"גשם כבד עומד ליפול".

שירו של בוב דילן, "גשם כבד עומד ליפול" (A Hard Rain's a-Gonna Fall) עוסק באי צדק, סבל, זיהום ומלחמה.
דילן באחת מהופעותיו אמר שב"גשם כבד" הוא מתכוון למשהו גדול שעומד להתרחש. בכך, השיר מתאר אזהרה לקראת סכנה עתידית.

הרשו לי להתחיל מהסוף.
בחודש פברואר 1994, למעלה מ- 100 מיליון אמריקאים התיישבו לצפות בגמר תחרות החלקה אמנותית על הקרח באולימפיאדת החורף שנערכה בלילהאמר, נורווגיה.
ענפי הספורט הפופולריים ביותר בארה"ב הם כמובן; פוטבול, בייסבול וכדורסל, ואפילו הם מתקשים להביא נתוני צפייה כאלה (פרט לגמר הפוטבול).
תקראו זאת שוב – 100 מיליון אמריקאים צפו בגמר תחרות החלקה אמנותית על הקרח. איך קרה שלמשך מספר חודשים ב- 1994 החלקה אמנותית על הקרח נעשה לענף הספורט הפופולרי ביותר בארצות הברית? הכל כאמור התחיל חודש וחצי לפני תחרות הגמר של אולימפיאדת החורף.

על מנת להעפיל לאולימפיאדת החורף 1994 בלילהאמר, נורווגיה, שעתידה הייתה להיפתח בפברואר, צריכות המחליקות לסיים באחד משלושת המקומות הראשונים באליפות ארה"ב. המחליקה שתסיים במקום השלישי תשמש כמחליפה במידה ואחת משתי המחליקות הראשונות תפצע או לא תוכל להתחרות מסיבה כלשהי.

ננסי קריגן מגיעה לאליפות ארה"ב כמדליסטית אולימפית מ- 1992, אז זכתה במדליית הכסף, קריגן היא גם אלופת ארה"ב הנוכחית ואין דבר שהיא רוצה יותר מאשר להגן על תוארה. לעומת זאת, טוניה הארדינג סיימה רביעית במשחקים האולימפיים ב- 1992, ולא הצליחה להעפיל לאליפות העולם ב- 1993. לקראת אליפות ארה"ב והמשחקים האולימפיים הארדינג חזרה להתאמן עם המאמנת שאימנה אותה במשך רוב שנותיה, וזו מחזירה אותה מהר מאוד לכושר וליכולות שידעה כמה שנים לפני כן. ברור לכולם שהקרב על שני המקומות הראשונים הוא בין טוניה הארדינג לננסי קריגן.

6 בינואר, 1994. ננסי קריגן בדיוק סיימה אימון באולם ההחלקה על הקרח והיא בדרכה לחדר ההלבשה, אז מתנפל עליה בחור בשם שיין סטנט שחובט בברכה הימנית באמצעות אלה שקנה מבעוד מועד ונמלט מהמקום. כמה שניות לאחר מכן תופס צלם וידאו זריז את ההתרחשות במסדרון ליד חדרי ההלבשה, שם רואים את קריגן יושבת על הרצפה כשהיא בוכה וצועקת "Why, Why, Why" (למה, למה, למה).

מרגע זה יחל כדור השלג להתגלגל ולצבור ממדים שלא נראו קודם לכן בתקשורת הספורט ובטח שלא בענף
ההחלקה האמנותית על הקרח. כדור השלג ייעצר רק כאשר התקשורת תעבור לדווח על אירוע שיקרה כמה חודשים לאחר מכן, אירוע גדול פי כמה מהתקרית הזו – או. ג'יי. סימפסון.

לאחר תקיפתה של קריגן פתח ה- FBI בחקירה מיידית ולאט לאט החלה האמת לצאת לאור.
מכיוון שהמעורבים בפרשה לא היו העיפרון הכי מחודד בקלמר או הטוש הכי זוהר בו, ל- FBI לא לקח זמן רב מידי לגלות מי עומד מאחורי תקיפתה של ננסי קריגן. כל אחד מהמעורבים בפרשה הפליל את השני וניסה לסגור עסקת טיעון עם ה- FBI.
שון אקהארט שומר הראש של הארדינג לא עמד בלחץ ה- FBI ומיד החל לזרוק שמות לאוויר, אקהארט לקח איתו את כולם; טוניה הארדינג, ג'ף גילולי (בעלה לשעבר), שיין סטנט ונהג בשם דריק סמית' (ששימש כנהג המילוט).

