על דו-לשוניות והתפתחות השפה
1. דו-לשוניות זו תופעה מאוד מורכבת. יש הגדרות שונות שקשורות להיבטים שונים של התופעה. לדוגמא, יש מומחים שיגידו, שאם בן אדם רכש שפה בילדותו (עד גיל מסוים) – זו שפת אם, ואם רכש בגיל מבוגר, זו אינה שפת אם. אך מומחים אחרים מגדירים שפת אם לפי רמת השליטה בה (לדוגמא אם עליתי לארץ בגיל 15 והיו לי שתי שפות אם – רוסית וליטאית, בארץ לא דיברתי ליטאית, עכשיו אני בת 35, השתמשתי כל השנים האלה בשתי שפות – רוסית ועברית, ושולטת בעברית ברמת שפת אם ויש המון נושאים שהרבה יותר קל וטבעי עבורי לדבר עליהם בעברית, האם עברית הפכה לשפת האם שלי? האם ליטאית כבר לא שפת האם שלי? שאלה מורכבת ותשובה חד-משמעית לא קיימת. המומחים בתחום לא הגיעו להחלטה חד-משמעית ומשותפת לכולם ולכן במקרים רבים בן אדם יכול להגדיר לעצמו האם הוא דו-לשוני והאם שפה מסוימת היא שפת אם עבורו.
2. בנוסף להגדרות שונות של דו-לשוניות, יש גם סוגים שונים של דו-לשוניות. לדוגמא דו-לשוניות מאוזנת (כאשר אדם שולט בשתי שפות האם ברמה דומה) לעומת מקרה שאחת השפות היא דומיננטית. רכישת שפות ע"י ילדים קטנים: ישנה דו-לשוניות סימולטנית (כאשר שתי השפות נרכשות בו-זמנית מלידה או מגיל ינקות, בערך עד גיל 3, למשל במקרים בהם אמא מדברת שפה אחת ואבא שפה אחרת), לעומת דו-לשוניות עוקבת (השפה השנייה נרכשת אחרי גיל 3). כאשר בן אדם רוכש שפה בגיל הנעורים או בגיל מבוגר זה נחשב למידת שפה זרה (תופעה שונה מדו-לשוניות כאשר השפה נרכשת בילדות), אך בהמשך החיים גם שפה שנלמדה כשפה זרה יכולה להפוך לשפת אם. אם ילד לומד שפה במסגרת חוג בצורה מפורשת ולא בצורה טבעית (למשל חוג אנגלית בגן) זה גם דומה יותר ללימוד שפה זרה מאשר לרכישה טבעית של שפה שנייה. כל תופעה כזאת היא שונה ודורשת התיחסות שונה כאשר דנים בה. למשל בדו-לשוניות עוקבת יש שגיאות שפה שאופייניות לשנה-שנתיים ראשונות לאחר החשיפה וחשוב להכיר את התופעה כדי לדעת מה לצפות.
3. מבחינת ההמלצות, האם לדבר עם הילד בכמה שפות, קודם כל חשוב להבין שבהרבה משפחות זה אינו עניין של בחירה חופשית אלא פשוט מצב טבעי שנוצר בעקבות נסיבות חייהם. לדוגמא במשפחות מהגרים / עולים שאינם שולטים בשפת הסביבה ברמה כזאת שמאפשרת תקשורת טבעית ונוחה בשפה הזאת בבית. במשפחות כאלה הילד חייב להיות דו-לשוני כדי להשתתף בצורה מלאה בחיי המשפחה שלו ולתקשר עם האנשים הקרובים לו. במשפחות אחרות הדו-לשוניות היא עניין של בחירה ועדיף שאנשים יבחרו את מה שטוב ונכון עבורם. עדיף שכל הורה ידבר עם הילד בשפה שהכי נוחה וטבעית לו, וייקח בחשבון שיקולים שונים שקשורים לחיי הילד והמשפחה. לעיתים גם יש אפשרות לבחור באיזה גיל לחשוף את הילד לשפה השנייה (לדוגמא משפחות בישראל בהן שפת הבית היא רוסית, ויש אפשרות לבחור באיזה גיל לשלוח את הילד למסגרת דוברת עברית). אין גיל "הכי נכון" לתחילת החשיפה לשפה השנייה (לפחות המחקרים עוד לא קבעו גיל כזה), לכן הבחירה היא בידי ההורים. עם זאת נראה שאין טעם לדחות את החשיפה לשפה השניה לגיל מאוחר על מנת לשמור על השפה הראשונה (כי המחקרים מראים שמה שבעיקר משפיע על שמירה על השפה ומידת השליטה בה זו כמות ואיכות החשיפה לשפה ולא גיל תחילת רכישת שפה שנייה). לכן עדיף לא לדחות את תחילת החשיפה לעברית עד גיל 4 ויותר, כדי שלילד יהיו לפחות שנתיים חשיפה עד הכניסה לבית הספר (כי תהליך הרכישה לוקח זמן).
