדינה, אם דודי רצח את אחי
— שהוא יילד לשבת במאסר־עולם.
למה אני צריך לשבת בשבילה
״אדם מתבגר ולומד דברים. רו ת
היה אז בן ,50 בערך. אילו היה נידון
למאסר־עולם היה יושב עד גיל 70
בכלא. אז אני בעצם עשיתי לו טובה,
שיחררתי אותו ממאסר־עולם, וישבתי
במקומו.
״היום אני לא מאמין בזה עוד. אבל
זה היה גורל׳.

1ה היה מעשה לרא ח קו
באסם עבד־ אד חי רצח את
דודו באורם בית־המישפט.
הו אדיצהאתעונשו
ועכשיו הוא הסתבך שנית
נכנסה לפאניקה והתחילה לצרוח, השופטים
עזבו את האולם.

לענייני ערבים של ראש־הממשלה.
״כל המי־ומי הגיעו. הכפר היה מלא
במכוניות־פאר שלהם ״,מספר באסם.
בן־דוד, שמישפחתו היתה מסוכסכת
עם מישפחת באסם וטארק, עבר בץ
מכוניות־האורחים וניקב את גלגליהן.

פרקליטה עדנה ארבל
.אני חזשבת שנפצעתי...־

לא נערכו חיפושים אצל המבקרים
בבית־המישפט, ובאסם הצליח להחביא
בבגדיו אקדח אף־אן בלגי.
היתה שעת־בוקר מוקדמת. בית־וד
מישפט עסק בעירעורים קצרים, ועמד
לתת גזר־דין במישפט שוד, לפני התחלת
הדיון ברצח.
האולם היה מלא מפה לפה, וגם
ספסלי הפרקליטים היו צפופים מאדם.
התובע במישפט־הרצח, עורו־הדיו
עמירם דננברג(כיום שופס־שלום) עמד
במיסדרון ושוחח עם הסניגור בתיק,
עורן־־הדין מיכה כספי.
באולם טענה עורכת־הדין שרה סי־רוטה
(לימים פרקליטת מחוז־המרכז
וכיום שופטת מחוזית) לעונשם של השודדים
שישבו על ספסל־הנאשמים.
השוטרים הכניסו לאולם ההומה את
הנאשמים ברצח, האב ובנו. מכיוון שלא
היה מקום על ספסל־הנאשמים, הושבו
השניים על הספסל הראשון שמאחורי
הפרקליטים.
תוך דקות נשמעו צרורות של יריות.
איש לא הבין מה קרה. רק השופטים
י והמתמחה שלהם, שפניהם היו מופנות
אל האולם, ראו את הנעשה. המתמחה

חת לשולחן הפרקליטים, נפצע קשה גם
הוא.
בינתיים התרוקן האקדח, והשוטרים.
הצליחו לעצור את היורה.
״לא בדקו אותי,״ סיפר באסם .״באתי
עם כל המישפחה וישבתי לידם באולם.
כאשר ראיתי שהכניסו את דודי
ובן־דודי, קמתי ויריתי בהם. הדוד נהרג ־
בו במקום, ומאזן נפצע. כשנגמרו לי
הכדורים נתן לי שוטר מהליווי מכה
בראש, כך שראיתי כוכבים באמצע
היום. נפלתי, התעלפתי ואני זוכר שלקחו
אותי במעלית למרתף העצירים״.
תוכנית״הרצח המקורית לא כללה
מעצר .״התוכנית היתה שאתאבד אחרי
היריות, או שאברח לירדן במכונית שחיכתה
לי ליד בית־המישפט, ,המפקדים
שלי׳ ,ששלחו אותי לפעולה, הבטיחו
לי שאצא מזה בשלום. הם רק
הזהירו אותי שלא לפגוע בשוטרים
היושבים ליד העצירים, .המפקד שלי׳,
זה שתפס את מקומו של אבי, תיכנן את ״
הכל.
״הייתי צעיר. חשבתי שהוא יותר
חשוב משר־הביטחון והייתי בטוח שהוא
יסדר הכל״.

״ראיתי
פופבים!״
והושיבה אותם במעצר. מישפטם נפתח
בבית־המישפט המחוזי בתל־אביב לפני
השופטים רווה, ארליך ומשה בייסקי
(כיום שופט בבית־המישפט העליון).
לישיבה שנערכה ב־ 16 במרס , 1971
הגיעה כל מישפחת עבד־אל-חי. אז עוד

ך * םרק לי טי ס ׳-שהסתובבו כדי לד(
1אות את מקור היריות, ראו בחור
צעיר, גדל־גוף, בשורה האחרונה באולם,
העומד על רגליו והיורה לעבר
דמותו של הנאשם הצעיר, שברח ממקומו
וניסה להתחבא.
הנאשם הקשיש ישב במקומו, דם זב
מגרונו והוא חירחר. בנו, שהתחבא מת־

כאשר עצרה המישטרה את כאסם^ן
והאקדח העשן בידו, נעצרו גם כמה 1
מאחיו ובני־מישפחתו .״אבל אותם
שיחררו אחרי כמה ימים, ואני נשארתי
במעצר בבידוד במשך חודש. המכות
שאכלתי בבית־המישפט היו כאלה שחודש
ימים לא יכולתי לישון, לא על
צד שמאל ולא על צד ימין.
״באותו היום נחקרתי במישטרה ד
סיפרתי מה שעשיתי. לא כל־כר חקרו
אותי על מי ששלח אותי או על השותפים
שלי. אבל גם לא הייתי מוכן
לספר להם,״
באסם הוא האח הלפני־אחרון במיש־ *יי

פרקליטה ברמלה הניד

פרקליטה נורית שניט

.למרות שהיתה נוכחת ברצח...״

.ראיתי אותו שותת דם...־

נאשם באסם עבד־אל־חי
נעלם הרצח של ניקמח־דם

את פיו ויספר למישטרה דברים מיותרים.
לכן בחרו בי.״
מעשהו של באסם מחה את הבושה
ממישפחתו .״אחי הבכיר, טארק, לא
יצא אז שישה חולשים מהבית, בגלל
הבושה שרצחו את אחיו ודמו לא ננקם.
״בחיים לא האמנתי שאקבל מאסר־עולם.
שלושה ימים אחרי שנעצרתי
ביקר אצלי רכז שרות־הביטחון במשולש,
ואמר לי שאני לא אשב הרבה זמן.
הוא סיפר לי שאחי טארק משתחרר
וידאג לי. אבל הדברים לא הסתדרו

באסם הועבר לכלא רמלה, הועמד
למישפט באשמת־רצח וניסיון־לרצח.
הסניגורים שלו היו עורך־הדין יצחק
טוניק(מי שהיה אחר־כך ראש לישכת־עורכי־הדין
ומבקר־המדינה) ושימעון
בן־יעקב. בכפר ערכו מגבית כדי לאסוף
את הכסף לסניגורים. ובכל זאת
נשפט באסם למאסר־עולם.
אחרי שנתיים של מאסר, קצב נשיא־המדינה
את עונשו, והוא החל יוצא
לחופשות מהכלא. ב־ 1975 נערכה בכפר
סולחה, ועניין ניקמת״הדם הוסדר.
״זה היה המיקרה האחרון של רצח
על רקע של ניקמת־דם בכפר,״ אומר
באסם ,״היו מיקרי־רצח בגלל כבוד־המישפחה
ודברים כאלה.״

;;איו לי

כעס

נאיסה, אשת באסם
נשאר הרצח על בסד־המישפחה
פחה. כאשר נשאל מדוע בחרו דווקא בו
לנקום את ניקמת־דם אחיו, כאשר היה
אח בכור ואח צעיר ממנו, הסביר :״בוחרים
בזה שאפשר לבטוח בו שלא יפתח

של !באסם הסתיים
*ץ אסר־העולם י
^ /א ח רי שמונה שנים ושמונה חורשים.
הוא השתחרר ב־ 1979 וחזר לכפרו.
הוא נשא לאשה את נאיפה היפה,
קרובת־מישפחה, שילדה לו שלושה ילדים.
״מאז
שהשתחררתי, המישטרה חיפשה
אותי בגלל כל רצח שקרה בכפר. זה
נכון שבכלא היכרתי רק עבריינים,
אבל זו החברה בכלא. כאשר נרצח ב־
1980 מישהו שהיכרתי בכלא, באו
ועצרו אותי ל־ 20 יום. הרצח הזה לא
פוענח עד היום. במיקרה אחר, שבו
נרצח במרכז טייבה אדם שגם אותו
היכרתי בכלא, עצרו אותי שוב, למרות
שעדי־הראייה סיפרו כי הרוצחים היו
שני נערים קטנים ורזים.
״מאז הסולחה חזר השלום לשרור
במישפחה שלנו, וכולנו כעת כמו
אחים. אין לי כעם על אף אחד במיש־פחה,״
אומר באסם, אולי כהקדמה לסיפור
החדש שלו, שבו הוא נאשם שוב

באסם עבד־אל־חי מראה את מקום פציעתו לפני חודש וחצי
בן הדוד פתח את הבטן בסכין
בפציעת בן־מישפחה. הפעם נפצע
רפיק, בנו של אחיו טארק, ראש־מועצת
כפר־טירה.
ב־ 10 בינואר הופיע בבית־החולים

מאיר בכפר־סבא באסם עבד־על־חי,
כשהוא פצוע מיריות ברגליו ובזרועו.
זמן קצר אחריו הופיע בן־אחיו, רפיק
עבד־אל־חי, פצוע בראשו מחפץ קהה.

