"ההיסטוריה שלנו, והמסמכים המתעדים אותה, הם רכוש שלנו, של בני עמנו ושל הדורות הבאים, וזו זכותם לדעת איך קרו האירועים שהתרחשו - ולדעת זאת מפינו אנו, דרך המסמכים שלנו – ולא מפיהם ודרך מסמכיהם של אחרים".

טענה זו עומדת בבסיס מאמר שפירסם לאחרונה באתר "אל-ג'זירה" מחמד אל-מנשאווי, חוקר מומחה לארצות-הברית במכוני מחקר בוושינגטון ופובליציסט ערבי שמרבה לכתוב בכלי תקשורת ובכתבי עת אמריקאיים. אל-מנשאווי עומד על הצורך המשמעותי לפתוח ארכיונים ולהנגיש מסמכים לאומיים ומדיניים במדינות ערב, בדיוק כמו שנהוג במדינות רבות ובארצות הברית במיוחד.

אל-מנשאווי מפרסם את טורו לאחר שעיין במסמכים של מחלקת המדינה של ארה"ב שחשיפתם הותרה לאחר מעל 40 שנה שבמהלכן סווגו כסודיים. בין המסמכים הללו נכללו מברקים, התכתבויות, פרוטוקולים מישיבות ושאר מסמכים רשמיים מסוף שנות השבעים של המאה הקודמת. המסמכים, מספר אל-מנשאווי, שופכים אור על יחסי וושינגטון עם שליטי מדינות ערב בתקופה זו, על הסכסוך הישראלי-ערבי, על היחסים המורכבים בין איראן לבין שכנותיה וארצות הברית, על סכסוכים פנימיים ביחסים בין מדינות ערב, על הסכמי קמפ-דיוויד ועל הניסיונות למצוא פתרון לבעיה של רצועת עזה, הגדה המערבית וירושלים.

אל-מנשאווי מציין שהסרת סודיות מעל מסמכי ארכיון של מחלקת המדינה, של הבית הלבן או אפילו של ה-CIA וחשיפתם לציבור הם הליך שגרתי הקבוע בחוק. המסמכים החדשים מצטרפים אחר כבוד לאינספור מסמכים היסטוריים שכבר הוסרה מעליהם הסודיות בעבר, ואליהם יצטרפו מסמכים נוספים בעתיד ויונחו לפתחם של חוקרים, עיתונאים וכל מי שרוצה לחקור ולהכיר מקרוב את ההיסטוריה של מדינתו ולנתח את המהלכים שהובילו מנהיגיו.

גם במסמכים שנחשפו כעת, מספר אל-מנשאווי, ישנם קטעים שעדיין נותרו מסווגים – לעיתים מדובר במספר שורות, ולעיתים בחלקים גדולים מהמסמך. זאת בשל ההגבלות בחוק, החלות גם על מסמכים שהגיע זמן גילויים: כאשר החשיפה עלולה לסכן אזרחים אמריקאים; אם נשקפת סכנה לזרים ששיתפו פעולה עם ארצות הברית; כשהמסמך מכיל מידע שעלול לחשוף שיטות מודיעיניות או בטחוניות, או הפרות של חוקים והסכמים בינלאומיים.

אף שחלק מהחומר עדיין נותר חסוי, אל-מנשאווי מציג בפני קוראיו דוגמאות למידע הרב שבכל זאת נחשף ולתובנות שניתן להפיק ממנו.

כך למשל פרוטוקול מישיבה שנערכה בבית הלבן בינואר 1980 חושף כי סגן נשיא מצרים בזמנו (והנשיא לעתיד) חוסני מובארק, ציין בפני נשיא ארה"ב דאז ג'ימי קרטר שסוגיית ירושלים היא הנושא החשוב ביותר בעיני המנהיגים הערבים בהקשר הפלסטיני, ושהנשיא סאדאת צדק באומרו מספר חודשים קודם לכן שאף אחד ממנהיגי מדינות ערב אינו רוצה במדינה פלסטינית עצמאית, משום שהם חוששים מהפלסטינים ומההשפעה הסובייטית שעלולה להתפשט לתוך מדינתם העצמאית.

או מסמך של ה-CIA שבו נכתב שיאסר ערפאת ציין בפני ראש המודיעין המצרי שהוא לא בוטח בסאדאת ומעדיף לנהל משא ומתן ישיר מול וושינגטון (על רקע שיחות השלום בין מצרים לישראל). דוגמה נוספת היא הערכתו השגויה של הממשל האמריקני בשנת , 1980, לפיה משטרו של חאפז אל-אסד עתיד ליפול בשל האתגרים הפנימיים שהציבו בפניו קבוצות סוריות שונות, ושעל ארה"ב להיערך להגנה על האינטרסים שלה לאור עתידה המעורפל של סוריה.

לנוכח כל זאת מעלה אל-מנשאווי תהייה שכבר רבים העלו לפניו, ושרבים עוד כנראה יעלו אחריו – היכן הם הארכיונים של מדינות ערב? הרי ישנם מסמכים שתיעדו את ההחלטות שקיבלו מנהיגיהן ושעיצבו את ההיסטוריה ואת ההווה שלהן. אל-מנשאווי מציין שאמנם קיימים גופים במדינות ערב ממלכתיים שמתעדים את ההיסטוריה ומארכבים מסמכים שונים, אבל עבודתם פורמלית בעיקרה, והציבור, ובכלל זה ציבור החוקרים, אינו חשוף למסמכים משמעותיים באמת.

"אין לנו גישה לפרקים נרחבים מההיסטוריה הערבית שלנו", כותב אל-מנשאווי, "זה גרוע שאנחנו יכולים להיחשף לפרטים ולסודות שמאחורי נושא חשוב, למשל שיחות המשא ומתן לשלום בין מצרים וישראל, רק דרך מסמכים אמריקאיים או ישראליים. היכן שמורים יומניו של הנשיא סאדאת שנכתבו בכתב ידו? איפה נמצאים הפרוטוקולים והמברקים של משרד החוץ המצרי, של משרדיו בקהיר או של שגרירות מצרים בוושינגטון? היכן היומנים וההנחיות של ראש צוות המשא ומתן? ומה בדבר הנאומים, השיחות וההתכתבויות של סאדאת עם צוות המשא ומתן?".

כשהמשטרים במדינות ערב מונעים גישה למסמכים רשמיים, הם למעשה גורמים לבני עמם ולאחרים להבין את ההיסטוריה שלהם אך ורק מנקודת מבט חיצונית, ולרוב אמריקאית, מסכם אל-מנשאווי. ולא, אין סכנה לביטחון הלאומי בחשיפת מסמכים כאלה כעבור עשרים שנה, הוא מוסיף, להיפך, חשיפת הציבור למסמכים שיאפשרו לו להבין את ההיסטוריה ואת ההווה שלו מנקודת מבט נוספת וקרובה - דווקא עשויה להגביר את כוחן ואת חוסנן של מדינות אלה, ולא להחלישן.

מאמר זה מתפרסם במסגרת פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מרכז מנאראת במכון ון-ליר בירושלים ובין הפורום לחשיבה אזורית. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית. חלק קטן מהמאמרים מתורגם במלואו ומתפרסם בשיתוף פעולה עם מרכז אעלאם בנצרת. לדף הפרויקט באתר הפורום