ג'ף גילולי ושון אקהארט שילמו סכום כסף (לא גדול במיוחד) לסטנט על מנת שזה יפגע בננסי קריגן יריבתה של הארדינג. עוד הובטח לו כי אם הארדינג תעפיל למשחקים האולימפיים הוא ישמש כשומר הראש שלה ויקבל משכורת יפה.
אקהארט אמר לגילולי שעל מנת שהכל יתנהל כשורה כדאי שהוא וטוניה יספקו לו את כל הפרטים האפשריים אודות קריגן; תמונות, כתובת מגורים והיכן היא נוהגת להתאמן – דבר זה התגלה זמן לא רב לאחר מכן כאחד הפרטים שסיפקה הארדינג בעצמה.

הפרטים שלאט לאט נחשפים על ידי ה- FBI מכניסים את התקשורת האמריקאית לטירוף חסר מעצורים. בינתיים הארדינג מנסה להרגיע את הרוחות ואומרת בראיון לטלוויזיה שאין לה שום קשר לאירוע וממשיכה לעמוד על חפותה. היא ממשיכה להתחרות באליפות ארה"ב ומסיימת ראשונה, מה שמבטיח את מקומה באולימפיאדת החורף.

כחודש לאחר התקרית, ב- 5 בפברואר, 1994, איגוד ההחלקה האמנותית על קרח האמריקאי הוציא הודעה רשמית כי קיים חשד סביר שהארדינג הפרה את קוד האתיקה של הספורט בשל כך שלא דיווחה על מעורבותם של הסובבים אותה בתקרית ונתנה עדות שקר ל- FBI.
הארדינג הגישה מיד תביעה נגדית בסך כמה מיליוני דולרים על מנת שלא יוכלו לפסול אותה מהשתתפות באולימפיאדת החורף הקרבה. זה הצליח לה מעבר למצופה, היא הייתה אחת משלוש המחליקות באולימפיאדת החורף יחד עם, כן, ננסי קריגן.
אף על פי שלא השתתפה באליפות ארה"ב עקב תקיפתה, איגוד ההחלקה האמנותית על הקרח בחר בקריגן כאחת משלוש המחליקות אשר תייצגנה את ארצות הברית באולימפיאדת החורף.

ננסי קריגן החלימה בזמן לאולימפיאדת החורף וזכתה במדליית הכסף לאחר שסיימה במקום השני.
טוניה הארדינג לעומת זאת מתרסקת טוטאלית. היא מסיימת במקום השמיני, לאחר שנאלצה להפסיק את התרגיל שלה באמצע בגלל שרוך קרוע במחליקיים, וחוזרת לסיים אותו כשהיא כבר דומעת ולא מרוכזת יותר. נסתרות הן דרכי האל, קארמה, what goes around comes around, הם רק חלק מהביטויים שחלפו במוחם של הצופים.

מעל 300 עיתונאים אמריקאים הגיעו לסקר את תחרות ההחלקה האמנותית על הקרח באולימפיאדת החורף בנורווגיה, מספר שלא נראה כדוגמתו לפני כן. הסיקור נע יותר סביב הפן הרכילותי מאשר הספורטיבי ועסק אך ורק בהארדינג וקריגן. זו הייתה ההצגה הכי טובה בעיר, בעיקר כי היה בה מה שכל סיפור טוב צריך – טובים ורעים, נסיכה אמריקאית מול "וויט טראש", ותחרות על המקום הראשון. התקשורת האמריקאית חגגה על הסיפור הזה במשך חודשים רבים ועשתה ממנו מטעמים, ועם דרמה כמו זאת, אין אדם שלא ידליק את הטלוויזיה ויצפה בגמר ההחלקה האמנותית על הקרח, למעלה מ- 100 מיליון צופים ליתר דיוק. עד היום זהו אחד המשדרים הנצפים ביותר בתולדות ארצות הברית.
הפרשיה הזו הפכה בין לילה את ענף ההחלקה האמנותית על הקרח לספורט פופולרי בארה"ב, מחליקות רבות החלו לקבל כסף רב עבור השתתפותן באירועי ראווה כמו גם חוזי פרסום נאים. ננסי קריגן היא אחת המרוויחות העיקריות מכך, הונה הוערך לאחרונה בכ- 8 מיליון דולרים.