זיכרונות מזירת הרצח
סישמב ין הנוכחים בכית-המי׳צכט בזמן
\ 1הרצח לא שכח מאומה. כולם זוכרים א ת
המיקרה כאילו קרה אתמול. שהדי לא בכל יום
מזדמנות שופטות ופרקליטות אל זירת־רצח,
שומעות את מטחי-הירי מעל לראשן ורואות
את גוויית-הקורבן שותתת ד ם לידן.
תמונה מפורסמת מאו ת ם ימים היא תמונת ה
של השופטת טירוטה, עטוייה גלימה ומעשנת
סיגריה, כאשר גופת המנוח יושבת שמוטת־ראש
על הספסל שמאחוריה. תמונה אחרת,
בצהרונים של אז, הראתה א ת עורכת־הדין עד נה
ארבל על כסא״גלגלים בבית-החולים איכי־לוב,
לבושה בחצאית־מיני קצרצרה, כשבעלה
הקצין לידה.
מספרת פרקליטת מחוז המרכז נורית שניט:
״הייתי אז המ תמחה של הפרקליט עמירם
דננברג. הוא חיכה במיסדרון עד שיגיע תורו
ואני נכנסתי לאולם כדי לשמוע טיעונים של
שרה סירוטה לעונש במישפט־שוד.
״האולם היה ד חוס באנשים. מאחורינו ישבו
הנאשמים במישפט־הרצח, שחיכו ל סיו ם מיש-
פט השוד.
״כאשר סיימה סירוטה א ת טיעונה נשמעו
לפתע יריות.
״כאשר שאלו אותי אחר-כן כמה יריות נורו,
ידעתי רק לומר,המוך. הרעש היה מפתיע וחזק,
והתחילה היסטריה באולם. המתמחה של השו פט,
שפניה היו אל האולם, ראתה א ת הכל וצע קה
צעקות היסטריות. היה צורך להעביר אותה
מעל הדוכן כדי להרגיעה.
״הספקתי להביט אחורה, וראיתי אתבאסם
ממשיך לירות לעבר בן־דודו. היכרתי א ת פניו
מדיונים קודמי ם במישפט, וידעתי מיהו. ראי תי
א ת דודו שותת ד ם על הספסל, ואת בן-
הדוד שחיפש מיסתור מתחת לשולחן שלפנינו.

״אני זוכרת א ת השופטים עוזבים א ת האולם
במהירות, א ת הצעקות של השוטרים שניסו
להשתלט על היורה. היחידה מכולנו שלא איב דה
א ת עשתונותיה היתה שרה סירוטה.
״שכבנו על הארץ וכאשר נפסקו היריות וקמ נו
על רגלינו, ניגשה אלינו עדנה ארבל, שעבדה
אצל עורך-הדין הייק. היא הראתה לנו פצע קטן
ברגלה ואמרה, :אני חו שבת שנפצעתי, ואני
בהריון.
״השוטרים פינו א ת הקהל מהאולם אבל א ת
עורכי־הדין והפרקליטים השאירו במקום, וסג רו
א ת הדל ת. מכיוון שעדנה נפצעה, והיה צורך
לפנותה לבית-החולים, הורידו אותה במעלית
האסירים, י חד עם הרוצח, שנעצר במקום.
״לעיתונאי יאיר דקל היתה מצלמה, והוא
הספיק לצלם תמונות בזירת הרצח.
״הכדור שפגע ברגלה של עדנה ארבל עבר
קודם א ת מישענת הכסא, והותיר שם חור הנמצא
בכס א עד היום.
״אני לא זוכרת שגם כרמלה חנוך, הסניגורית
של באסם היום, היתה אז באולם. אבל היו כל־כך
הרבה אנשים ומהומה גדולה שיתכן שלא
ראינו אותה.
״את כתב־האי שום הנוכחי נגד באסם הניש
הפרקליט משה שילה, שהוא צעיר, ואינו זוכר
את הרצח בבית״המישפט״.
כרמלה חנוך, המגינה כיום על באסם, זוכרת
היטב א ת יום־הרצח. היא היתה אז עורכת־דין
מתחילה, ועמדה בקצה האולם. היא זוכרת
שהמתמחה של השופט קפצה בהיסטריה מעל
דוכן-השופטים.
למרות שהיתה נוכחת בעת הרצח, אין כר מלה
חנוך מרגישה כל קושי להגן על באסם
בתיק הנוכחי.

השניים קיבלו טיפול רפואי והמישט־רה,
שהוזמנה, עצרה את שניהם.
למרות שאיש מהם לא רצה לספר
את הרקע למיקרה, העלתה החקירה כי
רפיק, בן־האח, מתרועע עם צעירה
יהודיה בשם מזל. הוא נוהג להביאה
לכפר ומקיים איתה יחסי־מין בביתו.
קיום יחסי־מין של זוג לא־נשוי בבית־המישפחה,
כאשר בבית יש בנות או
נשים נשואות, הוא בגדר בושה למיש־פחה.
על כן, לטענת המישטרה, היכה
באסם את בן־אחיו בראשו במקל ופצע
אותו. בן־האח לקח את אקרחו של אביו,
המוחזק בכספת ברישיון, וירה בבאסם.
כאשר נעצרו השניים, היה באסם
פצוע קשה. השופט האריך את מעצרו
״בתנאי מרפאה״ .אלא שהמישטרה
העבירה את באסם לבית־המעצר ב־פתח־תיקווה,
ושם התגלגל ביסורים
קשים, ללא טיפול רפואי.
עורכת־הדין כרמלה חנוך, שנשכרה

מאת

פרקליט סירוטח
.המתמחה צעקה צעקות היסטרין וז..

אילנה אלון

על־ידי המישפחה, באה לבקרו וראתה
את מצבו. היא הרעישה שמיים וארץ
כדי להחזירו לבית־החולים.
רגלו של באסם כבר החלה להעלות
נמק ומצבו היה אנוש. רק עקשנותה
וזעמה של הסניגורית הצליחו להציל
את רגלו של באסם.
השופטת שרה סירוטה, שלפניה הובא
באסם לשם דיון במעצרו, שאלה אם
הוא מבקש לפסול אותה, משום שהיתה
נוכחת בעת היריות שירה בבית־ המיש־פט.
באסם והסניגורית ביקשו מהשופ־טת
לשבת בדין, ולא לפסול את עצמה.
אחרי שמיעת העדויות החליטה השופטת
לשחרר את באסם ממעצר ולהשאירו
במעצר״בית, כדי שיוכל לקבל
את הטיפול הרפואי המתאים.
עורכת־הרין כרמלה חנוך התלוננה
לפני קצין־קבילות־הציבור של המיש־טרה
על הטיפול המחפיר בבאסם.

עילם; אלי דסד
— 3 7י

הוא רצה בילד מבלי להתחתן. רנן נירסם מינתב במרור
״מיכתבים לרוחי׳ בו הווו דו ח התוצאות היו מפתיעות

מודעה, מ ד 1חת1וה

^ פ ני חמש שנים אמר איציק
) אבנרי, בראיון בהעולם הזה, שהוא
רוצה שיהיה לו ילד בגיל .27 בגיל 28
בדיוק ייוולד ילדו.
״כתבו עליי אז שאני פלייבוי ,,שאני
לא חושב להתחתן,״ אומר איציק אבנר
.,״אמרתי שזה לא נכון, ואני דווקא
חושב להתחתן; בעוד חמש שנים, וגם
רוצה להקים מישפחה.
״מהיום שנכנסתי למועדונים ולעסקים,
כל מה שאמרתי, בעיתונות ובשיחות
עם אנשים, התגשם. פשוט ככה. זה
כאילו לפי תסריט, לאורך כל הדרך.״

מי היה
מאמין ן
^ ת איציק אבניי היכרתי לפני
שנים, כאשר התחיל את דרכו ב־עיסקי״המוערונים.
כתבתי עליו פעמים
אחדות, אבל זה היה תמיד על ביזנס. גם
כאשר דיברנו, סתם־כך, בינינו, זה היה
בדרך־כלל על העסקים שלו. מעולם
לא גלשנו לחיים הפרטים.
לפני שנה הוא הפתיע אותי, כאשר
צילצל, והפעם לא בענייני עסקים. הוא
סיפר לי על החלום שלו, שיהיה לו ילד,
אבל אמר שהוא לא רוצה להתחתן.
הצעתי לו שיפרסם מיכתב במדור מיכ־תבים
לחוזי.
המיכתב פורסם בהעזלם הזה
( )2624 בדצמבר . 1987

ידעתי שמה שבעצם אני אוהב זה ילדות
צעירות, ואני לא חושב שילדה
בגיל הזה יכולה לגדל, לטפל ולחנך
את הילד שלי. לכן עשיתי את ההפרדה
הזאת, בין בנות שאיתן יצאתי, לבין
תוכניות רציניות שהיו לי.
היות והיה לי קשה למצוא בחורה
מתאימה לגידול ילדים, מבין החוגים
שבהם הסתובבתי, התחלתי לחשוב,
לפני שנה, כשמלאו לי ,27 איך מכירים
את הבחורה הזאת.
נוצר הקשר עם רעיה לוין. דיברנו
פעמיים בטלפון, ראינו שיש על מה
לדבר, ובאתי לפגוש אותה. היא גרה אז
בירושלים. בפעם הראשונה, בעצם,
הבנתי שעם אחת כזאת, מבוגרת יותר,
זה לא כמו עם ילדה בת 7ז, שאותה
אפשר לשלוח הביתה במונית, אחרי

הסכס.

