בדרך למזרח תיכון חדש - ועם הרבה חשש לישראל

שינויים טקטיים ובריתות חדשות: היחסים בין המדינות במזרח התיכון מקבלים בחודשים האחרונים תפנית, שמייצרת שלב חדש במארג הכוחות באזור. עדיין לא מדובר ב"מזרח תיכון חדש", אך בירושלים עוקבים מקרוב אחר ההתפתחויות המדיניות באזור ומפת האינטרסים רווית הזרועות. במפה הנוכחית, לסין ולאיראן מעורבות הולכת וגדלה, לעומת ארה"ב, שמפנה מאמצים ומשאבים לכיוון מלחמת רוסיה־אוקראינה, תוך הותרת חלל שהולך ונתפס בידי אחרים.

ב־10 במארס נחתם הסכם בין איראן לסעודיה לאחר נתק ביחסים מאז שנת 2016. המתווכת היא סין, אשר לה אינטרסים כלכליים באזור, ובעיקר מתוך רצון סעודי למהלכים של איראן לבלימת מלחמת האזרחים בתימן.

בשבוע שעבר התקבל בממלכה שר החוץ הסורי אחרי חרם ממושך על המדינה, מאז החלה במדינה מלחמת האזרחים. הצעד מתקבל כשרטוט חזרתה של סוריה אל חיק המדינות הערביות. בד בבד, תוניסיה וסוריה מחזירות שגרירים זו אצל זו.

באגף אחר במפרץ הפרסי, איראן מינתה שגריר לאיחוד האמירויות, אחרי שנים של מתיחות. במקביל, קטאר ובחריין הודיעו על חידוש היחסים הדיפלומטיים ביניהן.

השבוע זה כבר הופך קרוב עוד יותר אלינו. לפי הדיווחים, לאחר נתק של יותר מעשור וחצי ביחסים עם חמאס - סעודיה קיבלה בברכה את ראש הלשכה המדינית של ארגון הטרור, איסמעיל הנייה, ולצידו חאלד משעל.

הכלי של סין

"בהסתכלות היסטורית רחבה, מדובר בשלב חדש שבו נעצר כרגע הגלגל מאז תקופת האביב הערבי", אומר ל"ישראל היום" אסף אוריון, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS.

"מאז 2010 סוריה נכנסה למלחמת אזרחים, איראן התמקמה בהרבה חללים שנוצרו באזור, והמדינות המלוכניות סביבה פנו נגדה. כעת אנחנו רואים סוג של התארגנות מחודשת, שהמעצב העיקרי שלה הוא העובדה שארה"ב מתמקדת בחלקים אחרים של העולם, ולכן משקיעה פחות במזרח התיכון. נוסף על כך, הנכונות של ארה"ב להפעיל כוח פחתה מאז התקיפה האיראנית בסעודיה ב־2019".

לדברי אוריון, התפיסה במזרח התיכון, שלפיה הנחישות האמריקנית פוחתת, ממחישה למדינות שהן צריכות לדאוג לעצמן בשתי דרכים: האחת, להפחית את הסיכון מאיראן עצמה על ידי הסדרת היחסים והרגעה, ודוגמה לכך היא חידוש יחסי איראן־סעודיה. השנייה, גיוון משענות מעצמתיות, כפי שפועלות כמה מדינות באזור.

"סין לא מציעה ערבויות ביטחוניות כמו ארה"ב, היא עובדת בכלי המועדף עליה - הכלי הכלכלי - ועל ידיו היא מקדמת יעדים מדיניים", אומר אוריון.

יש להבהיר שארה"ב לא נוטשת את האזור. העובדה היא שסעודיה מקיימת יחסים עם סין, ובאותה הנשימה מבקשת ערבויות ביטחון מארה"ב, וקונה מטוסים מחברת בואינג האמריקנית בעשרות מיליארדים. "אנחנו רואים באזור סוג של גיוון משענות, ריבוי קשרים, ספקים ודיאלוגים, אך לא בחירת צד", אומר אוריון.

במשרד החוץ עוקבים אחר ההתפתחויות באזור ומתארים את המצב באופן דומה: "כולם מדברים עם כולם. אם עד לפני חמש שנים היה ברור מי נמצא באיזה צד, בשנים האחרונות יש נטייה לרב־שיח".

איראן מתבססת

לא רק איראן והסינים, אלא גם ישראל עשתה צעדים משמעותיים ביותר בשינוי המפה מאז החתימה על הסכמי אברהם. גם ישראל "מדברת עם כולם", לדוגמה - רשמית עם איחוד האמירויות, ובאופן לא רשמי עם מדינות נוספות בניסיון להרחיב את ההסכמים. גם התחממות היחסים בין ישראל לטורקיה בחודשים האחרונים, לאחר נתק ממושך, מעצבת מחדש את מפת הכוחות.