ננסי קריגן לא חזרה להתחרות באופן מקצועי לאחר אולימפיאדת החורף, הלחץ והתקשורת ביחד עשו את שלהם. קריגן הייתה מחוזרת מאוד על ידי החברות הגדולות בארה"ב והשתתפה במופעי ראווה רבים.

בראיון שערכה קריגן עם העיתונאי בוב קוסטס בשנת 2014 היא התייחסה בקצרה לשערורייה ואמרה: "לא משנה לי באיזה צורה או איך טוניה התנצלה, אני מקבלת את התנצלותה והגיע הזמן שכולנו נעשה זאת. תמיד רציתי בטובתה של טוניה. יש לה משפחה משלה, לי יש את המשפחה שלי, הגיע הזמן להתקדם הלאה".

שלושה שבועות אחרי תום האולימפיאדה, כחלק מעסקת טיעון, הודתה טוניה הארדינג במעורבותה בפרשה, היא קיבלה עונש מאסר על תנאי לשלוש שנים, קנס כספי ועבודות שירות (בעלה לשעבר נשפט לשנתיים מאסר בפועל בגין מעורבתו בפרשה).
התאחדות ההחלקה האמנותית על הקרח החליטה לשלול את תוארה של הארדינג מאליפות ארה"ב בו זכתה ב- 1994, בנוסף קיבלה הארדינג השעיה לכל החיים מענף ההחלקה האמנותית על הקרח.
במשך שנים רבות טוניה הארדינג הייתה לספורטאית השנואה ביותר בארה"ב (אפילו יותר מ- או ג'יי סימפסון). לאחר אולימפיאדת החורף אף חברה גדולה לא רצתה קשר איתה והיא לא הוזמנה להשתתף בתחרויות ראווה. לטענתה היא גם ניסתה להתאבד מספר פעמים לאחר האולימפיאדה.
הארדינג תתרגל בעיקר לכך ששמה יהפוך לפועל, כפי שעשה אובמה ב- 2007.

---

ב- 2017 יצא הסרט "אני, טוניה" (I, Tonya) למסכים. זהו סרט ביוגרפי אודות חיה של טוניה הארדינג. הסרט קיבל ביקורות טובות מאוד מעולם הקולנוע (אליסון ג'ני זכתה בפרס האוסקר עבור תפקיד משנה כאמה של טוניה), אולם בעולם הספורט אהבו אותו פחות.
מבחינתם של אנשי עולם הספורט הסרט עושה גלוריפיקציה לדמותה של טוניה הארדינג, דבר אשר אינו מגיעה לה, לטענתם, ומפחית ממעורבותה באירוע (הארדינג עד היום טוענת שלא לקחה חלק בתקרית).
הסרט מעלה תחושת רחמים ובעיקר חמלה כלפי הארדינג מכיוון שהוא מציג אותה גם כקורבן ולא רק כאיש הרע, הוא גם מראה לצופה את חייה הקשים והעלובים רוויי ההתעללויות שספגה מהאנשים הקרובים לה ביותר עוד מהיותה ילדה קטנה.
23 שנים לאחר התקרית ההיא מאליפות ארה"ב נראה שאנשים מתחילים להתייחס להארדינג קצת אחרת מכפי שנהגו קודם, רוב הסיכויים שבזכות או בגלל הסרט (תלוי את מי שואלים).
[דעתי האישית היא, שבכל מקרה אל תוותרו על צפייה בסרט ושלכל אחד מגיעה מחילה, לא ? אפילו ננסי סלחה לה].

החלק אשר מציג את טוניה האדם בצורה הטובה ביותר ומצליח לגעת בלב הצופים מתרחש לקראת סוף הסרט, כאשר בגיל 23 ניצבת טוניה בפני שופט שגוזר עליה עבודות שירות, קנס כספי, שלוש שנות מאסר על תנאי והרחקה לצמיתות מכל פעילות רשמית בענף ההחלקה האמנותית על הקרח. ברגע הזה טוניה לא מצליחה לעצור את הדמעות, היא אומרת לשופט שהיא מעדיפה לשבת בכלא רק שלא ייקח ממנה את הדבר שהיא הכי אוהבת, את הדבר שהיא הכי טובה בו, את הדבר היחיד שהיא אי פעם ידעה לעשות.

---

• 

•