אז למה

ך * 0רעיה מצאתי עניין, גם לשבת
ולשוחח. היה קליק מיידי בינינו.
היא מצאה״חן בעיניי, ואני — בעיניה.
התחיל קשר קבוע בינינו. הייתי ישן
אצלה, היא ודתה ישנה אצלי.
הקשר, שהתחיל במטרה לעשות ילד
ביחד, הפך די מהר להיות קשר ללא
תיכנונים לילד — קשר רגיל, והרגשה
שאם יבוא ילד, מה טוב.
כעבור כמה חודשים היא סיפרה
שהיא בהריון. מאוד התרגשתי. אז

המיכתב שפורסם ב״מיכתבים לחת׳
הזא רוצה ילד
אוי, כמה שאני אוהבת את המיר־תבים
האלה, יוצאי״הרופן. הנה עוד
אחר מה .״אני חצה ילד ׳,כותב
( ,)25/87״אני בן ,26 איש־עסקיס
מצליח, למתת גילי הצעיר. רוב הבחורים
בגיל זה עדיין אינם מסודרים
בחיים, אבל רצה המזל, ואני בפירוש
כן. אוהב מאוד ילדים, אבל כרגע
קצת חושש מחתונה. חושש מאובח
העצמאות, מחיים במיסגרת, ,במר
סד׳ ,כפי שקוראים לזה. אני לא רגיל
לתוח איפה הייתי, מה עשיתי. צי־פור־דרור,
עצמאי לגמרי מגיל ,20
ובינתיים ככה אני אוהב את זה. .
״אני 1.78 מסר, מיבנה־גוף ספות
טיבי, עיניים ירוקות, שיער חום. נאה
התגובה הראשונה הגיעה מבחורה
רווקה בצפון הארץ. איציק פגש אותה,
אבל זה לא היה זה. המתעניינת השניה
היתה רעיה לוין, אני מכירה אותה, ולא
הייתי מעלה על דעתי שזה מה שהיא
רוצה בחיים, ילד ללא נישואין. מעולם
לא אמרה לי דבר כזה.
ניסיתי לומר לה דברים כמו: מה את
צריכה דבר כזה? תתאהבי, תתחתני,
תלדי — כמו כולם. אבל רעיה אמרה
שהיא רוצה להכיר את איציק אבנרי.
מי היה מאמין.

סיפר איציק אבנרי:

מערכות־היחסים שהיו לי עד היום
היו עם ילדות בנות 17ר . 18 ידעתי
שאני רוצה במישפחה ובילדים, למרות
שחתונה לא היתה לי בראש. חשבתי רק
על ילדים משלי, לא על האמא של
הילדים.
בגלל מערכות־היחסים שהיו לי,

לכל הדעות. מעוניין בקשר מיוחד,
שונה, עם בחורה או אשה, שרוצה
ללדת תינוק. אם היא תרצה שהילד
(או הילדה) יגדלו אצלי, אין בעיות,
בשימחה. אם היא רוצה אותו אצלת
זה גם כן בסדר מצירי, בתנאי שלא
תהיינה הגבלות בפנישותיי איתו.
״הייתי רוצה שתהיה לי אפשרות
שווה להשתתף בגידולו ובחינוכו.
אני מבטיח לילד את כל הדברים
הטובים שבעולם. כל מה שילד, וא־חתכו־
נער (או נערה) ,עשויים לרצות.
אני רוצה לתת את כל האהבה
והתמיכה. מקווה להכיר בחורה נאה,
סימפטית, פיקחית, מעניינת, שרר
צה־באמת־באמת להיות אם טובה.
הגיל לא משנת שיהיה בגבול ההיגיון׳.
התחלנו
לחשוב בצורה רצינית יותר על
הנושא הזה של ביחד. חשבנו שנוכל
לקיים מישפחה ואורח־חיים סדיר, ללא
נישואין. חשבנו שאנחנו מאוד ליברליים,
והתחלנו לחיות בצורה רגילה.
אבל החברה שסובבת אותנו לא
קיבלה את העניין — חברים שלה,
שיש להם ילדים, אמרו לה שלא זאת
הדרך. הילדים שלהם שואלים אותם
שאלות על רעיה, ואיך זה שהיא לא
נשואה, והיא בהריון.
בכל מקום שאליו היא הולכת,
רושמים באופן אוטומטי — נשואה. אם
זה בקופת־חולים, בבית־חולים, בעירייה
— רואים אשה בהריון, ומניחים
שהיא נשואה. ואז, כאשר שואלים לשם
האב, היא אומרת — אבנרי, ואז רושמים:
רעיה אבנרי. כאשר היא אומרת
״אני לא רעיה אבנרי ״,עושים לה פרצוף
תמה, מבקשים הסבר.

בעל־מועדונים איציק א מרי
.היה קליק ם״די ביניזז...־
מלבד זאת, בית־החולים בירושלים,
מישנב לדך, ששם ה^י-תלד, הוא בית־חולים
דתי, וזה לא נעים.
ונוסף על כל אלה, הסיבה העיקרית
שבגללה אנחנו מתחתנים היא ההורים,
שלי ושלה. אבא שלי אמר לי :״שלא
תחשוב שאצלנו זה יעבור ככה!״ הוא
ממישפחה עיראקית, לא מקבל את כל
החיים המודרניים האלה, למרות שלו
ולאמי יש ראש פתוח.
והסיבה הכי חשובה, יותר מהכל: אני
רוצה קודם־כל בטובת הילד. ראיתי מה
קורה ברבנות, כאשר הלכתי להירשם
שם, מה קורה לילדים להורים לא-
נשואיים. מטרטרים את הילדים האלה
במשך שנים, כאשר הם רוצים להתחתן.
מחייבים אותם בכל מיני אישורים ובדיקות,
דוחים אותם בלך־ושוב, נותנים
להם 1000 טפסים למלא, כדי לוודא
שהם באמת יהודים, ולא קרובי־מיש־פחה
מדרגה ראשונה, ודברים מסוג זה.
חשבתי גם על טובת הילד כאשר
הוא יהיה בגן ובבית־ספר. אני לא רוצה
שהילד שלי יהיה יוצא־דופן בגלל הרעיונות
המטורפים שלי.
אז החלטנו, ביחד, שאם אנחנו כבר
הולכים להיות הורים, אם יש לנו ילד
משותף, ואם אנחנו אוהבים זה את זה,
ונחמד לנו להימצא זה עם זה — אז
למה לא להתחתן? זו בסך־הכל חתיכת־
׳נייר, המראה על איזו מיסגרת מסו־יימת

׳אני זקולן
ללבד׳

ך* עיד! יודעת שהיא לא הכירה או(
תי בקונצרט של הפילהרמונית ב־היכל־התרבזת.
היא יודעת בדיוק במה
אני עוסק, באילו שעות אני חוזר הביתה
— ,4 ,3או ׳5לפנות־בוקר, היא
מבינה ותומכת בזה. היו לנו שיחות על

אמרתי לה שכל היום והלילה אני
נאבק בהמון חזיתות, עם ספקים, עור־כי־דין,
אמנים, אמרגנים, חוזים למקד

מות חדשים. כשאני בא הביתה, אני
צריך מקום שבו אוכל לשים את הראש
ולנוח. אני לא רוצה עוד חזית להיאבק
בה, בנוסח: מה זה, חזרת בשעה כזו או
אחרת.
היא היתה מוכנה לקבל את זה, ואז
הבנתי שאין לנו בעיה להיכנס למיס־גרת
של נישואין.
^ .ל א חייתי עם אף אחד, אף פעם, והרעיון
די מפחיד אותי, כי אני זקוק ללבד
שלי, כאשר אני מגיע הביתה. לכן
ברור שהרעיון לבוא הביתה ולמצוא
שם עוד מישהו הפחיד אותי כל השנים.
אבל עכשיו אני מתחיל, לאט־לאט,
להתרגל לרעיון הזה. ברור שאני לא
היחידי שעובר את זה, זה בוודאי קורה
לזוגות רבים לפני החתונה. אני משער
שזה לא כל־כך נורא, לחיות יחד, אם
כל־כך רבים חיים במיסגרת.
אני לא מהעניים, וגם לא מהקמ־צנים.
אני מפנק את רעיה. כל מה שהיא
צריכה, כל מה שהיא רוצה, היא מקבלת.
בינתיים
אנחנו גרים בדירות נפרדות.
היא גרה עכשיו בדירה שכורה,
מאוד יפה, בצפון תל־אביב. יש לה שם
וידיאו וטלוויזיה בסלון, וידיאו וטלוויזיה
בחדר־השינה, מכונת״כביסה,
מייבש כביסה, מיקרוגל, מקרר חדש,
גדול מאוד. כשהבאתי את המקרר היא
שאלה אם אני מתכנן שיבעה ילדים.
עד כאן סיפורו של אבנרי.