החדירה של סין לאזור ככוח כלכלי, שהולך וצובר עוצמה, פוגשת את ישראל פעמיים. גם בשל העובדה שארה"ב מרכזת פחות מאמצים ולכן מעמדה של ישראל נחלש, וגם בשל העובדה כי ארה"ב מגדירה את סין כאויבת מספר אחת שלה.

החזית המשמעותית ביותר שישראל מזהה היא כמובן איראן, שניסיונות הבידוד שלה הולכים ונחלשים. הסכם הגרעין איננו, אך גם אין סנקציות משמעותיות בנושא, והיא מתחילה להפוך לגורם באזור שהמדינות מבקשות את קרבתו כדי להפחית סיכונים מבחינתן.

"לאיראן יש הרבה ביטחון עצמי, היא מרגישה שהבידוד נגמר. המדינה פעילה מאוד בעיראק, בסוריה ומול טורקיה. יכול להיות שהיא אף תצליח להרגיע את המלחמה בתימן", אומר אוריון, ומוסיף: "אין אהבה בין איראן לסעודיה, יש פשוט תועלת בהחזרת היחסים בין המדינות בשלב זה".

כאמור, ברמה הביטחונית קיבלה ישראל תצוגה של ציר ההתנגדות, הכולל את איראן, עיראק, תימן, סוריה ולבנון, הנקשר עם הזירה הפלשתינית - החל מהתכנון וההוצאה לפועל של הפיגוע במגידו וכלה בירי עשרות טילים לשטחה של ישראל מלבנון.

לדברי אוריון, העובדה שנסראללה מרשה לעצמו "יותר" מראה כי דימוי העוצמה של ישראל נסדק, וזה משפיע על ההיבט הביטחוני ועל הרצון של מדינות באזור בהרחבת היחסים איתנו.

גם הזיהוי של ישראל כחלשה יותר בתקופה הזו מבחינה פנימית בעקבות המחאות בארץ, וחולשת הממשלה כפי שהיא נתפסת כלפי חוץ, היו טריגר לניסיונות הולכים וגדלים לפעול נגדה דווקא בעת הזו.

אוריון טוען: "מדד הערך של ישראל בהסכמי אברהם בנוי מהביטחון שהיא יודעת לתת, שכולל נכונות להשתמש בכוח ובעוצמה המדינית, שכוללת יחסים אסטרטגיים עם ארה"ב.

"שני הדברים האלה בתקופה האחרונה נחלשים. רה"מ בנימין נתניהו לא מוזמן לוושינגטון, והביקור שלו באמירויות בוטל בעקבות עליית בן גביר להר הבית. זה לא סוגר את הדלת וזה לא סוף פסוק, אך זו תמונת המצב כרגע".

ההיבט הישראלי

גורם מדיני מנסח את הדברים אחרת וטוען כי ההתפתחויות המדיניות־ביטחוניות הן "תוצר של תסכול איראני גדול מאוד אחרי שהקימו שלוחות באזור ומביאים את רוב תקציב חמאס, וזה עדיין לא מרתיע את ישראל מלתקוף אותה בכל זירה שבה זה רלוונטי".

לדבריו, "ישראל מסכלת את מרבית הפעילויות שנועדו להתיש ולחבל בה, וזה הופך לסממן קלאסי של החולשה הערבית המצטברת".

נוסף על כך, ישראל לא טומנת את ידה בצלחת, גם אם הגיבוי האמריקני פחת. ישראל מקימה נציגויות במדינות סביב איראן, כמו אזרבייג'ן, בחריין ואיחוד האמירויות, ובקרוב תפתח גם שגרירות רשמית באשגבאט שבטורקמניסטן.

כמו האינטרסים הכלכליים מול סין, ישראל פועלת באופן זהה להעמקת הקשרים עם המדינות שאיתן כבר כוננה יחסים בעבר. פרויקטים כלכליים שמקודמים עם ארה"ב, הודו ואיחוד האמירויות, וכמובן - הצפי לכינוס השנתי במרוקו של פורום הנגב בחודש מאי, בהמשך לפסגה שהתקיימה בשנה שעברה בשדה בוקר.

הפעלתנות הישראלית מובילה את האיראנים להשיב באותו המטבע ולנסות לגייס בעלות ברית באזור, אומרים בירושלים, וזו הסיבה למגעים שלהם עם סעודיה, איחוד האמירויות ובחריין.

ומה באשר לישראל ולסעודיה? אין אינדיקציות לפריצת דרך ישראלית באזור בקרוב, בין השאר על רקע אישיותם של כמה מהשרים הבכירים בישראל. עם זאת, במשרד החוץ לא שוללים את האפשרות כלל.