4. לגבי הערבוב בין השפות, אם יש אפשרות, עדיף לשמור על עקביות בשימוש בשפות. יש שיטות שונות לשמור על עקביות, לדוגמא "בן אדם אחד – שפה אחת" או "סביבה אחת / סיטואציה אחת – שפה אחת". עם זאת חשוב להבין שהנחייה זו היא המלצה מאוד כללית והמציאות היא הרבה יותר מורכבת. גם במשפחות שקיימת בהן חלוקה עקבית בין שפת הבית לשפת הסביבה באופן טבעי קיים ערבוב בין השפות כי יש סיטואציות שדורשות זאת. לדוגמא הורים וילדים מדברים ביניהם בדרך כלל רוסית, אך כאשר נמצאים עם חברים דוברי עברית, מדברים כמובן עברית. לפעמים מדברים עברית על נושאים שקשורים לגן או לבית הספר. מומלץ גם להקריא לילדים ספרים בשתי השפות, כי אוצר המילים נרכש בצורה מצוינת מספרים, וחשוב שילדים דו-לשוניים ייחשפו לספרים בעברית לא רק בגן או בבית ספר אלא גם בבית, כי החשיפה במסגרות לעיתים לא מספיקה ורכישת אוצר מילים הרי לא מועברת משפה אחת לשנייה אלא חשוב להשקיע בזה בכל שפה בנפרד. יש גם משפחות שהערבוב בין השפות קיים בהן בצורה טבעית (ואף ברמת התרבות והקהילה) ואי אפשר להגיד על התופעה הזו שהיא "לא נכונה", זה קיים וטבעי עבור משפחות אלה ולא פוגע בהתפתחות השפה של הילדים.
5. מה לעשות כאשר לילד דו-לשוני קשיי שפה או תקשורת? קודם כל חשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע (קלינאית תקשורת) ולקבל המלצות. חשוב שההמלצות של איש מקצוע יתיחסו למקרה הספציפי ולכל הנסיבות והגורמים המעורבים. פעם היה מקובל להמליץ לוותר על דו-לשוניות ולעבור לשפת הסביבה בבית בכל מקרה של קשיי שפה ו/או תקשורת של הילד. אך בשנים האחרונות הוכח בהרבה מחקרים שדו-לשוניות אינה יוצרת עיכוב כפול ולא פוגעת בהתפתחות השפה גם במקרים של ילדים עם קשיי שפה. אם זאת, לא נכון גם להמליץ לכל ילד ולכל משפחה לשמור על הדו-לשוניות בכל מחיר. אני שוב מדגישה שחשוב מאוד לבחון כל מקרה לגופו בגלל שדו-לשוניות היא תופעה כל כך מורכבת.
6. דבר נוסף חשוב לגבי קשיי שפה: לדוגמא, אם ילד לא מדבר בגיל שנתיים, אין "להאשים" בזה את הדו-לשוניות. במחקרים הוכח שהדו-לשוניות כשלעצמה אינה יוצרת עיכוב ברכישת השפה. לילד דו-לשוני בגיל שנתיים אמור להיות אוצר מילים של כמה עשרות מילים לפחות. כמובן המילים יכולות להיות בשתי השפות ואין מה להיבהל מערבוב בין השפות בגיל הזה. אך אם הילד אומר מעט מאוד מילים חשוב מאוד לפנות לקלינאית תקשורת ולבדוק את הסיבה לעיכוב.
7. כמה מילים לסיכום:
– דו-לשוניות היא תופעה מאוד מורכבת
– בהרבה מקרים "להיות או לא להיות" דו-לשוני זו אינה בחירה חופשית של המשפחה אלא התופעה נקבעת ע"י נסיבות חיים
– ישנן אפשרויות רבות להשתמש בשפות, כל בן אדם וכל משפחה תבחר מה שנכון וטבעי עבורם. יש יתרונות רבים לכך שהורה ידבר עם הילד בשפה שהכי טבעית ונוחה לו.
– אם לילד קשיי שפה יש לפנות לקלינאית תקשורת וחשוב שההמלצות יינתנו תוך בדיקת כל הנסיבות והגורמים ספציפיים לכל ילד ומשפחה.