דקידה
ג״קולגוע דן״
^ יציק אמרי, עסקים: הוא הת־
\ 1חיל בגיל הרך של 21 עם עיסקי
המועדונים שלו. בשלב הראשון היה
שומר־סף במועדון התיאטרון. מאוחר
יותר הפך בעל המועדון הזה.
הוא עשה זאת, בהתחלה, בכוחות־עצמו.
הוריו לא רצו להתפשר על פחות
מדוקטור או עורר־דין, הוא אומר, ולא
היתה לו שום אפשרות לבקש מהם עז

בעיסקי־מועדונים.
מאוחר יותר השלימו ההורים. האב,
יוסף אבנרי, איש־עסקים בענף הבנייה
ובענפים אחרים, החליט שדיסקוטק זה ,
דבר פשוט מדי, ושהוא הולך לעשות
מועדון־תיאטרון כמו שהוא זוכר, מהימים
הטובים של שנות ה־.60
האב נכנס בשותפות עם דודו אל־הרר
ומתי כספי. המקום תיפקד כל
ימות־השבוע כמועדון לפי טעמו, וב־סופי־שבוע
הפעיל אותו הבן כדיסקוטק
לצעירים.
עסקיו של אבנרי הצעיר שיגשגו.
תוך שנה הוא עזב את מועדון התיאטרון,
שנעשה קטן מדי, ועבר להפעיל
מועדון גדול במשולש־הבידור התל-
אביבי, ברחוב יורדי־הסירה.
גם שם הפך המקום קטן מדי, ואז
לקח אבנרי את קולנוע דן, ובמקביל
רכש את מועדון פינגווין בדרום־העיר.
שגי המועדונים עובדים עד היום,
נושאים רווחים נאים, אבל הבעלים
התעייף קצת מחיי־הלילה, ובעיקר התעייף
נפשית אחרי הדקירה בסכין
בחזית קולנוע דן.
באותו סוף־שבוע יצא בפעם הראשונה
מזה שש שנים את העיר לשם
בילוי באילת .״מותו של הבחור השפיע
עליי מאוד,״ הוא אומר .״חשבתי שאני
מבין כל־כך טוב את הנוער. לא הייתי
מאמין שדבר כזה עלול לקרות. כתוצאה
מן המיקרה, והפירסומים עליו
בעיתונים ובטלוויזיה, החלטתי לפרוש
לאס־לאט.
״כיום נמצאים המועדונים שלי בהפעלה
בירי אנשי־מיקצוע אחרים,
אנשים שהיו סביבי כל השנים, שלמדו
ממני את העבודה. הם מפעילים, ואני
מפקח עליהם בצורה צמודה.״
לפני חודש היה לאיציק קשר לא־נעים
עם המישטרה. הפעם הוא לא
חיפש שומר־סף מקרב השוטרים, ולא
מדובר באירוע רועש, שבו המישטרה
באה לדרוש שקט. הפעם הוא נעצר על־ידי
המישטרה במשך שבוע ימים בבית

המעצר באבו״כביר, בחשד שהוא מנהל
רשת למכירת מכוניות גנובות.

פיפר איציק:

אחד החברה שלי רכש רכב מסוג
ב־אנחו מסוחר־מכוניות, במיגרש ביפו.
הרכב עלה 50 אחוזים ממחירו
בשוק. ההסבר למחירו הנמוך, שניתן

דיברו החוקרים על,מעורבות מסויימת׳
שלי במכירת שתי מכוניות.
עורכי־הדין שלי, מנחם רובינשטיין
ויהודה טוניק, הגישו עירעור לבית־המישפט
המחוזי, מפני שהחוקרים ב־בית־המישפט
השלום טענו כל הזמן
שיש בידיהם חומר סודי, שאותו אינם

שהם תפסו דג שמן באמת, אבל הבנתי
מהם שבמהלך החקירה הם הבינו ש־שורבבתי
על־ידי גורמים שליליים, ושבעצם
אני לא עבריין.
היה מעניין שם, בבית־המעצר. טיפוסים
מכל הסוגים, כאלה שמעולם לא
ראיתי, כאלה שאפילו לא ידעתי שהם

לי אוכל היום, ומי מחר. היה לי מכל
טוב. באותו שבוע, במצב הלא־נעים
הזה, הבנתי מי באמת חבר שלי. ראיתי
שיש לי לא מעט חברים.
נכון שהיתר, לי מעורבות, אבל ב־תום־לב.
אילו הייתי יודע שהמכונית
היא גנובה או מזוייפת, האם הייתי
מציע אותה לאדם הנמצא בחוזה עיסקי
איתי לעוד חמש שנים? עסקים כאלה
עושים סוחרי־מכוניות עם אנשים שהם
רואים יום אהד, ולמחרת לא מכירים
אותם.
עד כאן סיפורו של אבנרי, בעניין
הסתבכותו עם המישטרה.
הזכייה הגדולה
ך* עיה לוין סירבה להתראיין. היא
1בחורה האוהבת לשמור את ענייניה
לעצמה. את רשות־הסיפור, עליה
ועליו, כך היא אמרה, היא משאירה
לאיציק.
״זה מפני שהיה למישפחה שלה די
ייצוג בעיתונים,״ אומר איציק .״אחותה
הבכורה היא אורלי חידה, מי שהיתה
מלכת־המים של השלם הזה ודוגמנית,
ואחר־כך התחתנה והתגרשה בארצות־הברית.
״רעיה
עבדה במישרד ממשלתי,
השיגה תואר ראשון בפסיכולוגיה, המשיכה
לתואר שני, ועכשיו היא עושה
את הדוקטורט. היא בגילי, בת ,28
יפהפיה, עדינה מאוד, חתיכה, נשית.״

רעיהלוץ
.זה מפני שהיא אחותה של אורל׳ חידה!״
על־ידי סוחר־המכוניות: זה רכב של עולה
חדש, הזקוק עכשיו לכסף.
לא האמנתי לסיפור. ניגשתי למיש־טרת־התנועה,
וביקשתי שיבדקו את
הרכב. הניירת וכל הפרטים אומתו,
להפתעתי. הציעו לי לרכוש רכב כזה,
אבל לא רציתי, מכיוון שיש לי מכונית
(בעצם שתיים, מרצדס חדשה ונ״־אנד
ס׳ בלייזר חדשה) ,אבל סיפרתי את הסיפור
הזה לשני חברים, שרצו לקנות רכב
כזה, עם הסידור הזה.
הם קנו מכוניות. אני יצרתי את הקשר
בין הסוחר לבינם. כאשר נתפס אותו
סוחר, והתברר שהוא כבר מכר עשרות
רבות של מכוניות בדרך זו, הוא
נשפט, וקיבל שנתיים מאסר.

רוצים להציג.
בעירעור, לפני שנכנסתי לשופט,
ניגש אלי אחד החוקרים ואמר לי: תבטל
את העירעור ותלך הביתה. כך
עשיתי, והשתחררתי.
בתקופת המעצר, התייחסו אלי החוקרים
יפה מאוד. בהתחלה הם חשבו

קיימים. הם יושבים שם, כל אחד מספר
את הסיפור שלו, למה הוא שם, אם זה
צודק או לא. כל אחד נותן עצה לאחר,
מה להגיד ומה לא, וככה עבר השבוע
מהר מאוד.
בעייה של אוכל לא היתה לי —
החברים שלי היו רבים ביניהם מי יביא

במקור קראו לה, כמו לאחותה
אורלי, רעיה חדירה. אורלי עשתה מזה
חידה, ורעיה החליפה את שם־המיש־פחה
לשם אחר, ואחר־כך בחרה דווקא
ב״לוין״ .היא אמרה שהשם מוצא חן
בעיניה.
היא נישאה לאיציק בשבוע שעבר,
בטכס קצר ברבנות, ב״יום ואלנטין״,
יום־האוהבים הבינלאומי, שחל ב־ 5ו
בפברואר .״הוא בחר בתאריך בכוונה״,
היא אמרה, שעות אחדות אחרי החתונה.

כאילז לפי תסריט...״
על השאלה מה גרם לבחורה בעלת
נתונים כמו שלה — צעירה, יפה,
משכילה — להגיב על מודעה בעיתון
של בחור הרוצה בילד, אבל בלי חתונה,
היא הסכימה להגיד רק :״אני קוראת
את המדור הזה, מיכתבים לחת׳ ,כבר
שנים. קראתי את המיכתב שלו, וזה
נראה לי רעיון טוב, להכיר אותו. היום,
כעבור שנה, זה נראה לי רעיון עוד
יותר טוב.
״איציק מצא חן בעיני כבר ממבט
ראשון, אבל לא חשבתי שזה יגיע
לחתונה.
״הוא הזכייה הכי גדולה שלי בחיים.
יהיה לנו בן. בכל אופן, בבדיקת האול־טרה־סאונד,
רואים שזה בן״.

״מישהו
עובד עלי״
^ אשר הפרשה התפוצצה, אמר־
^ תי שאם המכוניות האלה הן מהסוג
המזוייף, אני מבקש מהסוחר שיחזיר
את הכסף שהוא קיבל משני חבריי, וייקח
את המכוניות בחזרה.
הוא כעס, כנראה, וסיפר למישטרה
שאני הייתי ראש הרשת שלו, ושבעצם
אני המארגן של כל זה. המישטרה היתה
צריכה לאמת את הסיפור, ומכיוון
שקשורים לעניין הזה הרבה אנשים,
נשארתי שבוע בבית־המעצר.
ביום הראשון חשבתי שמישהו פשוט
עובד עליי ומנסה להתבדח איתי בצורה
מאוד מוזרה. זה לא היה הלם, או טראומה.
קיבלתי את זה בשלוות־נפש.
אני לא כזה מפונק כמו שחושבים. נכון,
נולדתי עם כפית־כסף בפה, היה לי כל
מה שרציתי כילד וכנער, אורח־חיים
כמו בד״נסט׳.
אבל כאשר לקחתי את עצמי בידיים,
בתחילת.דרכי בעסקים, עשיתי
גם ספונג׳ה ושטפתי כלים. אני חושב
שאני לא מפונק, אם יכולתי לוותר על
חיים, שבהם הבעייה הכי רצינית היתה
אם יחממו לי את מי־הבריכה בחצר, או
אם יעלו לי את ארוחת־הבוקר לחדר
שלי. עזבתי את כל זה, עשיתי צבא
לא־קל במשך שלוש שנים, ואחר־כך
ויתרתי על הרעיון להתפנק במשך
שנים באוניברסיטה, על־חשבון הוריי.
לקחתי את עצמי ויצאתי לעבודה קשה.
המישטרה החשידה אותי בהתחלה
כראש רשת של מכירה וזיוף של כ־150
מכוניות. כעבור כמה ימים ירד מיספר
המכוניות ל־ ,30 ולקראת סוף־השבוע

איציי! עם יזהר כהן והזמרת רקפת

ץ מי3מ 7מן ומאיר פוויסה

׳.שלא תחשוב שאצלנו זה יעבור בכה!־

.אז׳ תחר הביתה ב־ 4 .3אז 5בבזקר״...

.זה קורה לזועת רבים לפני החתזנה...״

.אבא הוא עיראקי׳...

:עמ> רון₪

— .הנדון

(המשך מעסזד )5
לבנון או פגיעה בחייל בארץ רצים !
לוושינגסון כרי להסביר שאש״ף ;
.מרמה״.

אפשר רק לתמוה על התמימות
של החושבים כך. נדמה
לפעמים שמדינאי ישראל הם
ילדים פוליטיים.
האמריקאים לא נמנעו מהיחסים עם
אש״ף בגלל הטרור, ולא פתחו בהם
בגלל הוויתור על הטרור. הטרור מעניין
את האמריקאים כקליפת־השום. הם
עצמם עוסקים בו בכל מקום שנדמה
להם שזה כדאי. יש (או היו) קונטראס,
ודומיהם בתריסר ארצות אחרות. כשם
שיש קונטראס סובייטיים.

הטרור היה בפי האמריקאים
תירוץ, כאשר היה נדמה להם
שהאינטרס האמריקאי מחייב
את החרמת אש״ך. ברגע שהם
החליטו שהאינטרס האמריקאי
מחייב כינון יחסים עם אש״ך,
הטרור חדל לעניין אותם.
* * כשיו שם המישחק הוא תיווך
כ בין ישראל ואש״ף.

כמו שהאמריקאים אומרים:
״אין מישחק אחר בעיר״.

ממשלת״ישראל מסרבת. אבל היא
נגררת בכיוון זה בעל כורחה, כשם ש־ארנס
מיהר בשימחה לשגרירות
הסובייטית בקאהיר. אין אופציה אחרת.
לסובייטים יש יתרון. הם ימהרו
לבסס אותו על־ידי הידוק קשריהם עם
ישראל.
האמריקאים ירצו לחסל יתרון זה.
לכן ימהרו, ככל שיוכלו, להדק את
הקשרים שלהם עם אש״ף.

אילו היה לישראל שכל, הי•
תה מוותרת בתודה על התיווך
של שתי המעצמות, וגומרת
עסק עם אש״ף במשא־ומתן
ישיר, בארבע עיניים. השבוע
הציע זאת אבו־איאד בגלוי.
אבל הרי אין לנו שכל. אז נחכה
למתווכים.

ונניח להם לקטו?,חלק גדול
מן הסירות.

—ג ערפא ת התרגש

(המשך מעמה־ )7
הרבה שאלות שלא לעניין. אז מה הם ץ

רוצים?

• הם טוענים שזה לא היה די
אינטימי.

הח״כים על פגישה עם ערפאת?
אמרתי לאש״ף שאני אנסה. בכל
השיחות שלי איתם אף פעם לא דיברתי
על שטחים, לא דיברתי על ירושלים,
לא דיברתי על פיתרון. אני רק רוצה
ליצור אווירה ולאפשר לאנשים לדבר.
ואת זה לא אפסיק.
זה לא ענייני לדבר על פיתרונות.
את זה הממשלה צריכה לעשות.

הם צריכים להבין שכמו שהם התרגשו,
גם הוא התרגש. הוא יודע שכולם
כותבים נגדו כל הזמן, כל העיתונאים,
אז גם הוא התרגש. אבל לא היתה אף
שאלה אחת שהוא לא ענה עליה. התוכן
היה תלוי בשאלות שהם שאלו.

• אתה מאוכזב?
לא, אני קצת פוחד.

• מה הוא אמר לך על מסי־בת-העיתונאים?

ממה?

הוא שמח מאוד לדבר איתם, וישמח
להמשיך לדבר איתם. בסיום מסיבת־העיתונאים
שאלתי על השבויים, כי
אני יודע שזה נושא רגיש במדינה, והוא
אמר שהוא ידבר איתי על זה אחר־כך.
זה לא כל־כך פשוט. ואחר־כך הקלטתי
מה שהוא אמר, ואי־אפשר לפרסם את
המאמצים שהם עושים. אני גם יודע מי
מטפל בנושא הזה אצלם. והוא אמר שהוא
יעשה הכל, למרות שזה לא בידיהם.
לפני שלושה חודשים נתתי לו
שמות ותמונות של כל חמשת השבויים.

ערפאת
במסיבת-העיתונאיס*
למה ציפו העיתונאים?
לוושינגטון, ללונדון, לפאריס ולמוס־קבה,
שייפגשו עם כל המנהיגים, וגם
האו״ם, כדי שאלה יראו את הקורבנות,
כדי שהקורבנות יפנו לאנשים ויגידו
שהם מבקשים את הפסקת המילחמה.
שהמנהיגים יראו את הקורבנות אצלם
בחדר, לא רק בטלוויזיה. שנושא הפס־קת־המילחמה
יהיה בראש סדר־העדי־פויות
של כל המנהיגים.
הפעולות האלה לוקחות ממני הרבה
זמן, וזה גם עולה לי הרבה. אבל המיב־צעים
שעשיתי הזיזו משהו, גם אצל
הישראלים וגם אצל הפלסטינים.
מרגיז אותי שכבר כמה חודשים אני
מכיר מנהיגים פלסטיניים, ואף אחד
כאן במדינה — לא הממשלה ולא
מישרד־החוץ — לא בא לשאול אותי
אפילו מה שמעתי, מה ראיתי, מה
הרושם שלי.
זה כואב לי.אולי הם חושבים שאם
הם יתעלמו ממני אני אפסיק, אבל יש
לי חדשות בשבילם. אני ד!ולטתי לתת
את כוחי, אוני והוני, ואני מוכן לסכן גם
את חיי למטרה הזאת. אני לא רוצה
שאף חייל אחד יסכן חייו, ולא רוצה
שייהרגו גם ערבים. אני מאמין שיש
אפשרות לשלום.

• ומה השתנה מאז?
בינתיים שום דבר לא. הם עובדים
על זה. בדיעבד אני חושב שלא הייתי
צריך לשאול אותו על זה לפני כולם.

• איך הוא מתייחם אליך?
כולם אומרים שצריכים אנשים כמוני
עם אומץ־לב. כשרציתי לראות אותו
יותר מאוחר בערב, פשוט הלכתי לביתו
ועמדתי וחיכיתי בחוץ, עד שהוא בא,
וכשהוא בא, הוא הכניס אותי פנימה,
וישבתי איתו כמעט שעה, ומשם רצתי
לנמל־התעופה.

• מה הפעולה הבאה שלך?
אני רוצה לשכנע שישה עד עשרה
חברי־כנסת, וביניהם אחד מהליכוד,
לנסוע להיפגש איתו. זה דבר אחד שאני
רוצה לעשות.

• והתחלת לטפל בזה?
לא, רק היום חזרתי לעבודה.
והדבר השני: אני רוצה לקחת איתי
שני קורבנות של האינתיפאדה — יהודי
ופלסטיני — לשבועיים לניו־יורק,

•ו פני ת ביוזמתך למישהו
מהמנהיגים פה בארץ?

פניתי, אבל אף אחד לא רצה לקבל
אותי ולא רצה לשמוע. לא פרס ולא
שמיר.
אני לא מבין אותם. לפחות שישאלו
מה ראיתי, מה הרושם שקיבלתי. אולי
זה בלוף?
אילו הייתי חושב שאין התקדמות
ושאין תיקווה, הייתי מפסיק לדבר,
אבל אני רואה שיש התקדמות בכל יום.
אני פוחד שקיצונים שם יגידו שכל מה
שהם עשו לא הביא לתגובה, ואז יתחילו
בנשק חם בשטחים.
בכל העולם יש אווירה של הידברות
בין כל האוייבים. כל אחד מדבר עם
השני, ורק פה לא.
אנשים חושבים שאם מדברים, הם
מרימים ידיים — וזה לא נכון. דיבורים
תמיד אפשר להפסיק, אבל תנו צ׳אנס!
בכל השיחות שלי עם הפלסטינים
אני חושב רק על דבר אחד: חבל שזה
אני ולא מישהו מהממשלה, ולא חשוב

אש״ף מוכן לדבר על כל נושא, וזה
הבדל גדול בעמדה שלהם. חבל לפספס
את ההזדמנות.

• כבר דיברת עם מישהו מ

לירו 7077/0 :מירחם7/7077 ,
שקור, אכרם הארה.

שנפספס את ההזדמנות שיש לנו,
שיהיה ייאוש מצידם, שיכריח אותם
לפנות חזרה לאלימות.
כולם מדברים על האינתיפאדה,
אבל האינתיפאדה התחילה רק לפני
שנה וחצי. מה היה קודם לכן? אני בטוח * י
שברגע שיתחילו משא־ומתן ייפסק
הכל, גם האינתיפאדה, גם אם בשלב
הראשון לא יהיו שיחות בדרג של ראש־ממשלה.

אתה אופטימי?
אני לא יודע. אני פוחד להיות פסימי,
כי אז יהיו בעיות. אני אופטימי, כי
היום יש התקדמות גדולה שלא היתה
אף פעם. צריך רק צעד אחד אצלנו,
שאנשים יבינו. אני מבין שבארץ קל
יותר להגיד ״לא״ מאשר ״כן״.
תמיד אמרו שאין עם מי לדבר. היום
יש. אז למה לא מנצלים את זה?
חבל על כל חייל שמסכן את חייו^ ,
וחבל על כל הקורבנות שלהם.
רציתי שהעיתונאים ייפגשו איתו,
הרי העיתונות זה כוודהשיכנוע.

• אתה חושב שערפאת ניצל
היטב את ההזדמנות הזאת?
רציתי להסביר לו שדעת־הקהל היא
בידי העיתונות, שישכנע את העיתונאים.
אני רק יזמתי ואירגנתי את הפגישה,
זה הכל. אילו היתה קבוצה של
עיתונאים מדיניים המוכנים לבוא, הייתי
מארגן עוד פגישות, ואני בטוח שהוא
היה מסכים.

• מתי תראה אותו שוב?
כשתהיה סיבה. בשלב הזה אני מתחיל
לפעול בשני הדברים שסיפרתי
עליהם.

שד צפד בשיפור השירות

מהיום אינך חייב לקבל את התרופה רק במרפאתך.
קופת חולים הכללית פותחת לחבריה בית מרקחת
חדשני, רחב ידיים, ממוחשב ובעל מלאי רב.
בית המרקחת ישרת את תושבי גוש דן חברי קופ״ח
הכללית ו חברים מכל הארץ המעדיפים לקבל
את תרופתם בהגיעם לתל-אביב.
שעות העבודה של בית המרקחת החדש
מ 13.00-ועד 22.00 ללא הפסק והעיקר,
גם במוצאי שבת.

תנובה

ן בית המרקחת
דדך 3ח

המהפכה
ה ברי א ה

קור 111
תו לי ם
הכללית העול ם הז ה 2687

דדיה אובשנ נוצחה. החותן יוה
בה. או רא נחות אשם בית־המישבט
שננה עריה להיות
בקיו־בת בעדה המסונסו עימה,
אביו ואהובתו. ואורי גם
המישטוה שהוזהרה מראש
תם בחדרה, יחד עם בתם הניה.
שושנה לא הפסיקה לבכות. שרגא,
אדם חולה־לב, ישב בפינת החדר, שפוף
ומסוגר.
הם רצו לספר את האמת, כדי שיידעו,
אבל חששו שאמירת העובדות תפגע
במציאת האשמים במהלך־המישפט.
לשושנה היה קשה להתאפק, ובין

דוגי אובשני בחממה

,היא אמרה לאבי שגרם למות אמי!
^ צח דליה אובשני היה צפוי מן
ראש. צו בית־המישפט המחוזי בחיפה
הוא אשר יצר את התנאים לכך.
כל המעורבים בסיכסוך זה הוזהרו
שעלול להיות רצח: המישטרה, השופט,
הבעל, החותן, עורכי־הדין, העובדות
הסוציאליות והורי המנוחה.
כולם התייחסו אל האזהרות בשאננות.
הרצח
אירע ביום החמישי ה־16
בפברואר. החשוד ברצח הוא מרדכי
אובשני, אביו של בעלה, רוני.

מעצי
בי ת

ך* ליה ורוני אובשני נישאו לפני
10 1שנים. לזוג נולדו שתי בנות,
ליטל בת ה־ 8ויערה, בת .4
אחרי הנישואין התברר לרוני שדליה
חולה במחלת האפילפסיה ובמחלת
רם. היא היתה מאבדת את הכרתה פעם
או פעמיים בשבוע, בהתקף שנמשך בין
חמש דקות לשעתיים.
רוני הרגיש מרומה. יחסיהם התחילו
להידרדר. המחלה של דליה הפריעה
לה בתיפקוד היומיומי, וגרמה ל חני
להחליט לפרק את הנישואין.
לפני שלוש שנים עברו דליה ורוני
לבית חדש שבנו במושב גן״השומרון,
ליד כרכור. לבית המפואר שלושה מיס־לסים
וחצר מטופחת. בבית השכן גר
אביו של רוני, מרדכי אובשני —
קירבה שהפכה לאסון.
ליד שני הבתים נמצאות חממות של
צמחי־בית, השייכות למישפחה ושבהן
עובד רוני. עד לפני שנים אחדות גם
אביו עבד בחממות. אחרי שעבר שני
ניתוחי לב־פתוח, הפסיק את עבודתו
— אך המשיך לבקר שם מדי יום.
חצי שנה אחרי שעברו להתגורר בבית
החדש, הגיש רוני תביעת־גירושין
לבית־הדין הרבני בחדרה.
אחרי הגשת התביעה הפך המצב
בבית לבלתי־נסבל. בני־הזוג רבו ביניהם
ללא־הפסק. רוני עזב את הבית מרצון,
כדי להרגיע קצת את הרוחות. הוא
עבר לגור ביישוב הסמוך, כרכור, ואז
הסתבר במפתיע שיש לו חברה חדשה
— ורד גלינסקי, בחורה צעירה, גרושה
ואם לילד. היא נכנסה לגור איתו.
הבית בגן־השומרון רשום על שמו
של מרדכי אובשני, מפני שנבנה על
אדמתו. זמן קצר אחרי הגשת תביעת־הגירושין
של רוני, הגיש אביו לבית־מישפט־השלום
בחדרה תביעת־פינוי
מהבית, בטענה שבני־הזוג חיים בנפרד.
לכן על דליה לעזוב את הבית.
במהלך הדיונים בבתי־המישפט הוצא
צו מישפטי, שחייב את דליה להיות

כל יום מהשעה 4וחצי אחרי־הצהריים
בבית, ולטפל בבנותיה. צו בלתי־רגיל
זה, שהיו לו תוצאות קטלניות, נבע מט־ענתנו
של רוני שאשתו מזניחה את
הבנות, שנמסרו לה. רוני, מצירו, חוייב
לתת לבנות שלוש ארוחות ביום בביתו
של מרדכי, ולדאוג לכל צרכיהן.
״מעצו״הבית״ גרם להתחכמויות חוזרות
ונשנות בין המעורבים בסיכסוך.
אי־אפשר היה למנוע את הפגישות ביניהם.
דליה
חוייבה להיות שם בכל יום
משעות אחר־הצהריים, רוני חוייב לקחת
את הבנות מביתן לבית אביו כדי
שיאכלו שם. הוא וורד נכנסו למישרד־החממות,
שגם הוא שכן בתוך הבית.
מרדכי ודליה נפגשו, כי בתיהם מצויים
באותה החצר.
כשדליה נשברה מהחיכוכים המתישים,
והגיעה לביתה אחרי השעה 4
וחצי, הגיש נגדה רוני תלונות במיש־טרה.
העובדות הסוציאליות היו מכריחות
אותה לחזור, ועורך־הדין שלה
היה מבהיר לה שתאבד את כל זכויותיה,
אם תפר את צו בית־המישפט.
המיפגשים הפכו כואבים מיום ליום.
והכל הוסיפו שמן למדורה: השמצות
הדדיות, טענות, ביקורת והתקפות־זעם.

״אחריו

הנפילים״

ושנה ושרגא רץ, הוריה של
\1/דליה, ישבו השבוע שיבעה בבי־

דליה מגישה תלונה במישטרה. אחר-
כך היתה מגיעה להוריה. היא לא רצתה
לחזור לביתה בגדהשומרון.
שושנה רץ מספרת שאחרי כל מיקרה
כזה, ניסתה לשכנע את דליה שתישאר
אצלה, אבל דליה היתה אומרת
שאם זה עלול לפגוע בזכותה להחזיק
בילדות, לא תוכל להישאר .״היא אמרה

כדי שיוכלו לחיות בשקט ובשלווה.
״היא היתה באה אלי כל יום לשעות
ארוכות. לא רצתה להיות בבית, כי רוני
והחברה שלו הסתובבו שם והציקו לה.
במשך היום הסתובבה בכל מיני מקומות,
רק כדי שלא להיות שם. הבעייה
היתה שמהשעה 4וחצי היתה חייבת
להיות בבית. וזה היה כרוך בפיצוצים

פירצי־הבכי הטיחה האשמות קשות.
היא אמרה שגם בעלה חולה מאוד, אבל
היא מעולם לא חשבה לעזוב אותו
בגלל מחלתו, כמו שעשה רוני. הם חיים
מכספי הביטוח־הלאומי, ומקיצבה זו גם
החזיקו את דליה ושילמו לעורך־הדין
שלה. לטענתם, ל חגי יש הרבה כסף,
אבל הוא אף פעם לא עזר לדליה.
דליה היתה באה כל יום לביתם בחדרה
.״היא היתה נסחבת באוטובוסים,
בגשמים ובחמסינים, כדי להיות מחוץ
לבית ולהימנע מהפגישות הקשות עם
רוני, המאהבת שלו ואביה׳
לדבריהם היתה דליה חזקה מאוד.
למרות כל הסבל שעבר עליה, לא נשברה.
היא טיפלה בבנות, ודאגה לבית.
במישטרה יש תיק, ובו עשרות תלונות
של דליה נגד רוני, נגד ורד ונגד
מרדכי, תלונות של רוני נגד דליה. העילות
לתלונה חוזרות על עצמן: תקיפה,
הסגת גבול, איומים והפרות של
צווי בית־המישפט.
אחרי כל תקיפה של רוני היתה

שיש לה שתי ילדות מקסימות, ולמרות
הסבל תחזיק מעמד בשבילן״.
רוני מספר שדליה הקניטה את אביו
באופן קבוע. אביו הוא אלמן זה 18
שנים. אשתו מתה מזריקת־הרדמה, שנתן
לה רופא־שיניים. המוות הטראגי
גרם לאב להיות אדם מסוגר ולא־חב־רותי.
״הוא
מתאבל על אמי עד היום. דליה
ידעה שזו הנקודה הרגישה אצלו, ונהגה
להקניט אותו בהשמצת אמי. היא אפילו
לא הכירה את אמי, כי נישאנו רק
לאחר מותה. היא זרקה לו לא פעם
שהוא גרם לאמי למות. זה דבר חסר כל
בסיס!״
פיצוצים 9יומיומיים
**פרה שיינוולטר, חברה קרובה
של דליה, מתארת אותה כנשמה
טובה. אהבה לעזור לכולם. כל מה שעניין
אותה זה קורת־גג, לה ולבנותיה,

יומיומיים עם רוני, ורד ומרדכי.״
במצב המתוח, כל פגישה היתה תקרית.
רוני טוען שהוא היה פאסיבי, וש־לדליה
היו התפרצויות־זעם. יומיים לפני
שנרצחה, שברה לוורד את המראה
במכונית. ללא כל סיבה.
הניח, אחותה של דליה, לא נמנעת
מהאשמות קשות, ומדברת על רצח
מתוכנן. לדבריה, המצב החמיר כשרוני
הבין שהסיכסוך בבית־המישפט התקדם
לטובת דליה. לטענתה, רוני העביר
חלק ניכר מרכושו על שם אביו לפני
הגשת התביעה לגירושין, כדי שלא יצטרך
לתת כסף לדליה. אין לה הוכחות
לדבריה, אך היא מסבירה שעכשיו, עם
כל הכאב, יש בה רצון עז שכולם יידעו
איך דליה סבלה ואיך מתה.
כשעבר זמן והשניים לא הצליחו להגיע
להסכם״גירושין, הוצאו הבנות

גלית בר ₪
(המשך בעמוד

אבי הנרצחת ואחותה: שרגא ושושנה רץ
.הוזוחן צעק לה: הס1ף שלך מתקרב!״

-אנאטומיה של רצח
פסוקים
שטנ״ם
השתוללות כל העולם המוסלמי על פירסום הספר
פסוקי השטן של סלמאן רושדי הזכירה לידידים בארץ,
ואולי לעמיתים בעולם, מי הם הפרטנרים לשלום
נאיזורנו, שעימם עלינו לח תו ם על ניירות״השלום, ומי
הן המדינות שיערבו לניירות אלה.
הקוראים לרציחת רושדי בפה מלא, או נסתר ליבם,
אינם יושבים על גדות הסיין או בשולי הפיורדים
בנורווגיה, אלא הם במיקרה שכנינו, היושבים 15
קילומטר מחוף־הים בנתניה. ואולי מיקרהו השולי של
רושדי יבהיר את האמת המרה לספקולנסים מקומיים,
שלא ייתכן שלום־אמת באיזורנו, כל עוד המסורת
הדמוקרטית החילונית אינה נ חלת כלל מדי־נות־העימות.
ועד
הגשמת אידיאל זה, יועילו ב טובם אנשי״שלומם

של ישראל שלא להפקירנו לידי האנטי-רושדים, כאשר
רוחב מדינתנו קטן מאורך שסח״השיפוט של העיר
פאריס, שבה לא ימכרו א ת פסוקי השטן מאי-
לוצי־ביטחון, כמובן.
וטוב שלפחות פתי א חד התעורר והבין מיהם שכ נינו,
ומיהן מדינות-המערב. לדבריו בעיתון הארץ :״ה־מילחמה
הכי מסוכנ ת וגורלית היא עכשיו מילח-
מת״הפונדמנסליסטים ...מי פתי ויאמין להם, למנ היגים
המנותקים והרכרוכיים האלה של המערב, ומי
משוגע לסמוך עליהסז הם, שלא הצליחו לערוב לביט חונו
של סופר אחד, הם יערבו לביטחונה של מדינה
שלמה, שגם עליה הוציאו החומייניסטים חוזהז שלא
יצחיקו אותנו!״
את זה לא כ תב גן ליסני, אלא יוסי שריד!
יוסי, טוב מאוחר מאשר לעולם לא!

#תרגיל בחשבון למתחיל,
את נסיגת צרפת מאלמ רי ה מציגים אצלנו תמידי
כמימוש הצדק האבסולוטי וכמתכון ראוי לפיתרון
בעיית השטחים. אך משום־מה אף אחד ממטיפי הנסיגה
שלנו אינו זוכר או מזכיר שבמיסגרתו של אותו ״הליך
היסטורי בלתי־נמנע״ טרונספרו 968,451 צרפתים, שהיו
בני הדור החמישי והשישי באלמ רי ה (משנת ,)1830
כאשר לעומתם מנו המוסלמים באלג׳יריה .3,156,000
הווה אומר: כל אזרח רביעי טרונספר קילומטרים
רבים מביתו, במיסגרת הסכם־שלום. והיום כבר בא
הכל-על מקומו בשלום, הצרפתים בצרפת והמוסלמים
באלגייריה.
ואם כבר מדברים על פרופורציות, המיספרים מ־שום־מה
מזכירים לי מאוד א ת היחס המיספרי בין
אזרחי ישראל לבין ערביי השטחים...
אז חסידי הנסיגה מאלגייריה -אתם רוצים שנאמץ
את כל ״ההליך ההיסטורי הבלתי־נמנע״י

• סקופ: א״ב
נפגש עם כהנא
״כאשר עשתה מכוניתו א ת דרכה לשער-היציאה,
זיהה הרב כהנא א ת אייבי נתן. הוא פתח את הדל ת
ולחץ א ת ידו, .תבוא הערב!׳ -שאל כהנא א ת אייבי,
ואייבי הסכי ם ברצון״.
הסקופ הזה, למי שנבהל, הוא דימיתי לחלוטין.
הדיווח הזה יהפוך לא מ ת צרופה רק א ם תחליפו א ת
השם הנורא ״כהנא״ בשם ״אבו-עמר״ ,או ״יאסר ער-
פאת״ ,כפי שהוא מכונה בתעודות-החבר שנמצאו אצל
טובחי אוטובוס-הדמים, תחת הסעיף ״חתימת יו״ד
הוועד-הפועל״.
אייבי, אני משער, לא הגיע בידיים ריקות לביתו של
יאסר החביב. מעניין, אולי הוא הביא לו צילום־טבע
של ג׳ייל רובין, הצלמת שרוטשה על-ידי שליחיו של

אבו־עמר על חוף מעגן־מיכאל, והמסמלת רק טי-
פת־דם אחת בידיו המגואלות של חובב גופות הי הודים,
ושאייבי שש ללוחצן בחום. מוזר עד כמה
מתהפכות להן הפרופורציות האמוציונליות אצל אנ שים
המכנים עצמם ,,אינסליגנשים״ ,לאהבת האוייב
ושינאת קבוצות נעם החולקות על דעתם.

׳ (המשך נועמוד )41
מהבית למישפחה אומנת, כדי שלא יצטרכו
לעמוד בלחצים.

#מו עדון ה 1שמות הגדולות

* 4ורך־הדין של רוני, שימעון טס
ז ^ ל ר, טוען שרוני עשה מאמצים
רבים להגיע לידי הסכם עם דליה. היה
לו ברור שהיא לא תיזרק לרחוב. הוא
הציע לה מימון של שכר־דירה ומזונות.
ההצעה לא התקבלה. דליה רצתה שיקנה
עבורה דירה.
סוכם בין בני־הזוג שרוני יקנה לדליה
דירה בסכום שבין 26 אלף ל־ 35 אלף
דולר. באיזור זה זה מספיק לרכישת
דירה נאה. הדירה תירשם על שם הבנות,
אך לדליה תהיה זכות לגור בה עד
יום מותה.
דליה היתה צריכה לחפש דירה. היא
לא עשתה זאת. רוני חיפש במקומה,
והעביר לעורכת־הדין שלה, לאישור,
רשימה של כמה דירות. הן נדחו על
הסף, בטענה שאינן טובות.
העובדות הסוציאליות ניסחו, ביחד
עם דליה, הסכם־גירושין מושלם, שבו
ירדו לפרטי־פרטים. כמו סעיף הקובע
איפה יהיו הילדות בחג־פורים. היתה
תחושה שהעניין עומד להסתיים. כשדליה
ביקשה שוב להעלות את הסכום
לקניית הדירה, הסכים רוני והעלה את
הסכום ל־ 43 אלף דולר, כדי להגיע
לחתימת־ההסכם.
טסלר :״היא לחצה אותו. לא היה לו
סכום כל־כר גבוה, אבל הוא החליט לקחת
הלוואות — העיקר שהסיפור
ייגמר!״
הצדדים עמדו לפני סיכום הדברים,
ואז, באופן מפתיע, החליפה דליה את
עורך־הדין שלה. התהליך החל מחדש,
ודליה דרשה להעלות את הסכום לקניית
הדירה מעל 43 אלף דולר. עורר־הרין
טסלר שלח לעורכת״הדין החדשה,
שושנה ברוידא, טיוטא להסכם. הסכום
המוקצב לדירה הושאר בה ריק. ברוידא
מילאה את המקום בסכום של 45 אלף
דולר. רוני שוב הסכים.
בשלב זה התנהלו הדיונים רק בבית־המישפט
המחוזי בחיפה. הם נדחו שוב
ושוב. הסיבה לדחיות: דליה לא יכלה
להגיע, כי היתה מאושפזת בבית־חו־לים.
באחרונה
הגיעה דליה למישטרה
והתלוננה שדוני מאיים על חייה.
במישטרה אמרו לה שתלך הביתה. כל
עוד זה מילולי, זה לא רציני.
דליה הלכה גם לעובדות הסוציאליות,
ואמרה להן שדוני מאיים על
חייה. תשובתן :״תחזרי הביתה, כדי
שלא תאבדי את זכויותיך לפני המיש־פט״.
עורך־הדין
טסלר אמר לשופט ב־בית־המישפט,
בנוכחות אנשים, שיש
לזרז את ההליך המישפטי, כדי למנוע
רצח.
שושנה רץ :״גם השופט, יצחק יע־קובי
שווילי, אשם, כי הוציא צו שעליה
לישון כל לילה בבית בגן־השומרון״.
שכנה סיפרה שמרדכי צעק לדליה:
״הסוף שלך מתקרב!״ דליה רצה בבהלה
למיסעדה הסמוכה לבית, כדי שיהיו
לידה אנשים, והוא לא יפגע בה.

באחת השבתות האחרונות נערך בגלריה בוגרשוב
רב־שיח על הסרבנות, בהשתתפות מועדון מעריצי ״הנשמות
הגדולות״ ,אנשי יש גבול וס ת ם סרבנים מן
השורה.
אותה גלריה משמשת אכסניה לביקורי חיילים,
במיסגרת מיפעלות התרבות של צה״ל. רק במיקרה
מסתבר שגלריה בוגרשוב קשורה לתנועת ר״ץ, ותוהה
אני א ם הכסף שמשלמים החיילים ביום הראשון מממן
את סימפוסיוני הסרבנים ביום־השבת.
מעניין מה היו אומרים אנשי האתיקה בארצנו, אילו
היה צה״ל רוכש רק סנדוויציים בקייטרינג המסונף
לתנועת־התחייה, וכאשר מדובר בכסף אין הבדל בין
תשלום צריכת תרבות לבין תשלום על צריכת מזון.
במיוחד כאשר הכסף הולך למימון פעולות פוליטיות,
שאינן מזדהות במיוחד עם צה״ל ופועלו.
אגב, הרומאן של ר״ץ עם החינוך בצה״ל אינו מסתיים
בגלריה, הוא נמשך בעיתון חיילי צה״ל במחנה.
שם התפרסמה לפני שבועות אחדים ביקורת מחמיאה
של רוני סומק, על הגליון החדש של פוליטיקה, שהוא
לגמרי במיקרה ביטאונה הרישמי של ר״ץ.

מעניין מה היו אומרים במערכת אילו היתה מתפרס
מת ביקורת המלצתית חמימה על ״בין־השורות״ של
הליכוד.

• מגידולי הנטל הארצי
אל גיד״ולי־הפרא שמצמיחים לנו הקיבוצים מעת
לעת נוספו השבוע חמשת חברי הגרעין בקיבוץ־כר־מים,
שנתפסו בכ תיב ת כתובות-הזדהות עם האינתי פאדה
והסרבנות.
בעוד חבריהם של חיילי השרות-ללא-תשלום בג־ח״ל
השתתפו בחיפושים אחרי הצנחן אבי סספורטס,
שהיעלמותו קשורה, ככל הנראה, לפעולות האינתי פאדה,
נסעו הנשמות הגדולות מכרמים בטרנזיט של
הקיבוץ ״לקשט״ את חוצות באר־שבע בכתובות:
״יוסגר רביו לוועדים העממיים״ .מעניין אם הם זכרו
להוסיף תביעה להחזרת סספור טס, ומעניין עוד יותר
כמה כסף הם עולים למשלם־המיסים הישראלי,
שנקרא עתה לממן א ת גרעונותיהם ונסיעות הטרנ־זי
טי ם מ קי בו צי הנ טלהאר צי.

• דרך הסולר טדי
האם בשל הבחירות המקומיות נעשו רחובותיה של
ירושלים צריפי
אחרת איך ניתן להסביר את הגדרתו של המועמד,
טדי קולק ,״סימטה צדדית״ ,לעורק ראשי להולכי־רגל
בירושלים, שבו נרצח בסכין שלומי כהן ז״לז
ה״סימטה״ של קולק כונתה על־ידי הסופר, הלא־מועמד
חיים גורי :״דרך ה מ לך. ולא צריך להיות סופר
כדי להבין מדוע היה צריך קולק ״סימטה צדדית״ כדי
לנסות ולהמעיט בערך העובדה כי ירושלים נגועה
באינתיפאדה בדיוק כמו שכנותיה, שכם ורמאללה,
שבהן אפשרי לסיים את האינתיפאדה, אליבא דקר
לק, רק על־ידי נסיגה מהשטחים. אך פיתרון זה לירושלים,
שברחובותיה הראשיים משתוללת האינתי פאדה
במלוא עוזה, מהווה התאבדות למועמד לרא־שות־העירייה
בבחירות.

• סגירת חשבונות
לחבריה בלעניין: טעיתם! אני לא אורי דן. נו טוב,
מי שלא יודע להבדיל בין ״גן״ (ליטני) ל״דן״ (אורי),
אני לא מצפה ממנו שינחש נבונה. אלמנטרי ידידיי,

אבל קבלו רמז: אני לא קשור לאריק, שטרינספר
את ימית.
סליחה לקוראי הנאמן בוקי גונן. שוב השתמשתי
במונח ״טרינספר״ ,שכה הרגיז אותך, עד שענית לי
במיכתב למערכת בגליון האחרון. אבל מה אפשר
לעשות, בוקי, א ת מה שעשו בימית ובאופירה, אם
תרצה ואם לא, מכנים ״טרנספר״ .אלמנטרי ידידי,

;;זה רק
9מילולי״
אקדח גרישיון
ן • יום החמישי בבוקר שתתה
^ דליה קפה אצל עופרה, חברתה
הקרובה. הן סיימו את הקפה, ודליה
מיהרה לתלות כביסה.
בזמן שתלתה את הכביסה, ירה בה
מרדכי אובשני. אחרי הרצח פנה לחממה
הסמוכה, ובדרך נפל.
יהודית, עובדת בחממה, מספרת שחשבה
שלקה בהתקף־לב. כשאנשי מנך
חיד־אחם הגיעו, הוא אמר להם שדל יה
נמצאת מתחת לחבל.
היה לו רישיון לשאת נשק. לדיברי
עופרה, דליה התחננה במישסרה שיקחו
ממנו את האקדח, אך השוטרים טענו
שקשה לבטל רישיון־נשק כשאין סיבה
מספקת.
נמסר כי מרדכי השאיר מיכתב, שבו
כתב שהוא ירה בדליה. אחר־כך ניסה
להתאבד. הוא נמצא במעצר בבית־החו־לים
הילד־פה. לא נשקפת סכנה לחייו.

סז ד עגז
צה״ל

רכה וקשוחה
1הרופאים אמרו דה
1 .דרכת הביתה, כעבור
| בסר. רגעים מתה.
עגת סדמסטי ₪
לא ברור איך זה קרה בדיוק. אבל זה
תמיד כך, כשמישהו מת בפתאומיות,
שלא ברור איך זה, בעצם, קרה. רגע
לפני״כן היא היתה סתם חולה בשפעת - ,ק
ואחר־כך היתה מאושפזת בבית־החר
לים. רגע לפני כן אמרו לה הרופאים
שהיא בריאה ושתלך הביתה, ואחר־כך
איבדה את ההכרה. זמן קצר אחרי שאיבדה
את ההכרה נדמו גם המכשירים,
וגופה של קרני הפסיק את המילחמה
על חייו.
הלווייה לא־שיגרתית היתה לסא׳ל
קרני עומר, בבית־הקברות הצבאי בקר־יית־שאול
בתל־אביב. הלווייה שכל
הנוכחים בה היו צעירים. כי לקרני ()44
לא היו הורים או קרובי־מישפחה קשישים,
שיילכו אחרי הארון.
הרבה אנשי־צבא במדים והרבה חברים.
החיילים.והחיילות שהיו בפיקודה
של קרני בכו מרות. צעירים במדים,

שקרני היתה הקשר הכמעט אמהי של־*.י
הם לצה״ל.
הלווייה צבאית נראית תמיד כטכס
מכובד ונקי, עם המדים ומטחי־היריות
באוויר. קרני עשתה מסלול צבאי מגוון 1
ומעניין. בשנים האחרונות התמקמה ,
ביחידת דובר־צה״ל. היא היתה ראש
לישכתו היעילה של תא״ל יעקב אבן! ,
כשזה היה בתפקיד, וכשעזב אותו לפני
שנים אחדות עברה לפקד על ענף בתוך
היחידה.
היא היתה מהאנשים המעטים שמר
סר־העבודה והיושר המיקצועי עומדים
בראש סולם־הערכים שלהם.
אשה יפה, שעיניה בורקות בעירנות^ ,
שהופעתה החיצונית היתה חשובה לה
מאוד, שתמיד נראתה מגוהצת, מצוחצחת
ומסודרת. היא דאגה לקצינים ולחיילים
שבפיקודה, אך גם דרשה מהם,
כמו מעצמה, דרישות גבוהות ומיקצר
עיות.
היא היתה, אמרו חבריה ליחידה,
אדם בעל אישיות רב־גונית. קשוחה ורכה,
דורשת ומוותרת, נלחמת ומניחו־,,
והכל תחת דגל העקרונות שנראו בעיניה
חשובים.
אחרי ארונה של קרני הלכה מישפ־חה
קטנה ומצומצמת. אחותה, עדנה,
גיסה, רם עברון ובתם לי. זו כל המישפ־חה
שהשאירה קרני מאחוריה.
העולם הזה 2687

מאה חמש עשרה מילים על ברווז אחד

בתל אביב יש למעלה מ־ 30 מסעדות סיניות, אבל ״ברווז הזהב״ יש רק אחד.
בתפריט שלנו תמצא כמאה מנות מעניינות, אבל המנה המעניינת ביותר היא ״הברווז הפקיני״.
אנחנו עושים אותו בדרך הנכונה: לאט לאט.
איך נהנים מברווז פקין?
או שמכינים אותו בבית לפי ההוראות המדוייקות שבמודעה, או שמרימים את הטלפון 03-491-873 ומזמינים מקום.
אגב: את הברווז הפקיני חייבים להזמין לפחות 24 שעות מראש, לשולחן של לא פחות מארבעה איש.
להשתמע.

ברווז הזהב, מסעדה סינית רח׳ משה סנה ( 93 דרך הרצליה, רמת השרון) .טל .491873 .ליד הכפר הירוק לפני שדרת הברושים
ואחרי עצי הבננה(בתחנת הדלק טופז)

כ״ד באדר א׳ תשמ״ט1.3.1989 ,

מיססר 2687

המחיר 5.00 :שקלים עולל מע״מז, באילת 4.35 :שקלים

]>י 3תבי לרוחי״
תיתן את מלך הדיסקוטקים רעיה
לדן

חזרה לתחילת העמוד